ימי מעוף הדרקון

נדיר לקרוא רשימה אחת שנותנת לך פרספקטיבה חדשה על נושא שחוק וידוע. כזה הוא מאמרה של אשת אקדמיה סינית-אמריקנית, ג'ין פן, על ביקוריה האחרונים במולדת אבותיה.

למי שאין לו חשק לשקוע במאמר ארוך באנגלית, אסכם בקצרה. הכותרת של המאמר היא: "החלום האמריקני קם לתחיה בסין". לטענת הכותבת, התקשורת מבליטה את הפנים המכוערות של סין שבאות לידי ביטוי במחנות המעצר שהוקמו למיעוט המוסלמי במערב המדינה ובדיכוי שמפעילים הסינים בהונג קונג, אבל עבור הסיני מן השורה החיים נעשו נפלאים.

הערים הסיניות הגדולות כבר לא כאוטיות ומלוכלכות. האנשים כבר לא דוחפים בתור אלא מתנהגים בנימוס ובהתחשבות. כשהסיני מזמין משלוחים מחנויות אינטרנט, הם מגיעים בתוך יום והזמנות של אוכל מגיעות בתוך דקות. שכר הלימוד באוניברסיטאות יורד, הפארקים נפתחים לכניסה חופשית והמגמה של הממשלה היא לעודד כלי רכב חשמליים שלא פולטים זיהום. הביטחון האישי גבר – הרי אם גנבו לך משהו ברחוב, אנשי הממשלה יסתכלו במצלמות העירוניות, יגלו מי עשה זאת ויטפלו בעניין. אחד מסמלי הקדמה הוא שבסין כבר לא משלמים במזומן, הכל נעשה דרך אפליקציות התשלום.

לפני עשור כל סיני משכיל חלם על אמריקה. היום סטודנטים סינים בוחרים לשוב מאמריקה למולדת. השינוי מרשים מאוד. בסקרים הסינים מבטאים אמון בממשלתם (ולדברי הכותבת זהו סנטימנט אמיתי שהיא חשה אצל מכריה). הם יודעים שאם יש בעיות, הן יטופלו.

הסבל שעבר העם הסיני במהלך המאה העשרים הוא לא ייאמן. בעוד שאמריקנים זוכרים את תקופתו של הנשיא קנדי כתקופה טובה, אזרחי סין מתו מרעב באותם ימים, פשוטו כמשמעו. אין זה מפתיע, לדעת הכותבת, שהסינים מרוכזים כיום בהשגת עושר חומרי יותר מאשר בערכי החירות והדמוקרטיה. על אף הערצתם לאמריקה הם לא שאבו ממנה את הערכים האלו, הם לקחו ערכים אחרים שהתאימו להם יותר.

כותבת הרשומה עצמה לראשונה חושבת לעצמה שאולי תשתקע בסין. זה לא מקום מתאים למי שעניינו בחיים הוא לבטא דעות שמאתגרות את הסדר הקיים, אבל לאחרים יכול להיות שם נהדר.

19 תגובות על ״ימי מעוף הדרקון״

  1. מעניין מאוד.
    הזדמנות להבין שמה שאנשי המערב מחפשים – זה לא מייצג את כל האנושות.
    ושאולי גם אנשי המערב אומרים משהו אחד אבל רוצים דבר אחר, רק שהאליטות במערב מדבררות את אותם האנשים ואנחנו מקשיבים רק לאליטות. ניצחון משאל העם על הבריקזיט, התחזקות מפלגות ימין באירופה, יצירת תנועות פופוליסטיות שם, ההתנגדות לאיחוד (אירו-סקפטיות), ההפגנות בצרפת ועוד…., מלמדים שהאנשים יותר ממורכזים ועל הקרקע לגבי השאיפות האישיות שלהם.

    אהבתי

  2. אז הפיתרון לחברות של דיכוי זה לגרום לדיכוי קיצוני הגורם לרעב קיצוני. ואז במקום להשתפר דמוקרטית ליברלית להתמקד בשיפור של תנאי החיים לרווחה כלכלית ומצב השלטון מבחינת התקוממות טוב כי האזרחים מודים להם על השגת הרווחה החומרית…

    אהבתי

  3. אני חושב שהם צודקים. שגשוג כלכלי זה לא הכל, אבל יש כאלו שזה מספיק להם. וזה בסדר.
    העיקר זה שהחילונים האשכנזים הללו יבינו שהם לא לבד, שיש עוד רצונות ועוד שאיפות, ושקבלת ההחלטות הציבורית מתקבלת ברצון הרוב (קרי בקלפי).

    אהבתי

  4. לדעתי ניתן להשיג שגשוג כלכלי ללא חופש כלכלי או פוליטי. אני חושב שזה לא קשור.
    אבל כמו שיאיר אומר יש כאלו שלא מסתפקים רק בשגשוג כלכלי.

    אהבתי

  5. orikatz,
    זכות קניין ותרבות שמקדמת השכלה וחריצות מייצרים שגשוג כלכלי. השניים האחרונים היו בסין והראשון נוסף בדור האחרון.

    אהבתי

  6. ה"אשכנזים החילונים" , אשר ידועים בשם "שמאל בוגדני" (או בקיצור "סמול") לא מסתפקים בעושר כלכלי אכן. יש לנו את החוצפה גם לדבר על זכויות הפרט (ואפילו על זכויות הפרט לא של יהודים, רחמנא ליצלן), על הדבר הנכון והמוסרי לעשות ועל כדור הארץ שאנחנו הורסים לדורות הבאים.
    ואני מבין שביבי הוא בכלל אישה מזרחית מהפריפריה, ולא אשכנזי חילוני ומיליונר….. מעניין אם אדם מצליח להשניא עוד ציבור על העם כאשר הוא חלק מהציבור הזה.

    בן גוריון לא מתהפך בקברו, אלא עושה גלגלונים ועמידות ידיים.

    אהבתי

  7. הפוסט והתגובות הזכירו לי את הספר החידה הסינגפורית.
    פרופ' גבי וימן (תקשורת) ופרופ' ברוך נבו (פסיכולוגיה) היו בשנת שבתון בסינגפור (כל אחד לחוד) וכתבו ספר עיון על רשמיהם העזים ממדינה זו.

    מצד אחד התפעלות אדירה, מהזינוק האדיר של מדינה איכרים, קטנה, הטרוגנית, מהעולם השלישי אל המקומות הראשונים בעולם הראשון. כולל הישגים אדירים בתחומי החינוך, מיעוט הפשיעה ועוד ועוד. מצד שני, מתחושת טביעות האצבע של דיקטטורה, שטופת שדים ורוחות, שמעוררת אימה ופחד.

    למיטב זכרוני, הם סיכמו את רשמיהם מהאי בקנאה על כל הדברים שלצערם אין כמעט סיכוי שישראל תאמץ, אבל גם במסקנה נחרצת שהם עצמם לא היו רוצים לעבור לחיות באופן קבע בסינגפור.
    הם התייחסו בעיקר לחיים תחת ענן של אימה. כולל אימה מתוכננת מלמעלה, מהכעסת השלטונות. (ילדי ביס' עממי נלקחים לצפייה בהלקאת אסירים ובתלייתם – כחלק מתוכנית הלימודים !. בכדי שאפילו לא יעלו בעתיד על דעתם להפר איזשהו חוק).

    במוחי גם עלתה האפשרות שבנקודה מסוימת בעתיד – הדיקטטורים הנאורים, שדי משתדלים לנהל את סינגפור לתועלת כלל תושביה, יתחלפו בדיקטטורים פחות נאורים. כפי שקרה בכל השולשלות המעבירות את השרביט מדור לדור. הנהנים בהווה מרמת החיים הגבוהה, שאינם מייחסים חשיבות רבה להעדר זכויות אדם במדינתם, עלולים למצוא עצמם בעתיד תחת מגפו של עריץ אכזר.

    https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=34782

    מומלץ לקרוא בעיקר את הביקורת לספר העיון.

    אהבתי

  8. דניאל
    לאף אחד אין בעיה עם זה שהאשכנזים החילוניים מדברים על מה שבעיניהם הוא: "זכויות הפרט (ואפילו על זכויות הפרט לא של יהודים, רחמנא ליצלן), על הדבר הנכון והמוסרי לעשות" הבעיה מתחילה כשכופים את זה בצורה לא מוסרית ולא הוגנת. יש כאלה שחושבים שהדבר הנכון והמוסרי הוא אחר – ההכרעה בין הדעות צריכה באופן מוסרי והוגן – בקלפי. לכפות זאת דרך מערכת המשפט ו/או כל מערכת ביוקרטית אחרת של המדינה זה מושחת לא מוסרי ולא דמוקרטי.

    אהבתי

  9. "בסקרים הסינים מבטאים אמון בממשלתם (ולדברי הכותבת זהו סנטימנט אמיתי שהיא חשה אצל מכריה). הם יודעים שאם יש בעיות, הן יטופלו."
    לאנשים יש נטיה לשקר לעצמם, הסינים מושפעים מאד מהתעמולה, הם כלל לא מבינים מה רוצים ההונג קונגים, ומדוע טאיוון בוגדת ולמוסלמים בהחלט מגיע וגם לפאלן גונג. שטיפת מוח. הממשל הסיני ומשרדיו מתפקדים כמו כל משרד ממשלתי במדינה לא דמוקרטית, גרוע מאד, תחת שוחד ובירוקרטיה ארכאית ובלגניסטית. כלכלה משגשגת תחת משטר לא דמוקרטי יש בהונג קונג סינגפור, לאחרונה בויאטנם. יש לכך תיקרת זכוכית, רק בדמוקרטיה אפשר להגיע להצלחה כלכלית לאורך זמן.
    הסינים משקיעים הרבה מאד בפרסום מידע מטעה שמציג אותם באור ורוד, קווארה לדוגמה נשלטת על ידי סינים שכותבים רק טוב על סין ומכסחים כל מי שמעביר ביקורת, המנג'ר של יוסטון וNBA חטפו איום כלכלי והתקפלו כיון שהעזו להביע ציוץ וככה זה הולך, כתבות בעיתונים, שידורי טלויזיה הכל מסולף ובהחלט יתכן שגם דברי הכותבת זה מטעם.

    השאלה היא מה זה כף לגור שם? גם כף לגור בתאילנד וגואה. ל מקומיים? זו עדיין מדינת עולם שלישי. גם אלו שגרים בערים הגדולות לא חיים ברווחה. העבודה קשה והיחס לעובד דרקוני ומוצץ דם. שרותי הבריאות גרועים וכבר לא זול. להשוות את זה לאירופה או אמריקה עדיין דמיוני

    אהבתי

  10. הסבל הנורא שחווה העם הסיני במאה העשרים נבע מהקומוניזם והדיקטטורה הפרולטרית של מאו. הרעב והרצח הם תוצאה ישירה של צורת המשטר. כל עוד המשטר הפוליטי לא ישתנה חזרה למשטר כזה יכולה לקרות בכל עת עם עליית דיקטטור קומוניסט אכזרי. איתו ישובו הרעב והרצח.

    אהבתי

  11. ומה לגבי השלושת רבעי אשכנזים? והחצי אשכנזים? אולי גם הם חושבים כמו האשכנזים המלאים?
    כל השיח העדתי הזה בזוי בעיני

    אהבתי

  12. קמיליה, אני מצטרף לכל מה שכתבת. אחד לאחד.

    תמריץ, שג'ין פן הזו לא תבלבל לנו במוח. כל האליטה הסינית שולחת את ילדיה ללמוד באוניברסיטאות היוקרתיות שבמערב. כל מי שמרוויח קצת כסף בסין עוסק בעיקר על איך להבריח את ההון הזה למערב הדמוקרטי כי רק במדינות המערב הדמוקרטיות יש מערכות משפטיות עצמאיות ששם זכות הקניין הפרטי היא מאוד חשובה וקשה מאוד להלאים את הנכסים שלך כהרף עין. (דרך אגב, גם היא לפי מה שכתבת אמריקאית ולא ויתרה על אזרחותה האמריקאית לטובת הסינית…)

    גם האליטה הרוסית למשל נוהגת בדיוק כך.

    האליטות במערב לא שולחות את ילדיהן ללמוד ולחיות בדיקטטורות למיניהן ומעבירות לשם את כספן….

    להזכירך, הסיפור שלה מזכיר בדיוק את מה שאמרו על גרמניה הנאצית בזמנו. התקשורת המערבית רק היללה בשנות השלושים המוקדמות את המשטר הנאצי ושיבחה ללא הפסק איך המשטר הנאצי שיפר לחלוטין את המצב במדינה (שזה נכון עובדתית). וגם היום מהללים את הסינית אבל מזכירים תמיד גם את הצד השלילי.

    "דמוקרטיה זו צורת הממשל היחידה שמגנה על האזרח מפני הממשל" (שכחתי של מי הציטוט לצערי…)

    אהבתי

  13. תמריץ, בנוגע להערצה הזו לדיקטטורות, סיפור אישי קטן:
    אבא שלי ז"ל לא שכח לעולם את הימים שבהם סטלין גסס ומת. הוא זכר איך נתנו לכל התלמידים בבית ספר בברית המועצות עידכונים כל שעה על מצבו הרפואי, כמה חום יש לו, מה הרופאים אומרים וכו' (שזה ברור בדיעבד שהכל היה שטויות מומצאות של הממשל לשטיפת המוח של האזרחים). הוא זכר בדיוק איך הודיעו לכולם על מותו (מותו של שמש העמים ושאר הסופרלטיבים). ובמיוחד הוא זוכר איך כל התלמידים והמורים ובני העיירה התאספו בכיכר העיר וכולם בכו על מותו של שמש העמים (גם אבי כמובן). כולם היו חייבים לבכות כי מי שלא יבכה יקבל את עונשו. תמיד היה מישהו שיסתכל ויבדוק אותך שאתה פועל לפי המצופה.

    הוא תמיד הזכיר לי שאין לאף אחד מהישראלים הצברים שמץ של מושג איך זה לחיות תחת דיקטטורה וזה מזלנו וטוב שכך.

    אהבתי

  14. יש את פירמידת הצרכים של מאסלו, וייתכן שהסינים במצב שבו הם לא צריכים להגיע לדרגה העליונה. די להם בשובע ובביטחון פיזי. אולי כמו אחיהם ההונג קונגים עוד ירצו להגיע גם אליה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s