כשהיהודים סתמו את הפה

"שהיהודים יהיו בשקט" (The Jews should keep quiet) הוא שמו של ספר היסטוריית שואה  שקראתי לאחרונה. הוא מתאר את חוסר יכולתו של מנהיג יהדות ארה"ב, הרב הרפורמי סטיבן שמואל וייז, לעמוד מול הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט ומול אדישותו לגורל יהודי אירופה בעת השואה. זה לא שווייז, ציוני נלהב, היה רע לב או אדיש למצוקת היהודים באירופה. אבל הוא חשש יותר מכול להרגיז את רוזוולט ידידו ומושא הערצתו או לעורר שדים אנטישמיים בדעת הקהל האמריקנית. הוא הקדיש הרבה מאמץ לדכא קולות אחרים, מיליטנטים יותר, כמו אלו של אבא הלל סילבר והלל קוק.

בשל ההערצה לנשיא הליברלי, גיבור ה"ניו דיל" והסלידה העמוקה מהרפובליקנים ושמרנותם בנושאים חברתיים, וויז, ואיתו יהדות ארה"ב הליברלית כולה, היו שבויים בכיסו של הנשיא, ולא הייתה להם באמת יכולת לאתגר אותו בנושאים שקשורים למצב היהודים באירופה. יש בכך קצת דמיון להערצתם של יהודי ארה"ב לנשיא אובמה. למזלנו לא היינו בעת כהונתו במצוקה שדומה במשהו למצוקתם של היהודים באירופה בשנות הארבעים, אבל אם כן – באיזה צד היו נמצאים היהודים תומכי הדמוקרטים, בצד של הנשיא או בצד שייטיב עם אחיהם מעבר לים? הספר לא מותיר מקום לספק.

אסכם את תוכנו המרתק בכמה ציטוטים.

דרשת יום כיפורים (1942) של הרב וייז אחרי שקיבל ידיעות מהימנות על השואה באירופה

דרשת ערב יום כיפור עסקה בהתאמה בין היהדות לבין האזרחות האמריקנית. וביום כיפור בבוקר הוא דיבר על השמחה באהבה ועל חדוות היום יום. הנושאים שבחר מעוררים תמיהה בהתחשב בכך שלא התמודד מול לחץ מהנהלת בית הכנסת להגביל את הדברים שנשא – וייז ביסס את בית הכנסת שלו על העיקרון שהרב תמיד חופשי לבטא דעתו.

בעל טור ביידיש מציע לקבוע יום צום ותפילה למען יהדות ארה"ב

לא, זו לא שגיאת דפוס. אני אכן מתכוון שיום תפילה וצום יוכרז דווקא למען חמשת מיליון יהודי ארצות הברית. הם אפילו לא מודעים לכך שאסון נורא נפל עליהם […] שלקו, כמו במגיפה, בחוסר יכולת לחוש צער או חמלה, בהעדר דמיון מבעית […] ששריון עוטף את נשמתה של יהדות ארה"ב.. כשעיני מיליוני יהודים באירופה שמאוימים בהשמדה פיזית יומיומית בצורה המחרידה והמשפילה ביותר מופנות אליה […] יהדות אמריקה מפגינה שלוות מזג. אם פשיטת רגל מוסרית מצריכה חמלה, ואם חמלה זו מוצדקת פי שבעה כאשר מדובר במי שאפילו אינו מבין כמה מזעזעת פשיטת הרגל שלו, אזי שום קהילה יהודית בעולם לא ראויה לחמלה יותר מאשר יהדות ארה"ב.

הצהרת בעלות הברית על השמדת היהודים (דצמבר 1942)

הרעיון לכלול בהצהרה הצעה למקלט לפליטים יהודים הועלה בשלב מסוים במהלך הדיונים, אבל הוצא מההצהרה הסופית. כפי שהסביר אחד הפקידים הבריטיים, "הצעה כזו תלך בעקבותינו לתמיד". במילים אחרות, יהיו פליטים שיצפו למימושה.

משטר דארלן בחסות בעלות הברית בצפון אפריקה בסוף 1942

לא רק שדארלן (בכיר משטר וישי שנכנע לכוחות בעלות הברית) שמר על כוחו. הוא שימר כמעט את כל הפקידות הבכירה של משטר וישי […] בניגוד להתחייבות הפומבית של רוזוולט לבטל את החוקים האנטי יהודים של וישי, מאחורי הקלעים הממשל שלו לקח את הצד של דארלן. נציגו לצפון אפריקה המליץ לוושינגטון שהחוקים המפלים לא יבוטלו כדי לא לגרום לערבים המקומיים למרוד נגד שלטונות הכיבוש של בעלות הברית.

פגישת רווזולט ומלך סעודיה

רוזוולט שאל את איבן סעוד מה דעתו לגבי בעיית הפליטים היהודים הבורחים מאירופה. המלך השיב שהיהודים יכולים לזכות למרחב מחיה בארצות הציר שדיכאו אותם, לא בפלסטין. רוזולט השיב שבפולין נהרגו 3 מיליון יהודים, כך שהתפנה מקום להרבה יהודים חסרי בית. אבן סעוד מחה נגד הגירה יהודית מתמשכת לארץ ישראל, ואמר שהערבים והיהודים לעולם לא ישתפו פעולה, לא בפלסטין ולא בשום מקום אחר. רווזולט אמר שברצונו להרגיע את הוד מעלתו שלא יעשה דבר לסייע ליהודים כנגד הערבים.

התחזיות הדמוגרפיות של רוזוולט

רוזוולט אמר שיש מסביב לפלשתינה כ-15 או כ-20 מיליון ערבים ובטווח הארוך המספרים האלו ינצחו […] "אתה יודע שאין מקום בפלשתינה לעוד הרבה אנשים" אמר לרב ווייז המבועת ב-1938. "אולי עוד מאה אלף, מאה וחמישים אלף". במשך 12 שנותיו בבית הלבן, הרב וייז ועמיתיו ניסו לשכנעו שבפועל יש מקום לעוד מיליונים. השופט פליקס פרנקפורטר היה שולח לו גזרי עיתונים שמצביעים על עתידה המבטיח של פלשתינה, בפרט יכולתה לספוג עוד המוני מהגרים.

60 תגובות על ״כשהיהודים סתמו את הפה״

  1. מה כבר אפשר לצפות מה"יהדות" הרפורמית? אותם רפורמים משוקצים ומתועבים שמחקו את ירושלים מסידורי התפילה הם אותם רפורמים שהתעלמו מרצח יהודים באירופה ויהיו אותם רפורמים שיתאבלו על מות מחבל ערבי ב"פלסטין".
    חלקם הגדול של יהודי ארה"ב כבר מזמן לא יהודים, וניתן לזהותם בקלות. אם הם חלק מהמפלגה הדמוקרטית, הרי שהם לא יהודים, או לכל היותר יהודים על זמן שאול.

    אהבתי

  2. תמריץ,
    כ150,000 יהודים מכל העדות והזרמים הגיעו שלשום לכותל אבל אפילו רפורמי אחד לרפואה לא היה שם.

    אהבתי

  3. התגובה של קרוליין קשה וזה לא נכון שלא מדובר ביהודים, וגם לא הייתי שופט את הקהילה הרפורמית על-סמך מעשי וייז בלבד. (וגם המנהיגות היהודית הציונית בארץ-ישראל לא פעלה רבות, אף שהייתה עסוקה בדברים אחרים ובוודאי שלא היה לה המשאבים המתאימים).

    אבל בהחלט אוסף המעשים המצטברים (שהראשון שעולה לי בראש הוא נסיעתו של הרב הרפורמי ורקטור האוניברסיטה העברית מאגנס לארה"ב להניא את ממשל טרומן מלהכיר במדינת ישראל ולמנוע את הקמתה), מלמד שהתפיסות הרפורמיות מחלישות משמעותית את המשמעות של "אהבת ישראל" ו"כל ישראל ערבים זה בזה" (וסופן גם להביא להתבוללות אחר שאין משמעות למושגים אלו).

    העובדה שפגיעות קלות יותר (בין 100 ל-200 הרוגים) ביהודים ברוסיה/פולין הציתו את העולם היהודי במאה ה-19/20 מלמדת שבאותה שעה כוחות אורתודוקסים כן נהגו לפי מונחים אלו. גם חילונים/חופשיים שמרדו באורתודוקסיה (אך לא הצטרפו לרפורמה) הושפעו מכך והם בין הגורמים לחידוש הלאומיות היהודית.
    בויכוחים/דיונים שהיו לי עם חברים על הנושא עלתה מספר פעמים הטענה "למה אתה לא רואה ברפורמים שותפים? הם יותר "דתיים" מהחילוני הממוצע?"
    אני חושב שהרפורמים חסרים יסוד בסיסי שמונע את הדבק הזה של הביחד היהודי. בבחירתם ביסוד האוניברסלי על פני הפרטיקולרי, ועוד לקיחתו לגבהים (בחינת יותר צדיקים מהאפיפיור), הם מאבדים את הקשר הבסיסי הזה.

    ועדיין, אחינו הם (ואין בניתוח הזה לכלול את הקהילה הקונסרבטיבית)

    אהבתי

  4. יאיר, לדעתי דווא ה"חילוני" הממוצע בישראל הרבה יותר דתי מהרפורמי הממוצע בארה"ב.
    מדובר באנשים שמדליקים חנוכיה לצד עץ הכריסמס שלהם ועסוקים בליקוק מתמיד לאומות העולם ע"ח ישראל מחשש שמא יכעסו עליהם.
    הם כמו הילד הדחוי בכיתה שמנסה בכל מאודו להתחבב ע"י מי שנחשבים בעיניו ל"מאגניבים".
    רק תקשיב לשטויות שהמתבולל מארק צוקרברג פולט.
    אבל למה ללכת עד ארה"ב, די להסתכל ביהדות הרפורמית אצלנו בישראל, שהוציאה "הגדה" אלטרנטיבית לפסח.
    בחודש מאי יש להם יום זיכרון אלטרנטיבי, אז למה לא הגדה אלטרנטיבית, בה מסופרים קורות המסתננים האריתראים שסבלו בדרך לא"י, ובל נשכח את הפלסטינים שחיים תחת כיבוש ויש לשחררם מעבדות…

    אהבתי

  5. קרולין,
    את צודקת שהיהדות הרפורמית הגיעה למקומות הזוים (לדעתי/לדעתנו), אבל חילוני ממוצע בישראל לא צריך לעשות שום דבר מיוחד בשביל לשמור על זהותו, בעוד שרפורמי שמעוניין לשמור על זהותו צריך לעשות.
    זאת הסיבה שלרפורמים יש בית-כנסת/טמפל ויש קהילה, בעוד שלחילוני ממוצא אין בית-כנסת ואין קהילה סביבו.
    רפורמי צריך להזכיר לעצמו למה הוא יהודי (ולצערי התשובות שלו רחוקות מאוד מיהדות להבנתי), והוא מתאמץ לקיים טקסים ומנהגים לשם כך. חילוני ממוצע לא צריך לעשות דבר. ימי המנוחה הממלכתיים ומערכת החינוך הציבורית עושה עבורו את העבודה מבלי להתאמץ.
    דרך אגב, זאת גדולתה של הציבוריות הישראלית, וכל המנסים לקעקע את יהדותה של המדינה לא מבינים את התוצאות ההרסניות של מהלכים כאלו. לא תוצאות הרסניות עבור דתיים שימצאו לעצמם את הפתרונות האישיים והקהילתיים, כי אם תוצאות הרסניות עבור שאינם דתיים.

    אהבתי

  6. אנקדוטה קטנה:
    חיפשתי מקום להתפלל בעיר אירופאית ועשיתי חיפוש על בתי כנסת באותה עיר.
    באתר האינטרנט של בית הכנסת הרפורמי היה רשום שעל-אף שאופי הקהילה רפורמי – הם מקבלים ומשלבים בתפילות ובקהילה אנשים ב"רמות שונות של דתיות". התלהבתי שרפורמים משלבים אורתודוכסים בקבלת ההחלטות הקהילתית, עד שהמשכתי לקרוא את המשפט שם היה הסבר מה זה "רמות שונות של דתיות": "יהודים בעלי אמונות נוספות" ו"שאינם-יהודים".

    אהבתי

  7. די מענג אותי (*) לקרוא דתיים המשבחים את הישראלים החילונים. לכל הפחות בהשוואה לרפורמים התועבים בעיניהם.

    מה גם שהשבחים מחזקים בעקיפין את טענתי הישנה – נושנה שלא קיימת קורלציה בין עוצמת הקשר לדת היהודית לבין עוצמת "הדבק" לשאר בני העם היהודי.
    הראשונה קיימת אצל הרפורמים (ואצל חרדים אנטי ציוניים) ואילו השנייה נעדרת מקרבם.
    ההפך הוא הנכון בקרב הציונים / הלאומיים – החילונים.

    (*) העונג שלי נפגם במעט בגלל המשפט:
    " … רפורמי צריך להזכיר לעצמו למה הוא יהודי (ולצערי התשובות שלו רחוקות מאוד מיהדות להבנתי), והוא מתאמץ לקיים טקסים ומנהגים לשם כך. חילוני ממוצע לא צריך לעשות דבר. ימי המנוחה הממלכתיים ומערכת החינוך הציבורית עושה עבורו את העבודה מבלי להתאמץ. …".

    לבחור לחיות, ולגדל ילדים, דווקא במדינה מוקפת אויבים, כולל תחת סכנת הגרעין האיראני – אינה דבר פעוט בעיני.
    בנוסף, יהודים חילונים הם המגזר היחידי בישראל שכל בניו ו*כל בנותיו* (למעט חריגים) משרתים שירות *מלא* בצה'ל. הם אינם משתמטים (כמו החרדים) ואינם משתמטים למחצה (כמו דרך מסגרות של "בנות שירות לאומי" וישיבות הסדר, שמשמעותם בעיני היא שירות צבאי חלקי). חלקם גם מסכנים את חייהם (ולראיה הרכב האוכלוסיה בבתי הקברות הצבאיים).
    אחד הנימוקים העיקריים של חילונים, לפחות אלו שיכולים להגר בקלות לכל מדינה מערבית בה יבחרו לחיות, לסכן את חייהם ואת חיי ילדיהם בישראל – הוא הנסיון שלהם להקטין את הסיכון שדור הנכדים והנינים שלהם לא ישאר חלק מהעם היהודי.
    מכאן שמאוד קשה לי לקבל את הטענה שהחילוני הממוצע לא נדרש לעשות דבר.

    אהבתי

  8. תמריץ,
    אני לא הייתי ממהר לשפוט את רוזוולט ומדינות המערב על אדישותן לגורל היהודים, וגם לא את יהודי ארה״ב על שתיקתם החלקית. הבה נשים את עצמנו במקומם ונבחן כיצד היינו אנו נוהגים במצב דומה. ראשית במקום רוזוולט ושנית במקום יהדות ארה״ב.
    א. נניח כי בין ישראל ומצרים פורצת מלחמה. קרבות קשים ניטשים בסיני, העורף הישראלי מותקף במטחי טילים ומשאביה הצבאיים של ישראל מנוצלים עד קצה גבול היכולת. במקביל, אנו מקבלים מודיעין כי במצרים עצמה מתחוללת השמדה שיטתית של המיעוט הקופטי. האם אנחנו מפנים חלק מהמאמץ המלחמתי ומסכנים מטוסים וטייסים על מנת לעצור השמדה זו? האם אנחנו פותחים את גבולותינו בפני פליטים קופטים הנמלטים מאימת ההשמדה? אני בספק גדול. אני מהמר גם כי אלו שמתלוננים יותר מכל על אכזריות המערב כלפי היהודים הם גם גדולי המתנגדים לקליטת פליטים אפריקאיים.
    זה תמים וגם צבוע לדרוש מיהודי להיות ערב קודם כל ליהודי אחר, ומצד שני להתלונן כאשר אמריקאי נוצרי (רוזוולט למשל) מחליט להיות ערב קודם כל לאמריקאים נוצרים. כלומר, להתנגד להומניות אוניברסלית מצד היהודים אך לדרוש את ההומניות הזו מעמים אחרים. אבהיר: אני איני אוניברסליסט. גורלו של יהודי אכן יותר חשוב לי מגורלו של אריתראי. אבל בהתאם אני מוכן לקבל את המצב בו ארה״ב מעדיפה את האינטרסים שלה על פני האינטרסים של יהודי אירופה או פלשתינה.
    ב. כיום, יהדות ארה״ב היא מיעוט בעל עוצמה כלכלית ופוליטית גדולה. אך בשנות ה- 40 המצב לא היה כזה. אנטישמיות היתה נפוצה מאוד גם באליטות האמריקאיות. מוסדות רבים סרבו לקבל יהודים או עשו זאת בחריקת שיניים. האמריקאים בכלל לא היו סובלניים כמו היום, ולא היססו למשל לכלוא יוצאי יפן במחנות ריכוז. בסיטואציה זו, האם לא סביר מצד יהדות ארה״ב לחשוש ממצב בו היא מוצאת את עצמה בצד הלא נכון מבחינת האמריקאים? האם אנחנו היינו מגלים את הגבורה לצאת במחאה אל מול ממסד חזק ונשיא פופולארי באמצע מלחמה, תוך סיכון החירות שלנו? אני שוב בספק גדול. אל תשפוט אדם עד שהיית במקומו.

    אהבתי

  9. למען הצדק ההיסטורי מישהו חייב לנסות לסנגר על יהדות ארה'ב בתקופת השואה.
    יהדות שאז כעתה הייתה ברובה רפורמית. כולל על וויץ. וכולל על המו'ל רב הכוח (היהודי – רפורמי – אנטי ציוני) דאז של הניו יורק טיימס. המו'ל שלדוגמא הסתיר ידיעה על רצח של כ 3 מיליון יהודים בתחתית עמוד 7 של עיתונו.

    כתב ההגנה:

    א. אנו נוטים לשפוט את כוח יהודי ארה'ב דאז, להשפיע על הממשל האמריקאי, על פי תפיסתנו את כוחם כיום.
    אבל במחצית הראשונה של המאה ה 20 יהודי ארה'ב היו מגזר הרבה פחות עשיר, פחות משכיל, פחות מקושר וחלש בהרבה מכפי שהוא כיום (*).
    החסמים כנגד כניסת יהודים לכל מיני תפקידי מפתח בממשל האמריקאי, במשק, לאוניברסיטאות ולקלאבים חברתיים – היו גבוהים בהרבה מכפי שהם כיום.

    חשוב לזכור שבתקופה זו האנטישמיים לא חשו כל בושה או צורך להסתיר את עמדותיהם האמיתיות ולהסוות אותן. הם כללו גם בעלי עמדות מפתח חשובות בחברה ובמשק האמריקאי כמו את הנרי פורד, את הטייס המהולל לינדברג, את בעלי חברת IBM, ועוד ועוד. גם הם הצרו את צעדי יהודי ארה'ג.

    (*) חובה להוסיף שלהערכתי גם כיום אנו (ורוב יהודי ארה'ב השאננים) נוטים להערכת יתר של כוחם האמיתי של יהודי ארה'ב.
    הם פועלים תחת חשד תמידי בנאמנות כפולה (וכל שאר התכונות השליליות המיוחסות ליהודים). מכאן הם תמיד חשים חובה להוכיח שהם אולטרא נאמנים לארצם. כמובן שההוכחה הניצחת ביותר היא כאשר הנאמנות באה על חשבון בני עמם.
    לראייה התנהגות היהודי קיסינגר, כלפי מדינת היהודים, לפני הנשיא האנטישמי ניקסון.
    גם התמיכה של הרבה מיהודי ארה'ב בתנועות BDS למינהן אינה מוסברת בכוחם אלא דווקא בחולשתם. נטען גם שלו השופט של ג'ונתן פולארד לא היה יהודי אמריקאי – אזי עונשו היה הרבה פחות חמור. כמובן שאי אפשר להוכיח זאת, אבל מספיק להתבונן ביחסם המאוד עוין של יהודי ארה'ב כלפי פולארד (ובעקיפין גם כלפי המדינה שהפעילה אותו) בכדי להבין שסיפור "בגידה" / "הנאמנות הכפולה" של פולארד דרך על פצע יהודי מדמם.

    מכאן, על הציפיות שלנו להשפעת יהודי ארה'ב על הממשל האמריקאי להתנמך משמעותית, ולהתאים את עצמן לכוחם האמיתי.

    ב. בתקופה זו – רוב אזרחי ארה'ב התנגדו קשות להצטרפות מדינתם למלחמת העולם השנייה. רובם תמכו בבדלנות אמריקאית, ומיעוטם תמכו בגרמניה הנאצית ובעלות בריתו.
    כולל לדוגמא קנדי האב, שהיה בזמנו שגריר ארה'ב באירופה, שהתלהב מגרמניה הנאצית. כנ'ל גם חלק לא מבוטל מהבריטים דאז.

    היטלר, שהיה מודע לעובדה זו, חזר וטען בתעמולה שהפיץ שאין לארה'ב ולבריטניה כל
    סיבה אמיתית להילחם נגדו, והרבה סיבות להצטרף אליו.
    כלומר, אם הם יבחרו להילחם בו – זו הוכחה ניצחת לכך שהיהודים הם אלו ששולטים מאחרי הקלעים בצ'רצ'יל וברוזוולט.
    התעמולה ההיטלראית למעשה הכניסה את יהודי המערב למלכוד נורא.
    מלכוד עליו הרבה לכתוב ההיסטוריון שלמה אהרונסון.
    היה ברור להם שאם יקראו להילחם בנאצים בכדי להציל את היהודים – הם יענו בכתף קרה. היה ברור להם שרוב אזרחי ארה'ב לא יסכימו לסבול בכדי להציל את חייהם של יהודים / דרום ויטנאמים / כורדים ועוד ועוד. חמור מכך, עצם הקיאה להצלת יהודים עלולה להתפרש שיהודים שולטים במנהיגי המעצמות. סיבה נוספת לרצות ברעתם ולא בטובתם.
    היה להם איזשהו סיכוי לגרור את ארצותיהם למלחמה – אם, ורק אם, יצליחו להעלים וטשטש כל קישור בין הנאצים לבין רצח העם היהודי. כאילו שהמלחמה במדינות הציר בכלל לא נוגעת בגורל היהודים.
    ומי שמנסה להעלים משהו מאחרים, לרוב מעלים אותו גם מעצמו.

    . .

    אהבתי

  10. רינגו, הכול נכון אבל עובדה שהיו כאלו שהיו יותר לוחמניים מהרב וייז.
    רוזוולט לא אהב יהודים, הוא היה יכול להכניס עוד פליטים יהודים. החוק אפשר לו למלא מכסות הגירה גדולות יותר. האם זה דומה ליחס שלנו כלפי אריתראים? אולי.. אבל יהודים הם מהגרים יותר קלים להשתלבות לפי קריטריונים אובייקטיביים.

    אהבתי

  11. קמיליה, מסכים. אחד הסיפורים ההיסטוריים המעניינים בספר הוא מהתקופה שטרם פרוץ המלחמה כשארה"ב ניסתה לשמור על ידידות עם גרמניה. ספינה נאצית הגיעה לניו יורק. המון יהודי זועם תלש את הדגל הנאצי וקרע אותו. שופט מקומי יהודי זיכה את התולשים בטענה שדגל זה אינו ראוי להגנה. הסטייט דפרטמנט התנצלה בפני גרמניה על דברי השופט.

    אהבתי

  12. לו הייתי קוראת את דברי הסנגוריה של רינגו על יהודי ארה'ב (שנשלחו בעת שניסחתי את שלי) – הייתי חשה פטורה מהחובה לסנגר עליהם.

    מכאן יכולה להיזכר בזעם ובתחושת הבגידה שחשתי כאשר ראיתי המוני יהודים אמריקאים מבזים את נתניהו, כאשר הגיע לנאום בקונגרס כנגד הסכם הגרעין עם איראן, ומחזקים את ידי נשיאם אובמה. הנושא לא היה חילוקי דעות פוליטיים אלא עצם המשך ההישרדות של העם היהודי.
    ראש הממשלה הישראלי טען שההסכם מסכן את חיי כמחצית מבני העם היהודי (אלו שחיים בישראל), ואילו אובמה טען ש'-לא נכון".
    ברור להכאיב למי רוב יהודי ארה'ב בחרו להאמין.
    וזאת 70 שנה בלבד אחרי השואה שהשמידה כשליש מהעם היהודי.
    היה ניתן לקוות שלמדו איזשהו לקח מאז – אך נראה שממש לא.

    אהבתי

  13. רינגו,
    "האם לא סביר מצד יהדות ארה״ב לחשוש ממצב בו היא מוצאת את עצמה בצד הלא נכון מבחינת האמריקאים?"
    התשובה היא לא גדול. יהודי מחויב ב"לא תעמוד על דם רעך" (זה לא חל כמובן על רפורמים) גם אם יש לזה מחיר וכאן מדובר במחיר היפותטי של הרעת יחס ותו לא. מעניין שמחיר כזה לא מפריע להם להידחף להובלת כל פעילות פרוגרסיבית אנטי אמריקאית. יש לי ביקורת רבה על התנהגות החרדים בשואה (ולפניה) אבל תמיד תעמוד להם הזכות על כך שלא היו קאפו חרדים. (לשיטתך גם לקאפו יש תירוצים טובים)

    אהבתי

  14. אהבתי

  15. תמריץ,
    אחלה ציטוטים. הנה ההמשך:
    "קשה מאוד להרגיש סימפתיה לדבר שאין לו שום זכות קיום וחיות. הוא לא משחק תפקיד בפיתוח העם היהודי, ואינו יותר מ"הובי", כמו אסיפת בולים", כך אמר ז'בוטינסקי. "הרעיון היחיד שלהם זו ההתבוללות. אם הרפורמים לא היו קושרים את הרעיונות שלהם עם הרעיון הנמוך והפחדני של התאבדות של עם והתבוללות, אז אולי היה נתפס הרעיון החדשני. אבל שום תכונה לא יכולה להצדיק אותה או לעזור לה כשהשורש והמהות שלה הם התבוללות, אסימילציה. התמצית של הריפורמה היא להתערבב בין העמים הזרים ולספוג את התרבויות שלהם".

    אהבתי

  16. תמריץ,
    זה שהיהודים הם מהגרים קלים יותר לקליטה זה לא טיעון משכנע למה מישהו צריך לעזור להם. ערך חייהם לא גבוה יותר. או שאתה מאמין בעזרה לכל אדם, או שאתה אומר עניי עירך קודמים. אני מדבר על פליטים כמובן ולא על הגירה מטעמי נוחות, אז כמובן סביר לקבל רק בעלי מקצועות מבוקשים וכו'. מי שמטיף בעד שליחת אפריקאים למוות או שעבוד, שלא יתלונן כשהנוצרים שולחים יהודים זרים לגורל דומה.
    חייל,
    כמובן שמנקודת מבט מוסרית טהורה אתה צודק וראוי שאדם יסייע לבן עמו שנמצא במצוקה. אבל המציאות מורכבת יותר ואני בכנות לא יודע איך הייתי אני נוהג באותה סיטואציה. קל לשבת על הספה בישראל המוגנת ולהתגולל על יהודים באמריקה לפני 75 שנה. הרפורמים היום אכן לא חוששים לצאת נגד מדיניות ארהב אבל שוב אני מזכיר, אין להשוות את כוחם של היהודים היום למה שהיה אז. ולגבי הקאפו: הראשון שמעלה השוואה לנאציזם בויכוח מפסיד, מכיר את החוק הזה? זו סיטואציה כל כך קיצונית, אין מה להשוות בכלל. קאפו גם נדרשו להפעיל אלימות אכזרית כלפי האסירים, וחלקם עשו זאת בחדווה. זה לא בר השוואה לישיבה בדממה יחסית במרחק אלפי קילומטרים.

    אהבתי

  17. צריך לעזור למישהו במצוקה. במקרה של האריתראים המחיר גבוה כי זה יהיה מקור מצוקה בשכונות שבהן יתארחו, וגם כי נסיבות הפליטות שלהם לא קיצוניות ולא זמניות ואם יצדיקו קבלתם כפליטים, נצטרך לקלוט את כל אפריקה.

    אהבתי

  18. יש לי שאלה לכל מי שמדבר על סולידריות בין יהודים וסולידריות בכלל כלפי עמים נרדפים:
    אינני יודע אם יהודי ארה"ב עשו מה שביכולתם למען יהודי אירופה והאם התנהגותם היתה ראויה לגנוי או לא.
    אבל השאלה שלי היא האם יש בכלל סולידריות בין היהודים לבין עצמם? נראה לי שזה קורה לעיתים נדירות. אם היתה סולידריות אז נראה לי שהעשירים היו נותנים חלק ניכר מהונם לעניים, תקציבי הרווחה היו הרבה יותר גבוהים, הפערים בין התושבים היו הרבה יותר נמוכים, המדינה היתה מבטחת כל אזרח מפני כל אסון, לא היו גנבים או עולם תחתון.
    אתם יכולים להגיד לי שמה שאני אומר זה סוציליזם או קומוניזם וזה כבר נוסה ונכשל. אבל כל כשלונות הסוציליזם והקומוניזם נבעו מחוסר יכולתם של האנשים לגלות סולידריות בינם לבין עצמם. רוב האנשים פה הם קפיטליסטים ויתכן שיש פה גם קפיטליסטים קיצוניים (כלומר מצידם לא צריך לתת שום דבר לרווחה גם לא למישהו שעשוי למות כהומלס ברעב ובקור) והקפיטליזם אומר שכל אחד ידאג לעצמו ואין לו אחריות כלפי אחרים. אז איך זה שמצפים לסולידריות בין היהודים?

    אהבתי

  19. אני צריך לציין משהו: כל העמים מגלים סולידריות אחד לשני רק לעיתים נדירות (זה לא משהו שאופיני רק ליהודים).

    אהבתי

  20. אני לא חושב שההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם הוא בסולידריות. מיליארדרים בארה"ב תורמים רוב רכושם לעניים. עמותות צדקה משגשגות. הסוציאליזם שונא צדקה כי בצדקה יש היררכיה – יש מי שבוחר לתת והוא מטבע הדברים בעמדת כוח על מי שצריך לקבל. סוציאליזם נושא את הבשורה של ביטול ההיררכיה. הוא לא באמת מבשר דווקא אכפתיות הדדית. זו הבחנה חשובה. אחת כמו שלי יחימוביץ' תיגעל מעשירים שחוגגים את מתן הצדקה שלהם. על אף שזה ביטוי של סולידריות, זהו גם ביטוי של היררכיה.

    אהבתי

  21. החברה החרדית שהוזכרה פה היא חברה סולידרית מאין כמוה. באמת ברמות נדירות. אבל אין שם סוציאליזם כלל. זו חברה שחוגגת היררכיה ובה ברור שלבת הגביר מגיע החתן הכי תלמיד חכם (בתנאי שהוא אשכנזי).

    אהבתי

  22. arn כותב: "אם היתה סולידריות אז נראה לי שהעשירים היו נותנים חלק ניכר מהונם לעניים, תקציבי הרווחה היו הרבה יותר גבוהים" ההגיון של המשפט הזה מאוד מוזר אם העשירים היו נותנים חלק ניכר מהונם לעניים אז העניים כבר לא עניים ואינם צריכים תקציבי רווחה אז מה פתאום שתקציבי הרווחה יהיהו במצב כזה הרבה יותר גבוהים.
    כפי שתמריץ כתב ההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם אינו בסולידאריות. בהמשך להבדל שכתב תמריץ בעניין ההיררכיה ההבדל בצד המעשי הוא מה הכלי הנכון להוציא לפועל את הסולידריות האם נדיבות אישית (ועמותות צדקה) או דרך המדינה. לפי הקפיטליסט אם בעיה נפתרת על ידי מתן כסף ממי שיש לו למי שאין לו מתוך נדיבות זה עדיף מאשר על ידי כפיה. רכושו של אדם הוא שלו ולקיחתו ממנו בכח על מנת לפתור בעיה הוא מוצא אחרון. בעיני הקפיטליסט הבעיה בסוציאליזם היא לא רק שהוא נכשל הוא גם לא מוסרי, החרמה – בכח כסף של אדם כעמדת מוצא היא דבר פסול.
    "ויתכן שיש פה גם קפיטליסטים קיצוניים (כלומר מצידם לא צריך לתת שום דבר לרווחה גם לא למישהו שעשוי למות כהומלס ברעב ובקור) והקפיטליזם אומר שכל אחד ידאג לעצמו ואין לו אחריות כלפי אחרים"
    אתה ראית אי פעם קפיטליסט שאמר דבר כזה? אני מכיר המון קפיטליסטים והם חושבים שיש להם אחריות כלפי אחרים והם לא רק חושבים הם גם עושים. בציבור הדתי לאומי יש המוני קפיטליסטים שנותנים מעשר כספים ומתנדבים ודואגים לחברה. הם חושבים שהערבות והסולדריות לא צריכה להיות דרך כפיה של המדינה אלא אחריות אישית.
    באופן מעשי מי יותר סולדרי הקפיטליסטים או הסוציאליטסים. מלבד הדוגמא שהביא תמריץ מהציבור החרדי מעניין לבדוק באופן כללי מי תורם יותר.

    אהבתי

  23. לכל המגיבים:
    קודם כל הפערים הכלכליים בחברה הולכים וגדלים למרות כל עמותות הצדקה וזה מראה בפרוש שאין סולידריות.
    שנית גם לתת צדקה כשזה גורם להיררכיה – יש בזה חוסר סולידריות. כאשר יש גביר שכולם מלקקים לו ולעומתו עניים שצריכים להתחנן כמו כלב לפת לחם – זה נשמע גרוע מאוד.
    שלישית יש קפיטליסטים קיצוניים שטוענים שלא צריכים לתת שום כסף מהמדינה לנזקקים. הם לא טוענים שיש להניח לנזקקים למות בקור וברעב אלא הם טוענים שאותם אנשים יקבלו כסף בתרומות ובנדבות. אבל יחד עם זאת הם מתעלמים מהעובדה שיתכן ולא יהיו מספיק תורמים ואז הנזקקים כן ימותו בקור וברעב. הטענה שלהם היא שלא יתכן שלא יהיו מספיק תורמים אבל זו טענה בפרוש לא נכונה. תמיד ישנה אפשרות שלא יהיו מספיק תורמים והנזקקים ימותו בקור וברעב. הקפיטליסטים הקיצוניים מתעלמים מהבעיה ודוחפים אותה מתחת לשטיח.
    אבל צריך לציין שגם אנשים מהמעמד הבינוני-גבוה יכולים להקלע למצב כלכלי איום. אם מישהו חטף מחלה קשה וזקוק לתרופות בשווי של עשרות אלפי ש"ח לחודש או זקוק לניתוח יקר או שנגרמה לו תאונה קשה שהרסה את יכולת ההשתכרות שלו – מצבו הופך לגרוע מאוד. גם כאן יש חוסר סולידריות ברור. אילו היתה סולידריות – המדינה היתה דואגת לבטח את כולם מכל הפגעים הנ"ל (לא צריך אפילו לתרום לצדרה רק לבטח).
    רביעית לגבי התורמים אתה אף פעם לא יודע אם הם עושים זאת מתוך נדיבות או כדי לעשות רושם.
    אני לא יודע אם הסוציליזם עדיף על הקפיטליזם או ההפך אבל בשניהם האנשים לא מגלים סולידריות.

    אהבתי

  24. אני לא מכיר את החברה החרדית או את החברה הדתית לאומית אבל אני כן מכיר חברה דתית שיש בה סולידריות חברתית והיא כן כופה על חבריה לתרום לתרום. אלו הם האדונטיסטים (מבחינתכם זו קבוצה נוצרית מסויימת (הם מונים בערך 20 מיליון איש)). אנשים אלו חייבים לתרום עשירית מהכנסותיהם לשם צרכי האירגון (אני משער שבין הצרכים זה הקצאת משאבים חומריים לנזקקים). לאדוונטיסטים לא בודקים את הכנסות אנשי האירגון אלא מאמינים לכל מי שתורם (או לא תורם). אין להם גם אמצעים לכפות על מישהו לתרום אם ידוע להם שהוא לא עושה זאת. מבחינתם אלוהים יודע מי תורם כמו שצריך ומי לא ויעניש את מי שלא עושה זאת.

    אהבתי

  25. ARN
    "קודם כל הפערים הכלכליים בחברה הולכים וגדלים למרות כל עמותות הצדקה וזה מראה בפרוש שאין סולידריות." אתה מגדיר סולידריות לפי הסוציאליסטים ואז טוען שאין סולידריות.
    א. חישוב הפערים במדדים כולל הכנסות מעבודה ומקצבאות וממקורות רשמיים. ולא כולל מה שאדם קיבל מצדקה בין מאנשים פרטיים בין מקרובי משפחה בין מעמותות צדקה (וגם לא מעבודה ב"שחור") כמובן שאם אתה סוציאליסט אז מקורות אלו לא נחשבים. אדם זקן בעל הכנסות נמוכות מאוד עם בן עשיר – האם המצב שבנו מפרנס אותו ולא הציבור היא חוסר סולידראיות של הציבור? אגב קראתי פעם שבאחד ממדדי העוני הבן של יצחק תשובה נחשב כעני בזמן שלמד באוניברסיטה.
    ב. לפי הקפיטליסטים אין זהות בין פערים לבין סולדריות. להמחשה מי שיש לו מאזדה שנת 2013 ולשכנו מרצדס שנת 2019 .לפי הסוציאליסטים הוא במצוקה כי יש פער בינו לבין שכנו והסולידריות מחייבת לדאוג להשוות בניהם לפי הקפיטליסטים מצוקה היא חוסר בצורך בסיסי מגורים אוכל תחבורה וכו' – זה שיש לו מאזדה יש לו יכולת תחבורה סבירה בהחלט זה שיש פער אדיר בינו לבין שכנו אין שום קשר למצוקה ואין שום עניין של סולידאריות להשוות בניהם.
    לדעתי יש בארץ המון סולידריות באופן כללי יש דאגה אמיתית וכנה ודי יעילה לאנשים במצוקה. כמובן הכוונה למצוקה של חוסר בצרכים בסיסיים לא במצוקה של קינאה שלשכן יש יותר.

    אהבתי

  26. קמיליה, שירות לאומי אינו נופל משירות צבאי ואף עולה עליו.
    יכולתי ללכת לשירות לאומי אבל העדפתי, ברוב טיפשותי, ללכת על שירות צבאי. צה"ל בחר לשבץ אותי כפקידה במשהב"ט,
    שם הייתי עסוקה בהכנת קפה לבבון במדים שהיה עסוק במשחקי "חלונות 95" רוב היום.
    ביזבזתי את זמני לשווא, השירות שלי עלה הון למשלם המסים ומשלם המסים לא ראה מכך שום תועלת.
    מה שעצוב זה שלא הייתי היחידה. רוב חיילי הקריה (וחלק גדול מהקצינים) לוקים באבטלה (לא אבטלה סמויה, פשוט אבטלה).
    הם מגיעים, מעבירים כרטיס ומחכים ל-17:30 כדי לחזור הביתה.
    להגיד שהשירות הצבאי הזה טוב יותר משירות לאומי הוא שקר מוחלט.

    אהבתי

  27. arn הגיב: 11 באוקטובר 2019 ב- 08:04
    זה לא רק האדוונטיסט, למרות שאני סקרן אם בובי פישר תרם עשירית מהזכיה שלו במשחקי שח. זה כל הפרוטסטנטים והרבה קבוצות נוצרים אחרות. בהרבה מאד כנסיות ההכנסות והספרים פתוחים לביקורת, הכנסיות אומרות שלמעלה מ 75% מהקבועים תורמים לפחות 10% מההכנסות שלהם. יתכן שזה גם כך אצל הקתולים. אצל היהודים כנראה פחות מקובל לנהל פנקסנות של תרומות

    אהבתי

  28. למשה:
    בארץ אין כמעט סולידריות (כנ"ל בכל מקום בעולם. היהודים לא שונים מכל עם אחר).
    עם כל עמותות הצדקה עדיין יש פערים גדולים. עדיין יש אנשים שגרים בדירות עלובות. עדיין יש אנשים שאין להם כסף לטיפולים רפואיים. כמו כן המדינה לא מבטחת אנשים מפני אסונות (בהחלט יכול לקרות לאדם תאונה או מחלה או איזה מכה כלכלית אדירה והמדינה לא תעזור לו (למשל בית שנשרף ולא היה מבוטח או בגלל שהבית היה מבוטח ובעל הבית עשה שיפוצים לא לפי החוק (רוב האנשים לא מכירים את חוקי הבטוח), עוזרת בית שקרתה לה תאונה ובעל הבית לא בטח אותה (רוב האנשים לא מודעים לכך שיש לבטח את העוזרת בבטוח לאומי)).
    בנוסף יש קשרי הון שלטון פרוטקציות ומינויים פוליטיים.
    הסוציליזם גם לא מצליח לגרום לסולידריות.
    בקיצור אין כמעט סולידריות.

    אהבתי

  29. פייק ניוז.
    כאשר טראמפ דיבר על הכורדים ונורמנדי הוא ריפרר למאמר מסויים שממנו ציטט. אז כשירות לפרשני 11,12 ו13 הרי המקור של טראמפ לכורדים ונורמנדי:
    The Kurds helped destroy ISIS, true. It’s also true that the Kurds would have fought ISIS anyway, since the psycho caliphate was right next door. Let’s be honest – the Kurds didn’t show up for us at Normandy or Inchon or Khe Sanh or Kandahar. The Syrian Kurds allied with us in their homeland because we shared a common interest in wiping out the head-lopping freak show that was ISIS.
    https://townhall.com/columnists/kurtschlichter/2019/10/08/critics-aghast-as-trump-keeps-word-about-no-more-wars-n2554328

    אהבתי

  30. לקרולין,

    צר לי שלא זכית לעשות שירות צבאי בעל משמעות.
    צר לי שבעתיים שאינך שייכת למיעוט של יוצאי דופן. ידוע לכל שהאבטלה (הגלויה והסמויה) בצה'ל גדולה ביותר, ועלותה אדירה.

    אני עדיין ממתינה, כנראה לשווא, לניהול מעט יעיל יותר של כוח האדם העומד לרשות צה'ל
    (לדוגמא למיין את כל המלש'בים ל 3 קבוצות. להעניק בנדיבות פטורים ל X% מהמיועדים לשרות בטחוני, להעסיק Y% למספר חודשים מועט בתפקידים שאינם דורשים הכשרה ארוכה, ו Z% למספר שנים, בתנאים מעולים, בתפקידים הדורשים הכשרה ארוכה). הייתי אפילו מוכנה להשלים עם עשיית הגרלה שרירותית מי יגוייס לסדיר ומי לא.
    אך כנראה צה'ל לא יבצע אפילו זאת. אין אף גוף שיצליח להכריח את צה'ל להתייעל משמעותית. ואף ארגון לא "מתנדב", מרצונו החופשי – לעבור קיצוץ משמעותי של כוח האדם שלו ושל תקציבו.

    אבל תהיה אשר תהיה דעתנו על ניהול כ'א בצה'ל – אין בכך מתן לגיטימציה להשתמטות (מלאה או חלקית) משירות צבאי.
    באנלוגיה: להערכתי יותר ממחצית כספי המיסים של הציבור (כולל המיסים הנלקחים ממני ומשאר בני משפחתי) מבוזבזים על דברים מיותרים או אפילו מופנים לערוצים שלתפיסתי הם מזיקים. כולל לתחזוקה היקרה של צבא המובטלים הצה'לי. האם, לאור הערכה זו, זכותי לשלם פחות ממחצית מהמיסים הנדרשים ממני? או לקבוע לאיזה מטרות בדיוק אני מוכנה להקצות את הכספים שנגבו ממני ולאיזה מטרות לא?
    (וזה בדיוק מה שעושות בנות השירות הלאומי, שלתפיסת רובן -'שנת שירות" אחת היא די והותר + שזכותן לבחור איפה בדיוק ישרתו ובמה.)

    ***
    (הערה צדדית:
    מכעיסה אותי גם האפשרות שנתנו להן לבחור לבזבז את כספי משלמי המיסים ו"לשרת" – באמצעות נסיונות לשטוף את מוחם של ילדים חילונים, בבתי ספר ממלכתיים, בניגוד לאידיאולוגיות של הוריהם. זאת בזמן שבנות גילן החילוניות משרתות בצה'ל, ואינן מופנות לנסיונות לשטוף את מוחות ילדים בבתי ספר ממלכתיים דתיים. וזאת בהנחה המופרכת שבתי ספר אלו היו מוכנים בכלל לאפשר לבנות חילוניות להעביר שיעורים לילדים שלהם. כלומר נראה לי שבמקביל למושג "דמוקרטיה מתגוננת" יהיה צורך לפתח מושג של "פלורליזם מתגונן". ).

    אהבתי

  31. Arn
    אתה חוזר על דבריך אבל אני לא רואה בהם התייחסות לדברי
    אתה כותב שוב "עדיין יש פערים גדולים" כנגד זה טענתי כבר: מוסכם על הכל שחוסר בצורך חיים בסיסי הוא דבר רע שהעריבות והסולדריות מחייבת לטפל בו. אבל פער אדיר שאינו מלווה במצוקה לדעת הקפיטליסט אינו דבר רע ומציאותו אינה מעידה על חוסר עריבות. והבאתי לזה דוגמא להמחשה מי שיש לו מאזדה שנת 2013 ולשכנו מרצדס שנת 2019 יש כאן פער אדיר של שווי תחבורה לאחד פי 50 מאשר לאחר אבל גם לזה שיש לו הרבה פחות יש תחבורה טובה ויעילה.
    עכשו האם לדעתך זה מצב של חוסר סולידריות? אם לא אז נמחק לך הטיעון של פערים. פערים אינו דבר רע. ואם לדעתך זה דבר רע אז אתה סוציאליסט – זו זכותך כמובן אבל לטעון כלפי אחרים אתם לא סולדריים כי הסוציאליסטים קבעו שפערים זה רע גם אם לכולם יש ברווח את הצרכים הבסיסיים בחיים זו טענה חסרת משמעות.

    אהבתי

  32. לחייל זקן,

    כתבת: " קמיליה, תרגיעי. יש יותר מדריכות שהפכו דתל"שיות מאשר תלמידות שהחלו ללכת למקווה. "
    ______________

    1. שכיחות תופעת הדתלשים/יות אינה משמחת אותי.
    בעיקר כיון שלהערכתי היציאה ההמונית מהמגזר של המתונים והליברלים יחסית – משאירה את המגזר הדתי בידי החרד'לים / ה"משיחים" / ה"סמוטריצים". אם הזרם יגבר, או אפילו אם ימשך עוד תקופה ארוכה בקצב הנוכחי – המגזר הדתי לאומי עלול להפוך לאחד הזרמים בחרדיות.

    2. אני חוששת הרבה פחות מ"הדתה" ומהחזרה בתשובה של ילדי הפרטיים – מאשר שיהפכו ל"אזרחי העולם". לקוסמופוליטים. שיחליטו ששירות בצה'ל עלול לפגוע קשה מדי בנוחותם ובאיכות החיים שלהם (ולפיכך מיותר) ושעדיף להם לחיות, ללמוד ולעבוד דווקא בקופנהגן או בסידני או בסינגפור. משם כבר ישלחו להוריהם הזמנה לחתונתם עם אהוב/ת ליבם הסיני/ת.

    3. מציקה לי בעיקר הקנאה. קנאה בבנות השירות הלאומי ובחניכי ישיבות ההסדר. הם גם מצליחים לאכול חצי מהעוגה וגם להתהדר בכך שהם שייכים המגזר שתורם לא רק עוגה שלמה אלא אפילו עוגה וחצי.
    לו רק היו נותנים לי לעשות בכספי המיסים שאני משלמת עשירית ממה שהם עושים בחובת השירות הצבאי המלא שלהם – לא הייתי מתרעמת.

    4. החשוב מכל. לידיעתך:
    הממזרות שינו את הכללים ואפילו לא עידכנו אותך על זה ! 😏
    בתקופתנו, כל גבר שמעז להגיד לאישה תרגעי / תרגיעי מסתכן בהוקאתו כשוביניסט נאלח (הוא לכאורה רומז שהאישה בסך הכל "היסטרית". בעייה נפשית שיוחסה בעבר רק או בעיקר לנשים).

    אהבתי

  33. קמיליה,
    אני גם גזען, בהמה ומנשק מזוזות. את צ'כוב הכריחו אותי לקרוא בתקופת התיכון וסבלתי מכל רגע.

    אהבתי

  34. גם אני מתחברת לתגובת משה ל arn ואוהבת אותה.

    אבל, למרות נטיותי האנטי סוציאליסטיות, ולמרות שחלק מהדוגמאות "לעוול" שהביא arn הצליחו לקומם אותי, אני חוששת שבחברה / במדינה יכולים להיות פערים גדולים *מדי*.

    1. "החלום האמריקאי" מתבסס על המיתוס שגם לבן עניים, מאוד מוכשר ומאוד חרוץ, יש סיכוי להצליח להגיע לצמרת. לפיכך כדאי לכולם לנסות להתאמץ כמיטב יכולתם. וגם אם הם אישית כשלו להגיע לצמרת – כללי המשחק הם הוגנים. אולי ילדיהם או נכדיהם יצליחו.
    אבל כאשר הפערים בחברה הם ענקיים, ומתחילים אפילו בגיל שלפני הלידה ובגיל הרך, סביר יותר שהרוב יניחו שאין להם שום סיכוי. שלא רק שאין שיוויון בתוצאות – אין אפילו שיוויון הזדמנויות. מה שעלול ליצור בקרבם אפתיה, חוסר יוזמה, העדר מוטיבציה להתאמץ להצליח, וחוסר אונים נלמד.

    2. נדמה לי שקיים איזשהו מתאם בין רוחב הפערים כלכליים במדינה לבין המיקום המשטר שלה על ציר דיקטטורי – ליברלי. במשטרים דיקטטורים הרוב מאוד עני ומיעוט קטנטן מאוד עשיר, ואילו במשטרים דמוקרטים רוב האוכלוסיה נמצא במעמד הבינוני.
    ניתן להיזכר בתקופת "הברונים השודדים" בארה'ב. תקופה בה מיעוט קטנטן של מגה-עשירים הצליח לקנות את כל מוסדות השלטון והמשפט – ולהטות אותם לטובתו. תופעת קשרי ההון שלטון תתעצם ככל שלרוב האוכלוסיה לא יהיו שום עודפים מעבר לקיום השוטף ולמיעוט קטנטן עודפים אדירים. מכאן תתגבר הסכנה לדמוקרטיה.

    3. לא רצוי להתעלם מהעובדה שקנאה היא תכונה כלל אנושית. למעשה היא קיימת אפילו בבעלי חיים מפותחים אחרים כמו כלבים וקופים. פערים כלכליים ענקיים עלולים לעודד ונדליזם + הגברת פשיעה כלכלית או אפילו נסיונות לבצע הפיכה של השלטון.

    אהבתי

  35. קמיליה, כתבת את 3 כאילו שנאת עשירים היא עניין ביולוגי מובנה. אני מאמין שדווקא קבלת מרותה של היררכיה, לרבות קבלת קיומם של עשירים שולטים, היא עניין ביולוגי אבולוציוני.
    שנאת העשירים האינסטינקטיבית של ההמונים לרוב קשורה להיותם של העשירים חלק מקבוצת חוץ אתנית – הנאצים התמקדו בשנאת יהודים עשירים. לא בשנאת גרמנים עשירים.

    אהבתי

  36. קמיליה,
    תודה על ההספד. אכן מחמם את הלב. בינתיים נראה לי שהכי בריא לדתיים לאומיים להישאר באופוזיציה בזמן שהחילוניים והחרדים יריבו ביניהם.

    אהבתי

  37. למשה,

    הכתבה על הברון השודד, שהבאת מתפרים, אכן מומלצת.

    אבל היא רחוקה מלשקף את התמונה המלאה, ולא הצליחה להוכיח את הטענה שמדובר במיתוס שקרי.

    היא מתייחסת לאייל הון אחד בלבד. ואפילו לגביו, היא מתעלמת מהשאלה החשובה כיצד הצליח להוזיל בצורה דרמטית כל כך את המחירים לצרכן, בהשוואה לכל מתחריו. (נדמה לי, אם כי במעורפל, שהוא העסיק המוני מהגרים חדשים מסין, שהפכו בתקופת עבודתם אצלו לכמעט מזי רעב ומתו בהמוניהם).

    בנוסף, גם אם נניח שבתחילת דרכם כל ה"ברונים" / כל המתעשרים החדשים היו יזמים, ממציאים ואנשי ניהול מופלאים, הראויים להערצה גורפת, אין בכך ערובה שלא יסתאבו בהמשך הדרך.
    כפי שארע פעמים רבות בהיסטוריה האנושית. להזכירך, גם מעמד האצילים הבריטי, שהעסיק בתנאים מחפירים המוני אריסים וכורי פחם אומללים, החל דרכו מהלוחמים האמיצים ביותר שעזרו למלך במלחמותיו. תואר האצולה והאדמות היוו תגמול על שירותיהם. אצולה משרתת. מה שלא מנע מהם, מיורשיהם ומיורשי יורשיהם, לנצל אח'כ לרעה את מה שזכו לו ביושר.

    *****

    להערכתי, תמונה מעט רחבה יותר, בעברית ולא ארכנית, של תופעת הברונים השודדים:

    https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D

    קטע מהערך על הברונים השודדים מהאקו ויקי:
    _______________________
    " … הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן, שהצליח ללכד חלק ניכר מהעשירים האחרים ב"טראסטים" של תעשיות שונות שאפשרו להם לשתף פעולה זה עם זה, לחסום או לאיים על מתחרים, ולזכות בעוד כוח פוליטי וכלכלי.

    הכוח הכלכלי של ה"ברונים", שצמח בחלק מהמקרים עקב חוזי ממשלה על רקע מלחמת האזרחים בארצות הברית, או הרצון הממשלתי בהקמת קווי הרכבת שחצו את ארצות הברית, התרגם לעושר כלכלי וכוח פוליטי ותרבותי רב. במקרים נוספים הכוח הכלכלי הראשוני התאפשר תודות ליתרונות לגודל של עסקים תודות להמצאות חדשות כמו הרכבת והטלגרף שאפשרו לתאגידים לגדול לגדלים שהיה קשה לקיים קודם לכן. הכוח הכלכלי של העסקים תורגם להשפעה על הממשלה, בתי המחוקקים והשופטים בארצות הברית שאפשרו לברונים השודדים לפגוע במתחרים, ספקים, וצרכנים, ולשמור ולהעצים את כוחם הכלכלי והפוליטי במשך מספר עשורים. דבר זה הדגים בפני חוקרי כלכלה בעיה מובנית בקפיטליזם – התחרות הכלכלית נוטה להצמיח לעיתים קרובות מתחרים חזקים יותר מאחרים, ולאלו יש יתרונות מובנים בשיטה כמו גישה קלה יותר למימון, גישה למוסדות השלטון ועוד. יזמים שצמחו תודות לתחרות הכלכלית, מוצאים שיטות לחסום תחרות זו ולשלוט בשוק … "'
    ______________________

    אהבתי

  38. לי.ד.

    1. "תודה על ההספד. אכן מחמם את הלב. … "
    ———————–
    הציניות מיותרת.
    זרם עזיבת המגזר הדתי (תופעת הדתלשים) הזכירה לי אסוציאטיבית את זרם העזיבה של הקיבוצים משנות החמישים – שישים ואילך.
    עזבו בעיקר המרדנים יחסית, בעלי היוזמה, הבטוחים יחסית בכישוריהם להסתדר "בחוץ" הקר והעוין ועוד. אני מניחה שיש הרבה מאפיינים חיובים גם לעוזבי המגזר הדתי לאומי. כלומר, מדובר בארגונים / בסקטור העובר תהליכי סלקציה שלילית.
    בנוסף, העוזבים, בשני המקרים, הם דווקא הכוחות שהיו עשויים לחולל שינויים חיוביים מבפנים. אילו היו רק היו מחליטים להישאר ולהאבק מבפנים – יתכן והיו מתחוללות רפורמות חיוביות. העזיבה מונעת זאת.
    עם זאת, כנראה נסחפתי בניבוי שהמגזר הדתי לאומי עלול להפוך בעתיד לאחד מהזרמים בחרדיות.

    2. "בינתיים נראה לי שהכי בריא לדתיים לאומיים להישאר באופוזיציה בזמן שהחילוניים והחרדים יריבו ביניהם."
    _______________________
    צר לי לבשר לך שתקוותך (שהחילונים והחרדים יכלו את כוחם במלחמות הדדיות – והדתים הלאומיים ירוויחו) – אינה כל כך ריאלית.
    רוב החילונים – שמאלנים יעדיפו לחבור למגזר שהם בזים לו ומתרעמים עליו (המגזר החרדי) מאשר למגזר שהם מאוימים ממנו (הימנים – דתים לאומיים).
    תעיד על כך אמרתה המפורסמת של שלומית אלוני ז'ל (שלמען השלום היא אפילו מוכנה לחבוש שטריימל). כמו גם דבריה בחודש האחרון של סתיו שפיר (הקוראת לקואליציה של השמאל היהודי, הרשימה המשותפת והמפלגות החרדיות. העיקר שהימין ישאר בחוץ).

    אהבתי

  39. עיריית ירושלים תעיד – הקואליציה הטבעית היא חילונים ודתיים לאומיים נגד חרדים.

    הדתלו"ש אינו איום קיומי על הציונות הדתית. ציבור שמוליד יותר מארבעה ילדים בממוצע יכול לעמוד בנשירה של חמישית לכל היותר.

    אהבתי

  40. לתמריץ,

    כתבת: " כתבת את 3 כאילו שנאת עשירים היא עניין ביולוגי מובנה. אני מאמין שדווקא קבלת מרותה של היררכיה, לרבות קבלת קיומם של עשירים שולטים, היא עניין ביולוגי אבולוציוני.
    שנאת העשירים האינסטינקטיבית של ההמונים לרוב קשורה להיותם של העשירים חלק מקבוצת חוץ אתנית – הנאצים התמקדו בשנאת יהודים עשירים. לא בשנאת גרמנים עשירים."
    __________________
    ברור לי שעלי להמשיך לחשוב על הנושא.
    כולל על הקשר בין שנאת עשירים לבין שנאת האחרים, מהקבוצה האתנית האחרת.

    ארבעה הרהורים בינתיים:

    1. כתבתי את סעיף 3 לאור זכרונותי מדרום אמריקה ומדרום אפריקה, מוכות הפערים הכלכליים האדירים. מדינות שבהן כל העשירים, האמידים ואפילו בני המעמד הבינוני מסתגרים אחרי חומות גבוהות, ונאלצים לשלם מדי חודש הון תועפות במאמץ להגן על משפחותיהם ועל רכושם מהמוני פושעים.
    האזהרות שקיבלנו כללו הוראות כמו לא לעצור בלילה ברמזור אדום, לא להעז לצאת לרחוב עם תכשיטים, שעונים, משקפי שמש ממותגים ועוד ועוד. ליתר בטחון, למקרה שלמרות הכל נשדד, להכניס מראש לנעל, מתחת לרפידה, שטר כסף שיספיק לתשלום למונית חזרה. מכאן שעלינו לדאוג להסתובב עם נעלים לא ממותגות, ישנות, ורצוי גם מעט מלוכלכות – בכדי להקטין את הסיכוי שהשודד יחמוד גם אותן.
    די קל לי להבין לליבו של נער / צעיר, החומד לעצמו פריט לבוש שאין לו כל סיכוי שבעולם לרכוש מכספי הוריו או מהכסף שיצליח לחסוך מעבודתו (אם בכלל יזכה אי פעם לכזו).
    צעיר שגדל באזור כפרי מאוד עני באפריקה או בהודו, בקרב המוני עניים שכמותו, כנראה יחיה עם הרבה פחות תחושות קנאה. מכאן שהדחף שלו לשדוד מאחרים את רכושם יהיה חלש יותר בקרבו.

    2. "שנאת עשירים" ו"קנאה בעשירים" אינם תאומים זהים.
    הם לכל היותר בני דודים מדרגה ראשונה.

    עצם העושר עלול לעורר באחרים חמדנות וקנאה, יהיה אשר יהיה מקורו.
    אך רק חלק מהעשירים הם גם שנואים.
    הציבור מבחין בין מי שלהערכתו זכה בעושרו ביושר ובצדק (לדוגמא סטף ורטהימר) לבין מי שלהערכתו זכה בעושרו בדרכים בלתי הגונות / הוגנות (לדוגמא תשובה). הוא מעריץ את הראשון ושונא את האחרון.

    3. נדמה לי שלרוב הציבור קל יותר להשלים עם קיום מעמד של עשירים "בעלי דם כחול". בני משפחות מלוכה (ואדמוריוות ?) המעבירים את התארים, הכוח והעושר מדור לדור. אבל קשה לו לקבל "פלבאים" הדומים להם, שמנסים להעביר את הכוח שהשיגו בחייהם לדור הבא. (לראייה, העדר נסיונות הפיכה של "אביב ערבי" במלוכות, בניגוד לשאר המשטרים. או התגובות השלילית של המצרים לרעיון שבנו של מובארק ימונה ע'י אביו לשליט הבא של מצריים).

    4. בהקשר לרקע האתני – בארץ מאוד קשה להבחין בין פשיעה פלילית (לרוב על רקע כלכלי) לבין פשיעה על רקע אתני. הדוגמא הבולטת ביותר – הטענה שבישראל מתחולל "טרור חקלאי". לא סתם פשיעה, שבמקרה היא מבוצעת על ידי בני קבוצת המיעוט כנגד חקלאים שהם במקרה יהודים.

    אהבתי

  41. קמיליה, בדוגמאות שנתת לרוב יש מוצא אתני שונה לעניים ולעשירים, כמו בברזיל. עשירים אירופיים. עניים שחורים או צאצאי אינדיאנים. דבר שיכול להסביר השנאה. אם כי הדוגמה שנתת ממצרים שם מובראק רצה להפוך את בנו לממשיכו כן קולעת. זה מעניין באמת שהדבר עורר כזו התנגדות. היווצרות שושלות מלוכה טבעית לכאורה לערבים (ולא רק להם. למערב היסטוריה מלוכנית אם כי כיום זה רק עניין סמלי וחומר לסמרטוטונים).

    אהבתי

  42. הכתיבה של אחד כמו גיא רולניק, תמיד מתנגדת לקיומם של כאלו שמצליחים יותר ומוצאת את הכשלים החברתיים שמובילים להצלחתם היתרה, לא נראית לי תופעה ביולוגית-אבולוציונית, אלא היפוכו של דבר. קריאת תגר על סדרים שהיו חלק מהקיום האנושי מימי הטיפוס על העצים.

    אהבתי

  43. קמיליה,
    כתבת ש:

    > הציבור מבחין בין מי שלהערכתו זכה בעושרו ביושר ובצדק (לדוגמא סטף ורטהימר) לבין מי שלהערכתו זכה בעושרו בדרכים בלתי הגונות / הוגנות (לדוגמא תשובה). הוא מעריץ את הראשון ושונא את האחרון.

    ולי באמת לא היה ברור למה שונאים כל כך את תשובה (באיזה דרכים לא הגונות הוא זכה בעושרו?)

    ואז ראיתי את האבחנה הבאה שלך, וקיבלתי את התשובה שלי 🙂 :

    > נדמה לי שלרוב הציבור קל יותר להשלים עם קיום מעמד של עשירים "בעלי דם כחול". בני משפחות מלוכה (ואדמוריוות ?) המעבירים את התארים, הכוח והעושר מדור לדור. אבל קשה לו לקבל "פלבאים" הדומים להם

    אהבתי

  44. קמיליה
    נושא קצת צדדי. התחלתי לקרוא את הקישור שהבאת כבר בהתחלה יש את הטעות הנפוצה:
    "דבר זה הדגים בפני חוקרי כלכלה בעיה מובנית בקפיטליזם – התחרות הכלכלית נוטה להצמיח לעיתים קרובות מתחרים חזקים יותר מאחרים, ולאלו יש יתרונות מובנים בשיטה כמו גישה קלה יותר למימון, גישה למוסדות השלטון ועוד. יזמים שצמחו תודות לתחרות הכלכלית, מוצאים שיטות לחסום תחרות זו ולשלוט בשוק. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, שניצל את קשריו הפוליטיים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים."
    ובכן לחוקק חוק שאוסר תחרות זה ההפך מקפיטליזם המקרה הזה מראה כמה גרוע לנטוש את הקפיטליזם. אחת ההצלחות הגדולות של השמאל זה המצג כאילו קפיטליזם מהותו הוא העדפה ועזרה לעשירים. הדבר הזה כל כך השתרש שזה פשוט מדהים
    הזכרת שיש עשירים שנואים ויש שלא וההבדל הוא אלו שעשו את הונם ביושר לעומת אלו שלא. לא ידוע לי על משהו שיצחק תשובה עשה לא ביושר אבל מה שכתבת הזכיר לי שקראתי פעם כתבה בגלובס שעימתה בין שמואל חרל'פ 'הקפיליסט' לדב חנין הסוציליסט. הכתבה הזאת הצחיקה אותי מבחינת הקפיטליסט שמואל חרלפ ודב חנין הם באותו צד ונגד השוק החופשי. שמואל חרל'פ עשה את הונו בדיוק על ידי מניעה של מתחרים ויבוא אישי – על ידי החוק. היו לו רשיונות יבוא רכב והחוק אסר על יבוא אישי ו/או מתחרים. שמואל חרל'פ ודב חנין שניהם נגד החופש של מי שרוצה לייבא רכב כרצונו רק שאחד בעד שזה יעשה על ידי פקיד מקורב ואחד על ידי איש עסקים מקורב. הגדרת שמואל חרל'פ כקפיטליסט בעיתון כלכלי פשוט לא תאמן.
    דוגמא שניה בספר של האוניברסיטה הפתוחה ראיתי דיון על מוסליני שהיה הפכפך בנושא סוציאליזם קאפיטליזם. ודוגמא לצד הקאפילטיסטי שלו היא שהוא עשה מכס להגן על איזה מקורב יצרן עשיר מפני תחרות של ייבוא. כן בספר של האוניברסיטה הפתוחה מתייחסים למכס מגן כאל התנהלות קאפיטליסטית. המיתוס הזה שקאפטליזם זה עזרה לעשיר חדר כל כך חזק.
    הצלחה נוספת של השמאל הוא המיתוס שפערים ומצוקה זה נושא אחד. מדובר בשני דברים שונים ולטעמי גם את נפלת בזה במספר 1 שכתבת "אבל כאשר הפערים בחברה הם ענקיים … " הבעיה היא לא הפערים אלא העוני אותה שכבה עניה גם אם לא היתה שכבה עשירה מאוד וכל השאר היו מעמד ביניים השכבה העניה היתה בדיוק באותו מצב של חוסר אונים. וזו בדיוק גם הסיבה שהשמאל לא יצליח לטפל באנשים במצוקה. כשלא מזהים נכון את הבעיה לא יבוא פתרון. צריך בהחלט לטפל בעוני אבל מלחמה בעשירים זה לא הטיפול.
    הבעיה של שכבה עניה במצוקה היא בהחלט בעיה שצריך לטפל בה ולטעמי לא רק באפריקה וברזיל גם בארצות הברית מצב ההומלסים ואנשים שצריכים טיפול רפואי בסיסי ואין להם הוא בלתי ניסבל. (בארץ עם כל הקיטורים המצב סך הכל די טוב) אבל גם כאן הפתרון הוא לא 'כלכלה חברתית'. כשם שמערכת הבריאות צריכה לעסוק בבריאות ולא בביטחון ואין דבר כזה בריאות בטחונית כך מערכת הכלכלה צריכה לעסוק אך ורק בכלכלה = הגדלת העוגה. בהחלט צריך גם מערכת רווחה אבל מערכת רווחה היא מערכת רווחה והיא מערכת אחרת מהמערכת הכלכלית. כלכלה חברתית היא כלכלה גרועה ובסופו של דבר דופקת את כולם ובעיקר את החלשים. כלכלה טובה תגדיל את העוגה ובזה גם את האפשרות לדאוג לעניים.

    אהבתי

  45. לתמריץ,
    כתבת:

    1. " … עיריית ירושלים תעיד – הקואליציה הטבעית היא חילונים ודתיים לאומיים נגד חרדים…"
    __________________
    הקואליציות ברשויות המקומיות, בניגוד לקואליציה הממשלתית, אינן מושפעות מפנטזיות על השגת שלום. לפיכך, ה"מתנחלים" אינם נתפסים בעיני השמאל כאויב הקיומי הנורא ביותר.

    לכך ניתן להוסיף את הטענה, החדשה יחסית, שהמנסים לחולל את ה "הדתה" במערכת החינוך ובצה'ל הם דווקא הדתיים לאומיים ולא החרדים. טענה שלאחרונה עיתון הארץ וסתיו שפיר מרבים להשמיע.
    לחרדים יש צורך לשלם, באופן קבוע, דמי סחיטה / פרוטקשיין, אך רוב הזמן הם מתעסקים באינטרסים הפנים מגזרים שלהם. אבל הדתיים לאומיים מסוכנים יותר כיון שהם מנסים יותר להשפיע על הצביון של כלל ישראל.

    2. " … הדתלו"ש אינו איום קיומי על הציונות הדתית. ציבור שמוליד יותר מארבעה ילדים בממוצע יכול לעמוד בנשירה של חמישית לכל היותר."
    ________________
    בהיבט הכמותי – ברור שהמגזר הדתי לאומי ישרוד, ואפילו יגדל.
    אבל הבעיה בעיני איכותית ולא כמותית. השאלה לאן המגזר יתפתח ומה יהיה אופיו העתידי.
    אני יוצאת מההנחה שהדתיים לשעבר אינם מדגם מייצג של בני ובנות המגזר איתם גדלו.
    אני מניחה ש"הלשעברים" נוטים להיות פחות קונפורמים, יותר נועזים ולוקחי סיכונים, יותר מורדים בסמכות, יותר ליברליים, פתוחים וסובלניים ועוד ועוד.
    מכאן, לו היו נשארים במגזר ונאבקים לשנותו מפנים – הכוחות הדתיים לאומיים הליברליים היו כנראה מתחזקים. כלומר, שהמחנה הדתי – חילוני של בנט, בעל הכיפה הקטנה הנשוי לחילונית, היה מתחזק על חשבון המחנה של הרב פרץ וסמוטריץ'.

    להשקפתי מתחולל במגזר זה איזשהו תהליך איטי של סלקציה שלילית. להשקפת אחרים – זו סלקציה חיובית מעין כמותה.

    אהבתי

  46. ל 3718,

    כתבת:
    " … לי באמת לא היה ברור למה שונאים כל כך את תשובה (באיזה דרכים לא הגונות הוא זכה בעושרו?)
    ואז ראיתי את האבחנה הבאה שלך, וקיבלתי את התשובה שלי 🙂 :
    > נדמה לי שלרוב הציבור קל יותר להשלים עם קיום מעמד של עשירים "בעלי דם כחול". … "
    —————————

    אני מנחשת שהתכוונת לרמוז שאני ו/או שהציבור מתייחסים אחרת למזרחיים שהתעשרו מאשר לאשכנזיים שהתעשרו.
    טעית.

    באותה קלות בה רשמתי את השם יצחק תשובה, היית יכולה לכתוב גם את השם אליעזר פישמן או לב לבייב. שני שמות אשכנזיים למהדרין. גם הם, בדומה לתשובה, זכו "לתספורות" נדיבות מהגופים הפיננסיים. הם המשיכו לעבוד אתם ולתת להם הלוואות נוספות, בלי לדרוש מהם להוציא כספים מכיסם הפרטי בכדי לשלם עבור חובותיהם, ולרדת ברמת חייהם. כפי שהיו דורשים משאר בעלי החובות המתקשים להחזירם. בעיני הציבור הרחב -"תספורות" אלו ניתנו על חשבון הפנסיות העתידיות שלהם.
    יכולתי להוסיף בקלות שמות של אשכנזים – עשירים ושנואים אחרים. כמו בני משפחת דנקנר, האחים עופר(שיטת השקשוקה) ועוד. גם הם נתפסים ככאלו שזכו בהונם והגדילו אותו בעיקר באמצעות קשרים, כיפוף כל מיני תקנות רגולטוריות לטובתם וקנייה של "משרתי ציבור" (כמו באמצעות הבטחת משרות נדיבות לאחר שיפרשו מהשירות הציבורי). כלומר שלא בצדק.

    מהצד השני של המתרס, בין אלו שהציבור תופס שהתעשרו בדין ובצדק – הייתי יכולה להוסיף לצד שמו של היצואן המצליח סטף ורטהימר גם את שמות היזמים שהתעשרו מסטארטאפים ואקזיטים בהייטק. לתפיסת הציבור יזמים אלו התעשרו בצדק, בזכות כישוריהם ומעשיהם. ואולי גם טיפת מזל או שתים. מעולם לא טרחתי לבדוק מהו מוצא הוריהם וסביהם של מבצעי האקזיטים, אך אני מניחה שחלקם אשכנזים, חלקם מזרחיים, וחלקם מעורבים.

    אהבתי

  47. קמיליה,
    צר לי להרוס את דבריך ואת המיתוס של "קרע במגזר" או "ליברליים מול חרד"לים".
    זה לא שאין מאבק תרבותי מסוים בין הצדדים, אלא שהצד הליברלי צריך את הצד החרדלי. ואסביר.
    בעבר הצד הליברלי שלט ואז החילון במגזר הדתי היה עצום. החילון הזה נעצר עם התחזקות הצד החרדלי ואת זה הליברליים מבינים היטב. הדתיים הליברליים האידיאולוגים (אותם שאת שומעת בתקשורת) לא ישלחו ילדיהם למוסדות חרדליים. אבל הרוב השקט (והלא-אידירולוגי) כן מוכנים לשלוח את ילדיהם למוסדות חרדליים (ותעיד העובדה שכמעט ואין מוסדות ליברליים), לסתום את האף, אך להנות מזה שילדיהם ישארו דתיים. החרדלים הם שקוממו את קומת המגזר ואפשרו את הסיטואציה שבחור דתי ממוצע כיום יכול להרגיש שלם עם עצמו ללא שהוא מוותר על החיים. תאמיני לי שדתיים ליברליים מבינים זאת היטב. החרדלים עשו זאת ע"י הצבת חזון של התחדשות דתית, שבפועל צלח מאוד.

    אני בספק רב שהדתיים הלשעברים שאת מדברת עליהם (ובוודאי 1 מכל 5 ילדים) הם פחות קונפרמיסטיים או יותר נועזים או יותר סובלניים. הם למדו לחיות על הקצה ולהינות מכל העולמות. הם יכולים להיות דתלשים בגלל שהמגזר המכונה מסורתי גדל תרבותית ופוליטית, ולכן יש להם היכן להיות. הם לא יותר נועזים. פשוט לא.

    מאמר מוסגר:
    בנט היה הראשון שהציג "חזון פריצת דרך / הנהגה" שמייתר את הצורך בהקפדה על מצוות (ולכן החרדלים מואסים בבנט), אבל החזון שהוא מציג מכיל אף הוא רכיבים לאומיים שהם גזעניים בעיני מי שאת קוראת "דתיים ליברליים" כך שחזרנו לאותה נקודה.

    אהבתי

  48. למשה,
    כתבת:

    1. " … ובכן לחוקק חוק שאוסר תחרות זה ההפך מקפיטליזם המקרה הזה מראה כמה גרוע לנטוש את הקפיטליזם. אחת ההצלחות הגדולות של השמאל זה המצג כאילו קפיטליזם מהותו הוא העדפה ועזרה לעשירים …"
    ______________________
    נדמה לי שזו גם בעייה של הגדרות.
    אתה מגדיר חוקים המגבילים את התחרות כנטישה של השיטה הקפיטליסטית (הנשענת בכבדות על תחרות חופשית).
    אחרים יטענו שזו בעצם התפתחות טבעית של השיטה הקפיטליסטית. אך טבעי שהחזקים והעשירים ינסו לכופף את החוקים לטובתם, ולרעת כל מי שינסו להתחרות בהם.
    בכדי להתגונן מהתפתחות טבעית זו יש צורך בגופי ממשל מאוד עוצמתיים. למרבה הצער, התפתחות טבעית של גופי ממשל עוצמתיים היא לנסות לגדול ולהתחזק עוד יותר, גם על חשבון הקטנות נוספות בחופש הפעולה של הסקטור העסקי. ומכאן סכנת גלישה למשטר ריכוזי מדי, סמי – סוציאליסטי.

    כלומר לתפיסתי גישה קפיטליסטית – ליברטיאנית מוחלטת לא יכולה לעבוד לאורך זמן בלי להסתאב. כנ'ל לא גישה סוציאליסטית, שמאפשרת לרשויות השלטוניות כוח רב מדי.
    מרציונל דומה, אני תומכת נלהבת בשיטת הפרדת הרשויות האמריקאית. ההכרח לא לתת לאף רשות את הכוח להתחזק יותר מדי, על חשבון הרשויות האחרות.

    2. " …הצלחה נוספת של השמאל הוא המיתוס שפערים ומצוקה זה נושא אחד. מדובר בשני דברים שונים ולטעמי גם את נפלת בזה במספר 1 שכתבת "אבל כאשר הפערים בחברה הם ענקיים … " הבעיה היא לא הפערים אלא העוני אותה שכבה עניה גם אם לא היתה שכבה עשירה מאוד וכל השאר היו מעמד ביניים השכבה העניה היתה בדיוק באותו מצב של חוסר אונים …"
    _______________________
    בנושא זה אנו חלוקים.
    כמוך, גם אני תומכת נלהבת בצורך לרכז מאמצים בהקטנת העוני האבסולוטי, ולהפחית משמעותית את העיסוק בפערים ובעוני היחסי.
    אבל לתפיסתי אי אפשר להתעלם *לחלוטין* משאלת העוני היחסי ומגודל הפערים בתוך אותה חברה. אני חושדת (ללא הוכחות חד משמעיות) שיש איזשהו גבול עליון / תקרה לגודל הפערים שחברה יכולה להתמודד אתם ועדיין להישאר סולידרית, דמוקרטית, ועם רמות פשיעה ושחיתות נסבלות.
    כאמור, איני מסוגלת להוכיח זאת.

    אהבתי

  49. קמיליה,

    כתבת:

    > באותה קלות בה רשמתי את השם יצחק תשובה, היית יכולה לכתוב גם את השם אליעזר פישמן או לב לבייב

    ועדיין רשמת את תשובה ראשון … ולא אחרים כמו פישמן או דנקנר או לבייב…
    ותשובה אפילו לא פשט רגל ושמט חובות ענק כמו פישמן או דנקנר או לבייב , להיפך, בזכות ההשקעה שלו יש למדינת ישראל את לוויתן, אז למה לרשום אותו ראשון?

    אגב, גם במחאה החברתית ב 2011 זכור לי שתשובה היה על ראש שמחתם של המפגינים שונאי העשירים.

    אהבתי

  50. קמיליה,

    במילים אחרות השאלה שלי היא למה יצחק תשובה נתפס בעיני חלק מהאזרחים כמי שזכה בהונו בדרכים לא כשרות?

    אם סטף ורטהיימר היה משקיע בגילוי גז ומוצא את לוייתן, איזה יחס הוא היה מקבל בתקשורת ? (ומשלי יחימוביץ?)

    בעיני התשובה ברורה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s