על מיסוי העושר

במגזין גלובס לסוף השבוע התפרסם ראיון עם גבריאל זוקמן, כלכלן צרפתי שמסייע לעצב את מדיניות המס של המפלגה הדמוקרטית ומספק השראה לרעיונות של אליזבת' וורן וברני סאנדרס למיסוי עושר. מיסוי עושר הוא רעיון קשה ליישום, אף שמונהג בכמה מדינות, כל מדינה עם סייגיה וסיבוכיה. אפילו אם ייבחר נשיא דמוקרטי, האם יהיה לו רוב בסנאט לרעיון הזה? והאם בית המשפט העליון יאשר מס שלכאורה סותר את החוקה? המכשולים גדולים. כבר כתבתי בשלילה גורפת על רעיון מס העושר בפוסט קודם, אבל עכשיו אנסה לבחון אותו יותר לעומק ולמצוא בו גם את החיוב.

מס עושר דומה להגדלת הגרעון

דווקא צרפת, ארצו של הכלכלן זוקמן, צברה ניסיון ממושך עם מס עושר עד שבוטל ב-2017. צריך להגיד שבצרפת יש הרבה יותר הגיון בהטלת מס עושר מאשר בארה"ב. צרפת צריכה אירו בשביל לאזן את התקציב שלה. כך גם ספרד, שהחזירה את מס העושר בעיצומו של המשבר הפיננסי שחוותה. ארה"ב לא באמת צריכה כסף. יש לה מטבע משלה והפדרל ריזרב יכול לייצר כמה דולרים שירצה בכל רגע נתון. אז למה ללכת לדרכים עקלקלות בשביל להשיג כסף. אפשר פשוט להגדיל את הגירעון.

לא על כל מיסוי אפשר להגיד בביטול שעדיף כבר היה להגדיל את הגירעון מאשר להטיל אותו.  מסים על פי רוב מקטינים את יכולת הצריכה במשק ולפיכך יש להם תפקיד אמיתי – הם מפנים משאבים. למי שמוסה יש פחות כסף להשתמש בו כדי לצרוך, והמשאבים שאינו צורך מתפנים. יש סיבה לכך שממשלות שפויות שואפות לקבל הכנסות דרך מיסוי ולא דרך הגדלת הגרעון או הדפסת כסף. ממשלה שתנהג אחרת תביא לעומס עצום על המשאבים בתוכה. יותר מדי כסף ירדוף מספר מוגבל של מצרכים פנויים: למשל דירות, מכוניות, טיסות. כך יעלה המשק על אוטוסטרדה להיפר-אינפלציה.

אבל מס עושר אינו מופנה כלפי יכולת הצריכה. הרי וורן באפט, הדוגמה הפופולארית למי שרכושו היה נחתך תחת מס עושר, לא צורך הרבה. הוא גר באותו בית צנוע יחסית בנברסקה כבר עשרות שנים. גם אם הוא מיליארדר לא טיפוסי והמיליארדר הטיפוסי יותר כן יוריד במשהו את צריכתו בעקבות הטלת מס שנתי על רכושו, האפקט לא צפוי להיות מאוד גדול. הרי מלכתחילה אם מס עושר היה דומה למסים אחרים אפשר היה להסתפק בהמרתו במיסוי הרגיל של הכנסות והוצאות, אולי בתוספת מסים על אחוזות, יאכטות, מכוניות פאר ומטוסים פרטיים, מסים שגם הם שגרתיים למדי. בימינו אנו אפשר היה לדבר גם על מס על צריכת פחמן דו חמצני מופרזת.

ברם, מס עושר הוא מיוחד בכך שמופנה למשאבים שקיימים רק על הנייר. הוא אינו מוכוון נגד הצריכה של העשיר אלא נגד מעמדו ונגד תחושת ההצלחה שלו. כשהוא מוטל, המשאבים שמוחזקים בידי העשיר לא נחסכים. הם רק עוברים מהנייר של העשיר לנייר של הממשלה. אבל בניגוד לעשיר, הממשלה כן רוצה לעשות שימוש בנכסים. היא לא רוצה סתם להחזיק את מניות ברקשייר, היא רוצה להשתמש בשווי שלהן כדי לממן ייצור תרופות לחולים או פצצות לטילים. בשל כך האפקט האינפלציוני של המס דומה למדי לאפקט האינפלציוני של הגדלת גרעון – בשני המקרים הממשלה עושה שימוש בכספים חדשים, אך מבלי שנעשתה פעולה מיסויית שמטרתה להוריד את הלחץ על הצריכה במשק.

אליזבת' וורן הבטיחה שבכסף שתגייס ממיסוי העשירים תצליח לממן מעונות לילדי אמריקה, אבל אין בדבריה הרבה היגיון. הם משקפים את האשליה הילדותית שממשלה צריכה להשיג שטרות ירוקים כדי לממן את תוכניותיה. אבל מובן שזה לא נכון. את השטרות הירוקים ממילא ממשלה יכולה להדפיס כרצונה. מה שהממשלה צריכה זה משאבים, ובמקרה כאן – בשביל מעונות צריך מטפלות. האם המוני מטפלות שעד עתה הועסקו באחוזות של עשירי אמריקה בגידול מאות ילדיו של מיליארדר משלל פילגשיו יוכלו עתה להתפנות לילדי כלל אמריקה? הדברים עבדו כך אולי בעת העתיקה, אבל לא בעת שלנו, דווקא בגלל שהעת שלנו הרבה יותר שוויונית מלכתחילה. גם לעשירים ביותר יש מספר מצומצם של ילדים, ומשפחות ברוכות ילדים מוצאים לרוב דווקא בקרב העניים. המשאבים שדורשים הצרכים של מעמד הביניים גדולים בהרבה מהמשאבים שיתפנו כשתיפגע צריכת העשירים. אפשר כמובן יהיה לייבא מטפלות ממקסיקו או מהפיליפינים באמצעות מט"ח שישולם להן, אבל לשם כך לא צריך למסות את העושר.  אפשר לעשות זאת גם כיום בלי בעיה. הדולר מטבע חזק מאוד בעולם, ודונאלד טראמפ ממילא חפץ להחלישו. שימוש בו לשם גיוס מטפלות זרות או לכל מטרה חברתית אחרת שלוקחת משאבים ממדינות העולם ישרת את המטרה.

אין רע בהגדלת הגרעון

גם אם מס עושר שקול להגדלת הגרעון, הגדלת הגרעון כשלעצמה אינה בהכרח דבר רע בתקופה העולמית הנוכחית שבה הביקושים במשק נותרים חלשים ושבה קיימים עודפי ייצור עצומים בסין ובמקומות אחרים. להיפך היא דבר טוב. אולי יותר קל לשווק לציבור הגדלת תקציב אחראית שבה הכסף נלקח מעשירים מאשר הגדלת גרעון סטנדרטית שבה הכסף נלקח כביכול "מהדורות הבאים". מבחינה זו אפשר שהטלת מס עושר תחולל שגשוג אמיתי. מניות ברקשייר רדומות של באפט יתעוררו לתחיה ויומרו לכסף. בכסף אליזבת' וורן תקים תחנות כוח מבוססות שמש ורוח או תסבסד מכוניות חשמליות, דברים שיוצרים מקומות עבודה. זאת במקום שהכסף יישב לו עצל בחשבון בנק.

הנימוק הלאומני

הבאתי את וורן באפט כדוגמה למי שכספו אינו משמש לצריכה ונמצא בעצם רק על הנייר. כך זה היה עשרות שנים, אבל עתה זה כבר לא בדיוק כך. באפט אדם זקן מאוד ואחרי מותו כמעט כל רכושו יעבור לקרן של ביל גייטס. זו קרן שמשקיעה מיליארדים בעיקר בשיפור תנאי החיים באפריקה. מפעל ראוי להערכה ולהערצה. אבל דווקא המצביע הלאומן הימני, שסולד לרוב ממיסוי עשירים קיצוני, יכול לשמוע על כך ולשאול את עצמו: מדוע כסף שנצבר בהתבסס על הקפיטליזם האמריקני צריך לשרת בסופו של דבר זרים ומדינותיהם. אותה שאלה כמובן יכול לשאול הלאומן האמריקני גם כשהוא שומע על עשיר יהודי-אמריקני שבחר להוריש את כל רכושו למוסדות ישראליים או על המיליארדר שבחר להיפטר מכל רכושו ולהעבירו לצדקה במולדת אבותיו האיריים.

העשירים הם לרוב אנשים אינטליגנטיים ואליטיסטים ותחומי העניין שלהם קוסמופוליטיים. יכול האדם מן השורה להגיד להם: אני רוצה שבעושרכם ייעשה שימוש בארצנו, במקום שבו העניקו לכם את היכולת לייצר אותו ולא במכוני שפכים בלאגוס.

עם זאת, דווקא במונחים של שוויון שכה חביבים על המפלגה הדמוקרטית, למס עושר יכול להיות אפקט רגרסיבי במקרה כאן. האנשים שיהנו ממיסוי של העושר של באפט בארה"ב הם הרבה פחות נואשים מהאנשים שיהנו מהצדקה של באפט באפריקה.  האם באפט מייצג טרנד אמיתי בקרב בני מעמד המיליארדרים להוריש כספם לעניים מרודים מחוץ לארה"ב? מכל מיני ידיעות אנקדוטיות נדמה שכן, אבל קשה לדעת מבלי שנערך על כך מחקר מסודר. לגבי כסף שנתרם בארה"ב עצמה גם כן אפשר לתהות האם החלטות הצדקה של המיליארדים טובות יותר או צודקות יותר מהבחירות שתעשה הממשלה במקומם או להיפך. מס עושר דומה אם כך מהרבה בחינות למס שלא מוטל כיום, מס על צדקה של מולטי מיליונרים.

מס עושר חוסך צריכה בעתיד הרחוק

לגנותו של מס העושר אפשר לטעון כאמור שאינו מפנה משאבים משמעותיים בטווח הנראה לעין. העשירים ממילא לא היו משתמשים בכסף לצריכה, ואם היו משתמשים בו לצריכה, יש מסים אחרים פשוטים יותר שניתן להטיל עליהם. לחילופין אפשר לטעון שהמס חוסך בעיקר הפניית משאבים לצדקה, והתמעטות הצדקה אינה רצויה.  עם זאת בהתבוננות על הטווח הארוך מאוד ייתכן שמס עושר יקשה על נכדיו וניניו ובני ניניו של המיליארדר לנהל חיי שפע בהתבסס על רכושו של סבם הקדמון. הדבר משרת תחושת צדק ושוויון בכך שמקטין את זוכי הלוטו מלידה, אנשים שחייהם כמו חיי אלו בסדרת הטלוויזיה מהאייטיז "שושלת".

מנגד בהקטנת יכולת הצריכה של אנשים שאולי עוד בכלל לא נולדו אין תועלת מיידית. הגדלת השוויון בחברה העתידנית של שנת 2050 או 2100 אינה בעיה שיש לה חשיבות רבה עבור המצביעים בשנת 2020. זאת בעוד הפגמים של מס עושר יורגשו כאן ועכשיו. לדעתי צריך מוח די מעוות כדי לחשוב שמערכת הבחירות ב-2020 אמורה לסוב סביב בעיית הקנאה של האנשים שיחיו בשנת 2080 בצאצאי העשירים.

מס עושר אינו רעיון טוב

לסיכומו של דבר עושר לא מגיע ממסים חדשים, אלא מתמריצים טובים. מס עושר מעוות את הפעילות הכלכלית, מעודד בריחת הון, יוצר סיטואציות בלתי אפשריות עבור יזמים ובעלי עסקים (הם ידרשו להכניס שותפים לא רצויים לעסקים שלהם כדי לממן את מס העושר), דורש מנגנון מסובך לתפעול ולפיקוח ומפתה אנשים נורמטיביים להתעסק בהונאות קטנות – בצרפת הסתבכו בכך המון חברי פרלמנט. זה אינו מס שמשרת מערכת תמריצים מועילה. בעקבות הטלתו כל מיני לוביסטים ובעלי עניין יסתערו על מסדרונות השלטון ויקראו להענקת פטורים לסוגים מסוימים של רכוש. מחקר על מס העושר בשוודיה מצא שעיקר הבעיה שהוא מעורר היא בכך שאנשים פשוט לא מדווחים אמת על רכושם. זהו אם כך פחות מס על העושר ויותר מס על היושר. השוודים כנראה הפנימו זאת והחליטו להיפטר מהמס כבר ב-2007.

בארה"ב ממילא יש מס ירושה שממלא את כל התפקידים של מס עושר, אבל מופעל פעם אחת עבור אדם ולפיכך יעיל לאין ערוך. בערך ויקיפדיה בנושא מצוטט שר אוצר בריטי מהלייבור שטען בשנות השבעים שאחרי חמש שנות עיסוק בנושא עדיין לא שמע על רעיון להטלת מס עושר שנזקו קטן מתועלתו.

הרעיון של דונלד טראמפ

דווקא לדונלד טראמפ היה רעיון מעניין בסוף שנות התשעים – הטלת מס חד פעמי על העושר בשיעור 14.25% למען ביטול החוב הלאומי. רעיון דומה למס חד פעמי על חסכונות הועלה גם בישראל בזמן הפעלת תוכנית הייצוב. מס חד פעמי אולי אינו מעורר כל כך הרבה תמריצים רעים. זאת אם חד פעמיותו תובטח בדרך אמינה, למשל על ידי הבטחתה בחוקה. עם זאת, קשה לי לראות מצב שבו מדינה עם מטבע משלה תעדיף רעיון סבוך ומקומם כזה על פני פתרונות פשוטים יותר שמתבססים על יכולתה להדפיס כסף או על מיסוי שגרתי של הכנסות והוצאות.

לפני סיום אציין שבעבר כתבתי על שיטת מס שמבוססת על סוג ייחודי של מס עושר – מס על שווי קרקע. גם היא מלאה בחסרונות, אבל יש לה גם יתרונות מעניינים מאוד.

64 תגובות על ״על מיסוי העושר״

  1. תמריץ,
    ראשונת המוטבים של תרומות מיליארדרים היא קבוצת אוניברסיטאות ליגת הקיסוס. כדאי שנתחיל לדאוג, לא סתם סבר לוי אשכול שעדיפה בצורת בנגב על בצורת בטקסס.

    אהבתי

  2. האוניברסיטאות בישראל בהחלט יכולות להיפגע מהרעיונות של וורן וסאנדרס. אפילו קשה מאוד. אלא אם באמת מס עושר יכיר בניכוי תרומות לצדקה. אבל בכל מקרה אני חושב שאין לרעיון היתכנות פוליטית ומשפטית. גימיק בחירות.

    אהבתי

  3. חשבתי להוסיף נקודה לזכות מס העושר: לאחר כישלונו (הצפוי מראש) ינופצו עיקרי האשליות של הסוציאליסטים למינהם וסוגיהם.
    הם מפנטזים שגביית "מס הוגן" מהמיליונרים תספיק לסיפוק כל צרכיהם וכל רצונותיהם של בני המעמד הנמוך, הבינוני ואפילו והבינוני גבוה ממדינת רווחה + שהמיליונרים ימשיכו להטיל עבורם ביצי זהב, בדיוק כפי שעשו גם לפני הטלת מס העושר.
    הם מסרבים להתמודד עם העובדה שמדינת הרווחה הנדיבה, עליה הם מפנטזים, כרוכה בהטלת מיסי הכנסה גבוהים *גם* על המוני בני המעמד הבינוני, ואפילו הבינוני נמוך. (אולי פרט לאמריקאים המסוגלים להדפיס לעצמם את המטבע החזק ביותר בעולם).
    הם גם מסרבים ללמוד מנסיון הצרפתים, שגילו לאחר הטלת מס העושר שהמיליונרים שלהם החליטו לעבור לחיות בלונדון או במוסקווה.

    במחשבה שנייה, הניסיון ההיסטורי מלמד שהמציאות המרה לעולם אינה מצליחה לנפץ אשליות מתוקות.
    את הכשלונות תמיד ניתן לתרץ (הקומוניזם נכשל רק כיון שלא יושם כהלכה / בגלל סטלין, הסכמי אוסלו כשלו כיון שרבין נרצח ולברק מגיע 0 ביחסי אנוש וכד').
    חמור מכך, הם עלולים להגיב לבריחת המיליונרים שלהם למקלטי מס בהגברת מאמציהם לכונן ממשלה עולמית.

    אגב, איני שותפה להערצה של קרן ביל ומלינדה גייטס לשיפור תנאי החיים באפריקה.
    הייתי מעריכה את הקרן הרבה יותר לו הייתה מתמודדת עם בעיות העומק של היבשת: הגבולות השרירותיים בין המדינות והקונפליקטים התמידיים בין השבטים, רמת השחיתות הציבורית המאוד גבוהה, הקצב הפראי של גידול האוכלוסייה ועוד.
    מצד שני, אני תומכת בפלורליזם מירבי של מקבלי החלטות למי /לאיזה מטרות לתת צדקה. כיון שיש הרבה יותר מיליונרים ומיליארדרים מאשר ממשלות, אני מעדיפה שלא יגזלו מהם את הזכות להחליט למי/ למה להעניק מכספם. מה עוד שבעיני זהו חלק חשוב מזכות הקניין שלהם.

    אהבתי

  4. אני הייתי ביקורתי כלפי ביל גייטס כשחשבתי שהוא מניח את התנאים להתרבות אינסופית באפריקה. כשראיתי שהוא מחויב בלי בושה לקידום תכנון משפחה ביבשת ובנוסף מקדם מאמץ מרשים לשיפור תנאי חייהם של מאות מיליונים – למדתי להעריכו.
    אחד הדברים הכי נאיבים שכתבתי בתולדות הבלוג זה שהצלחת תוכנית קיצוצי המס של טראמפ תהיה ניצחון מוחץ לקפיטליזם. ובכן שיעורי האבטלה באמריקה הם הנמוכים מזה חמישים שנה אבל מעטים מתלהבים מכך. כמו שנשים וגברים לא מפסיקים לחפש זה את זו גם אחרי מערכות יחסים איומות ככה אנשים ממשיכים לתור אחרי האידיאולוגיות שטבעם מושך אותם אליהם, לא משנה הניסיון האמפירי.

    אהבתי

  5. אם סאנדרס ייבחר ויעביר מס עושר 8 אחוזים על מיליארדרים זה יהיה באמת מעניין. מעניין כמו לצפות ברכבות מתנגשות. דבר כזה עוד לא נוסה במדינה מערבית דמוקרטית.

    אהבתי

  6. לחייל זקן,
    אולי יעניין אותך, למרות שמדובר בחיל האוויר.
    ולמתעניינים נוספים בהיסטוריה צבאית – אם נמצאים כאלו בבלוג זה.

    המשך נושא התפקוד הלקוי של הדרגים הגבוהים בצה'ל, והתושיה המופלאה שגילו הדרגים הנמוכים יותר במלחמת יום כיפור.

    סיפור היוזמה, ועקיפת הפקודות, של טייסת העמק /טייסת 109 / טייסת רמת דויד
    במלחמת יום כיפור.
    טייסת ש 16 מטוסים שלה, מתוך ה 26 שהיו לה, הופלו.

    https://www.ranlevi.com/2017/02/03/mh_ep210_tayeset_haemek_part2_fix/

    הלינק הוא לפרק השני בסדרה בת שתי פרקים.
    פרק א', אליו ניתן להגיע בקלות, מתמקד בעיקר בניפוץ הקונספציה המוקדמת של חיל האוויר, ובאכזבה מתפקודו של מפקד חיל האויר דאז אלוף בני פלד. אגב, גם הוא, בדומה לאלי זעירא, העז להתראיין לאחר המלחמה ולספק המוני תירוצים, שאינם נוגעים אליו, לכישלונותיו.

    אהבתי

  7. סאנדרס הציע גרסה משלו למס עושר – קיצונית עד קומוניסטית. מטרתה לבטל את קיום המיליארדרים. מיליארדר יצטרך למסור מדי שנה 8 אחוז מרכושו למדינה.

    אהבתי

  8. לתמריץ,
    תודה.
    לא יצא לי לשמוע על הרעיון המופלא הזה של סאנדרס.

    אבל לא ברור לי איך בכוונתו למנוע מהאווזים, שמטילים ביצי זהב, מלהתעופף להם (יחד עם רוב רכושם) לארץ אחרת?
    הוא מתכוון לכלוא אותם ללא הגבלת זמן באיזשהו מלון מפואר (כמו MBS בסעודיה) או להשליך אותם לאיזשהו גולאג ארקטי?
    נראה לי שהדרך בין הרעיון שלו לבין דיקטטורה קומוניסטית, שבמוקדם או במאוחר סוגרת את כל גבולותיה, נראית קצרה להחריד.

    #####

    אגב, אני מאוד מתחברת לטענתך ש" …אנשים ממשיכים לתור אחרי האידיאולוגיות שטבעם מושך אותם אליהם, לא משנה הניסיון האמפירי."

    אהבתי

  9. קמיליה,
    תודה על הלינק, אחלה סיפור. אני חולק על חלק מהאשמות שכוונו לבני פלד. מקור שינויי הכיוון בפקודות היה המטכ"ל שהתנהל בפניקה גמורה. יחד עם זאת הוא האחראי העיקרי לכישלון מבצעי תגר ודוגמן 5 שנועדו לחסל את מערכי הנ.מ. במצריים ובסוריה. בסיפור מוזכרים אמנם אמצעי נ.מ חדשים שהגיעו לצבאות ערב לאחר מלחמת ההתשה במצריים אבל האמצעי הכי קטלני, שאחראי לכ30% מאבידות חיל האוויר, לא מוזכר. מדובר בתותח נ.מ.23מ"מ 4 קני ומונחה מכ"מ שנקרא ZSU-23-4. מעבר לנזק הישיר שגרם האיום שלו מנע סיוע קרוב לכוחות הקרקע ושיפר גם את הקטלניות של הטילים הקטנים מסוג SA6 וSA7 (סטרלה).
    חרף כל אלה היתה זו טעות לקבוע שהטיל כופף את כנף המטוס. חיל האוויר השתפר מאד מאז מלחמת ההתשה ולראיה, במלחמת ששת הימים איבד חיל האוויר מטוס אחד על כל 50 גיחות ובמלחמת יום הכיפור מטוס אחד על כל 100 גיחות, שיפור של 100% ביחס השחיקה.

    אהבתי

  10. תמריץ,
    טראמפ הוא: גזען, נרקיסיסט, נאד נפוח, שקרן, סקסיסט ובאופן כללי חזיר.
    כמו כן הוא גם נשיא לא רע בכלל.
    מתנגדיו שונאים אותו מכל הסיבות שציינתי. שום הישג כלכלי שלו לא ישנה זאת. תמיכה פוליטית היא דבר רגשי ואינה נשלטת על ידי שיקולים תועלתניים רציונליים. בודאי שאינה משתנה בהתאם לנתונים מספריים כלשהם.
    אותו דבר נכון לגבי נתניהו. האם שגשוגה הכלכלי של ישראל בשנותיו המיר שמאלנים להצביע עבורו? לא, כי התנהלותו האישית והתקשורתית היתה ונותרה מבחילה (בעיניהם לפחות, וגם בעיני האמת).

    אהבתי

  11. , קל מאד למסות מליארדרים בארה"ב, אך התוצאות יהיו קטסטרופליות לדעתי

    למה? כי אנשים כמו ביל גייטס (לדוגמא), מחזיק רוב הונו במניות מיקרוסופט, שם הוא יזם והקים את העסק

    המדינה יכולה פשוט להלאים 8% ממניות מיקרוסופט כל שנה, וכך בעצם לקחת את רוב הונו של ביל גייטס (ובדומה, צוקרברג עם פייסבוק, סרגיי ברין וגוגל וכו')

    התוצאה היא הלאמה של כל החברות המשגשגות בארה"ב, ובעצם מעבר למשק ריכוזי בבעלות המדינה בסגנון בריה"מ לשעבר (או צרפת באופן חלקי כיום)

    זה יהרוג את החיוניות והיזמות של המשק האמריקני, שהיא נשמת אפו

    אהבתי

  12. המדינה תמכור מייד את המניות שתקבל לפי ההצעה של גבריאל זוקמן. במובן מסוים זה יתרום לנזילות בשוק החופשי כי אפילו לחברות פרטיות לא תהיה ברירה אלא להיסחר כדי שבעליהן יוכלו להיפטר ממניות שנדרשות לתשלום מס עושר.
    יש בכך לחץ על מחירי המניות כלפי מטה, אבל אם יהיה שגשוג כלכלי בעקבות ההטבות למעמד הביניים זה בטח לפחות יתקזז.

    אהבתי

  13. לייק רינגו אבל לא הייתי מדבר במובנים כל כך מוחלטים. יש אחוז קטן של מצביעים שכן מושפע מהעובדות וכולנו צריכים להיות אסירי תודה כי הם עושים את ההבדל.

    אהבתי

  14. תמריץ,

    במידה רבה זה דומה למה שנעשה עם כלל ביטוח היום בישראל, הממונה על הבטוח הכריחה הבעלים אלשטיין למכור חלקים מהחברה כי לא נותנים לו היתר שליטה.

    בפועל, זו החברה עם התוצאות הכי גרועות והניהול הכי גרוע בין חברות הבטוח. אגב, לא בטוח שזה רק בגלל הנושא הזה, אך בטוח שזה לא תורם.

    חברות ללא גרעין שליטה יכולות להיות מאד בעייתיות, ביחוד בשלב הצמיחה בהן חייבים מנהיגות אמיתית על ההגה. אין הרבה הגיון בקיצוץ בעלות היזם המנכ"ל כאשר הוא מצליח להעלות שווי החזקותיו בחברה מעל מליארד דולר , רק כי זה כואב בעין למישהו שהוא הצליח, והוא "מליארדר".

    בסופו של דבר, מס ירושה בהקשרים האלו הוא המס הכי צודק.

    אהבתי

  15. תמריץ, כתבת שהמדינה תמכור מייד את המניות שהיא תגבה כמס עושר. תמכור למי? ההשפעה על הנטיה לצרוך היא לאו דווקא בצד של המיליארדרים מהם מוחרמות המניות, אלא מצד הרוכשים את המניות הללו מידי המדינה, שלאחר הרכישה נשאר בידיהם פחות כסף מאשר היה קודם. לסיכום: החרמת מניות מידי מיליארדרים, ומכירתן לשוק הפרטי, גורעת כסף מהשוק הפרטי, ולאו דווקא מידי מיליארדרים.

    אהבתי

  16. ריבוזום, המדינה תקבל את הכסף ותוציא אותו על משכורות לעובדים בתחנות כוח סולאריות והם יבזבזו את הכסף במסעדות מזון מהיר. מסעדות המזון המהיר יעבירו את הכסף לקרנות הפנסיה של עובדיהן או מנהליהן.. קרנות הפנסיה יקנו בכסף מניות שנמכרו בידי משלמי מס עושר.. קיבלת מעגל כלכלי שלם שבו אין מחסור בכסף לקנות בו את המניות, אבל נוסף בו ביקוש לעובדים.

    אהבתי

  17. התשובה שכתבתי עכשיו היא מהותית מאוד. כשמדינה משתמשת בכסף שהיא מנפיקה, אף פעם אין מצב של מחסור פתאומי בכסף. הכסף מתגלגל כל הזמן. השאלה האם הוא מתגלגל בצורה שמעודד פעילות כלכלית ממשית, או מתגלגל באופן שבו הוא רק עובר מכלי חיסכון אחד לכלי חיסכון שני. זו נקודה מהותית שהמשקיעים שהימרו על קריסת יפן מעולם לא הצליחו להבין. הם באמת ציפו שפתאום ליפנים יהיה מחסור בכסף. לפני שנים כתבתי על כך:
    http://tiny.cc/gt2p

    אהבתי

  18. יכולה להיות ירידה במניות בגלל לחץ למכור אותן. אבל זה אפקט משני בחשיבותו לדעתי. אם בזבוזי הממשלה יזרימו הרבה כסף לכלכלה סביר יותר שהשווקים יעלו.

    אהבתי

  19. תמריץ,
    המניות הזולות של חברות אמריקאיות יברחו לחו"ל (סין?), מוצרים אמריקאיים יהפכו זולים מאד (עקב נפילת הדולר), תהיה זרימת הון עצומה לישראל וגם נראה סוף סוף עולים מאמריקה

    אהבתי

  20. תמריץ,

    יש ברעיון הזה הרבה בעיות שבסופו של דבר יקטינו את העוגה (כמו הרבה רעיונות סוציאליסטים אחרים)

    קח לדוגמא את אמזון, מדובר בחברת קמעונאות פשוטה באינטרנט שמכרה ספרים (כמו הרבה אתרים אחרים), ובזכות המנהיגות והחזון של ג'ף בזוס היא הגיעה למה שהגיעה. כנ"ל לגבי גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, טסלה ועוד הרבה עם היזמים הרלבנטים שלהם.

    מה היה קורה אם בשלב מסויים (כאשר שווי הבעלות של בזוס הגיע למליארד) המדינה היתה מתחילה להפחית לו את אחוזי הבעלות ולמכור בשוק? הרי גם אם המוטיבציה שלו היתה נשארת בשמיים, הוא לא היה יכול להעביר החלטות בבורד כי מבנה השליטה היה שונה, הוא כבר לא שולט בחברה באותם אחוזי בעלות, וסביר שהחזון לא היה יכול להתממש.

    אהבתי

  21. 3718, זו טענה טובה. אם כי אני לא יודע להגיד אם יש מחקר שמוכיח שחברות עם בעלים חזק מתפקדות טוב יותר מאשר חברות עם גרעין שליטה מפוזר. מן הסתם יש מקום גם לאלו וגם לאלו.

    אהבתי

  22. תמריץ, ברור שהוצאה ממשלתית מזרימה כסף לשוק, זה טריוויאלי. אבל אתה טענת בפוסט טענה לא טריוויאלית, לגבי המס הספציפי, שלדבריך מופנה כלפי מיליארדרים בעלי נטיה שולית נמוכה לצרוך. – הסברתי שזה לא בהכרח כך, כי המניות אומנם מוחרמות ממיליארדרים אך הכסף נגרע מכל מי שקונה את המניות המוחרמות מידי הממשלה, ולאו דווקא ממיליארדרים.

    אם הכסף יגוייס ברובו מקרנות פנסיה, כפי שאתה סבור, אז יוצא שהוא נגרע משוק ההון, וזה אכן דומה מבחינה מסויימת להנפקת אג"ח ממשלתי לצורך מימון הגירעון, שגם היא גורעת כסף משוק ההון – כסף שהיה יכול לשמש להנפקות ראשונות ומשניות, גיוסי וגלגולי אג"ח חברות, ועוד.

    אהבתי

  23. ריבוזום, למה יוצא שהוא נגרע משוק ההון? כפי שאמרתי זה כסף חדש שהממשלה ייצרה ופרנסה איתו בעקיפין מסעדות מזון מהיר.

    אהבתי

  24. בחשבונאות מיליון שקל פחות מיליון שקל זה שקול לאפס. אבל במציאות הכלכלית זה לא ככה. הממשלה ייצרה מיליון שקל ואז הם נספגו מחדש בשוק ההון אבל על הדרך הועסקו אנשים והושגו מטרות כלכליות וחברתיות.

    אהבתי

  25. תמריץ, הכסף ממכירת המניות המוחרמות נגרע *ישירות* משוק ההון. זה אפקט מיידי ו-ודאי. חלחול חזרה של ההוצאה הממשלתית לשוק ההון זה אפקט עקיף, מושהה, חלקי ופחות ודאי. ייתכן שהדבר ייצור דיכוי או עקה קבועה על שוק ההון.

    בכל אופן, לטעמי נכון יותר להפריד בין הדיון על מקורות המימון להוצאה הממשלתית, החלופות השונות וההשוואה ביניהן – ובין הדיון בהוצאות הממשלתיות השונות, החלופות השונות וההשוואה ביניהן.

    אהבתי

  26. אני לא לגמרי חולק וכתבתי שיכול להיות אפקט של לחץ על מחירי מניות. אבל בכל מקרה לדעתי ההסתכלות הזו מפספסת את העיקר. הכסף הוא לא סטטי. הוא בעיקר תלוי במצב הרוח בשווקים. שגשוג כלכלי מייצר יותר כסף בגלל שהבנקים נותנים אשראי. שפל כלכלי גורם להיעלמות כסף מהסיבה ההפוכה.
    מי שמאמין כמוני שממשלה בעלת מטבע משלה מייצרת כסף יש מאין לא יכול לדבר בכלל על מקורות מימון
    להוצאה ממשלתית. אין מקורות מימון. יש מדפסת חופשי חופשי. יש בעיות – הסכנה האינפלציונית או/ו נטילת המשאבים מהשוק הפרטי. אבל אלו לא סכנות שקשורות לצורך במקורות מימון כפשוטם, כאילו המדינה היא זוג צעיר במצוקה.
    מי שחולק על הגישה הזו ימשיך להאמין בנאיביות שגרעונות כספיים הם הרי אסון ויאבד רכושו בהימור על כך שיפן/ארה"ב תקרוס מתישהו והעולם יחזור לבסיס הזהב.

    אהבתי

  27. תמריץ, איני שותף להשקפתך הנפתלת ולרגישויות המינוח הנובעות ממנה, אך סבור שהערתי האחרונה מסוגלת להתנסח גם לשיטתך ובהתאם לרגישויותיך, ולעמוד בעינה, למשל כך:

    לטעמי נכון יותר להפריד בין הדיון על דרכים שונות לנטילת משאבים לטובת פעילות הממשלה, והשוואה ביניהן – ובין הדיון על השימושים השונים של הממשלה במשאבים שהועמדו לרשותה, והשוואה ביניהם.

    אהבתי

  28. להצעות של סנדרס צריך להתייחס כמו לקשקושים של ליברמן על 48 שעות להנייה או עונש מוות למחבלים. זו תעמולת בחירות ריקה מתוכן שנועדה לשלהב את תומכיו הלא מתוחכמים. אין לזה סיכוי פוליטי או חוקתי ואין לזה תועלת מעשית. אני צופה שההשפעה תהיה דווקא הפוכה, זה ידחף עוד אנשים לזרועות טראמפ. לא יאמן, אבל כמו שנראית תמונת המועמדים כרגע זה גם תסריט עדיף בעיני.

    אהבתי

  29. 2 שאלות לכולם:
    1. מה יקרה בארה"ב אם יוטל מס עושר של 8% כל שנה?
    2. אם במקום מס עושר יוטל מס הכנסה גבוה כלומר מס שולי שיכול להגיע עד 90%? במקרה כזה לא יעזור לעשירים אם יהגרו למדינה אחרת (אני מניח שיוטל מס הכנסה טרטורילי כלומר תשלם את המס במקום שבו יצרת את ההכנסה ולא במקום שבו אתה גר).

    אהבתי

  30. לכל תומכי זכות הקנין וזכותו של בעל העסק להעסיק את עובדיו לפי תנאים שהוא מחליט:
    האם אתם תומכים גם בזכותם של העובדים להתארגן ודרוש שיפור בתנאיהם? האם אתם תומכים גם בזכות העובדים לשבות? הרי לפי עקרונות הדמוקרטיה מותר לכל האנשים להתארגן וסביר להניח שאם עובדים ירצו שיפור בתנאיהם הם יתארגנו כי ככה כוחם חזק בהרבה.
    צריך לציין שהתארגנות של אלפי, עשרות אלפי או מאות אלפי עובדים מסוגלת לגרום לכמה תוצאות: 1). המעסיק יביס את העובדים ויפטר רבים מהם ולאחרים לא ישפר את התנאים. 2). יגיעו לאיזו פשרה. 3). העובדים יביסו את המעסיק והוא יאלץ לקבל את כל תנאיהם. 4). החברה תקרוס והעובדים יאבדו את מקום עבודתם והמעסיק חלק ניכר מרכושו.
    האם כל תוצאה תהיה מקובלת בעינכם כחלק מהשוק הקפיטליסטי?

    אהבתי

  31. בכל מקרה קשה לברוח ממערכת המס האמריקנית.

    ארה"ב היא מדינה דמוקרטית וכל שנתיים יש בחירות לקונגרס. שום דבר שגורם נזק קיצוני לא יכול לשרוד פוליטית. מבחינה זו אני חסיד גדול של התנסויות אמריקניות מכל הסוגים. אם זה יעבוד זה יהיה מעניין. אם זה לא יעבוד, בתוך שנתיים ארה"ב תשנה כיוון וגם תפתח נוגדנים לשנים הבאות.
    הדבר היחיד שלא הייתי מגלה כלפיו פתיחות כזו הוא עוינות לישראל כי בלי תמיכת ארה"ב יכולים להיגרם לנו נזקים בלתי הפיכים בזמן קצר.

    אהבתי

  32. חייל, נראה כי הדמוקרטים נמצאים בתחרות מי יבוא עם הרעיון הכי מטומטם. שוב, לא יאמן שזה המצב, אבל אני ממש חושב שטראמפ הכי טוב לכולם. אלא אם בלומברג ייכנס לעניינים.

    אהבתי

  33. לחייל הזקן:
    רגולציה יכולה להיות טובה ויכולה להיות גרועה. זה תלוי איפה וכמה. בכל אופן מי שחושב שצריך לצמצם את הרגולציה צריך לבדוק היכן היא גורמת נזק וצמצם אותה שם. בשום אופן לא לעשות קצוץ רוחבי ברגולציה.
    אני יכול להזכיר מקום אחד שיש לעשות בו דוקא הגדלה של הרגולציה במאות אחוזים וזה בדיקות הבטיחות לעובדי בנין. צריך הרבה יותר פקחים וצריך להטיל קנסות כבדים, עונשי מאסר ואפילו לפרק חברות שנגרמות אצלן תאונות כתוצאה מרשלנות פושעת.

    אהבתי

  34. הבעיות העיקריות במס עושר (לא דרך ירושה) היא במימוש שלו.
    איך יודעים כמה שווה כל דבר? לפי התזוזות של השוק לפי דקה?
    לפי גיוס אחרון? ומה עם חברות פרטיות?
    אם לא נמסה אותן, אז פשוט יהיו הרבה יותר מהן.
    ואם כן – מה תעשה – תמכור חלקים מהן? איך? ומה יעשה בעל השליטה אחרי שהוא מכר למישהו 10%? הוא לא רצה לעשות זאת, אולי פשוא ייקח משכורת יותר גבוהה מהעסק בתור מנהל.
    והרי יש רף מס די גבוה – אז אפשר לחלק את הרכוש בין בני משפחה.
    וכן הלאה והלאה.

    אהבתי

  35. אכן, יואב. ההצעה היא שהעשירים יוכלו להעביר בעלות בחברות פרטיות למדינה והיא כבר תמכור את החלק שהתקבל. אבל זה לא פותר רוב הבעיות שתיארת. ומה עם אחוזות חקלאיות, תמונות של פיקאסו וכו'.

    אהבתי

  36. לחייל זקן,

    ,😉
    עלי להדפיס ולהצמיד למקרר בביתי.
    איפה נרשמים לתנועת הטבעונות הרפורמית?

    #################################
    אוף טופיק,

    כתבה על חשיבות הדמוגרפיה.
    עוד הוכחה לתופעה שכאשר דור ההורים אוכל בוסר אזי שיני דור הילדים ונכדים תקהנה.

    המיקוד עירק. בשל המהומות הקשות שפרצו בה לאחרונה.
    אך רצוי להשליך ממנה גם למדינות צעירות מדי אחרות (בעיקר מוסלמיות ו/או אפריקאיות).

    עירק היא אחת המדינות הצעירות ביותר בעולם (יותר מ 60% מתחת גיל 25. מתוכם כ 40% מתחת גיל 14. למרות שלאחרונה מסתמנת ירידה דרמטית במספר הילדים לאישה, אוכלוסייתה הצעירה של עירק ממשיכה לצמוח ביותר ממיליון איש מדי שנה. הגידול הפראי עוד צפוי להמשיך.
    כתוצאה מכך מערכות החינוך קורסות (אחוז גבוה של אנלפבתיות ותארים חסרי משמעות) ואבטלה מאמירה (בעיקר בקרב צעירים – 35% מובטלים, ובקרב נשים – 58% מובטלות).

    בשל האבטלה והעוני להמוני גברים צעירים אין סיכוי להתחתן ולהקים משפחות.
    ידוע שחוסר תעסוקה של המוני גברים צעירים הוא אחד המנועים העיקריים לאי יציבות במדינה: מהומות ומהפכות, הצטרפות לקבוצות טרור ו/או פשע, הגירה מסיבית, יזימת מלחמות ועוד.

    בעיני הכתבה מציבה איזשהו סימן שאלה על סדרי העדיפויות של קרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס.

    בשוליים, היא נוגעת גם בהשפעת ההשוואה החברתית ורגש הקנאה בעשירים (כאשר צעירים מהעולם השלישי צופים בטלוויזיה ובאינטרנט איך חיים בני גילם בעולם הראשון).

    https://mondediplo.com/outsidein/iraq-s-demographic-time-bomb

    אהבתי

  37. שכחתי להשאיר קטע מהכתבה הנ'ל

    Without the possibility of gaining an education or a job, Iraq’s young men are trapped in a pre-adulthood phase with no pathway to marriage or family development. Marriage is a pivotal concern in the whole Arab world, and in Iraq, jobs and income are vital for relationships and marriage. In Middle Eastern society, adolescents gain adult status through marriage due to social, cultural, and religious norms, and marriage is an expensive affair for which young men and their families are culturally bound to accumulate the large sums of money needed to qualify them as worthy husbands. This ‘waithood’, a period when young men are no longer children but not yet adults, is a time of almost overwhelming frustration, especially as pre—marital sex remains a taboo. For young women, the situation is no better, but with early marriage and limited freedom of movement they face a different reality.

    The younger generation feels excluded and without a homeland. Such alienation among young men left with no opportunities to find their place in society is particularly dangerous in Iraq, where angry and disaffiliated young men can more easily be recruited by terror groups or other extremists filling the void by offering new hope and a sense of identity and belonging. Studies have shown that countries that fail to face up to the challenges presented by youth bulges commonly increase their levels of repression in an attempt to limit the threat young people pose to national security. It is within such contexts that the Arab Spring took place. The extreme measures taken by the Iraqi government, first through their lack of response and second through their use of live ammunition and shutting down the Internet, will not curb the protests and serve only to prove the Iraqi government’s authoritarian tendencies. Such radical measures will only fuel the ang

    אהבתי

  38. לתמריץ,
    גייטס אמנם החליט (מסיבה שאינה ברורה לי) להתמקד דווקא באפריקה.

    אבל בעיני בעיית עירק היא בסך הכל מקרה פרטי של המוני מדינות צעירות מדי.
    רבות מהן נמצאות באפריקה שמדרום לסהרה. אך גם מצפון לסהרה, כמו מצריים.

    משפט מפתח בכתבה זו:

    Sixty-seven of the world's countries are currently experiencing youth bulges, and sixty of these are facing social unrest and violence

    אהבתי

  39. שאלה לגבי חברת WeWork:
    חברה זו הפסידה לאורך כל שנות קיומה והפסדים די גדולים, אז מדוע מישהו מוכן לקנות את מניותיה לפי שווי של 8 מיליארד דולר? מדוע מישהו מוכן לתת למייסד 1.7 מיליארד דולר?
    הקונה זה איזו חברה יפנית נדמה לי שקוראים לה softbank.
    אילו לחברה הזו היה איזה רעיון טכנולוגי חדש אולי היה אפשר להבין אבל לחברה אין שום רעיון טכנולוגי. היא פשוט שוכרת חללי עבודה ומשכירה אותם. היא אמורה להרויח על ההפרש בין מה שהיא מקבלת למה שהיא מוציאה על שכירת החללים האלו. אבל היא חברה מפסידה והיא הפסידה די הרבה כסף.
    אפילו אם מישהו חושב שהרעיון לשכור ולהשכיר חללי עבודה זה רעיון שיכול להיות רווחי, מדוע הוא צריך לקנות חברה בסכום כל כך גדול? מדוע שלא יפתח חברה כזו בעצמו?
    האם יש כאן איזו קומבינה והחברה שקנתה את WeWork בעצם מקבלת כסף ממקור אחר כדי לממן את הקניה?

    אהבתי

  40. כך נראה צל"ש פארש:
    תיאור המעשה: ביום 9 באוקטובר 1973, באזור "טלביזיה", במהלך ההתקפה על היעד, נפגע הטנק שסמל אמנון אברמוביץ נהג בו והחל לבעור. למרות שידיו ובגדיו החלו לבעור, המשיך בנהיגה, כי סבור היה שנשארו אנשים בטנק. במעשה זה גילה סמ"ר אמנון אברמוביץ דבקות במשימה ואומץ-לב. על מעשה זה הוענק לו : צל"ש הרמטכ"ל תשרי תשל"ו ספטמבר 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי

    אהבתי

  41. אני לא יודע כלום כמובן על אברמוביץ' ושירותו בשריון אבל הערבוב של עמדות פוליטיות עם הערכת השירות הצבאי של מישהו מסוכן ושגוי.

    אהבתי

  42. תמריץ,
    מי שדחף את נושא השירות הצבאי (כולל הצל"ש) לחזית הדיון היה ערוץ 2 בהדהוד שאר הבראנז'ה

    אהבתי

  43. שמעתי טענה שבהשוואה לצבאות לוחמים אחרים (כמו ארה'ב) צה'ל מאוד מאוד קמצני בחלוקת עיטורי כבוד.

    בעיני בולט מאוד העדר כל מנגנון למתן עיטורי שבח ומופת גם ליחידה צבאית שלמה (בנוסף לציונים לשבח ליחידים) + גם על חוכמה, יוזמה ותושייה (בנוסף לאומץ /לגבורה פיזית).

    הן כיון שניצחון במלחמות / החלצות מתבוסות אינו מושג רק באמצעות גבורה (בפרשנותה המצומצמת המקובלת). הן כיון שחלוקת העיטורים היא דרך לפרסום המעשים, ומכאן חינוך ולמידה.

    לדוגמא, מתן ציון לשבח ליחידה של סיפורה, הלא מוכר לרבים, הביא חייל זקן באחד הפוסטים הקודמים. או לטייסת העמק.

    אהבתי

  44. קמיליה,
    רוב הצבאות נדיבים יותר מצה"ל בחלוקת עיטורים לחיילים ולפיקוד הזוטר. הפער נוצר במלחמת השיחרור שם נקבע מראש שמספר עיטורי הגבורה יהיו כמספר שבטי ישראל. ב1970 נחקק חוק העיטורים שעשה (לכאורה) סדר בעניין. הבעייה נובעת מאופן המימוש שלו של ועדות צל"שים ששוקלות שיקולים לא ענייניים ולא כפופות לשום קריטריון של אימות. למזלנו, חובבי ההיסטוריה הצבאית, צה"ל גם פיתח שיטה לזיהוי של צלש"ים פארש. כל הפרוטוקולים של ועדות צל"שים אלו מצליחים להיעלם מהארכיונים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s