כמו בחירות 2015, רק ההיפך

בבחירות 2015 הבינו המצביעים ברגע האחרון, ובצדק רב, שהעיקר הוא הקרב בין ביבי לבוז'י ולכן נהרו לליכוד ולעבודה. אם זהו חוק – המצביעים הנבונים יודעים להתמקד בסוף במה שבאמת חשוב, אז ההיסטוריה לא תחזור על עצמה, כי היא הרי אף פעם לא באמת חוזרת במדויק, אבל היא תתחרז עם עצמה.

מה שבאמת חשוב לגוש הימין בבחירות 2019 זה להציל את המפלגות על הסף – זהות, ישראל ביתנו, כולנו. אם שלושתן לא תעבורנה, הסיכוי שביבי יישאר ראש ממשלה הוא נמוך. אם אתה מצביע ימין, אז לקול שלך יש אפקט חלש אם אתה מצביע למפלגה אחרת בגוש, אלא אם גם הימין החדש של שקד ובנט בסכנה ואז גם ההצבעה לו רציונלית. לליכוד באמת שאין סיבה מיוחדת להצביע (אלא אם כמוני אתה ממש מחבב את שרן השכל).

מבחינת מצביעי גוש השמאל – השאלה העיקרית היא האם מרצ בסכנה. אם כך רציונלי להצביע לה. אם מרצ אינה אופציה אז הכי רציונלי להצביע כחול לבן. אולי גם בל"ד בסכנה אבל ספק אם יהודי, אפילו שוחר מהפך פוליטי בכל מאודו, ירצה להצביע בל"ד.

האם הגיוני בכלל לשקלל שיקולים אסטרטגיים בהצבעה? הרי זה כה קטן – הסיכוי שדווקא קולך יהיה זה שיעביר למשל את זהות את הסף או לפחות יהפוך את הצלחתה למובהקת מספיק מעבר להישג ידם של ערעורים וטענות על זיופים.

אבל זה הפרדוקס הרגיל של טובת הכלל. למה דווקא להיות זה שנמנע מלקטוף פרח, מרים פחית בטבע או ממחזר או מתנדב למילואים. מה הסיכוי שדווקא לדבר הקטן שעשית תהיה משמעות? בכל אופן אנשים עושים, לחוד וביחד, והדבר משפיע.

הנקודה כאן היא אולי שהאפקט הוא אמביוולנטי ואנשים מהססים להתכנס מאחורי דברים חיוביים באפקט הממוצע שלהם כל עוד יש להם קשת תוצאות אמביוולנטית. נניח שהבנת כמצביע ימין שהצלחת כחלון או פייגלין היא הדבר החיוני ביותר לגוש, עדיין ייתכן שגם אחרי שייספר קולך, המפלגות האלו לא יעברו ובזבזת קול שיכול היה לשרת טוב יותר את הגוש אם היה ניתן למפלגה אחרת. שיקולים מסובכים. על כל פנים ניתן לומר שעבור מי שחפץ בניצחון הימין, מתן קול למפלגות הקטנות שנאבקות על אחוז החסימה נראה אקט משפיע יותר ממתן קול למפלגות שבטוחות בפנים. בשמאל המצב פחות שברירי אבל לא הייתי ממליץ למצביעי מרצ לנטוש אותה לטובת כחול לבן. הם עלולים לגרום יותר נזק מתועלת למטרת האנטי ביבי שלהם.