שימור האברך

לא מזמן כולם דיברו על איך הקורונה תשנה את פני העולם החרדי. ובכן, בינתיים לא נראה שהשתנה בהרבה, אבל זכות הדיבור תישאר להיסטוריונים ולסוציולוגים של העתיד.  אני רוצה לכתוב כמה מילים על אחד מבסיסי הקיום של העולם החרדי, ובפרט של האליטה הליטאית בתוכו: הגבר האברך שאינו עובד אלא מקדיש את ימיו ללימוד התורה, ומדוע המודל הזה, שבעבר חשבתי שאינו בר קיימא, יכול גם לשרוד. יש משפט שחביב עליי בכל תחום שהוא:"האמפירי גובר על התיאורטי". ובכן, תיאורטית למודל חברת הלומדים החרדית אין אפשרות קיום. אמפירית הוא שורד יפה מאוד.

הוא עובד אבולוציונית – משפחות שמרניות שמקיימות את מודל האברך מצליחות לשמור על ילדיהן הרבים בתוך החברה החרדית עם שיעורי נשירה נמוכים. הילדים האלו מחונכים להמשיך במודל. אבולוציה מוצלחת בפעולה.

הוא תואם את רוח התקופה הכלכלית – רבים, זכור במיוחד המועמד הדמוקרטי בארה"ב אנדרו יאנג, מדברים על רעיון ההכנסה הבסיסית. ההנחה היא שבעולם של מכונות לא לכולם תהיה דרך להתפרנס והרעיון הנכון לתקופה הוא פשוט לחלק סכום כסף לכל אזרח מדי חודש. החרדים אימצו זאת ראשונים.

עבודה לא תפתור את הבעיה הכלכלית העיקרית של החרדים – לכאורה ההנחה היא שמצוקה כלכלית תביא חרדים לעבוד, אבל חרדים מתנהלים במידה רבה ב"מוח כוורת" קולקטיבי. ומנקודת הראות של מוח כוורת, יציאה לעבודה של חרדים אינה יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית המרכזית שלהם. המצוקה העיקרית של הציבור החרדי נעוצה בחוסר היכולת של המשפחות לעזור לילדים עם מחירי הדירות המאמירים. נניח שכל הגברים החרדים יוצאים לעבוד, לכל משפחה יהיה יותר כסף לעזור איתו לכל ילד. אבל הרי הזוגות החרדים הצעירים מתחרים בינם לבין עצמם על אותו מאגר דירות מצומצם בערים החרדיות. כאשר לכולם יהיה יותר כסף, מחירי הדירות יאמירו, אך מבלי שהדבר יפתור את מצוקת הדיור.

יש עוד הרבה מה לשפר בכושר ההשתכרות הנשי – ההנהגה החרדית תקח סיכון גדול אם תשחרר גברים לעבוד. גברים הם ציבור יותר הרפתקני והולך אחרי פיתויים. לעומת זאת חלקן של נשים בקרב היוצאים בשאלה נמוך כפי שמעידים נתוני עמותת הלל. יש הרבה פחות סיכון בהוצאת האישה מחוץ לבית.

בתחום זה של יציאת נשים לעבודה יש עוד לחרדים הרבה מה לשפר אם הנהגתם תגיע למסקנה שלמשפחות נחוץ עוד כסף. הם יכולים להגביר ניתוב נשים להייטק או למקצועות הבריאות על חשבון עבודת הוראה שבה השכר נמוך וכתבתי כבר על כך שמציוני הפיז"ה נראה שלבנות החרדיות פוטנציאל יפה. בכלל הפרגמטיות המופלאה של החרדים ניכרת בהסתמכות על האישה כמפרנסת. דבר זה הוא לגמרי לא שמרני מטבעו ואף סותר לחלוטין היגדים המצויים במקורות. ברם, הוא משרת מטרות שמרניות, ומבחינת החרדים, כמו במהפכת הפרשנות של אהרון ברק, הכול תכליתי.

המדינה לא נותנת קונטרה – המדינה מנוהלת בידי פוליטיקאים שיש להם תמריץ להפיס את דעת החרדים. בשל כך המדינה מנהלת מדיניות שמשרתת את מודל האברך בכמה מישורים: במימון לימודים נטולי ליבה, בהטבות במעונות לזוגות שבהם הבעל אברך, בהתעקשות על חובת גיוס שרק כולאת את החרדים בישיבות ללא טעם. לכך תורם גם עיקרון ה"שוויון" בצורתו הגרוטסקית, שהיא למעשה פארודיה על שוויון – בשנות העשרים לחייו הצעיר החרדי חייב להיכבל לישיבה, לא ללמוד ולא לעבוד. לא ניתן סתם לשחרר אותו לדרכו כי אז לא ישאר אפילו זכר לרעיון השוויון בגיוס.

אין זה נדיר שהשוויון הופך להיות פארודיה על השוויון, אבל דוגמת כליאת האברכים בישיבות  היא באמת מיוחדת בגיחוך שבה. אני נזכר בהקשר זה במשפט שאמר שמעון פרס כשהתייחס לנשיקה שנשק למצחו של יצחק רבין המת אחרי הרצח: הגבול בין הנשגב למגוחך דק. ובכן,  הגבול בין השוויוני לבין המגוחך דק עוד יותר.

מה בכל אופן מאיים על מודל האברך?

החרדים מסתמכים על אבולוציה אקטיבית. דהיינו הם אינם מסתפקים בברירה טבעית עיוורת ואקראית. הם כל הזמן מנסים לראות מה תורם לשמר את החברה שלהם ומה עלול לפורר אותה, מאמצים את הדברים הראשונים ומתרחקים מהדברים האחרונים כמו מקלמארי. על כן אם משפחות גברים חרדים עובדים ינחלו הצלחה גדולה ומוכחת בשימור חרדיות אותנטית אצלם ואצל צאצאיהם אחריהם, הדבר באמת יאיים על מודל האברך, מאחר שיראה שאפשר להיות חרדי גם אחרת. אבל אין זה אתגר פשוט. החרדים צודקים כשהם מאבחנים שהחיים המודרניים הרגילים סוחפים ומפתים מדי, ובאמת אצל הדתיים הלאומיים ואף החרדים לאומיים שיעורי הנשירה או הירידה ברמת הדתיות מדור לדור משמעותיים.

משרד האוצר אולי יגיע בשלב מסוים למסקנה שהעלות הכלכלית של האברכיות החרדית למדינה היא גדולה מדי ויתחיל להניע תהליכים שמטרתם לצמצמה. המדינה אולי תיגמל בסופו של דבר מהרעיון המעוות שלפיו הישארות החרדים בישיבות בשנותיהם הצעירות תורמת במשהו לשוויון או שתפסיק לממן לימודים נטולי ליבה.

גורם נוסף שיפריע לציבור החרדי להגדיל את אברכיו הוא שהגידול הרב במספרם שוחק לחלוטין את היוקרה שבמעמדם. מבחינה זו סטטוס האברך הופך למאוד לא מתגמל כאשר כל מי שמסביב הוא כזה. עם זאת, האברכים החרדים מתמודדים כבר שנות דור עם מצב זה ולא נראה שהוא שובר את רוחם. יש גם פתרונות לסיטואציה זו שהחברה החרדית תראה בעין יפה כגון יזמות פנימית  בתוך החברה החרדית. לעתים בצורה שהיא דתית לחלוטין, כמו בכתיבת חיבורים תורניים. לעתים בצורה שמועילה לכלל, בדומה למה שעשה אורי לופוליאנסקי כשפתח בזמנו את עמותת יד שרה.