ימי מעוף הדרקון

נדיר לקרוא רשימה אחת שנותנת לך פרספקטיבה חדשה על נושא שחוק וידוע. כזה הוא מאמרה של אשת אקדמיה סינית-אמריקנית, ג'ין פן, על ביקוריה האחרונים במולדת אבותיה.

למי שאין לו חשק לשקוע במאמר ארוך באנגלית, אסכם בקצרה. הכותרת של המאמר היא: "החלום האמריקני קם לתחיה בסין". לטענת הכותבת, התקשורת מבליטה את הפנים המכוערות של סין שבאות לידי ביטוי במחנות המעצר שהוקמו למיעוט המוסלמי במערב המדינה ובדיכוי שמפעילים הסינים בהונג קונג, אבל עבור הסיני מן השורה החיים נעשו נפלאים.

הערים הסיניות הגדולות כבר לא כאוטיות ומלוכלכות. האנשים כבר לא דוחפים בתור אלא מתנהגים בנימוס ובהתחשבות. כשהסיני מזמין משלוחים מחנויות אינטרנט, הם מגיעים בתוך יום והזמנות של אוכל מגיעות בתוך דקות. שכר הלימוד באוניברסיטאות יורד, הפארקים נפתחים לכניסה חופשית והמגמה של הממשלה היא לעודד כלי רכב חשמליים שלא פולטים זיהום. הביטחון האישי גבר – הרי אם גנבו לך משהו ברחוב, אנשי הממשלה יסתכלו במצלמות העירוניות, יגלו מי עשה זאת ויטפלו בעניין. אחד מסמלי הקדמה הוא שבסין כבר לא משלמים במזומן, הכל נעשה דרך אפליקציות התשלום.

לפני עשור כל סיני משכיל חלם על אמריקה. היום סטודנטים סינים בוחרים לשוב מאמריקה למולדת. השינוי מרשים מאוד. בסקרים הסינים מבטאים אמון בממשלתם (ולדברי הכותבת זהו סנטימנט אמיתי שהיא חשה אצל מכריה). הם יודעים שאם יש בעיות, הן יטופלו.

הסבל שעבר העם הסיני במהלך המאה העשרים הוא לא ייאמן. בעוד שאמריקנים זוכרים את תקופתו של הנשיא קנדי כתקופה טובה, אזרחי סין מתו מרעב באותם ימים, פשוטו כמשמעו. אין זה מפתיע, לדעת הכותבת, שהסינים מרוכזים כיום בהשגת עושר חומרי יותר מאשר בערכי החירות והדמוקרטיה. על אף הערצתם לאמריקה הם לא שאבו ממנה את הערכים האלו, הם לקחו ערכים אחרים שהתאימו להם יותר.

כותבת הרשומה עצמה לראשונה חושבת לעצמה שאולי תשתקע בסין. זה לא מקום מתאים למי שעניינו בחיים הוא לבטא דעות שמאתגרות את הסדר הקיים, אבל לאחרים יכול להיות שם נהדר.