האירוניה של ההגנה על החרדים

החרדים מאוד מאוד שנואים בימים אלו. כמות גדולה של שנאה מופנית כלפיהם. והיכן שיש שנאה יש גם מי שקופצים להגן. למשל גלית דיסטל אטבריין. היא כתבה בפייסבוק ביקורת על כך שאסור היום לשנוא אף אחד חוץ מאשר את החרדים. זו השנאה הלגיטימית היחידה שנותרה (פרט לעוד מגזר שהיא מזכירה בשורות המחץ בסיום הפוסט המוצלח כהרגלה).

גם גדעון לוי הגן על החרדים בעבר ברוח זו. דהיינו: אם אסור לכם לשנוא אף קבוצה, אז גם את החרדים אל תשנאו.

ואני אומר: זה לא לעניין להגן ככה על החרדים. אפשר להגן על החרדים ואני אף עשיתי זאת בבלוג מפעם לפעם. אבל תגנו על החרדים בגלל דברים טובים שאתם מוצאים בהם. גמילות החסדים. החיבור למורשת ישראל שהיא בסוף הבסיס למדינה ולקיום הלאומי. השיקום הפנומנלי של ההריסות של עולם התורה שהיטלר הותיר לפני שבעים וחמש שנה. נכונותם להקים משפחות גדולות בתקופה שרבים מסתפקים בילד וכלב. הריחוק שלהם מתרבות הרלטיביזם והתקינות הפוליטית, לרע אך גם לטוב. אפילו ההסתייגות משירות בכוחות המזוינים הדומה במקצת לפציפיזם של האמיש, גם אם מקורותיה ההיסטוריים שונים.

אבל אל תגנו על החרדים בשם ההתנגדות לשנאה כשלעצמה. זה יהיה אירוני מדי ומופרך מדי, מאחר שהחרדים עצמם הם ציבור שונא ביותר. והם לא יכולים שלא להיות, כי דתות עתיקות מלאות בשנאה לאויבים ולכופרים, והם מאמינים אותנטיים בדת עתיקה. בכל סקר מגלים שהחרדים הם הציבור הכי אנטי ערבי בארץ, אף שלא היו אמורים להיות בכלל ימניים מבחינה אידיאולוגית. החרדים מנסים לחבל בכל חקיקה שעוזרת לקהילה הלה"טבית. העיתונים החרדים לא מוכנים אפילו להוסיף את התואר ז"ל לשמו של חילוני שהלך לעולמו. החרדים מתכתשים באלימות בתוך עצמם, וחסידות גור, הגוף המוביל ביהדות התורה, מתעמרת בצורה ברוטלית בפלג הפורש שלה. תגנו על החרדים, וזה סבבה. אבל לא בשם הרלטיביזם התרבותי והזכות של קבוצה לעשות מה שהיא רוצה ושכולם יקפצו אבל לא ישנאו. זאת משום שהחרדים הם האחרונים להאמין בדברים האלו. מי שמכבד באמת את השקפת העולם החרדית לא יתן לה את החסד שברלטיביזם וברב תרבותיות שהיא עצמה כה מתעבת.

18 תגובות על ״האירוניה של ההגנה על החרדים״

  1. אדיר הפוסט הזה בפייסבוק. מהנה מאוד.

    אלא שהמיקוד צריך להיות מאוד שונה. הבעיה היא לא שנאה ספונטנית ואינסטינקטיבית כמובן. הבעיה שצריך להפריד בין שנאה, לבין שיקול דעת. בין אדם פרטי ודיעות פרטיות, לבין מדיניות ציבורית, וכאן עסקינן בהייבריד אפילו.

    מי שצריך להפעיל שיקול דעת, צריך לא להיות מונע על ידי שנאה. אלא, על ידי הגינות, ממלכתיות, צורך בלהנמיך להבות. שמירה על שלטון החוק וכדומה. בקיצור, לפתור תכל"ס בעיות, בדרך ראויה והוגנת.

    אלא, שמי שכותב פוסטים, ומפרסם אותם, הוא גם "עיתונאי לרגע". "מעצב דעת קהל לרגע". הוא משפיע. ולכן, הוא צריך להיות עם אחריות ציבורית. ואחריות ציבורית כאמור משמעותה:

    לא לערב שנאה עם שיקול דעת. לפתור בעיות תכל"ס. בדרך הוגנת. חוקית. לשמור על ממלכתיות. הגינות. להרגיע, לא לחרחר.

    וגדעון לוי, מגן על חרדים, מסיבות אחרות. גדעון לוי, הוא ליברטיאני מוכמן, ומסיבות גיאופוליטיות. הוא משתייך למה שאני מכנה: מפרקי אתוסים. הוא מפרק אתוסים, מפרק ממלכתיות, דואג לביזור, לא מסיבות ליברטיאניות פרופר, אלא, שהוא דואג וחרד לכאורה, לכיבוש ותוצאותיו. ככל שהאתוס הציוני ממלכתי יהיה דומיננטי, זה יפגע בתכלית אליה הוא שואף:

    הבעיה הפלסטינאית והכיבוש.

    לבסוף תמריץ, הדברים הטובים אצל החרדים, מייצרים את הדברים הרעים. זוהי קוהרנטיות והרמוניה כוללנית. למה משול הדבר:

    שלא תוכל לנתק פיגועי התאבדות, טרור איסלאמי, מדת האיסלאם כשלעצמה. כי היא מייצרת זאת. יש קשר סיבתי מובהק בין הדברים. כך גם חרדים. אפילו גמילות חסדים. היא על פניה טובה ואצילית, אבל, היא ביטוי לתפיסה שבטית גטואית. הגמילות חסדים שלהם, לא עוגנת על טובת הכלל. על אדם באשר הוא. ברור לך הדבר.

    אז יש קשר סיבתי מובהק, בין אורחות חיים ואידיאולוגיה ותיאולוגיה מצרפית, לבין ההתפרעויות. והקשר הוא מספיק. אבל, שוב:

    במובן הציבורי, אין לערב בין שנאה, לבין שיקול דעת.

    להתראות

    Liked by 2 אנשים

  2. גלית דיסטל, אחת משופרי ביבי,
    תצא נגד כל דבר שנודף מסמול,
    ומכיוון שברור ששונאי החרדים הם בעיקרם סמולנים ורף תלביבים, ברור שהיא תצא נגדם.

    אהבתי

  3. האי'-גיון, של הפוך על הפוך על הפוך, של הפוסט משעשע.
    (אסור לשנוא. גם לא את החרדים.
    מכאן שקיימת חובה לכבד את החרדים, את מנהגיהם ואת ערכיהם. בעיניהם קיימת זכות, ואפילו חובה, לשנוא כל מיני "אחרים".
    לפיכך גם עלינו מוטלת החובה לשנוא. גם, או בעיקר, את החרדים)

    ***
    אבל יש לי שתי הסתייגויות משמעותיות:

    א. נדמה לי שהזעם הנוכחי שלי, על שיעורי התחלואה במגזר החרדי והשלכותיהם, אינו התוצאה של רגשות שנאה, המתועלות כלפי החרדים.
    כפי שקשה לטעון שהשופט, הדן את האחראים לאסון השיטפון בנחל צפית, שעלה בחיי מספר בני נוער, מונע גם / בעיקר מרגשות שנאה. אפילו אם ישלח את האחראים לאסון למאסר ממושך, בשל רשלנות פושעת ו/או המתה בקלות דעת.

    תיאורטית, יתכן שאיני מודעת לרגשות השנאה שלי, וזו רציונליזציה.
    אבל בודאי ובודאי שאיני חשה שנאה כלפי כלל הציבור החרדי. למעשה להפך. אני די מרחמת על רבים בתוכו.
    כאב לי לשמוע על חרדית הרה, שחלתה קשות ומתנדנדת בין חיים למוות. על ההכרח לבצע לידה מוקדמת (למרות ההסתברות הגבוהה שהפג, גם אם ישאר בחיים, יסבול כל חייו מנכויות קשות)
    על קבוצת ילדים קטנים שיתכן ויהפכו בקרוב ליתומים מאם, על האלמן הפוטנציאלי ועוד.

    לתפיסתי הפושעים והעבריינים, הראויים לשנאה, הם המנהיגים הרוחנים והפוליטים של המגזר.
    כלל הציבור החרדי הוא מראשוני קורבנותיהם.

    ב. איני מספיק אופנתית בכדי להסתייג מכל הכללה, מכל סטריוטיפ ומכל רגשות השנאה.
    מעולם גם לא הצלחתי להבין את ההגיון המסתתר אחרי הציווי "בנפול אויבך אל תשמח".
    להפך. הרבה יותר קל לי להתחבר לפסוק "באבד רשעים רינה". הוא גם הרבה יותר הגיוני בעיני.
    האם אני אמורה לא לשמוח כשאשמע, לדוגמא, שחסן נסראללה וכל בכירי המטה שלו – מתו? (ורצוי גם באיזשהו מוות מבייש וחסר כל כבוד). ברור לי שאשמח ואגיל, ולרגע לא אתבייש בכך.

    כללית, ההגבלות המודרניות על "חופש השנאה" נתפסות בעיני כנובעות מסוג של נכות מוסרית.
    הן נובעות מחוסר הנכונות להבחין בין פושעים ומקרבנים לבין קורבנותיהם. מי שנתפס כחזק (בצדק או שלא בצדק) – הופך לאשם התמידי, ומי שנתפס כחלש הופך לצדיק כרוני. יהיו אשר יהיו מעשיהם ומחדליהם.
    נכות מוסרית שמתחברת עם חוסר הנכונות להפנות איזושהי אצבע מאשימה כלפי אנשים מהעולם השלישי / כלפי מוסלמים / כלפי צאצאי הצאצאים של קורבנות העבדות או הקולוניאליזם וכו' וכו'.

    ברור לי מדי שכישראלית מהעולם הראשון ו/או כ"פריוילגית" – גם אני אאלץ לשלם מחירים למגמה פסאודו-מוסרית זו.

    Liked by 2 אנשים

  4. יפה כתבת קמיליה.
    אבל אני לא יודע אם מנהיגי המגזר ראויים לשנאה. הם מבינים שהם מנהיגים אוטונומיה, ומנהיגים אותה לפי רוחם וכך חייב להיות. כפי שאיננו שונאים את מנהיגי שוודיה גם אם דרכם במשבר הקורונה מוזרה לנו. מה שחייב להיפסק זו העמדת הפנים שיש פה מדינה אחת. נראה לי שהציבור הישראלי מתחיל לתפוס זאת.

    אהבתי

  5. תמריץ, האם נוכל לנתק את החרדים מעטיני המדינה? נחמד לקרוא להם אוטונומיה, אבל כל זמן שאנחנו מסבסדים כל משפחה חרדית בלפחות 17,000 ש"ח בחודש – כפי שחישב כאן אחד המגיבים לפני מספר חודשים – האם הם באמת אוטונומיים?

    Liked by 1 person

  6. אחד מהדברים החיוביים שאולי יגיעו בזכות הקורונה הוא סגירה הרמטית של הגבול עם הרשות. נתניהו, באיחור אופנתי, החליט לנצל את היותה של ישראל מדינת אי למעשה, ולסגור את כל הגבולות – וזה אומר שצריך גם למנוע את כל ההסתננויות היום-יומיות מהרשות. לימונדה מלימונים או משהו.

    אהבתי

  7. אפשר להגן או פשוט להסביר שהם בני אדם בעלי תמריצים שונים. ואנו באותם תמריצים היינו כמו החרדים הבעייתיים אשר יש החשים צורך להגן עליהם

    Liked by 1 person

  8. ממש לא הבנתי למה הדברים שציינת הם דברים טובים:
    גמילות החסדים – זה הדבר היחידי שנראה לי טוב.
    החיבור למורשת ישראל – לא יודע מה טוב בזה.
    קיום הלאומי – אם היהדות היתה נעלמת אז היה לך קיום לאומי בתור חלק מעם אחר. היית פולני או צרפתי או אנגלי או משהו אחר. מלבד זאת הלאומיות זה משהו שגורם נזק. היא גורמת לשנאת זרים ושפיכות דמים.
    השיקום הפנומנלי של ההריסות של עולם התורה שהיטלר הותיר לפני שבעים וחמש שנה – רק אדם דתי שהדת שלו היא יהדות יראה בזה דבר בעל ערך. אם אתה חילוני או מאמין בדת אחרת אז מדוע שדבר זה יהיה חשוב בעינך?
    נכונותם להקים משפחות גדולות – מה טוב בזה? הרי במדינות שבהן יש ריבוי אוכלוסין גבוה יש המון בעיות. יש עוני, לפעמים יש רעב, אין טיפול רפואי הולם ואורך החיים שם הוא קצר יחסית. הסיבה לכך היא פשוט שריבוי גבוה גורם לכך שיהיו פחות משאבים לכל אדם. דבר זה גם גורם או יגרום למלחמות עקובות מדם על המשאבים. מלבד זאת לפחות חלק מהאנשים מקימים משפחות גדולות בגלל שהם רואים בילדיהם את ההמשכיות שלהם (אחרי שהם עצמם ימותו). כלומר הם עושים זאת מסיות אנוכיות.

    Liked by 1 person

  9. arn, לגבי הריבוי הגבוה, אולי עוד נגיע לאיזון אבל אם האלטרנטיבה כמו בכל המערב היא פחות משני ילדים לאישה אז התוצאה הסופית היא הכחדה. האם צריך להסביר למה הכחדה היא דבר רע?

    אהבתי

  10. לתמריץ,
    כתבת: " אני לא יודע אם מנהיגי המגזר ראויים לשנאה. הם מבינים שהם מנהיגים אוטונומיה, ומנהיגים אותה לפי רוחם וכך חייב להיות. כפי שאיננו שונאים את מנהיגי שוודיה גם אם דרכם במשבר הקורונה מוזרה לנו. מה שחייב להיפסק זו העמדת הפנים שיש פה מדינה אחת. נראה לי שהציבור הישראלי מתחיל לתפוס זאת. …"
    ——————-

    אכן איני שונאת את מנהיגי שוודיה. גם לא את מנהיגי איטליה, ברזיל וניו זילנד. אני מתבוננת במדיניות הקורונה שלהם בריחוק ובסקרנות. ואפילו מכירה להם תודה על האפשרות שהם נותנים לנו להפיק מנסיונותיהם לקחים, לטוב ולרע.

    אך לא זהו המצב כשמדובר על מנהיגי המגזר החרדי בתוך ישראל.
    הם למעשה דורשים אוטונומיה לקבל את ההחלטות לגבי המגזר שלהם. ובו זמנית הם גם מחייבים את המגזר הכללי לשלם את מחירי המדיניות המופקרת שלהם.

    לו מנהיגי המגזר החרדי היו מצהירים שיפנו את רוב חולי הקורונה החרדיים למרכזי אשפוז חרדיים פרטיים, אותם ימהרו להקים ועל חשבונם, במקום אל בתי החולים הכללים + שידאגו לאייש מחסומים שימנעו מצעירי בני ברק להדביק בקורונה את קשישי רמת גן וגבעתיים – הייתי מסוגלת לכבד את מדיניות הקורונה שלהם. אני מסוגלת להבין את נכונותם להסתכן בתחלואה ובתמותה גבוהים – בכדי לא להעמיד חלילה את צעיריהם בניסיון של עודף זמן פנוי והעדר השגחה צמודה. (השערה שלי לגבי מניעיהם הלא מוצהרים).

    אבל כאשר חרדים תופסים פי שלוש או פי ארבע מיטות אשפוז, וזמן של צוותים רפואיים (משאבים שתמיד נמצאים במחסור. ועל אחת כמה וכמה בתקופת מגפה) – כל אוכלוסיית המדינה משלמת ביוקר על המדיניות החרדית. רובו המכריע של החשבון מוטל על אלו שנאלצו בשנה האחרונה לשנות דרמטית את אורחות חייהם, ולצפות בילדיהם מטפסים על הקירות (ועל עצבי הוריהם) כיון שכל בתי הספר הממלכתיים, ללא אף יוצא מהכלל, נסגרו.

    בכך אני למעשה מצטרפת לטענת אמחייה. לא יתכן המשך המצב בו כשנוח לחרדים – אנו מדינה אחת עם ערבות הדדית, וכשנוח להם – הם זכאים לאוטונומיה מלאה.

    הטיעון בגללו מנהיגי הציבור החרדי אולי אינם ראויים למלוא הזעם המופנה כלפיהם הוא שהם אינם האחראיים הבלעדים למצב. לא הם אלו שנמצאים בראש הפרמידה.

    נתניהו מוכיח את צדקת טענת תמריץ, בפוסטים קודמים, שאסור שנתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה. האינטרסים של המשך הישרדותו הפוליטית (כולל תלות היתר שלו בחרדים) סותרים את טובת כלל הציבור.
    הצרה היא שמדיניותו הצפויה של גדעון סער כלפי המגזר החרדי תהיה כנראה "העתק הדבק" של מדיניות נתניהו.

    Liked by 1 person

  11. תמריץ,
    למה הכחדה היא דבר רע?
    אם האנושות הייתה נעלמת אז היה לאטומים שמרכיבים אותך קיום בתור חלק ממשהו אחר. היית יכול להיות עץ או אבן או מקק או גם וגם וגם. מלבד זאת האנושות זה משהו שגורם נזק. היא גורמת להכחדת מיני חיים וניצול משאבי טבע.

    במילים אחרות: בעיני, אם יש צורך להסביר מה טוב בהמשך הקיום הלאומי היהודי, באותה מידה יש גם צורך להסביר מה טוב בהמשך הקיום האנושי.

    אהבתי

  12. אני חושב שג'ורג' ותמריץ סיכמו נכון שמדובר בציבור עם תמריצים שונים משל השאר.
    אני חלוק על תמריץ בכך שמה שקורה עם החרדים בקורונה ישכנע את הציבור שמדובר ב-2 מדינות. כלומר אולי זה ישכנע, אבל המסקנה שלי הפוכה: שצריך להשקיע המון (ואני לא מדבר רק על תקציבים) בכך שתהיה כאן מדינה אחת.
    זה לא אומר למחוק את הזהות החרדית, אבל לקרב אותה למיינסטריים.
    אני גם רואה כיוונים הפוכים שמחזקים את הקירוב הזה. כרגע זה לא כזה בולט כי הקורונה היא תקופה קשה, אבל זרמי העומק ארוכי הטווח מכוונים לשם.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s