היידה בג"ץ

בג"ץ השיב בפסיקתו היום את הכבוד האבוד של חוקי היסוד במדינת ישראל עם הפסיקה שלא ניתן היה לשנות את חוקי היסוד כדי להעביר את פשרת האוזר ולאפשר לממשלת החילופים לדדות עוד קצת. היה נדמה בשנתיים האחרונות שהמשחק הפוליטי משתבש ואיתו גם נעלם כל כבוד לחוקי המשחק. חוקי יסוד שונו במהירות ובקלילות שבהן פעם היו משנים תקנות למשחקי כדורגל. בג"ץ עשה קצת סדר בעניינים. ואל תקשיבו לעמית סגל ולאדם גולד הפעם. אין הרבה קשר בין הפסיקה לאקטיביזם שיפוטי. גם השמרנים שבשופטים אינם אמורים להתעלם מההבדל שבין חוקי יסוד המגדירים את כללי המשחק לבין החקיקה הפוליטית השוטפת שהיא המשחק עצמו ואמורה להתנהל במסגרת הכללים. אמרתי "כמו לשנות תקנות למשחקי כדורגל"? גרוע בהרבה בעצם. דמיינו לעצמכם משחק כדורגל שבו נדמה לשחקנים שחוקי הנבדל מעיקים עליהם מדי, והם מחליטים לבטל אותם לעשרים הדקות האחרונות ונדהמים כשהשופט מסרב ליישר קו. גם בכדורגל היה ברור שהדבר לא עולה על הדעת.

כרגיל הכי כיף לקרוא את השופט יצחק עמית:

גם מפסק דין זה לא ניתן ללמוד על הסיבה שבגינה לא הועבר התקציב במועד. על מנת שדברי הימים לא יהיו חסרים, נספר אפוא לקורא כי לתקציב השנתי יש קשר ישיר לרוטציה בממשלת החילופים, רוטציה שהיא נשוא ההסכם הפוליטי שנחתם ביום 20.4.2020 בין סיעת כחול לבן וסיעת הליכוד, הסכם פוליטי אשר "נולד מתוך חוסר אמון הדדי, כקיפודים המתנים אהבים – בחשדנות ובזהירות של האחד מפני קוציו של משנהו" – ואידך זיל גמור.  

במהלך המשבר הפוליטי העמוק שבו נמצאת המדינה מזה זמן, חקיקת היסוד הפכה לחומר ביד היוצר, כמעין פלסטלינה שהמחוקק לש לצרכים ולאינטרסים פוליטיים מיידיים וקצרי טווח, שבינם לבין נורמה חוקתית המשקפת הכרעה חברתית-משטרית "יסודית", יציבה, כללית ועל-זמנית, אין ולא כלום. הקלות הבלתי נסבלת של התיקונים החוקתיים מתאפשרת במצב החוקתי השורר כיום[…] בהיעדר "כללי משחק" ובהיעדר מערכת איזונים ובלמים לכוחה הרב של הרשות המבצעת בישראל על פני הרשות המחוקקת והמכוננת, ראוי ורצוי להכיר בכך שניתן להציב גבולות בנוגע לשימוש והפעלת הסמכות המכוננת. 

בית משפט זה אינו ממהר לפסול חוק של הכנסת. על אחת כמה וכמה, מחויב בית המשפט לריסון שיפוטי מקום שבו מדובר בחוק יסוד. ברם, גם על הכנסת לפעול בריסון בהפעלת סמכותה כרשות מכוננת ולהצביע על חוקי יסוד ב"יד רועדת", תוך מודעות והכרה בחשיבות הרגע וגודל השעה. שהרי לא בחוק רגיל עסקינן, אלא בחוק יסוד, שבעצם היותו חוק יסוד הוא אמור להיות בעל השלכות ארוכות טווח על משפטה ועל אופיה של המדינה והחברה. יום חקיקתו של חוק יסוד או תיקון לחוק יסוד אמור להיות יום חגיגי שבו הכנסת לובשת לבן ומצטחצחת בהתרגשות לקראת המאורע ולא יום קטנות פוליטי. האומנם? קצרים היו ימי שני חייה של הכנסת ה-23, משך כתשעה חודשים בלבד, אך במהלך תקופה קצרה זו תוקנו חוקי היסוד 13 פעמים (!!!) בהוראת שעה, בגדר שיא אולימפי בתיקוני חוקה למרחקים קצרים (לשם השוואה, החוקה בארצות הברית התקבלה בשנת 1787 ומאז, בחלוף למעלה ממאתיים ושלושים שנה, התקבלו 27 תיקונים לחוקה).

כמדומני שפסיקת בג"ץ קוברת באיבה את האפשרות להכריז על בחירות ישירות לראש ממשלה רק בכנסת הזו, עוד הזנייה פוטנציאלית של חוקי היסוד (ובמילא לא ברור אם לרע"מ יש תיאבון כרגע לשיתוף פעולה עם הימין בעניין זה).