הרפורמה של דרוקר

רביב דרוקר פרסם היום טור בהארץ, לא אפוי עד הסוף, על כך שצריך להנהיג בישראל שיטת בחירות שנותנת משקל לא רק לאהבה למועמד אלא גם לשנאה אליו.  כיום אם 51% מהמצביעים אוהבים את נתניהו ו-49% מתעבים אותו, לנתניהו אין כל תמריץ לשפר את יחסם של ה-49% אליו.  דרוקר הציע שיטת בחירות שבה המיעוט המפסיד יכול לדרג מועמדים נוספים נוסף על בחירתו הראשונה, וכך עדיין להשפיע. במילים אחרות להכריח את נתניהו לחפש אהדה גם בקרב השמאלנים.

מהבחינה הטכנית לדעתי דרוקר עשה בלגן. יש מקומות שבהם מונהגת שיטת בחירות ישירה שבה אם יש שלושה מועמדים או יותר ואף אחד מהמתמודדים לא עבר את רף 50% מהקולות, קולות המצביעים לשאר המועמדים מתחלקים בין שני הראשונים לפי העדפותיהם השניות. למשל, ביישום הישראלי שדרוקר מייחל לו, נניח שנתניהו יקבל 45%, גנץ יקבל 45% ושקד תקבל 10%, אזי לא ייערך סיבוב שני, אלא ייפתחו טפסי ההצבעה המפורטים של מצביעי שקד ויסתכלו מי סומן אצלם כבחירה שנייה.  לא ברור לי איך השמאל ירוויח מכזה תרחיש.

יש אולי תרחיש אחר שבו נתניהו יקבל למשל 40%, שקד תקבל 35% וגנץ יקבל 25%. אז המשאלה של דרוקר תתגשם – גם נתניהו וגם שקד יחתרו להפוך להעדפה השנייה של מצביעי גנץ ביודעם שאצלם טמון הניצחון. אבל יש בכך פרדוקס בלתי אפשרי מבחינת דרוקר – בשיטה כזו ציבור מצביעים צריך להיות מיעוט כמעט לא רלוונטי כדי להיזרק למקום השלישי. רק אז יש טעם לחזר אחריו. למעשה התרחשות דומה כמעט שאירעה בפוליטיקה הישראלית – עזמי בשארה פרש ברגע האחרון מהתמודדות בבחירות 99', בין נתניהו לברק. אם היה נערך סיבוב בחירות שני אז, ייתכן שביבי היה מנסה להרגיע את הערבים מצביעי בשארה ולאותת להם שאין להם שום סיבה ללכת לקלפיות בסיבוב השני להצביע נגדו (ובאמת לימים ממשלת נתניהו היטיבה עם המגזר). בכך מגשים חזון דומה לזה שדרוקר מייחל לו. דבר דומה אירע לעופר ברקוביץ' שחיזר אחרי מצביעי יוסי דייטש, המועמד החרדי בירושלים, לקראת הסיבוב השני, אף שהם קהל היעד הרחוק ביותר ממנו.

5 תגובות על ״הרפורמה של דרוקר״

  1. מענין , טוב שעולים רעיונות מרעננים , אבל , במקרה הזה , באמת חסר ביסוס , ובאמת רק בקטנה :

    תחילה , דרוקר קובע ( דרך תמריץ , לא קראתי ) שלנתניהו אין תמריץ , לשפר היחס של ה – 49 אחוז ההיפוטטים . האם כך בכלל ? ממש לא :

    יש בישראל תדיר , קרוב ל – 30 מנדטים צפים ( בלי להיכנס לפילוחים מעודנים ) . אז הרי הם צפים . ונתניהו צריך להילחם עליהם . חלקם צפים וסינגרטיים , כגון :

    כחלון . כחלון הוא ליכוד גיאו פוליטי , ומעין שמאל חברתי . אז נתניהו צריך לגרוף מהם קולות . נניח לפיד והליכוד גם סינגרטיים . בבחירות הראשונות של לפיד , הוא גרף 19 מנדטים . מתוכם מנדט אחד טבורי שלו כך או כך ( מקסימום ) ושמנה עשרה מנדטים צפים . אז מה פתאום קביעה כזו ?

    ובכלל , מי קבע שרק המועמד . יש גם מצע . נניח מר"ץ :

    מי שמצביע מר"ץ , זה הרי בגלל מר"ץ . זה בגלל מה שהם . נניח מיכל רוזין ולא תמר זנדברג ( וכמובן מבלי להפחית ולגרוע , שניהם נשים מעולות ) . האם היה משנה הרבה ? לא ממש . אז גם זה צריך לקזז .

    טוב תקצר היריעה פה ….

    להתראות

    אהבתי

  2. מיותר להתעסק עם זה בכלל, כי שיטת הממשל בישראל תשונה ביום שתהיה רכבת תחתית לת"א (שזה אף פעם).

    אהבתי

  3. פוסט זה הזכיר לי את תפקודו של רביב דרוקר בבחירות הקודמות, והמעבר הלא אלגנטי שביצע מתפקיד עיתונאי (לכאורה פרשן המנסה להיתפס כמעט אוביקטיבי) לתפקיד המאמן והמעודד של אחד הצדדים (ללא שמץ של יומרה לאוביקטיביות).
    כולל במאמר העצה שלו (*) להרצוג & לבני לתקוף אישית את שרה נתניהו. עצה שחלק מהשמאל אימץ – ולהערכתי היא טפחה על פניהם ויצרה אפקט בומרנג.

    הרעיון האחרון שלו לשנות את שיטת הבחירות ולעוותה – נתפס בעיני כעדות למצוקה הקשה של השמאל הישראלי, והפסימיות שלו לגבי תוצאות הבחירות המתקרבות.
    דרוקר כנראה נואש מהסיכוי שהשמאל ינצח את נתניהו בבחירות הקרובות, למרות כל תיקי החקירות וכתבי האישום המתקרבים. לכן הואנמציע שיטת בחירות חדשנית שאולי תשכיל לנצח את נתניהו: לספור לא רק את קולות אוהדיו אלא גם את קולות שונאיו.

    #########################################

    (*) אפילו הצלחתי לאתר את המאמר בעתון הארץ.
    לנוחותכם העתקתי אותו – למעונינים בטיפת נוסטלגיה די עדכנית:
    ________________________________________
    זה הזמן לדבר על הגברת

    25.01.2015
    רביב דרוקר

    סיפור על הגברת הוא תמיד דרך טובה לפתוח מאמר. בבחירות הקודמות, שרה נתניהו היתה נחושה. הפעם ישודר סרטון שיראה מיהי משפחת נתניהו־בן ארצי, אילו שורשים יש לה. בפעם שעברה מרחתם אותי, היא אמרה לאחד מבכירי הקמפיין, הפעם יהיה תשדיר. הוכן תשדיר. כל ערב, בתום העריכה, יצאה מונית לבית ראש הממשלה להביא את הגרסה האחרונה לאישור הגברת.

    בינתיים התפתלו אנשי המקצוע של הקמפיין. איך נהרוג את זה הפעם? קראו לארתור פינקלשטיין, שפסק: "זה לא מועיל". ראש הממשלה שוכנע והנחה לא לשדר את התשדיר. מה שקרה מפה והלאה מוכר היטב לכל מי שמכיר את תהליך קבלת ההחלטות בבלפור. אז מה אם ביבי שוכנע? מישהו דיבר עם הגברת? מיותר לציין שהתשדיר שודר.

    בבחירות 1992 העסיקה מפלגת העבודה גברתנים בשכר, כדי להפגין שליטה בעצרת בחירות אחת בבאר שבע. הקמפיין של יצחק רבין לא היסס לתקוף בעקבות פיגועי הדקירה של אותם ימים. בבחירות 1999 שוב שכרה העבודה פעילים, שלפחות באירוע אחד בצומת גלילות נהגו באלימות. הקמפיין של אהוד ברק תקף: כסף לשכונות, לא להתנחלויות.

    לא בטוח שבגלל המעשים הללו רבין וברק עלו לשלטון (ולא, יצחק הרצוג לא צריך לחקות את השימוש באלימות). אבל האפיזודות הללו זכורות היטב לא במקרה. הן שידרו שיש פה מפלגת אופוזיציה, שמוכנה ללכת רחוק מאוד כדי לעלות לשלטון. נתניהו עשה את זה ב–1996 עם "נתניהו טוב ליהודים" והמימון מעבר לים. הוא עושה את זה היום, עם הנאום על הראש של נשיא ארצות הברית. הרצוג וציפי לבני מכירים עשרות סיפורים נוסח זה שהובא פה על המעורבות של שרה נתניהו. מה הסיכוי שהם יעזו להעלות אותם בבחירות?

    במערכת הבחירות הזאת, המועמד שסוגר שש שנים בשלטון נמצא במתקפה, בעוד הטוען לכתר מפרסם סרטוני התנצלות מביכים, שמנסים לשכנע אותנו שהוא ציוני.

    קשה לחשוב על מועמד פגיע יותר מבנימין נתניהו: קרטון החלב, נסיעות על חשבון אנשי עסקים, לקיחת כביסה מלוכלכת למלונות בחו"ל. הוא ניהל את המבצע הצבאי הכי לא מוצלח שהיה פה זה שנים, שני שלישים מאזרחי המדינה שהו כמעט חודשיים במקלטים בגלל ארגון טרור, בעוד הוא התחנן להפסקת אש. תהליך קבלת ההחלטות שלו נגוע בשיקולים זרים — החל באובססיה להשאיר את נפתלי בנט מחוץ לקואליציה מכיוון ששרה לא אוהבת אותו וכלה בניסיון לבחור נשיא שאינו רובי ריבלין כי, נו טוב, שרה לא אוהבת גם אותו. נתניהו חשוף בעניין מחירי הדיור ויוקר המחיה. הרצוג ולבני שוברים את הראש בגלל התנצלות של יוסי יונה על דברים "לא פטריוטיים" שאמר פעם.

    בכירי הקמפיין של המחנה הציוני אמרו שהמחקרים שלהם הראו שהתקפה אישית על נתניהו יכולה להתקבל לא טוב בציבור. זה לא בטוב טעם. וואלה. נתניהו הצליח להטיל מורא על בכירי המערכת הפוליטית. הוא לימד אותם שמי שמזכיר את שרה, נמחק.

    נקודת המפנה של יאיר לפיד בבחירות היתה ההחלטה לתקוף אישית את נתניהו. הנאום על גלידת הפיסטוק, המטוס הפרטי והמים בבריכה בקיסריה שידר נכונות לסכן את יחסיו העתידיים עם ראש הממשלה ורעייתו הזוכרת־כל.

    הרצוג ולבני, לעומת זאת, מתנהגים כמי שלא רוצים לקרוע את החוט העדין שיאפשר להם להיות שרים בממשלה עתידית של נתניהו. לבני לא סיפרה עד עכשיו איך חירב נתניהו את המו"מ המדיני בהתעקשויות על כל מלה ובבזבוז זמן שנועד להוציא את הצד השני מדעתו (והצליח). ייתכן שהרצוג יקבל בסוף הבחירות את תואר "המועמד ההגון ביותר", אבל אם הקמפיין שלו יימשך במתכונת הזאת, ראש ממשלה הוא לא יהיה.

    הכותב הוא עיתונאי "חדשות 10"

    למעונינים גם בקריאת התגובות (להערכתי – צפויות מדי)

    https://www.haaretz.co.il/opinions/1.2547473

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s