אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון

אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון, אז למה לו להטיף מהכורסא. הוא יכול לשוב ולרכוש דולרים. זו דרך לגיטימית ביותר להוריד את ערך השקל בתום חמש שנים רצופות שבהן בנק ישראל החמיץ את יעד האינפלציה הממשלתי וכשהריבית נמוכה מכדי להורידה עוד. אם כך יפעל בנק ישראל סביר להניח שהדבר יתרום להכנסות מגזר היצוא, שמשלם משכורות בשקלים ומקבל תמורה מלקוחות בדולרים. גם המע"מ על מוצרים מיובאים יעלה. לעומת זאת, נטל החובות הכולל של ישראל שנקוב בשקלים יפול. בתנאים אלו סביר שהגרעון "הקטסטרופלי" (כביכול) יעלם לו במהרה. רמת השקל הנוכחית גבוהה באופן קיצוני (לאו דווקא נגד הדולר, שהוא מטבע חזק כיום, אלא כנגד סל מטבעות משוקלל). היא טובה למי שמטייל בחו"ל או מזמין באמזון, אך אינה טובה למשק בכללותו. הגובה המפליא של שער השקל מול המט"ח בכלל שם באור הראוי המגוחך את בהלת הגירעון או את אזהרות יאיר לפיד מהמשבר הנורא המתרגש עלינו. הרי נניח שבאמת מגיע משבר נורא ואיום (הוא לא!), אזי בנק ישראל ינמיך קצת את שער השקל.

להלן טבלה: כמה יחידות סל מטבעות משוקלל ניתן לקנות ב-1000 ש"ח, לפי אתר בנק ישראל. השערים נלקחו בכל שנה מסוף חודש יוני. כפי שניתן לראות, הייתה עליה רצופה ומרשימה לכל אורך תקופת נתניהו. אפילו בתקופת כהונתו של כחלון המושמץ שער השקל עלה יפה, וזה, בניגוד לטענות שווא, הישג גדול שלו.

יוני 2019 13.05
יוני 2018 12.46
יוני 2017 12.90
יוני 2015 11.55
יוני 2013 10.84
יוני 2011 10.76
יוני 2009 9.81

12 תגובות על ״אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון״

  1. אני קורא די הרבה כותבים בנושא הגרעון: עומר מואב, עידן דה ארץ וכו.
    כולם מצדדים בהקטנת הגרעון ורואים בו סממן שלילי.

    רק אצלך הגרעון לא משנה דבר.
    אשמח אם תוכל להסביר מדוע זה כך.

    אהבתי

  2. ראשית הרעיון שמישהו יחליט בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות לקבוע איזשהו מספר – במקרה כאן 3 אחוז גרעון – והדבר ייתפס, ללא שמץ בסיס אמפירי, כהנחיה לכל הזמנים ולכל הנסיבות הכלכליות, שאם יחרגו ממנה תהיה קטסטרופה – זה מראש מריח כמו אמונה טפלה. דברים כאלו צריכים לצלצל את פעמוני האזעקה לכל אדם חושב. מה כבר ההבדל המהותי בין 3 אחוזים גרעון ל-4 אחוזים. זה ספקטרום.
    שנית, בהלת הגרעון סותרת את מדדי השוק שמצביעים על שקל חזק וריבית נמוכה. וגם בארצות אחרות, בשיעור גרעוו גדול בהרבה, הפגינו סובלנות לגרעונות. בין איזו תורה כלכלית ריכוזית של גילדת המומחים לבין השוק הפתוח, ברור לי מה יש להעדיף.
    שלישית, אם אחוזי בעתת הגרעון אינם מסוגלים לערוך הבחנה בסיסית, דבריהם הופכים לחשודים כחסרי ערך מראש. לא שומעים מהם על הבחנה בין מדינה שלווה במטבע משלה למדינה שלווה במטבע זר. אבל זו הבחנה קריטית. שמעתי אתמול פודקסט חיות כיס חדש דווקא לא רע על הגרעון של צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי. ההבחנה הזו פשוט לא צוינה שם, אבל שם קבור הכלב. אפשר להסתכל על ההבחנה הזו בשתי צורות. אפשר להגיד בצורה הכי פשוטה – אין למדינה בעיה עם נושים כשתמיד תוכל להדפיס כסף לפייסם. שנית אפשר גם להגיד שהאג"ח התוך מדינתי מטבעו לא יכול לחולל בעיה של החזר חובות. אותו הכסף שהממשלה הוציאה על האג"ח, עדיין מסתובב בתוך המשק שלה והיא או הבנק המרכזי שלה יוכלו לקלוט אותו בסופו של דבר. זה מעגל סגור שבו הממשלה שומרת על כל השליטה. זה בניגוד למצב שבו לווים במטבע זר והכסף הולך למשקיעים שמשתמשים בו במקום אחר.
    ההבחנה הזו גם הופכת לבדיחה את הטענה שיש לחסוך לזמנים קשים ולהיזהר עם הגרעון. איזה אדם יחסוך כשמובטח לו עץ תמידי שמצמיח כסף כמו שיש לבנק ישראל. חיסכון של המדינה במטבע מקומי הוא דבר מגוחך.
    צריך להגיד: ממשלה שבאופן שיטתי תחליט על תקציבים עם גרעונות גדולים תוביל את המשק שלה לקריסת מטבע ולהיפר אינפלציה. אבל גם ההיפך נכון: ממשלה שתחליט על גרעונות נמוכים מדי לא תמצה את פוטנציאל הצמיחה וההשקעה של המשק שלה. רואים זאת בבום הכלכלי בארה"ב בתקופת טראמפ. אפילו שונאיו נאלצים להודות בקיומו בחריקת שיניים אם כי פול קרוגמן מצפה למשל למיתון בקרוב (אני לא מאמין שיהיה). המצב הכלכלי הטוב קשור לקיצוצי מס שהעלו את הגרעון.
    היכן האיזון בין שני האינטרסים הסותרים: אצלנו מדובר במדינה שלווה במטבע שלה עם עודפי מט"ח עצומים, אינפלציה אפסית, ריבית אפסית שקובעים השווקים על האג"ח שלה, צמיחת אוכלוסיה מהירה. כל האינדיקטורים נותנים סיבה להאמין שהמספר 3 אחוז שנקבע עבור כלכלות אחרות בזמנים אחרים, הוא נמוך מדי פה.

    אהבתי

  3. לאייל:
    1. קודם כל כל הכלכלות המפותחות בעולם בנויות כיום על גרעון. הגרעון נוצר מלקיחת הלוואות ורק ההלוואות מזרימות כסף למשק. ללא הלוואות – אין כסף (לאף אחד).
    2. תבדוק את הגרעון של המדינות המפותחות: בדרך כלל הוא בסביבות 100% (בארצות-הברית זה 110% וביפן זה 200%) ולא קורה שם כלום. אז למה פה צריכים להבהל מגרעון של 60%?
    3. הקטנת הגרעון פוגעת במשק. זה מאלץ את האזרחים לקחת הלוואות גדולות יותר. זה פוגע בשרותים שונים כמו בתי-חולים, בניית כבישים חדשים וזה גורם לעליית מחירי הדירות. בקיצור זה גורם לסבל רב לתושבי המדינה ללא סיבה הגיונית.

    Liked by 2 אנשים

  4. …כשכולם מומחים למקרו-כלכלה, אז אף אחד לא…
    שאול מנאומו המחכים של אינקרדיבוי מהסרט משפחת סופר על 🙂

    אהבתי

  5. מומחיות במקרו כלכלה צריכה לבוא מהשווקים. לא מבני אדם. על השווקים באמת ניתן לסמוך. בני אדם רק צריכים לדאוג שהשווקים יעבדו ללא הפרעות.

    אהבתי

  6. תמריץ,
    אני מסכים כללית לתגובותיך לגבי הגירעון אבל 2 הסתיגויות:
    1. השוק לא יודע הכל בטווח המיידי. אם השוק היה יודע הכל אז לא היו נפילות עתק בבורסה (כדוגמת משבר 2007-8) אלא ירידות מדודות להתאמת הערך למציאות. בטווח הארוך אתה צודק. זאת בתמצית גם טענתו של באפט על השווקים, שבטווח קצר הם נוירוטים ובטווח ארוך הם מכונת מדידה.

    2. אצלך לא משנה על מה יצא השקל. לא משנה אם הממשלה הוציאה שקל או האזרח הקטן הוציא את השקל. לא משנה אם הממשלה הוציאה מיליארד על הטבות לשוטרים או מיליארד על כיפת ברזל או מיליארד על סטארט-אפים. הכל אצלך שווה ועל כך אני חולק. יש משמעות לאן הולך הכסף ומי מוציא את הכסף. לכל השקעה/הוצאה יש החזר שונה.

    אהבתי

  7. 1) השוק יודע יותר טוב מכל אחד אחר. הוא לא יודע כמו אלוהים, אבל הוא יודע טוב מכל בן אדם. הרי היו כאלו שחזו מראש את משבר הסאבפריים, האם הם חכמים מהשוק? למיטב ידיעתי לא ניצחו את המדד בטווח הארוך בשנים לאחר מכן.

    יש מידע פנים סמוי שהשוק פחות חשוף לו. למשל אם עובד במפעל שטבע מיזגה יודע שהכול שם בלוף, הוא יודע משהו שהשוק לא.
    גם קובע מדיניות כמו מריו דראגי שהחליט שלא יתן לאירו לקרוס בשום מחיר, יודע את הדברים בלבו פנימה עד שיכריז עליהם. אבל כשהכול יוצא החוצה, אין כמו השוק לשקלל המשמעות.

    2)ודאי שעדיפה השקעה טובה מהשקעה רעה. אבל הייתי מעדיף לנתק הכלל הזה משאלת הגרעון. הוא נכון באותה מידה בכל רמות הגרעון.

    מה שכן, בסיטואציה אינפלציונית (שקשורה אולי לגרעון אבל הקורלציה ביניהם בימינו חלשה) הוצאה רעה גרועה במיוחד. בעוד שבסיטואציה דפלציונית גם הוצאה רעה היא טובה, כפי שפול קרוגמן ייעץ בשיא המשבר – לצאת למלחמה נגד מאדים.

    אהבתי

  8. שלוש הערות:

    א. איני מתלהבת ( בלשון המעטה ) מהטענה ש"מה כבר ההבדל "הקדוש" בין 3% גרעון לבין 4% גרעון
    ?!". ומכאן אפשר להמשיך גם ל 6% גרעון והלאה ל 7% גרעון וכן הלאה וכן הלאה. היא מזכירה לי יותר מדי את הטענה שמה כבר ההבדל הגדול ברמת הבגרות הנפשית והאחריות של נהג בן 17 לנהג בן 16. ומכאן אפשר להמשיך גם לטענה שאין הבדל ענק ברמת הבגרות והאחריות בין בן 16 לבן 15 וניתן להמשיך כך, ולהוריד עוד ועוד את הגיל המינימלי "הקדוש" לקבלת רשיון נהיגה.

    כל קו גבול שנקבע על פני רצף הוא שרירותי. מכאן שאינו קדוש. אך אין בכך מתן היתר להתעלמות ממנו.

    ב. הציבור הרחב למד, פחות או יותר, להבין שקיים כלוסטרול "טוב לגוף" וקיים כולסטרול "רע לגוף". הוא אולי מתבלבל בשמות ( HDL ו LDL ) אך מבין שאין שום הגיון (בלשון המעטה) בחיבור שני המדדים הללו למדד אחד של רמת הכולסטרול בגוף.
    מכאן שאיני מבינה מדוע הכלכלנים מתעקשים להישאר עם מדד אחד של גובה הגרעון, במקום לדרוש להשתמש בשני מדדים: גרעון במטבע חוץ (הגרעון ה"רע" ) וגרעון במטבע מקומי (הגרעון "הטוב" שממריץ את הכלכלה, ושניתן לשחקו באמצעות אינפלציה).
    כהדיוטית בכלכלה, אני מודה שקלטתי זאת רק לאחר שהתחלתי לקרוא בבלוג זה, ואני מניחה שרוב הציבור הרחב די דומה לי בבורותי.
    אבל מכאן גם נובע שההתעקשות של תמריץ שאין חשיבות רבה ליעד הגרעון היא התעקשות העלולה להטעות. היה עדיף לטעון שאין חשיבות רבה לגרעון במטבע מקומי ! אבל יש חשיבות רבה רק לגרעון במטבע זר!

    ג. אני מצטרפת לטענת יאיר על חשיבות ההבחנה בין הסיבות להיווצרות הגרעון. בין גרעון הנובע מהשקעות שיחזירו את עצמן בעתיד ( כמו להגדלת ההשקעה בחינוך מדעי וטכנולוגי או להוספת קווי מסילות רכבת בציר החוף) לבין בזבוז כספים בכדי לרצות כל מיני גופי לחץ המזיקים לכלכלת ישראל כמו ההסתדרות ווועדי העובדים הגדולים.
    הטענה של תמריץ בפוסט זה עלולה להתפרש כמתן היתר, כמעט בלי מוגבל, לבזבוזים ולהפנית כספים למטרות מזיקות. ברור לי שלא לכך התכוון המשורר. אבל יש להיזהר מלהשמיע טענה שניתן להבינה כ "אין חשיבות לגובה הגרעון – מותר לכם לבזבז כרצונכם" . ולו רק מ"סיבות חנוכיות".

    Liked by 2 אנשים

  9. קמיליה, חייב להיות גבול. אין כנראה דרך ליצור גבול מבוסס שיקולים אינדיבידואלים אצל כל קטין כדי להחליט מתי הגיע לבגרות. אבל יש דרך כזו בגרעון. הקריטריונים לגרעון, יהיו אשר יהיו, חייבים להתייחס בדרך כלשהי למציאות הכלכלית ולמדדיה.

    בעיקרון הדבר הנכון לכל מדינה הוא לבסס את המטבע שלה כך שלעולם לא תצטרך ללוות במט"ח. זה מתכון לאסון.

    החלק של השוק הפרטי בכלכלת ישראל הוא מספיק גדול כך שאני נוטה להאמין ששום דבר הוא לא בזבוז קיצוני. דהיינו מישהו בחברת החשמל מרוויח יותר מדי כסף. זה רע. אבל הוא יוציא את הכסף על שירותים כלכליים פרטיים שמתקיימים במרחב תחרותי. בין אם זה הסופרמרקט, יבואן המכונית או הליצן ביום ההולדת של הילד.

    שונים הדברים כאשר בעליל כמות הכסף במשק גדולה מדי ונראים סממני התחממות אינפלציונית. אז כבר קשה להתנחם בכך שהליצן שהוא עוסק מורשה זעיר יקבל את הכסף. כי זה כסף שעדיף היה למשק שלא יווצר מלכתחילה.
    עוד לא הגענו לסכנה האינפלציונית וגם ארה"ב לא שם. לכן גרעונות אצלנו ואצלם הם עדיין בסדר.

    אהבתי

  10. קמיליה,
    חלק גדול מהחוב המקומי לא ניתן לשחוק. מדובר באג"חים שהונפקו לפנסיות הוותיקות ובהתחייבויות לפנסיות התקציביות (רק לאחרונה נוספו 22 מיליארד לשוטרים).

    אהבתי

  11. קמיליה,
    הממשלה גם עומסת על עצמה חובות לא שלה כמו המיליארדים הרבים של חובות האוניברסיטאות לפנסיות השמנות שהפרופסורים העניקו לעצמם

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s