חוק השבות והטווח הארוך

חוק השבות נכתב ומומש לראשונה בזמנים שבהם הייתה חציצה משמעותית בין יהודים לבין בני עמים אחרים. יהודים התחתנו בינם ובין עצמם ושמרו על ייחודם. העולים שהגיעו לישראל מאירופה ומארצות המזרח עם קום המדינה לא דמו ברובם לאוכלוסיות המדינות שמהן הגיעו. הם שמרו על בידול מהן במשך עשרות דורות. אבל מאז נפרץ הסכר. נניח בשל כך שיהודים שימשיכו לחיות בגולה יתבוללו להם באוכלוסיה בשיעור נישואי תערובת שיתקרב ל-100%. אם נזניח גיורים, מה תהיה המשמעות של חוק השבות הנוכחי לטווח הארוך?

ובכן, מספר היהודים ההלכתי יישמר. אם באוקראינה 2% מהאוכלוסיה הם בחזקת יהודים כשרים כיום, ואוכלוסיה זו תמשיך להתבולל לה בין שאר תושבי המדינה, הרי שגם בעוד אלף שנה יחיו באוקראינה 2% שייחשבו יהודים כשרים, רק ספק אם הם יהיו מודעים לכך בכלל. אבל הם יוכלו לגלות זאת בבדיקת דנ"א מיטוכונדרית. זאת על אף שמבחינת הדנ"א הכולל, אפילו בקרב אלו שייחשבו יהודים הלכתית, הקשר הגנטי בינם לבין יהודים בעולם יהיה אפסי וחסר משמעות.

כמה אחוז מהאוקראינים יהיו זכאים לעלות על פי חוק השבות ואינם יהודים – בערך 6%. כללי החשבון אומרים שעלייה לפי סבא יהודי תתאפשר לפי שלושה נפשות יותר מאשר עלייה לפי יהדות הלכתית (תודה לחבר פיסיקאי שעזר לי להבין זאת).

מכיוון שהחוק מאפשר עלייה גם לבן זוג של זכאי שבות ולילדיהם, רובם ככולם צפויים להיות לא יהודים, אז בטווח הארוך חוק השבות מאפשר עלייה לאוכלוסיה שרק אחוז קטן ממנה יהודי הלכתית. המספרים שפורטו השבוע במסמך של משרד הפנים לפיהם 86% מהעולים אינם יהודים היו שגויים ולא סבירים בנקודת הזמן הנוכחית, אבל בטווח הארוך של חוק השבות, 86% יכול באמת להיות המספר שאליו יתכנסו הנתונים, כאשר לא מדובר בעלייה של קהילות דתיות. האם זה טוב, רע או נייטרלי? כל אחד יכול להחליט בעצמו. לעניות דעתי, מכיוון שהמגמה הדמוגרפית של החברה בישראל היא הדתה קיצונית לאור ריבוי הילדים בקרב הדתיים והחרדים, אין רע בכך שתתקיים מגמת נגד כלשהי. אדרבה יש בכך איזון. זאת בתנאי שארץ המקור שממנה באים זכאי השבות היא ארץ שלתושביה יכולות מתמטיות ומילוליות מינימליות. רוסיה (עם ציוני פיז"ה שעולים על אלו של ישראל) ואוקראינה (שלפחות ציון הפיז"ה שלה במדעים עולה על ישראל) עומדות בתנאי הזה.