רוב, לא רובי

למצבים זמניים אין חשיבות רבה בכלכלה שבה שווקים משוכללים יודעים לתת לעתיד לבוא את המשקל הראוי. לא חסרים סטרטאפים הזויים שמדממים מיליונים ומתומחרים על פי הנחות אופטימיות על רווחיהם בשנת 2030. מדוע סטרטאפים אלו שווים מיליארדים? כי השווקים מניחים שמצבם הנוכחי הוא מצב זמני בלבד ולפיכך חסר חשיבות.

היכן כן יש למצבים זמניים חשיבות רבה ומוגזמת ביותר? בתעמולת הבחירות הנוכחית שבה, בישורת האחרונה, עוסקים בשאלה על מי יטיל נשיא המדינה את הרכבת הממשלה. אבל זו שאלה לא חשובה.

נניח שהנשיא יחליט להטיל את הרכבת הממשלה, לשם דוגמה, על משה פייגלין אחרי שהשתכנע בחזונו על הקמת בית המקדש. כתוצאה מכך יווצר מצב זמני, בן 42 ימים לכל היותר, שבו רק לפייגלין יש את היכולת להקים ממשלה חדשה בישראל. אבל הכנסת צפויה לכהן ארבע שנים וחבריה לא יכוונו צעדיהם על פי מצבים זמניים בני כארבעים יום. אם, מסיבות אידיאולוגיות ותועלתניות, עדיף לרוב חברי הכנסת שדווקא תמר זנדברג למשל תהיה ראש הממשלה, הם ימתינו בסבלנות עד שתסתיים התקופה חסרת התוחלת שבה ינסה פייגלין להרכיב את הממשלה. בתקופה זו ירקמו עם זנדברג דילים שונים ומשונים. כשיפנה פייגלין את המנדט ישובו רוב חברי הכנסת וימליצו לנשיא על זנדברג וכפי שמאפשר חוק היסוד.

בתקופת התרגיל המסריח ב-1990 הליכוד קצף על כך שהנשיא הרצוג בחר להטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס ואפילו החליט להאריך לו המנדט אחרי שנכשל בהרכבת ממשלה. הרצוג בוודאי העדיף את פרס כראש ממשלה, אך מה זה שינה? לא היה לאל ידו להשיב את הח"כים החרדים הימניים מהפרדסים שבהם התחבאו כדי לחמוק מלהצביע אמון בממשלת פרס.

השאלה במי יבחר הנשיא להרכיב ממשלה היא ספין. אולי ריבלין כל כך לא סובל את נתניהו עד שינצל כל תירוץ כדי להטיל את הרכבת הממשלה על יריבו. זה לא באמת ישנה שום דבר. תשנה רק חלוקת המנדטים בין מפלגות שמעדיפות את ביבי למפלגות שמעדיפות את גנץ. 61 מנדטים לגוש הימין – ביבי ראש ממשלה. פחות מזה – ייתכן מאוד שגנץ.