איך אפשר להצדיק הריסת בתים

עיתון הארץ מתאר את הסיטואציה התזיזתית והמוזרה בבית המשפט העליון סביב הריסת בתי מחבלים:

מחנה המתנגדים להריסת בתי מחבלים בבית המשפט העליון מונה חמישה שופטים: מזוז, קרא, עוזי פוגלמן, דפנה ברק ארז וענת ברון. שופטים אלו מכבדים את ההלכה שאישרה את הפרקטיקה של הריסת בתים, אך קוראים שוב ושוב לנשיאת העליון אסתר חיות לקיים דיון עקרוני נוסף בסוגיה, בהרכב מורחב. מולם ניצבים שופטים שלא הביעו את דעתם העקרונית בנושא, בהם חיות והמשנה לנשיאה חנן מלצר, ושופטים התומכים בהריסות. המחלוקת העזה בין השופטים הפכה את העתירות נגד הריסות בתים להימור, שבו הרכב השופטים משפיע דרמטית על הסיכוי שלהן להתקבל.

קשה מאוד להצדיק במונחי המוסר המודרני את הרס בתי המחבלים ואין ספק שהדבר גורם לאי נחת רבה לחלק מהשופטים. המחבל הרי נענש על חטאו בשנות מאסר ארוכות מאוד (אלא אם ייחטף חייל ישראלי וישוחרר תמורתו). מה אשמים בני משפחתו אשר גרים במבנה, הוא מהווה את כל רכושם ולרוב לא ידעו דבר על כוונותיו של המחבל. ואולי הבעיה אינה רק בעיית המוסר המודרני. הרי כבר בתורה נכתב: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבותאיש בחטאו יומתו".

אכן הרס הבתים הוא תמריץ נגד טרור. אבל הרי לא נוציא להורג אח חף מפשע של מחבל כתמריץ, ואף לא נכלא אותו בכלא. המוסר שלנו מתקומם נגד אפשרות כזו. מדוע הרס הבתים הוא לגיטימי?

בכל אופן נראה לי שבעניין יוצא דופן זה המשפט שלנו יכול לשאוב השראה ממושג הטומאה העתיק. אם נאמר שבית שבוצעו ממנו פעולות חבלה הופך להיות טמא ואין לטומאה מזור אלא על ידי הריסת הבית, נוכל לבסס הסבר קוהרנטי להכרעה משפטית שתומכת בהחרבת בתים. אנו אמנם אנשים רציונליים ואין אנו באמת מאמינים כמו אנשי העבר בכך שעצמים מקבלים איזה זיהום רוחני הראוי להיקרא טומאה. אבל מאחר שלמושג הטומאה יכול להיות ערך עצום במתן תמריצים נכונים, אפשר לקבל את קיומו כאקסיומה גם בחשיבה המודרנית בנסיבות הנכונות.

כמובן חלילה להכניס את מושג הטומאה באופן גורף לשימוש כלפי בני אדם. במסורת הרומאית כאשר עבד הרג את אדונו, היה העונש הוצאה להורג קולקטיבית של כל העבדים בבית. בעיני הרומאים כל משק העבדים במקום קיבל טומאה. אבל בעינינו זו חשיבה נאצית, הדומה למה שעשו הגרמנים בכפר לידיצה בצ'כיה אחרי שמפקד הס"ס היידריך חוסל בסביבתו. לאדם יש ערך בפני עצמו כפי שלימד אותנו קאנט. הוא אינו מקבל ערך רק מהדברים הארעיים שהתרחשו בסביבתו. ברם, בית הוא לא בן אדם והגישה הקאנטיאנית אינה תופסת כלפיו. קל להבין את ההבדל בין חפץ לבין אדם. כשהסנטור פדניוס נרצח בידי אחד מארבע מאות עבדיו וכולם הוצאו להורג, גם ההמון הרומי השתולל מחמת העוול ונירון קיסר שלח את הצבא כדי שההוצאות ההמוניות להורג יתקיימו כסדרן.

לצד זאת גם במשפט המודרני שמופנה כלפי בני אדם יש ניצוצות של תפיסה טומאתית. הענישה על הריגה ברשלנות בתאונות דרכים לפעמים גומלת לבני אדם בשנות מאסר ארוכות על צירוף של רשלנות קטנה עם חוסר מזל גדול. ראו מקרה הנהג שהביא למותם של שמונה בני משפחה בערבה ונידון לעשר שנות מאסר. לא ברור כיצד העובדה שנהרגו שמונה אנשים הפכה את עוונו לגדול יותר במונחים של המוסר המודרני מאשר אם היה רק אדם אחד נמצא ברכב שנפגע או שהרכב שנפגע היה בטיחותי יותר ולא נשרף כולו על יושביו. הוא הרי לא רצה להרוג איש וגם הוא עצמו היה בסכנת מוות כתוצאה מטעותו. ההסבר הקוהרנטי לענישה מחמירה כזו יהיה שאדם אשר טעותו הובילה לכזה קציר דמים מקבל טומאה, ורק ענישה קשה יכולה לטהר מטומאה שכזו. ייתכן שנחוש במלוא העוצמה שבאמת טומאה כזו קיימת וייתכן שנבין שזו רק פיקציה שנועדה לקיים את התמריצים הנכונים.

בספר בראשית ישנו המקרה המפורסם ההפוך שבו לא הטומאה נוצרה ללא כוונת מכוון אלא הברכה. יצחק התכוון לברך את עשיו ובפועל בירך את יעקב. יעקב קיבל ברכה שלא כוונה אליו כלל. האם קבלת ברכה מוטעית ושגויה מביאה באמת ברכה על האדם? מהתנ"ך ברור שכן. המשפטנית נילי כהן (המצוטטת בספרו המופלא של דניאל פרידמן "הרצחת וגם ירשת") כותבת על כך:

זהו ביטוי לכלל של עליונותה של הצורה על התוכן, כלל האופייני במיוחד לשיטות משפט עתיקות […] הברכה אמנם הושגה בתרמית אבל היא ניתנה אישית לא לעשיו, אלא ליעקב, שעמד מול יצחק. משל למה הדבר דומה? למקרה שבו היה משוגר חץ באותו מעמד ומפלח את לבו של יעקב ולא של עשיו.

בית מקבל טומאה בגלל מעשה של אחד מדייריו זהו דבר שרירותי שמנותק מכוונות הלב של הדיירים האחרים החפים מפשע. אדם מקבל ברכה שהייתה אמורה להינתן לאדם אחר זהו גם כן דבר שרירותי, המנותק מכוונות הלב של המברך. בכל אופן לדבר הראשון לדעתי יש מקום במשפט המודרני בעוד שלדבר האחרון אין מקום. זאת משום שבתמונת התמריצים הכוללת טומאת הבית שבוצע ממנו מעשה רצח לאומני מועילה להרתיע מחבלים. זאת בעוד שברכה שמועילה למי שלא כוונה אליו רק מעודדת רמאים.

19 תגובות על ״איך אפשר להצדיק הריסת בתים״

  1. הריסת בתים של חפים מפשע זו בעיה מוסרית קשה. איך שלא תקמבן את זה עם המושג "טומאה" זו עדיין בעיה מוסרית קשה. "הטומאה" לא פותרת כלום.
    עוד דבר מוסרי בעייתי זה התנקשות בחיי מחבלים שגורמת לכך שגם אנשים חפים מפשע שנמצאים סביבם נהרגים.
    מפליא שמדינת ישראל לא מסכימה לתת עונש מוות למחבלים בבתי-המשפט כי זו בעיה מוסרית בעינה אבל אין לה בעיה מוסרית להוציא מחבלים להורג ע"י התנקשות ותוך כדי כך גם להרוג חפים מפשע רבים שנמצאים סביבם.

    בקשר לאדם שהרג בתאונת דרכים: לדעתי צריך לבדוק אם היתה כאן רשלנות או לא. אם אדם עלה לרכב שיכור או מסומם ונהג במהירות מטורפת – יש להענישו בכלא. אדם שלא עשה זאת אך עשה טעות סבירה שגרמה למוות – אין להענישו בכלא אלא לתת לו עונש קל יותר.

    המושג "טומאה" היה בתנ"ך בקשר לדברים אלו: אכילת בעלי-חיים לא כשרים, אדם שנגוע במחלות או בית שהיו בו חולים (זאת כדי למנוע הדבקות).

    האימפריה הרומית היתה אימפריה אכזרית והקיסר נירון היה מטורף. בכל אופן החוק שלפיו אם עבד רצח את אדונו יוצאו כל העבדים להורג – נבע מתוך היגיון (לדעתי היגיון מעוות) שתמיד יש עבדים שיודעים על תכנון רצח כזה והחשש שהם יוצאו להורג יגרום להם להלשין.

    אהבתי

  2. תמריץ, הנושא חשוב. אבל סבוך מאוד. אין קשר בין מה שכותבים עליו, לבין מה שהוא. על קצה המזלג ממש:

    תחילה, זוהי לא ענישה קולקטיבית כפי שנהוג לחשוב. זהו "נזק אגבי" שסופגים בני המשפחה. בני המשפחה לא נענשים. לא מוגש נגדם כתב אישום. לא נגזר דינם בהריסת בית. אלא, זוהי תוצאה אגבית למעשה המחבל. משל למה דומה הדבר:

    אדם עבר עבירה פלילית. נכנס לכלא. בני המשפחה נשארים בלי מפרנס. ילדים בלי אבא. יש לו מפעל. המפעל פושט רגל. עשרות עובדים נשארים בלי עבודה. כל זה נזק אגבי. בני המשפחה. הילדים. הפועלים במפעל, לא נענשים. אלא סופגים נזק אגבי.

    מה כן ? כן ניתן לטעון, שזוהי ענישה חריגה ואכזרית. ענישה חריגה ואכזרית, אסורה על פי הדין הבינלאומי. אסורה על פי האמנה למניעת עינויים. אמנה שישראל צד לה. חתומה ומאושררת עליה.

    ועוד, אין פה בעיה עקרונית באמת. מה שמאפשר הריסת בתים, אלו תקנות ההגנה לשעת חירום (1945, תקנה 119). אלו תקנות מנדטריות מזמן הבריטים. אם יש בעיה עקרונית היא זו:

    הכנסת לא מוכנה לחוקק תקנות חירום חדשות ( מחליפות). זה מחד. מאידך, בג"צ לא מוכן לבטל התקנות עצמן ( למרות אינספור עתירות לביטול התקנות, עם הבולשיט של האקטיביזם השיפוטי, בג"צ לא מוכן, ויש קונצנזוס בין השופטים בעיקרון על כך).

    אז אין כאן באמת סוגיה עקרונית, בקשר לכך, בלתי כי אם, פוטנציאלית, ענישה חריגה ואכזרית שהיא אסורה. שהרי, התקנות, מאפשרות הריסת בתים. מחייבות הריסת בתים במצב דנן. ואם לאיו, הן בבחינת " אות מתה " אלי ספר. אפשר להפוך אותן לאות מתה( את התקנות) אבל, בג"צ לא מוכן לבטלן, והכנסת לא מחוקקת תקנות חדשות. טוב למערכת עם התקנות הללו.

    אז יש חילוקי דיעות בין השופטים. מתי לא ? אלא שהסוגיה הזו, נדונה שוב ושוב, וכך חוזר על עצמו הסיפור. אבל, הבעיה העקרונית הינה אחרת. מה שהצגתי לעי"ל.

    כל השאר, לא נישאר צעירים פה….

    להתראות

    Liked by 1 person

  3. מצטט מ- בג"צ 703/15 ( רצ"ב לינק) בקשר לביטול תקנות ההגנה, כך:

    "נתיחס בתמצית לטענה בדבר תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945. טענה זו שובת לב תדיר, שכן תקנות אלה אינן לתפארת מדינת ישראל; הן יציר כפיו של השלטון המנדטורי, ושימשו בידיו כלי להתמודדותם עם מאבקו של הישוב היהודי לעצמאות. שנה זו היא שנת מלאת שבעים לתקנות אלה, והגיעה מזה עת רבה שעתן להתחלף בחקיקה ישראלית, וכך ראוי; זו תהא כפופה לביקורת שיפוטית יותר מאשר התקנות הללו, הכפופות לשמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ואכן, מצויה היתה על האבניים בכנסת הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חרום (ביטול תקנות), תשע"ג-2013 (הצעות חוק הממשלה תשע"ג, 992) שם הוצע בין השאר לבטל את תקנות 109-108 – ולפנינו, כזכור, טענה לעניין תקנה 108 – בכפוף לחקיקת חוק המאבק בטרור (הצעת חוק המאבק בטרור, תשע"א-2011, הצעות חוק הממשלה תשע"א, 1408). ואולם, ההצעות הללו לא הבשילו לצערנו לכלל חקיקה, ועל כן תקנות ההגנה עודן דין במדינת ישראל, למעט תקנות מסוימות שבוטלו לאורך השנים."

    כאן:

    https://bit.ly/34TvtMS

    אהבתי

  4. רק לחדד זאת:

    כלפי המחבל או מחבלים, זוהי ענישה חריגה ואכזרית ( ניתן לטעון) וכלפי בני המשפחה, יחס אכזרי ומשפיל.

    אהבתי

  5. כדאי לקרוא כאן להלן, את הדיון הנוסף ( דנג"צ, למעשה בקשה לדיון נוסף, בקשה אשר סורבה) בקייס של הריסת הבית, של המחבל אשר הרג בלבנה את סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל.

    כאן, אפשר לקרוא, שהענין נסוב סביב מידתיות. סבירות. אופן הפעלת שיקול הדעת בהריסת הבית וכו… לא ארוך ( 6 עמודים). כאן:

    https://bit.ly/3jWPwhI

    אהבתי

  6. הטעות מלכתחילה נמצאת במחשבה שזו סוגיה משפטית ולא מדינית. התושבים בשטחים אינם אזרחים ולכן לבית המשפט אין סמכות כלפיהם לא לרע ולא לטוב. בתי משפט שואבים את סמכויותיהם ממוסד האזרחות. כלומר מהאמנה החברתית שלנו שבמסגרתה מוקמת מדינה. הערבים בשטחים אינם נכללים בהסכמה זו ולכן מבחינה מהותית אין לבתי משפט סמכות עליהם. כאן יקפוץ אלרום עם שלל תקדימים ודיונים שמצדיקים את הסמכות של בית המשפט בשבתו כבג"ץ; אולם על כך כבר ענתה אותה ילדה לרבי יהושע שהתגונן מפני האשמה של פלישה לשדות זרים בטענה שרבים כבר הלכו בשביל הזה לפניו – גזלנים שכמוך כבשו את השביל.

    הגורם היחידי שיש לו סמכות כלפיהם הוא הריבון בשטחים, קרי שר הביטחון באמצעות הזרוע המבצעית שלו צה"ל. כגורם כובש הוא אחראי על ניהול השטחים לטובת התושבים מחד ומאידך הוא אחראי על הגנת מדינת ישראל מפני מפגעים ערביים. כתוצאה מכך יש לו אמנם חובות הומניטריות כלפי התושבים שם אולם שום הגבלה שאיננה נובעת מחוקי המלחמה לשמירה על חיי האזרחים שם. בסופו של דבר, כיבוש הוא מצב מלחמה שבמסגרתו מוקנית לגורם הכובש הזכות לעשות כל מה שנדרש לנצח במלחמה כולל להרוס בתים של התושבים שם. אין כאן שום מגבלה משפטית והניסיונות של בית המשפט לקבוע כאן עמדה היא עוד סממן של רדיפת הכבוד שמאפיינת את המערכת המשפטית שלנו בכלל ושל בית המשפט בפרט. ניסיונות אלו רק מאפשרים לשר הביטחון להתחמק מהדילמה המדינית ביטחונית הנקרעת בין הצורך לתת ביטחון לישראלים לבין הצורך בהרגעת האוכלוסייה הכבושה לטובת המשך הכיבוש. אולם במקום לומר זאת באופן גלוי הוא משתמש בבית המשפט העליון כאידיוט שימושי שאיננו מבין עד כמה הוא יוצא נלעג בניסיון שלו להתערב בעניינים לא לו.

    מכך יוצא שאין לי בעיה מדינית עם מאבק מזוין נגד חיילי צה"ל מצד האוכלוסייה הכבושה (בניגוד לטרור נגד אזרחי ישראל שהוא פסול ומתועב). הבעיה שלי היא מוסרית ונובעת מהפגיעה בצלם אנוש של הנאבקים. צה"ל איננו רק גורם כובש אלא גם שומר את הסדר בשטחים וכמו שאומרת המשנה באבות הווה מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו בלעו (ומדובר על מלכות הרומאים). הפניה למאבק מזוין גם אם הוא מוצדק פוגע ביסוד הזה של השלטון ולכן בעקיפין גם בצלם אנוש של הנאבקים. זה לא במקרה שהמדינות היחידות שיצאו דמוקרטיות עם התפרקות האימפריות הן אלו שההנהגה שלהן דגלה באופן עקרוני במאבק לא מזוין, קרי ישראל והודו.

    אהבתי

  7. י.ד.,
    מה אתה כותב לנו פה עם כל הכבוד ? אתה כותב מחד שזה כיבוש. מאידך, אין סמכות לבית משפט ? אם זה כיבוש, אזי, יש לבית משפט צבאי, סמכות כלפיהם. ואם יש לבית משפט צבאי סמכות כלפיהם, אזי גם לבג"צ. תתעורר למדינה שאתה חי בה. במדינה שאתה חי בה, הדרג הצבאי, כפוף לדרג המדיני ( פקודת צבא הגנה לישראל, ו- חוק יסוד: הצבא). כולם כפופים לשלטון החוק, כולל הצבא. אין גוף במדינת ישראל, כולל המוסד, שלא כפוף לחוק. מי שכפוף לחוק, כפוף לחקיקה של הכנסת, וכפוף לבג"צ.

    אהבתי

  8. י.ד, הנה מצטט במלואו, את " חוק יסוד: הצבא" :

    חוק-יסוד: הצבא*

    מהות

    1. צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה.

    כפיפות למרות האזרחית ת"ט תשל"ו-1976

    2. (א) הצבא נתון למרות הממשלה.

    (ב) השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הבטחון.

    ראש המטה הכללי

    3. (א) הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.

    (ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון.

    (ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון.

    חובת שירות וגיוס

    4. החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו.

    הוראות ופקודות בצבא

    5. הסמכות להוציא הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק או מכוחו.

    כוחות מזויינים אחרים

    6. אין להקים או לקיים כוח מזויין מחוץ לצבא-הגנה-לישראל אלא על פי חוק.

    כאן:

    https://www.nevo.co.il/law_html/law01/p199_001.htm

    אהבתי

  9. arn לגבי משפט למחבלים לעומת חיסול, הסיבה להבנתי היא פרקטית. משפט יהיה קרקס, יקבל במה גדולה בתקשורת העולמית ויפגע באינטרסים של ישראל ללא קשר לתוצאה. שלא לדבר על תקדימים שמשפט עלול לייצר. חיסול, לעומת זאת, כמעט ולא מוזכר בתקשורת העולמית, במיוחד אם הוא מבוצע כראוי – ללא פגיעה בחפים מפשע – וממילא לא יהיה שום קרקס תקשורתי עם כל מה שכרוך בזה.

    נכון שיש בעיה עקרונית בחיסול מחבלים – הרי מדובר בהוצאה להורג ללא משפט. בשביל לקיים מדיניות חיסולים ללא חשש ממדרון חלקלק יש צורך בשלטון נקי משיקולים זרים. מכאן הצורך במנהל תקין, יושרה אישית גבוהה של המעורבים וכיו"ב.

    אהבתי

  10. אלרום,
    כשעם (הריבון) מקים מדינה נוצר משולש בין שלושה גורמים – החוק, האזרח ובית המשפט המפרש את החוק. במצב כיבוש לעומת זאת יש שני גורמים בלבד – פקידי הכיבוש שבראשם עומד מפקד הכיבוש שהוא הריבון בשטח והתושבים. אין כאן לא חוק (חוץ מאמנות בין לאומיות וכללי משפט בין לאומיים) ולא בתי משפט המפרשים את החוק (בתי משפט צבאיים רק משליטים את משטר הכיבוש על פי הוראות המפקדים שלהם). בתי משפט עצמאיים כמו בג"ץ או בית המשפט העליון פשוט אינם חלק מהמסגרת הזו. אין להם חוק שהתקבל על ידי התושבים המקומיים לפרש והם בוודאי לא התקבלו על ידי התושבים הכבושים כפרשן מוסמך. הם גורם זר שאין לו שום שייכות למשטר הכיבוש.

    העובדה שפקידי הכיבוש כפופים לחוק הישראלי היא נכונה אבל היא לא רלבנטית לעניין כיון שנתיני הכיבוש אינם כפופים לחוק הישראלי ולכן גם לא לבית המשפט המפרש אותו. בית המשפט הישראלי יכול להגדיר את מערכת היחסים בין הפקידים לשר הממונה עליהם. הוא יכול אפילו להעמיד לדין את פקידי הכיבוש על הפרת אמונים ושחיתות. אבל בית המשפט הישראלי לא יכול לקבל החלטות הנוגעות לתושבים עצמם. את זה יכולים לקבל אך ורק פקידי הכיבוש עצמו או אלו שיחליפו אותם מטעם השלטון הישראלי. מכאן העיוות ביומרנות של בג"ץ לדון בשטחים שאינה אלא רדיפת כבוד שלצערינו כל כך מאפיינת את מערכת המשפט שלנו.

    אהבתי

  11. י.ד., נו, אתה שוב מביע סתם סברות כרס מגוחכות עם כל הכבוד.

    קודם כל יש כאן חוק. החוק הוא בדיוק אמנות בינלאומיות וכללי משפט בינלאומיים. אז מה זה אין כאן חוק לא מובן ?

    בתי משפט צבאיים לא רק משליטים את משטר הכיבוש. בתי משפט צבאיים, הם גם המינהל האזרחי באזור הכבוש. מינהל האזרחי, משמע: דואגים לאספקטים האזרחיים של הכיבוש.

    הסברתי כבר בעבר, שמהו החוק, קובע בית המשפט, לא אף אחד אחר. המחוקק מחוקק, אבל, מהו החוק, מה התחולה שלו וכדומה, כל זה נקבע על ידי בית משפט. למה ? הסברתי כבר, המקרים בשטח, לא צפויים. לא מכוסים על ידי החוק היבש. ואז, צריך לפרש החוק. בית המשפט הוא המומחה לחוק. האולטימטיבי. המחוקק לא יכול לצפות, וגם לפרש הכל. יש התפתחויות שונות בשטח.

    אם כבר עסקינן בתושבים, הרי:

    על פי אמנות בינלאומיות, על פי המשפט הלאומי המנהגי, חייב הכובש, לשמור על רציפות החוק במקום ( האזרחי לפחות). ונניח שהצבא לא ישמור על רציפות החוק האזרחי ? מי לפי דעתך ישמור על כך. יבקר זאת ? ( במקרה שלנו למשל, החוק הירדני, שעד היום נוהג בשטחים).

    לכן, מה שאתה קורא פקידי הכיבוש, כפופים לחוק הישראלי בעליל, וגם נתיני הכיבוש למעשה. מכיוון שצריך לא פעם, להתאים את ההמשכיות של החוק האזרחי, עם פעולות הכובש.

    לא עלה בדעתך, שנתיני הכיבוש כדבריך, זכאים להגנה ? להגנה של בתי משפט. בית משפט צבאי, כשמו כן הוא. צריך מישהו באספקלריה הומניטרית לבדוק הדבר. נניח:

    חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. האם הוא חל בשטחים? ( ביהודה ושומרון). בוודאי. כך קבע בג"צ. לפחות, בגלל, שהרשות עצמה ( כלומר הצבא) מחוייב לכך. מחוייב לסטנדרטים של התנהגות מסוימים. בלי קשר, איפה חל הדבר. האם בישראל הירוקה, או השחורה.

    נניח מפקד צבאי מורה על עינויים. אסור לו. אין קשר לנתיני הכיבוש סו קולד. אם אסור לו, הרי התנהגות שלו, היא הענין, ולא רק נתיני הכיבוש שזכאים להגנה.

    להתראות

    אהבתי

  12. י.ד., כאן לתקנות אמנת האג ( 1907). אלו תקנות בינלאומיות, הפכו לחלק מן המשפט המנהגי הבינלאומי. ישראל מחוייבת אליהן, ומיישמת אותן. כאן תקנות בדבר הרציפות של החוק באזור הכבוש כפי שציינתי ( למשל החוק הירדני ביהודה ושומרון כאמור). מצטט:

    סעיף 43

    בעבור סמכויות השלטון החוקי למעשה לידי הכובש, ינקוט הלה בכל האמצעים שביכולתו כדי להחזיר על כנם ולהבטיח את הסדר והחיים הציבוריים עד כמה שהדבר אפשרי, מתוך כיבוד החוקים הנוהגים במדינה, חוץ אם נבצר ממנו הדבר לחלוטין.

    סעיף 46

    יש לכבד את כבוד המשפחה וזכויותיה, חיי אדם, רכוש פרטי, וכן את אמונות -הדת ומנהגי הפולחן. אין להחרים רכוש פרטי.

    כאן:

    https://law.acri.org.il/he/453

    אהבתי

  13. י.ד., מצטט מ- בג"צ 3940/92 גסאן מוחמד נ' מפקד אזור יהודה ושומרון. כך:

    "למשפט הישראלי אין אמנם תחולה ישירה באזור, אך בית-משפט זה מחיל את עקרונות היסוד שלו על המפקד הצבאי באזור ועל פקודיו מכוח הסמכות הפרסונאלית, בהיותם נמנים עם רשויות המדינה ופועלים שם בשירותה "

    אהבתי

  14. י.ד., שים לב, סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך, מצטט:

    "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה."

    וזה כולל את הצבא. שהרי הצבא כפוף לדרג האזרחי. כפוף לממשלה, לשר הביטחון וכו…. כפי שהוכחנו בחוק יסוד: הצבא. כפוף, ובעצם, למעשה הוא רשות מן הרשות המבצעת ( הממשלה וכו…).

    ואכן, זה בא לידי ביטוי גם באופן ספציפי או בחקיקה ספציפית. כך סעיף 19 לחוק הגנת הפרטיות , תשמ"א 1981, כך מצטט:

    19. (א) לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין.

    (ב) רשות בטחון, או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.

    (ג) "רשות בטחון", לענין סעיף זה – כל אחד מאלה:

    (1) משטרת ישראל;

    (2) אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צבא-הגנה לישראל;

    (3) שירות בטחון כללי;

    (תיקון מס' 1) תשמ"ה-1985

    (4) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;

    (תיקון מס' 10) תשס"ט-2008

    (5) הרשות להגנה על עדים.

    עד כאן הציטוט:

    משמע, הפטור והחובה ( לפעול כדין, לפעול בסבירות בענייני הגנת הפרטיות) חלים גם על השב"כ, גם על הצבא. גם על המוסד.

    מענין רק, שממש לאחרונה, בית משפט חוקתי, בגרמניה, פסק, ששירות הביון הגרמני, מחוייב לעקרונות יסוד חוקתיים, גם כאשר הוא פועל בחו"ל למעשה. אשאיר לינק יותר מאוחר.

    אז שוב נדגיש:

    הרשות עצמה. הרשות הציבורית. הצבא לענייננו, מחוייב לעקרונות וחוקי יסוד. הוא עצמו. הצבא. בלי קשר לתחולה הספציפית במקרה מסויים. עקרונות היסוד חלים עליו. וגם החוק. אם ישראל חתומה ומאושררת על האמנה נגד עינויים ( אמנה בינלאומית) משמע, שהחוק במדינת ישראל, וביהודה ושומרון, הוא זה, שאסור להורות על עינויים ובפועל לענות אנשים.

    זהו החוק. הוא חל על הצבא. בכל מקום ואתר. ויש על כך, ביקורת שיפוטית ממילא ( אם זה החוק). ואיזוהיא הביקורת השיפוטית ? בית משפט חוקתי. ואיזהוא במדינת ישראל ? בג"צ ! בג"צ בנסיבות הפרוצדורליות המתאימות.

    להתראות

    אהבתי

  15. כאן י.ד.:

    בית משפט חוקתי בגרמניה, פסק, שאסור לשירות הביון הגרמני, לרגל אחרי מסרי תקשורת, של אזרחים זרים בעולם. זה סותר את החוקה הגרמנית. יש גם בעיה, של מסרי תקשורת שהם מוגנים בחיסיון למשל ( נניח חיסיון עו"ד לקוח וכו…).

    כאן כתבה פשוטה ( באנגלית):

    https://www.dw.com/en/german-intelligence-cant-spy-on-foreigners-outside-germany/a-53492342

    אהבתי

  16. ושים לב י.ד.,

    בבג"צ אליו הפניתי, בג"צ נזקק לפרש את החוק הירדני ( האזרחי למעשה). לא פחות ולא יותר. הכל, על מנת להכריע בקייס (פלסטינאי תושב יהודה ושומרון, מסורב רישום כעורך דין, על ידי הצבא).

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s