הלקח הלבנוני

בימים אלו סיפוחיזם מסוכן מאיים לערער את השלווה שממנה נהנינו לאחרונה (ראו השקט בגבול עזה והמספר הנמוך ביותר של חיילים ואזרחים מתים בפעולות איבה מיום זיכרון שעבר ועד יום הזיכרון האחרון).

שווה ללמוד מטעויות של אחרים ולא לשחזר אותן. במאה התשע עשרה הקימו הצרפתים לנוצרים המארונים בלבנון ישות אוטונומית שבה נהנו מרוב ברור. אולם המארונים לא הסתפקו בכך. אחרי מלחמת העולם הראשונה הם חלמו על "לבנון הגדולה" שתעניק להם שטחים חקלאיים נוספים, גם אם הם יבואו עם אוכלוסיה סונית ושיעית. לפי ויקיפדיה, מניע עיקרי לכך היה הרעב הנורא בימי מלחמת העולם הראשונה (כתבתי בעבר על השלכותיו ההרסניות על היישוב החרדי הישן בארץ ישראל). בפועל לא היה עוד רעב גדול במזרח התיכון מאז מלחמת העולם הראשונה, והלבנונים המארונים היו יכולים להסתדר יפה מאוד במדינה משלהם. במקום זאת הם הפכו למיעוט בארצם וכך המיטו על עצמם את ארגוני הטרור הפלסטינים ואת מלחמת האזרחים ואת החיזבאללה ואת המשבר הכלכלי הנוכחי. הילודה הנוצרית נמוכה, ורבים הנוצרים בין המהגרים. ספק אם בכלל יש לנוצרים הלבנונים עתיד בארצם.

חמדנות היא לפעמים מעלה ולפעמים חטא. לא דומה החמדנות שהפגין מנחם בגין בסיפוח הגולן על שטחיו הריקים לחמדנות שכרוכה בסיפוח יהודה ושומרון שגם לפי האומדן הממעיט חיים בהם כשני מיליון ערבים. על הראשונים אנו מצטערים – גם סיפוח ערביי מזרח ירושלים היה טעות ברובו.

הגאונות האסטרטגית של הסכמי אוסלו אפשרה לישראל לוותר על ההיבטים המעיקים של הכיבוש אבל בפועל לשלוט בטחונית בשטחי הרשות. זהו הישג עדין וייחודי שכל שינוי חסר אחריות בסטטוס קוו יכול להחריבו.

האשליה שאפשר יהיה לרשום במפת הסיפוח קווים פתלתלים שיותירו את האוכלוסיה ברשות אך יעבירו את השטחים הריקים לישראל לא תתקבל על דעת העולם כפי שהבנטוסטנים בדרום אפריקה לא התקבלו על דעתו. ודאי שממשל ביידן שיקום כנראה אחרי בחירות 2020 לא יקבל זאת ולא הממשלים אחריו. בתסריט הטוב ישראל תוכל לבצע אחורה פנה. בתסריט הרע ניגרר להמשך מתווה הסיפוח, לפתרון המדינה האחת ולחזרה על השגיאה האומללה של הנוצרים המארונים.