לסגור את הפער

החגיגות על נצחונו של בנימין נתניהו היו מוקדמות עד גיחוך באופן שבעבר אפיין דווקא את השמאל. אם כל הזמן היה ברור שנדרשים לביבי 61 ח"כים כדי להגיע לניצחון, איך 60 או 59 ח"כים נקראים פתאום ניצחון?

עתה מסתמן לפי המדגמים שיהיה בכנסת רוב נגד נתניהו. ייתכן שהרוב הזה יפעל כדי לסגור סוף כל סוף את הפער הבלתי נסבל בין החוק של הכנסת (ניתן לקבל ראש ממשלה עם כתב אישום) לבין החוק כפי שראשי כחול לבן מדמיינים אותו לעצמם (לא ניתן לקבל ראש ממשלה עם כתב אישום). הפער הזה מאמלל את המדינה כבר שנה. אם לכחול לבן יש רוב בכנסת לשינוי חוק היסוד כך שדמיונם יהפוך למציאות, אולי נצא סוף סוף מהלולאה האיומה. אפשר גם להסתמך על הגבלת קדנציות ככלי להשגת אותה מטרה.

אם החוק ישונה, מוטב לשנותו באופן כזה שנתניהו לא רק שלא יוכל להרכיב ממשלה אלא בכלל לא יוכל להתמודד לכנסת הבאה. זאת כדי לחסום את רצונו לנהל עוד מערכת בחירות בתקווה להשיג אחריה את ה-61 הנכסף.

20 תגובות על ״לסגור את הפער״

  1. תמריץ, כמה פעמים צריך להסביר לך, שזה לא החוק ? כחול לבן והשמאל גורסים, לא שזה החוק. אלא שפשוט ראש ממשלה תחת כתב אישום, לא מקים ממשלה. נתניהו , לא מכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום. אלא מכהן כראש ממשלת מעבר תחת כתב אישום. עכשיו השאלה, למה להקים ממשלה עתידית ?הם גורסים, שמראין עין מוסרית אתית קשה הדבר. פוגע בטוהר המידות , פוגע באמון הציבור במערכות המימשל וכו.. בן נעוות המרדות. כמה פעמים צריך להסביר לך כל זאת ? לזה יש בג"צ גם. אין פה לולאה, בג"צ יחתוך ואמור לחתוך בסוף, לכאן או לשם. כמה פעמים צריך להסביר לך זאת ? שהחוק הוא לא המלל. החוק הוא הפרשנות, או , המיתאם בין המלל לבין הקייס הנדון. לרוב אין כלל מיתאם. בג"צ יחתוך אם צריך, וזהו.

    אהבתי

  2. אכן המתנתי לפתיחת התגובות. בסבלנות

    כתבת: "החגיגות על נצחונו של בנימין נתניהו היו מוקדמות עד גיחוך באופן שבעבר אפיין דווקא את השמאל … "
    ———————

    איני פוסלת את האפשרות שנתניהו הבין, כבר ברגע פרסום המדגמים, שלא מובטח כלל שיצליח להרכיב קואליציה.
    אבל הוא הבין שקיימת חשיבות רבה לקיבוע תחושת ניצחון במחנה שלו, ותחושת הפסד במחנה היריב. .
    תחושת הניצחון הסוחף יכולה להשפיע על החלטת ריבלין למי להעניק את הזכות להרכיב ממשלה.
    אולי אפילו להשפיע על רצון בית המשפט העליון האם לשלול מנתניהו את הזכות לנסות להרכיב ממשלה או לא להתערב.
    חשוב מכל, אם רוב הליכודניקים יאמינו שנתניהו נכשל פעם נוספת – הניסיונות להדיח אותו ולהחליפו יגברו. אמונה בניצחון הסוחף של נתניהו, גם אם היא מוקדמת מדי או מוגזמת מדי, מהווה חיסון מאוד יעיל מניסיונות הדחה.

    קיימת חשיבות גם לתחושת הפסד צורב ומדכא במחנה היריב.
    מנקודת מבט הליכוד – אמונה של חברי כחול לבן בהפסדם הקשה עשויה לדכא אותם ולהפחית את האנרגיות ויכולת הלחימה שלהם. הם יכולים אפילו לקוות לפריצת עימותים קשים בתוך התנועה היריבה, לנסיונות להטיח האשמות זה בזה, ואולי גם לנסיונות להדיח את המנהיג שכשל. (בהתאם למסורת השמאל).

    למעשה משתלם לליכוד גם לפזר רמיזות על "הסכמים" עם עריקים פוטנציאלים. גם אם בכלל לא ידוע להם על כאלו.
    רמיזות שכאלו יגבירו את החשדות ההדדים בין חברי כחול לבן ויפחיתו את יכולתם לעבוד בשיתוף פעולה זה עם זה. יותר מכך, הם מכניסים את חברי הכנסת של מחנה היריב למצב של "דילמת האסיר". אם כל אחד מהם מאמין שהעריקנהראשון, שיחתום עם הליכוד, יזכה לחצי המלכות (וכל השאר אפילו לא לפירורים) – כמעט לא רציונלי לא לנסות להיות העריק הראשון.

    Liked by 1 person

  3. יש משפט תלמודי שאומר שעד שקר, גם מי שמשחד אותו בז לו. צריך להיות כמעט פסיכופט כדי לערוק עכשיו ולדעת להתמודד עם כמות הבוז שתספוג. לעמיר פרץ יש סביבה חברתית שמאלנית באמת ולא נראה לי סביר שיעשה זאת.
    מדברים על העריקה של גולדפרב בזמנו. ראשית אני לא חושב שזו הנאה גדולה עבורו להיזכר שלושים שנה כעריק ידוע. מיצובישי לא שווה עד כדי כך. דבר שני זה נעשה כמעט 3 שנים אחרי הבחירות ואחרי סכסוך ממושך עם יו"ר התנועה ובעקבות שינויי מציאות דרמטיים. מכאן ועד עריקה למחרת הבחירות הדרך ארוכה.

    אהבתי

  4. הנה, נמחיש שוב אחד מן הטיעונים:

    סעיף 19 לחוק יסוד : הממשלה, כך מורה אותנו, מצטט:

    התפטרות ראש הממשלה

    19. ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה.

    עד כאן הציטוט:

    הטיעון הינו זה, שלאור המצב, ראש הממשלה היה צריך בעצמו להתפטר ( גם אם ההבנה של החוק, הינה לא חד משמעית לגבי המשך התפקוד שלו וכדומה). כך למשל נטען ( בין היתר) בעתירה של התנועה לאיכות השלטון, לבג"צ . כלומר, לא שזה חוק חד משמעי לכאן או לשם, אלא, שהפרשנות הכוללת, חייבת להיות זו, שבמצב דברים דנן, ראש הממשלה מתפטר בעצמו פשוט. אין לו ברירה אחרת, ולהתפטר וזהו. אז מה פה לא מובן ? למה להתפטר בעצמו לא מובן ? נו…. צריך להיות אחוואש של ממש , לא לשער אפילו, לא להבין.

    להתראות

    אהבתי

  5. הנה מצטט מן העתירה של התנועה לאיכות השלטון, עם הפתיח של העתירה, מצטט חלקים יותר רלבנטיים:

    " מוגשת בזאת עתירה לבית משפט נכבד זה, למתן צווים על תנאי , כנגד המשיב 1-3 כדלקמן:

    1. צו על תנאי כנגד המשיב 1 המורה לו לבוא ולנמק מדוע לא יממש את סמכותו לפי ס' 19 לחוק יסוד: הממשלה ויכריז על התפטרותו , וזאת בין היתר מן הנימוקים והעילות להלן, כל אחד בפני עצמו ובהצטברותם כולם יחד :

    1.1 לנוכח הלכות בית משפט נכבד זה, כמו גם המנהג החוקתי שהתקבע בעניין, לפיהם על רשויות המנהל לשקול את העברתו של איש ציבור הנאשם בפלילי מתפקידו .

    ולמשל סעיף 1.3 בעתירה , מצטט:

    1.3 לנוכח החובה החלה עליו להפעיל שיקול דעתו בסבירות ולהתפטר מראשות הממשלה מקום בו הוגשו כנגדו כתבי אישום בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות , ובהן עבירת השוחד, אותן ביצע לכאורה בהיותו ראש הממשלה.

    וסעיף 1.8, מצטט :

    1.8 לנוכח היותו ראש ממשלה יוצא , המכהן בממשלת מעבר זמנית אשר לא קיבלה את אמון הכנסת הנוכחית, ומכהנת מתוקף מנדט שניתן לה על ידי הכנסת ה- 20 שאינה קיימת עוד.

    עד כאן הציטוטים:

    אז שוב, זה לא אם יכול אם לאיו. זוהי פרשנות , זוהי קונסטרוקציה. זה לבג"צ. אבל, זה כך בחוק ומשפט, לא בגלל שזה נתניהו , אלא כך הדבר בחוק ומשפט, אין מתאם בין קייס (מקרה) לבין החוק. מטבע הדברים כך הדבר. לכן יש בתי משפט. בתי משפט מבצעים המיתאם.

    כך גם בארה"ב למשל. החוקה מעניקה חסינות לחברי קונגרס ( Speech and debate clause ) אבל, לא לנשיא. מי שחיבר החוקה, לא העניק חסינות לנשיא. את החסינות ( מסויימת) העניקו למעשה בתי המשפט, בגלל שהחוקה , כתובה מטבע הדברים, בחסר פשוט.

    אין פה שמאל נ' ימין. ביבי נ' גנץ וכדומה. אלא, משהו אחר , שאנו לא משיגים בו.

    להתראות

    אהבתי

  6. נניח שביבי ביצע עבירה שעונשה בחוק שנת מאסר. בית משפט יכול לפי ההגיון של התנועה לאיכות השלטון לגזור עליו 50 שנות מאסר. שנת מאסר לפי החוק ועוד 49 שנים שלגביהם יורה לו לנמק מדוע אינו מכניס עצמו בכוחות עצמו למעשיהו ומתיישב בתא בכלא.

    אהבתי

  7. אולי זו גם הדרך להחיל את עונש המוות על שחיתות בישראל. בית המשפט יורה לנאשמים לנמק מדוע אינם מתאבדים. הרי לפי הנורמות היפניות כל אדם סביר מבצע חרקירי.

    אהבתי

  8. תמריץ, זוהי סתם רטוריקה בגרוש. יש סעיף בקשר להתפטרות. המחוקק ( העם חוקק אותו) אז למה הוא נועד לפי דעתך ? בוא תסביר לנו לפי דעתך למה הוא נועד. זוהי סמכות נתונה לראש הממשלה, וסמכות צריך להפעיל, בשיקול דעת סביר , בנסיבות הענין ( יטען הטוען).

    נניח שלמשטרה יש סמכות לעצור אנשים. אם כך, הסמכות להפעיל מעצר, היא גם החובה להפעיל סמכות מעצר. אם אדם מסכן אדם, ובזמן אמת, המשטרה או שוטר, חייבים להפעיל הסמכות של המעצר, ולעצור אדם בפועל. הסמכות לא רק שיקול דעת של רשות, אלא גם ובעיקר : החובה להפעיל סמכות. זה פשוט. לא אומר שזה החיתוך הנכון והיחידי, אבל, משמעותי מאוד.

    אז התנועה לאיכות השלטון גורסים כך, אם לראש הממשלה יש סמכות של חובה להתפטר במקרים מסויימים, אימתי אם לא במקרים אלו ?

    ושוב תמריץ : צריך להבדיל בין : ראש ממשלה מכהן, ראש ממשלה בממשלת מעבר, לבין : ממשלה עתידית שעדיין לא קמה.

    כאן אגב, תהייה ,מי עשויים להיות העריקים:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5688111,00.html

    להתראות

    אהבתי

  9. ותכל"ס האנלוגיה תמריץ היא זו:

    שאם שוטר, לא מפעיל הסמכות מעצר שלו, ולא עוצר אדם שצריך לעצור ומהווה סכנה לאדם אחר, אזי ,בג"צ או בית משפט, מורה לשוטר, להפעיל הסמכות ולעצור אותו אדם. מדוע ? מכיוון שהסמכות לעצור, זה לא הפעלה של רשות או שיקול דעת רק, אלא גם הפעלה של הסמכות מתוך חובה כך לעשות. אם שוטר לא יפעיל הסמכות ויעצור, מי יגיד לו כך לעשות אזי ? חובתו הדבר ! בית משפט יורה אותו כך לעשות . לזה יש בתי משפט. אותו כנ"ל על פי התנועה לאיכות השלטון :

    לראש הממשלה, יש סמכות להתפטר. הסמכות על פי חוק יסוד הממשלה, היא גם החובה להתפטר , כאשר צריך להתפטר. ומתי אם לא עכשיו ? ברור הדבר לכל בר ביי רב ( הטיעון עצמו ). הראיה הכוללת , יכולה להיות שונה משפטית. לכן יש בתי משפט, לכן יש בג"צ. והם יודעים מה לעשות , מה לאיו, ומתי. אז אין טעם, למחזר סתם דברי הבל. זה ענין לשופטים, לא לאנשים מן היישוב.

    להתראות

    אהבתי

  10. אל רום
    בסעיף 19 הנ'ל אין רמז שמדובר בסמכות, הסעיף מדבר על התר לא על סמכות

    אהבתי

  11. תגיד אלרום אני פשוט לא מבין את דבריך. לפי מיטב הבנתי הכנסת אמורה לחוקק חוקים. אתה טוען שהכנסת יכולה לחוקק חוק מסויים ובג"ץ יכול לפרש אותו בדיוק ההפך? למשל: הכנסת חוקקה חוק שכל יהודי יכול לעלות לארץ ולקבל אזרחות ובג"ץ יכול לפרש את החוק כך שכל ערבי יכול לעלות לארץ ולקבל אזרחות? הכנסת יכולה לחוקק חוק שמגיל 18 מותר להצביע בבחירות ובג"ץ עשוי לפרש אותו שמגיל 21 מותר להצביע בבחירות? הכנסת יכולה לחוקק חוק שמובטלים יקבלו כסף מביטוח לאומי למשך תקופה מסויימת ובג"ץ יכול לפרש אותו כך שאסור לתת למובטלים כסף מביטוח לאומי? למרות שאני לא מתעניין בחוקים ומשפטים, דבריך נשמעים חסרי הגיון לחלוטין.

    Liked by 2 אנשים

  12. שאלה בקשר להצבעת אי-אמון:
    נניח שהוקמה ממשלה יש 61 מנדטים.
    באיזשהו זמן האופוזיציה במקשת שתערך הצבעת אי-אמון נגד הממשלה ובאותו זמן 3-4 חברי כנסת מתומכי הממשלה שלא מסוגלים להגיע להצבעה (נמצאים בחו"ל בשליחות הממשלה, חולים עם חום גבוה וכו').
    אני יודע שבמקרים כאלו נהוג להתקזז עם האופוזיציה.
    אבל מה יקרה אם האופוזיציה תסכים לקיזוז אבל לפתע פתאום תצפצף עליו וכל המקוזזים מצידה יופיעו להצבעה? הרי הממשלה תיפול.
    מה יקרה אם הממשלה תספיק להזעיק את חבריה והיא לא תיפול אבל האופוזיציה תציע הצעות אי-אמון כל שני וחמישי ותטרטר את הממשלה ללא הפסקה (הרי ניתן להציע הצעות אי-אמון על כל שטות וחברי הממשלה לא יכולים לרוץ כל יום לכנסת להצבעה כי יש להם עיסוקים נוספים)?

    אהבתי

  13. צריך 61 כדי להפיל ממשלה באי אמון. ברוב של 60 נגד אפס הממשלה שהצביעו נגדה תשרוד. כל תומכי הממשלה יכולים להיעלם ולא יקרה כלום.

    אהבתי

  14. arn , איפה כתבתי על חוקים, חקיקת חוקים , וביטולם פה בפוסט לא מבין ? על מה אתה כותב ? אתה בהכרה ? אתה תחילה כותב כאילו ביטול חוקים זה המצאה שלי. אתה לא יודע שבג"צ מבטל חוקים כשצריך ? זה בפועל מה שהוא עושה.

    וכפי שהסברתי לא פעם, החוק אין לו משמעות. החוק הוא מלל טפל. המשמעות האמיתית , הינה :

    התאימות בין החוק, לבין הקייס ( מקרה). ולרוב אין תאימות כלל. ועוד: צריך הרמוניה בין חוקים ( כי הרבה חוקים , סותרים אחד את השני ) . לכן המיתאם בינהם , מייצר משהו אחר.

    ואפילו אם אתה הדיוט בדבר:

    אז תחשוב. נניח שיש חוקים טובים, ויש חוקים רעים בפוטנציה. מי יבטל את החוקים הרעים או בכלל ?

    הרי הכנסת כבולה בעקרונותיה שלה. נניח הכנסת תחוקק חוק שגורס כך :

    שאדם לא תהא לו זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין. אז מי יבטל החוק לפי דעתך ? הרי זוהי זכות חוקתית , להיות מיוצג על ידי עורך דין. כלומר, כבר עסקינן, בסתירה בין ערך חוקתי, לבין חוק. אז זה מה שקורה תדיר.

    ואתה לא מניח, ששופטי העליון, שהם מומחים אולטימטיבים לחוק ומשפט, יעשו משהו חסר היגיון, מבלי לנמק באופן שקוף ומפורט. מה נראה לך ? אתה ג'אנקי ? אבל, באותה נשימה,אתה כותב שאתה למעשה הדיוט. אז אם אתה הדיוט, מה אתה חושב עליהם, או עלי אפילו ? לא מובן.

    אהבתי

  15. משה, לא לטעמם של התנועה לאיכות השלטון.לא לטעמו של המחוקק גם. מבחינתם , זוהי חובה במצב דנן. אתה כנראה קורא את המילה " רשאי " וחושב שבכך, הוא רשאי, אבל לא חייב. לא נכון.

    המילה רשאי, מציינת את אותם המקרים, שבהם הוא רשאי. אבל, גם כוללת את המקרים שבהם הוא חייב. נמחיש זאת ממקומות אחרים בחוקים אחרים :

    סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות , כך מורה אותנו , מצטט:

    הכרזת פסלות

    8. אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענינים, רשאי בית המשפט, לבקשת בן-זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול-דין.

    עד כאן הציטוט:

    אם כך , כתוב לנו , שרשאי בית המשפט. אבל, זה לגבי מקרים שבהם בית המשפט נוכח שאדם יכול לדאוג לעניינים, ולא צריך אפוטרופוס, או להכריז עליו כעל פסול דין ( פסול דין משמע: אדם לא כשיר משפטית, או, לא כשיר לפעולות משפטיות לעשות, בעצמו, זקוק לאפוטרופוס ככה בגלובל ) .

    אבל, הסעיף והמילה רשאי, כוללת, את המקרים בהם ברור שאדם נזקק לאפוטרופוס ולהכרזה בדבר היותו פסול דין, אחרת :

    תאמר , שאין בנמצא מקרים דנן ( של הכרזת פסול דין). ואם יש מקרים, מתי ? הרי כתוב " רשאי " בית משפט. אז האם תמיד רק רשאי ? ודאי שלאיו . באותם המקרים שברור שאדם הוא חולה נפש כפי בסעיף, או לוקה בשכלו, ולא יכול לדאוג לעניינים :

    אזי שופט לא רשאי. אין לו שיקול דעת. אלא , זה חייב למנות אפוטרופוס, ולהכריז על האדם כפסול דין, ולא כשיר.

    אז המילה רשאי, אין לה משמעות אוניברסלית והדיוטית בהכרח.

    ותשאל משה, אחר כך תציין לנו פה מה אתה חושב. אתה אשכרה קובע בתגובה מה משמעות הסעיף ? תקרא את עצמך .

    להתראות

    אהבתי

  16. רק נמחיש ונחדד באמצעות מתודולוגיה רזה:

    נניח גדי, נפגע לא עלינו, בתאונת דרכים. יש לו עסק. רינה היא אישתו. הוא הפך להיות פגוע מוח. יש לו בעיות קוגנטיביות משמעותיות. הוא לא יוכל לנהל העסק. לא יוכל לדאוג לעניינים שלו האישיים בכלל ( נניח תשלומים, משא ומתן , ניהול חשבון הבנק וכדומה ). רינה עושה כך ( בעצת עורך דינה) :

    1) מגישה לבית המשפט בקשה, להכריז על גדי כעל פסול דין.
    2) מוכיחה בחוות דעת רפואית מפורטת, שהוא לא יכול לדאוג לעניינים, ולנהל העסק.
    3) מבקשת מבית המשפט, למנות אותה, כאפוטרופוסית עליו.
    4) גדי עצמו, מצליח לבטות את רצונו מלפני השופט, שכך יהא הדבר, שרינה אשתו, תהא אפוטרופוס עליו.

    אם כך, במקרה דנן, בית משפט, לא רשאי. אלא חייב. מכיוון שזוהי מהות הסעיף המשפטי. שמי שצריך, ממנים לו אפוטרופוס ומכריזים עליו כעל פסול דין. כלומר:

    שלמילה " רשאי " יש טווח סמנטי משפטי ברור:

    גם השופט רשאי: כן. רשאי: לא. אבל , משפטית :

    חייב באותם המקרים, שחייב , ואין אפשרות אחרת . כלומר, שופט מפעיל שיקול דעת, אבל, לא כאשר המקרה מוחלט. כאשר המקרה מוחלט וחד משמעי וברור:

    אזי הוא חייב. והמילה רשאי, מגלמת : חייב.וגם : רשאי במובן ההדיוטי.

    להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s