שר הביטחון העצמי המוגזם

החיים מלאים בספק, בבלבול, בחוסר ודאות. חוכמה עוזרת לנווט בתוך הג'ונגל הכאוטי הזה. אבל במידה מוגבלת. בסופו של דבר יש גבול ליכולתם של התאים האפורים במוחנו להשליט ודאות בתוך הלא ודאי. לעולם לא נדע בדיוק איזה השלכות יהיו למעשינו, האם אנחנו צודקים בהשערותינו יותר מאחרים, האם אנחנו אומרים ועושים את הדבר הנכון בזמן הנכון או את היפוכו הגמור ובזמן הכי לא מתאים.

בתוך כל הבלגן יש תכונה אחת שמשליטה סדר והיגיון בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה – ביטחון עצמי. מי שמקרין ביטחון גורם לאנשים ללכת אחריו, לעשות כדבריו, להיענות לדרישותיו. מחקר שפורסם לאחרונה באחד מכתבי העת הפסיכולוגיים החשובים ניסה לבדוק את האופי הפרדוקסלי של אמירות שופעות ביטחון. מצד אחד אין ספק שלביטחון שאדם מקרין יש אפקט חיובי על הנכונות לשמוע לו, להקשיב לדבריו ולהתייחס אליהם בחיוב. מצד שני, אדם שמקרין ביטחון עצמי מותיר רושם שלילי ומעורר יותר זלזול ברגע של אמת – כאשר טענותיו והנחותיו התבדו.

החוקרים פיצלו את האמירות שופעות הביטחון לשני סוגים – כאלו שהביטחון לגביהן בוטא במילים מפורשות וכאלו שהביטחון לגביהן התגלם ברמיזות שאינן מילים מפורשות – דיבור בטוח, דיבור בקול, נכונות לדבר ראשונים, התייחסות מעטה להשגות זולת, שפת גוף שאננה.  יש הבדל גדול – ביטחון שהתבדה ובוטא במילים אפשר לצטט, להלעיג, לגבות עליו מחיר. את הבטחתו של יצחק רבין שלא יהיו קטיושות מעזה אפשר למשל לשמוע ביוטיוב עד עצם היום הזה. כאשר מידת הביטחון בדברים אינם מפורשת, אלא מבוטאת במחוות של שפת גוף (למשל במחקר: ידיים מאחורי הראש; מבט ישיר וקול בוטח), אפקט הביטחון העצמי על מידת השכנוע של השומעים הוא דומה, אך אין לכך אותו מחיר חברתי כשהטענות מתבדות.

חשבו על תוצאות המחקר ושימו לב לטעות של אביגדור ליברמן שאולי בגללה לא יישב בכנסת הבאה, כמו שמנבאים הסקרים. מבנה גופו ושפת גופו משדרים ביטחון עצמי וכוח עד אין קץ. יכול היה בטרם מינויו לשר ביטחון להסתפק באמירות מעורפלות כמו "ליברמן יידע מה לעשות מה עם החמאס", "החמאס ישקשק מליברמן". אבל הוא, במקום זאת, בישר לאסמעיל הניה את מותו בתוך 48 שעות, אם לא יחזיר את נעדרי צה"ל. אמר הבטחה קונקרטית ואכזב. אבל ביטחון עצמי ויהירות מוטב להם שלא יהיו קונקרטיים כל כך.