פתרון שתי המדינות

אף אחד לא סיכם את המשבר בין הציבור הכללי לחרדים טוב יותר מישי שנרב בשרשור טוויטר. לא פעם ביטאתי הערכתי לנדב שנרב, הוגה דעות מקורי ומבריק, ומסתבר שהבן שלו גם מדבר לעניין בעיניי.

אחרי זה צריך להגיד שפרשנית בכירה בטלוויזיה כמו רינה מצליח לא אמורה להגיד שטויות, למשל שאנשי מס הכנסה נמצאים תחת סכנה בבני ברק (להבדיל ממאה שערים שמכילה ציבור שונה וקנאי בהרבה).

בסיפור הספציפי של המגפה אולי צוחק מי שצוחק אחרון. אם לא ימצא חיסון מעשה ידי אדם ייתכן שכל האוכולוסיה תצטרך לעבור את מה שהחרדים עוברים באופן מזורז: חיסון עדר המוני. ומה שהחרדים עשו אינו שונה כל כך ממה שהציעו גורמים נורמטיביים כמו שירותי הבריאות בבריטניה ובשוודיה.

אבל השאלה הכללית של יחסי הציבור הכללי והחרדי אינה פשוטה. קשה לראות כיצד המדינה נותרת יחידה אחת מתפקדת כאשר משקל החרדים באוכלוסיה הולך וגדל. ההבדלים במערכת הערכים פשוט גדולים מדי. צעיר לא חרדי בן זמננו יחוש מחובר יותר לצעיר בריטי או שוודי מאשר לבן עמו החרדי. אנו רואים בזמן המגפה דברים דמיוניים ממש קורמים עור וגידים: רמת גן סוגרת בגדר את הגבול שלה עם בני ברק.  נראה לי שזה משהו שיכול לבשר את העתיד הרחוק: ישראל תוכל להתקיים רק כישות פדרלית רופפת של תת מדינות: מדינת תל אביב ומדינת יהודה, כאשר כל מדינה אמורה לממן את רוב הוצאותיה בעצמה. גם באמריקה יש הבדל בין המדינות הנוצריות בלב היבשת למדינות הליברליות השוכנות לחופי האוקיאנוס, ורוב הנושאים הנוגעים לחיי היום יום מוכרעים ברמת המדינה. מה אכפת למי שחי בסן פרנסיסקו מה החוקים באלבמה? לפעמים אכפת לו, כמו שקרה כשתושבי סן פרנסיסקו נתקלו באדישות של ממשל רייגן לפרוץ מגפת האיידס. אבל לרוב הוא יכול לחיות בשקט בדרכו שלו.

כל מיני פתרונות המבוססים על קיום קונפדרציה רופפת ומעורפלת בין שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו עם אינספור מובלעות הוצעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם לחלוטין לא ריאליים ויובילו לפריצת מלחמה קשה, כפי שקרה בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ובעקבות ההתנתקות. אבל אותם פתרונות בדיוק הם ישימים ואולי אף בלתי נמנעים בעתיד הרחוק של יחסי הציבור הישראלי עם הציבור החרדי. ואם זה נראה רחוק ומופרך, אולי זה מאותה סיבה שבגללה גם צעדי ההרחקה הנוכחיים נראו רחוקים ומופרכים לפי חודש: גם מגפות וגם שינויים דמוגרפיים מתקדמים בקצב אקספוננציאלי.