גואטמלה דופקת בשער

מה קורה כאשר פליטים שוטפים את הגבול שלך, אבל אין לך דרך לשנות את החוקים שעוסקים בקבלתם? למזלנו במדינה לא נאלצנו לבחון את השאלה הזו. ממשלת ישראל הצליחה למצוא דרך לעצור את מבול המגיעים מאריתריאה ומסודן.  ממשל טראמפ הוא זה אשר נאלץ להתמודד עתה עם הדילמה הזו. המון מהגרים עוזבים את מדינות מרכז אמריקה הכושלות והאלימות, גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס. חלקם הסתבכו עם הכנופיות האלימות השולטות בערים בארצות אלו – הרבה שוטרים מיואשים נמנים בין המהגרים.

הם חוצים את מקסיקו בדרכם אל הגבול האמריקני ושם מחויבים בקרי הגבול לקלוט אותם, אחרי שהם מגישים בקשת פליטות.  מדינות מרכז אמריקה אינן כה גדולות באוכלוסיה, אבל מספרי המהגרים מהן עצומים.  בתוך כמה חודשים מספר תושבי הונדורס שהגיעו לגבול ארה"ב וביקשו מקלט עמד כמעט על אחוז שלם(!) מכלל אוכלוסייתה. צופים שב-2019 כמיליון אנשים יחצו את הגבול.

גם חומה לא ממש תעזור. על פי המצב החוקי, מי שמגיע לעמדת שיטור בגבול ומבקש מקלט, חייב להיקלט. הוא יעבור למחנה מעצר אבל לא ניתן להחזיקו שם לנצח, בפרט אם הוא בעל משפחה. במוקדם ובמאוחר הוא ייפלט לתוך ארה"ב וימצא לעצמו שם עבודה וחיים חדשים. רק אם יסתבך עם המשטרה, יש סיכוי שיגורש חזרה.

ההתרחשויות האלו הן ממש אוטופיה של השמאל הגלובאלי, מתעב הגבולות, אבל זו לא אוטופיה עבור מצביעי טראמפ. ברם, הנסיבות הפוליטיות באמריקה, הפיצול הפנימי העמוק והמחויבות המוחלטת של המפלגה הדמוקרטית למהגרים אינם מאפשרים כרגע שינוי בחוק. נראה שלאוכלוסיית ארה"ב יצטרפו עוד כמה מיליוני תושבים ממרכז אמריקה בשנים הקרובות.  אמריקה תכיל גם אותם.

20 תגובות על ״גואטמלה דופקת בשער״

  1. תמריץ , באמת בלגן לא נורמלי עם סיפור החומה. קשה לתאר מה הולך בארה"ב בבתי משפט עם הסיפור הזה . אגב , על פי החוק הפדרלי , פליט לא חייב כלל להתקבל רק על ידי כניסה דרך צ'ק פויינט מורשה . הוא יכול גם להיכנס בהסתננות , שלא דרך צ'ק פויינט ( point of entry ) וחייבים לקבל אותו . הטיעון הזה של טראמפ , נדחה חד משמעית עד כה בבתי משפט פדרליים .

    טראמפ עצמו אגב , לא מסיר לגמרי אחריות מעצמו , בקשר לנורמות בינלאומיות בנוגע לפליטים . הנה נצטט מן ההכרזה הנשיאותית שלו בקשר לפליטים ופליטות :

    The United States has a long and proud history of offering protection to aliens who are fleeing persecution and torture and who qualify under the standards articulated in our immigration laws, including through our asylum system and the Refugee Admissions Program. But our system is being overwhelmed by migration through our southern border.

    נתרגם ספונטנית ובתמצית :

    אנו גאים במסורת ארוכת הימים שלנו , מסורת של הגנה ועזרה לפליטים נרדפים . אבל , מערכות השלטון , קורסות תחת העומס בגבול הדרומי .

    ואגב , בתקופתו ממש ( פשוט לא יודעים מזה ) הוחל חוק , אשר אמור ( הרבה לפנים משורת הדין , שלא כמו פליטים ופליטות שמחייבים על פי אמנות בינלאומיות ) לעזור לפליטי מלחמה ( או מיעוט דתי דנן ) . כותר החוק :

    Iraq and Syria Genocide Relief
    and Accountability Act of 2018’’.

    החוק למתן סעד נניח , לפליטי רצח עם , ולהעמדה לדין של מבצעי הפשעים נניח . החוק עצמו , נותן סעד פיננסי , משפטי , חומרי וכדומה ( על ידי ארה"ב ממש ) למיעוטים דתיים נרדפים , בסוריה ועירק וכו…. ( כן , טראמפ ממש ) .

    לינקים :

    כאן להצהרה / הכרזה של טראמפ :

    https://www.whitehouse.gov/presidential-actions/presidential-proclamation-addressing-mass-migration-southern-border-united-states/

    כאן לחוק :

    https://www.congress.gov/115/bills/hr390/BILLS-115hr390enr.pdf

    להתראות

    אהבתי

  2. רק לצטט את המחוזי פדרלי ( קליפורניה צפון ) בארה"ב , בקשר לכניסה דרך צ'ק פויינט , הנה :

    Congress has clearly commanded in the INA that any alien who arrives in the United States, irrespective of that alien’s status, may apply for asylum – “whether or not at a designated port of arrival.” 8 U.S.C.§ 1158(a)(1).

    ועוד :

    The rule barring asylum for immigrants who enter the country outside a port of entry irreconcilably conflicts with the INA and the expressed intent of Congress. Whatever the scope of the President’s authority, he may not rewrite the immigration laws to impose a condition that Congress has expressly forbidden. Defendants’ claims that the rule can somehow be harmonized with the INA are not persuasive.

    ועיננו הקוראות , קביעה חד משמעית , שזה סותר את חוקי ארה"ב , המורים מפורשות , שגם מי שלא נכנס דרך מעבר גבול מורשה , חייב להתקבל ולהיות מטופל כפליט .

    לפסק הדין או החלטה למעשה , כאן :

    https://www.dropbox.com/s/b1dyry63c5lvbj4/43%20Order%20Granting%20TRO.pdf?dl=0

    להתראות

    נ.ב : התגובה הראשונה גם שלי , פשוט טעות טכנית .

    אהבתי

  3. סדנת הניצחון של כוכבי בפעולה

    אהבתי

  4. קשור עקיפות לנושא,

    קטע מהפרק הראשון בספרו של בן ציון נתניהו על מקורות האנטישמיות:

    https://mida.org.il/2019/03/21/מקורות-האנטישמיות-שאלת-היהודים/

    ________________

    " … . כמו המצרים של אז, כך גם היוונים עכשיו האמינו כי היהודים הצטרפו – בפעם השלישית – לאויביה של מצרים, בניגוד לרצונם המפורש של העם ודובריו. בה בעת, מספרם של היוונים באלכסנדריה “תפח על-ידי המוני מצרים” (כפי שאמר יוסף בן-מתתיהו), ומצרים אלה, שרבים מהם התייוונו, הגבירו את שנאתם של היוונים כלפי היהודים. כתוצאה מכך, השנאה הישנה של המצרים התמזגה עם השנאה החדשה של היוונים, ובכך הגיעה לשיאים חסרי תקדים של תוקפנות מרושעת. שנאה כזו כבר לא ניתן היה לשכך רק על-ידי הטחת עלבונות, גינויים נזעמים והשמצות. היא חיפשה לעצמה ביטוי אלים. לבסוף היא מצאה ביטוי כזה בפוגרום של אלכסנדריה בשנת 38 לספירה.

    הפוגרום של שנת 38 היה הביטוי הראשון של אנטישמיות במלוא מאפייניה. היא נבעה מנסיבות אופייניות למצרים, הן בתקופתה היוונית והן בראשית התקופה הרומית שלה. הללו היו (א) הישענותם של היהודים להגנתם ובטחונם על שליטי הארץ שהיו ברובם זרים; (ב) העזרה האקראית שהגישו היהודים לשליטים בניגוד לרצונם של חלקים נרחבים של האוכלוסיה הלא-יהודית; (ג) תביעתו העיקשת של המיעוט היהודי לשוויון זכויות כמו של המעמדות העליונים של המדינה; (ד) עלייתם של יהודים רבים לדרגים חברתיים גבוהים, ו-(ה) הביטוי שנתנו היהודים לעמדתם שדתם ניצחה את האמונות והמנהגים הפגאניים. אלה היו הגורמים שחברו יחד כדי להצית את העולם היווני באש השנאה ליהודים.

    יתר-על-כן, נסיבות אלו סיפקו אדמה פוריה שבתוכה צמח עץ האנטישמיות. אך מה שהִשקה אדמה זו וגרם לעץ להצמיח את מגוון הפירות הרעילים שנשא, היה מסע תעמולה מיוחד שהתפתח במצרים מאז ימיו של מנת’ו. מסע תעמולה זה הסתמך אך ורק על שקרים – השקרים המתועבים ביותר והעלילות האבסורדיות ביותר – אך זה השיג את מטרתו להעליל על היהודים, להכפיש את שמם ולהפוך אותם למושא של שנאה תהומית. במילה אחת, היתה זו השמצה – דיבה חסרת מצפון של עם, הקיצונית ביותר שיכולה להיות, שבלעדיה המופע של האנטישמיות, צמיחתה והישגיה, היו לחלוטין בלתי אפשריים. היא צמחה מן הסביבה המיוחדת של החברה והתרבות המצריות-יווניות, והסיבוכים הספציפיים שארעו במהלך ההיסטוריה של מצרים. לפני הופעתה של אנטישמיות זו, אין לנו עדות למשהו דומה לה בשום מקום בעולם העתיק. זו הסיבה לכך שאנו מסכימים עם המלומד בהיר הראייה אביגדור צ’ריקובר שקבע, ללא הסתייגויות, בשפה ברורה: “האנטישמיות נולדה במצרים …."
    _________________________

    אני חוששת שיהודי ארה'ב הליברלים, המטיפים לחיבוק כל אומללי העולם וכל המעוניינים להגר מהמדינות שבהן נולדו, לא קראו אף פרק מהספר על מקורות האנטישמיות.
    אפילו לא את 5 הסעיפים הנ'ל.
    הם חוזרים שוב ושוב בדיוק על אותן הטעויות שעשה בעבר המאוד מאוד רחוק המיעוט היהודי במצרים.

    לראייה הצעקות הקצביות, החוזרות ונשנות, בהפגנת הימין הקיצוני בארה'ב:
    " !!! The jesws will not replace us "

    הפגנה שהקדימה רבות את הטבח ביהודי בית הכנסת עץ החיים בשרלוטסויל.

    לכבוד כנס איפאק האחרון המשפטן המעולה אלן דרשוויץ פירסם כתבה בה מחה על העובדה שהטענה שיש ליהודי ארה'ב הרבה מדי כוח – מופנית אך רק כלפי המיעוט היהודי, והפציר ביהודי ארה'ב להפעיל את כל הכוחות החוקיים העומדים לרשותם.
    מה שמוכיח (לדעתי) שאין שום סתירה בין נכונות טיעונים משפטים על זכויות מיעוטים לבין עומק הטמטום ההישרדותי. טמטום של מיעוט שנוא המסרב ללמוד את לקחי העבר.

    מכאן אני חוששת שהמצוקה ההולכת וגוברת של תושבי גוטמלה, הונדורס ושות' – רק תעמיק ותחריף את האנטישמיות שתופנה כלפי יהודי ארה'ב.

    Liked by 1 person

  5. הציטוט מנתניהו האבא מרתק. למתעניינים, האתר unz מהווה דוגמה למאמרים לכאורה ברמה גבוהה המשלבים בין אנטישמיות, אנטי ישראליות ואיבה להגירה.

    אהבתי

  6. אוף טופיק,

    בעקבות החלטת החוקר מולר ש*לא* להעמיד לדין את טראמפ ואת קרובי משפחתו מדרגה ראשונה באשמת קשר עם הרוסים – סרטון חובה.

    המוני "נבואות" / תחזיות/ פרשנויות, משלוש השנים האחרונות, שסופו של טראמפ קרוב, שזוהי תחילת הקץ, שהקירות כבר סוגרים עליו, שאין שום סיכוי שייסיים את הקדנציה שלו, שזו נקודת התפנית וכו' וכו' וכו'.

    במהלך צפייה ראשונה – די משעשע.
    אבל הטעם שנותר בפה – מעט מפחיד. הפרשנים ה"מלומדים" הנ'ל למעשה מצטטים, בבטחון גמור, אחד את השני. בלי להודות בפני עצמם ובפני הצופים שזה מה שהם עושים.
    דוגמא מעט מפחידה לתהליכי "חשיבה" קבוצתית.

    רק שלוש וחצי דקות.
    מאוד מומלץ.

    Liked by 1 person

  7. רק לכל המעונין :

    דו"ח סופי , של הוועדה לבחינת אסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור . כאן :

    https://www.nevo.co.il/ancayot/רשות%20ניירות%20ערך/הודעות/2019/הוועדה%20לבחינת%20אסדרה%20של%20הנפקת%20מטבעות%20קריפטוגרפיים%20מבוזרים%20לציבור%20-%20דוח%20סופי%20-%202019.pdf

    להתראות

    אהבתי

  8. לקמיליה:
    לא ידוע לי על הפוגרום באלכסנדריה בשנת 38 לספירה אבל כן ידוע לי שהיהודים לא קופחו ע"י האימפריה הרומית הם אפילו קבלו יחס מועדף (כמובן יחס מועדף יחסית לעמים האחרים שנכבשו).
    נכון שהיו מידי פעם קרבות ופרעות בין היהודים לעובדי האלילים אבל זה היה דו-צדדי. האימפריה הרומאית לא סבלה התפרעויות מסוג זה והענישה את המתפרעים (לא תמיד כי חלק מהמושלים הרומאים לקחו שוחד).
    בכל אופן אומנם מליוני יהודים נהרגו בקרבות עם הרומאים אבל זה בעקר בגלל מרידותיהם. היו 3 מרידות גדולות: המרד הגדול נגד רומי (66-70 לספירה), מרד התפוצות (114-117 לספירה) ומרד בר-כוכבא (132-135 לספירה). אני מעריך שבכל אחת מהמרידות הנ"ל נהרגו בין מליון למיליון וחצי יהודים. אלו הם מרבית היהודים שנהרגו בימי שלטון הרומאים.
    לאחר מרד בר-כוכבא הפסיקו היהודים למרוד והיחסים בינם לבין הרומאים הלכו והשתפרו כל הזמן. האידיליה הזו נמשכה כ-200 שנה עד לעלית הנצרות.

    אהבתי

  9. למשתמש אנונימי,

    נראה ש"היחס המועדף" אותו העניקו הרומאים ליהודים (וסיבותיו) – הוא דווקא אחד הגורמים העיקריים לשנאה של המצרים ושל היוונים ליהודים. יהודים שחיו בתקופה הרומית כמיעוט בקרב רוב מצרי או רוב יווני – אך לא השכילו להבין שלעיתים מיעוטים אמורים להגביל מאוד את השימוש בכוחם כנגד רצון הרוב שבקרבו הם חיים.
    חוסר הבנה אותה מפגין כיום אלן דרשוויץ.

    העתקתי קטע רלוונטי נוסף מהפרק הראשון של בן ציון נתניהו.
    אבל למתעניינים בנושא -בהחלט מומלץ לקרוא את כולו.
    למרות שהפרק הזה מאוד מאוד מאוד ארוך.

    ובהזדמנות חגיגית זו – התרגום לעברית של מאמרו המדובר של אלן דרשוויץ.
    בעיני הוכחה שאפילו יהודי מאוד מאוד אינטליגנטי מסוגל לתת ליהודים עצות מאוד מאוד מטומטמות.
    אולי כיון שרוב היהודים, ובעיקר הנוטים לשמאל, מעולם לא ניסו להבין לעומק את האנטישמיות ולהפיק ממנה לקחים.

    https://he.gatestoneinstitute.org/13970/יהודים-כוח

    ___________

    ' …' השכנוע של אותם יהודים בדבר העליונות של חוקיהם, תפיסותיהם המוסריות ואורחות חייהם, נפגשה עם שכנוע דומה של היוונים כלפי הציביליזציה שלהם. לצופים בעלי תובנה היה ברור שבמוקדם או במאוחר תבוא התנגשות אלימה בין נושאיהן של הנחות-יסוד אלו.

    הנצחונות המזהירים של החשמונאים בארץ-ישראל סימנו לא רק את תחילת סופה של ההגמוניה המדינית היוונית במזרח; הם גם שרטטו את תחילתה של התנופה ליצירת עליונות מוסרית ודתית יהודית. ממרכזם הפוליטי בארץ-ישראל, וממקומות שונים ברחבי העולם ההלניסטי, הפיצו יהודים את הבשורה של נביאיהם באותה תקיפות שבה הפיצו היוונים את תורותיהם של המשוררים והפילוסופים הגדולים שלהם; מיסיונרים יהודיים במדינות ההלניסטיות השתדלו לגייר את הגויים לאמונתם, ובעושם זאת הם בהכרח ביקרו עמדות דתיות ומנהגים יווניים. יהיה זה בלתי מציאותי להניח כי ביקורות אלו היו בלתי פוגעניות ורק לעתים רחוקות מתגרות. יהיו התועמלנים היהודיים אדיבים ככל שיהיו (ולעתים קרובות הם לא היו אדיבים כלל וכלל), הם לא יכלו להסתיר או לרסן את לעגם לאמונות הפגאניות, לטקסי הפולחן ולמנהגים – אותו לעג שהקיסר קלאודיוס הִתרה בהם להימנע ממנו. המראה של מיעוט הלועג לרוב – שבמצרים פירושו היה הן ליוונים והן למצרים – והצלחתם של היהודים להעביר לדתם גויים, לא יכלו אלא לתרום לשנאה כלפי היהודים. מובן מאליו שהפחד שמסע השכנוע היהודי יסתיים בניצחון דתי יהודי מן ההכרח שהביא מדי פעם יוונים ומצרים להתקפי חרדה. אין פלא אפוא שההתקפה של אַפּיון על היהודים התמקדה לא במאפייניהם המוסריים (כהתקפת קודמו מנת’ו) אלא בפולחנם הדתי, שאותו השתדל להציג ככת הברברית ביותר שידעה האנושות.

    כפי שהצענו, המאבק הדתי נבע ממאבק תרבותי רחב יותר; אולם יש לציין היבטים אחרים של עימות מכריע זה אפילו בסקירה קצרה זו. אנו מתייחסים מעל לכל לתחרות האינטלקטואלית בין סופרים יווניים ויהודיים, שהראוי לציון מיוחד מביניהם היה פילון האלכסנדרוני (שמת בסביבות שנת 40 לספירה). חיבוריו היו למעשה סדרה של נסיונות להכפיף את המחשבה היוונית לאידיאלים היהודיים. העולם ההלניסטי, או לפחות מרביתו (לפני שערך מפנה חד לעבר הנצרות), לא יכול היה אלא לדחות נסיונות אלה מתוך תחושת עלבון. וכך שני עמים גאים, או יותר נכון שתי תרבויות גאות, כל אחת משוכנעת שיש לה הזכות הבלעדית לשמש לאנושות דגם אולטימטיבי, התנגשו בשדה שהיה נפיץ פוליטית ונשלט על-ידי כוח שלישי, זר: רומא.

    הסיבות לעימות בין יהודים ויוונים כללו אפוא את כל מגוון האינטרסים האנושיים; הם היו פוליטיים, חברתיים, כלכליים, דתיים ואינטלקטואליים – ואנו מונים אותם כאן לפי סדר חשיבות. בשום ארץ אחרת בעולם העתיק לא התקיים מערך גדול כזה של גורמים שהצטרפו יחדיו ליצירת בסיס לעימות מתמשך בין יהודים ללא-יהודים כפי שקרה במצרים ושלוחותיה (קפריסין וקירנאיקה). וכאילו שלא היה די בכל אלה להתסיס את הרוחות, נוספה גם התעקשותם של יהודי אלכסנדריה לקבל הכרה כאזרחים מלאים – וזאת בנוסף לזכויות היתר שהוענקו להם מתוך התחשבות בצרכיהם הדתיים.

    מאבק זה של היהודים לשוויון אזרחי היה מיוחד לעימות היווני-יהודי. לא היה מדובר בתביעת זכויות כמו דרכי מסחר או חופש תנועה, אלא השתתפות מלאה ושוויונית בחיי המדינה עִם כל שאר האזרחים. אולם היוונים התנגדו לתביעותיהם של היהודים, והמאבק הנמרץ של יהודי אלכסנדריה (ובעקבותיהם של יהודים בערים יווניות אחרות) לזכויות מלאות כאזרחים העיד על רצון עז לשיוויון שלא ניתן היה להכניעו, ושעלה בהיקפו על כל תביעה דומה שהציב מיעוט אחר כלשהו. הדרישה נראתה מוזרה, חצופה ובלתי צודקת בעיניהם של הרוב שבמחיצתו חיו היהודים; אך היא לא נראתה מוזרה ליהודים. ייתכן כי אין זה מקרה שהחוק היהודי העתיק היה היחיד בעולם שקרא שוב ושוב ליחס שווה לזר – ל”חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר” (במדבר ט”ו, ט”ו).

    כל נושאי המחלוקת האלה הגיעו לנקודת משבר כשרומא, לאחר כיבושה את סוריה, הפכה להיות הפוסקת בענייניה של מצרים. במאבקים בין בית תלמי, שנתמך על-ידי הכוח הרומאי, ובין אלה שבהם צידדו מצרים רבים בטענה שהם מייצגים את האינטרסים הלאומיים של מצרים, יהודי מצרים לא יכלו להיוותר אדישים. כתוצאה מכך, הם מצאו את עצמם במצבים מכריעים, שלעתים קרובות העמידו אותם במבחן קשה. כזה היה המצב שאליו נקלעו בשנת 53 לפנה”ס תחת שלטונו של תלמי ה-13 אאולטס. מלך זה, בפחדו מפני העם והצבא, ברח בשנת 58 ממצרים לרומא, ואיפשר בכך לאופוזיציה להמליך בשלום את בתו ברנייקי במקומו. אך שלוש שנים מאוחר יותר הוא הופיע מחדש בפלוסיום, עם צבא בפיקודו של גביניוס, הפרוקונסול הרומאי החזק של סוריה, ועם גייסות יהודיים בפיקודו של אנטיפטרוס, וביקש מהכוחות היהודיים ששמרו על המבצר שם לאפשר לו מעבר חופשי לאלכסנדריה. יהודי פלוסיום, שאז החזיקו את המבצר למען ממשלה שהתנגדה מרות לאאולטס, היו כמובן צריכים לפתור דילמה רצינית כשנענו בחיוב לבקשה. קשה להאמין כי החלטה מכרעת כזו התקבלה על-ידם ללא התייעצות עם המנהיגות היהודית באלכסנדריה וללא הסכמתה. ללא ספק, זו הצדיקה את הצעד בנאמנות למלך “הלגיטימי” של מצרים ששב הביתה לאחר גלות מאונס; אולם ניתן לדמיין את תחושותיהם של היוונים כלפי היהודים כשגביניוס, אחרי כניסתו לאלכסנדריה, השיב את סמכותו המלכותית של אאולטס והציב שלושה לגיונות רומיים במדינה כדי להבטיח את שלטונו של המלך השנוא.

    אולוס גביניוס על מטבעות עתיקים
    שמונה שנים מאוחר יותר, בשנת 47 לפנה”ס, יהודי מצרים עמדו בפני מבחן דומה כשיוליוס קיסר היה נצור באלכסנדריה, והכוח שנחלץ לעזרתו מהמזרח – מונהג על-ידי מיתרידטס מלך פרגמון, בסיועם של יהודים בהנהגתו של אנטיפטרוס – נאלץ לעבור דרך שטח (“ארצו של אוניאס”) שהוחזק בידי כוח צבאי יהודי חזק. פעם נוספת, הכוח היהודי יכול היה לבלום או לעכב את ההתקדמות של הפולשים הזרים, אך במקום זה הוא קיבל אותם כחברים וכבעלי-ברית ואיפשר להם להגיע לאלכסנדריה בזמן כדי להציל את יוליוס קיסר ממצבו הקשה. כתוצאה מכך קליאופטרה, המלכה הדחוייה, הפכה למושלת מצרים תחת הגנתה של רומא. שוב, התנהגות היהודים ודאי נראתה בעיניהם של יוונים רבים, במיוחד בעיני מתנגדיה של קליאופטרה, אם לא בוגדנית, לפחות מאוד בלתי ראויה – כבחישה בענייניה הפנימיים של מצרים באמצעות התערבותו של כוח זר. היהודים ללא ספק טענו כי התערבותם היתה רצויה בעיניה של מלכת מצרים, ולכן צעדיהם ננקטו כציות לסמכות הלגיטימית של המדינה.

    תהיה זו טעות להתייחס להסברים כאלה כאל תירוצים, היות שלגיטימיות היתה העיקר הראשי של מדיניות – למעשה המדיניות היחידה – שיהודי מצרים יכלו לאמץ. יהיו יסודותיה רעועים והרי-סיכון ככל שיהיו, מדיניות זו סיפקה להם את הבסיס לקיומם לאורך זמן. היתה זו המדיניות היחידה שיכלה להציע להם ביטחון במצב שבו הם מוקפים רוב שקינא בהצלחותיהם והראה סימנים של עוינות הולכת ומעמיקה. הצידוק היחיד אפוא להתנהלות הפוליטית, שיהודי מצרים יכלו לתת, היה אמיתי במהותו, אך לא יכול היה להיות כל האמת. היה זה הצירוף של נאמנות לכתר ולאינטרסים הקהילתיים שלהם עצמם שקבע את עמדתם.

    רומא ידעה להעריך את העזרה שקיבלה מיהודי מצרים בנקודת זמן זו. היא הבינה כי האוכלוסיה היוונית במצרים, עם המסורות הישנות שלה של שלטון ועצמאות, תמיד תתנגד לפיקוח רומאי, וכי גישתם של המצרים הילידים, בין אם עברו הלניזציה ובין אם לאו, תהיה כמעט תמיד חופפת לזו של היוונים. רומא חיפשה איפוא גורמים באזור שיאזנו את שתי הישויות הלאומיות הללו. אבל היכן יימצאו גורמים כאלה? מעבר לגבול שכנה יהודה, שהייתה בסיס ידידותי לרומא (בימיו של הורדוס), ובנוסף, במצרים עצמה ובנות חסותה לשעבר, היוו היהודים כוח גדול. בהתאם, רומא הרחיבה את גבולותיה של יהודה, ואישרה את זכויות היתר של היהודים בתפוצות, שמהן נהנו בעבר. במצרים עצמה ננקטה מדיניות זו מיד כשסופחה לאימפריה (בשנת 30 לפנה”ס).

    הזרמים הנוגדים במאבקי הפנים בתוך האימפריה הרומית – ומעל לכל שיטת המושבות המושרשת, שהתבססה על “הפרד ומשול” ועל בדיקה מתמדת של מידת ההתנגדות המקומית לתוכניות האימפריאליות המשתנות ללא הרף – בהכרח השפיעו על יחסה הראשוני של רומא כלפי יהדות מצרים. עם התבססות שלטונה במצרים, העריכה רומא מחדש את כוחן של הקבוצות המתחרות בתוך המדינה ואת תועלתן לרומא, ובהתאם שינתה את מדיניותה המקורית הן כלפי היהודים והן כלפי היוונים. בהותירה על כנם את משרותיהם הכלכליות של היהודים כבעלים או שליטים של נמלי הנהר, היא הורידה את מעמדם האזרחי והפוליטי, אם כי לא לדרגה שהיה בה כדי לספק את היוונים. היהודים מצידם לא קיבלו בהכנעה את הקיצוץ בזכויותיהם ה”מסורתיות”. הם נאבקו בהתמדה להשבתן המלאה, ובכך התנגשו עם היוונים, שחזרו ודרשו מרומא להוריד עוד את מעמדם של היהודים. רומא דחתה דרישות אלו. היא שימרה את המעמד שקבעה ליהודים, וסירבה להעלות את היוונים, שנהנו מזכויות אזרחיות מלאות, למעמד מדיני גבוה יותר. אף-על-פי שרומא בבירור ביקשה להשיג איזון ורגיעה, מדיניות זו זרעה זרעים של פורענות ליהודים, שהחלו לנבוט תוך זמן לא ארוך. היוונים, בזעמם הגובר אך העקר כלפי רומא, הגבירו את המערכה שלהם נגד היהודים, בחששם כי הללו ישיבו לעצמם בבוא היום את המעמד הרם שהיה להם קודם, ביודעם כי הקיסרים גילו בדרך כלל כלפי יהודי מצרים יחס ידידותי.

    ההתגברות של שנאת היוונים ליהודים יכולה להיות מובנת יותר אם נשים לב לשני גורמים נוספים. מדיניותה הראשונית של רומא כלפי יהודי מצרים, כמו גם תגובתם של הללו אליה, עוררה אצל היוונים אותה תגובה שהתעוררה אצל המצרים המדיניות שהיוונים הנהיגו בעבר כלפי היהודים. כמו המצרים של אז, כך גם היוונים עכשיו האמינו כי היהודים הצטרפו – בפעם השלישית – לאויביה של מצרים, בניגוד לרצונם המפורש של העם ודובריו. בה בעת, מספרם של היוונים באלכסנדריה “תפח על-ידי המוני מצרים” (כפי שאמר יוסף בן-מתתיהו), ומצרים אלה, שרבים מהם התייוונו, הגבירו את שנאתם של היוונים כלפי היהודים. כתוצאה מכך, השנאה הישנה של המצרים התמזגה עם השנאה החדשה של היוונים, ובכך הגיעה לשיאים חסרי תקדים של תוקפנות מרושעת. שנאה כזו כבר לא ניתן היה לשכך רק על-ידי הטחת עלבונות, גינויים נזעמים והשמצות. היא חיפשה לעצמה ביטוי אלים. לבסוף היא מצאה ביטוי כזה בפוגרום של אלכסנדריה בשנת 38 לספירה …"
    _________________________

    אהבתי

  10. העתקתי מאתר סאטירי אמריקאי.
    נראה לי שהרעיון יתגלה כשימושי גם במדינות אחרות. כולל במדינות שאינן דוברות אנגלית.

    U.S.
    Democrats Introduce Resolution To Impeach Trump With Reasons To Be Filled In Later
    March 29th, 2019

    WASHINGTON, D.C.—The Congressional Democrats have drafted a resolution to impeach President Donald Trump. Since the Mueller report cleared Trump of collusion with Russia, the Democrats weren’t sure why they should impeach Trump and have left the reasons for impeachment on their resolution blank for now.

    “Donald Trump has committed the high crime of TBA,” reads the resolution written by freshman congresswoman Rashida Tlaib, “and should be impeached and immediately removed from office before he can further damage this country by [INSERT SCARY THINGS HERE].”

    “He absolutely should be impeached for something, I’m like pretty sure,” Representative Alexandria Ocasio-Cortez told reporters. “He’s a bad man and he made fun of my Green New Deal, which I worked on for like hours.”

    Trump was dismissive of the resolution, though. “I’m the greatest president ever, and the Mueller report says I’ve never done anything wrong in my life and deserve a raise.” While saying this, he blocked reporters from looking into the Oval Office, where he said “nothing is going on” and definitely “nothing impeachable.”

    Despite criticism that she needs to provide actual evidence of crimes worthy of impeachment, Representative Tlaib insisted: "We have to pass this resolution before we can decide what's in it.

    אהבתי

  11. קמיליה , אין מה סתם להתרשם מסאטירות או כל מיני מנטרות . העסק עם טראמפ , חורג הרבה מעבר לדו"ח של מולר ולשיתוף פעולה עם הרוסים . המון פרשיות ( קשורות אם לאיו לרוסים , עקיפין או ישירות ) מתלבשות על טראמפ , וקשורות לרצון להליך הדחה . למשל , שיבוש עשיית משפט . הטענה למשל , שהוא פיטר את קומי , ראש ה- אף בי איי , בגלל רצונו לשבש משפט ( או שהפיטורים היו חבוקים בכך ) . ועוד הרבה פרשיות שאנו פשוט לא יודעים מהם. אין מה להתרשם יותר מדי . הדו"ח הוא כלל לא חזות הכל . אנו פשוט לא יודעים .

    תוכלי כאן למשל לקרוא , על טראמפ ושיבוש עשיית משפט בקשר לקומי למשל ( באנגלית , אבל פשוט ובהיר , קומי עצמו למעשה) :

    https://www.cnbc.com/2019/03/27/james-comey-views-his-firing-as-potentially-obstruction-of-justice.html

    להתראות

    אהבתי

  12. הגדרת פעולות שטראמפ זכאי לעשות כנשיא כשיבוש מהלכי משפט ספק אם תהיה קבילה על בית המשפט העליון של ארה"ב בהרכבו הנוכחי השמרני. מה עוד שאין עבירה מוכחת שרצה לשבש חקירתה.

    אהבתי

  13. ורק הבהרה קמיליה , הרבה פרשיות חמורות ולא פשוטות בצנרת , עדיין , זה לא אומר עילה בהכרח להדחה . אם כן אם לאיו , מאוד סבוך . אבל , רק שלא תחשבי , שהדו"ח הוא חזות הכל . ממש לא . ישנן עוד פרשיות, שבעטין , אפשר לחשוב על עילת הדחה .והמחשתי פרשיה אחת ( קשורה בעקיפין למעשה ) אחת מיני רבות .
    להתראות

    אהבתי

  14. תמריץ , רציתי להמחיש לקמיליה , שהדו"ח הוא לא חזות הכל . הקהיליה המשפטית במחלוקת תדיר לגבי נושאים הקשורים להדחה , שיבוש עשיית משפט וכו…. יש הגורסים בכלל , שבעיקרון , נשיא , לא יכול לשבש משפט ( שהרי הוא האחראי על החקירות בתורת ראש הרשות המבצעת ) אז לכאורה , איך ישבש משפט ? אלו נושאים באמת סבוכים . אפשר להוכיח כל דבר . אין בעיה . שהרי תמיד אי אפשר מראש להוכיח כוונות שבלב . אלא על פי המעשים . אם המעשים מדברים , ובעד עצמם , אזי הכוונה מוכחת ומסתברת .לפעמים במשפט , אין משמעות גם לכוונה . אלא רק לתוצאה . לפעמים אפילו הייתה כוונה , או לא הייתה כוונה , לא מעלה ולא מוריד כלום . זה תלוי . הרבה תלוי בנסיבות ובראיות .

    אם אתה מתענין אגב ( בקשר לשיבוש משפט וטראמפ ) תוכל לקרוא כאן ניתוח משפטי ( קל יותר , על פניו ) עדיין ניתוח משפטי :

    https://sidebarsblog.com/trump-obstruction-justice-resilience-doj/

    להתראות

    אהבתי

  15. ואגב , הערה בקשר לאליטות שמאלניות עלק ושופטים . במאמר שהשארתי ( sidebars) , למרות שכותב המאמר , לא בצד של טראמפ , למרות המינויים של טראמפ במשרד המשפטים האמריקני , והמחשבות של טראמפ , שהם עובדים אצלו ( בכירי המשרד ).הרי , כותב המאמר , מציין מפורשות שוב ושוב : הוא טועה , הוא חשב שהם עובדים אצלו , אבל , לא עובדים אצלו . למה זה ? כי זה כך בחוק ומשפט . וכנ"ל פה . אי אפשר לשנות כלום ( כמעט ) . כי זה טבע הדברים . ואין גם צורך לשנות . כשם שאי אפשר להניא את המשטרה מגילוי עבריינים והעמדתם לדין , כך אי אפשר להסיט את בתי המשפט מן העבודה המתחייבת והטבועה שלהם , וזה לא קשור לימין / שמאל . כך הדבר !! כך ולא אחרת !! ושום אליטה שמאלנית , שום עצפור שום בטיח .
    להתראות

    אהבתי

  16. לקמיליה:
    נכון שהיתה אנטישמיות גם בעולם העתיק אבל בניגוד לימי-הביינים מדובר בהתנגשות בין 2 כוחות שוים. כ-10% מתושבי האימפריה הרומאית היו יהודים ובנוסף לכך היו גם פולישמים רבים (פולישמיות – זה ההפך מאנטישמיות). בעקרון זו היתה התנגשות בין 2 תרבויות גדולות (היהודית והיונית) שלפעמים הגיעה לעימותים אלימים. בזמני העימות יהודים טבחו ביוונים ויוונים טבחו ביהודים. בימי המרידות הגדולות נגד רומא – זה הגיע לשיא של עשרות אלפי הרוגים מ-2 הצדדים.
    לעומת זאת בימי-הביניים ובעת החדשה המצב היה שונה. היהודים היו מעשים חלשים מאוד וחסרי יכולת תגובה צבאית לאויבהם

    אהבתי

  17. לקמילה:
    זה שיהודי מאוד אנטילגנטי (ולא רק יהודי אלא כל אדם) מסוגל לתת עצות גרועות – זה דבר ידוע עוד מימים קדומים. למשל מנהיג הדת היהודי החשוב ביותר בתקופתו עקיבא בן-יוסף, תמך במרד בר-כוכבא שהתברר כמרד קטלני ביותר ואסון לאומי ליהודים.
    בכל אופן מדינת ישראל איננה מדינה חזקה כלל וכלל. להערכתי יש מספר רב של מדינות בעלות שטח רחב יותר, אוכלוסיה גדולה יותר ואוצרות טבע רבים יותר ולכן רובן חזקות מישראל. אילו מדינת ישראל היתה קיימת בעוצמתה כיום (עוצמה יחסית ליתר העולם) היא לא יכלה למנוע את השואה ע"י הפעלת כוח צבאי. רק דרך אחת יכלה להיות לה כדי למנוע את השואה: בהתחלה הנאצים לא רצו להשמיד את היהודים אלא רק לגרשם אבל אף מדינה לא רצתה לקלוט אותם. אילו ישראל היתה עצמאית היא היתה קולטת אותם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s