הדבוקה הדמוקרטית

הפניתי בפוסט קודם למה שקורה באתר פרדיקטאיט באשר לניבוי הבחירות בישראל. ובכן, בנימין נתניהו כבר מגיע ל-70% לניצחון בהימורים שם.  אין ספק שהמהמרים באמריקה שמו לב לקמפיין הקלוש של כחול לבן וגם לעליית מפלגת זהות (שללא ספק תצטרף לגוש הימין למרות הנאתו של פייגלין מלתעתע בתקשורת).

אבל יש דבר מעניין אחר שמתחולל בימים אלו בפרדיקטאיט – הניבויים על המועמד הדמוקרטי לנשיאות. סאנדרס וביידן מובילים צמודים – 23% סיכוי ניתן לכל אחד. מבחינת ישראל כמובן עדיף ביידן על סאנדרס לאין ערוך. פרט לשני אלו יש בדבוקה המובילה עוד שבעה מועמדים, חלקם מעניינים מאוד מאוד. הכאוס שמחוללת נשיאות דונלד טראמפ הגיע גם לשם. הרי אם טראמפ נשיא, כל אחד יכול להיות נשיא, גם אם  הרקע פוליטי הקודם צנוע או בלתי קיים.

במקום השלישי נמצא בטו או'רורק (17%) – חבר קונגרס זוטר שהפסיד במאבק על כיסא בסנאט מול טד קרוז השמרן הקיצוני. אבל העובדה שטקסס נתנה לאו'רורק להתקרב קרוב קרוב לקרוז במספר הקולות וגם טבעו הכריזמטי של המועמד הפכו אותו לאגדת בחירות 2018. איש לא צפה זאת מראש אבל ההתלהבות סחפה את או'רורק למירוץ לנשיאות. לאחרונה היו לו כמה פליטות פה מטופשות, מה שהעלה סימני שאלה על מידת בשלותו.

קמלה האריס (16%) נחשבה לאורך תקופה ארוכה המועמדת המובילה ל-2020. סטייל אובמה, רק אישה. תובעת כללית מקליפורניה, רהוטה וקשוחה. אישה שחורה שתסחוף את קולות המיעוטים. עדיין מישהי ששייכת לאגף המרכזי של המפלגה הדמוקרטית. לא פרוגרסיבית קיצונית בסגנון סאנדרס. הפרוגרסיבים די סולדים ממנה, מה שאומר שישראלים פחות צריכים לחשוש. גם בעלה יהודי, אם זה אומר משהו. כל אלו שאוהבים למנות את רשימת ראשי מדינות המערב שאין להם צאצאים משלהם, יהנו להוסיף את שמה לרשימה אם תיבחר.

אנדרו יאנג (13%) הוא סוס שחור שדירוגו במקום זה מפתיע. אמריקני ממוצא אסייתי, נטול ניסיון פוליטי. איש עסקים ויזם שהכרטיס שלו להצלחה הוא השקפתו שבעידן המכונות והרובוטים אמריקה צריכה להעניק לכל אזרח הכנסה בסיסית מובטחת.  האם דירוגו הוא בגדר הגזמה פרועה או שמדובר בסנסציית 2020? ימים יגידו.

אליזבת' וורן (6%) ה"פוקהונטס" של טראמפ, בעלת אחוז דנ"א אינדיאני צנוע אך קיים, היא מעין מועמדת של גיא רולניק ודה מרקר – מעוניינת לפצל את הקרטלים, הטכנולוגיים והבנקאיים. האגף הפרוגרסיבי מחבבה, ואת דעתה על נתניהו היא ביטאה בחריפות לאחרונה. עם זאת היא לא פנאטית סוציאליסטית נוסח סאנדרס. בזמן שזה ביקר בגוש הסובייטי והתפעם, היא בכלל הייתה רפובליקנית.

פיט בוטיג'ג' (6%) – עוד מועמד מעניין שעלייתו יכולה להיות סנסציונית. ראש עיר בינונית בגודלה באינדיאנה, איש צבא בעברו, גיי שחי בזוגיות חד-מינית, אינטלקטואל בוגר הרווארד שלמד נורווגית רק כדי לקרוא בה ספרות. שם משפחתו הקשה להיגוי מגיע מאביו, המהגר ממלטה. הוא יהיה בן 39 ביום השבעתו הפוטנציאלי בתחילת 2021, הצעיר בנשיאי ארה"ב אם ייבחר. לא ברור אם יש משהו יוצא דופן בעמדותיו, בנושאי פנים וחוץ, אבל הגיל הצעיר והעובדה שבא מראשות עיר הם ייחודיים.

קורי בוקר (5%) – הסנטור השחור מניו ג'רזי, היה אגדה כראש עיר בניוארק. אפילו סיכן חייו וחילץ פעם מישהי משריפה. מאז קצת פג משהו מהקסם ולכן בוקר אינו מועמד מוביל כרגע. מהבחינה היהודית-ישראלית בוקר תמיד היה מאוד מאוד פילושמי. היה נשיא אגודת הסטודנטים היהודית באוקספורד (והוא בכלל בפטיסט). שם הוא רקם קשרים הדוקים עם הרב שמולי בוטח שאצלו היה בן בית, עד שתמיכתו בהסכם הגרעין עם אירן הפרידה ביניהם. בחייו האישיים בוקר יוצא דופן בהיותו רווק נצחי.

אמי קלובצ'ר (5%) – סנטורית שנחשבה מזמן למועמדת מובילה, אבל לעת עתה לא הצליחה לייצר התלהבות סביב מועמדותה. כתבה בעיתון חשפה שהיא גועלית בצורה יוצאת דופן לאנשים שעובדים איתה. היא פרו ישראלית ומתונה ביחס למועמדים הפרוגרסיביים.

13 תגובות על ״הדבוקה הדמוקרטית״

  1. מענין באמת . אבל , הנקודה הישראלית היותר עמוקה או אסטרטגית , היא זו של דורות צעירים ( משני המחנות ) והם פחות ופחות סבלניים וסימפטיים למדינת ישראל ( הקהלים היותר רחבים ) וזה הרבה יותר מסוכן נראה , מאשר מועמדים אפילו .

    אגב , אובמה היווה נקודת הפריצה היותר משמעותית של התקרת זכוכית , יותר מטראמפ אפילו . כושון בבית הלבן ? למי שלא זוכר , פקפקו אפילו במקום הלידה שלו ( על פי החוקה , רק מי שנולד בארה"ב , יכול להיות נשיא שם ) .

    אמי קלובצ'ר , באמת ידועה בסיפורים קשים והאופן שבו היא רודה בעוזרים שלה ובכפופים לה . וכנראה שהסיפורים יש בהם משהו , היא עצמה , מצטט :

    “Yes, I can be tough, and yes, I can push people. I have high expectations for myself, I have high expectations for the people that work for me, but I have high expectations for this country.”

    נתרגם ספונטנית :

    כן , אני יכולה להיות קשוחה ולהלחיץ אנשים . יש לי ציפיות גבוהות מעצמי ומהסובבים אותי .אבל , יש לי גם ציפיות גבוהות מארה"ב .

    זה לא יפה אמנם כך לנהוג אולי , אבל בהחלט יפה כך להתבטות . היא סיזיפית , קשוחה , דעתנית , ולא משחקת.קורצה מן החומר המתאים . לא רק זה צריך לנשיאות . אבל , חומר גלם חשוב מאוד כשלעצמו . לא נדפקים איתה .

    על אמי והסיפורים עליה :

    https://www.vox.com/2019/2/24/18218279/amy-klobuchar-fork-comb-bad-boss-binder-staffers-angry-management-style-explained

    להתראות

    Liked by 1 person

  2. האיבה של המפלגה הדמוקרטית לביבי הופכת לבעיה אסטרטגית. סיבה רצינית באמת להחליפו.

    אהבתי

  3. ועוד להלן סקר של גאלופ , על פי הסקר , כך עיקרי הדברים :

    Support for Palestine independence climbs to 50% for first time since 2012
    62% of Democrats favor an independent state, 33% of Republicans
    34% view Israeli-Palestine conflict as a critical threat to the U.S.

    התמיכה הכללית של אמריקנים במדינה פלסטינאית עצמאית , עלה לחמישים אחוז , לראשונה מאז 2012 .

    62 אחוז מן הדמוקרטים , בעד מדינה פלסטינאית עצמאית .

    34 אחוז , רואים בסכסוך הפלסטינאי – ישראלי , סכנה לביטחון הלאומי האמריקני .

    כאן :

    https://news.gallup.com/poll/248015/half-american-public-favors-independent-palestinian-state.aspx?utm_source=alert&utm_medium=email&utm_content=morelink&utm_campaign=syndication

    להתראות

    אהבתי

  4. תמריץ, אני לא יודע לגבי אורורק, שה"ניתוח המדויק והמפוקח" שלו נשמע כמו מישהו שלא השקיע יותר מדי מחשבה בעניין ישראל, אבל באופן כללי – האיבה של חלקים מסוימים במפלגה הדמוקרטית לישראל (ולא "לביבי") הם חלק מתהליך בינלאומי שגדול הרבה יותר מאיתנו, או ממה שעושה ביבי. אני לא רואה אפשרות שברני סאנדרס ותומכיו יהיו חיוביים יותר כלפי ממשלת גנץ או לפיד או גבאי או כל אחד מימין לתמר זנדברג (וגם איתה, אולי הם יעברו מלהיות פרו־פלסטינים ל"ניטרליים"). חשוב מאוד לעבוד על הקשרים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית והקהלים שלה, אבל גם צריך להכיר במגבלות שלנו. מי שנקודת המוצא שלו היא איבה למערב, לקפיטליזם, ולמדינת הלאום, לא יתמוך בישראל ולא משנה מי עומד בראשה. זה לא המצב עם כל אנשי המפלגה הדמוקרטית, אבל כן עם כמה מהקולניים ביותר בתוכה כיום.

    אגב, מעניין במיוחד לשמוע מה הנושאים שבוחר אורורק להתלונן עליהם על ביבי. האם למישהו באמריקה או אפילו ברשות הפלסטינית אכפת מהאוטובוסים שנוהרים לקלפיות? נשמע כאילו הוא בעיקר מצטט מקורות ישראליים אנטי־ביביסטים.

    והערה אחרונה – אני לא מחובבי "זהות", אבל אחד הסעיפים המעניינים במצע שלהם שחבל שלא מדברים עליו יותר, הוא הפסקת הסיוע האמריקאי לישראל. מגוחך שמעצמה אזורית, מדינה מפותחת ומצליחה, צריכה לקבל נדבות ממדינה אחרת (שמצבה הכלכלי ידע ימים טובים יותר), וזה נותן תחמושת לא מעטה לאויבי ישראל בארצות־הברית.

    Liked by 1 person

  5. אורורק פשוט קורא ניו יורק טיימס, אני מניח, ומדקלם מה שבעלי הטורים שם קראו בעצמם בהארץ באנגלית..

    אני כן מאמין שאם היחסים עם אמריקה הדמוקרטית יעלו על שרטון בגלל ביבי, ישראל תמיד תוכל לפנות לכיוון גוש השמאל-מרכז כדי שישקמם. ביבי שם את כל הז'יטונים שלו אצל הרפובליקנים. אבל לישראל יש עוד אופציות.

    אהבתי

  6. לגבי סיוע החוץ, אפשר לוותר עליו אם יעלו את המע"מ בעוד שני אחוזים. משהו שיורגש ויעלה את יוקר המחיה אבל לא קטסטרופה.

    אהבתי

  7. לתמריץ,
    כתבת:
    " …האיבה של המפלגה הדמוקרטית לביבי הופכת לבעיה אסטרטגית. סיבה רצינית באמת להחליפו. …. ביבי שם את כל הז'יטונים שלו אצל הרפובליקנים. …"
    " … שאם היחסים עם אמריקה הדמוקרטית יעלו על שרטון בגלל ביבי, ישראל תמיד תוכל לפנות לכיוון גוש השמאל-מרכז כדי שישקמם … "
    ___________
    נראה שאתה מניח שהביקורתיות – עוינות, ההולכת וגוברת, של הדמוקרטים כלפי ישראל נובעת רק / בעיקר מהעובדה שיחסי נתניהו אובמה היו גרועים מדי ואילו יחסי נתניהו טראמפ טובים מדי.

    הנחה נוספת, מפורשת, היא שהחלפת נתניהו במועמד שמאל – מרכז תצליח לשקם את יחסי הדמוקרטים עם ישראל. או לפחות את יחסי יהדות ארה'ב, שהיא ברובה דמוקרטית – ליברלית, עם ישראל.

    אשמח לשמוע על מה אתה מבסס את שתי ההנחות הנ'ל.

    אני מטילה ספקות כבדים בשתיהן.
    מעניין בעיני שאף אחד (למיטב ידיעתי) לא מאשים את ישראל / שלטון הימין / ראש הממשלה נתניהו בעוינות לישראל, ההולכת וגוברת של מפלגת הלייבור הבריטית או של מפלגות השמאל בשוודיה ובאירלנד.
    כנראה די בדומה לשי שפירא, נראה לי שעיקרי האמונה של דת הליברליזם הפרוגרסיבי הבינ'ל, סותרים את בסיס הקיום של מדינת לאום יהודי במזרח התיכון. עיקרי אמונה מודרניים המחוזקים בשנאה אנטישמית ישנה נושנה.
    בהתייחסות לרוב יהודי ארה'ב – נראה שהדת הליברלית שאימצו חשובה בעיניהם שבעתיים מהדת אליה הוריהם הולידו אותם ומבני הלאום אליו שויכו בלידתם.

    Liked by 1 person

  8. שמאלנים בכל מקום מחפשים גורמים מתונים במדינות זרות לתלות בהם תקוות. אם הם עשו את זה לרוחאני או לאבו מאזן, הם לא יעשו זאת לגנץ-לפיד-גבאי וכו'? יעשו גם יעשו.

    אהבתי

  9. קורבין הוא אדם מאוד קיצוני שתמיד נחשב קיצוני. הוא אפילו מעבר לסאנדרס שאינו איש שוליים עד כדי כך. השתלטותו על הלייבור עניין ייחודי.

    אהבתי

  10. תמריץ
    לדעתי אתה טועה. שמאלנים מחפשים בכל מקום גורמים אופוזיציה לערער את השלטון של מי שלא מוצא חן בעיניהם והם קוראים להם "מתונים" עכשו אם גנץ יעלה לשלטון ואז כל בר דעת יודע שהסכסוך לא יגמר לא קשה לנחש מי מבין גנץ ואבו מאזן ימצא חן בעיני השמאל ואז הם ימצאו "מתונים" אחרים במקום החבורה של גנץ.

    Liked by 1 person

  11. אני מתאר את התהליך הזה – באופן ישראלי אנטי פי.סי. – כ״שחורים נגד הצ׳חורים״: בשעה שעליית הימין בישראל היא בסופו של דבר עניין דמוגרפי (יותר מזרחיים וחרדים, פחות ופחות אחוסלים) גם עליית האידאולוגיה הפרוגרסיבית היא עניין דמוגרפי (יותר היספנים ושחורים, פחות ופחות וואספים). המגמות של הקצנה פופוליסטית ימינה ושמאלה הם ברורות בגלל שהאליטה – בארה״ב, בישראל ובמערב כולו כנראה – פשוט ״לא שמות פס״ על התחתיתה, זה לא מעניין אותם. זו גם הבעיה האמיתית עם ביביהו וחבר חנפיו – כמו אלי ציפורי – את ביבי אזרחי המדינה, חייהם ועתידם לא באמת מעניינים. הוא אמר את זה במפורש בשיחה בקריית שמונה, והוא ״אמר״ את זה במעשיו שכולם ממוקדים בחיים של הנאות מעולם העושר של וול סטריט, לא של ירוחם ודימונה; בו נהיה ישרים – הסיכוי שהנסיך לבית נתניהו יתחתן עם עלמה מרוקאית מעיירת פיתוח דומה לסיכוי שאורן חזן יזכה בפרס נובל, בוקר. ייתכן שאין שום שחיתות מעשית בהשקעות של ביבי, אבל יש שחיתות מהותית בזה שהוא בכלל מתעסק בהשקעות כאלו בעודו מנהיג לאומי. אתה רוצה להיות מנהיג לאומי? אחלה. אבל אתה יכול להשקיע אך ורק ETF
    אבל ביביהו הוא, בסופו של דבר, מנהל בכלל לא רע. למה? בגלל שהוא אינו שוהה לכל מיני עצות של ״חיילים זקנים״ או ״מפקדים בינוניים״ כמו בנט ובמקום זה שומע בעצתו של גנרל אחד עתיק, קוינטוס פאביוס מקסימוס, שביסס את אסטרטגיית מלחמת ההתשה, ובורח ככל האפשר מכל קרב עם צבא, מיליציה או פאלאנגה מקומית, ובמקום זה מקים חזיתות , רחמנא ליצלן, עם מיני ערבים ומוסלמים מערב הסעודית, ממדינות המפרץ וכן הלאה. אבל הוא מוותר מהר מדי על ניסיון לשינוי המגמה של צעירי המערב ומובילי התנועה הפרוגרסיבית.
    שיווק, כמו שביבי – שמשווק את עצמו כ״מנהיג חזק״ בשעה שהוא למעשה ״פחדן פביאני מוחלט״ – יודע היטב, הוא כלי שיאפשר לנו לשנות את המגמה, אבל בשביל זה עלינו להראות את הצד הפרוגרסיבי, התלאביבי, החילוני, האתיופי, הפתוח, הקוירי שלנו לעולם, ולשכנע אותם שבסופו של דבר אנחנו אכן האנדרדוג הידידותי ולא המניאק השכונתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s