מהפך באמריקה

בארה"ב יהיה, כך לפחות מנבאים הסקרים, מהפך בבחירות לנשיאות בנובמבר. אבל כבר עכשיו מסתמן מהפך בזירה לא פחות חשובה, בית המשפט העליון של ארה"ב. יושבים בו חמישה שופטים שמונו על ידי נשיאים רפובליקנים, וארבעה שופטים שמונו על ידי נשיאים דמוקרטיים. ברם, בניגוד לציפיות עם מינויו, נשיא בית המשפט השופט ג'ון רוברטס נמצא בתזוזה מתמדת שמאלה ואינו יכול להיחשב עוד קול שמרני בטוח. לאחרונה גם שופט שמרן יותר שמונה על ידי טראמפ, השופט ניל גורסץ', אכזב קשות את הימין הדתי בארה"ב כשתמך באיסור על אפליית להט"ב במקומות העבודה. אך פסיקה זו חריגה אצל גורסץ' שלרוב משרת את האג'נדה השמרנית. ג'ון רוברטס, לעומת זאת, כבר זעזע את השמרנים פעמים רבות. בראש ובראשונה כאשר הציל את האובמה-קר בזמנו. הם התייאשו ממנו.

הפסיקה מהיום שבה רוברטס היטה את הכף לטובת הליברלים השיבה על כנה את ההגנה על מהגרים לא חוקיים צעירים אשר ממשל טראמפ ביטל. רוברטס אמנם לא הלך עד הסוף ולא טען שהגנה זו נובעת מסעיף השוויון שבחוקה. הוא הסתפק באמירה שממשל טראמפ פעל באופן שרירותי וגחמתי כשביטל את התקנות של ממשל אובמה בנושא.

השמרנים בארה"ב חסרי אונים מול המצב שבו שופטים שמרנים הולכים ונעשים ליברלים, אך שופטים ליברלים לעולם לא נעים לכיוון השמרני. על פי תיאוריית הימין והשמאל שלי, הדבר נובע מעיקרון ההפשטה. שופטים מגיעים מרקע מגוון, אך לרוב יש להם דבר אחד משותף – יכולת הפשטה פנטסטית.

הסנטור השמרן מנברסקה רומן רסקה הגן בזמנו על מינויו של השופט הלא מבריק הרולד קארסוול לעליון באומרו שיש הרבה בינוניים בעולם וגם הבינוניים זכאים לייצוג. השופט קארסוול לא התמנה לבסוף ולא זכה לייצג את הבינוניים, והציטוט הפך לידוע לשמצה. שופטי העליון אינם בינוניים ביכולת ההפשטה שלהם ואיש לא מצפה מהם לייצג בכך את הבינוניים. הם עילויים.

מה ליכולת הפשטה ולימניות, ובפרט כשבתקופה הזו ימניות עוטה את דמותו הנבערת של דונאלד טראמפ? בתחומים שבהם יכולת הפשטה אינה מנוגדת להשקפות ימניות כמו בתמיכה בחירות כלכלית ובקפיטליזם, אכן אין סימנים שבית המשפט נע שמאלה.  אבל בדעות שקשורות לשמרנות חברתית ולשלילת זכויות אדם יימצאו שופטים שמונו בידי רייגן, בוש ואפילו טראמפ שיבטאו עמדות שישמחו את הליברלים.