ביבי הוא הגדול מכולם. מאז בן גוריון.

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מוצלח. מדינת ישראל נתונה, בתקופה שבה הוא מנהיג, בתור זהב מתמשך. על שיעור ההרוגים הנמוך מטרור וממלחמות כבר כתבתי. המדדים הכלכליים, ביניהם דירוג ישראל בין המדינות בתוצר לנפש (מעל בריטניה, צרפת ויפן!) או שיעורי האבטלה (הנמוכה בהיסטוריה המודרנית של המדינה) הם פשוט מרהיבים.

עם זאת היה קשה לכתוב על נתניהו בסופרלטיבים כמו "גדול ראשי ממשלות ישראל" מכמה סיבות. ראשית, אין לקפח כבודו של האב המייסד, דוד בן גוריון. שנית, נתניהו שמרן ולא הרפתקן. לא חתם על הסכמי שלום גדולים ולא יצא למלחמות. סגולתו היא ההימנעות העקשנית ממלחמות מיותרות, שעליה אפילו גדעון לוי, לא ייאמן, גמר את ההלל לאחרונה.

מהבעיה הראשונה קל לחמוק. פשוט נגיד שנתניהו הוא גדול ראשי ממשלות ישראל מאז בן גוריון ולא בהכרח מאז בכלל.

את הבעיה השניה פתרה לנו ההיסטוריה העכשווית. נתניהו הוא כן מצביא של מלחמה גדולה ומוצלחת מאוד למעט תאקל אחד חמור. מלחמה נגד אירן בחזית הכלכלית, שבה הוביל את טראמפ לחידוש הסנקציות באופן שהפך את ישראל הקטנה למעצמה של השפעה והובלה שמדינות אירופה הפייסניות חרקו שיניים מולה. מלחמה נגד אירן בחזית הצבאית, שהתנהלה ללא רבב עד נפילת המטוס הרוסי. וגם עתה מוקדם להספידה. ישראל תחת נתניהו לא תשלים עם התבססות אירן בצפון.

על חוכמתה של מלחמה זו מעידה העובדה שבקלות ביבי יכול היה להתפתות ולסטות למלחמה אחרת מיותרת לחלוטין בעזה, אך הוא בחר בחוכמה למקד משאבים בחזית הנכונה.

אבל ביבי הוא דגול גם בגלל שהוא מנהיג של שלום ונרמליזציה. המלחמה באירן פתחה פתח ליחסים ידידותיים חסרי תקדים, ממש צונאמי של נורמליזציה מול עינינו המשתאות, עם אויבותיה של אירן במפרץ. רצח העיתונאי הסעודי שנראה בתחילה כאסון לישראל הפך בחוכמתו של נתניהו לעדות ליכולתה של ישראל להגן על ידידיה, כמו יורש העצר הסעודי, גם כשהם מכניסים עצמם לצרות צרורות.

כולם חזו לישראל בידוד. אבל הדבר האחרון שניתן לומר על ישראל תחת ביבי הוא שהיא מבודדת. אולי האזהרות וההפחדות עוד יתממשו בעתיד. אבל בינתיים אין על ביבי שהביא לנו צמיחה כלכלית, שלום עם מדינות ערב, יוקרה בינלאומית, אסונות לאויבינו המרים בטהרן ולא היה צריך למסור לשם כך שטחים לטרור.

מודעות פרסומת

52 תגובות על ״ביבי הוא הגדול מכולם. מאז בן גוריון.״

  1. הצמיחה הכלכלית פסקה הודות לרשלנותו של ביבי, שמינה חובבן פופוליסטי לתפקיד שר אוצר,
    שר אוצר כושל שמכניס את המדינה לחובות, שר אוצר כושל שמכר את עתיד ילדינו להסתדרות,
    שר אוצר כושל שהכריז מלחמה על משקיעים ויזמים – וכל זה, תחת עינו הפקוחה של ביבי.
    כל יום שהממשלה הזו מתקיימת הוא נזק משמעותי לכלכלת ישראל.

    Liked by 1 person

  2. תמריץ , מחד , ביבי הוא אכן מנוסה מאוד , שלא כפי המלעיזים , ממלכתי , שקול אחראי יחסית . מאידך , אין צורך ממש להפריז . הוא לא ממש הטביע חותמו על כלום :

    תחילה , כל הגדולים ( לכאורה ) הלכו . פרס , רבין , ברק , אריק שרון שלא נדבר. אם אריק שרון לא היה נכנס לקומא , לא היה לו סיכוי כלל . הוא צמח בוואקום אדיר ממש .

    לגבי המלחמה בטרור , כבר הסברתי בפוסט אחר :

    זה לא הוא כמו הקונטקסט : גדר הפרדה , מערכות ממוחשבות מדהימות של השב"כ שהוקמו לצורך מלחמה בטרור . חיזבאללה היה עסוק בסוריה כמובן . מלחמת לבנון השניה , דחקה את חיבאללה עמוק צפונה . שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית היה יעיל ביותר . רד מנתניהו והטרור . זה לא הוא .

    לגבי איראן , אזי , הוא הרי נכשל סובייקטיבית ( מדגיש סובייקטיבית ) שהרי : מטרתו העיקרית הייתה : לטרפד את הסכם הגרעין , והוא לא צפה אותו ממש ,ולא טירפד אותו ממש הרי בפועל . לגבי חידוש הסנקציות :

    זה עשוי לייצר מכה קשה מאוד בעתיד . אנו לא ממש מבינים מה הולך בעולם . אבל , תקצר היריעה מלתאר , כיצד מדינות בעולם ( כולל האיחוד האירופאי ) זועמות על חידוש הסנקציות , וכיצד מדינות מנסות נואשות להתארגן , ולעקוף את הסנקציות הללו . זה יוכל להיות הרה אסון בעתיד . ישראל בלי קשר , בגלל הלובי בארה"ב , תמיד הייתה למעשה מעצמה עולמית מוכמנת נקרא לזה .

    לא נגמור פה …. להתראות

    אהבתי

  3. ארגמן ראש השב"כ , על כמות הסיכולים העצומה , מצטט :

    "המציאות מאוד מורכבת. צריך לומר שמעל פני השטח אנחנו יכולים להבחין בשקט יחסי, אבל צריך לומר שזה שקט מעל פני השטח – חמאס מנסה בכל הכוח להוציא פיגועים מיהודה ושומרון בהכוונה מרצועת עזה, טורקיה ולבנון. הצלחנו בשנה האחרונה לסכל 480 פיגועים, מתוך זה עצרנו כ-500 מפגעים בודדים. זה היקף גדול מאוד שיכול להעיד על מה שרוחש מתחת לפני השטח, בנוסף הצלחנו לסכל בשנה האחרונה פעולות סייבר – טרור וריגול – נגד מדינת ישראל"

    כאן בלינק :

    https://www.israelhayom.co.il/article/605407

    ומחזיר שוב ללינק ששמתי בזמנו , על מערכת המיחשוב שבנה השב"כ , כאן :

    http://www.israeldefense.co.il/he/content/%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%90-%D7%9E%D7%97%D7%91%D7%9C-%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A9%D7%97%D7%AA

    להתראות

    אהבתי

  4. אבל , רק שוב להדגיש :

    ביבי רחוק מלהיות לא יוצלח כמובן . זה לא מה שאני מכוון אליו . רק , אי אפשר לטעון , שהוא הטביע חותם , על כלום למעשה . אבל , להיות ראש ממשלת ישראל אסור לשכוח , זה התפקיד המלחיץ והקשה ביותר על פני הגלובוס , מעטים אם בכלל , יחלקו על כך . ואפילו , סתם בתור " מנהל תחזוקה " אפילו , הוא עושה זאת יפה מאוד , וכשלעצמו : לא פשוט כלל וכלל . אז בל נשכח זאת . מה גם שההתקפות עליו בתקשורת , ארסיות וגורפות להדהים . הלחצים הפוליטיים הפנימיים שהוא עומד מולם ( כפי כל ראש ממשלה אגב ) גם לא פשוטים כלל וכלל .

    להתראות

    אהבתי

  5. לי לא נראה שהכלכלה במצב טוב. מחירי הדירות עולים בטרוף, מצב שרותי הבריאות לא טוב: הזמן לקבלת תור לרופא מתארך, לחולים יש בקושי מקום במסדרון, יש אבטלה, יש עודף מהנדסים (ולא מחסור כפי שאומרים), חובות הציבור גדלים והולכים. יש רשלנות בשמירה על חיי פועלי הבנין. זה לא נראה לי מצב טוב.
    בקשר לאירן: אי-אפשר עדיין לדעת אם הסנקציות ישפיעו עליה. צריך לראות אם היא באמת תיסוג מסוריה ועירק ותסכים לשנוי הסכם הגרעין. בכל אופן קשה לי להאמין שארצות-הברית תצליח בסנקציות אם אירופה, סין ורוסיה יתנגדו לכך.

    Liked by 1 person

  6. מה שנתון בידי הפורטנה (אלת המזל/ההיסטוריה) איננו יכול להיחשב כמידה הטובה של מדינאי. ועוד שאין אומרים את כל שבחו של אדם בפניו וכל עוד הוא חי הרי זה כאילו בפניו. ולכן במקום לצאת בספורלטיבים ננסה להצביע על כמה נקודות.
    א. נתניהו הוא אדם זהיר הנמנע בעקביות מהרפתקות.
    ב. נתניהו מאמין במאזן כוחות. בזיהוי של הכוחות הפועלים ובחבירה לצד החלש לטובת איזון של הצד החזק. כיום הוא תומך בסונים נגד השיעים. מחר זה יכול להיות הפוך. בסביבה אינטלקטואלית שבה מצויים בעיקר רעיונות של ביטחון קיבוצי (הסכמי שלום) או העולם נגדנו נתניהו מציע קול אחר של טובת המדינה בלי הזיות על מזרח תיכון חדש ובלי הסתגרות קטנונית בתוך עצמנו.
    ג. נתניהו מקפיד על סטטוס קוו. נראה שזה מה שהבוחרים רוצים ואת זה הוא נותן להם.
    קשה לי לקבוע האם נתניהו טוב יותר מראשי ממשלה אחרים שהיו פה (חוץ מבן גוריון) כמו אשכול, בגין ושמיר. כל ראש ממשלה וההצלחות שלו והכישלונות שלו. לי הוא מזכיר ראשי ממשלה בריטיים מהמאה השמונה עשרה ובמיוחד את רוברט וולפול. וולפול כמו נתניהו שלט לא מעט שנים וגם הוא נמנע מכל פעילות הרפתקנית. כנראה הוא העריך שבריטניה תצא נשכרת משנות שלום ושגשוג הרבה יותר מאשר בזבוז הכוחות על הרפתקות סרק. הדבר הביא לניוון של הצי והצבא הבריטי אבל אפשר לבריטניה לצבור כוחות לקראת מלחמת שבע השנים. בבוא המלחמה כבר מצא פיט הזקן את הגורמים שיביאו את הניצחון לבריטניה. ועל כך כבר אמר הנביא מי בז ליום קטנות?

    Liked by 3 אנשים

  7. תמריץ,
    צריך להוסיף לרשימה את יכולתו להקים ולתחזק קואליציות. לא עניין של מה בכך כפי שיעידו אהוד ברק וציפי לבני.

    Liked by 2 אנשים

  8. קשה לדרג את בגין ושמיר כטובים ביותר מכל מיני סיבות. סיבה עקרונית היא חוסר ההבנה והעניין שלהם בכלכלה שזה נושא שהוא חלק עיקרי מחובותיו של ראש הממשלה.

    אהבתי

  9. גלגל, אין לפסול את האפשרות שהסנקציות של טראמפ ילכו יחד איתו ללא השפעה. אם כך יקרה נצטרך להעריך מחדש את הישגי ביבי בנושא. ימים יגידו.

    אני לא רואה אנשים גרים ברחוב.. מקסימום הולכים לפריפריה. שזה דווקא אינטרס מדינה. מצב הבטיחות של פועלי הבניין מזעזע אבל נקווה שהישגי ההסתדרות יועילו במשהו. בכל מקרה זה לא נושא שלפיו תדרג את גולדה או את שרת. לכן גם לא את ביבי.

    Liked by 1 person

  10. כמה הערות

    א. פורסם בהשילוח מאמר ביקורת על הביוגרפיה של נתניהו, שפרסם לאחרונה אנשיל פפר. עיתונאי הנוהג לפרסם בהארץ, ומאוד מזדהה / מזוהה עם הקו המערכתי של עיתון "ציוני" זה.
    עיקר הביקורת בהשילוח, לפחות לתפיסתי, היה על חוסר תשומת לב מספקת של "הביוגרף" לתכני הספרים שכתב נתניהו, ולתכני הספרים שכתב אביו. מכאן, נטייה להתעלם מהאידיאולוגיה של נתניהו ומתפיסת עולמו.
    רובו המוחלט של השמאל, וחלק לא מבוטל מהימין, נוטה לתפוס את נתניהו כסוג של קבלן ביצוע / מנהל תפעול ותחזוקה, נטול כל אידיאולוגיה ותפיסת עולם.
    להערכתי – טעות חמורה, המתבטאת גם בפוסט זה ובתגובות אליו.
    יש לנתניהו אידיאולוגיה: עם ישראל עבר המוני נסיונות השמדה, ונסיונות אלו עתידים להימשך גם בעתיד. "העולם" למעשה לא הכיר, וגם לא יכיר בעתיד, בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
    לפיכך נגזר עלינו לחיות לנצח על חרבנו, ולנסות ליצור בריתות אד הוק, שהן בהכרח זמניות. כלכלה איתנה היא תנאי הכרחי לכוחנו להגן על עצמנו, ליצור בריתות עם אחרים, להבטיח שהעלייה לארץ תהיה גדולה מהירידה מהארץ ועוד ועוד.

    ב. הערכתי לנתניהו נובעת בעיקר מהזדהותי עם האידיאולוגיה שלו ושל אביו.
    אידיאולוגיה זו מאוד פסימית, וכנראה בשל כך גם לא מאוד פופולרית. בטח לא בעידן בו "העם דורש תקווה" וחלומות מתוקים. לפיכך נתניהו ממעיט לבטאה. היא תובן רק למי שיטרח לקרוא את הספרים שלו ושל אביו.
    אבל לעיתים היא מתגנבת ממנו בין השורות. לדוגמא באזכור שממלכת החשמונאים שרדה 80 שנה, ומטרתו היא להבטיח שישראל תשרוד יותר ממאה שנה. או שנגזר עלינו לחיות לנצח על חרבנו.

    ג. קיים דמיון אידיאולוגי בין בן גוריון לבין נתניהו. אידיאולוגיה שחלק ניכר מראשי הממשלה האחרים של ישראל (כמו שרת, רבין, פרס, אולמרט וברק) ממש לא הזדהו איתה.
    בעיני שניהם, ההיסטוריה מלמדת שעצם המשך הקיום של ישראל אינו מובטח כלל, ומטרת העל היא לנסות להגביר את הביטחון בהמשך קיומו של העם היהודי. ביטחון שיושג אך ורק באמצעות הסתמכות על כוחנו שלנו, ולא על אף מדינה / איגוד מדינות אחר. אבל תנאי הכרחי לשמירת אותו ביטחון קיומי הוא השגת מידה מסוימת של הגנה, או לכל הפחות הסכמה להמשך הקיום, מצד מעצמה אחת לפחות. זהות מעצמה זו יכולה להתחלף, אך חיוני לא להיות במסלול התנגשות ישיר עם אף מעצמה.
    שניהם, בן גוריון ונתניהו, מעולם לא בלבלו בין אמצעי לבין מטרה, ולא האמינו שמטרת העל של ישראל היא חתימה על הסכמי שלום. הסכמי שלום יכולים לשרת את המטרה של המשך ההישרדות, אך יכולים גם שלא לעזור כלל ואפילו להפריע.
    לקח שאותו לא הפנימו, וממעטים להזכיר, מנהיגי העולם המציינים כעת 100 שנה לחתימה על הסכמי "השלום" של וורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה. הסכמים שזמן מועט ביותר אח'כ לא עצרו מלחמת עולם נוראית נוספת.

    בן גוריון נאלץ להלחם על המשך קיומה של מדינה קטנטנה, ענייה וחלשה. במובן זה, הוא עמד בפני אתגר קשה עשרות מונים מזה שעמד בפני נתניהו.
    אבל נתניהו הצליח לעמוד בשמונה שנות אובמה (כשגם מקלינטון, חובב שמעון פרס וחלומותיו, לא ליקק דבש). מנהיג מעצמת העל, עליה ישראל התרגלה מדי להסתמך בצורה בלעדית, שהחליט לחזק את קשרי ארה'ב עם העולם המוסלמי השיעי והסוני, גם במחיר השלכת ישראל מתחת גלגלי הרכבת. להדק את קשרי ארה'ב עם עולם מוסלמי שמצליח להתאחד רק תחת המטרה של הצורך בהשמדת ישראל. או לפחות בסרובו העיקש להכיר בזכות המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
    לכך יש להוסיף שבתקופת נתניהו ארעה העלייה מחדש של האנטישמיות הנוצרית – אירופית, גם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. אנטישמיות שהוסתרה / הדחקה בכוח בעשורים הסמוכים לתום מלחמת העולם השנייה. כלומר בתקופת בן גוריון שאפילו "נהנה" מהשפעות רגשי האשם / החלחלה, ממה שהם עצנם עשו לכם היהודי במלחה'ה השנייה.
    כלומר, מבחינה גיאו אסטרטגית, לבן גוריון היו חיים מעט קלים יותר מכפי שהיו לנתניהו.

    ד. למרות הזדהותי הרבה עם האידיאולוגיה של נתניהו, עלי להודות בחסרונותיו.
    העיקרי שבהם – העובדה שנתניהו הוא מנהל בינוני מינוס עד גרוע פלוס.
    להערכתי כמעט בכל תחום, כולל בתחום הכלכלי, נתניהו היה יכול להשיג הרבה יותר מכפי שהשיג בפועל.
    לתפיסתי הוא יודע היטב מהו הכיוון הנכון להתקדם בו, אך נמנע מכך.
    לדוגמא, בשל חוסר נכונותו להתעמת עם הכוחות החזקים של ההיסתדרות / ניסנקורן / הוועדים הגדולים במשק. הוא גם היה יכול להילחם הרבה יותר בשחיתות, בביוקרטיה ובקושי לעשות עסקים בישראל ועוד.
    ועדין לא הזכרתי את העובדה שהוא מקפיד לגדל סביבו אך ורק ננסים, שאף אחד מהם לא יוכל להיכנס לנעליו.
    .

    אהבתי

  11. שלי יחימוביץ' מקפידה על הוראות הצנזורה

    סיפור המעשה כפי שסופר לי על ידי חבר קורא ערבית ששוטט בפייסבוק של עזתים.
    פעילי עז א-דין אלקסאם הבחינו ברכב מסוג פולקסוואגן קאדי שמסתובב באופן חשוד ליד ביתו של מפקדם, נור באראכה, באזור בני סאהיל. הפעילים הזעיקו את מפקדם וכוחות נוספים שאחד מהם עצר את הרכב במקום המכונה עבסאן הגדולה ליד גן סינבאד וביקש מנוסעיו להזדהות. נשים שישבו בחלק האחורי של הרכב פתחו באש פגעו בנור באראכה (שנהרג) ובפעילים נוספים והרכב החל להימלט כשכוחות עז א-דין אלקסאם בעקבותיו. במרדף שהתפתח תקף חיל האוויר את הרכבים הרודפים. הרכב הנמלט פגע בגדר בטון אבל הצליח להמשיך במילוט ולהגיע לשטח פתוח משם חולצו אנשיו באמצעות מסוק. הקאדי פוצץ אחר כך מהאוויר.

    אהבתי

  12. מסכים מאוד עם קמיליה. אין כרגע שום מתחרה לנתניהו בכלל שהוא היחיד שהולך בכיוון הנכון עם זאת הביצועים שלו די גרועים אבל הליכה בכיוון הנכון גם בצורה גרועה מניבה תוצאות הרבה יותר טובות מהליכה בכיוון לא נכון. מבטיחי האוטופיות הן מימין הן משמאל יביאו אסון. הסיכוי שהאוטופיסטים מימין יצליחו למשוך את המדינה לסיפוח כללי ביו'ש נראה לי קטן מאוד אבל האוטופיסטים משמאל הסיכון שהם יצליחו למשוך להקמת מדינה פלסטינית נראה לי הרבה יותר ממשי – במיוחד עקב ביצוע גרוע של נתניהו ביצירת שוק תקשורת חופשית וביצירת מערכת משפט מאוזנת.

    אהבתי

  13. איני נמנה עם אוהדיו של ביבי, אך אני מודה בפה מלא כי מצב המדינה תחת הנהגתו אינו גרוע כלל ובוודאי שלא נוראי כפי שמנסים לצייר זאת שונאיו.
    הבעיה העיקרית עם ביבי איננה תפקודו האישי כראש ממשלה, אלא התרבות השלטונית שצמחה תחת כנפיו.
    אין כוונתי לענייני הסיגרים, השמפניות או התנהגותה המטורללת של שרה שהם צורמים אך בוודאי שאינם מהותיים לבחינה של ביצועיו הכוללים.
    אני מתכוון לעלייה המטאורית, תחת הנהגתו של נתניהו, של חבורת לצים נטולי כישורים, תאבי שררה, בורים ועמי ארצות, אלימים וגסים למעמד של כח והשפעה בשלטון. לאווירת ההסתה וההשתלחות בכל מי שמביע דעה שונה, אשר דילגה מהיציע המזרחי בטדי היישר אל הכנסת. לאובדן המוחלט של ממלכתיות ואחריות לטובת הון תקשורתי, לייקים בפייסבוק ומנדטים מדומיינים בסקרים.
    כל אלו אינם מאפיינים דווקא את נתניהו עצמו (למרות שהוכיח בעבר את מוכנותו לומר דברים מזעזעים, שאף מנהיג לפניו לא חלם לומר בפומבי, על מנת לנצח בחירות). אבל הם פורחים ומשגשגים תחת הנהגתו, בין אם הוא מתעלם מהם או מעודד מאחורי הקלעים.
    הנזק שנגרם מהשחתתו של השלטון הדמוקרטי הוא גדול, ועלול אף לעלות על הישגיו הרבים של נתניהו במישור הכלכלי והבטחוני. בטווח הארוך, שלטון כזה עלול להתדרדר עוד ועוד עד אובדן אמון מוחלט של העם ונהיה אחרי מנהיגות חזקה ואחראית גם במחיר אובדן הדמוקרטיה וזכויות אזרח. ומשם קצרה הדרך למדינה שמעטים יהיו האנשים המוכשרים והמודרניים שיהיו מוכנים לחיות בה.

    אהבתי

  14. לתמריץ,
    אני חולק עליך שהבנה בכלכלה היא תנאי הכרחי כדי להיות ראש ממשלה גדול. ובתקופתם השאלה הגדולה היתה הפסקת האינפלציה ופירוק הכלכלה ההסתדרותית (וכאן אני לא נכנס לשאלה שיעורר גלגל אילו דברים טובים איבדנו בדרך). השאלה הראשונה היתה בעיקרה שאלה מדינית ביטחונית כיון שההיפר אנפלציה נוצרה מתוך המורך לממן את צרכי הביטחון שבמשך כל שנות השבעים לא ירדו מ25% מהתל"ג. הנקודה השניה קשורה להפסקת הסבסוד של הכלכלה ההסתדרותית שהביאה לפשיטת רגל שלה אחרי מימוש התוכנית לייצוב הכלכלי ב-1985.

    בשני המקרים לא נדרש הרבה הבנה כלכלית. במקרה הראשון הליכוד נהנה מהשינוי הגיאו פוליטי באזור (הפסקת הלוחמה עם מצרים, קריסת צבא סוריה וסיום מלחמת לבנון). במקרה השני המהפך הביא אנשים חדשים לשלטון שהפסיקו את הסבסוד. לאחר מכן בא חיים רמון והשלים את המהלך עם חוק הבריאות הממלכתי. כך או אחרת הבנה כלכלית גדולה לא נדרשה.

    Liked by 1 person

  15. ביבי בהחלט לא גרוע כמו שחשבתי בעבר.
    המצב הכלכלי טוב, לומר "תור זהב" ורהמ "דגול", נשמע לי אפעס סוג של היבריס מסוכן מאוד.

    המצב טוב אך לדעתי אנו יושבים על 3 חביות נפץ, שביבי או מתעלם מהן או מתדלק אותן, שוב חטא ההיבריס, ואין לדעת מתי יתפוצצו. ואם יתפוצצו, כל הפוסט יראה אחרת לגמרי

    1. הקפאון בנושא הפלסטיני.
    ביבי ואנו נהננו מלא מעט מזל, רק דוגמא מהיום, כמה הרוגים בפגיעות הישירות בבניינים בדרום או כמה עשרות הרוגים באוטובוס החיילים הריק ליד הרצועה, והיינו עכשיו עמוק בבוץ העזתי. כנל לגבי שאר הקפאון בנושא.

    2. מחירי הדיור והר החובות של הציבור.
    משכנתאות ענק שלקחו המונים בשנים האחרונות, עשויות לדרדר אותם ואת המשק חזק כשתעלה הריבית או ביום משבר כלכלי.

    3. הפילוג והשיסוי בעם.
    שנאה והסתה תהומית בין ימין, סמול, ימין.
    מתודלקת היטב עי ביבי וחבר ליצניו.
    רצח על רקע פוליטי, גם אם של אזרחים, עניין של זמן.
    (חבר ליצניו בכנסת כפי שתואר פה מעלה, ביזוי תהומי של מוסדות המדינה סטייל חזן/רגב וכו)

    בבלכה

    Liked by 1 person

  16. בתגובה לכתבה של יוסי יהושע – אני חושב שאדם גולד צודק בפוסט שלו. אנחנו נלחמים בעצם נגד גבולות המשפטנים יותר מאשר מול החמאס. כשחיזבאללה יתחיל לטווח את הקריה ועזריאלי, המשפטנים יהיו גמישים יותר.

    אהבתי

  17. תמריץ,
    הלוואי ועיקר הבעיה היו המשפטנים. הפיקוד הבכיר זקוק למשפטנים כדי להשליט את הדוקטרינה שלו. זה לא מיקרי שהפצ"ר מועלה שוב ושוב לדרגת אלוף למרות שתקן התפקיד הוא תת-אלוף

    אהבתי

  18. המאמר של יוסי יהושע טוב אבל בסיום יש לו נקודה שנראית לי מטופשת לחלוטין. הוא מביא פתרון אפשרי הוא הגדלת תקציב הבטחון. הבעיה היא שטנק המרכבה לא מספיק טוב? או חסר טנקים או מטוסים?!

    אהבתי

  19. לי.ד,

    כתבת: " … אני חולק עליך שהבנה בכלכלה היא תנאי הכרחי כדי להיות ראש ממשלה גדול. …"
    _____________
    ואני חולקת עליך. הבנה בכלכלה אמנם אינה תנאי מספיק בכדי להפוך לראש ממשלה דגול, אך לתפיסתי היא כן תנאי הכרחי.
    מספיק לראות מה צ'אבס & מדורו עשו למדינה המשגשגת בעבר וונצואלה.

    ב. " … בתקופתם השאלה הגדולה היתה הפסקת האינפלציה .. השאלה … היתה בעיקרה שאלה מדינית ביטחונךית כיון שההיפר אנפלציה נוצרה מתוך הצורך לממן את צרכי הביטחון שבמשך כל שנות השבעים לא ירדו מ25% מהתל"ג. … לא נדרש הרבה הבנה כלכלית. … הליכוד נהנה מהשינוי הגיאו פוליטי באזור (הפסקת הלוחמה עם מצרים, קריסת צבא סוריה וסיום מלחמת לבנון). … "
    ___________
    ברור שהמזל של מדינאים ממלא, לטוב ולרע, תפקיד לא פחות חשוב מאשר כישוריהם והבנתם. הכלכלית והאחרת.
    אך לא ניתן לטעון שניתן להסביר את ההיפר אינפלציה שהשתוללה בישראל *רק* במזל הרע. *רק* במחירי הנפט בעולם ובגובה צרכי הביטחון של ישראל כאחוז מהתל'ג.
    *גם* התשוקה של בגין /הליכוד, כשעלו סוף סוף לשלטון, "להיטיב עם העם" שיחקה תפקיד. בתקופה מאוד לחוצה כלכלית הם העדיפו להדפיס עוד "קצת" כסף בכדי לחלקו להמונים – במקום לצעוק לציבור הרחב "אין לנו עכשיו שום כסף למותרות / משוגעים רדו מהגג."
    ההוכחה הניצחת ביותר לכך שלא היה מדובר *רק* במזל רע עולמי – אזורי – מדינתי הייתה עצם היכולת של ישראל לעצור, כמעט בבת אחת, את ההיפר אינפלציה שהשתוללה בה.
    "עסקת החבילה" של המממשלה, ההסתדרות והמעסיקים, שהקפיאה את כל מחירי הסחורות, השירותים ושכר העבודה וביטלה חלק מהצמדות האוטומטיות למדד יוקר המחייה – הפסיקה את ההשתוללות.
    מה שמעלה אוטומטית את השאלה מדוע לא הייתה מספיק הבנה כלכלית בכדי לאמץ צעדים אלו כשההיפר אינפלציה בישראל רק החלה לנסוק. מדוע חיכו כל כך הרבה זמן.

    אהבתי

  20. קמיליה,
    יש הבדל בין הבנה כללית בכלכלה ובמיוחד בצורך בזכות הקניין ובשוק לבין הדרישות של תמריץ. בן גוריון לא היה מבין גדול בכלכלה אבל הוא הבין מספיק שכדי לחתוך את האניפלציה בקום המדינה צריך לחתוך את תקציב הביטחון. וזאת בנוסף לכך שהוא אפשר כלכלת שוק מינימלית. תמריץ דורש הבנה בכלכלה שלטעמי איננה נדרשת.

    בלי קיצוץ ניכר בתקציב הביטחון הם לא יכלו להפסיק את ההיפר אינפלציה. האניפלציה השנתית לאורך כל שנות השבעים הייתה גבוהה מאד ולקראת סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היא לא הספיקה לממן את כל תקציב הביטחון. כתוצאה מכך היא הפכה להיפר אנפלציה. קיצוץ תקציב הביטחון אפשר להחזיר את האנפלציה למצב נשלט. ההעברות שהעבירו הליכוד לתומכיהם בטלות בשישים בסבסוד הכבד של המגזרים ההסתדרותיים (הקיבוצים, החברות ההסתדרותיות) שמפא"י מימנה. וברגע שהליכוד הפסיק את המימון על חשבון שאר האזרחים כל הגורמים הללו פשטו את הרגל.

    אהבתי

  21. אירועי הימים האחרונים מדגישים ביתר שאת את יתרונותיו וחסרונותיו של נתניהו.
    הדוקטרינה העיקרית של נתניהו היא שמירה על המצב הקיים. הוא נחוש בדעתו לא לזוז לשום כיוון – לא למלחמה מיותרת, לא להסכם מסוכן.
    כל עוד נשמר השקט, הרי שנתניהו נראה כמנהיג שקול הנמנע ממלחמה, סוג של ״לא עושה – לא טועה״.
    אבל ההימנעות מכל תזוזה מדינית מביאה בסוף להתפרצות. ואז מתהפך מזלו של נתניהו ולפתע הוא נראה כמנהיג חלש שמגיש לחמאס נצחון תודעתי.
    ולא שועל פוליטי כמו ליברמן יפספס הזדמנות פז לגרוף הון פוליטי על ידי מיצוב עצמי ניצי ועקיפת נתניהו מימין ברגע חולשתו. כנראה הוא חושב שירוויח ככה עוד שני מנדטים ויתרחק מאחוז החסימה.
    כאמור, האחריות נזנחה לטובת הון תקשורתי ומנדטים מדומיינים.

    אהבתי

  22. ישנה הטענה שנתניהו טוב בשימור המצב הקיים, וזה מוצג כדבר שלילי. אבל, למה בעצם?

    אם הזמן משחק לטובתנו, וישראל מתחזקת, ועזה והרשות הפלסטינית נחלשים ככל שהזמן עובר, אז למה לעשות שנוי?

    כמובן שיש כאלו שיגידו שהזמן לא משחק לטובתנו , אבל חובת ההוכחה היא עליהם, לאור ההסטוריה של 70 השנים האחרונות.

    אהבתי

  23. רינגו
    שימור המצב בדברים מסוימים הוא דבר מצויין הבעיה שנתניהו לא תמיד עומד בהם. הקפאת הבניה ביו'ש היא נסיגה שקרתה תחת נתניהו. הפלסטינים באוניברסיטאות בחו'ל מתקדמים מאוד בהשגת מעמד. ההסתדרות הולכת וכובשת עוד ועוד חלקים מהמשק הם מתחילים להכנס להיי טק ואם הם יצליחו להכנס בצורה מסיבית לשם זה יהיה אסון למשק הישראלי. ובמקרה של ההסתדרות המצב עוד יותר גרוע כי שם המצב היה טעון שיפור עוד לפני נתניהו ולא רק שימור. כל נושא וועדות האיתור הוא נסיגה שהתרחשה בימי נתניהו. הצבא מקדיש יותר ויותר משאבים לקידום אג'נדות שמאל כמו יחידות מעורבות לוחמות – כל זה קרה תחת נתניהו.

    Liked by 2 אנשים

  24. לתמריץ:
    אינני יודע כמה אנשים גרים ברחוב לעומת מה שהיה בעבר, אבל כאשר לאדם יש דירה משלו אז מצבו הכלכלי בטוח יותר וגם רמת חייו וחסכונותיו עולים. העובדה שיותר ויותר אנשים נאלצים לשכור דירה גורמת לעליה בתל"ג כי שכר הדירה נחשב לחלק מהתל"ג אבל עליה כזו בתל"ג זה דבר מזיק ולא מועיל.
    (אינני יודע בן כמה אתה אבל מעניין אותי האם אתה מסוגל לקנות דירה. לפני זמן רב קניתי דירה (בבאר-שבע עם משכנתא) 3 שנים לאחר שנכנסתי למעגל העבודה. אחרי 3 שנים נוספות הייתי כבר מסוגל לפרוע את כל מה שנשאר מהמשכנתא).
    יש בעיה גם בשרותי הבריאות: היום לוקח זמן רב יותר ויותר לקבל תור לרופא מומחה. הצפיפות בבתי-החולים הולכת ונהית קשה יותר ויותר. המון אנשים מתים בבתי החולים (מקום שאמור להבריא אותם ולא להמית אותם) מזיהומים.
    גם מצב התעסוקה נראה לי לא טוב (לפחות לא במקצועות ההיי-טק חוץ מאשר בתוכנה), אנשים רבים לא מוצאים עבודה או לוקח להם שנים למצוא.
    כמובן שיש את בעית הפנסיה. דיברתי עם אנשים צעירים וחלקם חושבים שלא תהיה להם פנסיה כלל (או מכינים את עצמם לאפשרות הזו).

    דבר נוסף בקשר לתל"ג: התל"ג לא באמת מראה על עליה ברמת ואיכות החיים. חפוש קל בגוגל יראה לך את כל הבעיתיות שבתל"ג.

    Liked by 1 person

  25. אני לא רואה את נטייתו של נתניהו לשמור על המצב הקיים כתכונה שלילית באופן עקרוני. רוב הזמן כנראה עדיף לשמר מצב קיים.
    אני טוען שכאשר נדרשת תזוזה כלשהי, הוא מתקשה מאוד לבצע אותה, ובכך חסרונו.
    חייל זקן: לא בטוח שזה נכון כמותית. האינתיפאדה הראשונה וכל מבצעי עזה מאז 2008 קרו על רקע קפאון מדיני. האינתיפאדה השנייה על רקע תזוזה מדינית כושלת של ברק. לי נראה שגם תזוזה וגם קפאון עלולים להביא להתפרצות, אך הנטייה האנושית הטבעית היא הימנעות משינוי (כהנמן כתב על זה הרבה).
    משה: הקפאת הבנייה ביו״ש היא שימור מצב קיים, גם אם לא מצב שאתה אוהב (הקפאה = שימור). אין ביכולתו של נתניהו למנוע עליית מעמד הפלסטינים באוניברסיטאות בחו״ל, ואין לשפוט אותו על כך. ולטעון כי שילוב בנות ביחידת קרק״ל מהווה נסיגה (באיזה אופן? מוסרי? צבאי?) מציב אותך ואותי במרחק בלתי ניתן לגישור.

    אהבתי

  26. רינגו
    השאלה אם ההקפאה היא טובה או לא – לא קשורה האם זה שינוי או שימור לדעתי יש לך כאן כשל לוגי. הקפאת הבניה התחילה בימי נתניהו. לפני ההקפאה היו ממשלות שהאיצו יותר בניה ביו'ש והיו שהאיצו פחות אבל בכל הממשלות בין מימין בין משמאל לא היה מצב של הקפאה שמנע בניה כפי הגידול הטבעי. תסלח לי אבל לקרוא להקפאה שימור נראה לי מגוחך. תאר לך שמחר ראש הממשלה לא יעביר טיפת מים לירדן הוא 'מקפיא' את המים אצלינו. אתה תקרא לזה שימור המצב או שינוי המצב?! כשאנו דורשים מאבו מאזן שיפסיק לשלם כסף למשפחות מחבלים זה נקרא שאנו דורשים שינוי המצב או שימור המצב?!
    כנ'ל לגבי בנות בצבא לא התייחסתי לשאלה האם זה נסיגה או לא. השאלה היא האם זה שינוי או לא – האם הוא דואג שבמשמרתו ישאר המצב הקיים או לא. בגלל שלדעתך זה מוסרי לכן זה נקרא 'שימור'?!. (בנושא שירות לוחמות אני אישית אין לי בעיה עם זה תחת שני תנאים א. שאין לזה מחיר כלכלי או מבצעי – הצבא את כל משאביו צריך להפנות אך ורק לביטחון. ב. אין לכפות על מי שלא מעוניין בכך להיות ביחידה מעורבת)
    בנושא האוניבסיטאות בחו'ל אני חולק עליך. כשהפלסטינים מציגים עצמם כנגזלים ומדוכאים וראש הממשלה פחות או יותר שותק זה בהחלט דלק חזק בשבילם. (אבל כאן אין כשל לוגי בדבריך לחשוב אחרת ממני זה עדיין לא כשל לוגי)

    אהבתי

  27. משה
    אני לא נכנסתי בכלל לדיון האם ההקפאה טובה או לא, ועל כן איני מבין על איזה כשל לוגי אתה מדבר. אני טוען דבר פשוט, שההקפאה מטבעה היא שימור המצב הקיים (כלומר השארת מספר המתיישבים היהודים ביו"ש ללא שינוי). אין הדבר דומה לעניין העברת המים לירדן שכן מים הם משאב מתכלה. כמות המים בירדן אינה מצטברת מדי שנה, ואילו בנייה ביו"ש מצטברת ועוד איך. לטעון שבנייה היא שימור מצב קיים זו טענה מוזרה. אם היו הורסים אלפיים בתים ביו"ש כל שנה האם המשך ההריסה היה נחשב לשימור המצב בעיניך? בוודאי שלא. על כן גם בניית אלפיים בתים מדי שנה אינה שימור אלא שינוי (שוב, לא טענתי האם שינוי לטובה או לרעה).

    אהבתי

  28. ולגבי שירות הבנות בצבא, מילותיך היו "הצבא מקדם אג'נדות שמאלניות כגון שירות בנות ביחידות הלוחמות". האם לא ברור מכאן שאתה רואה זאת כדבר שלילי? קידום אג'נדות שמאלניות על ידי הצבא הוא חיובי בעיניך? מסופקני. אגב, אתה טוען כי הצבא צריך להתעסק ולהיות מונחה על ידי שיקולי בטחון בלבד. האם מאותו טעם אתה מתנגד לשירותם הצבאי המקוצר של בני ישיבות ההסדר? או שבמקרה הזה זה דווקא בסדר בעיניך?

    אהבתי

  29. רינגו אתה מערבב דברים שונים אני בעד השירות המקוצר של בני ישיבות הסדר – ועדיין ברור לי שזה לא תפקידו של הצבא לפעול שיהיו כאלה שעושים שירות מקוצר להפך זה דבר שנכפה על הצבא על ידי הדרג המדיני. לכן אני אצביע לפוליטיקאי שיקדם שירות מקוצר לבני ישיבות ההסדר אבל רמטכ'ל שיפעל למען שירות מקוצר אפטר מיידית – הצבא עוסק אך ורק בביטחון רמטכ'ל שלא מבין את זה לא ראוי להיות רמטכ'ל גם אם הוא מקדם משהו שמתאים להקשפתי החוץ צבאית (ואגב אני בעד שירות מקוצר לבני ישיבות ההסדר אבל הייתי מחמיר את התנאים חלק נכבד מהם כן הייתי שולח לשירות יותר ארוך יותר).

    אהבתי

  30. בדוגמא שהבאת גם שם אני לא מסכים איתך אכן אם במשך עשרות שנים המדיניות שהתבצעה היא להרוס כל שנה 2000 בתים ביו'ש והיה בא ראש ממשלה ומפסיק את זה הייתי מגדיר את אותו ראש ממשלה כמשנה מדיניות ולא כאחד שמשאיר את המצב על כנו. עניין ההצטברות לא נראה לי קשור לעניין כשאבו מאזן משלם מידי חודש כסף למשפחה של מחבל שהתאבד גם אם הכסף הולך ומצטבר בידי המשפחה הזאת הדרישה להפסקת הקיצבה היא דרישה לשינוי מדיניות לא לשימור המצב.

    אהבתי

  31. אוקיי, אני אדייק את הניסוח:
    בנייה בשטחים הייתה מדיניות קיימת אשר מטבעה מביאה לשינוי המצב בשטח ( גידול במספר המתיישבים).
    נתניהו שינה את המדיניות לטובת מדיניות אשר מקפיאה את מספר המתיישבים.
    כלומר, אם ישנה מדיניות קיימת אשר מייצרת שינוי, נתניהו ישנה אותה על מנת להביא לשימור.
    הוא לא מעוניין בשימור *המדיניות* אלא בשימור *המצב*.
    אם נשאיל מעולם המתמטיקה נתניהו לא מעוניין בגרף עולה בעל שיפוע קבוע אלא בגרף אופקי.
    לגבי בני הישיבות מקבל את עמדתך, אבל שילוב הבנות נתמך (לפחות באופן פומבי) על ידי הדרג המקצועי בצבא באופן חד משמעי אז איני רואה מה זה קשור לנתניהו או לדרג הפוליטי. זו החלטה שלראיית הצבא מונעת משיקול בטחוני או לפחות אינה פוגמת בו.
    לגבי משפחות המחבלים לא הבנתי מה טענתך אבל מסכים שהמשך המצב הזה הוא בלתי נסבל.

    אהבתי

  32. אכן הדרג המקצועי בצבא טוען כך. כמו שהמשפטנים טוענים ששיקוליהם אך ורק מקצועיים ולא פוליטיים. אתה יכול להעריך שזה נכון. להערכתי גם נתניהו חושב שזה לא נכון – ומה שיש כאן הוא קידום אג'נדה. עצם שירות לוחמות אפשר לקבל שזה צורך צבאי. אבל להכריח חיילים שלא מעוניינים בכך לשרת עם בנות זה צורך צבאי? זה לא פוגע במוטיבציה של אותם חיילים? קשה לי לקבל שיש בר דעת שחושב שאין כאן קידום אג'נדה על חשבון הביטחון. אגב לפני בערך 30 שנה טענו קצינים דתיים שקיצור השירות של בני ישיבות ההסדר הוא צורך ביטחוני – זה מספק לצבא חיילים עם מוטיבציה שמקרינים כל כל הצבא. בזמנו אף שהלכתי להסדר זה היה נשמע לי טיעון מוזר מאוד. מאז שקמו המכינות הטיעון הזה כמובן כמעט ולא נשמע.

    אהבתי

  33. מודה שאני לא מתמצא בנושא, אבל אם חייל מצהיר כי מבחינה דתית-הלכתית יש לו בעיה לשרת בגדוד מעורב, האם לא מתחשבים בכך? מכריחים אותו לשרת בצמוד ללוחמות? נראה לי שלא.
    אגב, מה תהיה עמדתך אם מחר יודיעו חיילים דתיים שגם שירות בקרבה לנשים אינו מקובל עליהם – למשל מש״קיות ת״ש או חיילות בתפקידים דומים, שאינן קרביות אבל מטבע התפקיד נמצאות בחיכוך רב עם הלוחמים? האם גם אז תגיד שלהכריח אותם זה פוגע במוטיבציה? איפה נגמר חופש הדת של החייל ומתחילה המסגרת הצבאית? יש כאן סוגיה בעייתית, שאני מודה שאין לי תשובה מוחצת עליה.

    אהבתי

  34. ברגע האחרון ביבי חמק מגורלו של לוי אשכול מול משה דיין. מזל שהיה לו את ליברמן לזרוק לכלבים, כי אם נתניהו היה שר הביטחון, בנט כבר היה מקבל את התפקיד.

    בינתיים בנט הראה כי יש לו כישרון מוכח להוציא שרי ביטחון מדעתם, קודם את יעלון ואחרי זה את ליברמן. מעניין אם זה מה שיקרה גם לשר הביטחון נתניהו.

    מי יקבל עכשיו את משרד החוץ?

    אהבתי

  35. לי.ד,

    כתבת: "ברגע האחרון ביבי חמק מגורלו של לוי אשכול מול משה דיין. מזל שהיה לו את ליברמן לזרוק לכלבים, כי אם נתניהו היה שר הביטחון, בנט כבר היה מקבל את התפקיד. … "
    ___________________
    כוונתך במשפטים אלו לא ברורה לי, ואשמח לקבל הבהרה.
    בכל מקרה, ההשוואה לאשכול – דיין ערב מלחמת ששת הימים נתפסת בעיני בעייתית.
    למיטב ידיעתי, בתקופה זו הציבור הישראלי נטה להעריץ את כל הג'נרלים (ובעיקר את "ילידי הארץ" שבהם ) והתייחס למשה דיין כאל אחד מגדולי האלים. כינוי משה דיין כ"מר ביטחון" בעיני העם היוה לשון המעטה. הוא לא נתפס כאדם אלא כאל.
    בסתירה עזה, לוי אשכול נתפס ע'י הציבור הישראלי כיהודי זקן גלותי (כולל הדימוי הפחדני והכנוע המתלווה לתיאור זה), עסקן מפלגתי חסר כל רקע בטחוני, הססן, מגמגם וחסר ביטחון.
    הלחץ שהופעל על ראש הממשלה אשכול לפנות את כסא שר הביטחון, ולמוסרו למשה דיין – נבע מהחרדה הגבוהה של הציבור הישראלי מאיומי נאצר. במצבי חרדה עזה – נמשכים לאנשים המבטיחים ביטחון. יהיו אשר יהיו כל שאר מגרעותיהם.

    כיום, להערכתי, רוב הציבור הישראלי חש חמיצות (בעוצמות שונות) מתוצאות מסיום מבצע צוק איתן, ומסיום סבב העימות הנוכחי – אך הציבור אינו נתון בחרדה אמיתית, + אינו תופס את בנט כ"מר ביטחון" ואת נתניהו כ"מר אנטי ביטחון".
    נדמה לי שאפילו אלו שתומכים יותר בגישתו של בנט לאיפוק / הבלגה / הכלה מאשר בגישתו של נתניהו – אינם משוכנעים שבנט יתגלה כשר ביטחון מעולה ואילו נתניהו קטסטרופלי.
    לפיכך, כל ההשוואה אינה ברורה לי.

    ב. כתבת: " … בינתיים בנט הראה כי יש לו כישרון מוכח להוציא שרי ביטחון מדעתם, קודם את יעלון ואחרי זה את ליברמן. מעניין אם זה מה שיקרה גם לשר הביטחון נתניהו."
    _______________
    נזכרתי שאיילת שקד סיפרה באיזשהו ראיון רדיו שמה שדחף אותה להצטרף לפוליטיקה זו ההתנתקות מרצועת עזה, ואילו את בנט היו מחדלי צה'ל בלבנון.
    הסקתי מדבריה שמה שבעצם מניע את בנט בפוליטיקה זו השאיפה להשפיע על תפקוד צה'ל ולתקן את מחדליו. מכאן נובע שהוא למעשה חותר לתפקיד שר ביטחון ו/או ראש ממשלה. כל עיסוקיו בניהול המפלגה, בחינוך, משפטים, דתות וכדומה – נתפסים בעיניו בסה'כ כפשרה, וכשלבים בתהליך שיש לעבור בדרך לעמדת הכוח וההשפעה המיוחלת על מערכת הביטחון הישראלית.
    אך סביר שבנט יתקשה לצנזר את ביקורתו מ*כל* ממלאי התפקיד אותו הוא כל כך חומד. כולל משר הביטחון החדש נתניהו. אם כי יהיה כנראה מעט עצור ומנומס יותר כלפי ראש הממשלה שלו מכפי שהיה כלפי "השווים לו בדרגה" יעלון וליברמן. בעיני בנט נוטה לכבד היררכיות ואנשים בעמדות סמכות.

    ג. " … מי יקבל עכשיו את משרד החוץ?"
    ________________
    אין לי מושג.
    שמעתי שגם לארדן וגם לכץ יש הבטחה מנתניהו שימונו לתפקיד מאוד בכיר (ביטחון, חוץ או אוצר).
    אבל אני *מנחשת* שירצה לתת את התפקיד רק למי שהוא סומך עליו שלא יחתור תחתיו. ובעיני נתניהו קריטריון זה עולה בחשיבותו על החובה למלא התחיבויות.
    מכאן, ההימור הפרוע שלי הוא דווקא על יובל שטינייץ.
    סיכוי טוב שאני טועה.

    אהבתי

  36. לקמיליה,
    א. זאת לא הנקודה. מרגע שדיין נכנס לתפקיד איבד למעשה אשכול את השליטה במתרחש. בביוגרפיה של אורי דן על שרון מסופר כיצד בו ביום שדיין נכנס הוא כינס את כל מפקדי האוגדות ודרש מהם תוכניות אחרות. בתגובה שרון תכנן את קרב אום כתף אחרת לגמרי. לוי אשכול גם לא היה עולה לגולן וכנראה גם לא לגדה. דיין גם ניהל את הגדה באופן עצמאי לחלוטין. אנשים אחרים מובילים לתוצאות אחרות. אם בנט היה נכנס לתפקיד ביבי היה מאבד את השליטה הן מול חמאס בעזה והן בגדה. ביבי יודע את זה ולכן העדיף להיכנס לביטחון בעצמו מאשר לתת לבנט שליטה שם.

    אנשים מתארים את המהלך של בנט ככישלון וכסחיטה ילדותית אבל זו לא נקודת הראות של בנט. מבחינת בנט הוא לכד את ביבי במשרד הביטחון. מעכשיו ביבי לא יוכל לתפוס את הפוזיציה הנוחה מלמעלה שבה מצד אחד הוא מר ביטחון (ראי את הפוסטים תמריץ בנושא) ומצד שני לגלגל את הכישלונות על האחראים בפועל כמו שהוא עשה בנושא המנהרות עם בוגי ועכשיו עם ליברמן. ביבי הוא האחראי ועכשיו שיספק פתרונות או שיפנה את מקומו. אם ביבי יכשל זה יוכיח את טענתו של בנט שהבעיה היא בגישה ולא באנשים כמו שנתניהו טען ובנט יהיה שם כמו דיין לקבל את הריבואנד.

    ב. אני מסכים שבנט נוטה לכבד סמכות אבל הוא לא מחפה על הכישלון ונתניהו יודע את זה. לכן נתניהו ציין שיש לו תוכנית ברורה ולא כמו שרמז בנט שבעצם הוא נכנע לחמאס.

    ג. אני חשבתי גם על ניר ברקת אבל נראה.

    אהבתי

  37. לי.ד,

    קשה לי לקבל את תאורך את המציאות הישראלית – שקיים מאבק (על סמכויות, על הקרדיטים להצלחות ועל ייחוס אשמה לכשלנות ועוד) בין ראש הממשלה לבין שר ביטחון. אבל הפיקוד הבכיר של צה'ל, ושל כל שאר כוחות הביטחון, מצייתים בפסיביות ובהכנעה לדומיננטי מבין השניים הנ'ל.
    לתפיסתי כוחות הביטחון ממלאים תפקיד מאוד דומיננטי בקבלת החלטות הקשורות לתחום עיסוקם, ופעמים רבות הם אלו שמכתיבים לראש הממשלה ו/או לשר הביטחון מה יעשו ומה לא יעשו. הדבר היה נכון גם במלחמת ששת הימים וגם בתקופתנו.
    דוגמאות
    1. לפני מלחמת ששת הימים כוחות הביטחון כמעט מרדו במצוות אשכול להמשיך ב"המתנה", ולמעשה הם אלו שכפו על ראש הממשלה לוותר על כסא שר הביטחון. התאורים שקראתי גבלו בכמעט פוטש.
    כאשר דיין מונה לתפקיד שר הביטחון – הם ששו למחוק מזכרונם את כל הנחיות ראש הממשלה, וחברו יחד עם שר הביטחון לעשות כרצונם, תוך צפצוף על הנחיות והגבלות לא רצויות של ממשלת ישראל.

    2. למיטב זכרוני (המעט מפוקפק) במהלך המלחמה, שר הביטחון דיין לא התלהב כלל מרעיון כיבוש מזרח ירושלים. אבל הממונה דאז על גזרת ירושלים (שכחתי את שמו) היה נחוש למחוק את חרפת התבוסה והנסיגה ממזרח העיר ב 1948, ולאחר שקיבל את האישור לנוע קדימה – סרב לעצור לפני שכל תאוותו תהיה בידו. בעיית הקושי של הדרג המדיני לעצור את התקדמות הכוחות, לאחר שקיבלו אישור להתחיל לנוע קדימה – הייתה גם בגזרות לחימה אחרות.

    3. על פי הידוע לנו כיום (אולי יסתבר בעתיד שהתמונה שבידנו מוטעה או חלקית בלבד) – נתניהו וברק היו מעונינים לתקוף את הגרעין האיראני, והשקיעו מאמצים וכספים רבים בהכנות לתקיפה. אבל כוחות הביטחון הישראלים התנגדו למהלך והצליחו להכשילו.
    כלומר, אפילו כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון היו תמימי דעים, וצה'ל לא הצליח להכניס טריז ביניהם, הוא לא אפשר להם לכפות עליהם לציית לפקודות הדרג המדיני. הם כופפו את הדרג המדיני.

    4. עוצמת ההתנגדות מקצה לקצה בצה'ל לדברי בנט שחיילי צה'ל חוששים מהנחיות הפצ'ר יותר מאשר מהחמאס. כנ'ל דברי יעלון שאסור להרוג "ילדה עם מספרים". כנ'ל הצפצוף על הנחיות הדרג המדיני להרוס בתי מחבלים ו/או לא להחזיר גופות.
    פרשנות אפשרית: אלופי צה'ל טוענים שבשרשרת הפיקוד שלהם היועצים המשפטים והפרקליט הצבאי הראשי (ואולי גם שאר הממונים מטעם עצמם על "המוסר בעיתות לחימה") נמצאים גבוה יותר מראש הממשלה ושר הביטחון.
    פרשנות ב': מפקדי כוחות הביטחון בונים דחליל / פתח מילוט "משפטי – מוסרי',' שיאפשר להם לחמוק בעתיד מציות לכל מיני הנחיות, לא רצויות בעיניהם, של הדרג המדיני

    Liked by 1 person

  38. קמיליה,
    ברשותך מספר תוספות.
    המטה ההתקפי בזמן מלחמת ששת הימים לא היה כזה מלכתחילה. הרמטכ"ל רבין (יחד עם חסידיו במטה) נכנס לפניקה והדביק בה גם את הממשלה. המטה הכללי מסר לממשלה הערכה שצפויים לפחות 40000 (ארבעים אלף) הרוגים והממשלה אף הכשירה שטחים רבים שישמשו בתי קברות זמניים. רק לאחר שרבין אושפז (הגירסה הרשמית עד היום היא הרעלת ניקוטין) ועזר ויצמן תפס את ההגה השתנתה עמדת המטכ"ל.
    מי שהחליט על כיבוש ירושליים היה עוזי נרקיס אלוף פיקוד מרכז. לדיין לא היתה סמכות פורמלית לתת פקודות לאלופים והוא התנהג (גם במלחמת יום הכיפורים) כיועץ מיניסטריאלי.
    "הילדה עם המספריים" זו הברקה אייזנקוטית טיפוסית.
    המשפטיזציה בצה"ל לא נולדה בפרקליטות הצבאית אלא במטכ"ל. האב המיילד שלה הוא דן שומרון (הרמטכ"ל בתקופת האינתיפאדה הראשונה) והמניע היה לייצר הפרדה בין החיילים בשטח לבין הקצונה הבכירה. מאז האינדוקטרינציה עשתה את שלה והיום כל אל"מ ומעלה מעדיף את היועץ המשפטי שלו על קצין האש שלו.
    במדינת ישראל אי אפשר לצאת למלחמה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל והממשלה גם לא יכולה להדיחו. הדרך היחידה להראות לו את הדלת היא באמצעות ועדת חקירה.

    Liked by 1 person

  39. קמיליה,
    אני לא חושב שהם פסאיביים, אבל כמו שאר הגורמים גם הם נתונים להנחות המקובלות סביבם. ואם לא דוחפים אותם לכיוון אחר הם ימשיכו לנוע במסלול הישן והטוב.

    התקופה לפני מלחמת ששת הימים היתה מורטת עצבים. ולא פלא שהם הגיעו למקרי קיצון כאלו. מי ששילמו את המחיר היו בסופו של דבר לוי אשכול שהודח ורבין שהתמוטט.

    אינני יודע אם הוא תמך אבל הוא גם לא התנגד. דיין היה חסיד של סוסים דוהרים ולא חמורים עצלנים.

    אני לא יודע אם היו אלו דווקא הגורמים המקצועיים שהכשילו. נדמה לי שגם לנתניהו וגם לברק היו ספקות לא מעטים באשר לתועלת מהמבצע ביחס לעלות שלה. ישראל טובה במבצעים נקודתיים ופחות בהתקפה ממומשכת. הם השתעשעו במחשבה על מבתע כזה ואולי גם ניסו לגלגל אותו בתור בלון ניסוי אבל כאשר ראו שאין הרבה התלהבות בדרג המקצועי ירדו ממנו.
    לאנשים יש נטיה להאדרה עצמית ונדמה לי שמאיר דגן גם כן לקה בכך כאשר הוא תיאר את עצמו כגורם שבלם את המבצע. נדמה לי שהצבא ונתניהו די רואים עין בעין ביחס לאיראן, במיוחד בסוריה. ועם זאת התקפה על איראן עצמה איננה דומה לסוריה.

    באופן כללי נדמה שצה"ל וביבי די רואים עין בעין בסוריה, בעזה ובגדה. ליברמן לא ראה כנראה אבל לא היה לו את היכולת איך לעשות את זה אחרת.

    לגבי המשפטיזציה בעקבות דבריו של חייל זקן. שאלתי היום סמג"ד במילואים על כריתת האונה. הוא צחק ואז הוסיף
    שנדמה שאצל קצינים מדרגת אל"מ הכבוד החליף את ההיגיון. זה מתקשר למה שחייל אמר על ההבדל בין קצינים לחיילים פשוטים שהתחיל באינתיפאדה הראשונה. זה מתקשר לי למיקום של המטכ"ל בתל אביב שאוטם את אוזנו לקולות שמחוץ לתל אביב (מה שצחי הנגבי אמר בעצם). צריך לפתח את זה אבל אילו המחשבות שלי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s