בוודאות יש יותר צדק מאשר בצדק עצמו

שתי סוגיות משפטיות עולות לדיון בימים אלו והן קשורות. סוגיה אחת היא הלכת אפרופים שלפיה לבית משפט יש יכולת רחבה לפרש חוזה, אפילו בניגוד למילים הכתובות בו. הלכה זו צומצמה מאוד לאחרונה בידי שני שופטים עליונים שמונו בתקופת איילת שקד: אלכס שטיין ועופר גרוסקופף.

סוגיה שנייה היא השאלה האם ראש ממשלה יכול להתמנות אפילו כשיש נגדו כתב אישום. מלשון חוק היסוד הפשוטה ברור שרק הרשעה סופית יכולה לסלק ראש ממשלה מתפקידו, ובשום מקום לא מוזכר שהעדר כתב אישום הוא תנאי סף למינויו. דבר זה למעשה נקבע כבר מפורשות בבג"ץ, אבל משום מה יש משפטנים שמאמינים שבג"ץ ימנע מנתניהו להתמנות בידי הכנסת לראש ממשלה בבוא העת.

גיל ברינגר, משפטן שמרן ואיש אמונה של איילת שקד, שדן בנושא אומר שהמילים צברו כוח מחודש. טוב שכך. לא רק מאחר שהגישה שמקדשת את המילים נותנת כוח מחודש לכנסת או לאנשים שחותמים חוזה ומוציאה אותו מידי שופטים אקטיביסטים ולא נבחרים. אלא מאחר שהזכות לוודאות צריכה להיחשב לאחת מזכויות האדם.

אפילו אם נניח שחוזה נחתם באופן שאינו הוגן עם צד אחד, והצדק מחייב לפרשו אחרת, לגמרי לא בטוח שבראיה הרחבה פסיקה שאכן תפרשו אחרת תשרת את הצדק. פסיקה כזו הרי פותחת קן צרעות, מפרנסת עורכי דין שישתמשו בה כדי לדרבן את לקוחותיהם ללכת לבית משפט גם במקרים אחרים שבהם אין להם שמץ סיכוי, גוררת צדדים לפשרה גם כאשר הצדק לחלוטין תומך באחד מהם כי אין להם שמץ מושג מה יחליט השופט, מגדילה את המחיר שגופים מוכנים לשלם על כל מיני ביטוחים משפטיים ולכן גם את העלות של מוצרים לצרכן הסופי.

אהרון ברק, איש ההפשטה הגאונית כביכול, בעצם התמקד יותר מדי בקונקרטי – בצדק שנעשה בעניין משפטי אחד, והתעלם מכך שבתמונה הגדולה חיסול הוודאות הוא עוול עצום לחברה כולה.

וכאשר מדובר במילים קונקרטיות של חוק יסוד לחיסול הוודאות יש משמעויות עוד יותר קיצוניות. אנחנו עומדים על סף בחירות שלישיות, על הנזק העצום שבהן למשק ולמדינה. סיבה עיקרית לכך היא שמפלגת כחול לבן החליטה להתעלם מההסדרים החוקתיים שנקבעו שנים מראש, בתנאי מסך הבערות – כלומר בתנאים שבהם לא מדובר בראש ממשלה ספציפי ממפלגה ספציפית.

אנשי כחול לבן החליטו שראש ממשלה אינו רשאי לכהן תחת כתב אישום. ואם משפטנים מעלים את האפשרות שסטיה קיצונית כזו מחוקי היסוד תיתמך בידי בג"ץ, הדבר מקטין עוד יותר את האפשרות שכחול לבן תפעל בתוך המסגרת שנקבעה בחוקי היסוד של המדינה. אירוני שיאיר לפיד, הדמות הקיצונית בכחול לבן בהתעקשותו לא לשבת עם נתניהו, כתב פעם בכלל שראש ממשלה צריך לקבל חסינות כמו במודל הצרפתי. כלומר העמדה שלו בעבר בהקשר המופשט והכללי, מאחורי מסך הבערות, לא אמרה דבר לגבי עמדתו במקרה הקונקרטי של בנימין נתניהו ותיקיו הנוכחיים. פוליטיקאי הוא לא שופט והוא יכול להחליט איך שבא לו, כל מקרה לגופו, על פי אינטרסים צרים יותר או פחות. אבל נראה שבכחול לבן מאמינים שהם מייצגים איזה עקרון טהור ראוי וצודק בהתעקשותם לא לשבת עם נתניהו, והאמת היא שההיפך הוא הנכון – העקרון הטהור והצודק ביותר הוא הוודאות, והוודאות נמצאת במילותיו הפשוטות של חוק היסוד – ראש ממשלה רשאי לכהן כל עוד הרשעתו אינה סופית.

38 תגובות על ״בוודאות יש יותר צדק מאשר בצדק עצמו״

  1. אף מחוקק לא חשב שיהיה כאן ראש ממשלה שילחם במשטרה ובפרקליטות ויפעיל את הבן המטורף שלו להשתלח ולאיים על כל מי שלא תומך בו. זה כלל לא ענין משפטי. זה ענין של מוסר. הגענו למצב שהתביעה הראשית החליטה שיש להעמיד את רה"מ לדין. יש חשש כבד שרה"מ משתמש בכסאו להמלט מאימת הדין. איש כזה אינו ראוי לכהן כרה"מ וחייב להתפטר.

    אהבתי

  2. תמריץ, בשביל מה לכתוב דברי הבל כאלו פה , לא מובן, מסבירים לך , שאתה מנסה להתעסק עם דברים שהדיוטות לא מבינים בהם, ולא יכולים להבין בהם. אבל, אתה בשלך כמו חמור גרם. אתה כנראה ממחזר דברים הזויים שקראת או לחשו לך משהו .

    תחילה, לבג"צ שהפנית אין קשר פשוט. הבג"צ הזה ( שהשארתי אותו פה באמת בפוסט קודם, ואני תוהה למה ) הוא בג"צ שעוסק בסוגיה אחרת לגמרי. וזה למעשה, חסינות נשיא המדינה. חסינות נשיא המדינה לא בקטע הפלילי, אלא בקטע המשפטי כללי ( סעיף 13 (א) לחוק יסוד המדינה ). רק במקרים חריגים בג"צ יתערב בחסינות זו, וזה לא היה המקרה ( בקשר להטלת תפקיד הרכבת הממשלה על נתניהו). אבל , בג"צ לא קבע מפורשות כלום, שנוגע לראש ממשלה שנגדו הוגש כתב אישום. אז בשביל מה כל זה ? אתה מתעתע בקוראים מסביר לך. אתה לא משיג , ולא תשיג בדבר.

    אין פה שום ענין גם עם הלכת אפרופים. לא צומצם , לא בוטל , לא עצפור לא בטיח. יש פה חוזה עסקי , חוזה יחס. שני צדדים מתוחכמים, וחוזה סגור למעשה ( התניות או ההתנאות שלו (מלשון תנאי ) סגורים ומראש ). על כך, יש פה בעיה של חוזה של מסגרת ציבורית, כלומר, חוזה שהוא פועל יוצא של הנפקה של מכרז ציבורי ( של רכבת ישראל ). ואשר על כן, עיקרון השיוויון מחייב פרשנות יותר מחייבת וצמודה לתנאי המכרז , הנה מצטט את השופט פוגלמן ( שמצדד באלכס שטייין ) :

    " עקרון השיוויון מחייב אותנו להקפיד שפרשנותנו לא תסטה מההוראות שנקבעו במכרז ומתכליתן הנלמדת מנסיבות הענין. גם כאן יש לית ן ללשון החוזה משקל משמעותי ואף אילו הייתי מניח כי בענייננו יש להידרש לתכלית האובייקטיבית איני סבור כי ביבי כבישים הצביעה על תכלית כאמור שתאפשר להגיע לתוצאה שונה "

    אז חלאס תמריץ. לא נגמור פה בחייך …. תשאיר חוק ומשפט למשפטנים מסבירים לך. מעט משפטנים בכלל, מבינים בדבר. תעזוב .

    להתראות

    אגב , לפסק הדין ( עלק אפרופים) :

    https://bit.ly/35T29UB

    אהבתי

  3. נראה לי שמפלגת כחול לבן (כמו כל מפלגה אחרת) רשאית להציב תנאים לכניסתה לקואליציה. בין היתר היא יכולה להציב תנאי שלא יהיה (או כן יהיה) ראש ממשלה מסויים, מפני שלדעתם הוא לא מתאים בגלל סיבה כלשהי.
    וזה לא קשור לבית-משפט ולא קשור לחוק.
    במאי 1940 הסכים מנהיג האופוזיציה בבריטניה להכנס לקואליציה בראשות המפלגה השולטת אבל בתנאי שראש הממשלה, נוויל צמברלין יוחלף בוינסטון צרציל. הוא נימק זאת בכך שלדעתו נוויל צמברלין איננו מנהיג שמסוגל להוביל את המדינה לנצחון במלחמה נגד היטלר. וצריך לזכור שמעולם לא האשימו את נוויל צמברלין בשום עברה פלילית. כמו כן צריך לציין מצב החרום שהיה אז בבריטניה היה הרבה יותר חריף מהמצב כיום בישראל.

    אהבתי

  4. רק יוער פה, בקשר לתגובתי ולאפרופים עלק. מבחינת השופט שטיין לא היה פה חוזה יחס. מבחינת המחוזי , היה פה חוזה יחס. אבל, לא מעלה או מוריד הרבה בקשר להלכת אפרופים וכדומה הבלות רוח פשוט. להתראות

    אהבתי

  5. תמריץ,
    אני חושב שתפסת את העיקר. כלומר מלבד הויכוח בין ימין לשמאל, ובין אקטיביסטיים לבין שאינם, הסיפור מתחיל בכאוס שיצר אהרן ברק במערכת המסחרית/ציבורית/…..
    הוודאות והשלווה פשוט ברחו להם.
    כך למשל בסיטואציה ההזויה בה זמר חרדי מתחיל להופיע בעפולה כאדם ישר אך מסיים הופעתו כעבריין, כי בזמן שהוא שר בית המשפט הספיק לשנות את דעתו אודות ההפרדה המגדרית בהופעתו. ועוד בדבר שהיה צריך להיות כל-כך פשוט, כל-כך טרוייאלי. בין אם לאסור ובין אם להתיר – אין כאן סוגיה משפטית סבוכה שמחייבת את הפליף-לופים הללו. הסיבוך לא נוצר מאי הבנה של לשון החוק, כי אם מעירוב אג'נדות בפירושו.

    קישור מעניין (מהבוקר) לאיך חרדי רואה את בית המשפט העליון מבחינה סוציולוגית:
    https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HKLEKF&c41t4nzVQ=FJE
    באמירתו של חיים ולדר שאהרן ברק רואה בהמון העם אוסף נבער של אנשים שצריך למנוע מהם מלנהל את המדינה על-אף יתרונם הדמוגרפי (ולמעשה להציל את הדמוקרטיה מפני העם), יש הכרה מסוימת בהלך המחשבה הדתי-ימני הנפוץ, ובכך יש הצטרפות ל"בלוק" הימני, כשהערך המרכזי של הבלוק הזה זה "עמישראל" (על בבוניו). כלומר יש כאן סטייה מסוימת מהמסורת החרדית הישנה (של מיעוט אלטיסטי) אל עבר הסכמה מסוימת עם רעיון דתי-מסורתי-ממלכתי.

    אהבתי

  6. אין בעיה עם הטענה שביבי צריך להתפטר, אבל אם חצי עם מתעקש שהוא לא רוצה זאת והמדינה משותקת ואין מוצא, אז הפיתרון האובייקטיבי הסביר היחיד הוא ללכת למסגרת שמציעים חוקי היסוד.

    אהבתי

  7. בעניין הוודאות מסכים לגמרי וזו גם הגדרתו הקלאסית של וובר לרציונאליות של חוקים; חוקים שניתן לחזות את התוצאה וכתוצאה מכך לפעול באופן רציונאלי
    דווקא בעניין כחול לבן אני חושב שלגיטימי לגמרי מצידם לא להסכים לראש ממשלה מכהן תחת כתב אישום. לא מסיבות משפטיות אלא מסיבות של ביקורת עמיתים. ראש ממשלה תחת כתב אישום עסוק מידי בכתב האישום שלו במקום בניהול המדינה ולכן לגיטימי לגמרי לדרוש שיתפטר. אם הם יעריכו שהוא מסוגל לעמוד במשפט ולנהל מדינה אז הוא יכול להמשיך בתפקידו, אולם הביקורת איננה משפטית טכנית אלא פוליטית מהותית.

    אהבתי

  8. אל רום, מילא אני, אבל דניאל פרידמן גם רואה בפסיקה צמצום ההלכה.
    לגבי חסינות נשיא המדינה והתערבות בהחלטותיו, תמיד מינוי ראש ממשלה כרוך בהחלטת נשיא כך שזהו אותו הנידון. בג"ץ יכול להחליט שראש ממשלה עם כתב אישום שנשיא מחליט להטיל עליו הרכבת ממשלה זהו אותו מקרה נדיר שבו יש להתערב בשיקול דעת הנשיא. כמובן שזו תהיה רמיסת שלטון החוק.

    אהבתי

  9. arn, ברור שכחול לבן יכולה גם לדרוש שראש ממשלה יהיה ג'ינג'י, אבל מצופה ממפלגה לנהוג באופן סביר. אחרת יהדות התורה תדרוש רוטציה וש"ס תדרוש תשעה שרים. לפעול לפי המסגרת של חוקי היסוד זו ההתנהלות הסבירה במצב השיתוק הפוליטי הנוכחי.

    אהבתי

  10. רק הבסיס הפילוסופי למחלוקת , שמבאר ביתר פירוט התגובה שלי ( חוזה יחס נ' חוזה סגור נניח ) מצטט את השופט שטיין :

    במילים אחרות: ביבי כבישים טענה, הלכה למעשה, כי המסגרת המשפטית בה היא והרכבת מצויות כמוה כ"חוזה יחס" (contract relational ) – חוזה שנועד להישאר פתוח להשלמות ולפרשנות שיפוטית רחבה אשר תעצב ותגדיר את זכויותיהם ואת חובותיהם של הצדדים "תוך כדי תנועה", מכוחה של חובת תום-הלב ועל בסיס אמות המידה של הגינות וסבירות. הרכבת, מנגד, טענה כי המסגרת המשפטית שבה היא וביבי כבישים מצויות היא זו של התניה חוזית מלאה או "חוזה סגור" ( contingent complitly contract ) לפי עמדת הרכבת, מסגרת זו חייבה את הצדדים לפעול לפי הוראותיו המפורשות של החוזה ובהתאם למחירים ודרכי קביעתם אשר פורטו במפרט הטכני. הרכבת פירטה וטענה כי דבקותה בהוראות החוזה איננה לוקה באי-הגינות, בהעדר סבירות או בחוסר תום-לב – זאת, בין היתר, מאחר שהחוזה שבו עסקינן הוא חוזה עסקי מפורט אשר נערך בין שתי חברות בעלות ניסיון בתחום עסקיהן; אשר חילק בין חברות אלו את הסיכונים הכלכליים הרלבנטיים בהתאם לרצונן והערכותיהן המקצועיות; ואשר נערך בסביבה תחרותית במסגרתו של מכרז ציבורי ובעזרת יועצים משפטיים. בהקשר זה, הוסיפה הרכבת וטענה כי היות החוזה פועל יוצא של מכרז ציבורי מחייב הקפדה על קיום תנאיו ככתבם וכלשונם כדי להבטיח את מימושו של עיקרון השוויון בין המתחרים אשר נקבע על ידי דיני המכרזים.

    עד כאן הציטוט :

    תמריץ, תפתור אותנו מפרופסור פרדימן, תעשה לנו טובה. ההבנה שלו בחוק ומשפט היא אפילו לא מינימלית . תעשה לנו טובה פה ( למרות שהוא עלק מומחה לדיני חוזים וכדומה עשיית עושר ולא במשפט ) . לא אתווכח איתך על מה שהוא גרס, שהרי אתה עצמך לא מבין מה גורסים ומי גורס נראה בעליל הרי תדיר. אז לא יודע מה הוא גרס. אם אתה לא מבין משהו, זאת אומרת, שאתה לא מבין אותו, וגם לא יכול להסתמך בעיקרון על אחרים שגרסו משהו, בטח פרופסור פרידמן , אם אביא לך כל מה שהוא גרס, וכמה מופרך הדבר, זה יהיה מטורף ממש. שהרי, אם אתה לא מבין, אז ההסתמכות שלך עיוורת הרי. שהרי אין לך בקרה על מי שאתה מסתמך עליו.

    ושוב אתה ממשיך . בפוסט כתבת, שבג"צ קבע מפורשות. אבל ,הוא לא קבע מפורשות כלום. הוא קבע רק , שבמקרה הזה , והרי המקרה לפני כתב אישום, אין אז טעם להתערב בהחלטת הנשיא. עכשיו המצב הוא אחר, אנו אחרי כתב אישום . אז מסבירים לך שוב ושוב. מאיפה קבעת שבג"צ קבע מפורשות. הוא לא קבע כלום מפורשות, רק מה שלפניו. מה שלפניו , לא נגע לענין ממש.

    להתראות

    אהבתי

  11. ולדר הרי מייצג אסכולה שמאמינה באופן קיצוני בשלטון החכמים על העם. רק שהחכמים שלו הם חכמי התורה, לא חכמי המשפט החילוני. אם כך כדבריך אמירותיו שמתנגדות לשלטון החכמים חורגות מההיגיון החרדי הבסיסי, אבל לדעתי אין בכך סתירה אמיתית. הקו החרדי תמיד היה שההיגיון שמצדיק את פעולותיהם אינו יכול להצדיק דברים אחרים בשם אותו היגיון. החרדי למשל לא יתמוך בזכויות מיעוטים אחרים לא לשרת בצבא או בהשתמטות פציפיסטים.
    בשימוש בהפשטה ובעקרונות כלליים יש הכרה בפלורליזם ובכך שאפשר להסתכל על ב' כמו על א'. אבל החרדי לא מקבל פלורליזם מיסודו. על א' אלוהים נתן חותמת ועל ב' לא, אז מה יש להשוות.

    אהבתי

  12. רק כהנחיה עקרונית לציטוט לעי"ל של השופט שטיין :

    מדובר בשני צדדים :

    "הרכבת " נגד " ביבי כבישים "

    להתראות

    אהבתי

  13. י.ד., נראה לי שיש הסכמה מצד ביבי שלא יכהן בפועל תוך כדי משפט. על פי השמועות בתקשורת הוא התפשר הרבה בעניין זה. הרי מתווה הנשיא קבע את הנבצרות.

    אהבתי

  14. אל רום, אם ההבחנה של בג"ץ הייתה בין ראש ממשלה לפני כתב אישום לראש ממשלה אחריו הוא היה מקדיש לה מקום. אבל פסק הדין לא מזכיר הבחנה זו ובמקום זאת מראה בצורה יפה כמה בלתי סביר יהיה מצד הנשיא להכניס שיקול דעת נוסף להליך שביסודו הוא טכני לגמרי: ספירת ממליצים. דבר זה תקף כמובן גם לראש ממשלה עם כתב אישום.

    איני טוען שבשל כך השופטים בהכרח יפסקו שביבי כשר לכהן אחרי כתב אישום. הם ככל האדם ויושפעו מהרוח בתקשורת ובאקדמיה, לא בהכרח עם הרבה קשר למה שפסקו בעבר.

    אהבתי

  15. תמריץ, אצטט לך את השופט שטיין מן הפסק דין , בקשר להלכת אפרופים :

    תפקידו של שופט אשר נדרש לפרש חוזה יחס פתוח ולהשלים את חלליו על ידי הוספת תנאים וחיובים פרי יצירתו איננו מוגבל על כן לקביעת ממצאים עובדתיים. תפקיד זה כולל קביעת חיובים וזכויות בהתבסס על שיקולים ערכיים המוכרים על ידי דיני החוזים ושיטת המשפט בכללותה. כפי שכבר ציינתי, שיקולים אלה כוללים הגינות, תום לב וסבירות; והם מזוהים עם דרך השלמת החוזה אשר כונתה על ידי הנשיא ברק בהלכת אפרופים כ"פרשנות אובייקטיבית" ( ראו הלכת אפרופים עמ' 31 ).

    עד כאן הציטוט :

    אז איך בדיוק. כל מה ששטיין גורס, זה שלא כל החוזים שווים. אבל, כאשר ניגשים לפרש חוזה לשיטתו , אזי , השופט צריך , חייב להיות יצירתי במקרים מסויימים, ולא רק לקבוע ממצאים עובדתיים. אלא כמצוטט :

    " בהתבסס על שיקולים ערכיים המוכרים על ידי דיני החוזים ושיטת המשפט בכללותה " .

    זה ממש על קצה המזלג. והבהרנו זאת , למעלה מן הדרוש. אז אין פה שום קשר לכלום. סיפורי בדים .

    ותמריץ, אחרי כתב אישום, זה סיפור לגמרי אחר. לא מובן. נראה לך שלפני ואחרי זה אותו הדבר ? הם גם לא דנו בכך בבג"צ שהבאת . הם דנו במשהו אחר מסבירים לך : הם דנו בחסינות הנשיא למעשה, חסינות שהופכת הבקשה עצמה , ללא רלבנטית, משל : חסינות דיונית ממש. ואיך אתה יודע איך הם יפסקו. תקרא הבג"צ שאתה הבאת, תראה דיון והתבססות סיסטמטית, שום תקשורת, שום אקדמיה, שום ציבור שום בטיח. אתה ממציא דברים פה. תקרא הבג"צ. אם לא תבין משהו, אני פה. תשאל. אני לא אומר איך יפסקו, זה מורכב. אבל , כלל לא מורכב מדעת קהל בטח .אם אכן, היו שונאים אותם, מתעבים אותם כל כך ?

    להתראות

    נ.ב: רק השמטתי מן הציטוט תיבה באנגלית , חסרת משמעות של ממש ,תרגום למעשה.

    אהבתי

  16. וכדאי להסביר עוד משהו פה תמריץ:

    זה תלוי בעורך דין גם. יש דרכי תקיפה שונות. במקרה הזה , עו"ד מאיר, תקף בצורה מסויימת, בדרך מסויימת, ובג"צ על פי דרך התקיפה, פסק וחתך. אבל, אתה לא יכול לדעת , מה תהא דרך התקיפה של עורך דין אחר ( כריש אחר נניח ) . לשופטים יש אמרה אלמותית :

    " אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לדעת ( לנחש) מה יעשה עם החומר שלפניו "

    נמחיש זאת:

    עורך דין אחר, יכול לטעון , שפרשנות החסינות של הנשיא כפי בחוק יסוד נשיא המדינה , אינה נכונה . מדוע ? נצטט הסעיף הרלבנטי מחוק יסוד נשיא המדינה, כך :

    חסינות במילוי התפקיד

    13. (א) לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה.

    עד כאן הציטוט :

    אלא ש:

    לא עסקינן בלתת את הדין יטען עורך דין אחר. לתת את הדין, משמעותו, באופן אישי. באופן נחרץ. ואילו כאן, עסקינן ,בביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית, ולתת את הדין, לא זהים הם במשמעות המשפטית. כלל וכלל לא זהים. הביקורת השיפוטית מטפלת , משפצרת משכללת . ולתת את הדין, יש משמעות יותר נחרצת, כבדה , וחמורה. ייתכן שהיה פותח הסעיף בכלל לפרשנות. אפשרות. ממשית.

    לכן, אין צורך למהר. מי יודע מה יישא באמתחתו, עורך דין אחר. והשופטים לא חושבים בשביל הצדדים לרוב כמובן. הם חותכים על פי מה שהצדדים חלוקים עליו.

    זוהי רק המחשה. אבל, אפשרות. אפשר לחשוב על עוד הרבה מאוד.

    להתראות

    אהבתי

  17. תמריץ,
    לא ירדתי לסוף דעתך. מה שרציתי לומר הוא שהחרדים, ששמרו תמיד על קו מחשבה נפרד ועצמאי, מצטרפים בטענותיהם ל"בלוק הימני".
    פעם הטענה החרדית הייתה שבית-המשפט העליון לא יכול לפסוק כנגד דין תורה, כי דין תורה הוא הדין האותנטי ולא "חוקותיהם". עכשיו, במקביל וללא סתירה לטענתם המקורית, הם טוענים שהאליטה השמאלית השתלטה על בית-המשפט במטרה למנוע מהחרדים ושאר הקבוצות שמתרבות יותר מהאליטה השמאלית, מלנהל את המדינה. הטענה הזאת היא בדיוק הטענה הימנית הקלאסית (ללא ההיבט הדמוגרפי). הם אף-פעם לא היו מחוברים לאליטה השמאלית, אבל עכשיו הם מחברים את עצמם ל"עמישראל".
    כך אני מבין את הדברים של ולדר בקישור שהבאתי.
    הדברים שלי מצטרפים לסקרים שמראים שהחרדים הלכו ימינה. נכון שזה קרה ברמת האנשים ולא ההנהגה. ולדר להבנתי מתווך את השינוי הזה מלמטה כלפי "מקבלי ההחלטות החרדים". ולדר הוא אדם מאוד מעורב עם הבריות, וספריו מקבלים את אישורי הרבנים החרדים.

    אהבתי

  18. חצי עם אינו תומך בכך? אני כופר בטענה הזו.
    לא היו בחירות אישיות על נתניהו. לא היו בחירות כלל מאז כתב האישום. גם מי שמצביע לימין לא בהכרח תומך בנתניהו האיש שימשיך בראשות הממשלה.

    אהבתי

  19. ורק עוד על קצה המזלג , לדברי ההבל פה:

    כפי שהסברתי לא אחת, אי אפשר לשנות המערכת הזו. אין דרך. מינויים של מישהו , לא יעזרו . הסברתי זאת. פה זה לא אללה של וועד עובדים של חב' החשמל או נמל אשדוד. תוציאו לכם זאת מן הראש. אי אפשר להסביר זאת כמעט , מרוב שזה סבוך.

    ועוד הסברתי לא פעם , ולא נילאה:

    החיים מסבכים המשפט. לא המשפט את החיים. אנו מדמים כאילו יושב שופט, יושב רגולטור, ומכניס לבלנדר משהו , על פי הקפריזה שלו. זה החיים . לא המשפט לרוב. ושוב אפשר לקרוא ההמחשות שלי ( שהן אפילו לא על קצה המזלג ) מהפוסט של תמריץ , אלירז שדה וכו… ( לקרוא עד הסוף) כאן:

    https://tamritz.wordpress.com/2019/09/28/280919/

    ותמריץ, על הכותר המגוחך , המזוויע הזה של הפוסט הזה, צריך היה להגלות אותך, לחינוך מחדש, עם עבודת פרך נניח סיביר משהו . זה לא יאומן פשוט. גובל בטירוף דעת למעשה.אני תוהה אם היית בהכרה כשכתבת את זה .

    להתראות

    אהבתי

  20. אהבתי

  21. לכאורה אוף טופיק,
    אבל קיים איזשהו קשר בין מטרותיו של אהרון ברק ומניעיו (על פי חיים ולדר, כפי שהביאם יאיר) לבין מטרותיו של עיתון הארץ ומניעיו של עמוס שוקן.
    __________________________

    ניתוח עומק היסטורי של עיתון הארץ
    לרגל חגיגות מאה השנה להיווסדו.

    https://hashiloach.org.il/%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%95%d7%aa%d7%94%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5/

    מאוד, מאוד מאוד ארוך. אבל מעמיק. מתאים לרצים למרחקים ארוכים.
    אמור לעניין את כל המתעניינים בעיתון המשפיע ביותר על האליטה הישראלית והנקרא ביותר (בגרסתו האנגלית) בחו'ל.

    כולל, לדוגמא, העמדה הקיצונית שלו (שלא לאמר הגזענית) כנגד העלייה הבלתי סלקטיבית בכלל וכנגד יהדות צפון אפריקה בפרט.
    הניתוח מקשר לעובדה שעיתון הארץ, מיום היווסדו, התהדר באליטיסטיות / באנטי עממיות שלו.

    אחת הטענות המעניינות היא שהמהפך האידיאולוגי בהארץ, מעיתון מעיתון ציוני לעיתון פוסט ציוני ואפילו אנטי ציוני, לא קשור לחילופי עורכים או לשינויי בעלות. גם לא למלחמת ששת הימים, יום כיפור או לבנון הראשונה. הוא מתקשר למהפך השלטוני של 1977, כשהשלטון הפוליטי במדינה עבר מ"ישראל הראשונה" אל "ישראל השנייה".

    ####################
    קטע מהמאמר:
    ———————————

    " … על פי המחקר, המהפך הגיע עם "המהפך". בסיומם של שלושת העשורים הראשונים של המדינה, שבכולם היה מחנה השמאל בשלטון, חזתה האליטה הוותיקה והאירופאית-חילונית בעלייתו לשלטון של המחנה הפוליטי היריב שהורכב מאיחודם של הרוויזיוניסטים, המזרחיים והדתיים. משכך, אבדה פתאום אמונתו המלאה של העיתון בערך קיומה של מדינת ישראל. ב-1978 התנוססה מעל מאמר המערכת של יום הזיכרון הכותרת: "אמונה בשלום – צוואת החללים". במאמר זה לא זוהתה עוד צוואת חללי המלחמות עם בניינה של המדינה וביצור חוסנה, אלא עם ערך השלום. במאמרי המערכת של השנים הבאות התחזקה מגמה זו, עד שבשנת 1984 נפל דבר, והמאמר התחיל לפקפק בגלוי בצדקת הדרך: "השנים חולפות ועימן חולף תום הנעורים, שהוא תום האמונה המוחלטת בצדק וביושר הדרך העצמיים. ישראל כיום, ביום שמחתה, היא קהיליה מיוסרת בספקות… ויש בתוכה יותר ממתי מספר השואלים, אם הקיום הלאומי כפי שהוא, ראוי היה למחיר שנגבה תמורתו… יש תועלת בספקות: הם חושפים מודעות למשגים ולחטאים שעשינו כעם". הכאה זו על החזה הקולקטיבי והפקפוק בצדקתו של מחיר השכול הופיעו רק לאחר המלחמה הראשונה שיזם שלטון ימין בישראל. ב-1985 הייתה כותרת המאמר "עוגמת נפש ביום הזיכרון", תחושה שהוסברה בכך שהמלחמה האחרונה לא נועדה אלא "כדי לשרת קונצפציה פוליטית".[23]

    ב-1986 הוכנס אל המאמר, לראשונה, עניינו של הרעיון הדמוקרטי, המזוהה על ידי העיתון דווקא עם החילוני, ומשם ואילך זוהתה התנועה הציונית בעיתון כמנוגדת במהותה לציפייה היהודית לביאת המשיח, וממילא – כהופכית אל הדת היהודית ורבניה. פועל יוצא של השקפה זו הוא כי מדינת ישראל חייבת, במהותה, להיות חילונית. טענה זו המשיכה לעלות גם בשנים הבאות בניסוחים כאלה ואחרים: "המדינה… היא מדינה חילונית, מאחר שקמה על פי רצונם של יהודים שהחליטו לא להמתין לשיבת ציון עד ביאת המשיח" (1995).

    בסוף העשור הרביעי למדינה, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, עלתה במאמר החגיגי של יום העצמאות הטענה שלפיה אין ישראל יכולה לטעון לצדקת קיומה כל זמן שהיא מונעת את הקמתה של מדינה פלסטינית: "שלטון על מיליון וחצי ערבים בניגוד לרצונם אינו עולה בקנה אחד עם עקרון החופש הלאומי של כל עם ועם שהציונות הסתמכה עליו" (1988). בשנת 1989 הזדהה המאמר עם מניעי מעשי הטרור של הפלסטינים, ש"אינם מוכנים לקבל על עצמם, לאורך ימים, שלטון ישראלי. כעבור עשרים שנה הם התקוממו נגדו. הם מבקשים לתקן עתה את שגיאתם ההיסטורית וזוכים לתמיכה בינלאומית חזקה לשאיפתם", והוסיף: "אם לא תחושת הצדק, אזי התבונה הפוליטית מחייבת אותנו לחפש דרך כדי להשתית את בטחון ישראל, נוסף על כוח הנשק שלנו, על הידברות עם האוכלוסיה הערבית". ב-1991, לראשונה מאז הקמת המדינה, לא עסק המאמר בעיצומו של יום, אלא בגינוי עליית היישוב רבבה על הקרקע, וב-1992, תחת הכותרת "נס לא קרה לנו", נאמר: "לא אמונה דתית היא הגורם הנוסף שיתרום לביטחון, אלא מדיניות שלום… נס לא קרה לנו בעבר ולא יקרה בעתיד".

    ב-1993, ערב הסכמי אוסלו, בחר המאמר למנות את כישלונותיה של המדינה, ובראשם חוסר ההצלחה להגיע להסדר שלום עם הערבים. יום הזיכרון גויס כדי "לזכור כי לא חזרנו ארצה כדי לנהל מלחמות, ולא כדי לשלוט בעם אחר. כנגד הפאטאליזם… עלינו לחתור לשלום עם אויבנו-שכנינו… זוהי הבשורה של יום העצמאות 1993". אם יש סיבה לחגוג את עצמאות ישראל ב-1994, טען מאמר המערכת של אותה שנה, הרי היא בזכותו של רב המרצחים ערפאת: "כבודם של חללי צה"ל לא היה נפגע ושמחת יום העצמאות ה-46 לא הייתה נפגמת אילו נחתם הסכם הנסיגה… אתמול או היום… ואולי יש להתעודד מכך שיו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, יזם אתמול בבוקר שיחת טלפון עם יצחק רבין". מעט לאחר שיצאו מילים אלה מתחת מכבש הדפוס, כאשר בקושי הספיק הדיו להתייבש על הנייר, פוצץ עצמו מחבל מתאבד על אוטובוס בחדרה, רצח חמישה אנשים ופצע שלושים. מאמר המערכת למחרת יום העצמאות, "בשפתיים חשוקות", קרא לממשלת ישראל להגיב באיפוק על הפיגוע, כדי לא לפגוע בתהליך המדיני. בערב יום העצמאות הבא, שנת 1995, תקפו במאמר המערכת את ההחלטה לבנות את שכונת הר-חומה בירושלים, תוך כדי אימוץ הנראטיב הפלסטיני והגדרת אזור זה של ירושלים הריבונית "התנחלות". ב-1996 טען העיתון שעצמאותה של ישראל מותנית בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית ביהודה ושומרון. מגמה זו המשיכה ואף הקצינה עוד ועוד בשנים הבאות.

    בשולי סיכום ממצאיו של גולדברג, ראוי לציין עוד שלושה מאמרים מייצגים שפרסמו קברניטי הארץ בעיתונם. האחד הוא המאמר "קללתו של עזרא" (1985), מאת גרשום שוקן, הקורא לעידוד נישואי תערובת בישראל בין יהודים וערבים לשם יצירתה של ישות "ישראלית" חדשה. מאמר זה נבחר בספר הארץ כמאמר המייצג ביותר את שוקן-האב, אשר עסק בעריכת עיתונו למעלה מיובל שנים. מאמר נוסף הוא זה שפרסם העורך חנוך מרמרי בשנת 1994, ובו קרא להגביל את תחולתו של חוק השבות עד ליום העצמאות ה-75 למדינת ישראל (2023), כאשר "יום פקיעתו יהיה באופן רשמי יום סיום שליחותה של התנועה הציונית" ו"סופו של הפרדוקס המכביד של מדינה המגדירה את הרכב אוכלוסייתה על פי ההלכה האורתודוקסית". בשנת 2007, ערב יום העצמאות ה-59, פרסם המו"ל עמוס שוקן טור דעה תחת הכותרת "לקראת 60 השנים הבאות", ובו קרא להחליף את מילות המנון המדינה בנוסח אחר, א-לאומי, שגם אזרחיה הערבים של ישראל יוכלו להזדהות איתו.

    זוהי, על רגל אחת, עמדתו של הארץ החדש בשאלת הבית הלאומי היהודי: עידוד ההתבוללות בעם בחסות ה"ישראליות", ביטולו של החוק המזוהה יותר מכול עם היותה של ישראל מדינת העם היהודי, וקריאה למחיקת מאפייני הלאום מסמלי המדינה. …"

    אהבתי

  22. כדאי היה אולי להמחיש, את ההבנה הזו, שיותר משהמשפט מסבך החיים, החיים מסבכים המשפט , על ידי ניתוח , על קצה המזלג ממש, של אלמנט אחד, בסיבוך המעין חוקתי עם נתניהו :

    ברור שחוקי יסוד לא מכריעים באופן חד משמעי. זה הענין. עסקינן בקונפיגורציה עובדתית אד הוקית. לזה יש בתי משפט בעיקרון. מה קורה:

    מחד , בג"צ קבע, ששר חשוד בפלילים חמורים, לא יכול להמשיך לכהן. אז ניתן לטעון, קל וחומר ראש הממשלה ? שהרי , הוא הראשון מבין השרים. עליו האחריות והנטל . ממש לא בעיקרון ? איך זה ? הנה :

    על פי שיטת המשפט הישראלית, כפי שהבהרתי לא פעם. ראש ממשלה נופל, כל הממשלה נופלת איתו. נצטט שוב, מחוק יסוד הממשלה:

    התפטרות ראש הממשלה

    19. ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה.

    ראש הממשלה שנפטר או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד

    20. (א) נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו.

    (ב) נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו.

    ראש הממשלה או ממלא מקומו שחדלו להיות חברי הכנסת

    21. (א) ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה.

    (ב) שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה.

    עד כאן הציטוט :

    אז נקוב מפורשות, התפטרות וכו… של ראש הממשלה, כאילו הממשלה התפטרה. אבל, לא כך לגבי שר , ממשלה ממשיכה מבלעדיו. אז מה הקשר ?

    מאוד פשוט :

    אם ראש ממשלה נופל , אזי כל הממשלה נופלת. החסינות של חברי כנסת, נועדה לכך, או בעיקר לכך , שלא יהא פוטש. שלא תהא אפשרות לפוטש. שמשטרה למשל, לא תוכל, לשנות מהלכים פוליטיים על ידי : עיכוב , מעצר של חברי כנסת, או איום בכך למשל. ואם כך :

    הפוטש הוא קל וחומר, לגבי ראש ממשלה , שאיתו נופלת כל הממשלה כאמור. ודוק :

    הרי עסקינן בממשלת מעבר. ממשלה שזמנה ממילא קצוב. אז כאן נכנס עוד מימד עובדתי לתמונה , מימד של עובדה אד הוקית , שמסיטה , מדוקטרינת הפוטש כאמור, לכיוון של התפטרות לכאורה. אבל, הרי גם בתורת ממשלת מעבר, היא צריכה ליפול כולה יטען הטוען .

    לכן, יש בתי משפט. לכן יש את בג"צ ( אם עותרים אליו, ורק אם עותרים) . לכן, החיים מסבכים המשפט, ולא ההיפך . לכן החוק, לא עוזר פשוט . המלל לא מתחבר או תואם מציאות כאוטית לרוב.

    המחשה זניחה ביותר.

    להתראות

    אהבתי

  23. וכמובן, דנתי בממשלת מעבר. לא דנתי בסוגיה, על מי להטיל הרכבת ממשלה ,והאם בכלל ייתכן להטיל זאת על נתניהו. רק להמחיש איזה סיבוך , וממש לא כזה סיבוך אגב. יש דברים, הרבה יותר מסובכים בחוק ומשפט, עשרות אלפי מונים יותר סבוכים. ממש לא ביג דיל.

    להתראות

    אהבתי

  24. רק כתבתי, שחוקי היסוד, לא מניחים תשתית ברורה וחד משמעית לניתוח המצב. מאידך, יש איזה מיתוס או פרשנות שגויה ( מבלי להבין בכלל, מבלי לקרוא בכלל ולקלוט) בקשר לראש הממשלה שהואשם בעבירה וכדומה. כדאי להבהיר המצב:

    סעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, כך מורה אותנו , מצטט:

    הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה

    18. (א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה.

    (ב) בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת.

    (ג) ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניהן.

    (ד) לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי.

    (ה) הוראות סעיפים 42א ו-42ב לחוק-יסוד: הכנסת, לא יחולו על ראש הממשלה.

    עד כאן הציטוט :

    הסעיף לא קובע שראש ממשלה, שהוגש נגדו כתב אישום, יכול להמשיך ולכהן כך ( נניח היה מואשם בריגול חמור לא כל שכן, אז מה בדיוק ? ) אלא :

    הסעיף מציין, שהכנסת רשאית ( מדגיש : הכנסת רשאית, ובכלל לא חייבת , ולא סותר הליכים אחרים מקבילים אם לאיו ) בהחלטה של רוב חבריה כאמור , להעביר מכהונה את ראש הממשלה, אחרי שהורשע בעבירה, ונקבע בפסק דין שיש קלון בעבירה. אבל :

    זה לא חותך מצב שבו לפני הרשעה, ועם כתב אישום, לא כל שכן ,כאשר עסקינן בממשלת מעבר או הטלת המשימה להרכבת ממשלה. זה הליך בפני עצמו, שהכנסת רשאית ליישמו. אבל, זה לא מכשיר ( מדגיש : מכשיר ) מצב אחר, בו הוגש כתב אישום פשוט. זה ענין של הליך, ושל הכנסת. ושימו לב שוב : העברה מכהונה , משמעותה: " יראו הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה " כפי שהמחשתי לעי"ל .

    בקיצור, לא סותר יקום מקביל, או דרך פעולה מקבילה. זה לא מעניק לכנסת , בשום אופן, סמכות או כוח ייחודי בדבר.לרוב, כאשר יש סמכות ייחודית, אזי, הדבר מפורשות נקבע כך.

    לכן, צריך בית משפט. לכן צריך בג"צ .

    להתראות

    אהבתי

  25. רק נמחיש את הענין, שכאשר המחוקק מבקש לייחד סמכות לגוף כלשהיא , ולו בלבד, הוא כותב זאת מפורשות , הנה :

    מצטט מתוך : חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 , כך:

    שיפוט בעניני נישואין וגירושין

    1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.

    עריכת נישואין וגירושין

    2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.

    שיפוט אגב גירושין

    3. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

    עד כאן הציטוט :

    אז התיבות חוזרות בצורה ברורה : שיפוט ייחודי לבית דין רבני. אפילו כך , יש מקרים שיש סמכות מקבילה אגב, לבית משפט לענייני משפחה. אבל, המחוקק מציין ברורות : שיפוט ייחודי. רק לבית הדין הרבני. ואת זה , לא עושה המחוקק בקשר לסמכות וכוח הכנסת, להעביר כאמור, ראש ממשלה מכהן מכהונתו.

    ניתן לטעון, שנתניהו או ראש ממשלה מכהן , הוא נושא חוקתי, ולכן אין גזירה שווה. אבל שוב, לכך יש בתי משפט . לטעון דברים כאלו, במצבים כאלו. הם יודעים מה לעשות. וכיצד לנתח המצב.

    להתראות

    נ.ב: לחוק המוזכר :

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/317_003.htm

    אהבתי

  26. ויודגש שוב :

    אני כותב שבית משפט פותר בעיות מן הסוג הנדון. אבל, זה בתנאי שעותרים לו. מה קורה פילוסופית ( רק פילוסופית כמובן , שכן , זה לרוב לא המצב ,בטח לא במדינת ישראל ) אם לא עותרים לבית המשפט. אם כך :

    לזה יש יועמ"ש. היועמ"ש במקרה דנן, חייב לקחת יוזמה , ולייצר חוות דעת מנומקת היטב, לכאן או לשם. אם בית משפט יחליט אחרת, ושוב, כתוצאה מעתירה אליו, אזי, בית משפט יבוא בנעלי היועמ"ש , וההחלטה של בית המשפט, היא זו הקובעת.

    אלא שבמקרה דנן של נתניהו, כבר עתרו התנועה לאיכות השלטון , עתרו לבג"צ.

    מי שרוצה אגב ( כבר השארתי פה בפוסט קודם ) יכול לקרוא כתב העתירה לבג"צ בקשר לנתניהו , כאן :

    https://www.haaretz.co.il/embeds/pdf_upload/2019/20191124-141815.pdf

    להתראות

    אהבתי

  27. אפי נוה והשופטת אתי כרייף יואשמו בשוחד בכפוף לשימוע
    אל רום,
    במה שונה הכותרת לעיל מסיפורי השוטרות המשתרללות והניצבים?

    אהבתי

  28. תמריץ,
    היום מותר לך להגיד "אמרתי לכם"
    הציונים של תלמידי ישראל נמוכים מממוצע הציונים ב-OECD באוריינות, מתמטיקה, קריאה ומדעים • חצי מהתלמידים בני ה-15 מרקע סוציואקונומי נמוך מתקשים בקריאה • הישגי התלמידים הערבים נמוכים משמעותית – והובילו לירידה

    אהבתי

  29. אל רום,

    כתבת:

    > https://tamritz.wordpress.com/2019/09/28/280919/
    > ותמריץ, על הכותר המגוחך , המזוויע הזה של הפוסט הזה, צריך היה להגלות אותך, לחינוך מחדש, עם עבודת פרך נניח סיביר משהו . זה לא יאומן
    > פשוט. גובל בטירוף דעת למעשה.אני תוהה אם היית בהכרה כשכתבת את זה .

    תשובתי היא שזה אירוני, אבל אתה ההוכחה האולטימטיבית לצדקתו של תמריץ בכותרת ובמאמר.
    עצם זה שאתה נזקק לכל כך הרבה הסברים והנמקות למשהו שצריך להיות ברור באופן טבעי לכולם מראה שיש פה בעיה.
    צדק שלא ברור באופן פשוט ומובן לאדם הממוצע הוא לא צדק. הוא הופך לעוד שיטה של יודעי ח"נ להשיג שליטה.

    אהבתי

  30. חייל זקן, חבל להגיב באמת על מה שכתבת. חבל על זמננו פה.

    3718 ,

    אתה כותב על צדק. לגבי דידך, הצדק הוא תחושה טבעית. אבל, אתה מבלבל בין תחושת צדק, לבין עשיית צדק. עשיית צדק ,ותחושת צדק, הם לא זהים. אם היו זהים, היינו חיים בג'ונגל מטורף. סדום ועמורה, היו מחווירים ממש.

    וסתם נמחיש בקטנה, את הבלות הרוח :

    לא פעם, ניצב עבריין מול שופט . השופט יודע בעליל, שהוא העבריין ( במשפט נניח) יש אפילו צילום של מעשה העבירה וזיהוי ברור שלו. הוא אפילו יודה. אבל , השופט יזכה אותו :

    למה ? אם כך, הראיות הושגו באופן פסול. אם הראיות הושגו באופן פסול , אז בגלל הרבה יותר מדי סיבות, הן ייפסלו ( הראיות) . סיבה אחת טובה :

    אם כך, אסור לחנך שוטרים, להשיג ראיות באופן פסול ואכזרי ולא חוקי. שוטרים צריכים להיות דוגמא ומופת לקיום החוק. אחרת, מה תחשוב על איש חוק ? אם תחנך כך משטרה, להשיג ראיות באופן פסול ולא חוקי :

    בית משפט יהפוך לזירה מלוכלכת. זה צדק ? שוטרים לעבריינים . זה צדק ? אנשים חפים מפשע יופללו בקלות על ידי שוטרים.

    הנה לך , אנו לא משיגים בדבר. מה שכתבתי , זניח ביותר. אתה לא משיג בדבר 3718 , וגם לא תשיג. ואין מה לעשות פשוט. הדיוטות לא יכולים להבין.

    להתראות

    אהבתי

  31. רק שורת המחץ 3718, עבריין שבוודאות עבר העבירה, והראיות נפסלות, והוא מזוכה, לא מתיישב עם תחושת צדק. אבל, תחושת צדק, ועשיית צדק, אין קשר בינהם. מי שמחפש קשר, מוטב לו להתאבד. הוא לא יחזיק אפילו דקה וחצי. וההמחשה לעי"ל, חיוורת, זניחה, פשוט יותר רומנטית, יותר הדיוטית בו נגיד. לכן אני בורר ההמחשות שיתאימו יותר.

    להתראות

    אהבתי

  32. 3718 ,

    נצטט לך כהמחשה את המחוקק , העם , הריבון, החוק עצמו, כך מצוטט את סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות :

    חומר פסול לראיה

    32. חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה.

    עד כאן הציטוט :

    אם כך, חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה. כתוב מפורשות. לפעמים כן, לפעמים לא . כאשר הנפגע מסכים אז כן. כאשר יש הגנה מסויימת לפוגע, אז כן. אבל, הכלל הוא שלאיו. זה סיבוך קצת .אבל ,האמירה של המחוקק הינה ברורה ביותר. ואיך ? זה פוגע בתחושת הצדק , עומד כאבן נגף בדרכה של חשיפת האמת. הראיות שייפסלו, חושפות האמת. זה מחד. מאידך , לא יעלה על הדעת למשל, שאדם בדלת אמותיו, בצנעת חיו , ייחשף ויתבזה לעין כל.

    אז צריך לאזן בין לבין . ולדעת מתי כן , מתי לא. אין דרך אחרת .

    ועוד, לוקח בחזרה , את מילותי , שזוהי הבלות רוח ( תחושת הצדק ) . זוהי לא הבלות רוח. תחושת הצדק, היא נכונה , וחשובה. רק שבינה לבין עשיית צדק, אין קשר מינימלי אפילו לרוב. אבל, אין לזלזל בה. ושופטים לפעמים, לוקחים אותה בחשבון.

    לחוק הגנת הפרטיות , סעיף 32 כאמור:

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/087_001.htm#Seif43

    להתראות

    אהבתי

  33. כדאי היה אולי לשים לב להצעת החוק הבאה:

    " הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים , התש"ף 2019 " וקצת תמצית :

    " הצעת חוק זו נועדה לבטל את התופעה שלפיה חברי הכנסת מתנים את הצבעתם בקבלת כספים פוליטיים, ומסדירה את הדרכים שבהן נקבעים הסכמים בין סיעות החברות בקואליציה. ההצעה נועדה לייצר שקיפות ומינהל תקין בכל הנוגע לשימוש בכספי הציבור על מנת למנוע שחיתות במערכת הפוליטית."

    כאן:

    https://www.nevo.co.il/law_word/law04/904_22_lst_564337.doc

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s