השיר המנצח? השיר לשלום

האירוויזיון התקיים אתמול בתל אביב והיה מוצלח מאוד, כך כולם אומרים. אבל קיומו לא היה מובן מאליו. לארגוני הטרור ברצועת עזה הייתה היכולת למנוע את התרחשותו באמצעות מתקפת רקטות על אזור המרכז, וכך לפגוע פגיעה קשה, שתיזכר לדורות, בתדמיתה של ישראל ובדימויה העצמי והבינלאומי כמדינה נורמלית. זה לא שעובדת קיום האירוויזיון חלפה לעזתים מתחת לרדאר. הם ידעו היטב כמה רגיש האירוע וכמה כוח סחיטה הוא מקנה להם. גם הטיימינג היה נוח להסלמה – הסמיכות של האירוויזיון ליום הנכבה, ה-15 במאי.

החמאס השתמש בכוח הסחיטה כדי לסחוט בגבולות האפשר, אבל לא כדי לזרוע הרס לשמו. העובדה שארגוני טרור כה קיצוניים כמו החמאס, וכמו הג'יהאד האיסלמי שלצידו, שיכולים היו לפגוע קשות בישראל אתמול, השתמשו בכוחם הצבאי כדי להשיג מטרות רציונליות ודי צנועות – עוד כמה הטבות כלכליות ועוד כמה עשרות מיליוני דולרים מקטאר – היא מפנה דרמטי לטובה בסכסוך הישראלי פלסטיני, שנראה שאיש לא שם לב אליו. זו למעשה אחת מברכות ההתנתקות הנסתרות ואולי הוכחה שאפילו בסכסוך הישראלי-פלסטיני יש מאחורי הקלעים התקדמות נסתרת מעין לעבר עתיד טוב יותר.

ניבויי אנשי מחנה השלום בתקופת אוסלו וההתנתקות על כך שהפלסטינים ינטשו את המאבק המזוין וישלימו עם קיום ישראל, נכשלו לחלוטין. ברם, ניבוייהם על כך שאפשר לבסס הרתעה מול גוף מדיני המחויב לניהול חיי היומיום של אזרחיו, באופן שאי אפשר לבסס מול אירגון טרור – הצליחו בסופו של דבר, אחרי הרבה מכשולים בדרך. כן, תמריצים עובדים גם על ערבים שונאי ישראל כדרך שהם עובדים על כל יצור חי.

מה שאפיין את הטרור הפלסטיני לאורך השנים היה חוסר הרציונליות המוחלט והסיפוק מזריעת הרס וחורבן כמטרה בפני עצמם. כך היה בשנות האינתפיאדה השניה, שבהן הפלסטינים נטשו מסלול מדיני מבטיח מבחינתם לטובת אורגיית הרס, רצח וטבח באוטובוסים ובמסעדות בישראל. העניין לא היה השימוש בטבח גברים, נשים וטף ככלי פוליטי. מעטים היו נאיביים מספיק כדי לחשוב שהפלסטינים מחויבים לקודים של מוסר מערבי שמגנים זאת. העניין היה חוסר הרציונליות המוחלט והסתמיות האובדנית של כל זה. הפלסטינים ידעו שישראל חזקה מהם צבאית ולא הייתה להם שום דרך הגיונית לנצל את נכונותם למות ולהמית כדי לצבור הישגים מדיניים. יאסר ערפאת שלט באותם ימים מתוך הכאוס ויציבות שלטונית פשוט לא עניינה אותו.

נראה שהפת"ח והחמאס חישבו מסלול מחדש מאז אותה תקופה, וגם האחריות השלטונית ביו"ש ובעזה ביגרה אותם. החמאס בעזה נותר ארגון טרור שמחויב להשמדת ישראל, אבל התנהלותו נעשתה רציונלית יותר. אפשר לעשות איתו עסקים וגם צריך.  אירוויזיון 2019 הוא הוכחה.

58 תגובות על ״השיר המנצח? השיר לשלום״

  1. תמריץ, משווה ומעלה.
    בזכות האירוויזיון (ואוסלו וההתנתקות?) התברר שאנחנו כבר לא הכי שנואים באירופה. תנו כבוד לגרמנים ולבריטים ושריינו ללהקה האיסלנדית הופעה בעזה (עם התלבושות מהדאנג'ן).

    אהבתי

  2. לקרוא ולא להאמין: "החמאס בעזה נותר ארגון טרור שמחויב להשמדת ישראל, אבל התנהלותו נעשתה רציונלית יותר".
    הדברים שלך לא שונים במיוחד מדבריהם של פרשני השמאל השיכורים שמכרו לנו את הסכמי אוסלו.
    אתה לא יכול לכתוב על מי שכל מטרתו לרצוח יהודים שהתנהלותו רציונלית יותר.
    החמאס ידע שפגיעה באירוויזיון משמעותה גם פגיעה באירופה – ביטול האירוויזיון בגלל טילים שמתעופפים מעזה היו גורמים לאנטישמים באיחוד האירופי להתעורר.
    לשלם דמי חסות לאירגון טרור זה לא פיתרון. אם אתה סבור שזהו הפיתרון, אז מוטב שיבוטל תקציב הביטחון שמעיק על תושבי מדינת ישראל, ויועבר ישירות לכיס החמאס בשביל שיהיה פה שקט. ממילא אסור לחיילים יהודים להשתמש בנשק.

    Liked by 1 person

  3. החמאס לא מתנהג כמי שכל מטרתו לרצוח יהודים כאן ועכשיו. מכאן יתכנו שתי אפשרויות: או שמטרתו העיקרית אינה רצח יהודים. או שמטרתו העיקרית היא רצח יהודים אבל בהזדמנות נוחה. גם האפשרות השניה מאפשרת לנהל את הסכסוך איתו על ידי ייצור נסיבות שבהן רצח יהודים לא יהיה הזדמנות נוחה.

    אהבתי

  4. "ניבוייהם [של אנשי מחנה השלום בתקופת אוסלו וההתנתקות] על כך שאפשר לבסס הרתעה מול גוף מדיני המחויב לניהול חיי היומיום של אזרחיו, באופן שאי אפשר לבסס מול אירגון טרור – הצליחו בסופו של דבר"
    לא נכון. החמאס וחבריו נהגו כפי שנהגו לא בגלל שהם גוף מדיני המחויב לתושביו, כי אם בגלל שהם גוף טרור המחויב להמשך שליטתו בעזה ולשרידותו. זה לא אותו הדבר.

    אירוויזיון 2019 הוא הוכחה שניתן "לנהל את הסכסוך" (טענה של הימין ולא של אנשי "מחנה השלום"), אבל בניגוד לדבריך הוא בהחלט לא מוכיח ש"שיר לשלום ניצח". זה ממש לא מוכח מהסיטואציה. אפילו להיפך.

    אהבתי

  5. השמאל טען שגם אם שלום לא ייצא, עדיף לנהל סכסוך מול ישות מדינית. שלום אכן לא יצא, אבל היתרונות לעבודה מול ישות מדינית כן התבררו. הסחורה העיקרית שהשמאל מכר לא הוכיחה עצמה. אבל טיעון הגיבוי שלו כן.

    אהבתי

  6. אז אתה טוען שהיה שווה להביא גוף טרור מתוניסיה בשביל שישמש כישות מדינית ערבית בעזה, שלאחר מכן תוחלף בישות מדינית איסלאמית בעזה?
    זה טיעון הגיבוי שהוכיח את עצמו?

    אהבתי

  7. אין לנו קבוצת ביקורת למציאות שבה עזה נשארת בידי צה"ל. אז ההשוואה קשה. בכל אופן אנחנו רואים שהמחיר הבטחוני מוגבל כי החמאס אינו משתולל ללא רסן. אפשר לנהלו במקלות וגזרים. זה לא דבר שהיה מובן מאליו שיקרה.

    אהבתי

  8. תמריץ,
    אתה מתעלם מהגורמים הכי משפיעים שאינם בשליטת ישראל ו/או החמאס. מדובר בסכסוך הסוני-שיעי, באביב הערבי ובעלייתו של טראמפ. כך נוהגים השמאלנים גם בכל הקשור לחיזבאללה ומלחמת לבנון. העובדה החשובה בהקשר הישראלי-עזתי (השיר לשלום) היא חוסר היכולת להגיע לפירוז. הקסאמים לא יחלידו במחסנים.

    Liked by 1 person

  9. חמאס ארגון טרור רצחני.. השגת פירוז בעזה היא פנטזיה בנוסח יאיר לפיד. אבל מאזן הרתעה איתו יכול להיות. עובדה שהתקיים אירוויזיון. האם מאזן הרתעה עם ארגון טרור מתחמש עדיף על שליטה ישירה בשני מיליון אזרחים (אנד קאונטינג) ועם חיכוך ישיר שמן הסתם היה גובה חיי חיילים השכם והערב והיה מפלג את החברה הישראלית סביב הצדדים המכוערים של הכיבוש הישיר? אין תשובה חד משמעית לדעתי.
    ודאי שזה לא מודל כל כך מוצלח שצריך לרוץ ליישם אותו ביו"ש, אבל גם לא הכישלון המוחץ שהימין עושה ממנו. בעוד שהתיאוריה הראשית שהשמאל הציע נכשלה, תיאוריית הגיבוי שלו – התמודדות מול ישות מדינית היא בעלת יתרונות – עמדה במבחן הזמן.

    Liked by 1 person

  10. אני מסכים שבלי טראמפ, בלי האביב הערבי, בלי מורסי וסיסי וכו' דברים היו יכולים להיות שונים בדרך כזו או אחרת. אבל העיקרון שאפשר להרתיע את החמאס ולעבוד איתו עם מקלות וגזרים נראה כמשהו שהוכח, יהיו אשר יהיו הנסיבות הספציפיות האלו.

    אהבתי

  11. תמריץ,
    אני משתדל להתרחק מהשאלה "מה היה אילו". בכל הקשור לעזה לביבי יש אסטרטגיה טובה שנסמכת על טקטיקה אובדנית. האינטרס הישראלי הוא לדחוף את עזה להתחבר עם מצריים. לזה נדרשת מדיניות ניתוק (חשמל, רפואה, סחורות) קשוחה ובלתי מתפשרת לצד נכונות להפעלת לחץ על מצריים (הוצאתה ממחנה "המתונים"). החמאס והפתח תורמים את שלהם, טראמפ עומד בהיכון וביבי הוא הרפתן שחלב אותם ובסוף היום בועט בדלי.

    אהבתי

  12. תמריץ,
    הרתעה (לא גרעינית) היא מושג די אמורפי ותלוי בזמן ובנסיבות. לאורך זמן היט תמיד מסתיימת, לרוב בהפתעה לא נעימה לצד שבנה עליה

    אהבתי

  13. תמריץ, הגישה הכללית ( מדגיש : הכללית ) נכונה, אבל צריך לשים לב :

    האירוויזיון ככלל, הוא לא ממש הוכחה כמובן. שהרי, הם עצמם חישבו הדבר, והבינו שמבחינה בינלאומית, הם ידפקו קשות. הם גם הבינו, שהתגובה יכולה להיות קשה ביותר, לא הליכה על סף כלל וכלל, ואולי טוטאלית גם. האספקט הבינלאומי, מאוד חשוב להבנה :

    אבו מאזן, והחמאס, רואים עין בעין הדבר למעשה. לדפוק את ישראל בזירות בינלאומיות. אלא שהחמאס שם דגש על התקרבנות בגין המצור, ואבו מאזן, שם דגש על פעילות פוליטית, משפטית, וגם יחסי ציבור כמובן.

    והמטרות שלהם אגב, לא ממש צנועות היו כדבריך. במצב שבו הם נמצאים, על סף כיליון, על עברי פי פחת ממש, הרי הם ניצבים על פי תהום רבא, וכחוט השערה, והנה הם בעין הסערה. אז כל פעם, כמה עשרות מליונים, הרחבת שטח הדיג, מוצרים בסיסיים וכו… הם ההבדל מבחינתם,ההבדל בין הישרדות לכיליון. לא ממש צנוע. זה ענין סובייקטיבי כמובן.

    טוב, לא נגמור פה רבק לא…

    להתראות

    Liked by 1 person

  14. דוקטרינת הביטחון של ישראל לא יכולה להסתמך על כיבוש מתמיד של כל מדינות האויב. עולה השאלה אם הפלסטינים גם בכלל זה או שעוינותם למדינה היא פראית ובלתי ניתנת להרתעה ולכן נדרש לכבוש אותם באופן תמידי. בפוסט הצבעתי על הצטברות ראיות לצד הראשון.

    אהבתי

  15. לגבי החשש מהתגובה בעולם לפגיעה באירוויזיון, התנועה הלאומית הפלסטינית הרי נתנה לנו את מינכן 1972.

    אהבתי

  16. תמריץ, אתה חי בעבר , השעון שלך קפא , עמד מלכת ממש . חמאס השתנה , בטח ובטח הפת"ח . אפילו הג'יהאד האיסלאמי השתנה מאוד . לא מזמן , ניסה לגייס תרומות בעולם , מכל הידידים של הפלסטינאים בעולם בלשונים , לגייס באמצעות ביטקוין . ביחיאת תמריץ , תנחת …. להתראות

    אהבתי

  17. תמריץ ,כאן ממש בקטנה , נסיונות ( לא הכי מוצלחים עד כה אגב ) לגייס בביטקוין ( פשוט , הנושא קצת לא נגיש כמובן בעולם , אבל , אם היה , היו יכולים לגייס לא רע בכלל אפשר להעריך ) . נמחיש בהמשך עוד , ותקצר היריעה הרי :

    הרי אבו מאזן הגיש בעצמו תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג . תנועות הבי די אס בעולם פורחות הרי . ההצלחה שלהן בקרב ציבורים מבוזרים ,מרשימה מאוד ( מדגיש מבוזרים ) . אז זה לא כזה פשוט פה . נמחיש עוד בהמשך .

    כאן ביטקוין :

    https://www.fdd.org/analysis/2019/02/05/hamas-military-wing-crowdfunding-bitcoin/

    להתראות

    אהבתי

  18. הנה פה , ממש חם ( כבר המלצתי בעבר על האתר הזה , מאוד מומלץ ) הפגנות בלונדון לציון יום הנכבה ,כמובן שהחמאס שלח ברכות ותודות ושלומות וכדומה . זה עולם אחר למי שלא התעורר עדיין . כאן :

    https://www.terrorism-info.org.il/he/הפגנה-ועצרת-אנטי-ישראלית-במרכז-לונדון/

    להתראות

    אהבתי

  19. הנה רק נצטט ממכתב התודה של החמאס לקורבין ומארגני ומשתתפי ההפגנה ( בלינק לעי"ל שהשארתי) כך :

    We also call on the current British government to stop supporting the Israeli occupation state and to listen to the voice of wisdom and reason and adopt policies in support of the Palestinian legitimate rights that will lead to stability in this vitally important and highly turbulent region .

    נתרגם ספונטנית :

    אנו קוראים לממשלת בריטניה , להפסיק לתמוך במדינת ישראל ( כמדינת כיבוש ) ולתת שימת לב , לקול התבונה והשכל ולתמוך בפועל במאבק הלגיטימי והצודק של הפלסטינאים , דבר אשר לבסוף , יעניק יציבות לאזור כה חשוב ומסוכסך גיאופוליטית נניח .

    אז קוראים אנו , משחק או טונים של : מתינות , מעין תנועה שוחרת שלום , המבקשת צדק , מבקשת יציבות. ואיך אחרת ? יפסידו כל כך הרבה תומכים בעולם ( מבוזרים מדגיש שוב ) . ברור שבמצב דברים דנן , טילים במהלך האירוויזיון , שימנעו למעשה האירויזיון , הוא מעשה שלא צריך הרבה חוכמה על מנת להימנע ממנו .

    להתראות

    אהבתי

  20. האינטרס הישראלי הוא לדחוף את עזה להתחבר עם מצרים, אבל בשביל מימושו אנחנו תלויים במצריים. לא עניין כזה פעוט. אני יותר רואה נכונות של ירדן לקבל איזושהי אחריות ושליטה על ערביי יו"ש, מאשר נכונות של מצרים לקבל איזושהי שליטה ואחריות על ערביי עזה.
    פתרון לעזה, אם ישנו שכזה, צריך להיות תלוי בגורמים יותר נורמלים מאשר מצריים.
    אולי תכנית טראמפ תיתן לזה מענה. כרגע ממה שמפורסם מדובר על הענקת חלק מסיני לעזתים, אבל לא ברור האם תחת שליטה מצרית.

    צריך לשים לב להבדל בין הנרטיב הפלסטיני-ערבי לבין הנרטיב הפלסטיני-איסלאמי:
    הנרטיב הפלסטיני (אבו-מאזן) כבר ויתר על הרצון ב"עצמאות ההחלטה", והעביר למדינות ערב חלק מן השליטה על עתיד הפלסטינים.
    הנרטיב האיסלאמי (חמאס/ג'יהאד איסלאמי) לא ויתר על העצמאות הזאת ולכן הוא מתגרה במצרים ובמדינות ערביות נוספות.

    Liked by 1 person

  21. שלוש הערות.

    תמריץ כתב:

    1. " … לארגוני הטרור ברצועת עזה הייתה היכולת למנוע את התרחשותו (של האירוויזיון) באמצעות מתקפת רקטות על אזור המרכז, וכך לפגוע פגיעה קשה, שתיזכר לדורות, בתדמיתה של ישראל ובדימויה העצמי והבינלאומי כמדינה נורמלית. … "
    —————-
    אולי הם יכלו להביא לביטול האירוויזיון. אבל אולי לא.
    החמאס ושות' אינם גופים לגמרי אוטונומיים. הם תלויים באינטרסים העכשויים של האיראנים / המצרים / הטורקים / הקטארים (ועוד) ותכתיביהם.
    יתכן, לדוגמא, שבדיוק בדיוק עכשיו לא התאים לאיראנים, המסובכים עד צווארם עם טראמפ, ומתחננים לישועה מצד האירופים, להיות מאושמים בחימוש החמאס ובדרבונו להרוס "מפעל" אירופי.

    אבל אולי החמאס ושות' הניחו שיצליחו להשיג עכשיו הרבה יותר מישראל בסחיטה באיומים מאשר במימוש האיומים ו/או שמנהיגיהם באמת חששו מעוצמת התגובה של ישראל אם אכן האירוונזיון היה מבוטל בגללם.

    בקיצור – איני משוכנעת שהאופציה של החמאס לבטל את האירוויזיון הייתה בכלל אופציה ריאלית.

    2. " … ניבוייהם על כך שאפשר לבסס הרתעה מול גוף מדיני המחויב לניהול חיי היומיום של אזרחיו, באופן שאי אפשר לבסס מול אירגון טרור – הצליחו בסופו של דבר, אחרי הרבה מכשולים בדרך. כן, תמריצים עובדים גם על ערבים שונאי ישראל כדרך שהם עובדים על כל יצור חי. …"
    ——————————-
    יש בניסוח הנ'ל איזושהי סתירה פנימית. אם ארגון הטרור מורכב מיצורים חיים – הרי שתמריצים אמורים לעבוד גם על ארגוני טרור.
    כפי שגם הוכיח ההסכם עם ארגון הטרור פארק בדרום אמריקה והכניעה של ארגון הטרור הנמרים הטמילים בסרילנקה.
    הבעייה אינה שתמריצים לא עובדים על ארגוני טרור אלא ההנחות המוקדמות שלנו מה יהווה בעיני מנהיגי הארגונים הללו תמריץ חיובי ומה יהווה עבורם תמריץ שלילי.
    בנושא זה של התעלמות מיחסיות תרבותית, והסתמכות על ההנחה השגויה שכל בני האדם בעולם זהים בבסיסם ומכאן גם במערך התמריצים הפועל עליהם, השמאל בעולם נוטה לשגות פעם אחר פעם.
    לדוגמא: הרג של ילדים יהווה את התמריץ השלילי האולטימטיבי בעיני רובם המכריע של הישראלים. אפילו יותר מביטול האירוויזיון. אך תמונות ילדים עזתיים מתים, שיהיה ניתן לטעון שחיילי צה'ל גרמו למותם, כנראה ימלאו את ליבות מנהיגי החמאס וגיהאד בשמחה ובגיל. אמור להיות ברור שתרבות ששולחת ילדים ונערים להפוך לשהידים, בכדי לסייע לקדם מטרה שבעיניהם היא מקודשת, מתייחסת אחרת לערך חיי ילדים.

    3. " … מה שאפיין את הטרור הפלסטיני לאורך השנים היה חוסר הרציונליות המוחלט והסיפוק מזריעת הרס וחורבן כמטרה בפני עצמם. כך היה בשנות האינתפיאדה השניה, שבהן הפלסטינים נטשו מסלול מדיני מבטיח מבחינתם לטובת אורגיית הרס, רצח וטבח באוטובוסים ובמסעדות בישראל. העניין לא היה השימוש בטבח גברים, נשים וטף ככלי פוליטי… העניין היה חוסר הרציונליות המוחלט והסתמיות האובדנית של כל זה. הפלסטינים ידעו שישראל חזקה מהם צבאית ולא הייתה להם שום דרך הגיונית לנצל את נכונותם למות ולהמית כדי לצבור הישגים מדיניים. … "
    __________________
    בנושא זה אנו חלוקים.
    לתפיסתי הערבים / המוסלמים / הפלסטינאים, כולל אלו שאינם מוכנים להשלים בשום פנים אופן עם המשך קיומה של מדינת ישראל, וחשים מחויבים לפעול לקידום חורבנה – הם רציונליים.
    זו פשוט רציונליות שפועלת על פי לוח זמנים אחר מלוח הזמנים המערבי / יהודי / נוצרי. אנו נוטים למדוד הכל ביחס לחיי אדם בודד, מכאן שכל מה שלא ניתן להשיג תוך 20 או 40 או לכל היותר 60 שנה – הופך לדי חסר משמעות. אבל בעיני תרבויות קולקטיביסטיות / שבטיות – החשיבה היא גם לגבי מאות או אפילו אלפי שנה. יתכן שישראל מאוד חזקה כיום, אך לא לעולם חוסן. די סביר שבמהלך מאה – מאתים השנים הקרובות ישראל תסבול מתקופה של חולשה קשה. תקופה בה כל אלו שלא הפכו את נשקם לכלי עבודה חקלאיים, ולא הפסיקו לאמן את ילדיהם לקרב, יצליחו סוף סוף להשמידה.
    העזתיים פשוט ממתינים לשעת הכושר, שבה יוכלו לפרוץ סוף סוף ממקום שהותם הזמני, לכבוש "מחדש" את השטחים *שלהם* (על פי תפיסתם ועל פי אמונתם הדתית) ולבזוז את מה שיותירו אחריהם היהודים שיהרגו או יברחו. ואם הישועה המקווה לא תגיע בדור שלהם, היא תגיע בדור ילדיהם. או נכדיהם. או ניניהם. או נכדי ניניהם.
    בתקופת הביניים שנכפתה עליהם – הם מתנהגים ברציונליות מלאה. הם משתדלים לחיות, להתרבות להתעצם (הן פוליטית – מדינית והן צבאית) ולהעביר מדור לדור את מורשת המלחמה עד הניצחון המובטח.

    Liked by 1 person

  22. כלומר מסכים מאוד לטענה שאנחנו שופטים ובוחנים את הצד השני במשקפים שלנו, מה שמוביל לטעויות בקבלת ההחלטות.
    ראו ערך "נפלט לחמאס בטעות"

    אהבתי

  23. קמיליה, אני לא חולק על כך שהרציונליות הערבית שונה מהרציונליות שלנו. למעשה גם הרציונליות של אבותינו ששמרה על הזהות היהדות במחיר כבד שונה משלנו. מסכים שהאדם המערבי שמנסה להחיל את הקודים שלו על אחרים הוא טיפש ומתנשא.
    אבל גם במונחים של הערבים, העקרב שעקץ את הצפרדע אינו רציונלי. כך דאעש שביצע רצח עם כדי להתסיס גורמים חזקים ממנו לאין שיעור או הטליבן שנתן לאל קעידה להתיישב אצלו ואז להפיל התאומים. חמאס אינו מתנהג כרגע כמוהם. זה לא רק האירוויזיון אלא שנות שקט ארוכות אחרי צוק איתן. לא יכולנו לדעת מראש שחמאס לא יבחר בכאוס טרוריסטי מתמיד. זה חידוש שאפשר להגיע איתו להסדרה. חידוש שיש לו משמעויות חשובות.

    אהבתי

  24. אגב בעבר הפלסטינים חוללו אנרכיית טרור מתמדת היכן שלא היו. ירדן, לבנון, יו"ש. משהו השתפר מאז וניכר במצב הנוכחי, בהנחה שאפשר יהיה לשחזר השקט שאחרי צוק איתן.

    חמאס הפך לשומר הגבול עם ישראל. זו הפתעה בסדר גודל היסטורי.

    אהבתי

  25. תמריץ,
    אתה מתאר משהו שכרגע נראה נכון, אבל אני לא חושב שזה קשור לכך שהם "התבגרו בגלל שהם הפכו ליישות מדינית". וזה להבנתי מה שקמיליה או חייל ניסו לומר לך:

    1. השינוי הזה חל לא בגלל הפיכתם לרשות או מדינה אלא בגלל למשל השינוי העצום של אחיהם הערבים כלפיהם. הם הפכו לאח המעצבן והמפריע והמפונק והם איבדו את תשומת הלב מצידם. זה הרבה יותר רלוונטי בקודים שלהם מאשר הפיכתם ליישות מדינית.
    או הפסקת התמיכה המוסרית-ליברלית מצד המערב מאז עליית טראמפ והענשתם על הפרת השקט. המכות שהם קיבלו מטראמפ (כמו קיצוץ תקציב אונר"א) הבהירו להם מי פה בעל-הבית והפסיקו את הדיבור המערבי בשני קולות (תמיכה בפלסטינים יחד עם "זכותה של ישראל להגן על עצמה").

    2. הרציונליות של הרגיעה המתמשכת שאתה מדבר עליה אינה פרי התבגרות. ההתבגרות הזאת היא הסבר מערבי להתנהגות שלהם. היא לוקחת טווח קצר בזמן ורואה בו תהליך לעתיד, כאשר בתרבות הערבית "רגיעה זמנית" היא פרק זמן בו מתכוננים למלחמה העתידית.

    אני מוכן לחתום על כך שאם תיאורטית אובמה נכנס שוב לבית הלבן או מצרים תומכת בחמאס, תוך 3 חודשים כל הפירות של שנות ההתבגרות שאתה מתאר יראו כמו מתבגר ששכח שהוא התבגר וחזר לגן.

    Liked by 2 אנשים

  26. יאיר,
    אובמה? תאר לתמריץ מה יעשה הרציונליזם של החמאס כשסנדרס, קורבין ומולנשון ינהלו את העניינים

    Liked by 1 person

  27. במחשבה נוספת – נראה לי שתמריץ צודק בטענת הבסיס שלו שתנועת החמאס הולכת ומשתנה.
    היא מתנהגת כיום אחרת מכפי שהתנהגה לפני מספר שנים.
    למרות שאיני בהכרח מקבלת את ההסבר שנותן תמריץ לכוח היוצר את השינוי בתנועת החמאס.

    יש כנראה לימניים / לשמרניים נטייה לטעות בהנחתם שמה שהיה הוא שיהיה, וששינויים (אם הם בכלל שמים לב לעצם קיומם) הם רק על פני השטח ולא מהותיים.
    כאשר למעשה אפילו חברות המתהדרות בכך שהן נצמדות באדיקות למסורת אבותיהם, כמו החרדיים והדתיים, הולכות ומשתנות בהתמדה.
    בדיוק כפי שהישראלים הולכים ומשתנים בהמהלך השנים (בפרמטרים מהותיים רבים) כך גם הפלסטינאים, האיראנים, ארגוני הטרור ועוד ועוד.
    כל חברה המורכבת מיצוריים חיים, כולל חברה אנושית, היא בהכרח חברה לומדת. וכל מי שלומד – הוא בהכרח גם משתנה. אפילו אוכלוסיית חיידקים היא אוכלוסייה לומדת ומכאן גם משתנה.

    כפי שציין יאיר – תנועת החמאס נאלצת להשתנות בעקבות העלייה ו/או הירידה בכוחה היחסי בקרב המדינות הערביות והמוסלמיות. בעקבות האילוצים החדשים וההזדמנויות החדשות.

    בנוסף, נראה לי שכל הארגונים הלוחמים בנו, כמו הפת'ח החמאס והחיזבאללה, משתנים *גם* בהשראת למידתם הדקדקנית את החברה הישראלית. לא רק שהם הולכים ולומדים כיצד להצליח לסחוט אותנו טוב יותר, וגם את מה שעלול לדחוף אותנו מעבר לקצה לתגובות נגד קשות מדי מבחינתם, הם בהכרח גם מושפעים מהדברים שלהערכתם מחזקים או מחלישים אותנו. הם כנראה מנסים לאמץ את הראשונים ולהתחסן בפני האחרונים.

    סביר להניח שתנועת החמאס ניסתה להפיק לקחים גם מהישגי ערפאת באינתיפדה השניה (אינתיפאדת אל אקצה) וגם מההסברים שהם נתנו לכשלון המהלך שלו (*) בכדי לא לחזור על הטעויות שערפאת ביצע.

    סביר גם שעקבו אחרי נסיקתה המטאורית של החליפות האיסלמית ואחרי התרסקותה – וניסו להפיק לקחים גם מכך. כיצד לשמור על האיזון האופטימלי בין פרסום מעשים קיצוניים שיביאו אליהם שפע מגויסים חדשים לבין אי גיבוש קואליציות שנחושות להילחם יחד נגדם.

    בנוסף, בהחלט יתכן ש*גם* האחריות של החמאס לניהול שלטון במיני מדינה העזתית – משנה אותם. סביר שחשוב להם לא לעורר את האוכלוסיה המקומית לפנות נגדם ולמרוד בשלטונם. יש מספיק מדינות שעברו / עוברות "אביב" ערבי – בכדי ללמדם איך לא למתוח את החבל, בו מוחזקים הנתינים שלהם, יותר מדי.

    (*) אגב, בניגוד לתמריץ, אינתיאדת אל אקצה לא נתפסת בעיני כמהלך לא רציונלי של עראפאת. היה לו סיכוי כלשהו להצליח.
    עם זאת להערכתי מדובר במהלך מוטעה. (בעיקר בגלל התזמון. בגלל חוסר יכולתו להתאפק עוד שנתיים – שלוש לפני שילבה את בני עמו להתקומם כנגד השלטון הישראלי בעיר הבירה הפלסטינאית – ירושלים).
    אך סביר בעיני שכל המדינות וכל ארגוני הטרור שסביבנו – מנסים להפיק לקחים גם מהצלחתו החלקית של מהלך זה ומכשלונו. וכאמור – עצם הלמידה והפקת הלקחים בהכרח משנה אותם).

    Liked by 2 אנשים

  28. קמיליה, לגבי אזכור ירושלים תמיד חשבתי שהאסטרטגיה הרציונלית מזווית פנאטית היא מבחינת הפלסטינים לקבל שליטה באל אקצה בדרכי שלום ואז לנסות לחולל שם פרובוקציות שיאלצו את ישראל להגיב וכך לסחוף מיליארד מוסלמים למלחמה על ירושלים.
    זו הסיבה שלא משנה כמה ביבי יהיה מושחת לעולם לא אתן קולי לאחד כמו יאיר לפיד שיש בעברו התבטאויות על חלוקת ירושלים שמאז ניסה לטשטש. הסיכון האסטרטגי גדול מדי.

    Liked by 1 person

  29. תמריץ,
    מיליארד מוסלמים צועדים לירושליים זו פנטזיה ערפאתית שהתנפצה עוד בחייו. המוסלמים לא מסוגלים לעשייה מאוחדת ללא שום קשר למושא זעמם. גם אם ישראל תבנה מסבאה על הכעבה לא יתאחדו מולה מיליארד מוסלמים. קל וחומר ירושליים שמעניינת את רובם כקליפת השום

    אהבתי

  30. לא מסכים שאם ישראל תבנה מסבאה על הכעבה לא יגיעו מולה מיליארד מוסלמים, אבל כן מסכים שאם נממש את הריבונות שלנו בהר הבית לא יצעדו לכאן מיליארד מוסלמים. רוב הצעדות יהיו בטוויטר וברשתות החברתיות ונראה שם יותר שמאלנים-קומניסטים- לבנים כדוגמת קורבין וחבריו מאשר מוסלמים.

    הסיפור של אל-אקצה הוא ירדני-פלסטיני-קטרי-תורכי בלבד. כל השאר מחוץ למשחק, בטח הסעודים שלא רוצים תחרות במקומות הקדושים שלהם.

    אהבתי

  31. תמריץ , השאלה טובה אבל לא מנוסחת נכון ( לא עונה בשביל קמיליה כמובן ) . התשובה היא כמו האינתיפאדה הראשונה . האינתיפאדה הראשונה , הביאה את אוסלו , והשניה תביא יותר טוב חשבו ( בין היתר ). כלומר , ישראלים מבינים רק את שפת הכוח כלשונם וכך יש לפעול.

    ודוק : אתה כותב פלסטינאים , ולא מבדיל בין הנהגה , לבין העם עצמו . בשני המקרים ( בשני האינתיפאדות ) עסקינן בהתקוממות עממית בעיקרון . כלומר , ענין לנו בדחף ,ולא רק בהחלטה מושכלת ומחושבת . להתראות

    אהבתי

  32. יש את הטענה שהנסיגה החד צדדית מלבנון קסמה להם. עם זאת זה באמת מאוד מטומטם לחשוב שישראל תחקה מודל זה בחזית יו"ש.

    אהבתי

  33. הייתי מסכים בדוחק שהיה הגיון אם הפלסטינים היו מסמנים הבחנה ברורה בין פיגועים בשטחים לבין פיגועים בישראל הריבונית. אבל בפועל לא עשו כל ניסיון כזה ואדרבה הראו לתושבי מישור החוף שיש"ע זה כאן.

    אהבתי

  34. זה בדיוק הענין תמריץ . הנסיגה החד צדדית מלבנון וכאלו . המחשבה , שאלימות מייצרת ויתורים , ורק שפת הכוח מדברת . ודוק : יש הבדל אכן , בין נסיגה מכל יהודה ושומרון , לבין , לזרוק לפלסטינאים הבררה ( הזבל , בדמות אזורי A, B ,אצלם , והשאר אצלנו ) לבין , לסגת מכל יהודה ושומרון , מדינה עצמאית , לוותר על בקעת הירדן לא כל שכן , על מזרח ירושלים בטח ובטח וכו.. אז הם לא חישבו נכון , ולמה ? בין היתר , כי זו הייתה התקוממות עממית ספונטנית . שלא כמו אבו מאזן , שהוא מחושב ומושכל בטירוף כהמחשה .

    אז שוב , צריך לנסח נכון השאלות , ותחילה : למה אנו קוראים פלסטינאים בכלל ? כמו לטעון , שממשלת ליכוד מייצגת העם הישראלי , או לחילופין , שממשלת כחול לבן הייתה מייצגת אותו . זה בו זמנית , נכון , ולא נכון , מייצג , ולא מייצג , ורק קונפיגורציה פרטנית , מייצגת נכונה הדברים .

    להתראות

    Liked by 1 person

  35. ורק הבהרות :

    שטחי B אצלם ועליהם מבחינה אזרחית מזכיר , לא צבאית בטחונית . ועוד : יש הבדל גם , בין אינתיפאדה של אבנים ביהודה ושומרון , לבין זו השניה, שבה , השתמשו בכלי נשק חמים ,ובפיגועי התאבדות , בלב ישובים ישראליים כמובן . האינתיפאדה הזו , גרמה או עוררה אצל ישראלים רבים , תסביכי שמד , ועם הגב לקיר לא כל שכן , ברור שהתגובה תהיה קשה וחריפה ועמידה איתנה על אחת כמה וכמה . זה ההבדל מן הבחינה הזו בין שני האינתיפאדות , הבדל , שפלסטינאים כמובן , לא כל שכן ,בהתקוממות עממית , לא לקחו בחשבון .

    להתראות

    אהבתי

  36. תמריץ,
    האמא של האינתיפאדה הראשונה (שהיא האמא של אוסלו) היתה עיסקת ג'יבריל שמשוחרריה היו אלה שהבעירו את השטח

    אהבתי

  37. האמא של האינתיפאדה הראשונה עסקת ג'יבריל. אז האמא של עיסקת ג'יבריל מלחמת לבנון הראשונה. האמא של מלחמת לבנון הראשונה ההרפתקנות של אריק שרון והחולשה של ראש הממשלה בגין.

    אהבתי

  38. מהי להערכתי הצלחה, מנקודת ראות פלסטינית, באינתיפאדת אל אקצה?
    כל התקדמות משמעותית לקראת החלשתם של ממשיכי הצלבנים. קרי מדינת הפולשים היהודים לשטחי האיסלם.
    המדינה הצלבנית הצליחה לשרוד במרחב המוסלמי העוין כמאתיים שנה. הדומיננטיות היהודית הנוכחית – פחות ממאה שנה. מכאן הם נוטים להניח שעד שתושלם – משימתם תמשך לפחות עוד מאה שנים מהיום. אם אופציה (עגומה בעיניהם) אפילו להארכה.

    קיימות עדויות רבות שהמנהיגות הערבית (כולל נאצר, אסאד האבא, עראפאת ועוד ועוד) תפסו את המדינה היהודית כממשיכת דרכה של המדינה הצלבנית, והעריצו את סלאח א דין שהצליח "לטהר" את ירושלים "הכבושה" מנוכחות הפולשים.
    אני מניחה,ללא שום הוכחות, ש*גם* יאסר עראפאת פינטז שהוא יזכר כממשיך דרכו של סלאח א דין הנערץ. אפילו אם לא יצליח לסיים את המלאכה בה התחיל – אזי לפחות יכנס לספרי ההיסטוריה כמי שהצליח לקדם את עמו בכמה צעדים משמעותיים לקראת הטיהור המתבקש של שטחי הארץ השייכים לפלסטינאים / לערבים / למוסלמים.

    מנקודת מבטו של עראפת: הסכמי אוסלו ולאחריהם אינתיפאדת אל אקצה היו אמורים :

    1. לקבע בתודעת "כל העולם" שישראל שולטת על שטחים שלמעשה שייכים לפלסטינאים – ועליה לפנותם מיידית. ישראל עלולה לעכב את פינוי השטחים שלדעתם עליה לפנות (כמו *כל* שטחי מזרח ירושלים) אך סביר שלחץ בינלאומי תקיף ידרבן אותה למלא את חובתה לסגת. ואז לסגת מעט יותר. ושוב לסגת.
    העיקרון כבר נקבע.
    הלחצים הבינ'ל אכן הגיעו.
    לו היה ממתין עוד שנתים – שלוש, עד אחרי שמדינת פלסטין תוכר רשמית ע'י מדינות חשובות רבות (שיפתחו בה שגרירויות) והרבה מוסדות בי'נל חשובים (כמו האו'מ ובית הדין הבינ'ל) – ההצלחה המדינית של המהלך הפלסטינאי הייתה כנראה גדולה בהרבה.

    2. לחבל בקשרי היבוא והיצוא של ישראל, להחליש את ישראל כלכלית וליצור בישראל מאזן הגירה שלילי.
    כפי שזכור לי בתקופת אינתיפאדת אל אקצה אכן נפסקה הצמיחה הכלכלית הישראלית, המוני עסקים פשטו את הרגל והשתררה אווירת נכאים כללית. כולל כמובן גם הרבה דיבורים על ירידה מהארץ.

    3. לגייס את הערבים בעלי תעודת הזהות הישראלית להשתתף במלחמה ביהודים שאותה מנהלים אחיהם. כולל האופציה ל"ספח" את השטחים בהם הערבים מהוים רוב (המשולש והגליל המרכזי) לשטחי המדינה הפלסטינאים. שטחים שבהם הערבים יצליחו להשיג מעין חצי אוטונומיה ולדחוק מתוכם הרבה תושבים יהודים שיעדיפו לעבור להתגורר במרכז הארץ.
    ואכן בתחילת אינתיפאדת אל אקצה החלו התפרעויות של המוני ערבים ישראלים, כולל חסימות של צירי תנועה מרכזיים, איום על תושבי מקומות יישוב קטנים כמו מצפים בגליל ועוד. וועדת אור שהוקמה ע'י אהוד ברק – למעשה הגדילה בהמלצותיה את הפריווילגיות ואת האוטונומיה שדרשו לעצמם ערביי ישראל. צעד בדרך להעברת כחמישית מאוכלוסיית ישראל וחלק משמעותי משטחיה ממדינה אחת וחיבור האוכלוסייה והשטחים למדינה אחרת.

    4. לגייס עזרה רבה ככל האפשר ממיליארד וחצי המוסלמים שבעולם. (ובשלב הבא גם את כל מיליארדי תומכיהם והמבקשים לזכות בחסדיהם).
    הטענה שהיהודים מסכנים את מסגד אל אקצה – נועדה להשיג בדיוק זאת.
    עראפאת מראש לא הצטרך מיליארד מוסלמים שיצעדו לירושלים. הוא היה יכול להסתפק בצעדה, מתוקשרת היטב, של מאה אלף.
    רצוי כמובן עם הוכחות ל"ברוטליות היהודית" בדיכוי ההפגנות. ברוטליות שתיגרור גינויים לישראל מכל העולם ולחצים "להחזירה למוטב.
    למעשה בדומה ללחצים שהפעיל העולם על משטר האפרטהייד הברוטלי בדרום אפריקה.

    במקביל לצעדות להגן על אל אקצה – עראפאת היה זקוק להפגנות תמיכה וזעקה של המוני מוסלמים (ועוזריהם) בכל ערי הבירה החשובות בעולם. הפגנות שאותן השיג בזמנו חלקית בלבד, אך הן ממשיכות עד היום. ואפילו מתגברות.

    לסיכום – עראפת, במהלך המשולב של הסכמי אוסלו ואינתיפאדת אל אקצה, אכן ניסה לקדם את פירור המדינה הצלבנית המודרנית והחלשתה.
    ברוב הצעדים שנקט (לפחות הארבע הנ'ל) הוא זכה בזמנו להצלחה חלקית. להערכתי – היו בידו האמצעים להצליח מעט יותר.

    אהבתי

  39. תזכורת קצרה, מלימודי ההיסטוריה בתיכון, על נפילת הממלכה הצלבנית.
    *ה*פנטזיה האולטימטיבית של כל המסרבים להכיר בזכות הקיום (וביכולת הקיום) של ישות יהודית במזרח התיכון.

    למעשה העתקתי את כל הפרק של מט'ח על הנושא:
    _______________________________________

    ממלכת ירושלים הצלבנית נכנעת למוסלמים
    מחברת: ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן

    כאמור, מספרם של הצלבנים שרצו לחיות בארץ-ישראל הלך ופחת. לעומת זאת הלכה וגברה שאיפתם של המוסלמים לכבוש את הארץ מידי הנוצרים, שכן הם ראו במלחמתם בצלבנים מלחמת מצווה נגד הכופרים. למוסלמים קם מנהיג חזק – צלאח א-דין1. הוא איחד את מצרים, סוריה ועיראק לח'ליפות תחת שלטונו, וזכה לאהדה רבה בין המוסלמים. לעומתו, שליט ממלכת ירושלים הצלבנית לא זכה לסיוע מצד המערב הנוצרי על אף בקשותיו.

    בשנת 1187 הצליח צלאח א-דין להביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין (ליד טבריה). הקרב התנהל בעיצומו של הקיץ. הלוחמים הצלבנים וסוסיהם היו צמאים למים, ובייחוד הכביד השריון על האבירים. לעומתם, חייליו של צלאח א-דין היו רגילים לחום, ובלי שריון – היו גם קלי תנועה. הם הצליחו להרוג את מרבית לוחמי הצבא הצלבני, ולקחו אחרים בשבי. בראש השבויים נלקחו המלך והצלב הקדוש – הסמל של ממלכת ירושלים הצלבנית, שהובא לקרב כדי לעודד את הלוחמים.

    ירושלים הצלבנית נכנעת לפני המוסלמים
    חודשים אחדים לאחר המַפָּלה בקרני חיטין נכנעה גם ירושלים, בירת הממלכה הצלבנית, לפני צלאח א-דין, ומפתחות העיר נמסרו לו. אמנם הוא התיר לנוצרים לשבת בירושלים, אך הפך אותה לעיר מוסלמית: המסגדים טוהרו בשמן ורדים מיוחד שהובא מטהראן, הצלבים הוסרו מגגותיהם, ומוסלמים החלו לפקוד אותם. הפעמונים של מגדלי הכנסיות סולקו, ורבות מהן היו לבתי תפילה ובתי ספר של מוסלמים. לרגל הניצחון על הנוצרים הוכנס למסגד אלאקצא דוכן חדש ומפואר לדרשן, שהוכן לקראת שחרור העיר מידי הנוצרים.

    מלכי אירופה מנסים לכבוש מחדש את ירושלים
    מלכי אירופה – הקיסר פְרידריך הראשון מגרמניה, ריצ'רד לב-האֲרי מאנגליה ופיליפּ השני מצרפת – הזדעזעו מנפילת ירושלים בידי המוסלמים וחשו לארגן מסע צלב נוסף. מסע זה יצא לדרך בראשותם בשנת 1189, אבל מלכי אירופה לא הצליחו לכבוש את ירושלים. גם מסעות צלב נוספים נכשלו, וירושלים נשארה תחת שלטון מוסלמי.

    למסעות האחרונים יצאו הצלבנים כשהם מאורגנים היטב. במסעות אלה השתתפו חיילים מקצועיים שקיבלו תשלום תמורת השתתפותם במסעות. גם תנאי המסע למזרח היו טובים מבעבר: הצלבנים חצו את הים התיכון באוניות, ולא נאלצו לעבור את קשיי המסע הרגלי. גם מזון ואספקה הגיעו אליהם ביתר קלות. כך, לדוגמה, לצבאו של מלך אנגליה, ריצ'רד לב-הארי, היה בסיס באי קפריסין, ואוניות הביאו מזון וציוד משם לחייליו שבארץ-ישראל. הוא אפילו מינה משרתים שינקו את בגדי חייליו.

    עכו – בירת הממלכה הצלבנית השנייה
    לאחר שירושלים נכבשה בידי המוסלמים, העבירו הצלבנים את בירתם לעכו; עכו הייתה שונה מירושלים: כיוון שהייתה עיר נמל, פרח בה המסחר, ואפשרויות הפרנסה בה היו רבות יותר מאשר בירושלים.

    בעכו התקיימה גם קהילה יהודית והוקמה בה ישיבה שהיו לה קשרים עם יהודי מצרים, ספרד ואשכנז. הרמב"ם שהה בעכו תקופה קצרה (1166-1165), וגם הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) הגיע אליה (1267). הרמב"ן התרשם מפריחת היישוב היהודי בעכו, אבל לא נשאר בה אלא העדיף לגור בירושלים ובכך לחזק את היישוב היהודי המועט בעיר.

    הממלכה הצלבנית השנייה שבירתה עכו, התקיימה כמאה שנה. כאשר עלו המַמלוּכּים לשלטון במצרים, הם החלו להילחם בממלכת הצלבנים. בשנת 1291 הצליחו הממלוכים לכבוש גם את עכו. כך הסתיים השלטון הצלבני בארץ-ישראל.

    1. צלאח א-דין – בן השושלת האיובית, ששלטה במצרים, בסוריה ובתימן במאות ה-12 וה-13.

    אהבתי

  40. קמיליה,
    הניתוח הנפוץ של קרב קרני חיטין המטיל את אשם התבוסה הצלבנית על השריון הצלבני הוא איוולת גמורה. הציוד (כולל השריון הכבד) ושיטות הלחימה של הצלבנים היו עדיפים בהרבה על אלו של הצבא המוסלמי. בקרב ארסוף הביס כח צלבני נחות מספרית בפיקוד ריצ'רד לב ארי את צבאו של צלאח א דין בקרב לא מתוכנן. ההבדל היה במקצועיות של הפיקוד. הכישלון של גי דה ליזניאן (קרב קרני חיטין) נבע בראש ובראשונה מתכנון לוגיסטי לקוי של תנועת צבאו לטבריה. בהשוואה לשאר השחקנים בזירה (כולל צלאח א דין שלא היה מאור צבאי) לב ארי היה גאון צבאי. הוא נע עם צבאו מעכו דרומה לאורך החוף כך שהיה עליו לאבטח אגף אחד בלבד. הלוגיסטיקה שלו התבססה על ספינות שנעו במקביל לכח היבשתי תוך שהוא מאפשר לרגלים שלו לעשות סבבי מנוחה על הספינות. בשני הקרבות היתה עדיפות ברורה ללוחמים הצלבנים. השוני בתוצאה הוא תוצאה של התכנון הלוגיסטי.

    אהבתי

  41. תמריץ,
    פיספסת את המסר. האלימות הערבית/מוסלמית כלפינו מתגברת לאחר גילוי חולשה. האיבה הבסיסית לא תלויה באירוע זה או אחר.

    אהבתי

  42. קמיליה,
    גם מפקדי הצבא השמן והרופס הקרוי צה"ל לא הצליחו לספק מיים לחייליהם מרחק קילומטרים ספורים בתוך לבנון. האם עלינו להסיק מכך שעלינו לוותר על האפוד הקרמי והקסדה? (כך על פי המתודה של ההיסטוריונים ההדיוטות שאת מצטטת)

    אהבתי

  43. לחייל זקן,

    א. שקלתי להוסיף משפט המבכה את רמתם הירודה של לימודי ההיסטוריה בתיכונים. ההרצאות המושקעות יחסית של מט'ח, כדוגמת זו שהבאתי, עוד נתפסות כבעלות רמה גבוהה יותר מההגיגים שמוציאים מפיהם המורים בתיכונים. ותת הרמה בולטת.
    מה שצרם לי במיוחד – הקפיצה הלא רלוונטית לרמב'ם ולרמב'ן + חוסר הנסיון המוחלט להסביר מדוע לאחר מאתים שנים הצלבנים, שנותרו בחיים, נאלצו לארוז את שאריות מטלטליהם ולחזור לאירופה.

    ב. למיטב ידיעתי האפוד הקרמי של צה'ל, בניגוד לשריוני המתכת של הצלבנים, אינו עטוף ב"נייר כסף" / אלומיניום, שמחזיר את קרני השמש ומגבירן.

    עם זאת, מאז ששמעתי לראשונה סיפור זה על "הסיבה" להפסד הצלבנים בקרב קרני חיטין, חשדתי שמדובר באגדה אורבנית.
    במועד הקרב – הצלבנים כבר שהו בארץ עשרות שנים, והיו אמורים להכיר היטב את תנאי האקלים בארץ. כולל בקיץ. מאוד לא סביר בעיני שאף אחד מהם לא חשב על הרעיון לתפור לשריון המתכת כיסוי בד ו/או להתפלש עם השריון במעט בוץ (כפי שעושים חזירים וקרנפים בכדי להתמודד טוב יותר עם קרני השמש והחרקים).

    ג. סיבת העומק לכישלון הממלכה הצלבנית בארץ הקודש אינה הפסד בכמה קרבות מכריעים. חשובים ככל שיהיו.
    הסיבה היא שרוב הנוצרים האירופים לא רצו לגור במזרח התיכון.
    המטרה הדתית "המקודשת", לגור בארץ לידתו של ישו וחייו – לא דיברה אפילו ללב שליטי הותיקן או לראשי הכנסיה האורתודוקסית. הם לא שקלו להעתיק את מרכזי הכנסיות שלהם לארץ הקודש.
    אפשר להוסיף שאם בעיני הנוצרים עוד הייתה איזושהי משמעות דתית לחיים בירושלים ובנצרת – לא הייתה שום משמעות דתית לחיים בעכו ובמונפורט.
    (רמז עבורנו לחשיבות אי הויתור על ירושלים והסתפקות בחיים יהודימם במישור החוף?)

    אפילו ריצרד לב הארי ולוחמיו, שסיכנו את חייהם במסע הארוך עד לארץ ישראל ובתוכה, מיהרו לחזור ממנה לאנגליה.
    במקביל, הצלבנים לא ניסו ו/או לא הצליחו לנצר את האוכלוסייה המקורית של המדינה (שהייתה ברובה מוסלמית).

    מיעוט נוצרי קטן, שחיי במרחב מוסלמי ענקי ועויין, וסובל ממאזן הגירה שלילי, למעשה נידון להתפוררות והעלמות. היה אמור להיות ברור שמדובר רק בשאלה של זמן.

    ד. למגינת לבם של כל חסידי השוואתנו לצלבנים (הערבים, הנוצרים ווהיהודים) – העובדה שמאז הקמת המדינה, ברוב המכריע של השנים יש לנו מאזן הגירה חיובי. מספר העולים לארץ לרוב גדול משמעותית ממספר היורדים ממנה.

    תחילת שנות האלפים, שנות האינתיפדה השנייה – היו שנים בהם מאזן ההגירה החיובי הנ'ל התערער.

    מכאן טענתי להצלחתו החלקית של עראפאת. לו אך היה מצליח להמשיך את המומנטום הנ'ל ולהגבירו – הוא היה עלול לקרב אותנו, ולו בשלב אחד (מאסטרטגית השלבים הפלסטינית), למצבם הנואש של הצלבנים.

    קטע רלוונטי מתוך מאמר שפרסם ד'ר רן ברץ במקור ראשון:
    ___________
    " … לתחילת שנות ה־2000. "כמעט 40% מהישראלים שוקלים לעזוב", זעקו הכותרות ב'הארץ' ב־2005, ושיקפו דאגה ממגמת ירידה מתחזקת. ב־2001 טיפס מאזן היורדים עד ליותר מ־19 אלף ישראלים בשנה, 6,000 יותר מאשר ממוצע העשור שקדם לו. גם ב־2003 מאזן היורדים היה גבוה, ועמד על יותר מ־16 אלף.

    שורת מאמרים ומחקרים ניסו אז להתחקות אחר "בריחת המוחות" בניסיון לבלום את המגמה. אך למעשה היא לא הייתה חמורה כפי שחשבו. הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה והתפוצצות בועת ההיי־טק של ה"דוט־קום", והשילוב של כלכלה מאותגרת וביטחון מעורער הוביל, כצפוי, להתגברות הירידה.

    בדיעבד אנו רואים שהמגמה השלילית התהפכה כבר ב־2002, והיא טובה עד היום. אני מזהיר, לפניכם בשורות טובות: ממספר יורדים של כ־27 אלף ב־2002 ירדנו כמעט בחצי, לכ־15 אלף ב־2016. השיפור גדול עוד יותר במאזן היורדים: ממאזן שלילי של יותר מ־19 אלף ב־2001, ירדנו ב־2016 לכ־6,300 – צניחה של כמעט 70 אחוזים. … "

    אהבתי

  44. קמיליה,
    רק תיקון קטן. הברק של השריון לא גורר חימום מוגבר אלא להיפך. קרינת השמש מוחזרת חלקית ולא נבלעת כולה כמו במקרה של שריון מוסווה בבוץ או בבד. גם בלגיון הרומי היו חיילים משוריינים אבל היכולת הלוגיסטית הפנומנלית שלהם מנעה מיקרים כמו בקרני חיטין.

    אהבתי

  45. קמיליה,
    נקודה נוספת. מאחר ונתיב התנועה של הכח הצלבני לא ידוע מותר להניח שסיבה נוספת אפשרית להגעה לקרב ללא מים היא פשוט טעות בניווט. תקלה לא נדירה בקרבות של צה"ל.

    אהבתי

  46. לחייל זקן,
    שתי תהיות:

    1. אז מדוע צה'ל לא מנפיק לכל לוחם חי'ר גליל של נייר אלומינימיום, בכדי לעטוף את עצמו לפני כל קרב / אימון קרבי?
    העלות הכספית אמורה להיות נמוכה, וכל מי ששיחק בילדותו בעיטוף מוזמנים למסיבת יום הולדת בנייר טואלט יודע שהמלאכה קלה, מהירה ומשעשעת. 😊

    2. השאלה היא מהו האפקט המשולב של קבוצת חיילים שכולם עטופי שריון בוהק. האם קרן השמש המוחזרת משריון אחד לא פוגעת בשריון שני, מותזת על השריון השלישי וכן הלאה וכן הלאה.

    נזכרתי באיזשהו ספר ילדים על חיי הממציא המהולל תומס אדיסון. (אחד האחראיים להמצאת החשמל. או לפחות הנורה החשמלית). זכור לי, מעט במעורפל, סיפור (שאין לי מושג לגבי נכונותו) שבילדותו אחד מבני משפחתו נאלץ לעבור ניתוח חירום דחוף. למרבה החלחלה הדבר היה לאחר שקיעת השמש, ובביתם היו רק נרות ועששיות בודדות, שיכלו לספק תאורה חלשה מדי למשימה המורכבת.
    הגאון הצעיר הרכיב באמצעות כל המראות שהיו בביתו, ובבתי השכנים, מערכת שבה אור מעששית אחת שנפל על מראה אחת השתקף גם במראה שנייה, וכן הלאה וכן הלאה. באמצעות הגברה זו של התאורה החלושה – התאפשר ניתוח החירום.
    האם לא יתכן דבר דומה גם בקבוצה גדולה של עוטי שריון?

    הבהרה: הטענות על קווי אספקה לקויים (כולל אספקת מים חיוניים) ו/או טעויות ניווט – נתפסות בעיני כיותר מאשר סבירות.
    רק הטענה על יתרונות החזרת האור והחום משריון מתכת, בהשוואה לספיגת האור והחום שמאפיינת בדים ובוץ – תמוהה בעיני. אני זוכרת טוב מדי את המיומנות הצופית של הדלקת אש, בערמת עשבים יבשים וזרדים, באמצעות שבר אקראי של בקבוק זכוכית ומעט קרני שמש.
    מיומנות שלצערי הפכה לרלוונטית מדי בגל השרפות הנוכחי.

    אהבתי

  47. רק לי נראה שצבע אדום בזמן האירוויזיון הוא ההסברה הטובה ביותר עבור ישראל ותרומה פוליטית?

    אהבתי

  48. קמיליה, (סליחה על האיחור בתשובה)
    לעניין החום של הצלבנים. חימום כתוצאה מקרינה ישירה של השמש מהווה רק חלק קטן מהבעייה. שריון מבריק אמנם פולט חזרה חלק מהקרינה אבל מייצר בעייה של נראות. בנוסף יש גם בעיות של אגירת חום, הולכת חום, אוורור ונידוף וכיוצא באלה. צריך לזכור שצבאות מקצועיים נהגו להילחם במבנה (כמו הפלנקס היווני) שיצר להם יתרונות מול צבאות פחות מקצועיים. במקרה שלנו האביר וסוסו המשוריינים איפשרו פריצת קווי הגנה תוך הקטנת השחיקה (תודות לשריון) לכח הפורץ. רגלים משוריינים וחניתות ארוכות איפשרו יצירת קווי הגנה. לצד אלו היו גם קשתים, סייפים ופרשים קלים שאפשרו תמרון מהיר באגפים. הצבא הצלבני עלה בכשירותו בצורה משמעותית על זו של הצבא המוסלמי. בנוסף צריך לזכור שנקודת החוזק של הצבא המוסלמי היתה קשתים רכובים, והשימוש הנרחב בשריון גוף על ידי הצלבנים ניטרל במידה רבה יתרון זה של המוסלמים. בקרב ארסוף שבו היה הצבא הצלבני נחות משמעותית בגודלו הביסו הצלבנים את המוסלמים באמצעות הסתערות של פרשיהם המשוריינים שתוארה על ידי היסטוריונים ערביים כהתקדמות של חומת ברזל המשמידה הכל בדרכה. השריון הצלבני לא היווה מכשלה אלא היה אחד מנקודות החוזק של צבאות צלבנים.

    אהבתי

  49. קמיליה,
    לעניין העששית הפלאית. למראה ביתית (נקיה) יש יכולת החזר של כ80%. מזה נובע שכל מראה בשרשרת תקטין את כמות האור בכ20%. כדי שהדוגמא שלך תעבוד יש צורך במראות שמחזירות מעל ל100%. כדי לבנות מראות כאלו צריך להיעזר בפיזיקאי ברמתו של מיידוף.

    Liked by 1 person

  50. לטמגוצ'י,

    כתבת:
    1. "רק לי נראה ש …"
    _________
    לא סביר. לתפיסתי אחרי כל אדם *אחד* שמדבר או כותב ברשות הרבים – עומדים כנראה כמה אלפי איש . או עשרות אלפי איש. או יותר.

    2. " … צבע אדום בזמן האירוויזיון הוא ההסברה הטובה ביותר עבור ישראל ותרומה פוליטית."
    ———————
    אם יוודע לך על אזעקות וירי מסיבי של טילים בסודן או בצ'צניה או במזרח אוקראינה (או באיזשהו מקום שכוח אל אחר שאינך באמת מכיר לעומק את הסכסוכים בו) – האם תשתפר תדמיתו בעיניייך? האם תסיק מכך שמשגרי הטילים הם רשעים מנוולים ואילו סופגי הטילים הם קורבנותיהם התמימיים?
    סביר שלא.
    הוא יהפוך למקום נוסף בעולם ממנו תרצה להתרחק ככל האפשר.

    לתפיסתי דווקא היכולת להתייחס לישראל *לא רק* דרך משקפי הסכסוך הערבי יהודי הבלתי נגמר, ולהתייחס ליהודים *לא רק* דרך תפיסתם כקורבנות ו/או כמקרבנים – יכולה לשפר משמעותית את תדמיתנו בעולם.
    מכאן אני שמחה כשדנים בעולם באומת סטארט אפ ותרומותיה לעולם, במסלולי נדידת הציפורים ואפילו ביוצאי הדופן שישראל נוטה לשלוח לאירוויזיון.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s