איך מונעים שידור חוזר?

אינשאללה תקום ממשלה חדשה בישראל סוף סוף שתגאל אותנו מסאגת הבחירות הבלתי פוסקות. ביום שאחרי יש לקוות שתעלה השאלה איך מונעים שידור חוזר של המשבר הפוליטי 2019-2021. איזה שינויים מבניים ניתן להכניס לשיטת השלטון, לא באופן שתפור לרווחת פוליטיקאי כזה או אחר בהווה, אלא מתוך ראיה למרחוק, כך שניתן יהיה להניח שמעגל שוטה כזה של בחירות אחר בחירות לא ישוב עוד. כדאי לממשלת בנט – לפיד, אם באמת תקום, לעסוק בשאלה הזו כי ניתן להתמודד איתה בלי ליפול למלכודת הקוטביות ימין – שמאל.

החזרת הבחירה הישירה – רעיון טוב, אבל משרת בעת הזו את נתניהו, ולכן חסר סיכוי כרגע, כל עוד התמונה הפרלמנטרית היא נגדו. אין הכוונה להחזיר זאת אד-הוק כפי שהציע ביבי לאחרונה, אלא באופן מלא לצד הבחירות לכנסת. אפשר לשקול גם לתת מושבי בונוס בכנסת לרשימה של המנצח בבחירות הישירות.

ענישת חברי כנסת שהתפזרה בשנתה הראשונה – אפשר לקבוע למשל שחברי כנסת שהתפזרה בשנתה הראשונה לא ירוצו במקום זוגי ברשימה לכנסת שלאחר מכן. המשמעות: כ-50% מהח"כים יאבדו את מקומם בבחירות אחר בחירות. כך יגדל התמריץ שלא לצאת לסבבי בחירות מופקרים. סביר להניח שחוק כזה ימנע את התופעה המביכה והמסורבלת שבה צריך לציין בחירות גם על ידי שנה וגם על ידי אות מהא"ב.

העדר ממשלה ותקציב אינם מביאים לפיזור הכנסת – כך היה בימים עברו. הכנסת הייתה עומדת על מכונה, גם בשעה שאין ממשלה (לפני 2003) וגם בשעה שאין תקציב (לפני 1996). אין בכך פיתרון לשיתוק הפוליטי, אבל יש בכך הודאה שקיבלנו מהשנתיים האחרונות הוכחה ברורה שסבבי בחירות אינסופיים אינם משפרים דבר. ביקום אלטרנטיבי עדיף כבר היה שהכנסת ה-21 הייתה מסתדרת עם עצמה. ממשלת המעבר הייתה ממשיכה לכהן עד שבסוף ביבי היה רוקח איזה דיל עם אבי גבאי שהיה הופך לשר האוצר שלו (או לראש הממשלה החליפי.. הנה אנו יודעים שאפשר להשיג זאת עם 6 מנדטים, ובזמנו ה-6 של גבאי נחשבו כישלון נורא). הביטו רחוק לכוכבים. אי שם מעבר להם יש יקום מקביל שבו זה מה שקורה כרגע.

הגבלת כהונה לראש ממשלה  – הגבלת כהונה יכולה למנוע מראש ממשלה להפוך לשליט אבסולוטי מלוכני שמסוגל לשגע את המדינה כולה על בסיס האינטרסים האישיים שלו. באופן מתוחכם יותר, הגבלת כהונה שפוקעת אחרי זמן יכולה לעודד מנהיגים לפרוש מתוך הבנה שפסק זמן יאפשר להם לשוב בהמשך לכהונה ממושכת. למשל, אם החוק היה קובע שאחרי ארבע שנות הפסקה הגבלת הכהונה מתאפסת, אז לביבי היה אינטרס לפרוש לענייניו מתוך כוונה לשוב בהמשך. 

הורדת אחוז החסימה לאחוז בודד – במקום מפלגות גדולות שכל חבריהן צייתנים וממושמעים, נקבל רסיסי מפלגות שישאו ויתנו עם המרבה במחיר. הדבר יכול לחולל נזק. הזויים ייכנסו לכנסת. למשל נראה את מפלגת מתנגדי החיסונים מאפשרת להקים ממשלה תמורת ביטול החוזה עם פייזר. עלה ירוק תתפוס מושב או שניים. אבל יהיה קל יותר למקים הקואליציה לתמרן בין הרסיסים. השיטה הזו עבדה יפה מאוד עד התרגיל המסריח. ובמבט לאחור התרגיל המסריח נראה כאין וכאפס לעומת מה שאנו חווים בשנתיים האחרונות.

השיטה הנורבגית – הפרלמנט אינו בר פיזור – בנורבגיה מקובל שהפרלמנט מכהן את מלוא הזמן מבלי שתהיה אפשרות לפזרו. זאת בדומה לקונגרס האמריקאי שמועדי הבחירות לו קבועים. אבל בנורבגיה המשטר פלמנטרי ולא נשיאותי ועל כן הדבר חריג ביותר. מי שמסתכל בערך הוויקיפדיה על הפרלמנט הנורבגי נפעם מהסדרה החשבונית המושלמת. מדי ארבע שנים בספטמבר יש בחירות בנורבגיה. יש משהו מפתה בכלל קשוח כזה אחרי מה שעברנו בשנתיים האחרונות, אבל זו קפיצה לקיצוניות השנייה. ייתכן מצב שבו הפרלמנט הגיע למבוי סתום, אין מנוס מבחירות ואין להאריך את גסיסתו הממושכת של הפרלמנט הישן. התפנית בפוליטיקה הישראלית באוקטובר 2000 היא עדות לבעייתיות שבדבר. כנסת שנבחרה על גלי התקווה הלבנה הגדולה שהביא אהוד ברק הייתה צריכה להמשיך ולכהן במאורעות הדמים של אינתיפאדת אל אקצה ולייצג עם ששינה לחלוטין את השקפותיו. 

26 תגובות על ״איך מונעים שידור חוזר?״

  1. את אחוז החסימה צריך לבטל אין שום דבר קדוש ב1/100 לעומת 1/120 אם כמות אנשים בגודל של מנדט מעוניינת במישהו שייצג אותם בכנסת אין שום סיבה למנוע את זה מהם.
    לגבי הממשלה אחרי שהנשיא מחזיר את המנדט לכנסת אז נקבע יום שכל מי שרוצה להציע ממשלה מציע וההצעה שמקבלת הכי הרבה קולות בכנסת היא הממשלה הנבחרת. כלומר אין הצבעה נגד ממשלה כל חבר כנסת יכול להצביע בעד אחת מהממשלות המוצעות. נניח עכשו אחרי שלפיד לא מצליח אז בכנסת נקבע שאחרי שבוע כל מי שרוצה מציג ממשלה ובאותו יום מצביעים נניח יש 3 הצעות לממשלה ממשלת ביבי ממשלת לפיד ממשלת בנט. נניח שחלוקה בכנסת היתה 35 35 36 והשאר לא הצביעו אז ההצעה שקיבלה 36 קולות היא הממשלה ואף שאין לה רוב בכנסת – ואי אפשר להפיל את הממשלה על ידי רוב בכנסת למשך שנה.

    אהבתי

  2. החזרת הבחירה הישירה – רעיון לא טוב. בטח לא במבנה הקודם שלו.
    ענישת חברי כנסת שהתפזרה בשנתה הראשונה – שרירותי ולא ראוי.
    פרלמנט שאינו בר פיזור – לא מתאים לשיטה שלנו. רוב הכח אצל הממשלה ולא אצל הכנסת אז קיבוע הפרלמנט לא יתן יציבות אלא סחר-מכר בלתי נגמר כי לחברי הכנסת לא יהיה מחיר להחלפת ממשלות.
    העדר ממשלה ותקציב אינם מביאים לפיזור הכנסת – צריך לשקול.
    הגבלת כהונה לראש ממשלה – רעיון נכון.
    הורדת אחוז החסימה לאחוז בודד – אחוז זה מוגזם. צריך להחזיר ל-2% כפי שהיה לפני העלאה האחרונה.

    ומשפט אחרון:
    צריך לייצר את כללי המשחק שמתמרצים התנהגות נכונה, אבל אסור לשכוח שכללי המשחק זה לא הכל.
    למשל בלגיה מאוד בעייתית מבחינת הקמת ממשלות והיא חווה משברים פוליטיים באופן תדיר. האם החוקים שם פחות טובים מהמדינות שסביבה? לא.
    אי אפשר לנתק בין משברים תרבותיים למשברים פוליטיים. זה אנחנו. לא רק השיטה.

    Liked by 2 אנשים

  3. טוב, ברור שיש בעיה רצינית מאוד. ייתכן בהחלט, יש ידיעות, שאולי תוקם ממשלה של גוש השינוי, יש הסכמה מסויימת על תיקים. בנט ראשון ברוטציה. לפיד שר החוץ. גנץ שר הביטחון וכו…. אולי יעבוד.

    אבל, הבעיה העקרונית כמובן, לא תיפתר. ויש רק פיתרון אחד טוב כרגע:

    הפרדה בין הכנסת לממשלה. בחירה במקביל, של מפלגה (כנסת) ושל ראש ממשלה. שני פתקים. אז ההכרעה תהא ברורה וחד משמעית.

    ראש הממשלה, מחוייב להקים ממשלה, עם מקצוענים, לא פוליטיקאים, מחוץ לכנסת. הם עובדים אצלו, ורק אצלו. אצלו ואצל הציבור כמובן. בלי תככים, בלי פריימריז. בלי הדלפות. בלי מרקחות וקומבינות פוליטיות. בלי לשונות מאזניים שסוחטות תדיר את ראש הממשלה.

    הכנסת היא כנסת. פרלמנט של ממש. עסוקים לא במשחקי כסאות ומירוץ לשררה או להיות שר למעשה. אלא:

    עסוקים בבקרה על תפקוד הממשלה, וחקיקה. כנסת של ממש.

    זה מזקיק שינוי רדיקלי בחקיקה משטרית. אבל, יכול להיות לזה רוב מוצק. כי תכל"ס, אולי רק לחרדים יש אינטרס לגלות התנגדות לדבר כזה.

    ראש הממשלה, הוא גם שר אוצר צריך להיות.

    ואז, יש קוהרנטיות, אחידות, הרמוניה.משילות.

    כך צריך להיות בנוי משטר יעיל ודמוקרטי.

    להתראות

    Liked by 3 אנשים

  4. ההצעה של אל רום, לפחות כפי שאני מבינה אותה, היא מעבר משיטה פרלמנטרית – יחסית אל מעין שיטה נשיאותית (שבה המנצח במאבק על תפקיד ראש הממשלה הופך למעין נשיא).
    בנוסח ישראלי – ללא הפרדה בין הפרלמנט לבין הסנט או בית הלורדים, ללא פיצול לאזורי בחירה וכד'.

    לזכותה של הצעה זו:
    1. אותה עדין לא ניסינו +
    2. בהתחשב בהרכב האוכלוסייה הישראלית, תיקון עומק של הגורם העיקרי לכישלון השיטה הפרלמנטרית הוא קרוב לבלתי אפשרי.
    כלומר אני מסכימה לדברי יאיר ש" … אי אפשר לנתק בין משברים תרבותיים למשברים פוליטיים. זה אנחנו. לא רק השיטה."

    הסבר סעיף 2:
    לתפיסתי השיטה שלנו כושלת כמעט בלי כל קשר להמוני המשחקים שערכנו באחוזי חסימה, בתקנונים להצבעות אי אמון בממשלה ו/או לעריקה ממפלגה אחת לאחרת וכד' וכד' .

    היא כושלת כיון שאף צד לא מסוגל להשיג רוב מוצק של *לכל הפחות* 61 חברי כנסת – כאשר יותר מעשרה אחוז מחברי הכנסת פסולים מראש לכל קואליציה. להשיג *יותר* מ 61 חברי כנסת (שיבטיחו רוב מוצק שאינו תלוי בגחמה או בניסיון סחיטה של ח'כ בודד) מתוך כ 105 ח'כים בלבד – זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

    לו בית המשפט העליון היה מאשר את פסילת זכות התמודדות בבחירות של כל מפלגה וכל מועמד שאינם מסכימים שעל ישראל להיות מדינה דמוקרטית ו/או מדינת העם היהודי – אזי היה הרבה יותר קל להשיג 61 ח'כים מתוך 120 ח'כים.

    בעיית העומק היא הרצון הפוליטי – תרבותי, החל מ 1948, לא להקפיד על שמירת שני קריטריונים אלו לזכות היבחרות לכנסת. (זכות היבחרות לכנסת – להבדיל מהזכות לבחור לכנסת).
    המפלגות החרדיות (ואולי גם חלק מהדתיות – לאומיות) והמפלגה הקומוניסטית מתנגדים עקרונית למדינה דמוקרטית.
    המצדדים במדינת כל אזרחיה ו/או במדינת העם הערבי – פלסטיני ו/או במדינה מוסלמית – מתנגדים עקרונית למדינה יהודית.
    הן לגבי אלו והן לגבי אלו נהוג בישראל /בבג'ץ להעלים עין, "לחפף" ולא להקשות.

    אבל התוצאה מובילה אותנו לחוסר משילות ולסבבי בחירות מאוד תכופים.

    Liked by 1 person

  5. קמיליה נראה שהבעיה שאת מתארת כבר נפתרה בעצם. רע״מ הוכשרה בעיני הימין והמשותפת בעיני השמאל ולבל״ד יש רק מנדט אחד. אם זה יחזיק מעמד במבצע בעזה עוד נראה..

    אהבתי

  6. תמריץ אם החוק היה קובע שאחרי ארבע שנות הפסקה הגבלת הכהונה מתאפסת, היינו מקבלים איזה קוף בתור ראש ממשלה בין קדנציות של נתניהו, או תאום עתידי שלו. נדמה לי שפוטין עשה תרגיל כזה.

    אהבתי

  7. תמריץ,

    בשיטה שאני מציע, הבחירה הישירה כפי שהייתה נהוגה כאן דאז וירדו ממנה, היא רק אלמנט אחד בסיפור. תקרא שוב. וחרדים יתנגדו (אולי) מכיוון שבשיטה כזו, לא תהא להם דריסת רגל בממשלה פשוט אפשר להניח. שהרי, מועמד מצידם לא ייבחר לראשות ממשלה. וממשלה של מקצוענים, זה לא הם. בכל זאת, השיטה מתאימה מאוד למצב הייחודי של מדינת ישראל, וכוחם בפרלמנט עצמו, יישמר.

    קמיליה,

    זה אכן, מעין משטר נשיאותי. אבל, מותאם מאוד, למצב במדינת ישראל.

    ואין שום קשר בין בג"צ לשום קשקוש בגרוש של המצב פה, מועמדים לכנסת , מדינה דמוקרטית יהודית וכדומה. הימין עוגן תדיר על חירות עלק, וחופש ביטוי. אז בג"צ, מחיל פרמטרים נוקשים מאוד, על נושא של חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר, וכדומה, הן על הימין, והן על שמאל. וכך צריך להיות במשטר דמוקרטי.

    לא פעם, עם אותם קריטריונים, כפי שהוכחתי פה, מועמדים שנחשבים מאוד קיצונים בימין, נכנסו, ולא נפסלו.

    חלאס לזרוק פה על בג"צ דברים. זה מלוכלך בטירוף.

    אהבתי

  8. א-מחייה, אתה צודק שזה תסריט אפשרי. אבל אולי רק מישהו חזק כפוטין מסוגל לעשות זאת, וביבי עדיין לא פוטין. עובדה שתסריט יריב לוין נפל.

    אהבתי

  9. תמריץ,
    ועם הסכמה לאומית רחבה, הבלגן של השנתיים האחרונות היה קורה?
    לתרבות בכלל, והתרבות הפוליטית בפרט, יש משמעות רבה.

    אהבתי

  10. קמיליה,

    בערעור ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 23, אותגרה החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לפסול את רשימת " משפט צדק, לרפורמה במערכת המשפט ולשחרור יגאל עמיר". אז מה, היית צריכה לחשוב, ימין מובהק קיצוני. איך יעברו את עליון השמאלני עלק, כפי שהרבה רפי שכל מדמיינים לעצמם כל היום. ועוד רפורמה עלק במערכת המשפט? ולשחרר את יגאל עמיר?

    טעות. העליון, הפך את הפסילה של ועדת הבחירות המרכזית. והנה נצטט מפסק הדין:

    " דין הערעור להתקבל משום שהתשתית הראייתית שהוצגה בעניינה של רשימת משפט צדק אינה מבססת איזה מעילות הפסילה הקבועות בסעיף 7א לחוק. אכן, התבטאויותיה של טרימבובלר, המהדהדות את מחשבותיו המעוותות של רוצח ראש הממשלה והקוראות לשחרורו, מעוררות חלחלה ושאט נפש. לא בכדי ציין השופט א' א' לוי ז"ל בגזר דינו של עמיר כי הוא ודומיו הם "חלום הביעותים של כל שוחר דמוקרטיה" ((תפ"ח (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' עמיר, פ"מ התשנ"ו (2) 3, 53 (1996)). אולם, שאט נפש לחוד ועילת פסילה מהתמודדות בבחירות לכנסת – לחוד. כפי שציין בצדק היועץ המשפטי לממשלה, התבטאויותיה של טרימבובלר, מקוממות ככל שתהיינה, אינן באות בגדר אף אחת מעילות הפסילה הקבועות בחוק היסוד (השוו: עניין כסיף, פסקה 69). פעילות לקידום קיומו של משפט חוזר היא כשלעצמה אינה חורגת מכללי המשחק הדמוקרטיים ולפיכך אין לראות בפעילותה של רשימת משפט צדק ככזו השוללת את מאפייניה הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אף לא כפעילות התומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל. "

    עד כאן הציטוט:

    זה שופטים. זה בית המשפט העליון כאן. המיעיים מתהפכות להם. אבל, הם שופטים ביושר, בצדק, ללא משוא פנים. הכל על סמך פרמטרים אובייקטיבים. מניאקים פה, אין להם הערכה מינימלית למערכת משפט מעולה, שופטים מעולים, מערכת אחת הטובות בעולם. אף אחד לא יודע כמוני. יש פה במדינה הזו, מניאקים מטורפים ממש. מאחזים את עיני הציבור, שוטפים מוחות של מפגרים כל היום.

    רק תיקון לתגובתי הראשון:

    עסקינן ברף גבוה, ולא בפרמטרים נוקשים כפי שכתבתי.

    יוער כאן גם, אין פה מדינה יהודית. כפי שהסברתי בעבר. אין ולא יכולה להיות. יש פה מדינת היהודים. לא מדינה יהודית. זוהי טעות סמנטית מהותית נפוצה, של המחוקק ובכלל. דמוקרטית כן. לא יהודית. אלא, מדינת היהודים.

    ועוד יוער, בשיטה שהצעתי לעי"ל, המירקם האידיאולוגי יישמר. שהרי, מי שקובע זאת, זה הפרלמנט, הכנסת. ושם, ישמר המירקם כאמור. הממשלה אינה הבסיס האידיאולוגי בעיקרון. רק הכנסת. הממשלה היא גוף ביצועי, ופועלת על פי חוק. כל עוד, שלטון החוק נשמר. הכנסת מחוקקת. הממשלה פועלת רק על פי חוק. בתי משפט עצמאיים ומעל הכל. אין חשש כמובן.

    כאן לעליון המצוטט:

    https://bit.ly/2PXjzgp

    אהבתי

  11. כן תמריץ, רק שבארה"ב, יש מסלולים שונים ולא מסונכרנים, בין הבחירות לנשיאות, ולשני הבתים. כאן מוצע כמובן, לסנכרן ביניהם. בארה"ב גם, יש תהליך הדחה. פה לא כמובן. אלא אי אמון בממשלה, שצריך להיות ברוב מיוחד על פי השיטה שאני גורס.

    אהבתי

  12. יפה אמרת תמריץ "לא באופן שתפור לרווחת פוליטיקאי כזה או אחר בהווה, אלא מתוך ראיה למרחוק", אבל נראה לי שהרשומה שלך מקיימת את החלק הראשון ולא את השני. ראיה למרחוק זה לא רק הימנעות מחקיקה אישית – גם פתרון שפותר את הבעיה של אתמול (או היום) בלי לתהות איזו בעיה הוא יוצר מחר זה פתרון קצר־רואי. שינוי שיטת ממשל הוא שינוי עצום ומסוכן, צריך לגשת אליו בחרדת קודש, בזהירות ותוך שקילת כמה שיותר דוגמאות מרחבי העולם. הגנת על הבחירה הישירה בטיעון של "עם בחירה ישירה הבלגן של השנתיים האחרונות היה קורה?". יש אינסוף רעיונות גרועים עד כדי הזויים שהיו פותרים את הבעיה הספציפית הזאת, אבל זה לא מספיק.

    בחירה ישירה – זה ה"פתרון" החביב על עם ישראל מאז ומתמיד לכל בעיה פוליטית, בין אם בצורה המוגבלת שהייתה פה בעבר ועד כדי משטר נשיאותי מלא, ובעיני זה היבט של פולחן ראש הממשלה שמאפיין את התרבות הפוליטית כאן. נוצר כאן מצב לא טוב שבמסגרתו ראש הממשלה מייצג אישית את כל מדיניות הממשלה, ובמקום לשפר את זה מציעים להתאים לזה את שיטת הבחירות. משבחים הרבה את ביבי על שקנה חיסונים וחתם על הסכמי שלום והביא שקט לגבולותינו (לפחות עד לאחרונה), ואני מסכים שזה טוב, אבל הרבה יותר בר־קיימא יהיה אם ראש הממשלה שלנו יהיה מלווה בשר בריאות טוב שידאג לחיסונים, ושר חוץ טוב שידאג ליחסי חוץ, ושר ביטחון טוב שידאג לביטחון. אל רום אומר "ראש הממשלה מחויב להקים ממשלה עם מקצוענים, לא פוליטיקאים". זה נשמע נחמד אבל איך אוכפים את זה? איך כותבים בחוק מי "מקצוען" ומי "פוליטיקאי"? מעצמו זה לא יקרה, ראינו את ממשלות ביבי, ברק ושרון שהוקמו עם בחירה ישירה והן לא נראו מקצועיות במיוחד.

    כל זה הוא לא סתם דיון תיאורטי, צריך להסתכל פה על העולם – משטרים נשיאותיים לא עובדים כמעט בשום מקום בעולם, הם בדרך־כלל הכלי החביב על רודנים־בפוטנציה שרוצים כסות דמוקרטית למשטר הסמכותני שלהם, בסגנון ארדואן ואינספור משטרים באפריקה ואמריקה הלטינית. השיטה הזאת פופולרית כי יוצא הדופן העיקרי למה שאמרתי הרגע הוא במקרה המדינה המפורסמת ביותר בעולם, ארצות־הברית, אבל שם זה עובד (אם בכלל עובד, גם על זה אפשר להתווכח) מתוך שיטת ממשל מלאת מגבלות קשות על היכולת לחוקק, שיטת בחירות ותרבות פוליטית שיוצרות מערכת דו־מפלגתית כמעט מוחלטת (כך שהנשיא יכול להקים ממשלה שמבוססת על מפלגה אחת ולא צריך קואליציה שמשמחת כל מיני זרמים שונים – בישראל אפילו אם ישנו את שיטת הבחירות זה לא יעלים את הזרמים השונים שידרשו כל אחד את חלקו), ומסורת דמוקרטית חזקה שמאפשרת עבודה משותפת לשני הצדדים (מה שדי מתפרק בשנים האחרונות לצערנו).

    ענישת חברי כנסת שהתפזרה בשנתה הראשונה – רעיון די חריג ואני מניח שהצעת אותו לכל היותר חצי־ברצינות, אבל האמת היא שזה לא נשמע לי כזה רע. אני דווקא לא אוהב את ההגדרה "ענישת חברי כנסת" – תפקיד חבר כנסת הוא לא זכות ולא פרס, זה שירות ציבורי – מי שנענש פה הוא המצביעים שנפגעת קצת חירותם לבחור במי שהם רוצים. אבל הפגיעה די מינורית לטעמי. למיטב ידיעתי רעיון כזה לא קיים בשום מקום בעולם אז לא הייתי מיישם אותו בלי הרבה מחשבות ודיונים נוספים, אבל אני לא פוסל.

    השארת הכנסת בלי ממשלה ותקציב – בעולם מושלם שבו לא הייתי דואג לעתיד הדמוקרטיה הישראלית זה לא היה עדיף על רצף מערכות בחירות בלתי פוסק, אבל במציאות אני נאלץ להודות שזה כנראה אולי אפשרות קצת פחות גרועה. אבל מאוד הייתי רוצה שלא נגיע לשם.

    הגבלת כהונה – עוד סוג של "הצלת המצביעים מעצמם" שבתרבות פוליטית טובה אין בו צורך, אבל לצערי נראה לי שכן שווה ללכת על זה כרגע. עם תקווה שיום אחד זה לא יהיה נחוץ יותר. בהולנד, אגב, עוד לא הוקמה קואליציה אבל רוב הסיכויים שמארק רותה, ראש הממשלה מאז שנה אחרי נתניהו, עומד להתחיל כהונה נוספת ולעקוף את נתניהו באריכות ימיו בתפקיד. גם פה זה לא מוצלח לטעמי, אם כי אין פה שום "רותיזם" שמקביל לביביזם בישראל.

    הורדת אחוז החסימה – בהחלט. העלאת אחוז החסימה מלכתחילה הייתה דוגמה נהדרת לשינוי שיטת ממשל שנעשה לצרכים מיידיים בלי מחשבה לטווח ארוך, ותוצאותיו הרסניות. אמרת אחוז בודד ואני מניח שהתכוונת למנדט בודד. אני לא מודאג יותר מדי מתרחיש שמפלגת מתנגדי החיסונים משיגה ביטול החוזה עם פייזר, ואם כן – כמו במצבנו הנוכחי, אם 120 הח"כים שלנו כל־כך מתקשים לשתף פעולה עד שמגיעים למצב כזה, זו אשמת המצביעים ולא אשמת השיטה.

    אבל לסיכום – מה שיאיר אמר. אף שיטה לא תציל אותנו מתרבות פוליטית של שנאה וחוסר מוכנות לפשרות. אם יש לי מכונית ואני לא יודע להשתמש בה, אני יכול ללמוד להשתמש בה או שאני יכול לגרוט אותה ולקנות קורקינט. אני מעדיף את האפשרות הראשונה.

    Liked by 2 אנשים

  13. שי שפירא,

    אין לך מושג מה אתה כותב עם כל הכבוד.

    קודם כל, בחירה ישירה כפי שכתבתי, היא רק אלמנט אחד. זה לא כמו בחירה ישירה שהונהגה כאן והופסקה, תקרא טוב. ובעצם הבנת, ממשלה של מקצוענים, מחוץ לכנסת.

    ומה זה איך אוכפים זאת ? מה הבעיה בדיוק. כפי שאוכפים מינויים מקצועיים בחוק, בכל המערכת הציבורית.

    נמחיש כיצד עושים זאת:

    יש חקיקות למכביר, שבהם, אדם צריך רקע תעסוקתי והשכלתי תואם, באם הוא רוצה לעסוק בתחום מסויים. בין אם פרטי, בין אם בשירות הציבורי.

    סתם למשל, בתחום הפרטי, פסיכולוג:

    חוק הפסיכולוגים, תשל"ז, קובע בין היתר, מצטט, חלקים רלבנטיים מסעיף 2:

    2. (א) לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג ובהתאם לרישומו או בהתאם להיתרו ותנאיו לפי סעיף 19.

    (ב) בעל תואר "בוגר" בפסיכולוגיה שניתן מאת מוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, או בעל תואר בפסיכולוגיה שניתן מאת מוסד בחוץ לארץ וועדת הרישום הכירה בו כשווה ערך לתואר "בוגר" כאמור – לא יעסוק בפסיכולוגיה אלא בפיקוחו או בהדרכתו של פסיכולוג במקום עבודה שהכירה בו המועצה או בצבא-הגנה לישראל ובתקופות אלה:

    עד כאן הציטוט:

    אז צריך תואר. צריך התמחות. עם השגחה וכדומה. זה נרשם בפנקס רשמי וכדומה. מה הבעיה לקבוע זאת בחוק ולאכוף זאת.

    נמחיש עכשיו, מן השירות הציבורי:

    חוק בתי המשפט ( נוסח משולב) תשמ"ד 1984, כך קובע בסעיף 2, מי כשיר להיות שופט בעליון. מצטט:

    2. אלה כשירים להתמנות לשופטי בית המשפט העליון:

    (1) מי שכיהן במשך תקופה של חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי;

    (2) מי שרשום, ומי שזכאי להיות רשום, בפנקס חברי לשכת עורכי הדין ועסק, ברציפות או לסירוגין, לא פחות מעשר שנים, מהן לפחות חמש שנים בארץ, באחד או באחדים מן הדברים האלה:

    (א) עריכת דין;

    (ב) שפיטה או תפקיד משפטי אחר בשירות מדינת ישראל או בשירות אחר שנקבעו בתקנות לענין זה;

    (ג) הוראת משפטים באוניברסיטה או בבית ספר גבוה  למשפט שנקבעו בתקנות לענין זה;

    (3) משפטאי מובהק.

    עד כאן הציטוט:

    אז מי שרוצה להיות שופט בעליון. צריך ללמוד משפטים ולהיות מוסמך. צריך להיות בעל רקע בשפיטה למשל כאחת החלופות. נניח חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי.

    אז מה הבעיה ? קובעים בחוק:

    שראש הממשלה, ממנה שרים. שהם בעלי רקע מקצועי מסויים. לא חייבים אגב (מה שחשוב, זה שהם מחוץ לכנסת ולפוליטיקה). כך למשל:

    שר אוצר, אדם בעל תואר בכלכלה. אדם שהיה נניח עם רקע תעסוקתי בתחום. נניח עבד במשרד האוצר בתפקיד בכיר. היה נגיד הבנק המרכזי. מה הבעיה עם זה ? כך גם נניח שר ביטחון. כך דיפלומט בכיר ברקעו התעסוקתי, כשר חוץ.

    אין בכך רבותא גדולה כלל וכלל. ושוב מדגיש:

    רצוי, אבל ,לא חייבים. מה שחשוב, זה שהם מחוץ למשחק הפוליטי. אבל, כך או כך, אין בעיה לאכוף דבר כזה. זה האכיפה אגב, הקלה ביותר.

    אהבתי

  14. שי, אמרתי אחוז כי כך הייתה השיטה לפני התרגיל המסריח.

    המדינות עם המשטר הנשיאותי הן לרוב מדינות עם תושבים שלא ממוצא אירופי, כך שהבעיות המאפיינות מדינות אלו מתערבבות עם הבעייתיות של המשטר הנשיאותי. בכל אופן לא רק ארה״ב אלא גם צרפת היא מדינה מתפקדת היטב.

    לגבי הגבלת הכהונה אני חושב שגילינו שיש חלק מהציבור הישראלי שיש לו שאיפה סמויה להחלפת הרפובליקה בממלכה, וצריך לתת קונטרה לרצון הזה כי הוא לא בריא. אף שנפלנו על מלך רב כישורים ב-12 השנים האחרונות.

    האמונה שלי בתמריצים היא שניתן להשתמש בשיטות שיוצרות תמריצים נכונים גם אם טבע בני האדם נותר זהה.

    Liked by 1 person

  15. לתמריץ,
    כתבת:
    1. " … הבעיה שאת מתארת כבר נפתרה בעצם. רע״מ הוכשרה בעיני הימין והמשותפת בעיני השמאל ולבל״ד יש רק מנדט אחד. …"
    ——————-
    אני חולקת על התפיסה שהבעיה כבר נפתרה.
    שותפות החייבת להסתמך על הסכמת סניף התנועה האיסלמית בישראל – *לא* הוכשרה ע'י *כל* הימין !. אני, לדוגמא, ממשיכה להתנגד לה בנחרצות. חשוב מכך, גם מפלגת הציונות הדתית כל כך התנגדה לה עד שמנעה את הקמת קואליצית נתניהו – רע'מ (במחירים לא פעוטים, כולל לא עבורם). גם שקלי מימינה, ואולי גם אישים נוספים מימינה ומהליכוד, אינם מוכנים להשלים עם המחירים שנתניהו היה מוכן לשלם בכדי להאחז בכיסאו.
    בשולים, אני גם מניחה שלא כל חברי השמאל והמרכז "מכשירים" הקמת ממשלה המסתמכת על המשותפת.
    אגב, כל המקצוענים בתחום שיצא לי לשמוע (המזרחנים והאיסלמיסטים), מתנגדים לפיתוח תלות של ממשלת ישראל בסניף המקומי של האחים המוסלמים. חלקם אף מציעים לנו לאמץ את היחס של מצרים, מקורו סעודיה (ועוד) לאחים המוסלמים שלהם.

    2. " … אם זה יחזיק מעמד במבצע בעזה עוד נראה."
    ——————-
    השאלה "ה*אם* זה יחזיק מעמד במבצע בעזה?" היא בעיני שאלה רטורית, שהתשובה לה אמורה להיות לא רבתי.
    מהי ההסתברות שבארבע השנים הקרובות לא יווצרו עימותים קשים עם החמאס בעזה ו/או עם החיזבאללה ו/או עם ערביי מזרח ירושלים ויו'ש? – בעיני ההסתברות לכך זניחה. אלא אם גונבו לאוזנך פירורי מידע שהם שינו את עורם ואת חברבורותיהם. אמור להיות ברור לכל שבמהלך 4 השנים הקרובות יהיה אפילו יותר מעימות אחד שכזה.
    יותר מכך, עצם הידיעה של אויבנו שממשלת ישראל מסתמכת על נכונות לאומנים פלסטינאים ו/או איסלמיסטיים אנטי ציוניים – רק תעודד אותם להעמיד אותנו בניסיון בהקדם האפשרי.

    האם, *כאשר* (בניגוד ל*אם") יתחולל עימות שכזה, מה ההסתברות לכך שעבאס ו/או איימן עודה לא יתייצבו אוטומטית לצד האויבים שלנו?
    האם ממשלה, שאינה מעוניינת בהתאבדותה והתפזרותה, תוכל לבצע את הצעדים הנדרשים לטיפול בבעיות?
    בעיני אמור להיות ברור לכל שידיה של ממשלת ישראל תהינה קשורות.

    אני מעדיפה ללכת לבחירות חמישיות, שישיות ושבעיות מאשר לסמוך בנושאים הביטחונים האקוטים ביותר על ממשלה שידיה קשורות.

    Liked by 1 person

  16. אני חושב שהאופן שבו פוליטיקה מתנהלת על פני זמן הוא משמעותי. אי אפשר להפיל ממשלה בישראל מיידית. אז גם אם יהיה מבצע בעזה שבועיים מנסור עבאס יהיה לוחמני נגד ממשלת הרוצחים ושבוע אחרי הפסקת האש הדילים הפוליטיים ישובו.

    אהבתי

  17. לאל רום,
    כתבת:
    " … הימין עוגן תדיר על חירות עלק, וחופש ביטוי. אז בג"צ, מחיל פרמטרים נוקשים ((( רף גבוה )))) מאוד, על נושא של חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר, וכדומה, הן על הימין, והן על שמאל. וכך צריך להיות במשטר דמוקרטי.
    לא פעם, עם אותם קריטריונים, (((אותו רף )))) כפי שהוכחתי פה, מועמדים שנחשבים מאוד קיצונים בימין, נכנסו, ולא נפסלו. …"
    ——————————
    אמנם חופש, כולל חופש ביטוי, חופש לבחור וחופש להיבחר, הם ערכים מאוד חשובים בעיני. אך אלו אינם הערכים הבלעדיים בסולם הערכים שלי.

    גם ההשלכות על יכולת התפקוד התקין של כנסת ישראל (ומכאן מדינת ישראל) מאוד חשובות בעיני.
    כאשר לא נפסלים מראש ח'כים פוטנציאלים שהם אנטי דמוקרטים, אנטי ציוניים ו/או מעוררי שאט נפש קשה – אזי נמצאים בכנסת לא מעט ח'כים שאסור להסתמך עליהם כשותפים להנהגת המדינה.
    ההשלכות של מצב זה חמורות בעיני שבעתיים מההשלכות של פגיעת מה בזכות כל אזרח ישראלי להיבחר לכנסת.
    כלומר, הרף שלי לפסילת מפלגות מריצה לכנסת נמצא במקום נמוך משמעותית ממיקום הרף שהציג הבג'צ. כולל פסילת מפלגות ימין קיצוני. וכולל כמובן את פסילת מפלגתה של רעיית רוצח ראש ממשלה.

    אני עצמי טענתי שאי פסילת מפלגות אנטי דמוקרטיות בשלב הראשון היא זו שיצרה את התקדים ושהובילה לאי פסילת מפלגות המתנגדות להמשך קיום מדינת העם היהודי.
    כלומר אני תומכת בהחמרה כללית של הקריטריונים לפסילת מפלגות, מכל קצות הקשת הפוליטית.

    אגב, אני גם תומכת בהחמרה כללית של הדרישות המוקדמות מהמעוניינים להיבחר לכנסת. הייתי פוסלת מראש את כל המועמדים שלא מוכנים לפרסם ברבים את הצהרת ההון שלהם ואת חוו'ד הרפואית שלהם. 120 איש הם מספר קטן מדי מכדי לאפשר לו לא להיות מובחר.

    אהבתי

  18. קמיליה,

    תשמעי, זוהי דעתך. טוב שאת מודה בכנות, שמכל קצות הקשת הפוליטית, יש לנהוג כך. ואני מעריך מאוד זאת.

    אלא מאי, זוהי דעתך האישית. והיא מנוגדת לעקרנות יסוד חוקתיים. לעקרונות יסוד על פיהם מתנהל משטר דמוקרטי. זוהי בעיה.

    ועוד:

    את לוקחת כמובן מאליו, שהתבטאות של אדם, מעידה עליו. זה לא מובן מאליו בעיני השופטים. השופטים בוחנים קשת רחבה של ווקטורים:

    האם זה בעידנא דה ריתחא נאמר, או:

    שזה סיסתמטי. אידיאולוגיה צרופה. קוהרנטית. ייתכן שנאמר משהו, בעידנא דה ריתחא ( אם בכלל יוכח, שהרי, לרוב זה עיתונות, עיתונות, זה לא ראיה לרוב בעיני שופטים).

    האדם שהשמיע ביטוי מסויים:

    צריך, לא להביע חרטה. לעמוד על שלו. להדגיש בעליל שזוהי תפיסתו הצרופה. הקונסיסטנית. המהותית. הקוהרנטית.

    הרבה מן המועמדים בפועל, בבית משפט, מכחישים. מתפתלים. מתנצלים. טוענים שזה מאפיין שלהם בעבר. לא כיום.

    זה לא פשוט כפי שזה נדמה לנו ההדיוטות. צריך להשאיר זאת לשופטים.

    נמחיש אחר כך.

    להתראות

    אהבתי

  19. קמיליה,

    מצטט ממש מפסק הדין לעי"ל שהשארתי:

    " בהינתן חשיבותה של הזכות החוקתית לבחור ולהיבחר נקבעו בפסיקה אמות מידה מחמירות לעניין הרף הראייתי הנדרש לצורך גיבושן של כל אחת מן העילות. אמות מידה אלה תוחמות את האפשרות לפסול רשימה או מועמד מלהתמודד בבחירות לכנסת למקרים מובהקים בלבד, המצדיקים נקיטה בצעד כה מרחיק לכת (עניין בל"ד, בפסקה 3; השוו לדבריו של השופט (כתוארו אז) ש' לוין בע"ב 2/88 בן שלום נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה, פ"ד מג(4) 221, 248 (1989); ע"ב 2805/92 רשימת "כך" לכנסת השלוש-עשרה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה, בעמ' 2 (לא פורסם)). בהקשר זה נקבע שעל מנת לבסס את הטענה כי איזה מן העילות המנויות בסעיף 7א מתקיימת במטרותיהם או במעשיהם של הרשימה או המועמד, יש להראות כי מדובר בשאיפה דומיננטית המהווה חלק מהפרוגרמה הפוליטית של הרשימה או של המועמד שפסילתם נתבקשה; כי מטרות מרכזיות ודומיננטיות אלו נלמדות מהצהרות מפורשות ומהיגדים ישירים או ממסקנות מסתברות שמשמעותן ברורה וחד-משמעית; כי הרשימה או המועמד פועלים באופן אקטיבי להגשמת המטרות האמורות ונעשתה פעילות שאינה ספורדית להוצאתן מן הכוח אל הפועל; וכי הראיות המבססות את המעשים או המטרות אשר יש בהם כדי למנוע התמודדות בבחירות"

    עד כאן הציטוט:

    זוהי הגישה העקרונית בפסיקה. שאיפה דומיננטית המהווה חלק מהפרוגרמה הפוליטית. פעילות אקטיבית להגשמת המטרה ( ולא סתם היגדים ספורדיים) וכדומה.

    להתראות

    אהבתי

  20. קמיליה,

    רק ננסה לחדד באמצעות אנלוגיות רזות יותר:

    נניח שאדם באופן ספורדי, או ברגע של עצבים, זורק משהו מעליב ומשפיל.

    נניח בזמנו אורי אור, גרס שעדות המזרח, נעלבים בקלות על כל דבר (כך בקירוב).

    אז, האם אפשר להגדיר אותו מכאן ואילך כגזען ?זוהי מהווה בעיה.

    מתי כן ?

    כאשר אדם, שוב ושוב, מביע משנה סדורה וסיסתמטית, שלדעתו, עדות המזרח, הם נחותים. גנטית נחותים. תרבותית נחותים. נניח, אוכל לפני חינוך אצלם. זוהי הטבעה. הוא חוזר על כך שוב ושוב. מרצה כך שוב ושוב. כותב ספר על כך וכדומה. פועל גם, משכנע כך. מסתמך על זה כך.

    כאן יש לנו ענין נניח, מהותית עם גזען.

    אבל, כשם שאי אפשר לעשות מאלוף אורי אור, גזען, בגלל התבטאות אומללה כזו, שהתנצל עליה בדיעבד. כך:

    אי אפשר למנוע מאדם, זכות יסוד, של לבחור ולהיבחר, בגלל התבטאות אומללה וספורדית.

    נניח אחרי פיגוע, אדם יצהיר:

    צריך להעיף ערבושים מן המדינה הזו כבר. אמר, בעידנא דריתחא, ואחר כך, שקט ולא יסף, לא כל שכן התנצל.

    האם בגלל זה, תוכלי לשלול ממנו הזכות ( זכות יסוד) לבחור ולהיבחר ?

    ברור שאפילו את, תחשבי פעמיים.

    זה מה שעובר בראש לשופט.

    להתראות

    נ.ב: כאן על אורי אור:

    https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-608192

    אהבתי

  21. רק בשביל שזה יהיה יותר מדויק וברור. מצטט מויקיפדיה, על אורי אור:

    " ב-1998 פרסם העיתונאי דניאל בן סימון כתבה בהארץ בה ציטט התבטאות פוגענית כלפי מרוקאים שאמר לו כביכול אור, אור צוטט במילים הללו:

    כל פעם שאתה אומר משהו, הם מיד קופצים ומתחילים להשתולל. יש להם רגישות ובעיות של כבוד…הם (המרוקנים) העדה הכי גדולה והכי פרובלמטית, אני עצוב כי אין בקרב השכבות האלה סקרנות לדעת מה קורה סביבן ולמה זה קורה

    — צוטט בעיתון הארץ, 29.7.1998

    כתוצאה מכך ספג אור ביקורת ציבורית קשה, הוא הורחק על ידי אנשי מפלגתו מכל תפקידיו בכנסת ובצמרת המפלגה, ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת, סנקציות שבוטלו בעקבות "מסע התנצלות" שערך ברחבי ישראל. אור הכחיש שאמר את הדברים שיוחסו לו וטען כי בן-סימון שיקר בכתבתו[8]. בבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999 לא זכה במקום ריאלי ולא נבחר עוד לכנסת. "

    כאן:

    https://he.wikipedia.org/wiki/אורי_אור

    אהבתי

  22. רק הציטוט השני, מפסק הדין בעליון , קטוע למעשה, אז נשלים פה החלק החסר שהוא החלק בסוף. כך מן המילה "בבחירות":

    " לכנסת, עולות כדי "מסה קריטית" של ראיות "ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות" (ראו עניין כסיף, בפסקה 16). עוד נקבע כי כל ספק המתעורר לגבי דיות המסכת הראייתית פועל נגד הפסילה (שם)."

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s