הזדמנות היסטורית לשמאל

בעבר הרחוק באחד הפוסטים הצעתי הצעה דומה לזו שמציע עכשיו ח"כ שלמה קרעי כדי לפתור את המבוי הפוליטי הסתום: מתן ח"כים כבונוס למפלגת ראש ממשלה שינצח בחירות ישירות. בכך תגדל היציבות הקואליציונית.

זו הצעה שקוסמת עכשיו לימין כי נראה שהיא היחידה שיכולה לפתור את המצוקה של נתניהו ושל הבלוק הטבעי שלו. כרפלקס בסיסי השמאל בוודאי ידחה אותה וימנע את העלתה. מזל גדול לימניים!!

ההצעה זו היא סוס טרויאני שיפתור את הפרדוקס הנצחי של שלטון השמאל ויאפשר לו בבוא העת לממש מדיניותו ולהעביר הסכמי נסיגה מרחיקי לכת.

השמאל צריך גוש חוסם עם הערבים כדי לנצח בבחירות אבל אינו מסוגל להוביל מדיניות בשיתוף הערבים. גם בשל קיום בל"ד. גם בשל בעיית חוסר הפופולאריות של הח"כים הערבים בקרב המצביעים היהודים. גם מאחר שהערבים לא יוכלו להמשיך לתמוך בו כשיממש מדיניות אגרסיבית נגד עזה, חיזבאללה או אירן, שאפילו ממשלת שמאל תיאלץ לנקוט לפעמים.

הפתרון של קרעי הוא אולי היחיד שיכול לעבוד – ח"כים בונוס שיינתנו למפלגת שמאל שתנצח בבחירות. במקום לאבד את אמון הכנסת אהוד ברק בזמנו יכול היה להוביל ככה את ישראל להסדר קבע, לפחות אם ערפאת או אסד היו פחות עקשנים.

83 תגובות על ״הזדמנות היסטורית לשמאל״

  1. א. אני תוהה באיזו מידה בעיות היציבות השלטונית והמשילות בישראל נובעות משיטת הבחירות שלנו. ומכאן האם הכנסת שינוים כלשהם בשיטת הבחירות תשפר מהותית את המצב

    ראשית, אנחנו מדינה הטרוגנית ומפוצלת. שלא לאמר משוסעת. החלום של חלקנו הוא הסיוט של חלק אחר בתוכנו. כולל השסע היהודי – ערבי, השסע החרדי – חילוני, השסע בין הוותיקים הארץ – המזרחיים – עולי חבר העמים. השסע ימין – שמאל הוא רק תוספת. אולי אפילו לא החשובה ביותר.

    שנית, קיימים בישראל המוני גופי כוח, מובלעות סמי- אוטונומיות וגילדות, המכתיבות לכל השאר את חוקיהן ודרישותיהן. אין אף פוליטיקאי שיעז להתמודד מולם. כלומר כל המערכת הפוליטית שלנו חלשה מול שאר גופי הכוח במדינה (ומחו'ל).
    דוגמאות ספורות: תושבי המוני היישובים הלא מוכרים בנגב, מקבלי הפנסיות התקציביות, פורשי מערכת הביטחון, גדולי התעשיינים המזהמים בארץ, צמועצות הייצור החקלאיות, האגודה העותמנית שנקראת "הסתדרות העובדים", (כפי שהוזכר בפוסט הקודם) גם בכירי הפרקליטות ומערכת המשפט.
    אני חוששת שאין אף שינוי בשיטת הבחירות שיצליח לשפר משמעותית את היציבות ואת המשילות.

    מכאן, שאיני כל כך חוששת ממתן בונוס למנצח. במילא לתפיסתי הוא די חלש.

    ב. כללית, אני תומכת באכסיומה שמפלגות האופוזיציה לעולם לא מרוויחות את השלטון (בזכות מעשיהן ו/או מחדליהן). לעיתים מפלגות השלטון מאבדות אותו (באשמת מעשיהן ו/או מחדליהן).
    כפי שמודגם להפליא בשתי מערכות הבחירות האחרונות – פחות מכפי שגנץ ושות' (כמעט) ניצחו, נתניהו מפסיד. הכוח המוביל הוא המיאוס מנתניהו, לא הערכת גנץ ושותפיו.

    למרות זאת, די קשה לי להתחבר למשפט " … יאפשר לו (לשמאל) בבוא העת לממש מדיניותו ולהעביר הסכמי נסיגה מרחיקי לכת."
    כבר מזמן איני יודעת לאן השמאל – מרכז, הציוני / השפוי, בעצם חותר. האמנם גנץ ושות' עדין חולמים להעביר הסכמי נסיגה מרחיקי לכת? אפילו איני בטוחה שזה עדין החלום של רוב מצבעי מר'צ.
    לתפיסתי, כיון שהשמאל הישראלי עדין לא הפיק לקחים מכישלון הסכמי אוסלו, ומכשלון ההתנתקות מעזה, (ולמעשה גם מקריסת הקומוניזם) – כל כך קשה להרבה ישראלים שפויים להצביע למי שמגדיר את עצמו כ"שמאל").
    מכאן, נראה לי שאם השמאל רוצה לחזור לשלטון (ולא רק ברגע של תאונה היסטורית שבה המיאוס ממנהיג המחנה השני יגדוש את הסאה) עליו להבהיר לעם לאן הוא בעצם חותר.
    אחרת, המחשבה שהוא עדין חותר להמשך ה"נסיגות" – רק תבריח ממנו המוני מצביעים.

    .

    אהבתי

  2. אפשר לעשות שיטה שבה מכתירים דיקטטור לארבע שנים. שיטת הבונוס מתקרבת לכך. לדעתי זה לא רעיון רצוי.
    בישראל אין חוקה ואמנם בג"ץ נטל סמכויות רחבות אבל לכאורה לא קשה לשנות את השיטה כך שייקחו אותם ממנו. במובן מסוים קשה להבין מדוע הימין חלש. הרי יכול להיות חסר מעצורים. נדמה שגחמות לא ברורות של ליברמן מנעו זאת כרגע אבל מי יודע עד מתי.

    כל הרעיון של הסכמי נסיגה מרחיקי לכת היה תמיד הערפול המוחלט סביבם בזמן הבחירות. כך היה עם רבין (שהתנגד להכרה באש"ף) וגם עם ברק ואולמרט (שדיברו על התכנסות לגושים, לא על מסירת העיר העתיקה).

    אהבתי

  3. הרעיון לערוך הצבעה אישית ולתת כמה חברי כנסת (נניח 10 חברי כנסת) כבונוס למפלגתו של המנצח, נשמע כרעיון שיכול לפתור את הבעיה הקיימת כיום.
    אבל נראה לי שצריך לתת את הבונוס הזה רק לאדם שנבחר בבחירות אישיות לא למפלגה הגדולה ביותר.
    לא ברור לי למה אתה רוצה איזה הסדר. הרי לא מזמן אמרת שהסדר כזה יופר מיד. פרוש הדבר הוא עוד מסע הרג עקוב מדם כמו האיתיפדה השניה או יותר גרוע. במצב כפי שאתה מתאר עדיף שלא יהיה הסדר.
    מה בדיוק רע במצב כמו היום?
    אם כבר עורכים שינויים אז רצוי שישנו את צורת קבלת ההחלטות: החלטות שהן הפיכות (כלומר לא יתקשו לשנותם אם יהיה רוב נגד החלטות אלו) – יתקבלו ברוב רגיל. החלטות שאינן הפיכות (כלומר אם התקבלה החלטה ופעלו לבצעו אותה, אי אפשר בעתיד להחזיר את הגלגל אחורה גם אם יהיה רוב נגד ההחלטה) – יתקבלו ברוב מיוחס.

    אהבתי

  4. כל הניסיונות לקדם "שינוי בשיטה" הגיוניים בערך כמו הניסיונות לקדם עוד ועוד מערכות בחירות במקום להתפשר – נראה שאת כולם מנחה איזושהי תחושה ש"העם איתנו", ואיכשהו רק צריך שהכוכבים יסתדרו בצורה הנכונה ואז "הבחירה האמיתית" של העם תתגלה. רק ששיטת הבחירות תהיה קצת יותר כזו או כזו, רק עוד מערכת בחירות אחת אחרי שהעם ראה כמה ש"הם" גרועים, ואז ננצח. אותי הדיבורים האלה מטרידים מאוד, זו עוד חוליה בשרשרת המכות שסופגת הדמוקרטיה בכל העולם בשנים האחרונות.

    כמו שכבר כתבתי בעבר – שיטת הבחירות הישראלית בסדר גמור. בעיני זו (בגדול) השיטה הטובה ביותר בעולם הדמוקרטי, ולא במקרה אנחנו חולקים אותה עם כמה מהמדינות המוצלחות ביותר כמעט מכל בחינה, מדינות צפון אירופה. שיטת הבונוס היא שיטה גרועה כל־כך שהדוגמה הבולטת היחידה שלה בשנים האחרונות היא מהדמוקרטיה המאוד־לא־מוצלחת ביוון, וגם שם נפטרו ממנה לא מזמן. הדיון על מי ירוויח ממנה הוא דיון מעניין ברמת הסקרנות והניתוח האסטרטגי, אבל צריך להיות בלתי־רלוונטי לחלוטין לשאלה מה באמת עושים. שינוי השיטה במטרה לקדם מטרות פוליטיות של צד כזה או אחר הוא אפשרות גרועה להפליא לכל הצדדים, כולל מי שמדמיין שהוא ירוויח מזה (כאילו שהפוליטיקה הישראלית ניתנת לחיזוי עשר שנים קדימה, או אפילו שנה קדימה, והתרחיש של תמריץ הוא דוגמה טובה), ובעיקר לבריאות ארוכת־הטווח של הדמוקרטיה הישראלית.

    בסופו של דבר, דמוקרטיה היא כלי. היא לא מבטיחה הצלחה בעיני עצמה. כמו כל כלי, אפשר להשתמש בו היטב ואפשר להיכשל לחלוטין. מי שאחריותו להשתמש בכלי הזה הוא ציבור המצביעים, וציבור המצביעים הוא זה שצריך לפתור את המשבר, על־ידי הצבעה לשליחי ציבור שיצליחו להקים ממשלה. אם נוותר על האפשרות שציבור המצביעים יצליח במשימה הזאת ונתחיל לדבר על שינויי שיטה ש"יכריחו" אותו לפתור את זה, בעצם ויתרנו על הדמוקרטיה. הציבור יתרגל לכך שהוא לא חייב להצביע לאנשים מתונים שיכולים להגיע לפשרות, אלא עדיף להצביע לקיצוניים ביותר ולחכות ש"השיטה" תפתור את הבעיות. בסופו של דבר, "השיטה" תגלה שהיא בעצם לא צריכה את ציבור המצביעים, ותעבור לבחור את ההנהגה בלעדיהם.

    אהבתי

  5. שי אני לא נחרץ כמוך. הדמוקרטיה הבריטית עובדת יפה עם שיטה אחרת לגמרי.. וכך גם האמריקנית. גם עם טראמפ שנבחר בידי מיעוט מסתבר שאפשר לשגשג.

    אהבתי

  6. אני לא אומר שזו השיטה היחידה שעובדת, אני אומר שזו השיטה הטובה ביותר מבין השיטות הנהוגות כרגע. הדמוקרטיות בבריטניה ואמריקה עובדות בערך באותה מידה כמו אלה שלנו (כלומר, צולעות למדי אבל בינתיים לא קרסו), אבל אלה שלנו ייצוגיות יותר.

    לגבי יוון – הדיווחים באנגלית קצת מבלבלים, אבל למיטב הבנתי הבונוס ייעלם החל מהבחירות הבאות:

    https://greece.greekreporter.com/2016/07/21/179-mps-vote-in-favor-of-election-law-but-syriza-fails-to-pass-200-vote-threshold/

    אהבתי

  7. כמובן, מהמקור הנ"ל גם משתמע שהשינוי ביוון נובע לא מאיזו הסכמה לאומית שהשיטה הזאת מטופשת אלא מחישובים אסטרטגיים קצרי־טווח כמו אלה שאני ממילא יוצא נגדם, אז אני מודה שאין יותר מדי מה ללמוד ממנו בהקשר שלנו.

    אהבתי

  8. מעניין מאוד.. לא ברור לי איך אפשר יהיה למשול ככה ביוון. לא בקיא בחוקתיות היוונית אבל לכאורה הרוב הימני יכול לבטל זאת בחזרה כרגע.

    אהבתי

  9. קמיליה , תמריץ ( וכל המעונין ) בטח תגלו ענין כאן לאור דיון באמת לאחרונה פה :

    "בית דין הרבני: כל הילדים שנולדו בישראל מתרומת ביצית הם ספק יהודים

    פסק דין של בית הדין הרבני בבאר שבע עלול לפגוע במאות ילדים שיכנסו לרשימת פסולי חיתון ובזוגות המבקשים להביא ילד בעזרת תרומת ביצית"

    כאן בכיפה:

    https://bit.ly/2QRxGBW

    להתראות

    אהבתי

  10. מכיוון שהשיטה הנוכחית לא מצליחה בנקודת זמן זו, אז לדעתי יש להחליפה. אי-אפשר שכל חצי שנה יהיו בחירות ובכל פעם לא תהיה הכרעה.
    אחת האפשרויות זה לתת בונוס של כמה מנדטים למי שהצליח להרכיב ממשלה. לא ידוע לי שניסו את זה ביוון וזה לא עבד.
    יכולה להיות שיטה בה יהיו 2 ראשי ממשלה כמו ברומא העתיקה (אז נבחרו 2 קונסולים שתפקידם היה פחות או יותר זהה לתפקיד 2 ראשי ממשלה). ברומא זה עבד.
    בארצות-הברית יש שיטה שונה, יתכן שכדאי לעבור לשיטה שלהם.
    תתכן גם אפשרות של חזרה לשיטה הישנה בעתיד אם זו תצליח לגרום להכרעה.

    אהבתי

  11. העתקתי את דברי אחד המגיבים באתר כיפה לפסק בית הדין הרבני בב'ש:

    " נהדר (M). ככל שהרבנות הולכת לכיוונים מופרכים יותר, גדל הסיכוי שאנשים יחליטו שהם לא משתתפים במשחק המטומטם הזה יותר.
    רוצים להגדיר אנשים יותר ויותר כלא יהודים? כממזרים? בכיף.
    אתם רק גורמים לעוד אנשים להתעלם מההגדרות האלה."
    —————————–

    אני מסכימה עם המגיב שככל שהרבנות תהפוך ליותר מחמירה ויותר קנאית – כך יותר ויותר אנשים יצפצפו עליה. לא רק חילוניים אלא גם הרבה מסורתיים. ואפילו דתיים מתונים.

    אבל אני מתלבטת האם שינוי זה ביחס הציבור לרבנות הראשית ופסיקותיה יתפס בעיני כחיובי, כשלילי או גם וגם.

    קיים דמיון מופלא בתגובה הצפויה לפסקי הדין (ההולכים ומחמירים) של הרבנות לבין התגובה הצפויה ל"הלכות" שקובעת הפרקליטות ומערכת המשפט. (אחד הנושאים בפוסט זה).
    ככל שהפרקליטות ומערכת המשפט יחגגו יותר את שיכרון הכוח (שהשיגו לעצמם) – כך הם ינכרו חלק הולך וגדל מהציבור הישראלי.
    השלכות נאום ההתקפה של נתניהו על מערכת המשפט – מצטרפות למגמה מתמשכת ועקבית של ירידה באמון הציבור במשטרה, בפרקליטות ובשופטים.

    בנושא ספציפי זה – אין לי ספק שזו התפתחות מאוד מדאיגה. לא הייתי רוצה שהציבור היהודי יתחיל לנהוג כמו הציבור הערבי.

    הפתרון להערכתי אינו נסיון לסתום את פיות המבקרים (את הרבנות הראשית / את השוטרים, הפרקליטים והשופטים) – ההפך. חשוב לנסות להצר את חופש הפעולה שלהם ואת יהירות היתר /שכרון הכוח שלהם.
    (((כפי שכבר ציינתי – נושא זה חשוב בעיני שבעתיים יותר משאלת חפותו, או אשמתו, של נתניהו).

    אהבתי

  12. קמיליה, אבל האנלוגיה כלל לא במקום. אפילו היינו מניחים לטובתך ( ורק מניחים , זה בעליל מופרך, אבל ,מניחים בשביל הרטוריקה ) שאכן , מערכת המשפט, לוקה ביהירות ושיכרון כוח וכדומה. עדיין, אין זו גזירה שווה :

    את הרבנות מתקיפים לא רק בגלל סנטימנט , אלא :

    התבססות על נורמות , שאבד עליהן הכלח. ואילו , את מערכת המשפט, מתקיפים, לא בגלל נורמות שאבד עליהן הכלח ( אלא אם כן, אדם הוא אנרכיסט וניהליסט מוחלט ) אלא :

    בגלל סנטימנט. מעין מתקפות אישיות. לא הנורמות . ברור לכל :

    ששוחד לא מקבלים למשל . כנורמה משפטית כשלעצמה . ואילו לגבי הרבנות:

    הנורמות עצמן, במנותק , עם או בלי, לא מתקבלות על הדעת, בעיני ישראלים רבים.

    וזה ההבדל.

    להתראות

    אהבתי

  13. לאל רום,

    האנלוגיה שביצעתי היא בין שתי מערכות משפט העלולות לאבד את אמון הציבור בהן. בין שתי מערכות הגוזרות גזרות שחלק משמעותי מאוד מהציבור אינו מוכן / אינו יכול לעמוד בהן.
    מערכות המשפט, הדתית והחילונית, הן מערכות שלטון נטולות ארנק ונטולות חרב. לפיכך הן חייבות להסתמך על אמון הציבור בהן. על נכונות הרוב המכריע לציית להחלטותיהן.

    עם זאת, כפי שאתה עצמך הדגשת, סכנת אבדן האמון בשתי מערכות אלו נובעת סיבות שונות.
    נניח כרגע בצד את גזרות הרבנות הראשית, שציבורים גדולים לא יוכלו /לא ירצו לעמוד בהן.

    מתן שוחד וקבלתו הוכרו כפשע כבר בימי קדם, ונראה שלעולם לא יאבד עליו הכלח.
    לצערי, לי אישית גם אין ספק סביר שמשפחת נתניהו חטאה בכך.

    אבל בימינו מערכת המשפט נדרשת לעמוד גם בקריטריון של "הגנה מן הצדק" + בדיוק לאותה שקיפות וגילוי נאות שהיא תובעת מגופים אחרים.
    לדוגמא, היא נדרשת להסביר לציבור מדוע הילה גרסטל נשלחה לביתה, ואין למעשה שום ביקורת רצינית על הפרקליטות, כיצד רות דוד יצאה פטורה מהעמדה לדין ועוד ועוד ועוד.

    חשוב מכך, עליהם להסביר מדוע הם משקיעים מאמצי עתק בנסיון להוכיח את אשמתו של x, ואילו אנשים שביצעו בדיוק אותו דבר – לא נחקרים כלל.
    אם גנץ, לפיד ואשכנזי חפים מכל פשע, אם כל החשדות הרצינים נגדם נחקרו, והוחלט לסגור את תיקיהם מחוסר אשמה או מחוסר ראיות – מאוד חשוב לציבור לדעת על כך.
    אחרת, רבים יחיו בחשש שאם, ורק אם, הם יעזו להכעיס את רשויות המשפט – יפתחו נגדם חקירות. ולאחר שיפתחו – לבסוף ימצאו כבר משהו, קלוש ככל שיהיה, שיאלצם לפרוש מתפקידם.

    אגב, האם הקריירה של מישהו בפרקליטות ו/או במשטרה נפגעה בגלל סיפור שר המשפטים לשעבר נאמן? בגלל הדחתו מתפקידו בתואנות שווא?

    אהבתי

  14. קמיליה, זוהי הבעיה עם מי שלא מבין בדבר , ולא מבין המערכת :

    המערכת עצמה , היא מטבעה שקופה. למה ? מאוד פשוט :

    מה שחותך הכל כולל הכל, זה בתי המשפט. שופטים. אין משמעות אפקטיבית לכלום, מבלעדי בתי משפט שחותכים בסוף לכאן או לשם. זה טבע הדברים. אלא , שבתי המשפט, והשופטים, לא עובדים אצל אף אחד. זה הטבע שלהם. הם מקבלים משכורת מן המדינה אמנם, אבל, לא עובדים אצל המדינה. לא עובדים אצל אף אחד.

    ולכן, זה לא יועיל לחשוב , שהם לוקים בשיכרון כוח . זאת הואיל וברמה האפקטיבית , השופטים חורצים הגורלות פה. השופטים, ופרוטוקולים סבוכים של המערכת. תובע, צריך לתבוע, להעריך סיכויי הרשעה , ולעמוד למבחן בקוסמוס קר ועויין ואכזרי להדהים :

    אולם בית המשפט שהוא אולם ציבורי מטבעו. ושם לא משחקים. יש שם עורכי דין של הצד מנגד. יש שם שופטים. פסקי דין מתפרסמים . יש ערעורים לערכאות גבוהות יותר. אז הם מחושבים היטב. לא משחקים . אם את חושבת, שתובע ישחק עם נתניהו למשל, והקייס יתמסמס בבית משפט , זה הרי מגוחך עד כדי אימה. אף תובע , לא ייקח סיכון מגוחך כזה. אפשר לטעות ( טעויות סבוכות מאוד ) אבל , זה מגוחך לחשוב שיש פה אינקורפורציה של פוליטיקה לתוך הסיפורים הללו.

    והנה, מנדלבליט, יש לו כיפה ענקית שחורה על הראש. מינוי של נתניהו. בהתחלה רעדו לו הביצים. כאשר הוא קרא החומרים והבין על מה המדובר. הוא נעשה החלטי ולא מתפשר.

    עכשיו , יש אולי מקרים חריגים. זוהי לא הבעיה בדיוק. אלא , הבעיה איך המערכת כללית עובדת .

    מה שקורה זה שיש פה עומס עצום של תיקים. הגבוה בעולם לדעתי פר קפיטה . וזה מהווה בעיה רצינית למערכת . אבל, המערכת מאוד סיזיפית ומשתפרת כל הזמן .

    על כך צריך להבין :

    המערכת הזו, חייבת להיות עצמאית לגמרי. זה נשמת אפה של המערכת.מערכת שלא עובדת אצל אף אחד. רק אצל שלטון החוק. וביקורות , יכולות להיות בעייתיות לפעמים. אבל, הם הרי לא פטורים מביקורת של מבקר המדינה למשל .

    אז היו מקרים חריגים אולי. אבל, המערכת כשלעצמה. היא מאוד יעילה ( למרות עומס תיקים) מאוד משוכללת. ואי אפשר לעשות או להכניס לפה פוליטיקה וללכלך מערכת שלמה בהבל פה.

    הנה איילת שקד. הייתה שרת המשפטים , כמה פעמים ציטטתי פה הבוז והלעג שלה . לא נילאה מלצטט אותה , הנה לשאלתו של גולן :

    לא חוששת שיוציאו עלייך חוזה ויתפרו לך איזה תיק?

    ענתה :

    "כשנכנסתי לתפקיד, אמרו לי שיתפרו לי תיק תוך כמה חודשים, ואני אמרתי שאני לא מאמינה לאגדה הזאת. היום, כשאני מכירה את היועמ"ש, את פרקליט המדינה, את נשיאת בית המשפט העליון ואת כל המערכת, אני יודעת בוודאות שמדובר באגדה אורבנית".

    עד כאן הציטוטים :

    פשוט קשקוש בגרוש. אנשים פה מפגרים לגמרי. מבלי להבין דבר וחצי דבר בדבר.

    כאן לשקד :

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001166508

    להתראות

    אהבתי

  15. ורק בקשר לנאמן למשל והדחות שלא עניתי על כך:

    בחוק ומשפט, התוצאה היא לא בהכרח המבחן. למה ? די סבוך . כלומר :

    נניח שמעמידים אדם למשפט בעוון איזה עבירה פלילית. נניח שהוא יזוכה. והרי הפגיעה קשה מאין כמוה. המוניטין. החסכונות ירדו לו על איזה עורך דין ששתה לו עמל חיים בצ'יק . הוא נעצר. עבר סבל נורא. האם יזוכה אז או בהכרח יפוצה ? ממש לא !! הכלל הוא שלאיו . למה לא ? אם כך:

    המבחן אינו מבחן התוצאה, אלא מבחן הסבירות מנקודת התנע. מבחן הסבירות מנקודת המוצא . כלומר :

    לא שופטים חכמה בדיעבד. אלא : האם מלכתחילה ( מדגיש : מלכתחילה ) היה סביר להגיש כתב אישום. לזה למשל , יש טענות מקדמיות בבית משפט. אחרת, זה יפגע בתפקוד של רשויות אוכפות חוק. לכן :

    התוצאה בדיעבד, לא מעידה בהכרח על כלום. אחרת, לא היה צורך במשפט בכלל .שהרי , זה מה שמבררים בבית משפט. האם זכאי, האם חייב.

    נמחיש אחר כך בלינקים אולי …..

    להתראות

    אהבתי

  16. והנה, עד היום איילת שקד, גורסת , שהמערכת הזו, מחוץ לפוליטיקה, וכך צריכה להישאר ( היא הייתה שרת המשפטים להזכיר פה ) הנה, בעקבות הסיבוך החוקתי נניח נקרא לו, היא קוראת שוב , להשאיר המערכת נקיה ( במשמע) ומחוץ למשחק הפוליטי . כאן :

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5631085,00.html

    להתראות

    אהבתי

  17. רק הבהרות :

    מנדלבליט הוא מינוי של נתניהו או בחירה שלו למועמד ליועמ"ש, אבל, באישור וועדה , ולא ניכנס לסיבוכים.

    ועוד :

    לא רק מבקר המדינה כמובן מבקר המערכת , אלא גם חוק :

    "חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות התשעו 2016 "

    כאן לחוק :

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/501_444.htm

    להתראות

    אהבתי

  18. ורק נמחיש , מדוע המערכת היא מטבעה שקופה, כפי שציינתי :

    ניקח את הביקורת על השופטים עצמם . שהם החורצי גורלות . ישנו חוק:

    " חוק נציב תלונות הציבור על שופטים , תשס"ב – 2002 " .

    סעיף 17 לחוק , מורה אותנו על תלונות שאין לברר אותן. כלומר, נציב הקבילות ימנע על פי חוק, מבירור התלונה. אחת מן החלופות , של תלונות שאין לברר, היא זו , מצטט :

    (4) התלונה היא בענין הניתן לערעור על פי דין, למעט בענין הנוגע להתנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו;

    עד כאן הציטוט :

    אם התלונה, היא לגבי ענין הנוגע לפסק הדין, והפסק דין ממילא ניתן לערעור. אזי הנציב לא יטפל בתלונה. כלומר :

    עצם הערעור, עצם הטיפול של שופט בקייס, לא כל שכן, בערכאת ערעור יותר גבוהה , מייתרת למעשה הטיפול בתלונה הרי. זה ווקטור חשוב מאוד במערכת . שקשה להבין אותו מבחוץ.

    כאן לחוק:

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/999_436.htm

    להתראות

    נ.ב: מייתרת , מלשון : מיותר .

    אהבתי

  19. קמיליה למערכת המשפט בהחלט יש חרב. אף אחד לא מציית לפסק דין שלא מוצא חן בעיניו כי הוא מכבד את מערכת המשפט. הוא מציית בגלל שאם לא יציית החרב של מערכת המשפט – המשטרה – תטפל בו.

    אהבתי

  20. כאן אגב, דווקא נאמן, שר המשפטים דאז, על העומס הבלתי נתפס במערכת המשפט, כאן :

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3437682,00.html

    ומשה, אנו ממש נפעמים, מן הרהיטות , הקוהרנטיות, הביסוס לעילא של התגובה שלך. בחיי …אתה מגדיל לעשות בכל תגובה. יותר ויותר כך.היית יכול לכתוב נניח, שאבו בכר אל בגדאדי זה הכליף של מעלה לעת הזו , הוא יו"ר מועצת זכויות האדם של האו"ם משהו נניח. מה היה ההבדל ?

    להתראות

    אהבתי

  21. ואגב קמיליה, את כותבת על איזה קריטריון שנקרא : " הגנה מן הצדק " . אין טעם סתם לשרבב פה מינוחים. משפטים , זה לא בדיוק הבנה לשונית מסתברת של כל מיני אמירות וכתיבות. לא מובן מאיפה הבאת זאת. הגנה מן הצדק, הינה דוקטרינה במשפט פלילי , דוקטרינה אשר יסודה בכך , שנאשם , כטענה מקדמית, יכול לגרוס, שגם אם היה אשם בעבירה , יש לבטל כתב האישום , מחמת כך , שהרשות החוקרת , או הפרקליטות, נהגו באופן שערורייתי ונפסד, ועצם הגשת כתב האישום, לוקה או פוגעת בתחושת הצדק. אבל שוב :

    אין זה אומר, שהנאשם עצמו, לא עבר העבירה בכלל. אלא , ענין של סנטימנט ציבורי או כללי , הנוגע לאושיות הצדק. נצטט מן הפסק דין המנחה בקשר להגנה מן הצדק, הנה כך:

    "…עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות; ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב-דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר.

    ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית-המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה, וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט. …..".

    הכל מן : ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6), 776.

    להתראות

    אהבתי

  22. ואגב , קצת בקשר לנתניהו והגנה מן הצדק :

    כידוע כתב האישום יוגש נגדו. נשארה לו הצבעה בכנסת לחסינות. סעיף 4 , לחוק חסינות חברי הכנסת, מאפשר לכנסת, להצביע בעד חסינות לנתניהו , כאשר אחת מן העילות להענקת חסינות ,הינה , מצטט:

    (ב) כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה;

    או כי אז, הוא יכול לקבל חסינות אם יוכיח כדבר הזה. אבל, הסיכויים שלו קלושים , אם בכלל יילך על הצבעה דנן לקבלת חסינות .

    כאן לחוק חסינות חברי הכנסת ( סעיף 4 כאמור):

    https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/190_013.htm#Seif16

    להתראות

    אהבתי

  23. וקמיליה, כאן למשל, המחשה למה שהסברתי , שהתוצאה בדיעבד , לא היא בהכרח קובעת. את הזכרת את נאמן ( יעקב נאמן ) אז הוא זוכה. נכון. אבל, כאן השופט דוד רוזן , שזיכה אותו למעשה:

    "השופט רוזן: אין רדיפה פוליטית
    השופט (בדימוס) דוד רוזן שזיכה את קהלני ונאמן טען, "המדינה שגתה שגיאות דרמטיות, אבל מכאן ועד רדיפה פוליטית, המרחק עצום".

    כאן:

    https://www.inn.co.il/News/News.aspx/402993

    וזה ממחיש, מה שהסברתי. זיכוי לא אומר מחדל. אם היה אומר כך, לא היה צורך במשפט. או ,שמשפט נועד רק בשביל להרשיע ? ברור שהדברים בלתי הגיוניים ממש. אמחיש יותר מאוחר אולי, בפסקי דין מאורגנים יותר.

    להתראות

    אהבתי

  24. קמיליה, משה,
    אהבתי את תגובותיכם.

    תמריץ,
    חוסר רלוונטיות, תסכול ואף טינה יכולים להיווצר בין אם הציבור עובר מודרניזציה והשופטים נשארים מאחור (או הופכים פונדמנטליסטים), ובין אם הציבור נשאר שמרני יחסית והשופטים עוברים רדיקליזציה פרוגרסיבית.

    אהבתי

  25. […]

    הדברים שלפיהם "אין לשופט לא חרב ולא ארנק" לקוחים כידוע מחיבורו של אלכסנדר המילטון, שפורסם בפדרליסט מס' 78,[2] ואולי שיקפו את המצב כפי שהובן באותם ימים. […]

    מכל מקום כיום לא יכול להיות ספק כי הדברים שנאמרו לפני יותר ממאתיים שנה איבדו מתוקפם, וכיום ניתן לומר ללא היסוס שלבית המשפט יש גם ארנק וגם חרב, לא פחות מאשר לממשלה. כאשר בית המשפט מחליט על הגדלת הפיצויים שישולמו בעקבות הניתוק מרצועת עזה,[6] הוא מושך את התשלום מאיזשהו ארנק, שאיננו הארנק הפרטי של השופטים. […] הדבר האחד שניתן לומר ביחס לארנק שעומד לרשות בית המשפט הוא שבית המשפט פטור מלדאוג לכך שהוא יהיה מלא. את זה יעשה עבורו מישהו אחר. הממשלה ובית המשפט פונים לאותו ארנק, כלומר לאוצר המדינה.[8] ההבדל הדרסטי בין השניים איננו נעוץ בגישה לארנק, אלא בכך שעל הממשלה מוטלת האחריות לדאוג לכך שהארנק יהיה מלא, ושהמדינה לא תיקלע למשבר כלכלי עקב המשיכות מארנק זה; ואילו בית המשפט פטור מכל אחריות בנושא זה, כמו גם בנושאים אחרים.

    דברים אלה כוחם יפה גם ביחס לחרב, שזוהי כמובן סמכות המדינה להשתמש בכוח, בין כוח צבאי ובין כוח משטרתי. בלשון בוטה יותר מדובר בכוחה של המדינה להפעיל אלימות לשם הגנה על הציבור. והנה מסתבר שיש לבית המשפט גישה לאותה חרב, הנתונה לא פעם בידיו. בית המשפט מוסמך לשלוח אנשים לבית סוהר. מי שלא קיים צו של בית משפט, מי שנהג שלא כראוי באולם בית המשפט, צפוי לכך שבית המשפט ינקוט נגדו סנקציה מתאימה ואף יורה לשלוח אותו למאסר בשל בזיון ביהמ"ש. הממשלה אגב לא מוסמכת לשלוח אנשים לבית הסוהר. כדי שהממשלה תשלח אנשים לבית סוהר, צריך מישהו להגיש כתב אישום, וצריך מישהו להחליט על כך. למעשה ההליך כולו נתון בידי גופים עצמאיים (הפרקליטות ובית המשפט). בית המשפט הוא זה שמחזיק את השליטה על שליחת אנשים לבתי הסוהר. גם כאן, בית המשפט פטור מהדאגה להקמת בתי הסוהר ולתפעולם, כשם שהוא פטור בנושאים אחרים מהאחריות לביצוע החלטותיו ומההוצאות הכרוכות בכך. אולם ההחלטה על שליחת אדם למאסר – על כך שיש להפעיל כלפיו אלימות קשה, זוהי החלטת בית המשפט.

    הדברים שלפיהם אין לבית המשפט חרב או ארנק, מנותקים אפוא לחלוטין מן המציאות. […]

    http://danielfriedmann.com/blog/does-the-supreme-court-have-no-sword-nor-no-purse-n

    אהבתי

  26. ורק לגבי הבלות הרוח של המנטרה הסימבולית הזו , ארנק וחרב. אין שום ארנק ושום חרב. במשטר דמוקרטי, שולט החוק. השלטון הוא שלטון החוק. לא שלטון אדם. שלטון אדם , הרי הוא דיקטטורה.

    הערך האבסולוטי במשטר דמוקרטי, הינו שלטון החוק. הערובה החשובה והקריטית ביותר לכך: הינו בית המשפט ( לצורך קיום שלטון החוק) .

    מדוע? מכיוון ששופטים הם המומחים האולטימטיביים לחוק ומשפט. מכיוון שבית משפט מוציא צווים, שחובה לקיימם מיד ( ומדגיש: מיד ) . מכיוון שרק כך, ניתנת הגנה, לאדם , לאזרח , כנגד שרירותיות לב של הרשות הציבורית .מכיוון שהם שופטים, חייבים לשפוט ללא משוא פנים, ורק אושיות שלטון החוק לנגד עיניהם.

    לא ארנק, לא חרב, לא בטיח , לא נעליים .

    להתראות

    אהבתי

  27. אל רם,

    כאשר החוק מעורפל וניתן לפרשנות, למשל כמו במקרה של עבירת "הפרת אמונים", או במקרה של סיקור חיובי בתקשורת שמוגדרת כשוחד, אז לפרשני החוק (השופטים והפרקליטות) יש כח עצום לאכיפה סלקטיבית.
    על חלק אוכפים, ועל האחרים לא אוכפים, למה? זה לא כתוב בחוק. הכל עניין של פרשנות.

    אהבתי

  28. השאלה אם לימין יש עניין אמיתי להפוך את החוק ליותר ברור.. זה הרי יכול היה לקרות בממשלות ימין או אפילו בהירתמות להגנה על אולמרט.

    אהבתי

  29. אל רם,

    כתבת :

    > השופט (בדימוס) דוד רוזן שזיכה את קהלני ונאמן טען, "המדינה שגתה שגיאות דרמטיות, אבל מכאן ועד רדיפה פוליטית, המרחק עצום".

    ואני שואל, מה ההבדל בין שגיאה דרמטית לבין רדיפה פוליטית? ההבדל האפשרי הוא בנקיון כפיהם של הטוענים. אני חושב שבימינו אין נקיון כפיים לאף אחד ביחס לנתניהו. רמת השנאה מצד אחד, האהדה מצד שני עברו כל גבול. הפרקליטים לא צדיקים נטולי פניות בעיני. גם להם יש חברים, וגם הם מושפעים מהתקשורת המחבקת (אם יעשו הדבר הנכון). הרי תקשורת אוהדת זה שוחד…

    אהבתי

  30. 3718, החוק לא מעורפל, ואם הוא כזה ,הוא במתכוון נעשה. ועל ידי מי ? על ידי המחוקק 3718.

    אז יש חוק, וצריך ליישם אותו , כפי שיישמו אותו בצורה ברורה על הרבה מאוד עבריינים בשירות הציבורי.

    ואתה לא יכול להבין, למה אוכפים פה , לא אוכפים שם. לזה יש שופטים, ששופטים ללא משוא פנים. והם קובעים, למה ואיפה ואיך נאכף.

    וזה בסך הכל, עבירה אחת של הפרת אמונים. שהיא כך צריכה להיות , כך טבעה להיות מעורפל. אחרת, אדם יבצע עבירה, ואי אפשר יהיה לשפוט אותו.

    יש עוד עבירה אגב , שהיא כמו עבירה של הפרת אמונים, והיא מופשטת. רק שמרוב שהתחת שלנו בפוליטיקה, אנו לא יכולים להבין ולהרים הראש. הנה , נצטט מחוק העונשין :

    34יז. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.

    עד כאן הציטוט :

    מה שאומר הסעיף, זה שאם עברת משהו בקטנה, ולא ממש בגדולה. לא נגרם נזק רציני. נניח דחפת בן אדם שעיצבן אותך ממש , התגרה בך וכו…. אז השופט והחוק יעניקו לך מחילה. אבל :

    לא כתוב על איזה מעשים מדובר בדיוק. האם יש פה רשימה ? לא. השופט קובע , כי כך המחוקק קבע, שבנסיבות הענין, בבית משפט יימחל לאדם.

    אז כך הדברים. כך הם צריכים להיות . אין דרך אחרת. אחרת, תהא רשימה, בחוק, של עשרות מאות מקרים , שלא יכסו בכלל כל האפשרויות.

    לגבי טעויות. אז אפילו אניח לטובתך ( מה שהוא מופרך בעליל) , שטעויות זה בעצם פוליטיקה. אז הרי השופט במקרה שלנו זיכה. השופט הוא לא חלק מן המערכת. הוא לא עובד אצל אף אחד. ואם אתה חושב, שתובע הגיש כתב אישום, בשביל שהעבריין יזוכה, או ידע מראש שהוא יזוכה. אז תשמע , אנחנו פה בבעיה ……

    להתראות

    אהבתי

  31. 3718, לפני שאמחיש לך, ממש מן העולם האמיתי , או אירועים שכבר קרו , עבירות שכבר בוצעו, נמחיש באופן היפוטתי הדברים :

    נניח שראש הממשלה מגיע למסקנה, שחייבים חמקנים, ואין כסף בקופה. בנפשנו הדבר. מה הוא עושה. מקים יחידה סודית במוסד. מה עושה היחידה הזו:

    מוכרת מפיצה סמים בכל העולם ( ואפילו לא בישראל). כל ההכנסות, לא לכיס שלו. קודש, רק ביטחון ישראל , לקניית חמקנים כאמור.

    האם אתה מעלה על דעתך , שתהא עבירה נקובה בספר החוקים , שעל מעשה כזה ייענש ? אי אפשר, רשימה אינסופית . האם הוא צריך להיענש בכלל ? בוודאי. אפילו דאג לביטחון המדינה, הוא חייב לעמוד לדין. אין טעם אפילו להסביר למה .

    אבל, את המעשה , אי אפשר לצפות . קונפיגורציה עובדתית מאוד לא צפויה, אד הוקית . אבל, מעשה עבירה קשה , לכל הדיעות ( ואגב , יש מקרים כאלו כפי המתואר).

    לזה נועדה העבירה. עבירה פתוחה, עם טבע שיורי, שאפשר להערות לתוכה, מקרים שהם לא צפויים , ומאולתרים .או :

    כפי שקרה באמת ( אשאיר לינק לפסק דין יותר מאוחר) :

    שוטר חוקר , מקיים יחסי מין עם נחקרת / עדה למעשה עבירה . האם אפשר לקבל זאת ? ממש לא !! האם זוהי עבירה ספציפית נקובה . ממש לא. לזה יש עבירה כללית , פתוחה , שיורית . והשופטים מודעים לכך, ויודעים היטב, כיצד לעשות סדר בבלגן. סמוך על השופטים פה , הם מאוד מקצועיים.

    אשאיר אחר כך לינקים .

    להתראות

    אהבתי

  32. רק כתבתי שיש עוד עבירה כפי הפרת אמונים . הסעיף שהבאתי ( סעיף 34יז ) אינו למעשה עבירה, אלא סייג לעבירה. סייג לאחריות פלילית. הסעיף קובע למעשה זיכוי מעבירה. אבל, לא מגדיר עבירה, אלא , למעשה, נהפוך הוא . כתבתי בטעות " עבירה ".עדיין, הוא קובע הסעיף, רשימה פתוחה, ערטילאית, מופשטת, ולא ברורה מראש, של מעשים, שהם קלי ערך, ועליהם , אדם לא ייענש , למרות ,שפורמלית, עובדתית ,משפטית, ביצע עבירה ברורה. נמחיש אחר כך , מתוך פסקי דין.

    להתראות

    אהבתי

  33. 3718 , וכל המעונין, כאן פסק דין קצר יחסית. ערעור על שלום במחוזי. זוטי דברים, זיכוי בגין מעשה שהוא לכאורה קל ערך. תקיפות איומים וכו… שלא מגיעים לדרגה גבוהה ( גירושין, סכסוך בין בני זוג, איך לא …). וכאן אפשר לקרוא, כיצד השופטים יוצקים תוכן מאולתר, לתוך הוראת חוק, שהוא כשלעצמה מופשטת וערטילאית. אבל, תקראו טוב, תראו הסיסטמטיות, זה לא נעשה באופן אינטואטיבי כלל. זה מבוסס היטב.

    הנה לערעור:

    https://www.ruling.co.il/ע"פ-27179-04-11-לוי-נ%27-מדינת-ישראל_99710cc5-3201-0000-0900-37f684c7a630

    להתראות

    אהבתי

  34. 3718 , נצטט את עבירת הפרת האמונים :

    284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

    עד כאן הציטוט:

    ניקח הדלפה. לא תמיד ישנה זיקה ברורה בין איסור הדלפה כעבירה,לבין איזושהיא עבירה מפורשת בחוק העונשין. ליאורה גלט ברקוביץ, הייתה פרקליטה בזמנו, והדליפה חומרי חקירה וכדומה למי שזוכר ( לעיתונאי ברוך קרא ). ועל מה עמדה לדין ? על עבירת הפרת אמונים . אבל, כמצוטט לעי"ל , העבירה מציינת : מעשה של הפרת אמונים, אבל, לא מעשה מפורש וקונקרטי של הדלפה . ואכן, מצטט מן העליון ( ערעור אזרחי ) כך:

    " כתוצאה מחשיפתה כמדליפה, נאלצה המערערת לסיים את עבודתה בפרקליטות ונשללו ממנה חלק מזכויות הפנסיה . המערערת הועמדה לדין פלילי והורשעה בעבירות של גילוי והפרת חובה ומרמה והפרת אמונים . "

    אז זה למה , צריך עבירה מופשטת . והנה , לא בחלו להעמיד לדין פרקליטה. ומי העמיד אותה לדין ? הפרקליטות עצמה כמובן. כך הדברים.

    כאן לעליון למעונין:

    https://bit.ly/34sAXfc

    להתראות

    אהבתי

  35. מצטרפת להמלצה על המאמר של דניאל פרידמן.
    חכם ומעורר מחשבות.

    למרות שאיני מסכימה עם טענתו וטענת משה. לתפיסתי המשטרה *אינה* בהכרח החרב של מערכת המשפט. עד היום – היא בחרה לעשות זאת.
    באנרכיה (שהיא מצב נוראי אך בהחלט אפשרי) הממשלה / המשטרה יכולה להחליט לא לכפות את כל צווי בית משפט שאינם לטעמה.
    וכבר היה בכיר ישראלי שטען שלא חובה לקיים את * כל * צווי בית המשפט.
    ו/או שניתן להעלות על בניין בית המשפט העליון עם D9.

    זו בדיוק הסיבה שבגללה אני כל כך חוששת מאבדן אמון הציבור במערכת המשפט.

    #################

    לאל רום,

    קראתי בעיון את ההגדרות והסברים שסיפקת ל"הגנה מן הצדק".
    קיבלתי אישור שלזאת בדיוק התכוונתי לגבי נתניהו.
    להערכתי הוא רחוק מלהיות חף מפשע, אך "מערכת הצדק" לא נהגה כלפיו בצדק. לפיכך, לתפיסתי, מגיעה לו הגנה מן הצדק.

    לא רק שמתקיימת לגביו אכיפה מאוד מאוד בררנית (אליה כבר התייחסתי), אלא שבמהלך חקירות נתניהו נעשו יותר מדי דברים שלא היו אמורים להעשות. כמו המוני הדלפות, נסיון סחיטה של עד מדינה (איום בחשיפת חייו הפרטים, שעלול להביא לפרוק משפחתו) בכדי שיעיד נגד נתניהו ועוד.

    המקרה שהכי זעזע אותי (למרות שכמעט ולא דנו בו בתקשורת) היה לגבי עובדת קשת יום בבית ראש הממשלה. למיטב זכרוני, היא הגיעה למשטרה להתלונן על הטרדה מינית מצד הבוס שלה, מני נפתלי. אבל במקום שהחוקר יטפל בתלונתה (שערוריה כשלעצמה) – הוא דרש ממנה להודות שמישהו ממשפחת נתניהו שלח אותה להתלונן. כאשר סרבה להודות בפשע זה – הוא אפילו איים לשלוח אותה, אם חד הורית, לנווה תרצה. התנהגות חוקר משטרה זה כנראה לא פלילית, אך בעיני היא יותר מאשר מצחינה.
    נדמה לי ש"מוטיבצית יתר" שכזו חזרה ונשנתה בכל חקירות נתניהו.

    ###########

    מצ'ב קטע מהפוסט האחרון של הבלוגר מאפיהו.
    יש בו שורת האשמות מאוד חריפות, בעיקר כנגד הפרקליטות והמשטרה.
    בית המשפט, שאליו בעיקר מתייחס "כתב ההגנה" של אל רום, יוצא נקי.

    כנראה יהיו כאלו שיתפסו זאת כאוסף מקרי של "תקלות וטעויות".
    אחרים (ואני בכללם) יתקשו שלא לזהות את הדפוס החוזר.

    https://mafyahu.wordpress.com/2019/11/26/%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%97-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%9c%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%a0%d7%aa%d7%a0/

    _____________________

    " …המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאז 2012, דינה זילבר. מי שהועסקה 16 שנים לפני המינוי הזה בפרקליטות המדינה כמייצגת הפרקליטות בבג"צים. זילבר כתבה ספר ושמו "הבירוקרטיה כפוליטיקה".

    הנה כמה ציטוטים מהספר:

    "טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה.

    לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים.

    המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה."

    לא פחות. זילבר מצדדת בניהול המדינה בפועל "יכולת ההכרעה המעשית" על ידי הדרג הפקידות הממונה (במקרה שלה, פרקליטי המנהל הציבורי)

    משנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר: "במסווה של נייטרליות"(צילום מהוויקיפדיה)
    כל זה, לא על השולחן ובגלוי, שהרי התפיסה הזאת, הנראית כלקוחה מהסידרה הבריטית הקומית "יס מיניסטר",* עומדת בניגוד גמור לתפיסת הדמוקרטיה הראויה והמקובלת, על פי החוק והנוהג. זילבר ערה לכך:

    "הליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי".

    זילבר לא נבהלת מ"עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו". ככה זה, וככה זה צריך להיות.

    *****

    חושבים שזה תיאורטי, קשקושים ספרותיים? המשנה ליועץ זילבר מנסה לעשות כסף מרב- מכר שיופץ היטב בפקולטות למשפטים?

    בבחירות של 1996 התחולל מהפך. הליכוד החליף את המערך, וראש הממשלה החדש, בנימין נתניהו, ניסה למנות את רפאל איתן ("רפול"), רמטכ"ל לשעבר כשר לבטחון פנים בממשלתו. מיד נפתחה חקירה והוגש כתב אישום נגד רפול. השופטים זרקו את התביעה לפח, אבל רפול גולגל מהפיקוד הפוליטי על המשטרה למשרד החקלאות.

    את יעקב נאמן מינה נתניהו כשר המשפטים באותה ממשלה. חודשיים אחרי המנוי נפתחה נגדו חקירה. גם במקרה הזה גילגלה בית המשפט את הפרקליטות מכל המדרגות. נאמן זוכה במאי 1997, אך כבר לא חזר למשרד המשפטים, אלא מונה כשר אוצר.

    התופעה חזרה על עצמה ב-2001, כשאריאל שרון הקים את ממשלתו וביקש למנות את הח"כ ראובן ריבלין ("רובי"), היום נשיא, כשר המשפטים. כמו במקרה של נאמן, זה לא בא טוב לפקידות המשפטית. "הכת הסודית" הגישה כתב אישום. שוב גולגלו הפרקליטות והתביעה מכל המדרגות על ידי בית המשפט. אך ריבלין גולגל ממשרד המשפטים למשרד התקשורת.

    אביגדור קהלני, לשעבר אלוף מעוטר בצה"ל (המופת והגבורה) ושר לבטחון פנים (הממונה על המשטרה) בשנים 1996-1999 בממשלת נתניהו הראשונה, חטף כתב אישום בפתח המילניום החדש. קהלני זוכה (פעמיים!) בבית משפט השלום, אחרי שפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל (לימים שופטת עליונה) עירערה על הזיכוי הראשון.

    ראש ממשלה נתניהו:לא חראם?
    ראש ממשלה נתניהו: לא חראם?
    חיים רמון, עוד שר משפטים בהתהוות, זכה להתנפלות רבתי אחרי שנישק קצינה שהציעה לו את כסאה, הודיעה לו: "אני לא יכולה לעמוד בפניך!" הציעה לו להתלוות אליה בטיול אחרי השחרור במרכז אמריקה, חיבקה אותו בעוז לרגל צילום משותף שיזמה בעצמה, מסרה לו את מספר הטלפון שלה ( אחרי הנשיקה). הדברים ידועים. הפעם, לאור הניסיון במקרים קודמים, היתה כנראה הקפדה רבה על הרכב השופטים, ואכן, להבדיל מהמקרים הקודמים – הושגה הרשעה נגד המועמד הלעומתי התורן (מי שרוצה לראות איך שופטים בישראל עושים מהחוק צחוק, שייקרא את פסק הדין הזה)

    בפעם השלישית הצליחו פרקליטי השירות הציבורי לסכל שר משפטים לעומתי.

    שוב הועברה "יכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה" על פי הניסוח של זילבר.

    היא רק מתארת בספרה את המציאות ואת התיאוריה המתרצת אותה, מה שהבחינה בו בשנותיה הארוכות בפרקליטות המדינה.

    אז מה נגיד? "הפרקליטות לא חפה מטעויות", כפי שאמרו הח"כית סתו שפיר, הפרקליטה דבורה חן והח"כ מכחולבן, לפי דף המסרים של פרקליט המדינה הנוכחי?

    או, שמה ששפיר ודומיה מכנים "טעויות", אינן אלא המדיניות של הפרקליטות והדרכים למימושה? … "

    ———————–

    אהבתי

  36. קמיליה,

    אבל, את לא מבינה ,שטענה של " הגנה מן הצדק " היא הגנה בבית משפט. לא משהו כללי. זוהי דוקטרינה משפטית קונקרטית בליטיגציה , בדיון בבית משפט, כטענה מקדמית. זה לא סתם חוסר צדק כללי . את השתמשת בביטוי המדוייק, ושמת אותו במרחאות, וקישרת אותו לפרקליטות באופן כללי. וזה פשוט שגוי .

    וביחיאת קמיליה, את כותבת פה דברים, שהם התרשמות אינטואטיבית מדברים שאת קוראת בתקשורת , ולא הוכחו כלל :

    המשטרה מכחישה את החקירה הברוטלית בניר חפץ. ושיטות כאלו, נוהגות לא פעם למרבית הצער , ולא רק אצל נתניהו כמובן.

    אכיפה בררנית אין פה בשום אופן . את לא מבינה מהי אכיפה בררנית ( וכבר הסברתי לך בעבר). הדלפות הוכחשו ולא ברור מי הדליף מה , לא הוכח כלל כדבר הזה . ייתכן שהודלפו דברים, אבל, אין הוכחה ברורה מי , וזה לא קשור למשפט עצמו הרי בסופו של חשבון. הדלפה , לא תמנע האשמה .

    ניתנה לנתניהו זכות שימוע הוגנת ביותר. יהיו לו עורכי דין בין הטובים שיש ( וכמה ). יהיה שופט או שופטים ללא משוא פנים. כל פסיק ייבדק לעומקו של ענין. האמיני לי.

    והשטות עם פקידות בכירה, חבל לבזבז פה גרעפס ממש. הפקידות זה לא הענין הסברתי לא אחת:

    הענין שלטון החוק. הענין זה מדינה נ' ממשלה. הסברתי זאת. עולה ממשלה , יורדת ממשלה , אבל :

    המדינה עומדת על תילה. המדינה על פקידיה. אין אפשרות לעשות מהפיכות בן לילה. כולם כפופים לשלטון החוק. ואי אפשר להבין החוק . רק מומחים מבינים אותו באמת . החוק , שלטון החוק, מתפשטים לכל מעשה, כל דבר וענין, אין אפשרות אחרת. שאם לא כן , עסקינן בשלטון אדם, לא שלטון החוק. לא שלטון העם למעשה.

    ובכלל, השופטים הם הפקידות הבכירה ביותר נניח. הם מגלמים הדבר ( אליטה שמאלנית , אליטת שלטון החוק עלק וכו..) נו , אז שייטול את מגדלי עזריאלי מבין עיניו הכותב שאת מצטטת משהו , שהרי , שופט, דוד רוזן כאמור, זיכה גם את קהלני , וגם את יעקב נאמן. איך זיכה אז ?

    מי שמעונין בשלטון העם והציבור , מעונין בבתי משפט. בשלטון החוק. ולא אחרת . ואם לאיו,וואלק, אנשים לא מבינים מה הם כותבים ומדברים פשוט. אנשים פה רגילים לדמוקרטיה כמובן מאליו. לא מבינים מה קורה בעולם, במקומות בהם לא שורר שלטון החוק, ואין בתי משפט חזקים ועצמאיים. אדם, בגלל פוסט באיזה רשת חברתית, יוער מן השינה, ויעבור עינויים , שלא יקלוט בכלל, איפה התחת שלו נמצא.

    אלו סתם זיוני שכל, של אנשים, שלא מבינים דבר וחצי דבר.

    ונמחיש אחר כך אולי ….

    להתראות

    אהבתי

  37. קמיליה, הנה מצטט מן התגובה שלי אלייך דאז , לגבי אכיפה בררנית ותמיהתך לגבי סגירת התיק נגד עו"ד דוד. כך מצטט :

    לא חקרתי הנושא , הבנתי שמחמת בעיה של ראיות וסיכויי הרשעה , היועמ"ש החליט לסגור התיק . זהו שיקול טריויאלי יום יומי ממש ( רק מקבל חשיפה במקרה דנן של פרקליטה בכירה כמובן ) . אם הייתי חוקר יותר , הייתי יודע יותר כמובן . אבל , זוהי לא אכיפה בררנית אגב . אכיפה בררנית הינה משהו אחר קצת . אכיפה בררנית , אינה סתם אי העמדה לדין של מישהו . אכיפה בררנית , הינה תמיד יחסית למאגר מסוים מצטבר של קייסים בתחום או בנושא , ועל בסיס אותם הנתונים , בדרך כלל , לא מעמידים לדין , ואילו במקרה מסויים , מעמידים לדין . זוהי התצורה המצויה הקלאסית של אכיפה בררנית . נניח אפילו במקרה ספציפי , של כמה עבריינים שפעלו בצוותא , כולם חוץ מאחד , לא הועמדו לדין , ורק אחד עמד לדין , והכל על אותה מסכת עבריינית . זוהי אכיפה בררנית . במקרה של רות דוד , אם משיקולים פסולים הדבר , הרי זוהי שחיתות לשמה , ולא ממש אכיפה בררנית , שהרי , אין לנו מצב יחסי , או נתונים יחסיים ( אחד או כמה , אל מול כמה ) . במקרה שלה גם , הייתה החלטה , של היועמ"ש , שבחן הקייס , והחליט שהנושא הראייתי חלש , אז נושא ראייתי חלש , לא יכול להוות אכיפה בררנית כמובן , אלא , צידוק לשמו . אצטט את בג"ץ לענין , הנה ( פסק דין קלאסי לענין אכיפה בררנית ) כך מצטט :

    " אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. "

    עד כאן הציטוט :

    כלומר , צריך בעיקרון , אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים , אי אכיפה דנן , לתכלית פסולה , הינה אכיפה בררנית . זה לא הקייס בדיוק של רות דוד . התכלית של אי ההעמדה לדין , הינה שגרתית וחוקית ( ראיות ) ואיתה לא עמדו דומים במובן יחסי , באותו המצב .

    אם את מתענינת , כאן הלינק לבג"ץ :

    http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/0204855-padi.doc

    מכאן , שצריך להבין, שנתניהו, עומד לדין , לא מתוך אכיפה בררנית. מספיק להסתכל ולבחון את :

    אולמרט, הירשנזון, דרעי , בניזרי, וכו… אלו רק שחיתות , והרשימה עוד ארוכה ( לא נדבר על סקס: קצב, יצחק מרדכי, חיים רמון וכו..).

    זוהי לא אכיפה בררנית כלל. על שוחד לפחות, אינספור עובדי ציבור עמדו לדין. כך על הפרת אמונים, על הרבה פחות ממה שעשה נתניהו.

    להתראות

    אהבתי

  38. וקמיליה, את מודאגת , ובצדק , מאמון הציבור במערכת. אלא שאמון הציבור ( או ציבורים מסויימים ליתר דיוק ) במערכת התכרסם, לא בגלל המערכת כלל כלל וכלל. אלא בגלל סיבות ותהליכים חיצוניים למערכת. אין למערכת קשר לכך כמעט . רק אהרון ברק, עם הפה הגדול שלו ( רק הפה ) אשם במקצת בדבר כאדם מתוך המערכת. .אבל, ככלל , הסיבות לא קשורות למערכת בכלל. ואולי , יותר מאוחר נעמוד עליהם, ותראי שהכל עורבא פרח.

    להתראות

    אהבתי

  39. ורק עוד הבהרה, מתוך המערכת : אהרון ברק, ומזג של שופטים. מזג השופטים, לא לגמרי כפי שהיה פעם. המזג הפרוסי קר הרוח והמנומס לעילא , התכרסם קצת ( כך בעיני הציבור, וכך גם אובייקטיבית ). אבל, למעט שני גורמים זניחים יחסית : אהרון ברק, ומזג של שופטים , אין קשר למערכת.

    להתראות

    אהבתי

  40. רק יוער כאן, הלינק לעי"ל , בקשר לאכיפה בררנית, והפסק דין המצוטט לעי"ל בקשר להגנה מן הצדק , אחד הם ( זה פסק דין קלאסי מנחה , איתמר בורוביץ ). על כך, תיקון , זהו לא בג"צ , זהו ערעור פלילי, בטעות נכתב בג"צ ( אם כי בעליון ).

    אהבתי

  41. כאן לינק, אפרופו אכיפה בררנית, וכל מיני הבלויות רוח שמתמחזרים בתקשורת ורשתות חברתיות וכדומה:

    סתם קייס טריוויאלי. כמותו בערימות. קצין משטרה, לא פחות לא יותר. הורשע בהפרת אמונים ( בין היתר). ולמה ? פשוט ניצל יחסי מרות , ופלירטט עם שוטרות וכדומה ( שנסמכו עליו לעזרה בעיניינים של משטרה וקריירה וכו….) .

    נו, אז המשטרה חקרה קצין שלה , הפרקליטות העמידה לדין, ועל מה ? אם כך, הרבה הרבה פחות ממה שנתניהו נחשד עליו.והמוחש לעי"ל , אפילו פוליטיקאים הרי. אז לא להפריז פה.

    הורשע, ועורער לעליון להלן הלינק, בקשת רשות ערעור על העונש שהושת עליו וכו… כאן :

    https://bit.ly/34pcqra

    להתראות

    אהבתי

  42. בכל משטר יש חרב ויש ארנק שהוא מפעיל אותם. זה לא משנה אם המשטר הוא דמוקרטי או לא.
    המשטר קובע את החוק והוא משתמש בחרב ובארנק כדי לכפות אותו אבל לא רק בהם. המשטר מנסה גם להטיף, ללמד ולשכנע את האזרחים בצדקת השיטה. זה אופייני לכל המשטרים ולא רק לדמוקרטיות.

    אהבתי

  43. אלרום,
    מעל שלטון החוק יש שלטון העם ובמקום שהחוק איננו רלבנטי, קרי במקום שאין חוק ויש רק סברות צריך להשאיר לעם ולנבחריו להחליט מה סביר ומידתי ומה לא. אם הלכת פנחסי-דרעי לא הייתה נקבעת אלא השאלה של תפקיד שר המואשם בפלילים היתה נותרת כהחלטה שלטונית הנתונה לביקורת עמיתים (ממשלה, כנסת, בחירות) הפרקליטות לא הייתה יכולה להפיל שרים בהנף יד והחשד למניעים פסולים היה נחסך ממנה. אני אחזור על הטענה שוב: ההחלטה מה סביר ומידתי ומה לא היא החלטה שלטונית הנתונה לביקורת של נבחרי העם ולבסוף של העם בבחירות. אם השופטים והייעוץ המשפטי היו מבינים זאת היו נחסכים מאיתם לא מעט ביזיונות.

    אומרת הגמרא ששלושה נענשים בעוון לשון הרע (ערכין טו:) ומסביר רש"י מי הם השלושה: 1. זה שאומר, 2. זה שמקבל ו3. זה שאומרים עליו. ולכאורה עולה השאלה מדוע זה שנאמר עליו לשון הרע נענש? מה הוא חטא? אלא שיש משהו בהתנהגות שלו שמביא לכך שלשון הרע מתקבלת. אף אחד לא היה חושד בך אלרום שאתה אנרכיסט במסווה. אבל הן אצל נתניהו והן אצל הפרקליטות יש משהו בהתנהלות שמעלה את החשד שלא הכל כשר שם. גם שם יש שחיתות והתנהלות שערורייתית (מדוע משרד המשפטים לא מספק למשרד האוצר נתונים על השביתה של הפרקליטות מ2016 נגד הילה גרסטל כבר שלוש שנים?) ובמצב הזה שני הצדדים בסוף נענשים כמו שרואים עכשיו בביזיונות ששני הצדדים חווים.

    לטעמי בכל אופן הפתרון הטוב באופק לבלגן זו חנינה תמורת התפטרות שמציעים הרב מדן, הרב חיים נבון ואחרים. מה שטוב לניקסון טוב גם בשבילנו (ונתניהו וניקסון מאד מאד מזכירים זה את זה)

    https://www.srugim.co.il/393697-הרב-חיים-נבון-אדוני-ראש-הממשלה-אני-חוש
    https://www.srugim.co.il/393591-רבנים-סרוגים-לריבלין-חנינה-לנתניהו-תמ

    אהבתי

  44. י.ד , שלטון החוק אני מסביר, הוא שלטון העם, ואתה אומר לי, ששלטון העם מעל שלטון החוק ? אני תוהה מה עובר באמת עליך כאן , בחיי .

    מהו שלטון החוק ? שלטון החוק הוא שלטון העם. העם בוחר את נציגיו . העם לא יכול לשלוט ישירות. לכן הוא בוחר נציגים. ומי הם . הפרלמנט , המחוקק . ומה עושה המחוקק. מחוקק חוקים. ומאיפה מוקמת ממשלה. גם כן , מתוך הפרלמנט שנבחר בעיקרון.החוק שולט, אף אחד לא מעל החוק. לא האדם שולט , החוק שולט, משמע: העם שולט.

    אז איזה חלק לא מובן ? על מנת שהעם ישלוט, צריך לשרור שלטון חוק. לא שלטון אדם . שלטון שרירותי. החוק הוא הביטוי לרצון העם ולבחירותיו.

    האם זה אומר שהעם אבל, מבין מהו חוק ומשפט. ממש לא. זה תהליך יותר סימבולי וייצוגי מאשר אפקטיבי ( להבדיל מן הבחירה בממשלה עצמה, יש קצת הבדל ). חוק ומשפט, זה לא משחק להדיוטות. כפי שרפואה לא משחק להדיוטות, או הנדסה גרעינית. למעשה , יותר גרוע עשרות אלפי מונים.

    וכפי שהסברתי עשרות פעמים. סביר וחוקי, זה אותו הדבר. המחוקק מורה לשופט , להפעיל מידות סבירות בכל דבר שפיטה כמעט. אי אפשר אחרת. אין דרך אחרת . המוח שלך שטוף מדברי הבל.

    אבל אטרח להמחיש זאת שוב ( קופי / פסט , ממקום אחר שבו הגבתי אצל תמריץ ) :

    פקודת הראיות ( נוסח חדש ) מגדירה כפי שמה , העיסוק בראיות בשפיטה . סעיף 49 כך מורה אותנו , מצטט :

    49. (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא.

    עד כאן הציטוט :

    אם כך , על פי החוק , רופא לא חייב למסור ראיה , לגבי אדם או שירות לאדם שהיו בטיפולו . אלא שיש שני חריגים :

    אחד , האדם עצמו המטופל ( נניח שהוא נאשם בהליך פלילי ) ויתר על החיסיון של הטיפול , או כי אז תוסגר הראיה לבית משפט . אפשרות שניה שים לב מה כותב המחוקק :

    " או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה "

    כלומר , עוד אפשרות להסגרת הראיה , הינו זה , שבית משפט עצמו מחליט על כך , לשם עשיית צדק . אלא מאי :

    לפעמים יחליט השופט כן להסגיר , לפעמים לא . האם המחוקק מורה אותנו ואת השופט ממילא, מתי כן , מתי לא ? ודאי שלאיו , לא כתוב כדבר הזה !! אלא רק באופן ערטיאלי , לשם עשיית צדק , או למעשה : עשיית צדק אל מול חיסיון רפואי . אז מתי ומתי תשאל ? זה סיבוך מן התחת . מה שחשוב :

    נוכחת במו עיניך , שכך מורה המחוקק אותנו . השופט קובע כדבר הזה , והכל לפי הקייס , לפי המקרה הנתון שלפניו . אין נוסחה מראש מתימטית , וכך מורה אותו המחוקק , זוהי לא קפריזה אישית שלו .

    והרי הבאתי דוגמא והמחשה גם לעי"ל , עם עבירת זוטי דברים. אין רשימת מקרים מוגדרת. השופט מפעיל אמות מידה של סבירות , כי כך מורה אותו המחוקק למעשה .תקרא התגובות בשימת לב, במקום בלבולי שכל כאן עם כל הכבוד. פה אתה לא עומד מול איזה רב, איזה פובלציסט, או סתם סמול טוק, אפילו לא פרופסור למשפטים. יותר גרוע עשרות מונים. תחשוב עשרים אלף פעמים לפני שאתה מחליט להתגבב איתי . שקול מילים בכובד ראש. אם היית קורא בעיון , היית פוטר עצמך .

    לגבי השאר, אין לי זמן כרגע, סבוך מאוד , ואולי אחר כך ….

    נ.ב: אגב, מה שמתכוונים לסבירות בקרב מומחים למשפט, וכפי שזלג בצורה מעוותת לתקשורת וכדומה שיח רווח, משהו קצת שונה. אבל, הרבה פחות " גרוע " למעשה מזה.

    להתראות

    אהבתי

  45. ושוב טעות שלי, זוטי דברים, אינה עבירה, אלא דוקטרינה בפלילים, מופשטת כאמור, שקובעת סייג לאחריות פלילית ( סייג או מעין). פוטרת אדם , מאחריות פלילית, בגין מעשה, שהוא פורמלית עבירה, אבל, המעשה קל ערך מבחינה ציבורית ועניינית, ולכן השופט פוטר אותו ( השופט, ממילא המחוקק). אלא ששוב: אין רשימת מקרים מוגדרת , קונקרטית , מפורטת. זה לשיקול בית המשפט , בנסיבות הענין.

    אהבתי

  46. י.ד:

    לגבי חנינה רק לנתניהו , כדאי להבין על קצה המזלג המצב המשפטי :

    כך מורה החוק ( סעיף 11 (ב) לחוק יסוד : נשיא המדינה , אשר מגדיר סמכויות ותפקידים של הנשיא ) כך :

    11. (א) נשיא המדינה –

    (ב) לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם.

    עד כאן הציטוט :

    אם כך , שני תנאים על פי לשון הסעיף : שעסקינן בעבריינים , ובעונשים ( שניתנו זה מכבר ) . עבריין על פי פשוטם של דברים לכאורה, זה אדם שהורשע בדין . אז כיצד על פי לשון החוק , נתניהו יקבל חנינה לפני כתב אישום ? הוא צריך להיות מורשע לכאורה , על מנת להיכנס לגדר "עבריין". אבל, בג"צ דאז ( מדגיש דאז) פסק אחרת:

    סוכני השב"כ דאז בפרשת קו 300 , הודו למעשה בביצוע העבירות ( לא בבית משפט כמובן ) ולכן , היו לפני הנשיא ראיות , והודאות , והיו לו האמצעים להפעיל שיקול דעת , על בסיס חומר עובדתי מוצק . האם ייתכן שנתניהו יודה , מראש , ואז יבקש חנינה ? קשה להאמין כמובן , עם אמירות ה – אין כלום , כי לא היה כלום .

    בפרשת קו 300 , ניתנה באופן חריג ביותר, חנינה לפני הרשעה כאמור. הייתה גם דעת מיעוט בבג"ץ הנדון דאז , נגד החוקיות או החוקתיות של חנינה דנן ( שהיא כאמור לפני הרשעה וכתב אישום ) . אבל , המקרה של נתניהו שונה מאוד , ולא נראה שיוכל להיכנס לגדר נסיבות חריגות כאלו :בפרשת השב"כ דאז , היה ענין ציבורי קצת שונה , ביטחון לאומי , דעת קהל סוערת , ואילו כאן , עסקינן בטוהר מידות , ובמגיפה למעשה במימשל הישראלי . סיפור לגמרי שונה מבחינת סנטימנט. אבל, פורמלית , אפשר לחשוב על כך.

    כאן לבג"צ, למי שרוצה להתעמק בפרשת החנינה. אין לי זמן כרגע. הרוב פה היה קופי/ פסט, ממקום אחר אצל תמריץ שהגבתי על אותו ענין.

    http://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-n-3-505-l.doc

    להתראות

    נ.ב: מכל הפוטשים, על הפרקליטות ואללה של coup d'etat אפשר לחשוב, אז איזה סכסוך ושביתה ואללה עם הילה גרסטל , נניח משל היה איזה אבו חסן וועד עובדים נמל אשדוד ? זה כל הסיפור ? שחיתות ,ריקבון זועקים פה בציבור. אין לך עם מה להתעסק י.ד. ? נניח אפרופו: עגורנים , מזלגות, מנופים. כל יום כמעט מת איזה אומלל , מאיזה מפגר שמפיל עליו איזה ערימה של בלוקים בתאונות בנין. מצאת לך אחסן אחלה עיסוק. אנשים מפחדים ללכת ברחוב, שלא ייפול עליהם איזה דינוזאור אשכרה. תאונות בנין פה , באפריקה לא רואים דברים כאלו. תדאג שם לאכיפה עם זעקות שבר ציבוריות עלק.

    אהבתי

  47. רק עוד כמה הערות פה :

    בקשר לחנינה. המונח " עבריין " לא מוגדר בחוק הישראלי. אנו לא יודעים בדיוק, מבחינה משפטית, מהו ומיהו עבריין ( כל כמה שזה נשמע מטורף).

    אם אנו לא יודעים בדיוק מיהו עבריין , אזי , אנו לא יודעים, את מי הנשיא רשאי לחנון , ומתי בדיוק, כפי הסעיף בחוק יסוד נשיא המדינה לעי"ל.

    בבג"צ שהפניתי אליו, משנות ה- 80 למעשה ( פרשת קו 300 ) השופטים נחלקו בדיעותיהם. הרוב גרס שעבריין, הוא גם אדם נאשם , שלא הורשע. ברק בדעת מיעוט גרס, שרק מורשע בדין.

    כללית כך : אם אנו לוקחים מורשת מנדטורית , אזי , עבריין הוא גם נאשם שלא הורשע. אם אנו מתייחסים, לשיטת המשפט הישראלית, כעצמאית לגמרי, אזי, על פי ברק, עבריין הוא רק מי שהורשע ( מנדטורית, משמע , מן המנדט הבריטי כמובן , ה – common law ).

    עוד סיבה מבחינת ברק, זה הפרדת רשויות . שנשיא המדינה, לא יתעסק עם פעולות שלטוניות מתחרות לרשויות אוכפות חוק אחרות , כגון חקירה וכדומה ( שהרי, צריך לחון עבריין ,לפני הרשעה בכלל , וצריך חקירה עובדתית משפטית בדבר, וזה לא יכול להיות תפקיד הנשיא לגבי דידו ) .

    זה לגבי חנינה ונתניהו. אז , אפשר לנסות . בטח יעתרו לבג"צ משמאל . למה ? עכשיו הנפילה שלו , של נתניהו משמע, יותר וודאית נראית, אז ההסתלקות שלו ייתכן יחשבו בדבר, הינה יותר וודאית. אז בשביל מה לחון אותו ?הוא היה צריך להיות חכם הרבה לפני.

    אלא ששופטי בג"צ קרוב לוודאי, הם יכריעו. איך יכריעו ? זה סבוך מאוד. ייתכן לכאן ולשם. כל תוצאה , יכולה להיות חוקית וחוקתית, למי שמתענין בדבר.

    ושוב לגבי סבירות יש להבהיר :

    אנו מדמים, שסבירות , זה איזה קפריזה של שופטים. זה לא קפריזה של שופטים כפי שכתבתי . זה דבר טריוויאלי והכרחי במשפט. אלא מאי:

    המונח סבירות,רווח בציבורים, בקשר למימד הפוליטי בעיקר. כלומר, השופטים, מתעסקים עם פוליטיקה מומצאת , אישית, על ידי , עקיפה של החוק , ושימוש בסבירות ומידתיות עלק וכו… המונח סבירות ,כפי ששופטים נוהגים להשתמש בו, וכפי שרבים מן המומחים , מתאר מצב שבו :

    מעשי רשות ציבורית, נבחנים בבית משפט, על פי אמות מידה של סבירות , משמע:

    האם נלקחו כל השיקולים בחשבון. האם כל השיקולים העניינים . האם השתרבבו שיקולים פסולים במעשי הרשות הציבורית ונושא המשרה הציבורית וכו…. האם תמהיל השיקולים, משמע, המשקל שניתן לכל שיקול , הולם ונכון.

    בקיצור : קונפיגורציית שיקול הדעת של הרשות הציבורית. אבל, כאשר מדובר ברשות ציבורית, בענין תקשורתי ופוליטי, כולם ישר אש מדורה אשכרה , בגלל רגישות הנושא . אבל פוליטיקה , היא לא מחוץ לתחום החוקיות. כשם שסבירות היא אמת מידה טבועה במשפט בכלל, בכל תחום כך הדבר, כולל עניינים פוליטיים. המחשתי זאת לא אחת.

    אבל, סבירות במונחים רחבים יותר, היא מעשה יום יומי בשפיטה. מעשה טבוע , שאין להרהר אחריו, ואין לאתגר אותו. הכל כפי שהמחשתי לעי"ל ,ואביא אולי עוד המחשות . הסברתי זאת לא פעם. פוליטיקה, עניינים פוליטיים הם לא מחוץ לחוק. כך בפלילים. כך במשפט אזרחי. כך גם בעניינים פוליטיים. אין אחרת. יש להוציא מן הראש, הבלות רוח פסיכית זאת .

    להתראות

    אהבתי

  48. פינת הטרלול ה(יהודי)אמריקאי
    סטודנטים הקימו באוברלין קולג' שבאוהיו, אחת המכללות הפרטיות היוקרתיות בארה"ב, אנדרטה לזכר 34 האנשים שמתו בהפצצות צה"ל במהלך מבצע "חגורה שחורה" ברצועת עזה בתחילת החודש – רובם מחבלים של הג'יהאד האיסלאמי. הסטודנטים הם יהודים המשתייכים לתא של ארגון השמאל הקיצוני "קול יהודי לשלום" (JVP) וסטודנטים המשתייכים לארגון הסטודנטים לשחרור פלסטין.
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5632985,00.html

    אהבתי

  49. רק בקשר לפסק הדין הרבני מאתר כיפה שם. נוצר פה קצת רושם מוטעה, ולא קראתי הפסק דין על אתר. עכשיו אחרי שקראתי, כדאי להבהיר על מה המדובר ממש בתמצית:

    אם כך, אישה טוענת ( וגם נציג היועמ"ש למעשה) שמי שתרמה לה ביצית, וילדה ממנה בן, הרי היא בבחינת יהודיה על פניו ( התורמת, וממילא בנה). למה? מכיוון שכך החזקה ברישום האוכלוסין.מי שרשום כיהודי, הוא יהודי. אבל, הרבנים או הדיינים של בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, גורסים ,שהרישום במרשם האוכלוסין, הוא רק לעניינים סטטיסטיים, ולא תכל"ס הלכתית מעיד על ראיה כי אדם הוא יהודי. בכך הם צודקים, והתבססו היטב על פסיקות בג"צ גם. ולכן :

    האישה למעשה, קנתה חתול בשק, ועתה הבן שלה , הוא פסול חיתון , לא נחשב יהודי כשר וכדומה.

    אלא, שבית הדין הרבני יש לציין, לא פטר עצמו בכך. הוא הנחה בדרך ספציפית וחוקית את האישה או בכלל, כיצד יש לנהוג במקרה כזה , כך מצטט :

    " תורמת הביצית תפנה לבית דין רבני באזור מגוריה ותעבור הליך פשוט ומקובל של בירור יהדות בלא לציין את מטרתו של ההליך ובלא שידע אדם כלשהוא ואף לא בית הדין על כוונתה לתרום ביצית. ייקבע אדם, יכול שיהיה איש משרד הבריאות המקובל על הרבנות הראשית, שיאשר כי אישור יהדות בעלת הביצית היה לנגד עיניו ועל סמך הצהרתו יינתן אישור יהדות לוולד "

    עד כאן הציטוט :

    זה מה שקורה עם חקיקה לא מוסדרת היטב. יש פה ענין של חיסיון מאגרי מידע גם. דבר כזה יכול היה להיות מוסדר בצורה מאורגנת. סתם עוול לאישה. אבל, בית הדין הרבני פה , צודק.

    להתראות

    אהבתי

  50. לא תמיד בתרומת ביצית עסקינן, עתים התרומה היא של מעטפת הביצית והמיטוכונדריה היא של האשה הקונה רק שק, או של אשה שלישית. השאלה היא איפה נמצא מקור היהדות והאם על הרבנות לקבוע עד כמה אחוזים של יהדות יש בכל ביצית.

    אהבתי

  51. רק הבהרה לפסק הדין לעי"ל של הדיינים ( בקשר לביצית וכו…) . תורמת הביצית עלומה. לא ידוע מי היא חשוב להדגיש. הנתונים שלה במאגר מידע, אבל, המידע עצמו חסוי. זוהי בעיה רצינית. לכן, מה שהאישה טענה, ולמעשה די בעלמא, זה שחזקה שהיא יהודיה. אבל, לדיינים כמובן , זה לא הספיק כמתואר.

    חבל מאוד עליה. התייעצות עם עורך דין, לפני מעשה הרה גורל כזה, של להביא ילד לעולם, בדרך כזו לא כל שכן , הייתה יכולה למנוע צרות כאלו. התייעצות פשוטה, כמה מאות שקלים. ועוגמת נפש אדירה תימנע.

    להתראות

    אהבתי

  52. חייל זקן, קראתי, חבל לבזבז גרעפס ניקלה על דברי הבל כאלו. הסברתי לא אחת, שהמילים בחוק ומשפט, הן רק נקודת המוצא. לא יותר מזה. ולא רק בגלל כפי שמקובל לחשוב, ונכון, שהמלל כשלעצמו יכול להיות דו משמעי, אלא בגלל סיבה אחרת עיקרית:

    אין מיתאם, בין המציאות, בין הדינמיקה האכזרית והכאוטית שהיא מייצרת, לבין מה שהמחוקק מחוקק, כותב, ומתכוון אליו אפילו. גם בגלל איזונים בין עקרונות חוקתיים , ובין חוקים סותרים כשלעצמם, והוראות מפורשות של המחוקק בכלל. אין דרך אחרת.

    מי שרוצה שוב לקרוא, המחשות עילאיות ( או כמעט, זה רק על קצה המזלג ) מוזמן שוב, לתגובות שלי, בפוסט של תמריץ ( אלירז שדה) ולקרוא שם ההמחשות ( איום בהתאבדות, סעיף 17(א) לחוק יסוד הממשלה בקשר לחקירה של ראש ממשלה מכהן וכו…) כאן:

    https://tamritz.wordpress.com/2019/09/28/280919/

    להתראות

    אהבתי

  53. ולקרוא התגובות שלי עד הסוף בקשר לענין המוזכר. והכל יהיה נהיר ובהיר לחלוטין. אין אפשרות לאתגר זאת.

    אהבתי

  54. ולגבי התגובה שלי האחרונה בקשר לביציות ובית הדין הרבני. כתבתי, להתייעץ עם עורך דין. ויובהר : עורך דין מומחה לדבר. זה תמיד הכי רצוי. מומחה לתחום פשוט.

    אהבתי

  55. זה מה שנראה שנתניהו רוצה לעשות מהמדינה בפרפורי הגסיסה של שלטונו – מדינה עם נורמות חרדיות. סובלנות חסרת בושה לשחיתות. לא ילך לו. אפילו החרדים עצמם לא ילכו איתו כשיבינו ההשלכות.

    אהבתי

  56. תמריץ,
    מעבר לניתוח הטרידה אותי השאלה איך העורך של יתד נאמן הותיר שורות כמו זו:
    "אתה בחרת אותם אחד אחד. וכמו "אלסוורת טוהי", אחד מגיבורי סיפור דמיוני ידוע, המצליח לשלוט על העולם ויושביו בפיקחותו"

    אהבתי

  57. תמריץ,
    האם מדובר בפוסט חתרני של חוזר בשאלה אנוס שהחליף את הווית אביי ורבא באין ראנד ומנסה להדיח לדבר עבירה חרדים עם סמארטפון?

    אהבתי

  58. לגבי מבחני הפיזה, באמת מסקרן מה ייחשף ביום שלישי. יהיו כמה מדינות חדשות. מעניין תמיד לבחון מצב החינוך הממלכתי מול החרדי ועוד.

    אהבתי

  59. לכל המעונין , הוגשה תלונה ובקשה לחקירה, בקשר לנעשה ביערות האמזונס בברזיל ( תלונה לבית הדין הפלילי בינלאומי בהאג). כידוע, שריפה של יערות שם, על פי הנטען בעידודו של נשיא ברזיל שמבוקש שיעמוד לדין, כמו טענה על רצח עם, המתבצע בעידודו, כלפי שבטים ילידים שם באמזונס וכו…. כאן אפשר לקרוא תמצית, ולינק לתלונה עצמה שהוגשה כאמור וכו…. :

    https://www.jurist.org/news/2019/11/icc-receives-request-to-investigate-human-rights-crimes-in-brazil/

    להתראות

    אהבתי

  60. רק הבהרה לתגובותי לעי"ל לקמיליה , בקשר לגורמים לכרסום האמון של הציבור במערכת המשפט :

    כתבתי על גורם זניח יחסית, הפה הגדול של ברק. יש להבהיר: הפה הגדול שלו, במובן יותר תמים, לא במובן מניפולטיבי. בטח לא במובן המקצועי. התרומה שלו למערכת המשפט בישראל הייתה ועודנה עצומה. אבל, ההתבטאויות שלו, היו מגלומניות משהו, וזה משך אש, קומם אנשים וציבורים רבים. בקיצור, הוא סימן לעצמו צלב על החזה, בתקופה מאוד קשה אגב. הכל שפיט. מלאה הארץ משפט וכדומה. שופט הוא אדם אפור. מקצועי. ישר להחריד. עובד בצנעה מתחת לרדאר.לא מכריז הכרזות מעין אלו. לא מתעסק כלל עם תקשורת והתקשורת. אז לברק יש אשם מסויים ( קל מאוד אמנם). אבל, שוב , תמים, קוסמטי יותר,אבל, מה שקוסמטי לפעמים, הוא המהות לא פעם. שהרי דעת הקהל , היא בו זמנית מנותקת מן המציאות, אבל, בו זמנית, היא מה שהיא, והיא כשלעצמה , משפיעה, וחורצת גורלות לא פעם. אז , צריך לקחת בחשבון. השאר, אולי יותר מאוחר…….

    להתראות

    אהבתי

  61. הים הוא אותו הים…

    אהבתי

  62. יואב, קראתי את עיקריה. אני לא מאמין בכל הנחת היסוד שאדם מצביע לפי שיקולים אישיים. טראמפ הרי הועיל למולטי מיליארדרים אבל האם ג'ף בזוס או מרק צוקרברג מצביעים לטראמפ? קשה להאמין.
    אנשים מצביעים לפי שיקולים של הקבוצה שהם רואים עצמם שייכים אליה ולדעתי רוב המיליונרים לא מזדהים דווקא עם קבוצת המיליונרים.

    גם בארץ – הדיסוננס פחת אמנם עם הקמת כחול לבן הקפיטליסטית, אבל בעבר כל העשירים בארץ הצביעו למפלגת העבודה בלי למצמץ כי המפלגה של השבט האשכנזי החילוני היא מפלגתם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s