בעיית הרע בגרסת הסימולציה

קראתי לאחרונה באיחור אופנתי את המאמר הקלאסי של הפילוסוף ניק בוסטרום (מ-2003) על תיאוריית הסימולציה, ההנחה שאנחנו יצירי סימולציית מחשב של יצורים תבוניים כלשהם.  מאמר מעניין עם השפעה עצומה. האדם העשיר בעולם, אלון מאסק (מדי כמה ימים הוא וג'ף בזוס עושים רוטציה בתואר), הצהיר מאז שהוא משוכנע באמיתות הסימולציה. הניו יורק טיימס אפילו פרסם מאמר של פרופסור שהזהיר מעריכת ניסויים שיבחנו את אמיתות התיאוריה, שמא יוצרי הסימולציה יתעצבנו ויחליטו להוריד את השאלטר על היקום המסומלץ. תארו לעצמכם שפרופסור דתי היה שולח לפרסום מאמר שבו היה מביע התנגדות לנישואים גאים וטוען שאין לערוך אותם, שמא אלוהים יתעצבן ויציף אותנו במבול. מה הסיכוי שהטיימס היה מסכים לפרסם זאת? אפילו לא אחד במיליארד יקומים מקבילים. אבל לדתות העתיקות ולתורת המוסר שלהן לא מתייחסים בטיימס ברצינות, לסימולציה – כן.

האתאיזם המדעי הוא תיבת פנדורה. הוא נראה כנווה מדבר של רציונליזם למי שמאס בסיפורי הניסים העתיקים של הדתות. אבל כשבוחשים עמוק מגלים שתולדה בלתי נמנעת של האתאיזם היא רדוקציה חומרית לנפש, לתודעה ולתבונה. כלומר כמו שאפשר לפרק שולחן לחלקיו החומריים ולחברם מחדש כרצוננו, כך גם את הרכיבים הפיזיים שיוצרים נפש ותודעה ותבונה אפשר לפרק, אפשר לשחק בהם ואפשר לשנותם ולהרכיבם. אמנם הציביליזציה שלנו טיפשה מכדי לעשות זאת, אבל אם נמתין מאה, מאתיים, אלף, אלפיים, עשרת אלפים שנה – לבטח הדורות הבאים ילמדו מספיק כדי לעשות זאת. ואם כך, פרדוקסים מוזרים מסוימים נעשים כמעט בלתי נמנעים. הפרדוקס של הסימולציה הוא שאם הטבע יצר יצורים תבוניים שמפתחים ציביליזציה עשירה ומתוחכמת, גדולים הסיכויים שהם יהיו מסוגלים ליצור סימולציות משוכללות. ואם התודעה היא דבר שניתן לחולל מלאכותית, אז הם מסוגלים לסמלץ אותה במחשביהם רבי העוצמה. אם כך בנוסף ליצורים התבוניים שהטבע חולל נוספו למציאות יצורים תבוניים שהסימולציה חוללה. ומה יעשו המסומלצים האלו? יקימו בעצמם ציביליזציה מאפס ובסופו של דבר יגיעו לשלב שבהם גם הם מסוגלים לסמלץ וכן הלאה. פעם האמינו שהיקום כולו צבים כל הדרך למטה ועכשיו אומר בוסטרום שהיקום מלא סימולציות זו על גבי זו. אם המציאות היא אוסף סימולציות, מה הסיכוי שדווקא אנחנו נמצאים בגרסת האורגינל? בוסטורם לא מבטל סיכוי זה כי ייתכן שציביליזציה נוהגת להשמיד את עצמה לפני שהיא מגיעה לשלב הסימלוצים הגאוניים או שמסיבות אתיות היא נמנעת מעריכת סימולציות של יצורים תבוניים אחרים, אבל בהחלט סביר בעיניו שאנחנו בעצמנו בסימולציה.

אפשר לחקור את הרעיון מכל מיני כיוונים, אבל מעניין במיוחד לחשוב עליו בהקשר לשאלת הרע בעולם. למה הייתה שואה ולמה ילדים מתים ולמה גוססים מסרטן ואפילו למה חטפתי מכה איומה ממשקוף הדלת. מדוע שיהיו סבל וצער בעולם? השאלה "מדוע אלוהים לא מתערב" מתחלפת בשאלה "מדוע מחוללי הסימולציה לא מתערבים". תשובות שהיו לא סבירות כשניתנו לגבי אלוהים, כמו התשובה שאלוהים מוגבל ביכולותיו או שאלוהים מעדיף לא להתערב בחופש הבחירה של יצוריו, הופכות לכמעט בלתי נמנעות כשמדובר במסמלצים. יוצרי הסימולציה אינם כל יכולים, הם יצרו את הסימולציה מן הסתם כפי שיוצרים כל סימולציה, על ידי קביעת חוקים ראשוניים. הם אינם יכולים לשלוט באופן שבו הדברים יתפתחו. ייתכן שלבם נשבר עלינו אבל כוחם דל מלהושיע.

אפשרות אחרת, אפלה יותר, וכזו שנפסלת מראש כשמדובר באלוהים, אבל קשה לפסול אותה בהקשר של הסימולציה, היא לפקפק בטוב לבם של המסמלצים. גם במעבדת הניסויים בקופים, טובתם של הקופים אינה, בלשון המעטה, בראש מעייניהם של המדענים. מדוע שיהיה למסמלצים אכפת מיצורים נחותים שקיומם וירטואלי כמונו ושערכם עבורם רק בידורי או לכל מחקרי. מה עוד שסימולציה שתתנהל כך שלכולם יהיה טוב כל הזמן מעניינת כמו אופרת סבון שבה כולם נחמדים לכולם כל הזמן וכל הזוגות מאושרים יחד. המסמלצים  שיבנו עולם כזה יצטרכו במהרה להתקיים על דמי האבטלה בסכום המקובל ביקום שבו הם חיים. ובעצם הסבר בעיית הרע נעוץ אם כך בהבנה חדשנית של משמעות החיים. מה משמעות החיים שלנו? לעניין את יוצרי הסימולציה. ויש לדבר זה הד גם בתנ"ך שבו השטן ואלוהים התערבו על התנהגותו של איוב, אם יונחתו עליו מכות איומות. הם למעשה חוללו סימולציה שנועדה לספק סקרנות.

בוסטרום עצמו הפתיעני במאמר כשהעלה אפשרות של "עולם הבא" עבור המסומלצים. ייתכן שיוצרי הסימולציה אינם מעוניינים ואף אינם מסוגלים לנתב אותה כרצוננו, אבל הם יכולים לתת תגמול למשתתפים כשהם מסיימים את תפקידם בה.  דבר שמזכיר את הנוהג של חוגים לפסיכולוגיה לחלק תשורה נאה למשתתפי הניסויים כשהם מסיימים את חלקם ואף לגולל באוזניהם בכנות את השקרים שהאכילו אותם בהם במהלך הניסוי. הרעיון של העולם הבא הוא הפיתרון הקלאסי לבעיית הרע, דומה אך שונה לרעיון האחר: גלגול נשמות, הפיתרון של הרב עובדיה לשאלת השואה. וגם אותו אולי ניתן להכניס לסימולציה. מי שהתנהג על הפנים בסימולציה אחת, ישובץ לתפקיד נוראי בסימולציית ההמשך. לא לגמרי ברור לי מה יוצר את ה"אני" בסימולציה, באופן כזה שניתן לומר שיש לו אחידות והמשכיות בין סימולציות שונות, אבל זו שאלה שהטרידה גם פילוסופים דתיים שדנו בגלגול נשמות.