חצי הכוס המלאה

התפרסם היום סקר על עמדות האמריקנים כלפי ממשל ביידן ויחסו לישראל מול יחסו לפלסטינים. יש כל מיני דרכים לראות את הסקר הזה. אני בוחר לראות את חצי הכוס המלאה, אז ככה אציג את הנתונים.

מבין הדמוקרטים הליברלים – 47% חושבים שארה"ב תומכת מדי בישראל, 34% חושבים שתומכת במידה הרצויה, 17% חושבים שלא תומכת מספיק. כלומר אפילו בקבוצה זו 51% חושבים שביידן לא צריך להפחית תמיכה בישראל. אמנם לכל דמוקרט שלא מבין הרבה בענייני המזרח התיכון יש נטיה טבעית להגיד שביידן הוא בסדר, כך שזו לא בהכרח סיבה לנוח על זרי הדפנה. בכל מקרה זה לא חדש שיש לנו בעיה עם הפרוגרסיבים.

מבין הדמוקרטים השמרנים – 33% חושבים שארה"ב תומכת מדי בישראל, 46% חושבים שתומכת במידה הרצויה, 17% חושבים שלא תומכת מספיק. כלומר בקבוצה זו 63% לא חושבים שביידן צריך להפחית תמיכה בישראל.

מבין הרפובליקנים המתונים – 20% חושבים שארה"ב תומכת מדי בישראל. 35% חושבים שתומכת במידה הרצויה. 37% חושבים שלא תומכת מספיק. כאן 72% לא חושבים שביידן צריך להפחית תמיכה בישראל.

מבין הרפובליקנים השמרנים – 15% חושבים שארה"ב תומכת מדי בישראל. 22% חושבים שתומכת במידה הרצויה ו-61% חושבים שלא תומכת מספיק. כאן 83% לא חושבים שביידן צריך להפחית תמיכה בישראל.

ממשל ביידן הוא בסדר עם ישראל, בטח בכל מה שקשור לפלסטינים. עם הסכם הגרעין עוד נראה מה יהיה. למעשה זהו הישג כמעט דמיוני של נתניהו שמותיר אחריו ממשל אמריקני שלא לוחץ להקמת מדינה פלסטינית כאן ועכשיו ומדבר על כך שיהיה שלום כאשר הערבים יכירו בישראל כמדינה יהודית. אפשר לראות שלמרות שבקרב הליברלים הדמוקרטים יש כיסי התנגדות לגישה של ביידן, בסך הכול היא די קונצנזוס באמריקה. סיבה לאנחת רווחה. ברם, יש לסקר גם צד שני, תמיכה בפלסטינים, וכאן נראה שהליברלים במפלגה הדמוקרטית בהחלט יותר נחושים ברצונם שביידן יעשה יותר. תקראו בעצמכם.

54 תגובות על ״חצי הכוס המלאה״

  1. תמריץ,
    הסכנה העיקרית לישראל היא לא מממשל ביידן כשלעצמו אלא מהחונטה של הפנסיה התקציבית ששמה לעצמה כיעד הקמת מדינה פלשתינית ומאמינה שהדרך לשם דורשת לחץ אמריקאי על ישראל.
    שמת לב שלפיד החליט על דעת עצמו (איפה ראש הממשלה והקבינט) להיכנס בסינים? מה הצעד הבא? לקרוא לפוטין רוצח?

    Liked by 1 person

  2. תמריץ,

    אם בחרת להתמקד ( בין היתר) בכישלון למעשה הדמיוני של נתניהו, בקשר למדינה פלסטינאית, אז היית לפחות מביא שם את הסקר הישיר הרי בקשר לכך. מצטט:

    A majority of Americans, 57%, say they think there is a way for Israel and an independent Palestinian state to coexist peacefully, compared with 39% who say there is not a way. About 2 out of 3 Democrats think there is a way. Republicans are closely divided, with 50% saying there is and 45% saying there is not.

    נתרגם ספוטנית:

    רוב אמריקני, 57 אחוזים, גורסים שהם חושבים שיש דרך שישראל ומדינה פלסטינאית עצמאית, יתקיימו זו לצד זו בשלום, בהשוואה ל- 39 אחוזים שגורסים שאין דרך כזו. 2 מתוך כל 3 דמוקרטים גורסים שיש דרך כזו כאמור, רפובליקנים חצויים שווה בשווה כמעט, 50 אחוזים גורסים שיש דרך, ו- 45 אחוזים גורסים שאין.

    עד כאן התרגום:

    כלומר, שלמעשה, האמריקנים ברובם (אם כי לא רוב גדול) גורסים שיש מקום למדינה פלסטינאית. אפילו רפובליקנים לפי הסקר, רובם גורסים כך.

    וזה הכשלון הדמיוני של נתניהו. כפי שכבר הסברתי בעבר:

    ישראל חזקה מאוד במסדרונות ממשל. מסורתית כך. אבל, זה הרבה לפני נתניהו. לא בזכותו. לעומת זאת, בקטע העממי מבוזר, אנו בכישלון אדיר ממש בעולם. כל זאת:

    בתקופה, שבה הטרור האיסלאמי בעולם, היה בשיאו, ואז, גם השנאה לישראל בשיא (בתקופת נתניהו למעשה). כלומר, במקום שתהא קורלציה שלילית או התפלגות ( יותר אהדה לישראל, בגין הטרור האיסלאמי) הייתה קורלציה חיובית. יותר שנאה לאיסלאם ובגין הטרור, יותר שנאה לישראל, הכל תחת נתניהו כאמור.

    האם גם בגללו ? ודאי וודאי. אולי אחר כך אסביר למה.

    לא פלא ממילא שיותר דמוקרטים נגד ישראל ובעד פלסטינאים. הם באים ממקום יותר עממי ומבוזר, לעומת רפובליקנים כמובן. זו לא הסיבה היחידה, אבל, סיבה חשובה מאוד.

    להתראות

    אהבתי

  3. חייל, אם החונטה כה שמחה בבנט כראש ממשלה ייתכנו שתי אפשרויות. האחת, היא מאמינה שתוכל להמיר אותו לתמיכה במדינה פלסטינית. השנייה, היא עצמה נטשה את האמונה במדינה פלסטינית (שהיא למעשה הסיבה המוצהרת שאמיר השכל יצא למסעו, לא תיקי האלפים). אשרי אדם מפחד תמיד ובכל אופן אני נוטה להערכה שהאמת היא בסיבה השנייה.

    אהבתי

  4. נשאלתי איך מתחלקים הדמוקרטים בין ליברלים ללא ליברלים. אחרי בחישה עמוקה בנתוני הסקר נראה לי שזה בערך 45-55 לטובת הלא ליברלים.

    אהבתי

  5. תמריץ,
    הם זקוקים לרעיון מלכד. את בנט אין צורך לכופף, התמריצים שלו לחבור אליהם חזקים מספיק

    אהבתי

  6. אנשים כמו ביידן, ננסי פלוסי או אפילו הילארי קלינטון הם מאחרוני הדור הוותיק של המיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית – אלה שנולדו בשנות ה 40 של המאה הקודמת, התבגרו ועשו את ראשית דרכם הפוליטית יד ביד עם האהדה לישראל. על כן אין ממש פלא באופן החיובי שבו תופס הממשל הנוכחי את ישראל.

    חילופי הדורות החלו עם עלייתו של ברק אובמה, שהיה הראשון לחשוב ולהתבטא באופן פרוגרסיבי על האופן שבו ארה"ב קיימת ופועלת. קמאלה האריס היא כבר לגמרי נציגת הדור החדש שעבר מהשוליים למיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית – זה שרואה בארה"ב פנימה ובישראל החוצה כמדינות שראויות לגנאי ולא לאהדה. אם היא תרוץ ותיבחר ב 2024 יבוא בכך הקץ לתמיכתה של המפלגה הדמוקרטית ואולי גם של ארה"ב בכלל במדינת ישראל

    אהבתי

  7. קמלה האריס לא נחשבת פרוגרסיבית. בתור תובעת בקליפורניה הייתה קשוחה באופן שהפרוגרסיבים מתעבים.

    אהבתי

  8. שתי הערות למאמר המקורי

    א.
    The poll also shows just 19% of Americans think the U.S. should play a major role in finding a solution to the conflict, while 50% say it should play a minor role and 28% say it should play no role. Democrats and Republicans are largely in agreement on the size of the U.S. role in the conflict.

    כשמנסים לראות את חצי הכוס המלאה – הממצא החיובי ביותר בעיני הוא שרוב הציבור האמריקאי אינו מעוניין שהממשל האמריקאי יתערב יותר מכפי שהוא עושה כיום בסכסוך הישראלי – פלסטיני.
    מכאן שרובם לא ילחצו על ממשל ביידן להתערב יותר מכפי שהוא עושה כיום.
    אני רוצה להאמין שכל עוד לא האמריקאים לא יבחשו יותר מדי בגחלים הלוחשות תמידית של הסכסוך – סכנת פריצת אש גלויה חזקה פוחתת פלאים.

    ב.
    A majority of Americans, 57%, say they think there is a way for Israel and an independent Palestinian state to coexist peacefully, compared with 39% who say there is not a way. About 2 out of 3 Democrats think there is a way. Republicans are closely divided, with 50% saying there is and 45% saying there is not.

    נראה לי שלרובם המכריע של בני האנוש המערבים בתקופתנו, שאינם מתמצאים מדי בהיסטוריה של סכסוכים בין דתות ובין פלגים בתוכן, עצם המושג של "סכסוך בלתי פתיר" אינו מתקבל על הדעת. מלחמה חד פעמית יכולה להיות דבר רציונלי (עבור הצד המנצח בהכרעה מוחצת) אבל רצף מלחמות, שלעולם אינן מסתיימות בהכרעה חד משמעית, אינו דבר רציונלי. עבור שני הצדדים.

    על אחת כמה וכמה לבני המערב – שאופק הזמן שלהם נמדד בשנים או לכל היותר בעשרות שנים בודדות.
    איסלמיסטים (וכנראה גם בני התרבות הסינית), שאופק הזמן שלהם נמדד בעשרות רבות ואפילו במאות שנים, כנראה מסוגלים לדמיין טוב יותר רצף מלחמות התשה קטנות במשך מאות שנים עד להשגת הניצחון המכריע. העובדה שהפולשים הצלבנים הובסו רק לאחר יותר מ 200 שנה, עוזרת לערבים להתמיד במלחמותיהם בפולשים הציונים. מה שכמובן פועל לרעתנו.
    מכאן כמעט טריוויאלי שרוב האירופאים והאמריקאים יאמינו ש*לא* הגיוני ששתי מדינות לא יצליחו לחיות בשלום אחת לצד השניה.
    אני מניחה שלו הייתי חיה במדינה מערבית כלשהי במקום במזרח התיכון – גם אני הייתי מניחה, כמובן מאליו, שמדינה פלסטינית עצמאית ומדינה יהודית יוכלו לחיות בשלום אחת ליד השניה.
    יותר מכך, היה נראה לי הגיוני שמי שמונע פיתרון פשרה הגיוני זה הוא הצד התופס את עצמו כחזק יותר. היה לי גם מאוד קל להניח שהצד החזק יותר בסכסוך בין ישראל לפלסטינאים (להבדיל מסכסוך של ישראל עם העולם הערבי ו/או העולם המוסלמי) הוא ישראל. לפיכך גם היה לי מאוד קל לקפוץ למסקנה שישראל היא זו שאשמה באי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובהימשכות הסכסוך.

    מכאן נראה לי שתוצאות הסקר לא גרועות יותר לרעתנו – רק כיון שבעשרות השנים האחרונות המוסלמים / הערבים / הפלסטינאים מצליחים להוציא לעצמם שם רע.

    נאמר לא פעם שמזלם הטוב של הפלסטינים הוא שהעימות הגדול שלהם הוא דווקא עם יהודים. מה שמזכה אותם בתמיכה הבלתי מסויגת של כל האנטישמים בעולם. אבל אולי גם לנו יש מזל בבחירת אויב שתמיד מצליח לחבל בעצמו.

    Liked by 1 person

  9. לחייל זקן,
    כתבת:

    1. " הסכנה העיקרית לישראל היא לא מממשל ביידן כשלעצמו אלא מהחונטה של הפנסיה התקציבית … "
    —————-
    הלוואי שהיה מדובר רק ב"חונטת הפנסיה התקציבית".
    רוב התקשורת הישראלית, כולל כמובן עורכי עיתון הארץ וכתביו, אינם מקבלים פנסיה תקציבית.
    מיותר להוסיף שלא כל מקבלי הפנסיות התקציביות, כמו המוני מורים ואנשי צבא וותיקים, אינם תומכים נלהבים בפיתרון שתי המדינות.

    2. " … ששמה לעצמה כיעד הקמת מדינה פלשתינית ומאמינה שהדרך לשם דורשת לחץ אמריקאי על ישראל…."
    ————————
    אינך מעודכן.
    היעד של הקמת מדינה פלסטינית נותר היעד המקודש רק עבור *חלק* מהשמאל הישראלי. בעיקר השמאל הוותיק יותר, שעדין יש לו איזשהם שורשים ציוניים.
    שאר השמאל הישראלי, היותר "פרוגרסיבי" / קיצוני / אנטי ציוני / "צעיר" – החל לתמוך בהקמת מדינה אחת גדולה בין הירדן לים. מדינה שתהיה מדינת כל אזרחיה. מדינה ללא אף רמז לאפרטהייד ולאפליה בין אזרחיה בגלל מאפיינים כמו דת ולאום. כלומר מדינה ללא חוק הלאום או חוק השבות המפלה את היהודים לטובה, מדינה שאינה שוללת את זכות האדם הבסיסית לחזור לארץ הולדתם של סביו וסהותיו ולקבל את כל האדמות והרכוש שנאלצו להותיר אחריהם וכד'.

    אהבתי

  10. הלכתי קצת לקרוא ואתה אכן צודק, קמלה האריס מקובלת ואהודה בצד הפרוגרסיבי אבל בכל זאת משתייכת לזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית. עדיין עדיף לישראל (ולארה"ב) זכייה של מועמד רפובליקאי ב 2024 אם הוא מגיע הזרם המרכזי של המפלגה.

    https://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election/1.9066165

    אהבתי

  11. קמיליה את מדברת על מצביעי מר"ץ ושמאלה משם, וגם שם לא מדובר על כל מצביעי מרץ אלא המטורללים ביותר מתוכם. להערכתי מדובר במנדט או שניים לכל היותר של סהרוריים מתוך החברה היהודית, אשר רובם ככולם לא מבינים בכלל את המשמעות של העמדה הזו.

    אם מסתכלים על המנדטים שמפלגות השמאל מקבלות הרי שמספרם הולך ויורד עם השנים. מעבר לכך חלק גדול מהמנדטים שהן קיבלו בבחירות האחרונות מגיע מתוך הצבעת מחאה על מה שנהיה מהליכוד – מנדטים שהיו הולכים לכחול לבן, יש עתיד ואפילו ליברמן. לדעתי אם הליכוד היה קצת יותר ציוני וממלכתי התמונה הייתה הרבה יותר קיצונית ולפחות מפלגת שמאל אחת הייתה נעלמת. למעשה מרץ צריכה לנשק לנתניהו את הידיים, בסבירות גבוהה הם עדיין קיימים בעיקר בזכותו.

    אהבתי

  12. רק בעבר השארתי פה כבר, פסק דין רצ"ב, אחד מיני רבים, שמביע את נושא הביזור בקטע של ההסברה הישראלית וכדומה.

    אז כאן, פסק דין שניתן לא מזמן, על ידי בית הדין האירופאי לצדק, פוסק שעל מדינות האיחוד, לסמן מוצרים מישראל, באופן פרטני , על מנת לתת לאזרחי האיחוד, אפשרות בחירה להימנע ממוצרים מיהודה ושומרון וכו….

    כלומר, שאינדיבידואלים, יכולים לברור ולהשפיע כך מלמטה, על ידי חרם צרכנים, מלמטה כאמור, למרות, שישראל, חזקה מאוד יחסית, במסדרונות ממשל.

    השארתי בעבר גם פסק דין מקנדה, מאנגליה ( קרנות פנסיה, מדיניות השקעה וכו… אולי אשאיר עוד בהמשך).

    כאן לפסק הדין :

    https://curia.europa.eu/juris/document/document.jsf?text=&docid=220534&pageIndex=0&doclang=EN&mode=req&dir=&occ=first&part=1&cid=1552248

    אהבתי

  13. כאן למשל, רצ"ב לינק לכתבה עיתונאית ( ג'רוזלם פוסט, אשאיר פסק הדין אולי אחר כך) שם עסקינן ביין שמיוצר ביהודה ושומרון, בקנדה נכתב שמיוצר בישראל. אז אזרחים מלמטה ( אקטיביסטים, סתם אוהבי יין וכו..) עותרים לבית משפט, על מנת שיהיה תיקון בתגיות או תויות ( labeling) ושיהיה כתוב, שמיוצר בשטחים הכבושים, ולא בישראל, שצרכנים מלמטה, יוכלו לבחור אם לקנות ולתרום לפשעי כיבוש נניח לשיטתם, אם לאיו.

    אז כאן לכתבה כאמור, אשאיר פסק הדין תכל"ס מאוחר יותר אולי:

    https://www.jpost.com/Israel-News/West-Bank-settler-wines-not-made-in-Israel-Canadian-federal-court-rules-597091

    אהבתי

  14. רק נמחיש באופן יותר עכשוי ואקטואלי ממש, את העיקרון, של הנהגת חרם צרכני/ עסקי או מעין, על מנת להתמודד עם תופעות של הפרת זכויות אדם, ועושק עממים וכו….

    הבית הלבן, שיחרר היום הודעה/ הצהרה, בדבר צעדים שהוא נוקט (למעשה נוספים) כנגד הסינים, אשר בין היתר, מחילים עבודת כפייה על אוייגורים. הבית הלבן, מציין, שחברות סיניות אשר מעסיקות בכפייה אוייגורים, הוכנסו לתוך רשימת החרמות, ואיסור עסקים והתקשרויות איתן.

    נצטט קטע נניח חשוב או מרכזי וממצה. הנה:

    The PRC’s forced labor practices run counter to our values as a nation and expose American consumers to unethical practices. They also leave American businesses and workers to compete on an uneven playing field by allowing firms to gain advantage over their competitors by exploiting workers and artificially suppressing wages. The United States will not tolerate forced labor in our supply chains and will continue to stand up for our values and for U.S. workers and businesses.

    נתרגם ספונטנית:

    הנוהג של הסינים בקשר לעבודת כפייה, נוגד את הערכים של האומה האמריקנית. נוהג כזה, חושף חברות אמרקניות להתנהגות לא אתית ומוסרית.זה גם גורם לכך, שחברות אמריקניות, מתחרות בנחיתות משמעותית ביחס לחברות סיניות, שהרי רמות השכר אם בכלל בעבודת כפייה כזו, מייצרת נחיתות אמריקנית. ארה"ב לא תסבול בשרשרת האספקה והייצור והמסחר, עושק כזה.

    עד כאן התרגום:

    אז זה הופך להיות טרנד יותר ויותר חזק בעולם. אין לתת למדינות ותאגידים, שמרוויחים ונבנים מעושק של ציבורים ועממים, להתנהל בצורה כזו. והדרך היא, חרם עסקי צרכני וכו…

    זוהי סכנה של ממש. שהרי אתם רק יכולים לשער, כמה הכיבוש ביהודה ושומרון, כפי שנתפס בעולם, וכפי שהומחש בפסקי הדין לעי"ל, מרכזי ביותר בעולם, ביחס לתפיסה כזו.

    זה רק להמחיש העיקרון. במקרה לעי"ל האמריקני, זה הייברידי יותר, לא לגמרי מלמטה כמובן. אלא, מן המימשל יותר, מלמעלה. אבל, העיקרון להמחיש, של חרם צרכני / עסקי בגין הפרות של זכויות אדם, במקרה שלנו, מדינת אפרטהייד בעיקר.

    כאן להודעה של הבית הלבן:

    https://www.whitehouse.gov/briefing-room/statements-releases/2021/06/24/fact-sheet-new-u-s-government-actions-on-forced-labor-in-xinjiang/

    אהבתי

  15. לכל המעונין, לפסק הדין, דיון נוסף בג"צ, זה הידוע בתקשורת ובכלל, כפסק הדין של האישה הבוגדת וכדומה ( כבר כתבתי בעבר עליו פה אגב, בבג"צ עצמו למי שזוכר):

    https://bit.ly/3xPv2yT

    למי שמעונין סתם לקרוא כתבה עיתונאית, אז כאן:

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001375828

    מי שלא מבין משהו, יכול לשאול כמובן……

    אהבתי

  16. לאמחייה,
    כתבת:

    1. " .. את מדברת על מצביעי מר"ץ ושמאלה משם, וגם שם לא מדובר על כל מצביעי מרץ אלא המטורללים ביותר מתוכם. להערכתי מדובר במנדט או שניים לכל היותר של סהרוריים מתוך החברה היהודית, …. "
    ———————–
    הייתי מאוד שמחה להאמין בתיאור המציאות שלך.
    לא מדובר רק במצביעי מרצ + ביהודים שהצביעו למפלגה הערבית המשותפת.
    שים לב להקצנה האידיאולוגית של מפלגת העבודה. הם בחרו במירב מיכאלי, עומר בר לב, אמילי מואטי וערביה המתגאה בהמשך נסיעה במהלך הצפירה של יום הזכרון. מיותר לדבר על האידיאולוגיות של אלו בהם הם בחרו, ולהעריך האם הם יותר או פחות קיצונים ממוסי רז ושותפיו.

    2. " … אשר רובם ככולם לא מבינים בכלל את המשמעות של העמדה הזו. …"
    ——————–
    ברמה מסוימת גם אני מניחה שרוב מצביעי השמאל לא מסוגלים לקלוט שהמדינה עליה הם חולמים תהפוך להיות מדינה שבה הם וצאצאיהם לא ירצו, ואפילו לא יוכלו, לחיות.
    מדינה כדוגמת המדינות הערביות שסביבנו, שהן מדינות מאוד לא דמוקרטית, שהפכו ל"יודן-ריין" ובדרך לטהר עצמן גם מהטומאה הנוצרית.
    יתכן גם שחלק ממצביעי השמאל מכירים באמת זו אך טהרנותם המוסרית היא הגורם המניע היחידי שלהם ו/או שלא באמת אכפת להם אם ילדיהם או נכדיהם יאלצו לעזוב את "הפרויקט הציוני" (שנולד בחטא ובמילא נגזר גורלו להיכחד, במוקדם או במאוחר).

    אבל ברמה אחרת אני מניחה שאנשים כן מתכוונים לתוצאות הטבעיות של מעשיהם. כולל הצבעות חוזרות ונשנות שלהם.
    איני מוכנה להניח שערביי ישראל לא היו מודעים למידת הקיצוניות של ההנהגה הערבית שבה הם בחרו. הם מכירים את נבחריהם, ואת עמדותיהם האמיתיות, טוב שבעתיים מהיהודים.
    באופן דומה – זו גם הנחתי לגבי היהודים שהצביעו, וממשיכים להצביע, לנציגים אנטי/פוסט ציונים בעבודה ובמר'צ.

    3. " … אם מסתכלים על המנדטים שמפלגות השמאל מקבלות הרי שמספרם הולך ויורד עם השנים. …"
    ————————–
    מספר המנדטים של מפלגות השמאל אכן הולך ויורד.
    אבל המפלגות שעבורן הם מצביעים הולכות ומקצינות, ורוחות אנטי ציוניות מנשבות בתוכן יותר ויותר בחוזקה.
    למיטב זכרוני, מיכאלי ובר לב היו גם בין אלו שהביעו בפומבי את התנגדותם לשם "המחנה הציוני".
    מר'צ מחקה כבר מזמן ממצעה כל התייחסות לציונות ותופסת אותה כנטל שיפריע לה למשוך המוני קולות מהמגזר הערבי.
    קשה לבצע את הקיזוז הנדרש בין שתי המגמות, ולקבוע איזו מגמה חזקה יותר.

    4. כללית, המסורת של השמאל הקשה, העולמי / הישראלי מעולם לא הסתמכה על שכנוע של רוב האוכלוסייה.
    למעשה גופי השמאל הקשה, שעדין יונקים משורשים בולשוויקים, מתנגדים לאידיאולוגיות דמוקרטיות וליברלייות (למרות שבתקופתנו לא יודו בכך בפומבי).
    המסורת היא להיבנות על יצירת מיעוט קטנטן של רדיקלים / אוונגרדים, ההולכים לפני המחנה וצוברים כוחות שהם לגמרי לא פרופורציונלים לגודלם. באמצעות השתלטות על מוקדי כוח חשובים, המוני אפיקי "חינוך", "תרבות", שכנוע ותעמולה (כולל כמובן תעמולה כוזבת), הפעלת טרור והפחדת מתנגדים (כמו באיבוד מקומות עבודה ואפיקי קידום), סתימת פיות, הפעלת גייסות גדולים של "אידיוטים שימושיים" , ועוד ועוד טכניקות שבהן רוסיה מצטיינת עד היום.
    נדמה לי שגם בישראל כוחם של האולטרה קיצוניים (כדוגמת העמותות של זוכרות, שוברים שתיקה, עדאלה ועוד, ועוד ועוד) גדול בעשרות / מאות / אלפי מונים מכוחם המספרי. כנ'ל השפעתם על ההחלטות המדיניות / המשפטיות / החינוכיות החשובות ביותר.

    כפי שפתחתי את דברי – אשמח לטעות.

    Liked by 2 אנשים

  17. בהמשך לתגובתי הקודמת
    כתבה ב"שיחה מקומית" (עוד גוף הממומן ע'י הקרן לישראל
    "היו לי הרבה שיחות עם אנשים שאמרו לי: פעם קודמת היינו כולנו עם גנץ כדי להעיף את ביבי, הפעם החלטנו שאנחנו מגבים את מפלגת העבודה ומרצ. הם היו מודעים שייתכן שמרצ והעבודה יהיו שותפות לקואליציה לא טבעית, אבל חשבו שאחר כך יהיה אפשר להתארגן מחדש".

    פרופ' גרינברג אמר שהנציגים של העבודה ומרצ בכנסת יותר רדיקליים מהציבור שלהם. את מסכימה עם זה?

    "במרצ תמיד הרשימה היתה יותר רדיקלית מהציבור שלה. זה ככה עוד מהימים של שולמית אלוני וזה היה ככה גם בימים שלי. הציבור של מרצ היה תמיד יותר מתון, אבל סמך על ההנהגה שלו ואהב את הקו שלה.

    "עכשיו זה קורה גם בעבודה. צריך לזכור ששלושה מחברי הכנסת של העבודה – אמילי מואטי, גלעד קריב ואבתיסאם מראענה – התמודדו בעבר לרשימה של מרצ. זה אומר שהרשימה שלה יותר רדיקלית. גם מרב (מיכאלי) הפיחה שם רוח חדשה, אם כי עוד לא ברור לי לאן היא תיקח את המפלגה. היא מדברת על מפלגת מרכז, הדרך של רבין".

    ואת חושבת של"רדיקליות" הזו תהיה השפעה על הפעילות של המפלגות האלה בכנסת?

    "תהיה לזה השפעה. הנה ביום שני מוסי רז אירגן בכנסת מפגש עם פרופ' עודד גולדרייך. השתתפו בו גם חכ"ים מהעבודה כמו אמילי מואטי. צריך לקחת עוד דבר בחשבון. מול הבן גבירים, לדעתי תקום בכנסת חזית שתגיע מאיימן (עודה) עד מרב (מיכאלי) ואולי אפילו עד לפיד. בן גביר מושך את יריב לוין ימינה, ומהצד השני תצטרך לקום חזית יהודית-ערבית רחבה. אני חושבת שהנציגים של העבודה ומרצ עכשיו בכנסת יותר בשלים לחזית כזו. אני רואה כאן הזדמנות לשיתוף פעולה". חדשה")

    Liked by 3 אנשים

  18. הלינק לכתבה שטוענת שקיימת סתירה מהותית בין מפלגת שמאל לבין מפלגה ציונית (וברור מה חשוב בעיניה ומה חשוב למחוק בהקדם האפשרי).

    https://www.mekomit.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%95/

    אהבתי

  19. משהו שקראתי היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות על טיפולי המרה להומואים:
    זה על אדם בשם בן זילברמן שעבר טיפולי המרה שנכשלו.
    700 אלף אמריקאים עברו טיפולי המרה אם בידי פסיכולוגים מורשים ואם ע"י אנשי דת.
    לפי הועדה לזכויות האדם של האו"ם טיפולי ההמרה גורמים נזק נפשי קשה מאוד למטופלים ומובילים לנסיונות התאבדות והתמכרויות לסמים.
    בארצות-הברית הוצאו טיפולי ההמרה מחוץ לחוק ב-20 מדינות.

    יש 2 אפשרויות:
    או שהועדה לזכויות האדם טועה וטיפולי ההמרה להומואים לא גורמים כלל נזק.
    אבל אם מה שכתוב בידיעות אחרונות נכון והועדה לזכויות האדם של האו"ם צודקת, אז פסיכולוגים מורשים גרמו בעבר לנזקים נפשיים קשים מאוד למטופליהם. אם פסיכולוגים מורשים גרמו לנזקים נפשיים בעבר למטופליהם אז יתכן שגם כיום תופעה זו קוראת גם כיום בכל תחום בעולם הפסיכולוגיה. כלומר ללכת לפסיכולוג זה מסוכן.

    אהבתי

  20. arn,
    יש גם טיפולי המרה שהצליחו. ראה עירית לינור, גדי טאוב, שי גןלדן…

    אהבתי

  21. פסק הדין של האישה הבוגדת וכדומה
    אל רום, הדברים שהעלת לא מוסיפים כבוד לבית המשפט. אחד השופטים בפסק הדין טען שמגיע לאשה 20 אחוז מערך הבית כיון שיש להניח שגם היא השקיע כספים לאחר שנאמר בצורה חד משמעית שהבית נבנה בעסקת חליפין עם הקבלן והאשה ממילא לא היתה עובדת.
    הנושא של אשה בוגרת חזר ונטחן אבל כל הכוונה היתה שהיא זו שבחרה לסיים את הקשר. לכאורה מנסים לתת את הרושם שהבגידה שלה היא שמונעת ממנה את חלקה בבית. אין לזה ולא כלום עם חלקה בבית שהגיע מכספי ירושה של הגבר בלבד והחוק קובע ששיכים לו. הטענה של הגבר שחסכונות שהם בנו 30 שנה לא צריכים ללכת למאהב שלה משמעותם שהוא התחלק כל השנים עם אשתו במה שהוא קיבל ולא היתה לו כוונה שהיא תתן את זה למישהו אחר ומוצגים על ידי בג"ץ כאילו הקינאה מונעת ממנו לתת את חלקה. . האם נשיאת בית המשפט העליון היתה שופטת באותה הדרך לו זה היה גבר שבוגד באשתו ודורש את חלקו בבית שמלכתחילה לא היה שלו? מסתבר שהחוק הוא רק המלצה. האמון שלי בבית המשפט עוד קטן בעיקבות הפסיקה המעוותת הזו.

    אהבתי

  22. לכבוד מלחמת פולין החדשה של לפיד, תזכורת.

    אהבתי

  23. דנינו,

    לא עושה רושם, שהבנת כלל על מה המדובר באמת ובתמים, ממילא אתה מעלה סתם סברות כרס פה עם כל הכבוד. רצוי לתהות ולשאול קודם, לפני קביעות כה נחרצות.

    קודם כל, האישה השקיעה. אפילו לא הייתה משקיעה ועובדת, על פי הפסיקה והדין האזרחי, זה לא פרמטר בלעדי. יש שיתוף גם אם אין השקעה קניינית נניח. נצטט ( מתוך הדיעה של אסתר חיות הנשיאה):

    "הנכס נושא ההליך שלפנינו הוא, כאמור, בית המגורים של בני הזוג אשר נבנה במהלך נישואיהם, ובו התגוררו השניים במשך למעלה מעשרים שנה, גידלו בו את שלושת ילדיהם, וביצעו בו יחדיו שיפוץ שהיקפו היה, כך נקבע, מעבר לשיפוץ "מינורי ושגרתי". המגרש שעליו נבנה הבית הועבר למשיב בירושה חודשים ספורים טרם הנישואין, וכשש שנים לאחר הנישואין התקשר המשיב בעסקת קומבינציה שמכוחה נבנה הבית על 1/4 מהמגרש, בעוד ש-3/4 הנותרים הועברו לקבלן. על סמך עובדות אלו קבע בית הדין האזורי כי המבקשת עמדה בנטל להוכחת שיתוף ספציפי בבית המגורים. בית הדין האזורי שקל לצורך כך את השיפוץ שבוצע בנכס ואת היקפו; את התקופה הארוכה שבה התגוררו בני הזוג בבית; את העובדה שהבית נבנה "בעת החיים המשותפים ע"י שני הצדדים, ויתכן ביוזמת שניהם ובסיוע משותף בפן הלוגיסטי"; ואת אווירת השיתוף שנקבע כי שררה בין בני הזוג באשר לבית המגורים, בין היתר, על בסיס הצהרותיו של המשיב במסגרת בג"ץ 4602/13 (ראו בפסקה 5 לעיל).:

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, הם בנו את הבית מתוך שיתוף כמתואר לעי"ל, גם בית הדין הרבני האזורי הכיר בכך (שיתוף רוחני רעיוני, וגם נכסי יותר ממסויים).

    השופטת חיות הדגישה, שאין להעניש למפרע על פי הפסיקה, על אי נאמנות. מצטט:

    " בהתאמה לכך, נפסק זה מכבר כי אי-נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו. כך בע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829, 832 (1978) אשר עסק בחזקת השיתוף, נקבע כי "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף". פסקי דין נוספים שקדמו להתפתחותה של הלכת השיתוף הספציפי, ואשר התבססו על דיני המתנה האזרחיים ועל יישומם בהקשר המשפחתי, קבעו אף הם כי בהיעדר הסכמה ברורה בין בני הזוג בנושא, בן זוג אינו מאבד זכויות בנכסים שקיבל במתנה במהלך הנישואין אף אם הוא האשם היחיד בפירוק הנישואין."

    עד כאן הציטוט:

    ועוד, בית מגורים, שונה מנכסים אחרים על פי הפסיקה. בית המגורים, הוא גולת הכותרת, של חיי השיתוף. מצטט:

    "על רקע זה, דירת המגורים הוכתרה בעבר כ"גולת הכותרת של חזקת השיתוף" (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685, 690 (1994)), ומעמדה המיוחד נשתמר גם בפסיקה אשר עסקה בהלכת השיתוף הספציפי (ראו פסקה 5 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן בעניין בן גיאת; ופסקה 13 לפסק דינו של השופט עמית שם). בעניין אבו-רומי הודגש בפרט כי "יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם" (עניין אבו-רומי, בעמ' 183)."

    עד כאן הציטוט:

    כך שבית הדין הרבני הגדול ( ערעור, על האזורי) פשוט טעה משפטית בסיפור, והושפע ממעשה הבגידה. אלא, שזה סותר את הדין האזרחי והפסיקה.

    עיניך הקוראות, העסק רציני מדי, סבוך מדי. ואסתר חיות, לא מכניסה עצמה כאישה לסיפור. היא רצינית מדי בשביל זה. שופטים לא שופטים על פי דיעה אישית. אלא, על פי החוק. החוק והפסיקה.

    אין טעם בסברות כרס כאלו עם כל הכבוד.

    להתראות

    אהבתי

  24. אל רום, כל הדברים שכתבת אינם מחדשים ואינם סותרים את טענתי. התגובה שלך "לא הבנת על מה מדובר, היא תגובה מתנשא". בנוסף למה שכתבת הקבלן העביר לבעל הנכס 50 אלף ש"ח עבור האדמה והעסקת קומבינציה, מכך שזה הוא סכום שהוא חלק מהירושה וזו איננה נתנת לחלוקה בין אם הירושה נתנה קודם לנשואים או במהלך הנשואין. האם זה משנה אם הוא ירש חלקת אדמה והחליף אותה בבית או ירש את הבית קודם לנשואים או לאחר הנשואים? אין הבדל על פי החוק. והוסבר גם שבעת השיפוץ היא לא היתה עובדת כך שכל התרומה שלה היתה בזה שלכל היותר היא אמרה שהיא רוצה מטבח בצבע צהוב. לו הוא יהיה מוצא לו מאהבת ודורש מהאשה לעזוב אחרי 30 שנה יש להניח שחיות היתה מציגה את זה כניבלות כך שהוט טרח והדגיש שהיא זו שהחליטה לפרק את מערכת היחסים. יש לזה משקל. הוא הבהיר שהוא הביא את אשתו והתחלק אתה ברכושו ובחייו כיון שהוא רצה לבנות את חייו אתה. ברגע שהיא פורשת היא מאבדת את חלקה במה שהוא הביא אתו לנשואין. הפרשנות של בית המשפט בניגוד ללשון החוק היא שוב דוגמה לכך שהשופטים מחליטים מה שמתחשק להם בלי להעמיק ועל פי לחץ דעת הקהל. ברגע שמתחילות להופיע ידידות בית המשפט וחיות מחליטה אחרת כולם מישרים קו עם הטרוריסטית הזו מסיבות אישיות.
    הטענה שזה שהיא בגדה לא שולל את זכותה היא תרוץ להפיח עשן בעינים ואינה קשורה. האמון שלך בשופטים אל רום הוא עיוור.
    אני יכול עכשיו להבין את הסלידה שלך מחשין שהיה בדרך כלל בעמדת מיעוט.

    אהבתי

  25. בנוסף, גם כשנרשם הבית 6 שנים לאחר הנשואים הוא נרשם על שמו בלבד מה שמראה שהכונה שלו היתה להתחלק אך לשמור על זכותו.

    אהבתי

  26. מאמר חובה על הפרוגרסיבים של המפלגה הדמוקרטית, האידיאולוגיה שלהם, ומעט גם על דרכי פעולתם.

    (((הדמיון לשמאל הקשה הישראלי – כמעט מובן מאליו.
    פרט להבדל במקורות המימון: האמריקאים תורמים *גם* לשמאל הפרוגרסיבי שלהם עצמם. השמאל הקשה הישראלי נשען על תרומות מגופים זרים)))

    https://www.ynet.co.il/news/article/HJvcjm5id

    קטע מהמאמר:
    " … עקרונות יסוד המאפיינים את האידיאולוגיה הפרוגרסיבית בארה"ב כיום.

    צילום: AP
    לא שוויון הזדמנויות – שוויון בתוצאות. מחאת השחורים בארה"ב אחרי רצח ג'ורג' פלויד אשתקד (צילום: AP)
    צילום: AFP
    ברוח התקופה: שוטרים כורעים ברך לאות הזדהות עם תנועת Black Lives Matter בלוס אנג'לס (צילום: AFP)

    העיקרון הראשון הוא מקומו המרכזי של ערך השוויון. השוויון נתפס אמנם כערך אוניברסלי שאינו מזוהה דווקא עם מפלגה מסוימת או מחנה מסוים, אולם הפרוגרסיבים מתייחסים אליו באופן "מרחיב": שוויון, לשיטתם, צריך להתקיים לא רק בנקודת הפתיחה ("שוויון הזדמנויות") אלא לאורך כל הדרך ("שוויון בתוצאות"). תפיסה זו ניכרת היטב בעיסוק הרב של הפרוגרסיבים בפערים חברתיים וכלכליים. דוגמה מובהקת למדיניות שוויונית שבה תומך המחנה הפרוגרסיבי היא ההצעה לאפשר לימודי תואר ראשון בחינם (כלומר, על חשבון המדינה) לכל מי שיחפוץ בכך. מבחינה רטורית, את הביטוי המזוקק ביותר לתפיסה זו אפשר לראות בדבריו של ברני סנדרס, שהצהיר במהלך עימות בפריימריז לנשיאות כי "מיליארדרים לא צריכים להתקיים".
    עקרון היסוד השני הוא פוליטיקת הזהויות: התפיסה שלפיה זהותו של אדם – הזהות המגדרית, האתנית, המעמדית וכיוצא באלה – מכתיבה את הוויית החיים שלו. לפי הרעיון הזה, היתקלות אקראית של אדם שחור או היספני עם המשטרה בארה"ב היא חוויה שונה לחלוטין מאשר היתקלות דומה שעובר אדם לבן, וגברים אינם מסוגלים להבין את האתגרים שנשים ניצבות בפניהם בשוק העבודה ואת השפעתם על ההתקדמות שלהן בסולם הדרגות. מתפיסה זו נגזרת טענה מרכזית של הפרוגרסיבים: הם מאמינים שמכיוון שהזהות משפיעה על חוויות החיים של האדם, מן הראוי שתשפיע גם על עמדותיו הפוליטיות ועל דפוס ההצבעה שלו. טענה זו באה לידי ביטוי באמירות כמו "אני לא מבין הומואים שמצביעים לרפובליקנים".

    צילום: gettyimages
    הנשיא טראמפ עם דגל הגאווה. "איך הומו יכול להצביע לרפובליקנים?" (צילום: gettyimages)

    עקרון היסוד השלישי של הפרוגרסיביות הוא האמונה ביכולת – ובצורך – לתקן ולשנות לחיוב, ברוח "תיקון עולם". הפרוגרסיביות, כמו אידיאולוגיות שמאליות רבות אחרות, היא אידיאולוגיה אופטימית בבסיסה, שטוענת כי השינוי אינו רק אפשרי – אלא גם הדבר הצודק לעשות.
    לא מדכאים, פריבילגים

    החיבור בין שלושת עקרונות היסוד האלה מוליד תפיסת עולם קוהרנטית למדי, שפוליטיקאים ופעילים פרוגרסיבים גוזרים ממנה גם מדיניות קונקרטית. הדרך הפשוטה ביותר להסביר את התפיסה הזו היא ההשוואה למרקסיזם: הפרוגרסיביות, כמו המרקסיזם, מחלקת את העולם ל"מדכאים" ו"מדוכאים", אך מכנה אותם בשמות חדשים – פריבילגים (Privileged) ומודרים (Marginalized).
    בעוד המרקסיזם הפריד בין שתי הקבוצות הללו על בסיס הבעלות על אמצעי הייצור, הפרוגרסיביות מבצעת את ההפרדה על פי זהות: אם אתה גבר, לבן, סטרייט ובן למעמד בינוני-גבוה, הרי שיהיה לך משמעותית קל יותר בחיים, תודות לפריבילגיות הלא-הוגנות שנובעות מהגוף והמשפחה שאליהם נולדת; אם לעומת זאת את אישה, בת מיעוטים או חלק מהקהילה הגאה, תיאלצי להתמודד עם קשיים ייחודיים, כאלה שהגבר הלבן והסטרייט המקביל לך אינו מסוגל אפילו להבינם.

    אשת המחנה הפרוגרסיבי רשידה טליב, חברת קונגרס ממוצא פלסטיני, נגד ישראל ב"שומר החומות": "לסיים את האפרטהייד"

    הטענה הפרוגרסיבית היא שלא בהכרח כל גבר לבן סטרייט הוא אדם רע או מנצל באופן אקטיבי את הסובבים אותו – והרי ברני סנדרס, יהודי לבן הניצב בפתח העשור התשיעי לחייו, הוא כאמור אחת הדמויות הדומיננטית ביותר במחנה הפרוגרסיבי – אלא השיטה הכלכלית-חברתית עצמה, זו המקדשת תחרות חופשית ומעגנת אפליה ממסדית (למשל על-ידי חוקי בחירות מסוימים, שנוסחו במיוחד כדי למזער את כוחם של מיעוטים אתניים), מיטיבה עם קבוצות מסוימות מאוד באוכלוסייה.
    לפרוגרסיבים יש גם אג'נדה סדורה שהם מבקשים להוביל כדי לתקן את עיוותי "השיטה", וניתן לתמצת אותה במושג "ממשלה רחבה". ממשלה כזו כוללת חיזוק של חוקי ההגבלים העסקיים, כדי להחליש מונופולים ותאגידי ענק; העלאת המיסוי על עשירים, כדי ש"ישלמו את חלקם לחברה"; הרחבה מסיבית של מדינת הרווחה; הגדלת סל המוצרים שמתפקידה של המדינה לספק לציבור, לדוגמה הצעתו של סנדרס לספק לכל האמריקנים אינטרנט מהיר בחינם; וחיזוקם של איגודי העובדים, המייצגים לשיטתם את "האזרח הפשוט" מול התאגידים. …"

    אהבתי

  27. דנינו,

    איך מתנשאת התגובה ? כל מה שכתבתי, זה מה שהשופטים כותבים. אתה התנשאת עליהם ובעליל. אני לא התנשאתי עליך, אתה התנשאת עליהם. ומה שכתבתי, סותר בעליל מה שאתה כתבת. תפסיק לבלבל המוח.

    בעודך כותב למשל, ועדיין כותב, שהיא לא עבדה, לא תרמה כלום לבית לכאורה, אני כותב לך, ומצטט לך, שזה לאיו דווקא קריטריון, ועובדתית, לא נכון לגמרי הדבר. ועובדה, שבית הדין האזורי הרבני, פסק הרי לטובתה.

    אבל, אתה לא רוצה להבין. רוצה לחרטט. לא רוצה לקרוא, להתעמק שום כלום. אלא, יש לך בראש לרדת על שופטים, ומראש, ובעצם אתה בסיכול ממוקד.

    הרי ברור מהדיעה והניתוח המשפטי של אסתר חיות, שגם אם זה היה גבר, שהיה בוגד, הייתה רואה זאת אותו הדבר.

    הנה נצטט שוב, למעלה מן הדרוש, פעם שניה:

    אתה כתבת:

    " האם נשיאת בית המשפט העליון היתה שופטת באותה הדרך לו זה היה גבר שבוגד באשתו ודורש את חלקו בבית שמלכתחילה לא היה שלו? מסתבר שהחוק הוא רק המלצה. האמון שלי בבית המשפט עוד קטן בעיקבות הפסיקה המעוותת הזו."

    ואני ציטטתי אותה, ושוב:

    " בהתאמה לכך, נפסק זה מכבר כי אי-נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו. כך בע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829, 832 (1978) אשר עסק בחזקת השיתוף, נקבע כי "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף". פסקי דין נוספים שקדמו להתפתחותה של הלכת השיתוף הספציפי, ואשר התבססו על דיני המתנה האזרחיים ועל יישומם בהקשר המשפחתי, קבעו אף הם כי בהיעדר הסכמה ברורה בין בני הזוג בנושא, בן זוג אינו מאבד זכויות בנכסים שקיבל במתנה במהלך הנישואין אף אם הוא האשם היחיד בפירוק הנישואין."

    עד כאן הציטוט:

    אז אתה רואה לפי הציטוט, לא משנה גבר או אישה שהם הבוגדניים. אלא, בהעדר הסכמה ברורה בין בני הזוג בנושא, בן זוג לא מאבד זכויות בנכסים.

    ושוב מדגישים לך, קח ריטלין אם צריך:

    בית הדין האזורי הרבני (הרבני אתה קולט ?) פסק לטובתה. הרבני הגדול של ערעור,התבלבל פשוט, והושפע מן הבגידה. שופטים בעליון, הרבה יותר קשה לבלבל אותם.

    תקרא טוב מה כותבים לך. תקרא מה אתה עצמך כותב.

    אהבתי

  28. חייל הטיקטוק של מיכאלי בהחלט מביך. כתבו על זה יפה בכלכליסט

    https://www.calcalist.co.il/local_news/article/H1P9wbfnO

    "בסרטון, זלצמן מתאר כי "אין פקקים מחוץ לנמל חיפה" והוא לא לגמרי מטעה את הציבור – מחוץ לחברת נמל חיפה מחכות רק בין 3 ל-5 אוניות בשבוע האחרון, כל שאר האוניות שמחכות שם מיועדות לפריקה ביעדים אחרים, דוגמת נמל מספנות ישראל וממגורת דגון. אבל זה שזלצמן לא משקר לא אומר שיש לו במה להתגאות. הסיבה שיש מעט אוניות מחוץ לנמל חיפה נובעת מכך שאוניות מעדיפות לחכות בתור של 15 אוניות לנמל מספנות ישראל רק בשביל לא להגיע לנמל חיפה. במילים אחרות, יבואנים וחברות ספנות עושות כמעט הכל, כולל להיתקע בלב ים ולספוג קנסות, רק בשביל לא לחנות בנמל הצפוני. הישג פנומנלי."

    נהוג לתת לממשלה חדשה 100 ימים של חסד. אמנם עברו רק שבועיים מאז ההשבעה, אולם הגיע הזמן שהממשלה הזו תתחיל להתאפס על עצמה.

    Liked by 2 אנשים

  29. לכל המעונין, מכתב ממש לאחרונה, שנשלח לנשיא ביידן, מאת 73 חברי קונגרס. המכתב עצמו, מפציר בביידן, להפוך על פניה, את המדיניות של טראמפ כלפי הסכסוך כאן, ולייצר תובנות ומדיניות חדשה, על מנת, להגיע לפתרון של שתי מדינות, לשתי עמים.

    המכתב מתווה הצעות די מפורטות וספציפיות, בינהן:

    – פורמלית, לבטל את רעיון או תוכנית השלום של טראמפ (עסקת המאה) על מנת, לעקר כל רעיון של סיפוח בגדה.

    – לעמוד על כך, שחמאס יפסיק לרקט את מדינת ישראל.

    – לפתוח קונסולה בירושלים ( כנראה מזרח ירושלים ) כפי שהצהיר ביידן בזמנו.

    – להצהיר בעליל, על אי חוקיות ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

    – להתנגד בכל תוקף, לכל פינוי או עקירה של פלסטינאים, מבתיהם, ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים.

    – לדאוג לכך, שבכל המסמכים הרשמיים של המימשל האמריקני, תהא הגדרה פורמלית של שטח כבוש, בנוגע ליהודה ושומרון, ועזה.

    – לחזור ולתמוך בפלסטינאים במובן הפיננסי ובכלל.

    – לגנות מכללא, כל אקט לא חוקי, של כל אחד מן הצדדים לסכסוך.

    כאן:

    יש ללחוץ כדי לגשת אל Letter-to-POTUS-on-Trump-Israel-Policy-Rollback.pdf

    אהבתי

  30. משטרת ישראל והפרקליטות עסוקות בספירת כמות הכתבות החיוביות של ביבי בוואלה. מנסים להראות שקיבל יותר כתבות חיוביות מפולטיקאים אחרים באתר ה"חשוב" (בדיחה בפני עצמה, יש פה מישהו שקורא שם?) וואלה.

    ובינתיים בעולם האמיתי, משפחה בגליל נרצחת בסכסוך בין עבריינים , מסעדה (כביש 90) מרוססת בנשק אוטומטי ועוד כהנה וכהנה.

    אהבתי

  31. 3718,

    אפשר וצריך לראות זאת אחרת 3718:

    וזה שזה לא התחיל מהיום. היו לביבי שנים לטפל בבעיות האלו. במקום זה, הוא לא קיבל כתבות חיוביות בוואלה כדבריך, אלא משהו אחר:

    הוא היה תקופה, העורך בפועל של וואלה. הוא הכתיב את הכתבות החיוביות.

    ועם זה הוא התעסק, במקום עם נניח רמות הפשיעה במגזר הערבי ובכלל.

    איך זה ?

    Liked by 1 person

  32. 3718 ,

    נצטט מכתב האישום ( פסקה 33, לכתב האישום המתוקן):

    " הנאשם נתניהו ובני משפחתו, בידיעתו, כאמור בסעיף 23 לעיל, העבירו את הדרישות הפרטניות להתערבות בפרסומים באתר לגורם המתווך בעל פה, בשיחות טלפוניות, במסרונים או בהודעות דוא"ל. בדרישות שבהן היה מעורב, עסק הנאשם נתניהו בתוכן הדרישות, ולעיתים אף בניסוחן, תוך מעקב אחר מידת ההיענות של בני הזוג אלוביץ לדרישות, ולעיתים אף תוך דרישות חוזרות ונשנות לתיקון אופן ההיענות עד לקבלת תוצאה שהשביעה את רצונו "

    אתה קולט 3718 , עם מה הוא התעסק אפרופו ? עם דרישות. עם ניסוחים. עם מעקבים צמודים. עם נדנונדים ותיקונים, עד אשר, נחה עליו דעתו.

    עליך נחה דעתך עכשיו ?

    להתראות

    אהבתי

  33. 3718,

    זה נכון, אבל, מה שביבי עשה, היה מטורף לגמרי. קראתי הרבה כתבי אישום, פסקי דין נגד מנהיגים, בארץ בעולם, טירוף כזה כפי המתואר בכתב אישום, מעודי לא קראתי ( במימד הזה כמובן, של תקשורת פוליטיקה).

    ובל נשכח, זה לא הסיקור התקשורתי. היו שם עוד עניינים. וגם בקשר לסיקור תקשורתי, לא היה מדובר, באיזה רטינה כלפי עורך או עיתון. המדובר היה, ביחסים של תן וקח, תן וקח על התחת של הציבור. על חשבון נכסי ציבור ממש. באינטנסיביות ודקדקנות מטורפת לגמרי.

    הייתי פרווה ביחס שלי אליו, לא לכאן, לא לשם. עד שקראתי הכתב אישום.

    דבר אחד צריך להודות בו רק, וזה שהוא עשה זאת, כתוצאה מן היחס הנבזי של התקשורת כלפי המשפחה שלו. זה שבר אותו לגמרי. והוא החליט להשיב מלחמה שערה, בכל מחיר. להראות להם, שהוא דואג להם.

    אבל, עדיין, זה ראש ממשלה. לא יכול לעשות דברים כאלו. חייב להכיל זאת. זה גם לא תרם ותורם כלום מבחינה שיווקית או תדמיתית.

    בקיצור, הוא לא מתאים לתפקיד כזה.

    להתראות

    Liked by 1 person

  34. אל רום,

    זה די ברור שמה שהפרקליטות כתבה בכתב האישום מייצג רק חלק מהתמונה, ולא את כל התמונה. וכידוע, אומרים שחצי אמת גרוע משקר. הרי על זה המשפט נדחה עכשיו, כי הוברר מעדות ישועה שלא רק נתניהו לחץ אותו כדי לקבל תקשורת חיובית, והפרקליטות נדרשת לספק תמונה מלאה בנושא.

    לגבי "מדובר היה, ביחסים של תן וקח, תן וקח על התחת של הציבור. על חשבון נכסי ציבור ממש. באינטנסיביות ודקדקנות מטורפת לגמרי."

    אני הייתי בעל מניות קטן של בזק בתקופה הנדונה, כך שבמקרה עקבתי אז אחרי העניינים. גם אחרים שהיו בעניינים (כמו אבי וייס) טוענים ש (1) לא היתה אפלייה לטובה של בזק, אם כבר הייתה אפלייה לרעה. (2) כל מה שהוחלט לגבי בזק הוחלט בנוהל תקין לפני הקדנציה של לנתניהו.

    בדיוק כמו שנתניהו נלחם נגד התקשורת המוטה נגדו, ועל זה הוא נתבע, אלוביץ נלחם נגד האפלייה של בזק, במקרה הם החליפו כמה מילים בנושא שהוקלטו, ועל זה הם נתבעים.

    כמו שכתבתי בעבר, אני נחרצות נגד סיום המשפט בעסקת טיעון. יש לי תקווה שהמשפט הזה יטהר הרבה זוהמה בפרקליטות ובקשר בין התקשורת לשלטון ובקשר בין התקשורת לפרקליטות. כאשר אני שומע את ישועה, ורואה את התנהלות הפרקליטות השרלטנית מול בית המשפט, אני מתחיל להרגיש שצדקתי, בלי קשר לפסק הדין, שיש לי תחושה שהוא רחוק מאד.

    אהבתי

  35. 3718,

    אין ספק שלא קראת את כתב האישום ואתה לא ממש מבין על מה המדובר עם כל הכבוד.

    הדחיה הינה מסיבות יותר טכניות, של החלפת חומרים וכדומה. וזוהי לא דחיה בכלל. פשוט, זה דבר טריוויאלי, שכל פעם, ההגנה עולה על חומרים מסויימים, שלא קיבלה, שטוענת שצריכה לקבל ( נניח מהסלולרי של ישועה) והיא מבקשת מבית המשפט, שיורה לתביעה לספק לה את זה.

    אין לזה קשר לכלום מבחינה מהותית.

    אתה לא מבין דבר עקרוני אחד:

    אין קשר למניות בזק בכלל. אין קשר לתוצאות. בפלילים, יש שני סוגי עבירות בגדול מאוד:

    עבירת התנהגות, עבירת תוצאה.

    בעבירת התנהגות, לא משנה התוצאה. מה שמפליל, זוהי ההתנהגות, לא התוצאה. לכן, מניית בזק, מה קרה איתה, לא מעלה ולא מוריד כלום ממש. כך גם הנושא של ישראל היום. השיחה עם נוח מוזס למשל, זה מה שקובע, ולא באם החוק עבר או לא עבר וכדומה, יש שם הרבה עניינים בכתב אישום, לא רק אלוביץ אגב.

    כמה מילים שהוקלטו אתה גורס ? מדובר על טונות של מילים, שכל כולן זוועות מטורפות לגמרי.

    אמחיש אחר כך……

    אהבתי

  36. נמחיש 3718, מהי עבירת התנהגות, שלא כרוכה בתוצאה:

    סעיף 218 לחוק העונשין, כך מורה אותנו, מצטט:

    " העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים."

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, נניח שמשה, חולה באיידס, נגוע ב- HIV. הוא שוכב עם נשים. אף אחת מן הנשים, לא נדבקה באיידס. האם משה יואשם בסעיף של "מעשה העלול להפיץ מחלה" כמצוטט לעי"ל ?

    כן. למרות שלא הדביק בפועל אף אחת. למה ? עסקינן בעבירת התנהגות. לא עבירת תוצאה. כלומר:

    מספיק כמצוטט שהוא עשה בהתרשלות, מעשה שעלול להפיץ מחלה ( מודגש: עלול …. רק עלול היה, אפילו התוצאה אינה הפצת מחלה בפועל) אזי, עצם ההתנהגות, הינה פלילית, והוא יועמד לדין. ויש מקרים שהועמדו לדין אגב ממש בנסיבות אלו ( ראה:מדינת ישראל נ' שמואל פלנסיה ).

    כך גם עם מעשה הפרת אמונים, שבו בין היתר נאשם נתניהו, נצטט את סעיף 284 לחוק העונשין, המורה אותנו לגבי מעשה של "מרמה והפרת אמונים", נצטט:

    " עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים."

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, לא משנה, מה התוצאה של המעשה. עובד הציבור, אשר עשה מעשה, ואפילו לא קיבל כלום בתמורה, ואפילו יודגש, פעל לטובת הציבור, הרי הוא יעמוד לדין, באם עצם המעשה, פוגע באמון הציבור במערכות השלטון וכדומה. התוצאה לא מעלה ולא מורידה. נניח בשביל האקסטרים המתודולוגי:

    ראש הממשלה, מורה למוסד, לסחור בסמים ברחבי העולם, על מנת להכניס לקופת המדינה כסף, בשביל לקנות חמקנים ( שאין בקופה. בטחון ישראל. צור ישראל). הוא לא הכניס אגורה לכיס. אבל, אפילו עשה מעשה לכאורה טוב לציבור, זה פוגע באמון הציבור במערכות שלטון. סחר בסמים. הוא יעמוד לדין, בעבירה של הפרת אמונים.

    כך עם נתניהו. לא משנה מניית בזק. לא משנה חוק ישראל היום וכאלו. המעשים עצמם, מה שהיה כרוך בעצם ההתנהגות, זה מה שקובע במקרים של עבירת התנהגות. אצלו היו גם תוצאות. אבל, נניח ביחס רק למה שאתה כתבת עליו בתגובתך.

    כאן לחוק העונשין, סעיף 218, ו- 284 כאמור:

    https://www.nevo.co.il/law_html/law01/073_002.htm#Seif192

    נמחיש אחר כך עוד אולי……

    אהבתי

  37. 3718,

    נמחיש, בקטנה, על מה עובדי ציבור, אכלו אותה, ובגדול, בקשר לעבירת הפרת אמונים בה בין היתר, נאשם נתניהו.

    נזכיר, פרקליטה בכירה, ברקוביץ בזמנו, נצטט מן העליון, מה עשתה. הנה:

    " הפרשה שלפנינו העסיקה את הציבור לפני כעשור, והורתה בפרסום בעיתון "הארץ" כי משרד המשפטים ביקש לקיים חיקור דין לאיש העסקים הדרום-אפריקני סיריל קרן, בנוגע להעברת סכומי כסף מחשבונותיו לחשבון הבנק של גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון ז"ל (להלן: פרשת סיריל קרן). הפרשה נחקרה בשעתו על ידי המשטרה, תוך ליווי צמוד של הפרקליטות, והדלפת פרטים מהחקירה עוררה את זעמו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, שהורה לפתוח בחקירה לאיתור ההדלפה. לסופה של חקירה נתגלה כי המערערת, פרקליטה בכירה וותיקה בפרקליטות מחוז תל אביב, שהתמנתה כפרקליטה המלווה בתיק, היא שעמדה מאחורי ההדלפה לעיתונאי ברוך קרא, הוא המשיב מספר 1 (להלן: קרא).

    אין חולק כי למערערת לא נצמחה טובת הנאה מההדלפה. המערערת העידה על עצמה כי פעלה מתוך מניעים אידיאולוגיים כ"מתריעה בשער", באשר סברה כי זכותו של הציבור לדעת, במיוחד ערב בחירות, על קיומה של חקירה בחשד לשוחד נגד ראש ממשלה מכהן המציב עצמו כמועמד לבחירות הקרובות.

    כתוצאה מחשיפתה כמדליפה, נאלצה המערערת לסיים את עבודתה בפרקליטות ונשללו ממנה חלק מזכויות הפנסיה. המערערת הועמדה לדין פלילי והורשעה בעבירות של גילוי והפרת חובה ומרמה והפרת אמונים לפי סעיפים 117(א) ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת הסדר טיעון נדונה המערערת למאסר על תנאי וקנס (ת"פ (שלום ת"א) 10106/03 מדינת ישראל נ' ברקוביץ (16.3.2005)). בנוסף, בהליך שהתנהל כנגדה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, נגזרה עליה השעייה מעיסוק בעריכת דין לתקופה של שנה וחצי (בד"א 97/05 גלט ברקוביץ נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו)."

    עד כאן הציטוט:

    שים לב, הדליפה לעיתונאי. הפרת אמונים. לא צמחה לה שום טובת הנאה. רק קטע אידיאולוגי, וזכות הציבור לדעת. היועמ"ש הפרקליטות, שיפדו אותה בגדול ממש.

    אנשים בשירות הציבורי, אכלו אותה בגדול, הרבה יותר, על דברים הרבה יותר קטנים, ממה שנתניהו עשה. אפילו קידמו תור לשירות ציבורי. אכלו אותה ובגדול.

    כאן לפסק הדין בעליון:

    https://bit.ly/3qwmN8C

    אהבתי

  38. אל רום

    ברור לי שנתניהו נתבע על התנהגות ולא על תוצאה. אבל בעיניי זה בעייתי מאד כאשר מדובר בפוליטקאי נבחר, ועל אחת כמה וכמה שזה ראש הממשלה.

    עם כל הכבוד לברקוביץ, היא ביצעה ההדלפה, והיא לא פוליטיקאי נבחר. הגישה שפוליטיקאי נבחר שקול לעובד ציבור רגיל (עם קביעות שהתקדם בסולם הדרגות בצורה הרגילה) היא שגויה בעיני.

    נתניהו לא ביצע המעשה עצמו בתיק 2000, הוא רק דיבר עליו.

    לעובד ציבור אסור לשקר לממונים עליו או באופן כללי (אא"כ הוא במוסד וכדומה),

    האם גם לפוליטיקאי אסור לשקר? ברור שזה לא עומד במבחן המציאות.

    אתה טוען שמה שקורה בבית המשפט בתיק 4000 הוא פרוצדורלי בלבד, אני טוען שבחקירה הנגדית ישועה התברר כמי שקיבל לחצים מהרבה פוליטיקאים ונענה להם, כמי שהגדיר עצמו כשונא של נתניהו, ככזה ששיקר לבית המשפט ובחקירה, ושהיו הרבה מאד כתבות אנטי נתניהו בוואלה.
    נכון שנתניהו לחץ (וזה החלק שהפרקליטות הציגה בכתב האישום), אך הסתבר שעוד הרבה פוליטקאים אחרים עשו זאת, וזה מה שהפרקליטות העלימה מהסנגוריה, ולכן הדחיה, כדי להביא המידע על זה.

    אין מחלוקת שנתניהו דיבר. השאלה אם מוצדק לתבוע ראש ממשלה על זה שדיבר? כי זה מסתכם בזה בסופו של דבר. הוא לא עשה כלום (בתיק 2000 זה ברור, ואני טוען שגם בתיק 4000 )

    אהבתי

  39. 3718,

    הוא גם נתבע על תוצאה. לא רק התנהגות. אבל, הבנת הנושא או החלק של התנהגות, אז זה טוב.

    כבר הסברתי לך בעבר, שמבחינת המחוקק, אין הבדל בין עובד ציבור נבחר, לבין עובד ציבור מקצועי. אין פשוט. דיני העונשין, לא עושים אבחנה כזו. זה המחוקק. כך קבע אז הציבור ( המחוקק למעשה). בכלל, אפשר לטעון, שיותר חמור, מי ששררה בעוצמה כזו בידיו, כפי שהייתה אצל נתניהו.

    הפרת האמונים, נועדה בעיקר, לנושאים של טוהר מידות במהלך מילוי התפקיד. אז שקר או מעין של פוליטיקאי, זה דבר שהמחוקק סובל, וגם השופטים. אבל, בין זה, לבין שררה נטו, לצורך אינטרס אישי צר ( יודגש, צר, ובמהלך מילוי התפקיד לא כל שכן) יש הבדל עצום ממש. לקבל מתנות חומריות מובהקות קלאסיות וכו… זה לא תמרון אידיאולוגי. זה משהו אחר.

    הסברתי לך, שמה שנתניהו עשה שונה. אז שוב:

    העוצמה בלתי נתפסת. הוא ישירות בדקדקנות התערב והשפיע והכתיב הדברים. כתבים שם זעקו שהם נראים כמו פראבדה אשכרה. לא יאומן כדבר הזה. ועל כל זה, על התחת של נכסי ציבור הסברתי לך את זה. ממש יחסי תן וקח הסברתי לך. עם הזוג אלוביץ. מה פה לא מובן ?

    עוד נמחיש אחר כך דברים…..

    אהבתי

  40. 3718,

    הנה, סעיף 34כד לחוק העונשין, מגדיר לנו מושגים.

    בין יתר המושגים, הוא מגדיר לנו מהו או מיהו "עובד ציבור".

    נצטט ההגדרה למשל סעיף קטן (1):

    עובד הציבור" –

    (1) עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955;

    עד כאן הציטוט:

    האם נתניהו לא עובד מדינה ? האם הוא לא כפוף למעשה, לנציבות שירות המדינה ? האם הוא לא מקבל משכורתו מן המדינה ?

    חוק יסוד הממשלה, מה מורה אותנו בסעיף 17 ? לא תיפתח חקירה פלילית, נגד ראש ממשלה מכהן, מבלעדי אישור היועמ"ש. אז איזה חקירה פלילית ? על כך שדפק מכות נניח לאיזה שכן ? לא יכלול הדבר, מעשים פליליים במהלך מילוי תפקידו ובקשר למילוי תפקידו ? ואיזה הם העבירות והמעשים ? כמובן, אלו שמפורטים בחוק העונשין, כגון, סעיף הפרת האמונים, שוחד וכו…… אלו אז מעשים או עבירות, בידי עובד ציבור שנעשו. כולל נתניהו בתורת ראש ממשלה.

    נמחיש אחר כך עוד….

    אהבתי

  41. 3718,

    נתניהו, דיבר עם מוזס בטלפון, ועצם תוכנה של השיחה, הייתה בבחינת הפרת אמונים. גם אם הוא לא מואשם בשוחד תכל"ס.

    נצטט מכתב האישום, פסקה 28 לגבי הפרת האמונים, בשיחותיו עם מוזס. כך :

    " במעשיו אלה עשה הנאשם נתניהו מעשה הפרת אמונים הפוגע פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור ובנבחריו ובטוהר המידות של האחרונים. בכך שניצל את מעמדו ואת כוח המשרה על מנת לקבל טובת הנאה אישית ובכך שבהיותו נבחר הציבור הבכיר ביותר העביר מסר לפיו הצעות שוחד הן כלי שניתן לעשות בו שימוש לשם קידום אינטרסים הדדיים של עובדי ציבור בכירים ואנשי עסקים וכי אין פסול בעסקאות שוחד"

    עד כאן הציטוט:

    אז גם אם לא קיבל שוחד, עצם השיחה, עצם כך שאנשים ופוליטיקאים סביבו, ידעו על השיחות ותוכנן, הרי, היווה הדבר השחתה של אנשים שהיו בסוד הענין כאמור. זוהי עבירה של הפרת אמונים. היא משחיתה את אמון הציבור, במנהיגיו, ובמערכות שלטון. לא זו אף זו:

    עיתון הוא כלי אובייקטיבי, להעברת מסרים לציבור. העיתונות הינה כלב השמירה של הדמוקרטיה כפי שנהוג לומר לא אחת. אז זה עיתון ? תן וקח עם ראש ממשלה, במקום לבקר את ראש הממשלה. במקום למסור מסרי אמת לציבור, הם עושים יד אחת. העיתון, הגדול במדינה, הוא שופר של ראש הממשלה ?

    אין פה שום דבר לא מובן.

    להתראות

    אהבתי

  42. 3718,

    נצטט מכתב האישום, מה קרה בוואלה, להראות קצת העוצמה של הדברים. מצטט מפסקה 36, למה גרמה מסכת הלחצים הדקדקנית של נתניהו, כך:

    " מסכת לחצים זו הביאה לאפקט מצנן וגרמה לכך שבני הזוג אלוביץ, ישועה, העורכים והכתבים ב"וואלה" הפעילו לעיתים "צנזורה עצמית", כך שפרסומים ביקורתיים פוטנציאליים הנוגעים לנאשם נתניהו ולבני משפחתו צונזרו מראש ולא יצאו לאור. לחצים אלה אף הביאו מספר עיתונאים לעזוב את עבודתם באתר".

    עד כאן הציטוט:

    אתה קולט ? עיתונאים, לא יכלו יותר, ועזבו העבודה פשוט. מה נאמר, מה נוסיף על זה !

    איפה אתה מכיר פוליטיקאים שכך נהגו וירדו לרמה כזו, לרזולוציה כזו.

    וזה זניח עוד, אמחיש אחר כך יותר בפרוטרוט אולי …..

    אהבתי

  43. ולגבי תן וקח עם אלוביץ 3718, מצטט חלק רלבנטי מפסקה 42 לכתב האישום ( מזכיר, הלינק לעי"ל):

    "חלק מן הכספים שקיבל הנאשם אלוביץ על בסיס החלטותיו הרגולטוריות של הנאשם שימשו את הנאשם אלוביץ לפרעון חובות עתק של חברות מקבוצת יורוקום שבשליטתו לבנקים"

    עד כאן הציטוט:

    אז איזה חלק לא מובן ? יחסי תן וקח. אלוביץ מהנדס סיקור אינטנסיבי לטובת נתניהו, ונתניהו בתמורה, בין היתר, מחליט החלטות רגולטוריות שייטיבו עם אלוביץ, והכל כמפורט בכתב האישום.

    להתראות

    אהבתי

  44. אל רום

    אתה ואני חיים במציאויות שונות

    1) אתה כותב ש "עיתון הוא כלי אובייקטיבי"
    הרי ברור לכולם כיום שעיתונים הם משרתי אינטרסים, כלכלים, או פוליטים. אני קורא כתבות ואני יכול הגיד לך מי דחף את הכתבה.

    2) אתה מאמין לכתב האישום ככתבו כלשונו.
    הוברר בבית המשפט, ועל זה הדחייה, שהפרקליטות הציגה רק צד אחד של התמונה, וישועה שיקר נלחץ גם על ידי פוליטיקאים אחרים, כך שהמידע המוצג בכתב האישום לא מציג את כל התמונה , ואת זה אמרו השופטים.
    הנה כתבה מהיום בנושא (https://www.maariv.co.il/news/law/Article-850040)

    כך שהויכוח שלנו חסר טעם.

    Liked by 1 person

  45. 3718,

    אם הויכוח הוא חסר טעם, זה אל תשלה עצמך, בגלל שאתה לא בליגה. אין לך סיכוי, אפילו היית חי 20 גלגולים, 20 פעמים, לא היית בליגה.

    אתה לא בקי. לא מבין בדבר. וכך רוצה לסיים הויכוח עלק (שאין) כאילו, אין טעם. כאילו יקומים מקבילים.

    אבל, אלו לא יקומים מקבילים. אל תשלה עצמך.

    אתה מבלבל בין מודל, לבין מציאות. המודל צריך להיות כזה, שעיתון צריך להיות אובייקטיבי. ולפי מודל שופטים אנשים וגופים, לא לפי המצוי. לפי הרצוי. אחרת חברה לא תוכל לעולם להתפתח, להשתכלל, ולהפיק לקחים.

    ואל תבלבל בין העיתון, העורכים שלו, הבעלים שלו, לבין העיתונאים עצמם. מוזס אגב, הודה בעצמו, בשיחה עם נתניהו, שאין לו שליטה על עיתונאים בכירים לפחות. וחלקם כותבים בצורה אובייקטיבית/ אותנטית, מהימנה(מקסימלית יחסית בוא נגיד) אל תטעה. ויש הרבה עיתונים, אונליין אם לאיו, שחפים מאינטרסים כאלו, וכותבים נטו. אתה לא מתמצא, לא מבין, לא מכיר.

    ואין קשר מסביר לך בין שום דחייה לבין שום אללה. זה דבר טריוויאלי בבית משפט, בהליך פלילי, שמתכסחים תדיר, על חומרים. כך זה בכל משפט פלילי כמעט הסברתי לך את זה. ההגנה זכאית לקבל מן התביעה חומרים. חומרים שעליהם מתבסס כתב האישום. כך זה על פי חוק. אבל:

    האינטרסים מנוגדים. התביעה בדרך כלל, תיפול קצר. ותסגיר פחות חומרים. והסניגוריה ארוך, תרצה יותר ויותר חומרים, בשביל לדוג משהו שיעזור להגנה.

    כך זה בכל משפט פלילי כמעט. אל תשלה עצמך. אין לזה שום קשר לקייס של נתניהו באופן מיוחד.

    השופטים עד עכשיו, לא התרשמו מכלום. לא מקדמית לא כלום. קייס רגיל. והוא בדרך להרשעה.

    אז באמת חבל על הזמן איתך ……

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s