געגועים לחוק קודם

חוק יסוד מצוין היה לישראל החל מ-1996 ועד 2003: חוק הבחירה הישירה. החוק הזה נחקק על חודו של קול, קולו של בנימין נתניהו שהפר משמעת קואליציונית והציע בעדו. על אף האיום שההחלטה הזו תחסל לו את הקריירה. החוק בוטל בידי אריאל שרון.

מרשים האופן שבו יוצריו של החוק הבינו את הפוליטיקה הישראלית: היא הולכת לכיוון אישי ומתבססת על בחירה במנהיג, לא על בחירה במפלגות. הם הבינו גם את ההשלכות שיהיו לכך על המבנה החוקתי והתאימו את החוק במיוחד כך שימנע משבר מהסוג שבו אנו נמצאים.

סעיף 8ב' בחוק קבע: מי שכיהן כראש ממשלה שבע שנים רצופות לא יהיה מועמד בבחירות לראש הממשלה שבסמוך לאחר מכן.

סעיף 15ב' בחוק קבע: מי שנבחר לראש הממשלה ולא הציג ממשלה כאמור, וחזר ונבחר, ושוב לא הציג ממשלה כאמור, לא יהיה מועמד לראש ממשלה בבחירות המיוחדות שייערכו בסמוך לאחר מכן.

שתי תרופות פלא לסחרחורת הפוליטית המטורפת שאנו נמצאים בה כרגע. נראה ששורש הצרה הנוכחית הוא בהעמדת הפנים החוקתית לפיה מערכת הבחירות היא מפלגתית, בעוד שבפועל היא אישית לחלוטין. אדם אחד עומד על המוקד. חוק הבחירה הישירה הכיר במצב זה בלי להסוותו ולטשטשו, ולפיכך יכול היה להציב כקונטרה מערכת כללים הולמת שתמנע מצב שבו אינטרסים של אדם יחיד ישתקו מדינה שלמה לאורך זמן.

103 תגובות על ״געגועים לחוק קודם״

  1. כל מערכת בחירות בעשורים האחרונים עד השתיים האחרונות של 2019 א' ו-ב', לוותה בהבטחה כלשהי של "שינוי שיטת הממשל", כאשר בד"כ הכיוון היה זה של החלשת המפלגות הקטנות ("סחטנות" וכו'). הדבר היחיד שנעשה בפועל זה העלאת אחוז החסימה (שגם לזה נתניהו נגרר בלי יותר מידי רצון).

    ביבי דווקא נהנה שוב ושוב ממגרעות השיטה, כולל זה שאין הגדרה בחוק לממלא מקום ראש הממשלה, ויש לו תואר סרק של "סגן ראש ממשלה" להשתמש בו כאתנן פוליטי לפי הצורך. המצב הנוכחי של ראש ממשלה "יוצא", שנמצא בתפקיד מכח האינרציה בלבד, שמפטר וממנה שרים כרצונו ויושב במשרד ראש הממשלה ומשתמש בו לניהול קמפיין פוליטי, אחרי שהפסיד באופן ברור את הבחירות (יש רפרנס מעולה להשוואה בין מועד א' למועד ב', כל טענה אחרת היא בדיחה), רק מראה לאיזה מצב הגענו. הרי ברור שהמחוקק לא העלה על דעתו את הסיטואציה הנוכחית. מזל שיש יועצים משפטים ("פקידים"…) לכנסת וממשלה ששמים גבולות לשרים בממשלת מעבר, שמצידם לא מפספסים שום הזדמנות למתוח את הגבול.

    יש משהו מאוד טוב בשיטה האמריקאית כשעל הטיקט רצים נשיא וסגן נשיא. האחד התפגר/"נבצר"? לא נורא, יש נשיא חדש והבחירות יהיו במועדן. אני לא רואה למה לא ליישם את אותו הרעיון בבחירה ישירה פרלמנטרית, שהבוחרים יצביעו על מועמד לראשות ממשלה ועל ממלא מקום שהוא גם סגן ראש הממשלה (וכנראה בהכרח גם שר בכיר, אפשר אוליי לתת לו זכות ראשונה לבחור איזה תיק שהוא רוצה בממשלה, כדי לא לאפשר לראש הממשלה להשתמש בחלוקת התיקים כדי לסחוט/למדר/להעניש את השני לו בתפקיד). זה היה יכול לפתור את כל סוגיית ה-"נבצרות", ואוליי לעזור למועמד להקים קואליציה, כי מעצם זה שהמועמד הראשון יודע שיש לו תחליף מידי הוא היה מתנהל אחרת, והמערכת הפוליטית הייתה מתנהלת כלפיו אחרת.

    אהבתי

  2. רעיון של סגן נשיא נבחר הוא מעניין. אם כי בחוק הבחירה הישירה זה לא היה. האלטרנטיבה לראש הממשלה הנבחר היא בחירות מיוחדות לראש הממשלה שייערכו מהר במקרה של הכרח.

    אהבתי

  3. תמריץ, רק צריך להדגיש , שעסקינן בחוק יסוד הממשלה. חוק הבחירה הישירה דאז, הוכנס כתיקון ( בין היתר) לחוק יסוד קיים , שהוא : חוק יסוד : הממשלה ( עוד משנות ה- 60 ) .

    ואם כבר, אתה אוהב שם את סעיף 13 ( שהוא תכל"ס מביע הבחירה הישירה) .

    מה שחשוב , זה לא בחירה ישירה בגלל האישיות, אלא , בגלל המשילות .משילות , לא אישיות. חברי הממשלה , עובדים אצל ראש הממשלה . לא עובדים בסיעה שלהם . אלא בממשלה , בשביל הציבור. הם אנשי מקצוע. הכל , תחת שרביטו של ראש הממשלה.

    כך , ממשלה מתפקדת ביציבות ובביטחון, ולא נתונה תדיר, לסחיטה ואיומים של סיעות קטנות במארג קואליציוני. כך ממשלה, מתפקדת לטווח ארוך.

    ראש הממשלה , צריך להיבחר בשיטה ישירה אכן, למנות שרים מחוץ לכנסת אגב. להיות בעצמו שר אוצר גם ( שר אוצר על ). וצריך הפרדה בין הכנסת לממשלה פשוט. בוקה ומבולקה תדיר.כך גם מעצימים את הכנסת, כגוף עוצמתי ונפרד.

    להתראות

    אהבתי

  4. תמריץ, הלעומתיות נדרשת כמובן. שהרי, תמיד תהא דיאלקטיקה שבין ממשלה לכנסת. לא ייתכן למשל, שהממשלה, כוחה יהא גובר באופן טוטאלי, על כוחה של הכנסת, בכל הנוגע לחקיקת חוקים. הכנסת צריכה להוות גם גוף מרסן ומאזן כלפי הממשלה.

    הנשיא נגד הקונגרס , אז אם אתה מתכוון להליכי הדחה, הרי זה ענין של צוי התייצבות לעדות , שהקונגרס מוציא כנגד הנשיא או בעלי תפקיד בבית הלבן. אבל, זה תהליך הדחה. כאשר הנשיא מבצע עבירות פליליות או מעין. כך או כך, במשטרים דמוקרטיים, ישנו לא פעם שיתוק בגין התנגשות של סמכויות וכדומה בין רשויות שונות. זה דבר טריוויאלי. מה שחשוב , זה שהממשלה הינה ממשלה. והכנסת הינה כנסת. ולא עירובין משחית.

    אגב, למי שרוצה להגיע לחוק ,בנוסח הרשמי והמלא , עם תיקונים עקיפים גם דאז, אז כאן:

    יש ללחוץ כדי לגשת אל LAW-1396.pdf

    נ.ב: "תיקונים עקיפים" משמע : חוק שמתקן חוק נוכחי נניח כמו פה מתקן את חוק יסוד הממשלה, אבל, גם מתקן חוקים אחרים בו זמנית.

    להתראות

    אהבתי

  5. ואגב ,לא רק לענין הדחת נשיא חשוב להדגיש. הקונגרס גם יכול להוציא צווי התייצבות, בקשר לחקיקה . כלומר : אם לצורך חקיקה , נדרשת חקירה , אז הם מוציאים צווים ממש, צווים מחייבים ממש, גם לגבי אנשים פרטיים או גופים פרטיים אגב. פה כמובן זה לא קיים . אבל, זוהי באמת המחשה ,כיצד מעצימים הכנסת, והממשלה , כל אחד בתורו. הכי חשוב בסוף : זה בתי משפט. בתי משפט חזקים ועצמאיים , זוהי הערובה הטובה ביותר : למשילות, לסדר ,וודאות , יציבות , והגינות. אז פה יש בתי משפט חזקים ומעולים. אבל, כנסת וממשלה, זה באמת בלגן לא נורמלי.

    להתראות

    אהבתי

  6. רק לכל המעונין באמת להמחשה:

    אחד מהפרשיות היותר קשות ומתוקשרות בארה"ב, ובקשר לתפקיד הקונגרס וצווי התייצבות, הינה זו של פרשת מזרס. מזרס ( Mazars ) . זוהי פירמת רואי חשבון ידועה, בניו יורק, שמנהלת לנשיא את החשבונות והמאזנים וכו..( עוד לפני שטראמפ נבחר). הקונגרס ( לפני תהליך ההדחה הרסמי המוכרז וכו…) הוציא צווי התייצבות או הצגה וקבלה של חומרים, לגבי תיקים של טראמפ המוחזקים אצלם ( ואפילו בקשר לתקופה לפני שהוא מונה לנשיא ). הדבר הזה , עורר הליכים משפטיים מאוד לא פשוטים וסוערים . אבל :

    ממחיש את כוחו של הקונגרס לעומת כוחה של הכנסת כאן כמובן. אז צריך להעצים , גם הממשלה, גם הכנסת, ואילו,בתי משפט, זוהי הערובה הסופית והקובעת, לסדר , יציבות, הגינות וכדומה.

    כאן בוויקיפדיה, על החזרי המס של הנשיא וכדומה , ושם גם על פרשת מזרס כאמור ( אשאיר יותר מאוחר אולי, פסקי דין מארה"ב בקשר לפרשיה זו) כאן :

    https://en.wikipedia.org/wiki/Tax_returns_of_Donald_Trump

    להתראות

    אהבתי

  7. רק פה למעונין :

    פסק דין של בית משפט פדרלי לערעור של מחוז קולומביה . בקשר לצוי הקונגרס , להמציא להם , את החומרים והתיקים של טראמפ בקשר לחשבונותיו , ואפילו לפני תקופת בחירתו לנשיאות וכו…. מאוד מומלץ. מי שלא מבין משהו, יכול לשאול . כאן :

    יש ללחוץ כדי לגשת אל 19-5142-1810450.pdf

    להתראות

    אהבתי

  8. ורק לא לבלבל בין הפרשיה והחקירות המוזכרות לעי"ל ( מזרס , החזרי מס וכדומה ) לבין תהליך ההדחה הנוכחי. אין קשר. בזה הנוכחי , עסקינן בביטחון לאומי ( שיחת הטלפון הידועה בין נשיא אוקראינה לטראמפ ). חקירות לפני, והליך ההדחה הרסמי באו אנו מצויים, בנפרד.בקרוב אני מאמין, אפתח בלוג, ונעקוב וננתח גם אחרי הליך ההדחה של טראמפ, וגם המשפט של נתניהו. יהיה שמח.

    להתראות

    אהבתי

  9. כל מה שכתוב בפוסט נכון חוץ מן העובדה שהחוק בוטל כיון שהוא יצר אי-יציבות כרונית.
    הוא מתאים לזמנים שלווים (שאנחנו נמצאים בהם היום למשל), ולמצב האישי שנוצר היום, אבל הוא לא מתאים לזמנים עם זעזועים, וגם כאלו יכולים להגיע.
    השיטה הישראלית במהותה דורשת הסכמה רחבה ובחירה ישירה לא מתאימה לכך.

    אהבתי

  10. רק הערה/ הבהרה:

    כתבתי לעי"ל, בגלל המשילות, לא בגלל האישיות. כמובן, לא זה שהאישיות לא נחשבת. היא הראשונה במעלה אפילו. אלא, כאשר יש משילות, כפי בבחירה ישירה או עקרונות נגזרים וכדומה , אזי :

    האישיות תוכל לבוא לידי ביטוי יותר טוב כמובן. לא שאישיות לא נחשבת כמובן. רק שבמשטרים דמוקרטים, יש בעיה סבוכה עם זה .

    להתראות

    אהבתי

  11. תמריץ שני הסעיפים שהזכרת "סעיף 8ב' בחוק קבע: מי שכיהן כראש ממשלה שבע שנים רצופות לא יהיה מועמד בבחירות לראש הממשלה שבסמוך לאחר מכן. סעיף 15ב' בחוק קבע: מי שנבחר לראש הממשלה ולא הציג ממשלה כאמור, וחזר ונבחר, ושוב לא הציג ממשלה כאמור, לא יהיה מועמד לראש ממשלה בבחירות המיוחדות שייערכו בסמוך לאחר מכן." אינם תלויים בהכרח בבחירה ישירה לראש ממשלה. אפשר להשאיר את אותה שיטת בחירות ולהכניס סעיפים על הגבלת זמן של אדם להיות ראש ממשלה וכן הגבלות על נסיונות של אדם להרכיב ממשלה בראשותו.

    אהבתי

  12. משה בעיקרון אתה צודק אבל זה פחות טבעי בשיטה הנוכחית שבה כביכול השלטון ניתן למפלגה והיא מחליטה על מי מראשיה להאצילו. אבל זו בהחלט אפשרות ואני בעדה.

    אהבתי

  13. למיטב זכרוני שיטת ההצבעה בשני פתקים בוטלה כיון שהיא הגדילה את המפלגות הקטנות והבינוניות על חשבון שתי המפלגות המתחרות על השלטון.

    בעבר המאוד רחוק מפלגות השלטון קיבלו כ 40 מנדטים, ולפיכך היה להן די קל להקים קואליציה יציבה, שפחות נתונה לסחטנות של המפלגות הבינוניות והקטנות. או אפילו ח'כ מרדן אחד.

    אבל בשיטת הבחירה הישירה – לאחר שהאדם כבר בחר את ראש הממשלה העדיף עליו, משיקולים ממלכתיים, הוא הרשה לעצמו לנסות לקדם איזשהי גחמה די שולית שלו או לעזור למגזר "שלו". מה שהביא לגידול מסחרר במפלגות כמו שינוי או ש'ס (על חשבון העבודה והליכוד). מצב שכזה מקטין את המשילות של המפלגה שהקימה את הקואליציה ו/או דוחף להקמת ממשלות רוטציה, איחוד לאומי / שיתוק לאומי.

    אבל המצב הנוכחי, והאיום במערכת בחירות מועד ג' (שגם היא עלולה להסתיים בתיקו) – בלתי נסבל בעיני.
    מכאן ש אני אפילו מוכנה לחזור לשיטת ההצבעה בשני פתקים – אם יוכנסו בה כמה שיפורים בהשוואה לעבר.
    הרעיון שעלה על דעתי – מפלגתו של המנצח בהתמודדות על ראשות הממשלה (ולו גם בהפרש זניח של מאה קולות) מקבלת, כמתנה משילות, 20 חברי כנסת.
    בפתק השני, עליו מתמודדות כל המפלגות, יחולקו בין המפלגות 100 מנדטים (במקום 120).
    בהנחה שמפלגתו של ראש הממשלה הנבחר תזכה מהבוחרים לכרבע עד כחמישית ממאה המנדטים (כלומר ל 25 – 20 מנדטים) + 20 המנדטים שיקבל כמתנה = יעמדו לרשות ראש הממשלה הנבחר לפחות 40 – 45 מנדטים.
    כלומר צפוי שתהיה לו קואליציה יציבה ותפתר בעיית המשילות.

    אשמח לשמוע דעתכם על הרעיון ו/או רעיונות אחרים.

    Liked by 1 person

  14. כתבתי בעבר פוסט על רעיון דומה. יש לו הרבה יתרונות וחסרון מפלצתי. החיסרון הוא שאחד כמו אהוד ברק יוכל לחלק את ירושלים ולהחזיר את הפליטים עם רוב מלאכותי.

    אהבתי

  15. * ברגע שמאמצים הגבלת כהונה, אפשר גם להחיל חוק צרפתי.

    * אם נשארים בשיטה פרלמנטרית, אני מעדיף את הצעתו של משה.

    * שיטה נשיאותית נראית לי עדיפה. אבל איך מבצעים את המעבר?

    * השילוב של שיטה פרלמנטרית ובחירה ישירה נראה לי בעייתי, ואפשר לומר שלא הוכיח את עצמו, גם לא כצעד ראשון במעבר לשיטה נשיאותית.

    * אם היו קובעים – בנוסף לבחירה הישירה – שראש הממשלה ממנה את השרים כרצונו, והכנסת יכולה לפסול אותם רק ברוב של שני שליש, אז אולי זה כן היה עובד. (אולי היו נדרשים תיקונים נוספים שיבהירו את חלוקת הסמכויות).

    * איזונים ובלמים בין הממשלה והכנסת (בשיטה נשיאותית) לא חייבים *להתווסף* על האיזונים והבלמים הקיימים, אלא יכולים *להחליף* חלק מהבלמים הקיימים.

    * אם עוברים לבחירה ישירה, רצוי לבחור בשיטת הצבעה סבירה, שלא מענישה מדי את מי שמצביע בכנות. אני מעדיף שיטות שבהן ניתן לציין מספר עדיפויות, כמו Condorcet או IRV או (הכי טוב) שילוב בין השתיים. (יש 4 שילובים, כולם טובים).

    אהבתי

  16. תמריץ,

    לא חושב שיש כאן עניין אישי של איש אחד, יש כאן עניין של משילות, מי שולט? האם שולט העם באמצעות נציגיו, או שולטת חונטת המגזר הציבורי-משפטי-צבאי באמצעות מפלגת כחול לבן (שם רובם יוצאי המגזר עם פנסיה תקציבית).

    אם גוש הימין יוותר פה, אז בעתיד לכל ראש ממשלה עקשן שלא יתיישר לפי הקו, יתפרו לו תיק על שיחה לא ראויה עם עורך עיתון (או משהו כזה), ואפשר יהיה לשכוח מגרוש מסתננים, או חוק הלאום או פסקת התגברות. כולם עניינים עקרוניים.

    אשמח מאד שתיקי 2000\4000 יגיעו לבית משפט, יש לי הרגשה שתפתח שם תיבת פנדורה, לאו דווקא לרעת נתניהו (ראה ההערות של שולה זקן מהיום).

    אהבתי

  17. תוספת:
    חוסר הצדק בולט מאד בתיק 2000 (הרי נתניהו הצביע נגד חוק ישראל היום), אבל גם בתיק 4000 לדעתי יש חוסר צדק, בתור מי שהחזיק מניות בזק באותה התקופה, לא נראה לי שמישהו פעל לטובת בזק, להיפך.
    אני ממליץ לכולם לרפרף על סדרת הכתבות של אבי וייס ב http://www.telecomnews.co.il שם הוא כותב בצורה מעמיקה יסודית וארוכה מאד על שוק התקשורת ותיק 4000 שמתלכדת עם ההתרשמות שלי (בקצרה – הוא מראה עם אינסוף עובדות ותימוכים שלנתניהו לא היתה יכולת השפעה לטובה עבור בזק כשר התקשורת). אשמח לראות מה גורם אובייקטיבי יחסית כבית המשפט יגיד על זה, אחרי אינסוף הדיסאינפורציה השטחית שרצה בכותרות .

    יאללה משפט!

    אהבתי

  18. רק חשוב לציין:

    הפוליטיקה הפנימית, מאוד אכזרית במדינת ישראל. לפעמים זה לא מובן , איך ראש ממשלה יכול לתפקד בכלל. המון צ'ילבות . סכינים בגב. הדלפות . דברים לפעמים שהם לא יאומנו. אבל , ברגע , שראש הממשלה ,ממנה שרים, מחוץ לכנסת. אנשי מקצוע. אנשים אפורים , אבל מקצועיים מאוד, הם חבים לו נאמנות . לו בלבד. לו , לממשלה, ומעל הכל לציבור. לא לסיעה פוליטית ( לפעמים בקונטרסט לזו של ראש הממשלה) לא לקבלני קולות, פריימריז ואללה.

    הממשלה עובדת בצורה שיטתית, הומוגנית, ממוקדת , שקטה, מעל הכל , לטווח ארוך יותר. וכאן קמיליה, את יכולה לחשוב על הרעיון הבא גם:

    לא רק שממשלה תוציא ימיה כך , עם שרים מקצועיים ולא פוליטיים. אלא הבחירות למעשה יהיו ל- 8 שנים. 4 + 4. ואיך:

    אחרי 4 שנים, הולכים לבחירות ביניים. הרעיון הוא, שרק רוב מיוחד, או מקרה מיוחד, מוריד ממשלה . ואז , עם עדיפות לממשלה קיימת ומתפקדת , בחירות ביניים, מאשרים את המשך קיומה ותפקודה ,ואז :

    עוד 4 שנים ( אחרי בחירות ביניים כאמור) . כך נוצר מצב של חשיבה לטווח ארוך, ולא פופוליסטית, ל- 8 שנים. ואז, לא יתלוננו למשל, על רכבת תחתית או עילית וכאלו , שלוקחת עשרות בשנים ולא נגמר עד שנבנית וכדומה עד שזזים דברים. המון המחשות למעונין.

    להתראות

    אהבתי

  19. לדעתי הפיתרון המוצע לא פותר הבעיה הנוכחית. להבנתי, שורש הבעיה הוא ביכולת של מפלגות כמו זו של ליברמן להתנגד גם לממשלת ימין וגם לממשלת שמאל, ובכך למנוע משתיהן לקבל את אמון הכנסת. אני בעד מנגנון שלא יתחשב בקולותיהם של המתנגדים לכל ממשלה.

    הייתי מציע לאפשר לקואליציות של סיעות שמונות יחד מעל 40 ח"כים, להציג ״הצעה לממשלה״, כולל קווי יסוד וחלוקת תפקידים. אם הוצגה רק הצעה אחת כזאת – היא תמונה לממשלה החדשה. אם הוצגו שתי הצעות, הן תעמודנה לבחירת הציבור (האפשרות המועדפת בעיני), או לבחירת סיעות הכנסת, כשכוחה של כל סיעה בהצבעה יהיה כמספר בוחריה (כדי למנוע אפשרות של שוויון). כך, לא תהיה אפשרות להצביע נגד כל ההצעות.

    אהבתי

  20. להבנתי הצעתו של רץ דוחפת חזק לכיוון של שיטה דו-מפלגתית, היות שייתכנו רק שני גושים גדולים מ-40, והצעתו נותנת תמריץ חזק למפלגות להתאחד עוד לפני הבחירות, ותמריץ חזק לבוחרים להימנע מהצבעה למפלגות שלא התאחדו עם אחת משתי המפלגות הגדולות.

    שיטה דו-מפלגתית מעבירה את הכוח מהבחירות הכלליות לפריימריז, בהם יש ייצוג-יתר לוועדי עובדים. שיטה דו-מפלגתית מצמצמת מראש את מרחב האפשרויות של הבוחר, וחוסמת הקמת מפלגות חדשות שיתחרו בשתיים הקיימות.

    אם רץ היה מציע במקביל לעבור לשיטת הרשימה הפתוחה, זה היה נותן מענה לבעיית הוועדים, וממתן מעט את חששותיי מהצעתו.

    אהבתי

  21. תפוז,
    אשמח אם תסביר למה לדעתך השיטה שהצעתי תביא למערכת דו מפלגתית, ולמה לדעתך החזרת הבחירה הישירה (כהצעת תמריץ) תביא לאיחודי מפלגות.

    אהבתי

  22. תמריץ כתב:
    " … כתבתי בעבר פוסט על רעיון דומה. יש לו הרבה יתרונות וחסרון מפלצתי. החיסרון הוא שאחד כמו אהוד ברק יוכל לחלק את ירושלים ולהחזיר את הפליטים עם רוב מלאכותי.."
    ,_____________
    ואני חשבתי שהפרס הגדול לזוכה במקום הראשון הוא רעיון מקורי שלי 🙃

    "החיסרון המפלצתי" מעט פחות מפחיד בעיני (בהשוואה ליתרונות הוודאיים של הגדלת המשילות של הגוף הנבחר).

    1. גם כשבמפלגתו של ראש הממשלה יהיו 40 – 45 ח'כים, כוחו יהיה קטן משמעותית בהשוואה לכוחו של נשיא במשטר נשיאותי. ועדיין מדינות כמו ארה'ב מצליחות לשרוד, ואפילו לשגשג, אפילו תחת נשיאים איומים ונוראים כמו (מחק את המיותר בעיניך ) ברק אובמה / דונלד טראמפ.

    2. במילא מול החלטות מאוד גדולות וסופר דרמטיות (כמו הסכמי אוסלו או ההתנתקות מרצועת עזה) מפלגת השלטון לא תבחל בשום תרגיל, מפוקפק ונאלח ככל שיהיה. כולל להפעיל את הצבא כנגד אזרחים מפגינים, לתת לכמה ח'כים אנונימיים תפקידי סגן שר. על כל ההטבות הנלוות לתואר ועוד. תרגילים שהקואליציה אינה יכולה ו/או מסוגלת לבצע בכדי לקדם כמה עשרות או מאות תוכניות שונות הנגזרות מהשקפת עולמה ומהבטחותיה לבוחרים.

    3. הביטחון העיקרי שלי בכך שאף ראש ממשלה עתידי לא יאפשר לסורים לשכשך את רגליהם בכינרת או שלא יוכנסו לארץ מאות אלפי צאצאי פליטים וכד' – אינו נעוץ בשום שיטת בחירות ישראלית.
    אני סומכת בעיקר על הערבים שיכשילו את כל התוכניות ההזויות מסוג זה. מאז שנות השלושים של המאה הקודמת – הם סיכלו כל הצעה לפיתרון שישאיר בידי היהודים אוטונומיה על חלק מאדמות המזרח התיכון. אין שום סיבה להפסיק להאמין בעקביותם.

    אהבתי

  23. בארה"ב הקונגרס מאוד מקשה על הנשיא להעביר דברים דרמטיים. בשיטה הישראלית הבלם היחיד הוא הכנסת ולא ייתכן שהכנסת תורכב ממיעוט שיהפוך לרוב מלאכותי. זה גרוע אפילו מ"רוב עם הערבים".

    אהבתי

  24. דבריי התייחסו אך ורק להצעתו של רץ. השתמשתי במילה תמריץ במשמעותה המילונית (incentive), ולא ככינויו של אדם.

    ככלל, שיטות שמבוססות על רוב יחסי (plurality) מובילות למערכת דו-מפלגתית. מקווה שזה ברור ומוסכם.

    השאלה היא אם הטלאי ש-רץ מוסיף לשיטתו – דרישת סף של 41 מושבים – משנה את התמונה באופן משמעותי, ומנטרלת את הסחף החזק למערכת דו-מפלגתית.

    דרישת סף של 31 מושבים אינה אפקטיבית, כי גם ככה יש מפלגות של יותר מ-30 מושבים. רץ דורש 41 מושבים. השיטה הנוכחית דורשת 61 מושבים. בטווח שבין 31 ו-61, הצעתו של רץ קרובה יותר ל-31. כלומר, הצעתו קרובה יותר לשיטה טהורה שמבוססת על רוב יחסי (plurality), מאשר לשיטה רובנית (majoritarian). ההשלכות יהיו בהתאם.

    אהבתי

  25. הבהרה:

    מה שמוביל למערכת דו-מפלגתית זה *ההסתפקות* ב-41 מושבים (במקום 61) ולא *הדרישה* של 41 מושבים, כמובן. בתגובתי הראשונה טעיתי והפכתי את היוצרות.

    בכל אופן, טענתי המרכזית לא השתנתה: הסתפקות ברוב יחסי (למרות הטלאי) תוביל למערכת דו-מפלגתית.

    אהבתי

  26. רק עוד הבהרה לתגובותי לעי"ל :

    כאשר עסקינן במשילות, עסקינן בעקרון יסודי ביותר:

    הממשלה הינה גוף ביצועי ( רשות מבצעת) היא לא גוף רעיוני תיאורטי בעיקרון ,כפי המחוקק. הממשלה, צריכה להוציא לפועל מדיניות ולבצע או ליישם תפיסות נבחרות. המחוקק לעומת זאת, יכול לרוב, לדון רק בהיבטים תיאורטיים ועיוניים בקשר למעשי חקיקה. לא כך הממשלה. לכן, אמות המידה, הכלים הנדרשים ביחס לשני הגופים הללו , שונים בתכלית. לכן בין היתר, יש לבצע הפרדה בין הכנסת לממשלה. ויש לתת לממשלה כלים לבצע וליישם מדיניות, שאותה בחר הציבור. המחוקק מטבעו הינו ייצוגי ותמהילי ( תמהיל) אבל :

    כאשר ממשלה מורכבת מתמהיל ייצוגי של הציבור, הרי בכך, חותר הדבר תחת תכליתה העיקרית: ביצוע. שהרי, התמהיל , מייצר ניגוד רעיוני וביצועי מטבעו. נניח:

    לפיד יושב עם חרדים באותה ממשלה. אז הרי, נפגעת יכולתה של הממשלה, להוציא לפועל , מדיניות שהציבור בחר בה. שהרי, ווקטורים שונים, תדיר מתנגשים , ומייצרים קיפאון, סחבת , גרירת רגליים , משברים וכו…. בית המחוקקים יש להדגיש, במדינה דמוקרטית, מטבעו צריך להיות תמהילי , לא כך ממשלה שהיא גוף ביצועי כאמור.

    הנה המחשה באמת זניחה :

    הבית היהודי דאז , כמפלגה קטנה בתוך הממשלה ( קטנה יחסית) כך מצטט :

    בנט מאיים: "אם ישוחררו ערבים-ישראלים – נפרוש"

    יו"ר הבית היהודי הודיע שמפלגתו תפרוש מהממשלה אם ישוחררו רוצחים אזרחי ישראל. במקביל, ישראל הקפיאה העברת כספי מסים לרשות הפלסטינית. "אלו איומי סרק שלא יצאו לפועל"

    כאן :

    https://news.walla.co.il/item/2737197

    אז בלי להביע דיעה לגופו של ענין כמובן, יש התנגשות רעיונית וביצועית בין סיעות בתוך ממשלה תמהילית. זה פוגם כמובן , באחידות וזרימה של ההוצאה לפועל והביצוע והיישום של מדיניות כלשהיא. זוהי תדיר בעיה רצינית במשטר פה. וניתן לפתור אותה כפי שהצעתי :

    על ידי מינוי אנשי מקצוע רציניים, אפורים , בלי קשר וזיקה פוליטית. בלי שאיפות יומרניות וחתרניות.הם באים לשירות מילואים. באים לשרת הציבור . לא ללטוש עיניים למשרה יותר ויותר בכירה, או לקבל יותר קולות ומעמד במרכז המפלגה או בוחרי המפלגה, ואגב כך לא פעם, לחתור תחת ראש הממשלה המכהן. נניח כהמחשה:

    גדעון סער נניח נבחר בבחירה אישית ישירה. והוא בוחר בקרנית פלוג , כשר אוצר ועוד הרבה המחשות כאלו. קרנית פלוג, אין לה ענין , בפריימריז או כדומה, לא ליכוד, לא כחול לבן לא כלום .אין לה ענין בקריירה פוליטית כלל. אבל, היא אשת מקצוע מנוסה. ישרה, ורגילה או מנוסה בשירות הציבורי. ממשלה כזו, מייצרת:

    ביטחון, אמון ,רוגע ,שקט ,מקצועיות וכדומה . מוסיפה מאוד להגיינה ציבורית כה נדרשת.

    להתראות

    אהבתי

  27. ועוד היבט כמובן :

    כך גם ראש הממשלה עצמו, לא שוקל שיקולים פוליטיים צרים, כאשר הוא ממנה שרים. השיקולים שלו ענייניים ומקצועיים ואידיאולוגים ( יש להדגיש: אידיאולוגיים). שהרי:

    הוא לא מתגמל נאמנים לו פוליטית. הוא לא מתגמל מי שיתחזק אותו פוליטית בראשות המפלגה וכדומה. אלא : אנשי המקצוע, המסורים, והטובים ביותר, ואפילו:

    המתאימים ביותר אידיאולוגית כמובן. לא לשכוח גם היבט חשוב זה.

    הנה המחשה:

    דוד אמסלם, מונה לשר התקשורת על ידי נתניהו. נעזוב את אמסלם גופא. אפשר רק להניח ( ויותר מכך ) שהנאמנות ללא סייג של אמסלם,לא כל שכן כאשר נתניהו במשבר קשה זיכתה אותו בתפקיד הנחשק ( החוק הידוע כחוק הצרפתי וכדומה ) ולא שום מקצועיות ויושרה יוצאי דופן כמובן. כאן:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5541085,00.html

    להתראות

    אהבתי

  28. תפוז,
    ההסתפקות ב-41 מושבים היא עבור קואליציה של מפלגות, ולא עבור מפלגה בודדת. אני מבין למה זה יכול להפוך את המערכת לדו-גושית, אבל לא לדו-מפלגתית. ובכל מקרה ההצעה משאירה אפשרות למפלגות להתנייד בין הגושים.

    אגב, גם היום אין צורך ב 61 קולות על מנת להקים ממשלה, וניתן להסתפק אפילו ברוב של 1 נגד 0 ("ממשלת מיעוט"). כלומר, הרף המינימלי שהצבתי גבוה יותר מזה שכבר קיים.

    אהבתי

  29. חייל אני גונב לך לרגע את פינת הטירלול האמריקאי
    הביולוגית פרופ' הת'ר היינג ציינה שגברים בדרך כלל גבוהים יותר מאשר נשים. כתגובה לדבריה, סטודנטים יצאו במחאה מכיתתה בקולג' אוורגרין שבוושינגטון. בעלה, הביולוג פרופ' ברט ויינשטיין, איש שמאל פרוגרסיבי מובהק, לימד באותו קולג'. הוא סירב לעזוב את הקמפוס ביום שבו סטודנטים שחורים הכריזו שמורים לבנים אינם רצויים. הסטודנטים זעמו, השפילו את ויינשטיין וכינו אותו גזען. המשטרה הזהירה את ויינשטיין שמתפרעים עוצרים מכוניות באזור ובודקים האם הוא הנהג. במהלך המהומות, הסטודנטים השפילו גם את נשיא הקולג' ג'ורג' ברידג'ס, כלאו אותו במשרדו ואסרו עליו לצאת לשירותים. כתגובה שכר ברידג'ס את אחד מראשי המתפרעים כיועץ לענייני שוויון. פרופ' הת'ר היינג ופרופ' ברט ויינשטיין, לעומת זאת, נאלצו לעזוב את עבודתם. באתרי האינטרנט האישיים שלהם מופיעה כותרת גדולה: "פרופסור בגלות".
    https://www.makorrishon.co.il/opinion/180319/
    יש שם עוד טירלולים לדעתי זה המנצח שם אבל יש לו מתחרים מעולים

    אהבתי

  30. רץ,

    כן, הבנתי שההסתפקות ב-41 מושבים היא עבור קואליציה של מפלגות, ואני מניח גם (האם זה נכון?) שבשיטתך ההתאגדות לא חייבת להיות רק לפני הבחירות אלא גם אחריהן – ובכל זאת אני סבור שהצעתך תוביל למערכת דו-מפלגתית, ולא רק דו-גושית.

    נתאר לעצמנו מפלגה גדולה בעלת כ-30 מושבים שצריכה להגיע ל-41 (במקום 61 כיום). יש לה חלופות מגוונות להקמת קואליציה, ולכן כוח מיקוח גדול בהרבה מאשר כיום, מול המפלגות הקטנות בגוש שלה. היא יכולה לתגמל את המקדימים להתאחד איתה ובמיוחד את המסכימים למיזוג מלא מראש, ולהעניש את המאחרים, שלוקחים סיכון גדול יותר מאשר כיום.

    (נכון שאם הגוש המתחרה ישיג יותר מ-41, היא תצטרך להשיג לפחות כמוהו כדי לגבור עליו, אבל זה ייעצר הרבה לפני 61, בטח אם יש הרבה סרבנים מתמידים, כמו שאתה אומר).

    גם הפיתוי עבור הבוחר להצביע למפלגה הגדולה בגוש, גדול יותר.

    כעבור מספר סיבובי בחירות, הבוחרים מתייאשים ממפלגות קטנות, פרט לרסיסים אחרונים עיקשים שנותרים כמאובנים חיים.

    * * *
    בנוגע לסיפא שלך שגם כיום הקמת ממשלה דורשת רוב יחסי בלבד – כיום אסור שמספר המתנגדים יעלה על מספר התומכים, ואצלך מותר! למשל, לפי הצעתך ייתכן שלקואליציה יהיו 41 תומכים מול 79 מתנגדים ובכל זאת היא תקים ממשלה, כי המתנגדים מפוצלים. להבנתי זה לא יכול לקרות כיום (אלא אם כן לפחות 39 מהמתנגדים ייעדרו מההצבעה? מה שלא סביר).

    אהבתי

  31. ושימו לב להמחשה לעי"ל עם בנט , הבית היהודי דאז ואיום פרישה מן הממשלה. זוהי הרי :

    ממשלת ימין קלאסית. אז אפילו כך, סיעה בימין, מאיימת על סיעה בימין, בתוך אותה ממשלה , לפרוש מן הממשלה , ובעצם לנסות להפיל אותה. מה נאמר, מה נוסיף ? אז קטבים ימין נ' שמאל בתוך אותה ממשלה ? זה למחוקק , זה לפרלמנט. לא ממשלה ,שכל כולה : ביצוע , הוצאה לפועל של מדיניות, אידיאולוגיה , נבחרת או נבחרים , על ידי הציבור.

    להתראות

    אהבתי

  32. תמריץ,
    אתמול הלכתי לראות את הטרמינטור החדש וברשותך אפרסם כאן קול קורא לעלות על הוליווד עם D9. תחילה הם הביאו 8 בחורות לדני אושן אחר כך הביאו בחורה וכושי למלחמת הכוכבים ובחורה לגברים בשחור. עכשיו הביאו בחורה ובחורה היספנית לטרמינטור ועשו איתן מחדש את טרמינטור 2. אם הם מביאים טרנסג'נדר בתור בונד החדש אני פורש מעולם הקולנוע.

    אהבתי

  33. תמריץ,
    לצערי אני חייב להודות שצדקת בעניין הIQ של הימנים. מסתבר שההפגנה השבועית בפתח תקווה מתפצלת כמו בית כנסת תימני והפלג הפורש יפגין בתל אביב.

    אהבתי

  34. רץ,

    קראתי שוב את הודעתך הראשונה ואני רואה שהמצב אפילו חמור יותר, אם מאמצים את האפשרות המועדפת עליך, שההכרעה בין שתי הקואליציות המתחרות תעמוד לבחירת הציבור.

    אם ההכרעה בין שתי הקואליציות המתחרות עומדת לבחירת הציבור, אז גודל הקואליציה מאבד מחשיבותו, ובלבד שהיא עומדת בדרישת הסף של 41 מושבים. למה לצרף עוד מפלגות קטנות שסתם ידרשו משרות ויציקו? הגענו ל-41 והמשחק נגמר. או שאנחנו הקואליציה היחידה וניצחנו, או שהולכים לעם ואומרים לו: תבחר, קואליציית-ימין או קואליציית-שמאל. 41 זה מספיק וכל המוסיף גורע.

    – התלות במפלגות הקטנות בגוש פוחתת דראסטית.
    – מסלול אקספרס למערכת דו-מפלגתית.

    אהבתי

  35. תפוז,
    א. הבנת נכון, ההתאגדות תעשה לאחר הבחירות ולאור תוצאותיהן, ולא על סמך ניחושים לפני ן.
    ב. ההצעה שלי נותנת תמריץ שלילי מאוד לסרבנים מתמידים, בכך שדנה אותם לחתום קבע באופוזיציה, כך שאני לא מאמין שיהיו רבים כאלה.
    ג. אם מפלגה גדולה תחליט לנטוש/להעניש מפלגה קטנה מהגוש שלה, היא תסתכן בכך שהיא תחבור לגוש הנגדי ותקים איתו ממשלה.
    ד. אף אחד לא ישאף להקים דווקא ממשלת מיעוט, שכנראה תהיה ממשלה כושלת שלא תוכל לקדם תוכניות שדורשות חקיקה, ובכל רגע תהיה אופציה להפילה באי אמון קונסטרוקטיבי או בפיזור הכנסת.

    אהבתי

  36. שתי הערות
    א. בכל שיטה ישנן חסרונות מעצם היותה שיטה ולכן כל שיטה מזמינה ניסיון לניצול לרעה מצד שחקנים שונים המנסים לשפר את מעמדם בסבב הנוכחי. עם זאת לפעמים חשוב יותר שמירה על העקביות של השיטה מאשר ניסיון מתמיד לשפר אותה שכן מה שחשוב בשיטה זה שהיא מאפשרת לשחקנים השונים להבין מה הם הולכים להשיג וכך מאפשרת להם לפעול באופן רציונאלי. מבחינה זו שיטה או חוקה צריכה להיות קדושה ולא לתת להתרגשות מהתנודות הרגילות של המשחק לפגוע בה.
    ב. מבחינתי כאדם רגיל אין ממש השפעה על המריבה שיש בין האליטות לבין עצמן. שתי הכנופיות רבות במרץ אך המדינה ממשיכה להתנהל כסדרה בלי פגיעה רבה בכלכלה או בחברה. מלחמות השושנים באנגליה או המאבק המתמיד בין הגואפלים לגיבלינים באיטליה לא הפריע באמת לחברה והעסיק קבוצה די מצומצמת של אנשים שתפשה אותו כחשוב מאד למרות שהוא לא באמת היה חשוב מאד. כשהמאבק יוכרע ויובהר מי המנצח נתאים את עצמנו למציאות החדשה. בינתיים, העניין שלי במאבק הוא שולי מאד. לטעמי, מי שמסכם את העניין היטב הוא מאפיהו: https://mafyahu.wordpress.com/2019/11/03/%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%94/

    אהבתי

  37. לכל כותבי החוקה למיניהם
    הנקודה של הניצול לרעה מסבירה מדוע שיטות מסובכות הן גרועות כל כך. ככל שישנם יותר כללים לא אינטואטיביים המובנים רק ליודעי ח"ן כך הפיתוי לנצל את השיטה לרעה גדל. שיטות פשוטות עדיפות כי הן ברורות יותר וקשה יותר לנצל אותן לרעה.

    אלרום,
    אוי ואבוי לנו אם הממשלה תהפוך לבירוקרטית חסרת פוליטיקה עם פרלמנט חסר שיניים היכול להתווכח על הכול בלי אחריות על כלום.

    אהבתי

  38. י.ד. , אתה כותב לנו בעלמא , העיקר לכתוב הא …

    אתה כותב לנו: אוי ואבוי לנו…. לא מסביר למה. אתה כותב לנו : הממשלה תהפוך לבירורקרטית. לא מסביר איך בדיוק ולמה תהפוך לבירורקרטית. כך היא לא נניח ? ומה זה בכלל בירוקרטית לשיטתך לא מובן ? אולי אתה מדמה פקידים מקצועיים, בירוקרטים לכאורה, וכך גם הממשלה ? מגוחך לגמרי.

    אתה כותב חסרת פוליטיקה. כאילו פוליטיקה זה טוב ? מה טוב בזה ? שממשלות לא מוציאות ימיהן . כל שני וחמישי בחירות ? בגלל מה ? בגלל פוליטיקה. מבחינתך טובת הציבור, אמון הציבור, הוא לא כלום הא ? מה מעסיק אותך בדיוק תסביר לנו פה ?

    פרלמנט חסר שיניים ? הרי כתבתי שצריך להעצים הפרלמנט. והמחשתי איך. במצב הנוכחי הוא חסר שיניים. הוא תמיד היה חסר שיניים ( בעיקרון ). להתווכח לא מתווכחים שם תדיר ממילא ? ועל מה ? על הצעות חוק אכן . למה ? כי זה תפקיד הפרלמנט.הוא המחוקק. גם על תפקוד הממשלה . אבל, הם חסרי שיניים של ממש. כך היה תמיד. וכך צריך להיות טבע הדברים או הדברים עצמם. טרחת לקרוא התגובות שלי? באמת ובתמים להבין ? כי אם כן, לא היית כותב דבר כזה.

    האם אתה מודע להלכי רוח בציבור ? נקעה נפשם של אנשים מפוליטיקה ופוליטקאים , ובחירות מזורגגות לבקרים וערבים. הון עתק על חשבון הציבור. הון עתק בשביל פוליטיקה קטנונית ומתועבת. חיבור בין פוליטיקה להון משחית. והרי בחירות לערבים ובקרים, זוהי לא הבעיה היחידה. ביצוע, תפקוד , מטורף לגמרי.

    עד שמקבלים החלטות תקציביות.עד שמחליטים על פרוייקטים ארוכי טווח . עד שמקבלים החלטות בטחוניות . אין אסטרטגיות קוהרנטיות. זה לפעמים פארסה ממש.

    ואם אתה רוצה להתגבב איתי . תסביר ותנמק עצמך כדבעי , ואם לא כדבעי, אז אפילו איכשהוא. לא בעלמא. או שאולי חשבת שאבהל מ- אוי ואבוי…….איזה גיחוך.

    להתראות

    אהבתי

  39. י.ד ובכלל, אם לא הספיקו ההמחשות לעי"ל ( 2 זניחות, אבל, מאוד אופייניות ) ניקח שטות מפגרת, עליה נפלה ממשלה לכאורה:

    מע"מ אפס על דירות. על זה נופלת ממשלה ? איך יפתרו פה בעיות דיור קשות כל כך ? יוקר מחיה ? ממש לא מזמן, לך לקרוא:

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001012110

    להתראות

    אהבתי

  40. פה עוד אחד בקשר לנפילת הממשלה ומע"מ אפס כולה. בלי להביע דיעה קונקרטית על מדיניות דנן של מע"מ אפס. כדאי לקרוא הריאיון עם לפיד להלן, ולהבין התחושות , האוירה וכדומה. טוב, יכולים להיות תדיר חילוקי דיעות , ואפילו קשים. אבל, בממשלה של פוליטיקאים בעיקר, משתרבבים תדיר, שיקולים פסולים ומתועבים. זה הענין העיקרי פה. באמת המחשה זניחה לגמרי. כאן:

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3646447,00.html

    להתראות

    אהבתי

  41. וכאן, איזה פארסה. הדלפות תדיר. מאיפה ? קבינט מדיני בטחוני. ומה ראש הממשלה רוצה לעשות ? לחייב שרים בבדיקת פוליגרף. לאיפה הגענו ? כאן:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4278050,00.html

    אז צריך ששרים יהיו אנשי אמונו של ראש הממשלה. עובדים אצלו. חבים לו נאמנות. לו ולציבור מעל הכל . כך עובדת ממשלה. שרים הרי ברגיל ,ממונים משיקולים פוליטיים או סתם קואליציונים, וחותרים תחת הממשלה , וראש הממשלה. לכן, מינויים מקצועיים, מחוץ לבחירות, הן פתרון טוב מאוד למצב דנן. מינויים אישיים של ראש הממשלה הנבחר.

    להתראות

    אהבתי

  42. ו- י.ד. , רק שתהיה בעניינים, במדינת חוק, מדינה בה שורר שלטון החוק. כולם בירוקרטים. כולל הממשלה, על שריה , ועדותיה, קרביה , כרעיה , בני מיעיה. כך הדבר, ולא אחרת . כולם חייבים לפעול בגדרי החוק. אין קפריזות אישיות. והחוק, וואלק סיבוכים עמוקים מיני ים.

    בחרתי לך ולכל המעונין, פסק דין קצר, בג"צ קצר, על נושא די רומנטי והדיוטי:

    העותרים בבג"צ להלן, מלינים ( מתלוננים ) על כך , שהקצאה של מבחנים ( טסטים לנהגים חדשים פשוט) לבוחני נהיגה, אינה סבירה וחוקית.

    טוב, העתירה ביקשה ומבקשת כמה וכמה סעדים או הוראות נניח מבית המשפט. אבל , שים לב :

    העותרים בסוף, טוענים דבר פשוט :

    את שיטת ההקצאה שר התחבורה, יישם השר לא על ידי התקנות תקנות, אלא , על ידי פרסום של נוהל פנימי. וגם שהם לא ממש שקופים הקריטריונים. לדעתם של העותרים , אין הדבר חוקי.

    אז מתי תקנות ? מתי נוהל פנימי ? זה הרי ענין בירוקרטי לעילא נשמע לאדם. הלא כן ? אבל, עליו ממונה השר ( שר התחבורה) וכך הוא צריך לפעול , בהתאם לחוק. אז כך או כך, הכל מלא בבירוקרטיה עצומה ממש.

    זה היה אבל רומנטי מאוד יחסית , כאן לבג"צ:

    https://bit.ly/2Cd1n87

    אבל , לך כאן לבג"צ הזה, נגד השר לענייני דת בממשלה, נ' ועדת השרים לענייני שירותי דת, נגד הממשלה עצמה ועוד אחרים . ,תחטוף חושך בעיניים ממש , אתה אדון החיתוכים וקיצורי הדרך האנטי בירוקרט. לך תראה מינוי למועצה דתית באיזה יישוב נדח ( אופקים ) הופך להיות טירוף בירוקרטי. אתה יודע מה . לך בפסק הדין להלן שם , רק לסעיף 30 , שאלה מאוד פשוטה:

    האם ועדת השרים ( בממשלה) הייתה יכולה לדון בערעור , על החלטה שלה ממש:

    https://bit.ly/2PLGitj

    מלאה הארץ בירוקרטיה. כך שרים, כך ממשלות. אין דרך אחרת. אתה כנראה סתם ממחזר תבניות לשון. בלי מושג מינימלי לגבי המציאות הסובבת אותך תדיר עם כל הכבוד.יהיו שרים פוליטיקאים אם לאיו, הביורוקרטיה , בעינה עומדת. ואין לשנות כהוא זה הדבר.

    להתראות

    אהבתי

  43. חוק הבחירה הישירה לא נועד לפתור מצב שבו אי-אפשר להקים ממשלה כי מצב כזה לא היה קיים אז. למעשה השנה הזו היא השנה הראשונה שאי-אפשר להקים ממשלה לפי שטת הבחירות הנוכחית. עד היום תמיד קמו ממשלות ששלטו 3 – 4 שנים.
    חוק הבחירה הישירה נועד כדי לפתור מצב שבו המפלגות הקטנות יוכלו לסחוט את המפלגות הגדולות השולטות (כך לפחות טענו אז).
    חוק זה היה חוק שלא נוסה מעולם לפני כן. אומנם יש מדינות שבהן יש בחירה ישירה אבל הנשיא או ראש-הממשלה יכול לשלוט גם אם אין לו רוב בפרלמנט. לפי חוק זה היחידי שיכול להיות ראש-הממשלה זה מי שנבחר אבל הוא לא יכול לשלוט אם אין לו רוב בכנסת. אם אין לו רוב בכנסת – הממשלה מתפזרת.
    שטה זו נוסתה לפני כ-20 שנה ונכשלה. 2 המפלגות הגדולות אז נחלשו וירדו מ-80-90 מנדטים (שתיהן יחד) עד ל-66 בשנת 1996 ול-45 בשנת 1999. כוחן של המפלגות הקטנות רק התחזק. בגלל כשלון השטה היא בוטלה.

    אהבתי

  44. החוק נוצר בגלל הבלגן של התרגיל המסריח. שם הבעיה לא הייתה העדר ממשלה אלא חוסר יציבות וסחטנות אבל זה אותו סוג בעיה. אין הכרעה ברורה מי ראש הממשלה ונוצר ואקום.

    אהבתי

  45. לתמריץ:
    עד לחוק וגם אחרי שבוטל היו ממשלות שכהנו 3-4 שנים. למרות הטענות לסחטנות כל המפלגות שהרכיבו את הקואליציה הסתדרו בינהן לבסוף כי הן הבינו שאם הם לא יסתדרו – כולן יפלו.
    בכל אופן החוק לא שפר את המצב.

    אהבתי

  46. היחס של הציבור לפוליטיקאים איננו אומר הרבה. הציבור סולד מהתנהלות המשטרה ואולי אפילו פוחד ממנה, האם מישהו מסיק מכך שלא צריך משטרה?
    ולכן השאלה הנשאלת היא למה צריך פוליטיקה? מדוע היא חשובה?
    אני חושב שצריך פוליטיקה כי יש במציאות שאלות שאין עליהן תשובה אחת פשוטה. מה לעשות מול או ביחס לעזה? מחלוקת בין ביבי לליברמן ובנט (גנץ ושות' הם באופן עקרוני בצד של ביבי). מה לעשות מול החרדים? לפיד וליברמן נגד ביבי והחרדים. מה לעשות ביחס לסוגיה הפלסטינאית? ביחס לBDS? ביחס למרבצי הגז שהתגלו?
    כל השאלות הללו הן שאלות סבוכות שפשוט אין תשובה אחת נכונה לגביהן.
    עוד יותר. גם לאחר שהוכרעה סוגיה, עם השנים חל שינוי בקרב הציבור. כיום במדינת ישראל ישנה קבוצה גדולה המאמינה שמדינת ישראל צריכה לשחרר לומדי תורה משירות צבאי ולתמוך בהם. לטעמם לימוד תורה שווה לשירות צבאי ופוטר אותו ממנו. זו לא שאלה של שוויון בנטל אלא הגדרת הנטל. לימוד תורה לדעתם הוא חלק מהנטל המוטל על עם ישראל לדורותיו. החוק הקיים לא משקף את העמדה שלהם. בית המשפט אוכף את החוק הקיים אבל הוא לא מסוגל לתת מקום לעמדה אחרת לחלוטין. את זאת יכולים לעשות רק הפוליטיקאים.
    הפוליטיקה מאפשרת לציבור לתת היזון חוזר לפוליטיקאים על הבחירות שלהם. לדעת רבים בדרום ביבי כשל ביחס לעזה ולכן התמיכה בדרום עברה לליברמן. זה לא שאלה של מה נכון או לא כי לכל אחד יש את הסברה שלו מה נכון או לא. ולכן בשורה הסופית הביקורת על סבירות או מידתיות הפעולות של הממשלה היא תמיד עניין פוליטי שבו הציבור מכריע.
    לכן צריך פוליטיקה וצריך סבלנות לתהליכים הפוליטיים שיכריעו בסוגיות השונות.

    אהבתי

  47. י.ד ,
    אבל, אתה לא מבין, שהמשטרה ממלאת הפונקציה שלה. גם אם לא מחבבים אותה. למעשה , בגלל מילוי הפונקציה, לא מחבבים אותה.

    פוליטיקה , לא אנלוגיה כלל. זאת הואיל, ובפוליטיקה אנו לא מתכוונים לעצם קיומה. אלא , אנו מתכוונים לסחרא מסחרה אלקטורלי שנלווה לדברים, ואנו מנסים לצמצם אותו סחרא מסחרה משחית. שבא על חשבון דברים מהותיים וערכיים . ופוגע בבחירה הסוברנית ( של הבוחר ).

    ואני לא כתבתי שיש לבטל הפוליטיקה במובן של בחירות סוברניות או עצם שינוי שיטת המשטר. מה שכתבתי , זה שצריך למצוא דרך לשפר או לעקר רעות חולות בפוליטיקה.רעות חולות לא רצויות אליבא כולה דעלמא . הפוליטיקה מטבעה תישאר. אבל, בכנסת כמובן,במפלגות עצמן והרבה פחות בגוף ביצועי כפי הממשלה.

    מה שאתה כותב, לא רלבנטי, לגוף ביצועי. רלבנטי לבחירות . רלבנטי לכנסת . לא רלבנטי הרבה לגוף שהוא תכל"ס ביצועי כפי הממשלה. כתבתי על הממשלה.וכך או כך, יש להפריד בין רעות חולות נלוות לפוליטיקה, לבין פוליטיקה.

    תקרא שוב התגובות , ובזהירות .

    להתראות

    אהבתי

  48. ו- י.ד. , כל עמדה ועמדה, כך או כך, מבחינה פוליטית ממשלית, צריכה לבוא לידי ביטוי בחוק. בלי ביטוי בחוק. לא יעבוד לרוב. מדוע ? מכיוון שלכל עמדה צריך הכרה חוקית. מעמד חוקי . צריך תקציב. אז איך זה עוזר ? כך או כך , עסקינן בחוק ועקרונות חוקיים וחוקתיים.

    נניח יש עמדה של מיעוט רפורמי במדינת ישראל. מיעוט רעיוני מובהק. בוודאי :

    אין להם ממש הכרה חוקית. אין להם מעמד בחוק. אין להם אפשרות למנות רבנים ראשיים שלהם. אין להם דריסת רגל במועצת הרבנות הראשית וכדומה. מתי תהיה להם אפשרות ? כאשר תהא להם הכרה חוקית מוצהרת . דריסת רגל במוסדות ציבוריים רשמיים. תקציבים וכדומה.( כך בין היתר, הומוסקסולאים התחזקו, על ידי הכרה חוקית אגב).שהרי, איך נשות הכותל יתפללו שם למשל ? בלי הסדר חוקי , זה בלבולי שכל.

    אז בעצם, אתה כותב על דבר והיפוכו. אתה כותב על החוק כלא משקף, ובעצם, רק החוק או הכרה חוקית בעיקרון יכולים לשקף ( שהרי לא עסיקנן בחופש ביטוי והתארגנות ספונטניים , שם אין לנו בעיקרון שום בעיה, אבל , זה על ניוטרל , חסר אפקטיביות של ממש) .

    אז למעשה , אם אתה רוצה לשקף , ומיגוון דיעות, החוק הוא הדרך היחידה האפקטיבית. זה לידיעתך.

    אבל שוב, לא כתבתי על כך. מה שכתבתי ( בעיקר) זה שהממשלה ,היא לא גוף רעיוני ומגוון. אלא , גוף ביצועי לעילא . וככזה היא לוקה. שלא כמו המשטרה, היא לא ממלאת ממש הפונצקיה שלה.

    לגבי בתי משפט . גם כאן אתה טועה. שהרי, גוף מיעוטי, חסר כוחות פוליטיים של ממש, מוצא נחמה לרוב, רק בבית משפט. מדוע :

    מכיוון שאחרי רבים להטות . הכוח נמצא אצל הרבים. וחסרי הכוח, עותרים לבית המשפט, ושם יכולים למצוא מזור . אז בית המשפט, נותן ביטוי גם לגיוון הדיעות והרעיונות והעמדות. רק , שהוא עושה זאת , בעקבות עוולות, בעקבות סכסוך, ולא מכללא. לא ביוזמה שלו כלל.

    וכך :

    אם נשים מופלות בכותל לטענתן כאמור, הן פונות לבית משפט. והוא דואג ( פאסיבית ) להסדר. ואילו :

    אם הימין נעשק על ידי מניעת עליה להר הבית, הוא פונה גם כן לבית משפט , על מנת למצוא מזור. אינספור עתירות דנן.

    כך שיש לך טעות יסודית. בית משפט, הוא לא אחת , בדיוק הכתובת , למיעוטים עשוקים , לקבוצות עשוקות ( סובייקטיבית – אובייקטיבית) וכדומה.

    אשאיר לך המחשות יותר מאוחר.

    להתראות

    אהבתי

  49. הנה י.ד. נמחיש זאת:

    חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם – 1980 כך מורה אותנו בסעיף 5, מצטט:

    כשירות להיבחר

    5. (א) כשיר להיבחר רב ראשי לישראל מי שנתקיימו בו אלה:

    (1) בעת הבחירה מלאו לו 40 שנה וטרם מלאו לו 70 שנה;

    (2) הוא מכהן או כיהן כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר, או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה.

    (ב) כשיר להיבחר חבר מועצה נבחר מי שנתקיימו בו אלה:

    (1) בעת הבחירה מלאו לו 30 שנה;

    (2) הוא מכהן או כיהן בישראל כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר,או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה.

    (ג) רב ראשי לישראל לא יהיה מועמד בבחירות לתקופה הסמוכה לכהונתו.

    (ד) חבר ועדת הבחירות לא יהיה מועמד לרב ראשי לישראל או לחבר מועצה נבחר.

    עד כאן הציטוט:

    אין צורך לגחך אפילו למקרא התנאים לבחירה . רב רפורמי אין לו סיכוי קלוש אפילו ( מספיק לחשוב על ההתניה של " המועצה קבעה שהוא גדול בתורה " ). אבל , איפה הם מוצאים מזור דווקא:

    בבית משפט לא פעם. הם לפחות יכולים לעתור ולנסות לשנות המצב. נשאיר אחר כך פסקי דין לרוב .

    להתראות

    אהבתי

  50. והנה כאן, עוד מיעוט נעשק כאמור. הימין. מבקש להתפלל בהר הבית . ולא יכול . מה עשה האדם או הקבוצה ( נאמני הר הבית ) כמובן: עתרו לבג"ץ. הנה כאן לבג"צ גופא ( מאוד מומלץ, קלאסי, וקצר מאוד, 5 עמודים) :

    https://bit.ly/2NOM9f3

    להתראות

    אהבתי

  51. וכאן היפוכם של העמדות :

    נשות הכותל, נעשקות, עותרות לבג"צ . הלינק להלן לדנג"צ , משמע : דיון נוסף בבג"צ ( על בג"צ שכבר נחתך) :

    יש ללחוץ כדי לגשת אל bagatz2000-1.pdf

    ועיננו חוזות תדיר, כיצד בית המשפט, הוא המזור לא אחת, לקבוצות נעשקות או מיעוטיות. לפעמים, המזור היחיד ממש.אם כך :

    אין לטעות, חוק וריבוי דיעות, מיגוון דיעות, כרוכים זה בזה , לבלתי הפרד ממש.

    להתראות

    אהבתי

  52. אל רום,
    מי לוקח?
    בג"ץ ניל הנדל, עוזי פוגלמן וענת ברון = BDS בפנים
    בג"ץ ניל הנדל, נועם סולברג, יעל וילנר = BDS בחוץ

    אהבתי

  53. חייל זקן, אני רק מניח שלא טרחת לקרוא, מה ההבדל בין שניהם. כך או כך , שים לב לוגית:

    ניל הנדל, בשני המקרים נוכח. פעם בחוץ. פעם בפנים. ואגב, בשני המקרים ,הוא היה השופט המוביל. אני השארתי לינק אגב לשניהם ( לקודם במקום אחר) . צריך לקרוא בשביל להבין , למה פעם כך , ופעם כך . אבל בקצרה:

    בעוד שבמקרה הראשון של קסאם ( הסטודנטית) היא הייתה דג רקק, במקרה שלפנינו, עם עומר הזה , מדובר בכריש של ממש. וכך החוק , וכך התקנות בדבר. אם מדובר בכריש סיסטמטי ומשפיע ולעת הזו גם ( אקטואלי ) זה דבר אחד. אם דג רקק , דבר שני. מה גם שהסטודנטית, הייתה יהודיה, והביעה חרטה גמורה על מעשיה בעבר בקשר לעידוד חרם ( בעבר יש להדגיש).

    להתראות

    אהבתי

  54. שים לב חייל זקן : בכל המקרים אבל, השופטים היו באחידות דיעים . גם במקרה הראשון, וגם במקרה השני. ורוב הסיכויים , שאם היית לוקח גם ההרכב הראשון לקייס השני, היה מגיע לאותה מסקנה הפוכה , בקייס השני. סמוך על סחבק. צריך להבין. וזה לא פשוט כלל וכלל. אנשים גיבורים גדולים על שופטים פה, בלי להבין בדבר, חצי דבר אפילו. יודעים שהם לא יכולים להתגונן פשוט .וזוהי האמת הפשוטה והנאלחת.

    להתראות

    אהבתי

  55. הנה רק נצטט מפסק הדין השני, המקרה הנוכחי של עומאר, כך את הנדל :

    לצד ההבחנה בין פעילי חרם בהווה ובעבר, יש לתת את הדעת גם על טיב פעילות ההווה – שהרי אין דין ארגון המקדיש את עצמו לפעילות BDS כדין ארגון שנדרש לנושא באופן אקראי ונקודתי, ואין דין פעיל בולט המפיץ את משנת החרם בפומבי כדין אדם פרטי הפועל בחוג משפחתו. אם להידרש למילותיו של יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה דאז, ח"כ דוד אמסלם, "אנחנו מדברים על המנהיגים שבהם, שהם אנשים מפורסמים וכולם יודעים את דעותיהם. הם, בגלל הפרסום שלהם, גם מגיעים לבמות האלה כדי להכפיש אותנו בטלוויזיה. הרי הוא לא מכפיש אותנו וקורא לחרם עלינו אצלו בבית, עם ילדיו, אשתו ושכניו; הוא מגיע לטלוויזיה בדרך כלל, כי הוא איש בעל השפעה, והוא קורא שם לציבור שלהם להחרים אותנו. אז לכן אנחנו מדליקים טלוויזיה, רואים אותו, רואים אותם. אז על האנשים האלה אנחנו מדברים" (פרוטוקול ישיבה מס' 213 של הכנסת ה-20 ,228) 2017.3.6 ;(ההדגשה אינה במקור (להלן: פרוטוקול המליאה)). מטעמים דומים, נקבע בתבחינים שאושרו על ידי שר הפנים והשר לנושאים אסטרטגיים כי רק פעילים של ארגון הפועל "באופן אקטיבי, רציף ומתמשך" לקידום חרמות על מדינת ישראל יבואו
    בגדרי החוק. יתר על כן, הובהר כי כניסתם של פעילי ארגונים אלה – או של פעילי חרם "עצמאיים" – לישראל, תימנע רק אם הם עומדים באחד מן הקריטריונים הבאים:

    "נושאי תפקידים בכירים או משמעותיים בארגונים –ממלאי תפקידים רשמיים בכירים בארגונים הבולטים (כגון, יו"ר וחברי דירקטוריון). הגדרת התפקידים תשתנה בהתאם לאופיו של כל ארגון. פעילים מרכזיים – אנשים הנוקטים בפעילות ממשית, עקבית ורציפה לקידום חרמות במסגרת ארגוני הדה-לגיטימציה הבולטים או באופן עצמאי. גורמים ממסדיים (כגון ראשי ערים) המקדמים חרמות באופן אקטיבי ומתמשך."גורמים מטעם" – פעילים שמגיעים לישראל מטעם אחד מארגוני הדה-לגיטימציה הבולטים. לדוגמה, פעיל המגיע כמשתתף במשלחת מטעם ארגון דה-לגיטימציהבולט" .

    עד כאן הציטוט:

    והנה , בא לציון הגואל. האבחנות ברורות, ומה לעשות,היישום מכאן , חייב להשתנות ולהתאים עצמו ממקרה למקרה. וטוב שכך. זה מראה על בחינה דקדקנית ופרטנית של הקייס. ומה זה מביע באורחות צדק ? התרחקות מסטיגמה. אין גישה גורפת. יש גישה רצינית. לומדת הפרטים הקטנים . מי שמביא קייס לבית משפט, ונעשה לו עוול, נוכח שהשופט לוקח אותו ברצינות, ובודק כל פרט ופרט בתביעתו, ולא מסתמך על סטיגמות או הנחות עבודה כלל וכלל.לא מזלזלים באדם הקטן והנעשק. רוצים את זה אחרת ? תאמינו לי שלא.

    להתראות

    אהבתי

  56. חייל זקן , אי אפשר ככלל , להפר צו של בית משפט. צו של בית משפט, אפשר להפר , רק עם על פניו, הוא בלתי חוקי בעליל , ואסור לקיימו כהוא זה. כשלעצמו , הקיום שלו ( של הצו ) גם לא אחת , יהווה עבירה בכלל.

    מכאן , אתה צריך לשאול עצמך :

    האם קיומו של צו דנן כפי שתיארת, הוא בעליל בלתי חוקי ? אם כך :

    ברור שהצו מופנה כלפי מישהו ( בכוח או בפועל) ואותו מישהו , אסור לו לפרסם הדבר . כמו כן, מי שביקש הצו ( לרוב המשטרה ) יש לה אינטרס חיוני בכך על פניו. שלום הציבור נניח ,או שיבוש חקירה וכדומה .

    אם כך, הצו משרת את אינטרס הציבור על פניו ניתן לטעון . חזקה שכך. בכל זאת :

    הוא עצמו מאידך אסור בפירסום. מה הבעיה אם בכלל בכך ? הבעיה הינה פשוטה מאוד :

    על מנת שמשהו יהא אסור ובלתי חוקי וכרוך בסנקציה, הוא חייב להיות מפורסם ( האיסור ) וברור על פניו. אם צו דנן, לא פורסם, כיצד יהא אסור ? שהרי זה נוגד עיקרון חשוב בפלילים ובכלל :

    עיקרון החוקיות . כל מה שאסור , חייב להיות ברור ומפורסם. זאת על מנת שאדם יידע , ממה להימנע , וממה לאיו. הדעת לא נותנת , שאדם ייענש על מעשה , שלא ידע שהוא אסור.

    אם כך:

    ככלל זה אסור כדבר הזה לאסור על משהו לא ידוע כלל ולא מפורסם כלל. אבל, ייתכן בהחלט, ששופט יבצע שיקול קונקרטי ופרטני ככזה , שאם הצו יפורסם, ייעקר הרציונל או ייגרם נזק . זאת לעומת סיכוי קטן מאוד שבכלל יפורסם הדבר שהוא מושא הצו . ייתכן מקרים כאלו. או כי אז :

    עצם איסור פרסום של קיום הצו , משרת תכלית ציבורית חשובה. ממילא הסיכוי שמשהו יתפרסם קטן. אבל ,אם יהא צורך :

    המשטרה תוכל להציג הצו, ולמנוע באופן נקודתי פרסום. זאת להבדיל מ:

    פרשיות שאסורות בפרסום, אבל, יש עליהן שמועות, מסכי עשן באינטרנט וכו….כנראה שבמקרה דנן, אין אפילו מסך עשן או שמועה, או שהמשטרה מפחדת מכל פיפס שעשוי להזיק לחקירה .

    אז תכל"ס:

    ניתן להפר אם אתה לא יודע על הקיום בשום אופן. ממילא אתה לא מפר כלום שהוא אסור, שהרי לא התפרסם הדבר , ולא אסור הדבר. אם אתה יודע על הקיום, אזי, לא רצוי כלל וכלל להתגרות ברשויות אוכפות חוק , שחוקרות ענין קריטי לציבור. ואם אדם מתעקש , מוטב לו לשכור עורך דין, שיעתור לבית המשפט.

    בסך הכל, מוטב חקירה מוצלחת , לגילוי עבריינים , ומניעת נזק אולי קשה מאוד , מאשר תאוות מציצנות או פרסום , שיכולה להידחות מפאת צרכי השעה.בישראל חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, הינם ערכי יסוד עליונים ממש. לא בכדי שופט יעשה כדבר הזה.

    להתראות

    אהבתי

  57. חייל זקן, נצטט מבג"צ וענונו , את השופטת דאז , איילה פרוקצ'יה , בדבר עיקרון החוקיות, או : " אין עונשין בלתי כי אם מזהירין" הנה מצטט:

    " דרישת הבהירות בנורמה הפלילית נגזרת מעקרון החוקיות. איסור פלילי שאינו מוגדר די צורכו, באופן שאדם ידע כיצד לכלכל את דרכו ולהימנע מהפרתו, אינו מתיישב עם עקרון היסוד לפיו אין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה. מציאות כזו עשויה לגרום לאובדן הבטחון המשפטי של הפרט… " ( בג"צ 6358/05 מרדכי ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף )

    אשאיר לינק יותר מאוחר אליו …

    ועל מה אתה מדבר בדיוק עם אוחנה שהוא צח כשלג לא מובן. תסביר או תפנה.

    להתראות

    אהבתי

  58. אל רום,
    השר אוחנה חשף היום בנאום בכנסת שחפץ נסחט על ידי המשטרה באמצעות שימוש במאהבת שלו. פרט שעמית סגל אולץ להסתיר מהציבור באמצעות צו איסור פירסום. במקביל נאסר עליו להציג את העילה לאי פירסום אמצעי הסחיטה (חיסיון על צו אי בפרסום). המדיה מלאה בהאשמות כלפי שר המשפטים על הפרת החוק.

    אהבתי

  59. חייל זקן ,

    נעשה קצת סדר פה :

    1) אוחנה פרסם מה שכבר פורסם , הוא רק חזר על הפרסום.

    2) הוא רק מתרץ שהוא לא השתמש בחסינות הפרלמנטרית שלו, וחזר על הפרסום. אבל, בלי קשר, זוהי הפרה של צו פרסום , שהוא ידע עליו ( שלא כפי שאלתך העקרונית כאילו לא ידע על קיומו. ואין לזה קשר לחיסיון אגב,חיסיון זה משהו אחר לגמרי ) .

    3) אם אוחנה ידע על מעשים דנן, של סחיטה של ניר חפץ בחקירות של המשטרה , הוא היה צריך לפנות ליועמ"ש , לפרקליטות, ולהגיש תלונה במשטרה ( על עבירה , לפחות של : " הפרת אמונים " מצד השוטרים ) .

    4) אבל, הוא בחר לפרסם קבל עם ועדה ועולם , במקום להגיש תלונות כאמור. בשביל מה הוא פרסם ? ניר חפץ ייתכן שהיה צריך להיות עד מדינה, וייתכן שהוא שיבש זאת, על ידי פרסום דנן , שיזהם את אמינות ההודאות של ניר חפץ וכדומה.

    5) למשטרה אגב, יש תמלילים מפלילים . זוהי טיפשות ללחוץ כך בחקירה כזו קריטית, על עד מרכזי , ובכלל , מבצע עבירה בצוותא פוטנציאלית כפי ניר חפץ בתיק 4000 .

    להתראות

    אהבתי

  60. רק הבהרה לסעיף 4 בתגובתי לעי"ל ( עד מדינה ):

    הנוהג הוא, שעד מדינה, חותם ( וניר חפץ חתם על הסכם ) אבל, ההסכם הוא מותלה ( תלוי) עד אשר הגרסה שלו , תתברר כאמת , וגרסה שתועיל לתביעה ( לרוב מועילה מאוד, שהרי, עד מדינה בהגדרה הינו מבצע בצוותא , כלומר עבריין שעבר עבירות יחד עם אחרים ). וזה אולי מסביר, איך זה , שהוא גם חתם , וגם ממשיך להיחקר ולהיות תחת לחצים דנן. כנראה הסתירות בגרסאות שלו, מייצרות בעיה משום מה לחוקרים ולפרקליטות, תכל"ס לממש סופית ההסכם . אני עוד אברר יותר טוב המצב. זוהי הערכה כללית שלי כרגע. עוד אברר.

    להתראות

    אהבתי

  61. רק לתאר משפטית , ההגדרה של " עד מדינה" :

    "פקודת הראיות ( נוסח חדש )" כך מגדירה את עד המדינה :

    54א. (א) בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה – טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה.

    עד כאן הציטוט:

    אז נתעלם מן הרישא ( החלק התחילי ) ואז ברור שאם הוא עד מדינה, הוא עבר עבירות לכאורה יחד עם נתניהו ואחרים. ועם כל התמלילים שיש למשטרה, לא מובן פה למה מפעילים עליו לחצים כאלו ( מעבר לפסול האיום במעשים דנן, אם אכן כך יסתבר הדבר ). זה יזהם ויסבך מאוד ההליכים , עם משפטי זוטא ( משפטים בהם מתבררת קבילות ההודאות של עבריין וכדומה, לרוב, כאשר עסקינן באמצעים פסולים שהופעלו על נחקר בשביל להוציא ממנו הודאות) .

    נחכה לעוד הבהרות ונבין יותר טוב בעתיד .

    להתראות

    אהבתי

  62. רק תיקון טעות: אוחנה כפי שכתבתי לעי"ל , צריך היה לכאורה, להגיש תלונה למח"ש ( מח' לחקירת שוטרים) ולא למשטרה .

    אהבתי

  63. ועוד תיקון או הבהרה: אוחנה לכאורה הפר צו פרסום, לא בעליל ( אם אכן רק חזר על מה שכבר ממילא פורסם , לא ניכנס פה לסיבוכים) .

    אהבתי

  64. אל רום,
    האם לא קיים חוק (או תקש"יר) האוסר על עובדי מדינה מתיחת ביקורת על שרים?

    אהבתי

  65. חייל זקן, אין דבר כזה בעיקרון. חופש הביטוי נתון גם לעובדי מדינה. בטח ובטח לגבי שרים בממשלה. מה פתאום לדעתך שיהיה דבר כזה !מילא שרים בממשלה ,לגבי ממשלה וכדומה ( בעניינים מסויימים ) אבל עובדי מדינה ? אפילו שרים מותחים ביקורת קשה אחד על השני לא פעם. אז לא עובדי מדינה ? בטח שאין חוק כזה. נהלים, אני לא מכיר את כולם, אבל, לא מאמין כלל שייתכן כדבר הזה. להתראות

    אהבתי

  66. אל רום,
    42.537
    (א) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בראיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
    (חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959, ס'1(5); החלטת הממשלה,
    י"פ 701, התשי"ט-1959, ע' 1904)
    (ב) אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר ממשלה שכיהנה בעבר או מדיניות קודמת של משרדי הממשלה, במסיבת עיתונאים, בראיון עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר;
    (ג) אסור על עובדים באיזו דרגה שהיא לבקר, בצורה מעליבה או פוגעת, את הממשלה המכהנת באותה עת ומשרדיה, ו/או כל ממשלה שכיהנה בעבר ו/או מדיניות קודמת של משרדי הממשלה.
    (נח/21)​
    https://archive.csc.gov.il/Takshir/Pages/chap.aspx?Link=42537&searchParam=42.537#42.537

    אהבתי

  67. המשך…
    42.321
    על העובדים הבאים חלים האיסורים המפורטים בפסקה 42.322, ובפסקאות 42.536 ו – 42.537:
    (א) עובדי המדינה שדרגתם היא אחת מארבע הדרגות העליונות של דירוג המינהלי;
    (ב) עובדים בדירוגים המקצועיים כדלקמן:
    1. עובדי המדינה בדרגה מקצועית שמשכורתם היסודית ההתחלתית איננה נמוכה מן המשכורת היסודית ההתחלתית של הדרגה השלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג המינהלי (להלן – "דרגה מקבילה");
    2. עובדי המדינה מהדרגה שלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג המינהלי, אם לתפקידם נקבע מתח הדרגות הכולל את הדרגה השלישית האמורה או דרגה מקבילה.
    (ג) שופטים, דיינים, חברי בתי דין דתיים, וכל נושאי משרה שיפוטית אחרת;
    (ד) רבנים וכוהני דתות אחרות ששכרם או חלק משכרם משתלם מאוצר המדינה;
    (ה) שוטרים, סוהרים, פקחים וכל נושאי משרה שיש עמה סמכות חקירה, חיפוש או מעצר;
    (ו) נושאי משרה שיש עמה סמכות להעניק רשיונות או היתרים, או סמכות להמליץ על הענקתם;
    (ז) עובדי שירות התעסוקה;
    (ח) עובדי סעד;
    (ט) עובדי השירות המשפטי;
    (י) קציני המחוז;
    (יא) פקידי שומה;
    (יב) פקידי גבייה;
    (יג) עובדים שהורשו לעשות עסקות מטעם המדינה;
    (יד) עובדים שבסמכותם לקבל עובדים לשירות המדינה, או להמליץ על קבלת עובדים כאמור;
    (טו) מנהלי עבודה;
    (טז) פקידים העוסקים במתן שיכון מטעם המדינה;
    (יז) אחיות ציבוריות.

    אהבתי

  68. חייל זקן, תקרא טוב:

    תחילה ,זה עובדים מסוג מסויים . ולא ביקורת כללית תמיד, אלא בצורה מעליבה ופוגענית . זה אסור גם על אזרח ( לפחות לגבי או כלפי עובד הציבור, במהלך מילוי תפקידו ). כך או כך :

    אלו תקנות ונהלים. זוהי לא חקיקה ראשית. אפשר בקלות לאתגר דבר כזה בבית משפט ( לא ידוע לי אם אתגרו) . ובכלל, צריך להפריד בין במהלך מילוי תפקידו , לבין סתם ביקורת כללית כמובן.

    ובכלל, לא הבנתי, אם היה לך נגישות לחומר , או שיש לך , למה טרחת לשאול אותי ?

    נ.ב: קראתי כרגע בזריזות, עוד אעמיק בדבר.

    להתראות

    אהבתי

  69. לא הבנתי חייל זקן. מי שלח הפיד ? אליהו הנביא ? המלאך גבריאל ? טוב , אין לי בעיה שתשאל. אני עוזר כמיטב יכולתי . רק פשוט לא שאלת לגבי פרשנות. אלא , האם קיימים חומרים דנן. ובתכוף , שמת ידך על החומר הרי. אז לא הבנתי.

    בכל מקרה, תפסת אותי פה תחת אירוע משברי מג'ורי , ולא יכולתי להתעסק עם זה ממש. יותר מאוחר. אקרא זאת יותר מעמיק, ונעשה סדר בבלגן.

    להתראות

    אהבתי

  70. אל רום,
    זה מאמר של אבי וייס שהוא אחד מאלה שאני עוקב אחריהם. במקרה הוא כתב והפנה למקור על אותו נושא ששאלתי אותך

    אהבתי

  71. אוקיי חייל זקן ,הבנתי, אני עוד אקדיש לזה קצת זמן ,והסיפור בכללותו ,יהא יותר מובן . להתראות

    אהבתי

  72. חייל זקן , בחינה זריזה של פסקי הדין בעליון ובכלל, מעלה כך :

    כאשר מדובר בהבעה של עמדה פוליטית , על ידי עובד מדינה או עובד ציבורי, הרי בעיקרון אסור הדבר. הן במסגרת מילוי התפקיד, והן מחוצה לו. בטח ובטח, כאשר עסקינן בביטויים בוטים. אבל, כאשר עסקינן בביקורת כללית, לא פוליטית, ובניסוח ראוי, אז ברור , שאין בעיקרון לראות זאת כעבירת משמעת עושה רושם ברור .אסור לשכוח, שחופש הביטוי, הינה זכות חוקתית. ערך יסוד מושרש. ואילו, לגבי התבטאויות דנן, אין אפילו איסור בחקיקה ראשית, לא כל שכן, בחוק יסוד.

    אז נצטט מן העליון את פסק הדין המנחה. כך מצטט מפרשת גדעון ספירו ( עש"מ 5/86 גדעון ספירו נ' נציבות שירות המדינה , פ"ד מ(4) 227 ) כך מצטט הנשיא שמגר:

    "עובד הציבור צריך לשמור בעיני הציבור על תדמית ניטראלית, שאינה משועבדת להשקפה פוליטית מוגדרת. נזקק אליו הציבור כולי, על כל זרמיו וגווניו, ולא רק אלה המזדהים עם השקפותיו. ואם הוא נוטל חלק בוויכוחים פוליטיים פומביים, במיוחד בסגנון קיצוני ומיליטאנטי, נוצר הסיכון, שחלק מן הציבור לא יראה בו עובד של הכלל שהוא נטול פניות, אלא את מי שמשרת רק השקפה פוליטית מוגדרת או אך מסגרת פוליטית מסוימת, וככל שהסגנון חריף יותר, תתחזק התחושה, שהעובד נכון לשרת רק מטרות בעלות גוון מוגדר, הנראות לו כנכונות. במלים אחרות, תדמיתו של עובד כחסר פניות וכחסר העדפות פוליטיות, המשרת את הציבור כולו, נעלמת עקב עוצמת מעורבותו הפוליטית הפומבית ועקב השמעתה ברבים של הביקורת בעלת הגוון הפוליטי המובהק על מדיניות הממשלה או נטילת חלק בוויכוח פוליטי פומבי תוך צידוד בגישה פוליטית פלונית. אצל אלה שאינם מזדהים עם השקפותיו תפחת הנכונות לפנות אליו. קרי, הוא שולל מן הציבור הזכאי לעובדי ציבור חסרי פניות את האמון והביטחון בהעדר הפניות הפוליטיות של השירות, מערער את הנכונות להיזקק לשירות הציבורי ופוגע באמון הכללי בו. … מתעוותת גם התדמית של השירות הציבורי, שהרי אין לטשטש את התחומים בין שירות המדינה, שאינו חלק ממערכת ארגונית פוליטית-מפלגתית אלא נחלתו של כלל הציבור, לבין ארגונים פוליטיים. החיץ בין אלה חייב להיות ברור, והזדהות קולנית ברבים של העובד עם קו מפלגתי-פוליטי או עם זרם פוליטי גוררת אחריה השפעות, שהשלכתן על תדמיתו של שירות המדינה כולו".

    ועוד בפרשה אחרת השופטת ד' בייניש ( ער"ם 1430/05 גרשון תירם נ' עיריית ת"א) כך מצטט:

    "עובד ציבור בחר במשרה בה טמון מניה וביה העדר פניה פוליטית. משרה ציבורית ופעילות של תועמלן פעיל וקולני, המטיף למען השקפה פוליטית מובהקת, אינם מתיישבים זה עם זה. הפגיעה נובעת כאן הן מעצם העיוות של התדמית של השירות הציבורי והן מן הפגיעה ביכולת הפעולה של השירות הציבורי".

    עד כאן הציטוטים.אשאיר לך לינקים יותר מאוחר לפסקי הדין .

    להתראות

    אהבתי

  73. חייל זקן וכל המעונין:

    הלינק הראשון שהשארתי ( ערעור לעליון ) יש בסופו אייקון פי די אף ( בסוף המסמך ) ואפשר למי שמעדיף, להוריד ולפתוח הפסק דין , בפורמט פי די אף לכל המעונין . יותר קריא אגב שם . להתראות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s