לקראת המשבר החוקתי הגדול באמריקה

שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי מיעוט, אך מנכסים לעצמם זכויות של אסיפה מכוננת. דבר זה נכון לישראל שבה בחירת היושבים בעליון נעשית בידי אליטה הממנה את עצמה, אבל נראה ששופטי העליון בה מבקשים לרכוש לעצמם סמכות שלא תיאמן – לפסוק שאפילו חוקי יסוד אינם חוקתיים.

אבל גם בארה"ב דבר זה נכון. אמנם הליך בחירת השופטים דמוקרטי בהרבה – הם נבחרים בידי הנשיא ומאושרים בידי הסנאט. אך הנשיא אינו מייצג רוב. רוב המצביעים העדיפו את הילארי על פני טראמפ כזכור ועדיין טראמפ ממנה כרגע את השופטים. גם הסנאט אינו מייצג רוב. הסנאטורים הרפובליקנים של מדינות דלות אוכלוסיה כמו מונטנה או ויומינג התומכים במינויי הנשיא מקבלים משקל דומה לסנטורים הדמוקרטים מניו יורק ומקליפורניה המתנגדים להם בתוקף.  כשהשופטים מתמנים הם יכולים, בתוקף היותם הגוף העליון האחראי לפירוש החוקה, שאין כל דרך ריאלית לשנותה, להחליט כל מה שעולה בדעתם. הפלות זה טוב או רע. איסור הגירה מוסלמית זה טוב או רע. הומואים זה טוב או רע. מימון בחירות חופשי בידי מיליונרים זה טוב או רע. עונש מוות זה טוב או רע. מי יודע איך לפרש נכונה חוקה בת 250 שנה. כל מה שצריך זה למצוא חמישה קולות שירצו לפרשה בדרך כזו או אחרת. ובכלל התחזקות כוחם של בתי המשפט העליונים ברחבי העולם היא סיפור מעניין על כך שלמי שניתן כוח עם מעט מעצורים לצדו, יהיה תמריץ להגביר יותר ויותר את כוחו.

עתה בארה"ב, אחרי מינוי השופט ברט קוונו, המפלגה הדמוקרטית ותומכיה עלולים למצוא עצמם במצב קשה. כל רעיון שיצליחו להוציא לפועל עלול להיפסל בבית המשפט העליון השמרני. אם רות ביידר גיזנברג בת ה-85 או סטיבן ברייר בן ה-80 לא יצליחו לשרוד את נשיאות טראמפ, הוא יכול למנות לעליון עוד אולטרה שמרן ובכך לערער את המרקם המשפטי-חברתי באמריקה כליל. למזלם של הליברלים, לקשישים יהודים נבונים ופעילים כמו גינזברג וברייר יש לרוב תוחלת חיים יפה, והקערה עוד יכולה להתהפך אם דווקא אחד השופטים השמרנים יסיים את כהונתו במפתיע בזמן הנשיא הדמוקרטי הבא. הסיכוי לכך נמוך יחסית כי השמרן המבוגר ביותר הוא רק בן 70, השופט השחור קלרנס תומאס.

על אף שהרבה תלוי בביקוריו הלא צפויים של מלאך המוות, בסך הכול מינוי שופט עליון בארה"ב הוא עסק בעל השלכות ארוכות טווח להדהים. זאת כי שופטים ייטו לתזמן את פרישתם עוד בחייהם, אם העת לכך הגיעה בזמן שבבית הלבן יושב נשיא שישמחו שיבחר להם מחליף.  זאת אומרת שבעוד שלושים שנה לערך יחפש ברט קוואנו זמן פרישה בעת שבה יושב בבית הלבן רפובליקני, וביידר גינזברג תשדל לקחת כל תרופה שתבטיח שתצלח את שנות טראמפ, אף שקרוב לוודאי שהייתה פורשת כבר אם הילארי הייתה הנשיאה. ייתכן אם כך שמינוי של שופט מסוים יבטיח שדורות על גבי דורות של שופטים שיחליפו אותו יבואו מאותה אסכולה רעיונית; דבר שכאמור השופטים שולטים בו באמצעות יכולתם לתזמן את פרישתם.

בנסיבות של יאוש טוטאלי מבית המשפט עלולה המפלגה הדמוקרטית להידרש לרעיון שעלה כבר בזמן נשיאות רוזוולט – להעמיס את בית המשפט בשופטים. החוקה אינה קובעת שבבית המשפט ישבו תשעה שופטים וניתן לחוקק חוק שקובע שישבו בו דווקא עשרים וכל השופטים החדשים יתמנו בידי הנשיא המכהן. אבל ספק אם בית משפט עליון יקבל חוק כזה שחותר תחתיו כחוקתי. הרי יש בכך פגיעה חריפה בעצמאות השיפוטית. עימות בסוגיה זו יהפוך למשבר חוקתי חסר תקדים שהשלכותיו מי יכול לשער. עדיין העולם המערבי התקדם כברת דרך – אנו בנקודה היסטורית שבה זהו אבסורד לחשוב שאפילו מחלוקת כזו יכולה להדרדר לאלימות המונית. יהיה אשר יהיה הפיתרון לסיטואציה כה קשה, כולם יבינו בסוף שעליו להיות מושג בדרכי שלום.

68 תגובות על ״לקראת המשבר החוקתי הגדול באמריקה״

  1. קראתי היום בנושא שימוע לפני פיטורין ומספק פסיקות בנושא.
    לכאורה נושא לא פוליטי בעליל ולכן אולי לא מגיע לתקשורת – אבל בית המשפט העליון מזמן החליט שאינו בית משפט אלא מחוקק על, כי פסיקתו לא נדונה לביקורת ותהליכים כמו בתהליך החקיקה ואילו כוחו בפועל קרוב לכוחה של החקיקה.

    לדוגמה – החליט בית המשפט כי שימוע לפני פיטורין דינו כשימוע בסדר דין פלילי.

    מעניין אבל שאף אחד לא באמת מנסה לעצור את הסחף, נראה שרק מדברים על זה.

    אהבתי

  2. ולגבי מינוי השופטים לעליון בארה"ב, רוב המינויים בעבר היו ברוב מאוד גדול, ולא מפלגתיים (bipartisan) במיוחד, היתה הבנה שבע"פ שהסנאט מאשר מועמדים ראויים משכמם ומעלה. השיטה עבדה, פחות או יותר, באופן מתפיע.
    כנראה שהעידן הזה חלף עם מה שהרפובליקנים עשו לאובמה עם המועמד מריק גארלד.

    אהבתי

  3. המטוטלת פעם נעה לכיוון הזה ופעם לכיוון הנגדי. פעם הפורטונה מעניקה לאלו גדולה ופעם ליריביהם. האדם הנבון לא מתרגש מההצלחה כשם שאיננו מתרגש מהכישלון. מה שקרוי בשפת הראשונים מידת ההשתוות.

    אנו בימינו מאמינים בהצלחת האדם. הראשונים הסתפקו בגאולת הנפש. ההצלחה החיצונית היתה מוטלת בספק. דברים לא השתנו רבות ולרוב השינוי היה מקומי בלבד. מבני העומק נשארו כשהיו. בדורנו מאמינים כי הגורמים הבסיסיים נעלמו. אולם שווי משקל איננו מתרחש סתם. הוא תולדה של גורמים הדואגים להשאיר אותו במקומו.

    קראתי תחזית לפיה הרכב האוטונומי יביא לירידה בפקקים כי אנשים יתחלקו בו. ואני אומר שרכב אוטונומי יגביר את הפקקים. אנשים לא ירצו להתחלק ברכב שלהם עם אנשים זרים והמחלות והלכלוך שלהם. מנגד חבל שהוא ישב כל היום בחניה של העבודה. עדיף שיעשה את דרכו להוציא את הילדה מבית הספר, את הילד לחוג, את האישה לספרית ועוד ועוד.

    אהבתי

  4. kb, ואולי הכול התחיל כשאובמה נשא נאום חם שבו הכיר בסגולותיו של ג'ון רוברטס כשופט ובכל אופן הודיע שיצביע נגדו בשל ההבדל בערכים?
    בכל אופן רוברטס לא נשאר חייב לאובמה על המילים החמות ותרם למורשתו לדורות כשהדהים את כולם ותמך בהמשך האובמה קר.

    אהבתי

  5. תמריץ ,

    אתה כותב , באבחת מקלדת , דברים בלתי נתפסים ממש :

    שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי מיעוט, אך מנכסים לעצמם זכויות של אסיפה מכוננת. דבר זה נכון לישראל שבה בחירת היושבים בעליון נעשית בידי אליטה הממנה את עצמה, אבל נראה ששופטי העליון בה מבקשים לרכוש לעצמם סמכות שלא תיאמן – לפסוק שאפילו חוקי יסוד אינם חוקתיים.

    עד כאן הציטוט :

    שופטי בית המשפט העליון , לא ממונים על ידי שום מיעוט . להיות שופט , זה מינוי מקצועי . מינוי מקצועי משמע : אתה צריך לעמוד בקריטריונים מקצועיים לעילא . למשל , בשביל להיות שופט שלום , אתה צריך 5 שנות ניסיון , כעורך דין . כך הדבר לרוחב המערכת , כאשר מגיעים למינויים מקצועיים. לא הציבור ממנה אותם . למשל :

    אי אפשר למנות סתם אדם , להיות ראש השב"כ אתה הרי מבין . כך גם מפכ"ל המשטרה . כך נניח מוסדות לשכת עורכי הדין . כך יועמ"ש וכדומה . אפילו כך :

    יש ועדה לבחירת שופטים , והרכב הוועדה , הוא על פי מפתח של מנדטים (או מעין , מנדטים בכנסת ) .

    ואף אחד לא מנכס לעצמו , שום זכויות של אסיפה מכוננת . השופטים לא מחוקקים שום דבר . השופטים מעבירים ביקורת שיפוטית על חוקים , לא מחוקקים . לפחות הפנמת שכך הדבר בכל העולם . לאחרונה למשל : בית משפט עליון בהודו , פסק בניגוד לחוקה ולנוהג , בקשר לזכויות הומוסקסואלים , ואילו בית משפט חוקתי ברומניה , פסק שאפשר להמשיך ולחוקק הצעת חוק , שלמעשה , מצהירה , שנישואין הם רק בין גבר לאישה לכאורה .

    אתה כותב על חוקי יסוד . אבל , אתה רואה חוקים , ואפילו חוקי יסוד . למעשה , מדובר בעקרונות יסוד , ולא חוקי יסוד . חוקי היסוד , רק מצהירים על מה שקיים ממילא . והרבה לפני חוקי היסוד , בתי משפט בישראל , נהגו על פי עקרונות יסוד , ובהתאמה מערכות נהגו כך . למשל :

    הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט , נקובה מפורשות , בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . האם אתה מאמין , שהרבה לפני כן , לא כך נהגו מערכות משפט ומימשל , משמע : כאילו נקובה הייתה הזכות , וכזכות יסוד . חוק יסוד , רק מצהיר על הקיים . לא מכונן אותו לרוב .

    לא נישאר צעירים פה , אבל , הסברתי לא פעם :

    המחוקק , בכל השיטות הדמוקרטיות למעשה , לא כשיר לחוקק . זוהי אסופה של אנשים שהם הדיוטות בחוק ומשפט , ונבחרים לא פעם , פשוט אד הוק, והרקע שלהם , סוף העולם : מלצרים , בנאים , עיתונאים , כלכלנים וכדומה . זה לא עובד . צריך ביקורת שיפוטית של שופטים , שהם הבקיאים בדבר . הבקיאות שלהם , מזקיקה , עשרות שנים של ניסיון אכזרי ביותר . אין מה לעשות , כך הדבר , ובכל העולם כך .

    טוב , לא נגמור פה ….

    להתראות

    Liked by 1 person

  6. רק להבהיר בצורה יותר מדוייקת , על הוועדה לבחירת שופטים . הרכב הוועדה נקוב בחוק יסוד : השפיטה ( סעיף 4 ) כך מצטט :

    מינוי שופטים
    4. (א) שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים.
    (ב) הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הועדה.

    זהו הרכב הוועדה . לשופטים של העליון , צריך להיות יד בדבר הרי . וכך גם נציגי הרשות המבצעת , וכמובן נציגים של הכנסת , ולשכת עורכי הדין . שום מיעוט , שום עצפור , שום בטיח .

    להתראות

    אהבתי

  7. תמריץ, איך אתה משווה בכלל?

    המינוי של רוברטס באמת חצה את המפלגה הדמוקרטית, ועדיין עבר ברוב גדול בסנאט כולל ע"י הדמוקרטים. כשאובמה נושא נאומים חמים זה לאו דווקא כי הוא חש רגשות חמים, אלא כי זה האיש וזה הסגנון, באותה מידה שכשטראמפ נואם נאומים גזעניים זה לאו דווקא כי הוא גזען, אלא כי זה האיש וזה הסגנון.

    אובמה התייחס ביום ההצבעה נגד רוברטס שההצבעה שלו בבוקר היא כי מה שעומד על המאזניים הוא מסוכן מידי מכדי לתת לרובטס להנות מהספק, החלטות בנושא זכויות אדם, פרטיות וכו'. עדיין הזהיר את הדמוקרטים הפרוגרסיבים שטענו שהיה צריך לעשות פיליבסטר וכו', שמדובר בתקדים מסוכן.

    בכל מקרה, איפה בכלל ההשוואה למה שעשו למריק גרלנד המסכן?
    אובמה מצא את המועמד הכי זקן והכי לא פרוגרסיבי שיכל למצוא ומיץ' מקונל גרר אותו עשרה חודשים בלי אפשרות לשימוע בועדה. אפילו לא שימוע.

    אהבתי

  8. רק הבהרות ולינקים :

    בית משפט עליון בהודו , פסק שסעיף בחוק העונשין לא חוקתי ( הפללה של הומוסקסואלים , ולא כפי שכתבתי לגבי החוקה ממש ) כאן ניתן לקרוא ( וגם הפסק דין עצמו ) :

    https://www.jurist.org/news/2018/09/india-supreme-court-decriminalizes-gay-sex/

    וכאן ברומניה , בית משפט חוקתי גבוה , שמאשר הצעות חוק וכדומה נהלי חקיקה :

    https://www.jurist.org/news/2018/09/romania-high-court-approves-referendum-that-may-impede-legalization-of-same-sex-marriage/

    להתראות

    אהבתי

  9. "הטענה שעשו עוול למריק גרלנד מגוחכת. לא היה רוב פוליטי למינויו. אז הוא לא מונה."

    זה יפה שאנשים שרוממות החוקה/המילה הכתובה בגרונם באים בפרשנות מרחיבה כשנוח להם.
    זה ויכוח מוכר בפוליטיקה האמריקאית, מה משמעות ה- advise and consent"" כתפקידו של הסנאט בבחירה של הנשיא שופטי עליון. ברוב המוחלט של המקרים הסנאט אישרר את המועמד של הנשיא. מעולם בהיסטוריה האמריקאית לא קרה שהסנאט לא מאפשר שימוע למועמד, עד שזה הגיע למועמד של אובמה. אז אני חוזר למה שכתבתי בהתחלה, העידן של הצבעות חוצות מפלגות על מינוי שופטים כנראה נגמר עם מקרה גארלנד. מעתה אם אין רוב פוליטי בסנאט לא יהיו מינויים לעליון עד הבחירות הבאות, אמצע או סוף קדנציה.

    אהבתי

  10. יש תהליכי ריאקציה ויש ריאקציה לריאקציה. אולי בסוף יקלטו שבית משפט עליון לא אמור להיות כה פוליטי וימנו שופטים יותר נייטרליים.

    אהבתי

  11. ורק להמחשה , של הענין שכתבתי עליו , שלמעשה , חוקי יסוד , רק מצהירים לרוב , על הקיים למעשה ולא מכוננים אותו . ומה שקיים והיה קיים למעשה , לא נזקק למעשה , לשום חוק או חוק יסוד.

    הנה , ניקח כאמור וכמוזכר , את הזכות לפרטיות :

    הזכות לפרטיות , נקובה בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ( תחילת שנות התשעים ) הנה מצטט את סעיף 7 לחוק היסוד :

    פרטיות וצנעת הפרט

    7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

    (ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

    (ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

    עד כאן הציטוט :

    ודוק , הרבה לפני , בשנת 1981 , חוקק חוק הגנת הפרטיות , הנה מצטט את סעיפים : 1, 2 כך :

    איסור הפגיעה בפרטיות

    1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

    פגיעה בפרטיות מהי

    2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

    (1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

    (2) האזנה האסורה על פי חוק;

    (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

    (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

    עד כאן הציטוט :

    אבל , נחזור אחורה , אפילו ל- 1969 , ונמתח קו עד היום עם ערך השיוויון . ערך השיוויון , לא נקוב מפורשות , בשום חוק יסוד במדינת ישראל , ועד היום כך בעיקרון ( אבל לא לישון ) . אבל ,ב – בג"צ 98/69 , אהרן א' ברגמן נגד שר האוצר ו – מבקר המדינה , כג ( 1 ) ע' 693 , נדון החוק ( חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות בשנת תש"ל ( מימון , הגבלת הוצאות ובקורת ) , תשכ"ט 1969 ) אשר לפי הנטען , לא נתקבל כדין , על שום שהוא נוגד את עקרון השוויון של הבחירות הקבוע בסעיף 4 של חוק יסוד : הכנסת . וכך על פי אגרנט דאז , מצטט אותו :

    בדיון זה היו עשויות להתעורר שאלות חוקתיות מוקדמות נכבדות מאוד …..

    ועוד :

    ליתר דיוק , הוא מיישם את העקרון הכללי הזה , בחינת אמנציה ממנו , בשטח המיוחד של דיני הבחירות . אבל הוא יכול להתקיים גם בפני עצמו , בלי להישען על סעיף בחוקה כתובה , הקובע במפורש את העקרון של שוויון הכל בפני החוק . אצלנו אין סעיף מפורש כזה , לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף " משוריין " של חוק יסוד , ואף על פי כן רעיון זה , שאינו כתבו על ספר , הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו . על כן מן הדין הוא שבמקרי גבול דוקא , כאשר הוראה של החוק החרות ניתנת לשני פירושים , נעדיף אותו פירוש המקיים את שוויון הכל בפני החוק ואינו שם אותו לאל .

    עד כאן הציטוט :

    כלומר , עיקרון השיוויון , ובפני החוק לא כל שכן , הינו עיקרון על , אשר בין אם הוא נקוב בחוקה , או בחוק יסוד , או בין אם לאיו , הרי , הוא עיקרון יסוד , שיש להחילו , הן בחקיקה , והן במעשי הרשות המבצעת . והרי , עד היום , לא ננקב חוק זה , במפורש ( למעט חוק יסודות התקציב , אבל , לא במפורש בצורה הרמונית ממש ) בשום חוק יסוד .

    וזה הענין :

    לא החוקים רק , גם לא חוקי יסוד , אלא : העקרונות , עקרונות היסוד , הם הענין המהותי . והם קיימים מקדמת דנא , וחוקי היסוד לרוב , רק מצהירים עליהם . ומי בדיוק למעשה יישם אותם והטמיע אותם ? בתי המשפט במובנים הכי אפקטיביים .

    כך הדבר , ולא אחרת !!

    להתראות

    אהבתי

  12. מחר יקום השופט שיאמר שהתורה הקדושה היא העיקרון הקודם לכל חוק יסוד. ומה אז? עקרונות שיפוטיים שדורסים הכרעת הרוב כמו שאתה מציע, אל רום, יכולים רק לעמוד לבחינה בדרך אחת – מלחמת אזרחים עקובה מדם. וכפי שקרה בארה"ב במאה ה19.

    אהבתי

  13. השופטים באמריקה ממונים לכל חייהם? מעניין למה לא מגבילים את זמן כהונתם ואת גילם? ומה קורה אם אותם 2 שופטים זקנים יחטפו אלצהיימר או מחלת זיקנה אחרת שתשבש את מוחם? גם אז הם ימשיכו לשםוט?

    אהבתי

  14. אני מניח שאנחנו בעידן שבו כאשר בסנאט יש רוב מהמפלגה היריבה לזו של הנשיא, לא יבחרו שופטים לבית המשפט העליון. מה שקרה לגרלנד יקרה גם בעתיד, גם בכיוון ההפוך. אולי זה לא נורא.
    הפוטנציאל למשבר החוקתי האמיתי הוא העובדה, שכמו שאתה מצביע, הנשיא הוא רפובליקני למרות שיותר מצביעים הצביעו ליריבתו, הסנאט הוא רפובליקני רק בגלל שמדינות דלילות אוכלוסין מקבלות אותו ייצוג כמו מדינות רבות אוכלוסין. כמובן שהם תוצר החוקה האמריקאית שאיננה חדשה, אבל בכל זאת מאחורי מציאות שהציבור המצביע למפלגה הרפובליקנית הוא באופן גורף לבן, בעוד שארצות הברית תיאבד את הרוב הלבן שלה בעשורים הקרובים, אך הדבר איננו משתקף באותה מידה במערכת הפוליטית מכיוון שרוב המדינות דלילות האוכלוסין הן הרבה יותר לבנות מהמדינות רבות האוכלוסין.
    כאשר מדובר יהיה ויכוח לא רק על הבדלים אידיאולוגיים, אלא מאבקי שליטה על רקע אתני, all bets are off, אני לא חושב שניתן לבטל את האפשרות של גלישה לאלימות.
    מה שעשוי לרמז על העתיד הן מה שקרה בבחירות למושל צפון קרולינה. לאחר שהמועמד הדמוקרטי ניצח ניצחון דחוק, הזדרז הרוב הרפובליקני באסיפה של המדינה להעביר חקיקה שתנטול מהמושל סמכויות. בית המשפט העליון פסל את החקיקה, אבל אני מניח שדברים כאלה יקרו יותר ויותר.
    אני חושב שאחד האירועים שממעיטים בערכם בהיסטוריה האמריקאית היא (למרות שמו) ה-Great Migration, ההגירה המסיבית של שחורים מהדרום לצפון במחצית הראשונה של המאה ה-20. היו להגירה הזו מספר תוצאות, אבל אולי התוצאה החשובה ביותר היתה שהשחורים שהיו רוב בדרום קרולינה ובמיסיסיפי לפני גל ההגירה, וקרוב לרוב במדינות אחרות. לו היה רוב שחור בחלק ממדינות הדרום היה תהליך מתן זכויות ההצבעה וזכויות אזרח לשחורים בשנות ה-50 וה-60 סבוך הרבה יותר – ולמעשה דומה יותר לביטול משטר האפרטהייד שתוצאתו היתה שלבנים היו מאבדים את כוח פוליטי משמעותי. היינו אולי עדים לבריחה מסיבית של לבנים ממדינות שלמות כפי שאכן היתה בריחה של לבנים משכונות ומערים בעלי רוב שחור.
    אבל מסתבר שלא לעולם חוסן, יש בארה״ב שינויים דמוגרפיים שנדמים כבלתי הפיכים – טראמפ הגיע מאוחר מדי. הלבנים יאבדו שליטה מתישהו, וזה כנראה יהיה כואב.

    Liked by 2 אנשים

  15. אני רואה שהשמטתי משפט שלם – השחורים שהיו רוב או קרוב לרוב במדינות שונות בדרום הפכו למיעוט בעקבות גל ההגירה צפונה. זה הפך את מתן זכויות אזרח קצת פחות בעייתי מבחינת הלבנים בדרום.

    אהבתי

  16. תמריץ ,

    אני לא מציע כלום תמריץ , אני מתאר מציאות שאין בלתה . ותעזוב אותנו מרטוריקות עלומות וערטילאיות כפי " התורה הקדושה " . ישנם עקרונות יסוד . והם מקדמת דנא כך . אפילו התורה הקדושה בעיניו של אדם ושופט נניח אם היה רלבנטי :

    מכתיבה את עקרונות הגנת הפרטיות . מכתיבה כבוד אדם כערך על . מכתיבה ומטיפה לשיוויון בפני החוק . זכות גישה לערכאות , ועוד עקרונות יסוד כהנה וכהנה . אלו עקרונות שהם אוניברסליים ופרקטיים בשיפוט . והחוקים וחוקי היסוד , רק מצהירים עליהם מסביר לך , לא מכוננים אותם לרוב .

    זה נובע מדינמיקה של החיים . הסברתי לך כבר פעם : החיים מסבכים ויוצרים את המשפט לרוב , ולא המשפט את החיים .

    להתראות

    אהבתי

  17. תמריץ , רק שורת מחץ , כי הנושא לא פשוט להבנה :

    כאשר מחוקקים חוק , לא כל שכן חוק יסוד , אנו מדמים , שיוצרים משהו , יוצרים מאפס , מלא כלום . אבל , אין זה כך במציאות . במציאות , חוק היסוד ( או סעיפים למעשה בחוק יסוד ) לא מכונן , לא מייצר , אלא מצהיר על הקיים . לכן , למעשה :

    חוק היסוד , הוא זה שפוגע או מבטל , ולא השופטים או ההחלטה השיפוטית ( אם היה רלבנטי כרגע ) . ומה הוא מבטל ? מבטל , עקרונות יסוד , שמקדמת דנא , כך הם נוהגים , והם למעשה קודמים לחוק אפילו , ואפילו קודמים במובן פילוסופי , לחוקה עצמה .

    לכן ( פשוט לא יכול להיכנס לסיבוכים ) היוצרות בעיקרון מתהפכות : החקיקה לא פעם , לא מייצרת , אלא , היא מבטלת . לא השופטים מבטלים משהו , אלא החקיקה מבטלת למעשה . השופטים לרוב ,רק אמונים , על : שמירה או קיום , של עקרונות וערכי על , שהם למעשה , התכלית של חוקה , או חוקי יסוד ונוהגים כפי שהמחשתי , מקדמת דנא . כלומר : השופטים , דואגים ,שחוק היסוד , לא יפגע בעיקרון יסוד . והעיקרון , קודם לחוק . שהרי החוק , הוא ביטוי של עיקרון , ולא ההיפך .

    להתראות

    אהבתי

  18. רק נמחיש הדבר , ביתר קונקרטיות תמריץ :

    נניח שהיה חוק יסוד , או סעיף בחוק יסוד כך ( דמיוני לגמרי כמובן ) :

    חוק יסוד : המלחמה בפשיעה

    וסעיף 1 כך היה מורה אותנו :

    לצורך מלחמה בפשיעה , כל רשות ביטחון , רשאית , להפר הפרטיות , של כל אזרח , בכל מצב ומצב .

    אם כך , ברור שאדם מגחך . ודאי : העובדה שהכותר נושא : חוק יסוד , לא עוזר כהוא זה . העובדה אפילו , שחוק היסוד , מכתיב עיקרון על סובייקטיבי : מלחמה בפשיעה , לא עוזר כהוא זה , מדוע :

    מכיוון , שהגנת הפרטיות , השמירה על ערך צנעת הפרט מפני חדירה שרירותית אליו , הינו עיקרון על , שהוא קודם ועליון למה ? לעצם קיומו של חוק יסוד או הדוקטרינה הטכנית פורמלית למעשה , שמתכנה : חוק יסוד . אלו לא מילות קסם , שאפשר להערות לתוכן , כל תפיסה או דוקטרינה . ובכך , נגמר הסיפור !!

    להתראות

    אהבתי

  19. לתמריץ:
    איך יתכן ששופט שלא מתפקד ישאר על הכס? איך יתכן שיתנו סמכויות כה גדולות למישהו שלא מתפקד? זה לא נראה לך צורת משטר מגוכחת?
    למה לא מגבילים את גיל השופטים?
    ל-Georgvon1 : הילרי ניצחה בכ-20 מדינות ובסך הכל זכתה ב-3 מיליון קולות יותר מטראמפ.

    אהבתי

  20. אני מצטט את אלרום מהדיון הקודם עם יאיר:
    "אנשים חברה ותרבות , אלו האנשים שמצביעים לכנסת . ומה הם עושים בכך ? הם קובעים את הרכב בית הנבחרים , והרכב הממשלה . ולמה ? על מנת לתת ביטוי מהותי ואפקטיבי ופורמלי , להשקפות העולם שלהם , לאופן שבו הם רוצים לאפיין חייהם . לאופן שבו הם רוצים לממש את מאווייהם התרבותיים והאתניים לשיטתך שלך ."
    (https://tamritz.wordpress.com/2018/09/29/290918/#comment-32517)
    מנגד אלרום מבהיר כאן:
    "המחוקק , בכל השיטות הדמוקרטיות למעשה , לא כשיר לחוקק . זוהי אסופה של אנשים שהם הדיוטות בחוק ומשפט , ונבחרים לא פעם , פשוט אד הוק, והרקע שלהם , סוף העולם : מלצרים , בנאים , עיתונאים , כלכלנים וכדומה . זה לא עובד . צריך ביקורת שיפוטית של שופטים , שהם הבקיאים בדבר . הבקיאות שלהם , מזקיקה , עשרות שנים של ניסיון אכזרי ביותר . אין מה לעשות , כך הדבר , ובכל העולם כך ."
    (https://tamritz.wordpress.com/2018/10/07/071018/comment-page-1/#comment-32609)
    יש כאן איזו סתירה שאשמח לקבל הסבר. מחד הדרך שלנו לממש את המטרות שלנו עוברת בבחירת אנשים שיחוקקו את המטרות שלנו בתור חוקים. מנגד הם אינם כשירים לחוקק ולכן את החוקים מחוקק בית המשפט…

    Liked by 2 אנשים

  21. י.ד :

    נקודה חשובה . יש אכן סתירה תיאורטית ומעשית . אבל , קודם כל , בית משפט , לא מחוקק . אף פעם לא מחוקק , למעט מקרים נדירים ביותר ( נניח , תקנות של בית משפט בינלאומי , למשל בהאג הפלילי , שעוברות אישור , של אסיפת המדינות החברות ) . ואגב , בארץ ובעולם , הרשות המבצעת , מחוקקת למעשה ( מחוקק משנה , תקנות , חקיקת משנה מה שנקרא ) .

    אלא , שאת הסתירה , אין ליישב . מכיוון שהיא מובנית בתוך אופיו של המשטר הדמוקרטי :

    במשטר דמוקרטי , העם הוא הריבון . הציבור הוא הריבון . הוא הריבון הטבעי . מאידך :

    אין העם , יכול לשלוט באופן ישיר . לכן הוא ממנה נציגים , שיחוקקו וישלטו בשבילו . אבל :

    זה אומר , שהריבון הייצוגי ( הכנסת ) והרשות המבצעת הנבחרת מתוכה , הם שלוחי הציבור . הם נאמני הציבור . הם פועלים בשם הציבור . וזה הענין :

    שהם לא יכולים לפעול שלא לטובת הציבור . לטובת עצמם . כל מה שיש להם , הוא של הציבור , שנתן להם אותו . אין להם דבר משל עצמם ובשביל עצמם . ואיך מוודאים זאת ? איך הציבור מבקר זאת ? אם כך , על ידי קיומו של " שלטון החוק " :

    קיומו של שלטון החוק , משמעו : שהציבור או המערכות , מוודאות , שהרשות המבצעת והמחוקקת , לא פועלת בשביל עצמה , אלא : אך ורק בשביל הציבור ולטובתו . אין אדם מעל החוק . זהו לא שלטון של אדם ,ששולט על פי קפריזות , אלא שלטון של החוק , ולכן יש בתי משפט :

    לוודות , שהשלטון הינו שלטון החוק , ולא שלטון אדם , שמבצע מעשים שרירותיים . בתי המשפט , הם הבקרה והאיזון והריסון , לשרירות ליבו הטבעית והמוטית של המימשל . שהציבור , לא יסבול ממעשי שרירות לב של השליטים .

    אז בפועל : להלכה הציבור הוא המחוקק והמבצע , אבל , בפועל , לא הוא עושה זאת ( הציבור ) כי הוא לא יכול . בלאקונה הזו , נכנסים בתי המשפט . הם לא עובדים בשביל אף אחד . רק בשביל תקנות הציבור ושלטון החוק .

    כלומר : על מנת שיהיה ביטוי כלשהוא , לשלטון העם , העם בוחר מחוקקים . הוא בוחר אותם בצורה חופשית כרצונו ( כל אדם בעיקרון יכול להיבחר , אין שאלה מקצועית ) אבל בפועל , העם לא שולט במעשה ידיו או בבחירתו מחד , מאידך : המחוקק עצמו , אכן , לא כשיר לחוקק . אבל , מה לעשות , והביטוי המרכזי של שלטון העם , זה בחירה של בית המחוקקים וחקיקת חוקים . את הלאקונה או החסר , ממלא בית משפט , עם שופטים מקצועיים . כך הדבר . יש סתירה מסויימת , אבל , זוהי השיטה הנוהגת .

    נ.ב : אל תטעה , המחוקק האולטימטיבי לא פעם , האולטימטיבי והאפקטיבי , זה בתי משפט למעשה . אבל , לא כך פורמלית הדבר כמובן . וזה מאוד סבוך להסבר .

    להתראות

    אהבתי

  22. י.ד :

    רק להבהיר ולהמחיש האבסורד ( שאני כותב , ששופטים לא מחוקקים להלכה , אבל למעשה , לא פעם , הם המחוקקים האולטימטיבים בפועל , הכל בלי להיכנס יותר מדי לסיבוכים תיאורטים ) :

    בזמנו למשל , הבאתי קייס פה ( עליון , בהקשר אחר אבל ) בו קרה איזה מקרה פלילי בעייתי משהו :

    סעיף 192 לחוק העונשין , כך מורה אותנו , מצטט :

    המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.

    עד כאן הציטוט :

    הסעיף מורה בפשטות : מי שמאיים על אדם גופא , ישירות ,או מאיים על אדם לחילופין , בקשר לפגיעה באדם אחר , הרי דינו מאסר שלש שנים .

    עד כאן טוב ויפה : גדי מאיים על משה שהוא ישרוף לו המועדון , באם לא יחזיר לו חוב . או שלחילופין , הוא יכה את בנו ( צד ג' , בנו של משה ) באם לא יחזיר לו החוב .

    ודוק :

    מה קורה , באם גדי מאיים על משה , שאם לא יחזיר לו החוב , הוא יתאבד ( גדי עצמו יתאבד ) . גדי מאיים על משה . נכון . זה לכאורה אסור . אבל , לא מאיים על ידי פגיעה במשה , וגם לא על ידי פגיעה בצד ג' ( מקורב אם לאיו למשה ) אלא :

    הוא מאיים על ידי פגיעה בו עצמו . על ידי זה שהוא יזיק לעצמו . כלומר :

    מה דינו של המאיים , לפגוע בעצמו ולהתאבד במקרה שלנו , וזה לכאורה האיום .

    סיפור מהתחת אכן !! האם המחוקק פתר הבעיה ? ממש לא . אבל הסעיף עומד בעינו , וכתב אישום מוגש . אז מי יפתור הבעיה ? יחכו שנים לאינספור תיקוני חקיקה . החיים רצים ומהר .

    למעשה , השפיטה של העליון , יצרה אפקטיבית , חקיקה . מעשה חקיקה אפקטיבי , וקבעה ( אם לאיו ) שמאיים כזה , לא ממש אשם לכאורה ( מסובך ) .

    בתכוף , אשאיר לך לינק לעליון , שם , נאשמת , איימה על שופטת שהיא תתאבד , בגין פסק דין מעוול לשיטתה .

    להתראות

    אהבתי

  23. ורק שורת מחץ או המחשה בקשר לנושא הפוסט ונושאי תגובותי :

    כאשר בית משפט , עומד לפני מצב קשה דנן כמוזכר , משמע :

    האם אדם שמאיים על אדם אחר , שהוא יתאבד ( האדם המאיים יתאבד ) מאיים למעשה על צד ב' , במובן של סעיף 192 לעי"ל ? אזי :

    במצב דנן , לשון הסעיף , לשון החוק , לא עוזרים . זהו המצב , שבו בית משפט , מפעיל עקרונות על בין היתר ( אפרופו חוקי יסוד ) על מנת לצאת מן המבוך . בלי עקרונות על , בלי הרמוניה , המערכת מייצרת , אסופה אדירה של מלל , חסרת תאימות , עם החיים , ומקרי החיים . החיים מסבכים המשפט , ולא המשפט את החיים ברוב המקרים . לכן , מה שהמחוקק מחוקק , ומתכוון לחוקק , לא תמיד ,תואם את המציאות בפועל . לכך יש שופטים , לכך יש בתי משפט .ונדרשת לכך , בקיאות ,וכישורים קוגנטיביים , בלתי נתפסים ממש . מומלץ שוב , לקרוא הפסק דין , שהוא פשוט יחסית . השופטת שם , לא תוכל להעיד כהוא זה , שזה פסגת המאמץ או הכישורים שלה , האמינו לי , אבל , סיבוך לא פשוט כלל וכלל .

    להתראות

    אהבתי

  24. א. מצטרפת להמלצה על סרטון הוידיאו המשעשע של ביל מאהלר (במעלה התגובות לפוסט) "כוח מוליד כוח". הומור מתוחכם.

    למרות שניתן להתווכח עם טענתו שמדינות אדומות (רפובליקאיות) נשארות אדומות רק כיון שהן מונעות (באופן לא מוסרי) את זכות ההצבעה מרבים.
    כנרמז מדבריו – רבים אלו (לדוגמא אסירים משוחררים, שידוע שאחוז השחורים וההיספנים בהם גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה) היו מצביעים עבור הדמוקרטים.
    בלי להיכנס לדיון האם מגיע לאסירים משוחררים ו/או לאסירים בפועל, זכות הצבעה למוסדות השלטון – יש כאן הודאה סמויה בחולשת המפלגה הדמוקרטית בקרב האוכלוסייה הלבנה. האוכלוסייה שעד לעבר הלא רחוק, לפני גלי ההגירה המסיביים ממרכז יבשת אמריקה ודרומה, היוותה את הרוב המכריע באוכלוסיית ארה'ב.
    מכאן ניתן לטעון שהעובדה שהמדינות הכחולות (קרי הדמוקרטיות), כמו קליפורניה וניו יורק, מסרבות לנקוט צעדים נדרשים למניעת הצבעה של המוני מהגרים בלתי חוקיים – היא שאינה מוסרית. כנ'ל התנגדותן התקיפה לכל גירוש של מהגרים לא חוקיים.
    יותר מכך, ניתן לטעון שהמדינות הדמוקרטיות הפכו לכל כך מרובות אוכלוסייה (בהשוואה למצב ב 200 השנים הראשונות של הפדרציה האמריקאית) היא שהן אלו שקלטו את גלי ההגירה הבלתי חוקית. הגירה שמאפייניה ודפוסי הצבעתה הן שהפכו את קליפורניה הענקית ממדינה אדומה למדינה כל כך כחולה. תהליך שכרגע הדמוקרטים (כולל ביל מאהלר בסרטון הנ'ל) מנסים להעביר את מדינת מיאמי המתנדנדת בין הכחולים לאדומים.

    ב. מאמר מומלץ על מריטוקרטיה.

    בהמשך לטענתו של אל רום:
    " … המחוקק , בכל השיטות הדמוקרטיות למעשה , לא כשיר לחוקק . זוהי אסופה של אנשים שהם הדיוטות בחוק ומשפט , ונבחרים לא פעם , פשוט אד הוק, והרקע שלהם , סוף העולם : מלצרים , בנאים , עיתונאים , כלכלנים וכדומה . זה לא עובד . צריך ביקורת שיפוטית של שופטים , שהם הבקיאים בדבר . הבקיאות שלהם , מזקיקה , עשרות שנים של ניסיון אכזרי ביותר . אין מה לעשות , כך הדבר , ובכל העולם כך."
    ____________________

    https://arikglasner.wordpress.com/2009/11/29/על-מריטוקרטיה/

    קל לזהות את הכשלים העמוקים בבסיס שיטת הממשל הדמוקרטית. לא רק שהמחוקקים הם חסרי הכישורים הנדרזים למילוי תפקידם, כך גם המוני המצביעים עבורם.
    רעיון הענקת זכות בחירה וזכות היבחרות (כמעט) לכל אדם בוגר – למעשה מנוגד לטבע (הלא שיוויוני בבסיסו) וגם להגיון הכלכלי של בניית מערכות מתפקדות.
    מכאן עולה הפיתוי ליצור שיטות ממשל פסאודו – דמוקרטיות.להוציא את הכוח הממשי מידי המוני המצביעים ונבחריהם – ולהעבירו לידי אליטה קטנה של כשירים ומוכשרים.

    אך גם בשיטות ממשל אלו, כמו במריטוקרטיה (שלטון המוכשרים),שאליה להערכתי מכוון אלרום, יש פגמים בסיסיים קשים ביותר.

    קטע מהמאמר (שאמור לעניין במיוחד את הדתיים שבבלוג זה):
    ___________
    " … זה לא הוגן, טענו הנשים. הן טענו, למעשה, כי הטבע אינו הוגן. ההעזה למתוח ביקורת על הטבע היא המפתח לביקורת על המריטוקרטיה.

    המריטוקרטיה, מציין יאנג, מנוגדת להשקפת העולם הדתית לפיה כולם שווים בפני האל. למעשה, זו השקפה חילונית המהווה את השיא של העידן המודרני. העידן המודרני לא הובן כהלכה, טוען יאנג בחריפות. העידן המודרני אינו העידן בו כובש האדם את הטבע ומכניע אותו תחתיו, כפי שטועים לחשוב. להפך. העידן המודרני מוביל לציות חמור יותר לטבע. על מקום האל, מאליל העידן החילוני את הטבע. המריטוקרטיה מבטאת בדיוק את הציות הזה. הטבע הוא אי שיוויוני, הוא חילק באופן לא הוגן את הכישרונות בין בני האדם, ויש לציית לו.

    לכן אותן נשים פקחיות ממעמד-העל המריטוקרטי, שהכירו בכך שציות לטבע נוגד את האינטרס שלהן, הן אלה שפותחות במרד נגד השיטה המריטוקרטית …"
    __________

    אהבתי

  25. לאל רום
    בקרה על הנבחרים מתנהלת בהליך הבחירות. אם הציבור יסבור שהם מתנהלים באופן בלתי סביר הוא יחליף אותם.

    באשר לדוגמא שהבאת, זאת נדמית לי פרשנות סבירה של שופטים.

    אהבתי

  26. באשר לטיעון עצמו על רמתם של המחוקקים – מלצרים , בנאים , עיתונאים , כלכלנים וכדומה הטענה הזו חוזרת ונשנית על ידי הדרג המקצועי. הפוליטיקאים הם תמיד חסרי ידע מקצועי, עמומים, לא החלטיים (ואם הם החלטיים אז חרב העולם), עסוקים בציבור במקום בפקידים, ולא מסוגלים למעורבות בתחומים עליהם הם מופקדים. עדיף היה שגנרלים יחליטו על מלחמות, כלכלנים על ניהול המשק, דיפלומטים על יחסי החוץ ומשפטנים על מערכת המשפט. למה לתת לאותה קבוצה של חדלי אישים לחוקק חוקים עמומים ולא ברורים המורכבים מפשרות פוליטיות, קבלת הקיים, כניעה לקבוצות לחץ וכדומה. עדיף היה שאנשי המקצוע יעשו את העבודה במקום להזיע לממש את החוקים שהכנסת מעבירה או את ההחלטות של פוליטיקאים.

    באותו עניין, שמעתי במוצ"ש ראיון עם גדעון רמז ואיזבלה גנור הטוענים כי ישראל חששה ערב מלחמת ששת הימים מפלישה סובייטית לחופיה. על פי טענתם הנחתים הסובייטים היו במרחק שעת הפלגה מנחיתה בחופי ישראל. הנחיתה הסובייטית נמנעה בפועל כתוצאה מהצלחת מבצע מוקד להריסת כל מסלולי הנחיתה במצרים, שמנעה מהמפציצים הסובייטים לנחות במצריים אחרי הפצצת ריכוך מוקדמת שהיתה מתוכננת. אם זה נכון אז ההיסוס של הממשלה הישראלית מובן הרבה יותר ממה שהצטייר בזמנו או כיום.

    Liked by 1 person

  27. קמיליה , נקודה נכונה ובעייתית מאין כמוה .

    י.ד. :

    אין בקרה על נבחרים במהלך הבחירות . הבחירות אין להן אפקטיביות של ממש . נניח ממשלה מעוולת . איך ישנו ? מה יעשו ? יחכו ארבע שנים לבחירות חדשות ? הצבעת אי אמון ? ואיך , יש קואליציה . יש רוב בעיקרון . גם מדובר בפרטים מן הציבור ( גופים ספציפיים , אנשים ספציפיים ) שלהם יש בעיות נקודתיות .

    לכן , עותרים לבית משפט . כל גוף , כל אדם , עם העוולה הפרטית שלו (אם לאיו , לפעמים זה עוולה שבין גוף ציבורי לבין גוף ציבורי אחר ) ופותרים הבעיה .

    וזה כוחו של בית משפט :

    הוא נותן צו , מיד , כאן ועכשיו , ומונע ביצוע עוולות באופן מיידי . לחכות ארבע שנים ? איפה אתה חי י.ד. ? אתה מבין איזה עוולות נעשות יום ביומו . בתום לב לכאורה . על ידי רשויות ציבוריות . כלפי אנשים תמימים וישרי דרך .

    אמחיש לך , יותר מאוחר , על קצה המזלג ממש .

    להתראות

    אהבתי

  28. יש עוולות ויש עוולות:
    יש עוולות הנובעות מעבירה על החוק – כאן בית המשפט הכרחי.
    יש עוולות של פגיעה ישירה באדם פרטי – כאן המדינה רוצה גורם נוסף שיבחן אותה (המקרה של האישה התקועית המופיע בספר שמואל הוא בדיוק הדוגמא של בג"ץ קדמוני).
    יש עוולות של התנהלות שאינן פוגעות באדם פרטי ואינן עוברות על שום חוק מפורש – כאן הציבור צריך להכריע וכאן בית המשפט אסור לו להתערב. מדיניות איננה מבחן הנדסי עם פתרון אחד ואין לבית המשפט שום יתרון על אף בוחר בשיפוט המדיניות. הדבר נכון לחוקים והדבר נכון למעשים. בית המשפט איננו יכול לקבוע אם חוק הוא הגיוני או לא, טוב או לא (ואני לא נכנס כאן לסוגיה של חוקה וחוקי יסוד). אם חוקקו חוק, חזקה על המחוקקים שהם סברו שהוא חוק הגיוני. אם הציבור יסבור אחרת שהציבור יבחר נבחרים אחרים שיתקנו את החוק. הניסיון של השופטים להעמיד את עצמם כיותר הגיוניים מהמחוקקים הוא הרסני הרבה יותר מאשר הטיפשות שבחוק זה או אחר.

    אהבתי

  29. י.ד :

    ממש לא י.ד . אין בין מה שאתה כותב , והמציאות , שום קשר מינימלי אפילו :

    קודם כל , אתה לא מבין מהי עבירה על החוק . אתה כותב את זה וממחזר מטבע לשון . אבל , זה כלל לא מובן , מהו החוק , ומהי עבירה עליו .זה לא מובן , ואתה לא יכול להבין ולהשיג בדבר . תכניס לך את זה לראש . ההמחשה לעי"ל ( איום בהתאבדות ) מספיקה לאדם סביר , בשביל שיבין , שהוא לא יכול להתעסק עם מה שהוא לא משיג ומבין בו .

    המדינה אתה כותב , רוצה גורם נוסף שיבחן אותה ? המדינה ( או רשויות ציבוריות ) לא רוצות כלום . כמו כל גוף , היא שורדת ההישרדות שלה . ואלמלא אדם או גוף תובעים ונלחמים , אזי , לא עובד . נניח :

    אתה מקבל תשלום מופרז . אכפת לעירייה או לאיזה גוף ציבורי ? אתה צריך לשלם מה כתוב , וכך מראש הדבר . אם לא תערער , תעתור , אז תחוייב בתשלומי פיגור וכדומה קנסות .

    אתה מדמה שיש דברים או חוקים , שלא נוגעים לאדם פרטי , ולא עוברים אתה גורס על שום חוק מפורש . אבל , אתה הרי לא מבין את החוק . ובית משפט לא מתערב במדיניות . הסברתי לך כבר בעבר :

    בית משפט , לא שופט מדיניות או חוכמה אסטרטגית של מדיניות . בית משפט , קובע :

    האם המדיניות היא חוקית וחוקתית . כמה פעמים מסבירים לך זאת ? כשם ש :

    כלכלן קובע שמדיניות היא לא כלכלית , לא יעילה ( תועלת מול עלות ) כך גם בית משפט ושופטים :

    קובעים , שמדיניות מסויימת , מעשה מסויים , לא חכם אם לאיו אסטרטגית , אלא :

    בניגוד לחוק . בניגוד לחוקה .

    וחוק הוא לא הגיוני אם לאיו י.ד . החוק צריך להסתנכרן . להסתנכרן עם מערכת הרמונית . הרמוניה שלמה . כך הדבר בכל העולם . ואמחיש יותר מאוחר .

    לא עוזר באופן נקודתי להבין הדבר .

    להתראות

    אהבתי

  30. י.ד :

    שוב אמחיש , באמצעות המחשה , שכבר רשמתי בעבר בפוסט אחר :

    פקודת הראיות ( נוסח חדש ) מגדירה כפי שמה , העיסוק בראיות בשפיטה . סעיף 49 כך מורה אותנו , מצטט :

    49. (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא.

    עד כאן הציטוט :

    תשים לב , האם זה חוק ? כן !! זוהי חקיקה ראשית ( משמע של הכנסת ) . האם הוא מפורש ? כן , ולאיו !! איך זה ?

    החוק קובע חיסיון בין רופא למטפל , כך , שרופא , לא חייב למסור ראיה או עדות , לגבי אדם שטופל אצלו. ודוק :

    החוק קובע חריגים : האדם המטופל ויתר על החיסיון , או ש …מצטט :

    " …מצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה "

    אז כך מורה המחוקק לשופט ( המחוקק , משמע : הציבור ) :

    שאם השופט חושב , שלשם עשיית צדק , עדיף לגלות הראיה , מאשר לא לגלות , כך יורה השופט לנהוג , והרופא למשל , יחוייב במסירת עדות או במסירת הראיה או החפץ או המסמך , למשטרה , או , לבית המשפט .

    אבל , המחוקק לא מבהיר , מה פירוש הדבר או הנוסח והמינוח הזה ש :

    אם לשם עשיית צדק חושב השופט שעדיף לגלות הראיה , מאשר לא לגלות , כך יעשה . איזה קריטריונים בדיוק ? המינוח : לשם עשיית צדק , הוא מינוח מעורפל מאוד . המחוקק אבל , הטיל על השופט או בית המשפט , לקבוע את הקריטריונים , מתי לחשוף הראיה , ומתי לאיו . נניח קריטריונים כדלקמן :

    חומרת העבירה הנדונה . חומרת הנזק לציבור ( באם יכורסם האמון ברופאים ומטפלים ) . הנזק שייגרם למטופל או לקורבן עבירה . האם אפשר למצוא או לפתור התעלומה בדרך אחרת . האם הראיה באמת הכרחית . מה המשקל שלה בפיענוח התיק . וכדומה …..

    איפה כל זה כתוב בחוק מפורש ? אבל , באופן כללי , כך הטיל המחוקק על השופט לעשות . לכן :

    חוק , ומפורש , אין לו הרבה משמעות , מבלעדי " סבירות " משמע :

    המיתאם , בין הקייס הקונקרטי ( ראה איום בהתאבדות לעי"ל ) לבין החוק הכללי , או הוראות החוק הכלליות .

    זוהי המחשה זניחה ביותר . אנו לא משיגים בדבר , ולא נוכל להשיג בדבר , כך הדבר . כשם שאתה לא מתעסק עם הנדסה גרעינית , כך אתה לא יכול להתעסק עם משפטים וחוק , למרות , שהחושים שלך , מורים אותך אחרת ( להבדיל מהנדסה גרעינית , שם הם מורים אותנו לרוב , שאנו לא משיגים בדבר , ולא יכולים להשיג בדבר ) .

    להתראות

    אהבתי

  31. י.ד :

    נמחיש לך עכשיו , עד כמה ציבורי / פרטי , כרוך אחד בשני , ועד כמה בית המשפט , לא מתעסק בעיקרון , עם מדיניות וחוכמה אסטרטגית ( המחשה שכבר רשמתי אותה , ולך , במקום אחר ) :

    כך מורה אותנו סעיף 40 (א ) לחוק יסוד : הממשלה , מצטט :

    " המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת הממשלה " .

    עד כאן הציטוט :

    המחוקק מפורשות קובע זאת : המדינה לא תפתח במלחמה בכללי , אלא : מכוח החלטת הממשלה . משמע : ראש הממשלה לא מחליט על מלחמה וזהו מכללא , אלא , הממשלה מקבלת החלטה וכדומה , לא ניכנס לסיבוכים מיותרים , אנו נעשה זאת באמצעות מתודולוגיה רזה פשוט .

    עכשיו , לשיטתך , איך תהא בקרה ? בקרה אפקטיבית , לא בדיעבד ( מבקר המדינה ) . בקרה בזמן אמת . נניח ראש הממשלה , השתגע , ויצא למלחמה בלי אישור , בלי הכרזה בלי כלום . האם זה ענין פרטי או ציבורי ? זה גם וגם . הפרטים נלחמים . בעלי עסקים זכאים לכל מיני פיצויים או הטבות . אם זה מלחמה אם לאיו , זה חורץ גורלות ממש .

    אבל , נניח שראש הממשלה עושה זאת לא באופן חוקי , משמע :

    המלחמה היא מלחמה , וללא אישור הממשלה או מכוח החלטת הממשלה . האם לפי דעתך , אנשים יחכו ארבע שנים לבחירות ? צריך באופן חם לעתור , ולצוות . ומה לעשות ? אם כך :

    השופטים יושבים , ומגדירים האם הפעולות איבה או כדומה , הינן מלחמה אם לאיו . זה מה שהמחוקק מטיל עליהם מניה וביה . ואם מלחמה , צריך להגדיר זאת כך , ולחייב החלטה תואמת דנן של כל הממשלה .

    אבל , השופטים , לא דנים בחכמה האסטרטגית של המלחמה בעיקרון , אלא :

    האם זוהי מלחמה , והאם כל הפרוצדורה החוקית , הושלמה .

    כך קרה במלחמת לבנון השניה , כך עתרו לבג"ץ , תקרא ותבין , כאן :

    http://elyon1.court.gov.il/files/06/040/062/N04/06062040.n04.htm

    וזהו …..

    להתראות

    אהבתי

  32. דני פ.
    מה שכתבת לגבי ההגירה הגדולה מעניין מאוד.
    עם זאת, לקבוע שדמוגרפית עתידה של ארה"ב כבר נקבע לא נראה לי נכון.
    ראשית, ארה"ב תמיד התנהלה בניתוק בין המגוון האנושי שבה לבין השלטון ששולט בה. זה חלק מהשיטה והם גם מצליחים למנוע מרידה בשיטה הזאת בגלל מגוון האפשרויות לביטוי וחופש עצמי, מחד, וקידוש השיטה והמייסדים מאידך.
    שנית, לשחורים ערכי משפחה "נמוכים" מאשר ללבנים ולכן (אם לא ינתן סבסוד ממשלתי לעודד מצב זה) הם יתמעטו. מנגד, אם ערכי המשפחה וערכי העבודה בחברה האמריקאית הכללית ישתפרו (למשל בגלל פעילות אוונגליסטית) אז הלבנים יתרבו יחסית.
    שלישית, הלבנים יכולים לאבד שליטה מבחינה מספרית אבל עדיין לשמור על הגמוניה מבחינה תרבותית-חברתית, כלומר לבנים ושחורים שחיים תחת תרבות לבנה. כל האליטה השחורה בארה"ב (והיא אמנם מעטה) חיה תחת ערכים לבנים, כמו השופט השמרן השחור שהוזכר וכמו תומס סאל וכמו הרמטכ"ל השחור שהיה וכמו קונזוליסה רייס וכמו רבים אחרים. המהלך אינו מהלך דמוגרפי כי אם חברתי-כלכלי שהוא חיזוק מעמד הביניים (וחלק מזה זה חיזוק מצבו הכלכלי וחיזוק ערכי המשפחה שלו), שזה נראה לי המאבק החשוב ביותר ומהלך המובהק שארה"ב צריכה לבצע. על גלי המאבק הזה נבחר טראמפ. אני לא חושב שהוא האדם המתאים ביותר לבצע זאת, אבל הוא התאים יותר מאשר קלינטון.

    Liked by 1 person

  33. אני בקושי שמעתי על רות גינזבורג וסטיבן ברייר אבל נראה לי שאם הם היו רוצים מאוד שיבחרו נשיאים מהאסכולה שלהם (כפי שאני מבין הם דמוקרטים) אז הם היו פורשים לפני שנתיים בזמן כהונתו של אובמה.

    אהבתי

  34. ל י. ד.
    לא נראה לי שברית-המועצות תכננה לפלוש לישראל לפני מלחמת ששת הימים ובטוח שאילו היתה כן פולשת צה"ל לא יכל לעצור אותה. ישראל זה כלום לעומת ברית-המועצות. רק ארצות-הברית יכלה לעצור אותה.

    אהבתי

  35. גלגל,
    היות והרפובליקנים שלטו בקונגרס אם הם היו מתפטרים בזמן אובמה הם היו חוסמים כל מועמד שאובמה היה מציע.

    אהבתי

  36. לי.ד. וגלגל 21,

    טענה שבין 1967 לבין 1973 בריה'מ למעשה ניהלה מלחמה עם ישראל.
    בריה'מ נערכה לצאת למלחמה עם ישראל בכדי להגן על דמשק.
    היא זו שלמעשה קבעה את נקודת הסיום (המאוד גרועה מנק' מבט ישראלית) של מלחמת ההתשה, שהייתה גם נקודת הפתיחה הגרועה של מלחמת יום כיפור. ועוד ועוד.

    (כתבה לאחר הוצאת ספר חדש על הנושא.

    https://news.walla.co.il/item/3071335

    לא יצא לי לקרוא את הספר, אך קראתי עליו. כולל את הטענה שרובה המכריע של הבלוגוספרה הרוסית קנה את כל הטענות הדי אבסורדיות נגד ישראל (לגבי הפלת המטוס הרוסי ע'י הסורים) – גם בהשראת התעמולה האנטי ישראלית החריפה של בריה'מ נגד ישראל בשנות החמישים, השישים והשבעים של המאה הקודמת. תעמולה שהתכתבה היטב עם התעמולה האנטישמית. זו שהופצה ברוסיה עוד בתקופת הצאר ששירותי נביטחון שלו פרסמו את הפרוטוקול הידוע של זקני ציון)

    #################

    לחייל זקן,

    א. נראה לי שאינך מעודכן.
    הטענה שהסיבה לטרור היא עוני הוחלפה לאחרונה בטענה שהסיבה לטרור היא חסך רגשי.
    מוביל הדעה יהונתן גפן, נער הפרחים המזדקן של שנות השישים של המאה שעברה, מתהדר באינסטגרם בחולצה עליה מודפס:
    All a suiside bomber needs is a hug.

    ב. שאלתך האם תמריץ מרעננה – אינה לרוחי.
    אני מבינה אותה כנסיון (נואל) להכות מישהו, שלמיטב ידיעתי מעולם לא ניסה לפגוע בך, מתחת לחגורה.

    אהבתי

  37. לקמילה:
    את לא צריכה להאמין לכל מאמר וכל ספר שאת קוראת. יש ספרים שמכילים מידע אמיתי ויש כאלו שלא. יש כאלו שמכילים דברי הבל.
    ברית-המועצות של אותה תקופה יכלה למעוך את ישראל בקלות. אלו לא כוחות בכלל.
    גם אם חיילי ברית-המועצות השתתפו בקרבות בין ישראל למצרים, כוחות אלו היו קמצוץ קטנטן מכוחותיה הצבאיים של ברית-המועצות. ברית-המועצות אז יכלה לגייס יותר מ-20 מיליון חיילים. היא שלחה למצרים אולי 1000-2000 חיילים. זה כלום לעומת גודל צבאה.
    כמו כן לא מתקבל על הדעת שברית-המועצות רוקנה את אוקראינה מכלי נשק כדי להגן על מצרים. אוקראינה היתה הרבה יותר חשובה לברית-המועצות ממצרים כי אוקראינה היא חלק ממנה.
    גם לא מתקבל על הדעת שמישהו חשש שישראל תכבוש את קהיר. נניח שישראל היתה עושה כך אז איך היא היתה מצליחה להחזיק שטח כל כך עצום עם אוכלוסיה שגדולה פי 10 ממנה? הרי רק שטחי יהודה ושומרון (שאוכלוסיתם קטנה ביותר מחצי מאוכלוסית ישראל) עושים כאב ראש גדול.

    אהבתי

  38. קמיליה,
    השאלה לתמריץ קשורה לדוקטרינת האיי קיו שהוא מקדם. הייתי נותן לו חיבוק אבל אני משער שהוא לא מסתובב עם מחרוזת בת 99 חרוזים

    אהבתי

  39. לגלגל 21,

    אני רחוקה מלהאמין לכל מה שאני קוראת.
    אך יש יותר מדי עדויות, מיותר מדי מקורות שונים, למעורבותה של בריה'מ במלחמות המזרח התיכון. ואפילו לנכונותה להסתכן בהתערבויות צבאיות ישירות לטובת בנות בריתה / חסותה כשהפכו למאוימות מדי. (*)
    כולל אפילו מעורבותה העכשווית בסוריה.

    ברור כשמש שמה שעצר את בריה'מ לא החשש מכוחה הצבאי "העדיף" של ישראל אלא החשש מהתגובה האמריקאית. בתקופת המלחמה הקרה היה מאוד ברור לסוביטים שארה'ב לא תעמוד בידים שלובות כאשר כל המזרח התיכון, כולל מאגרי הנפט החיוניים למערב שבו, הופכים לפרו סוביטיים.

    (*) דוגמא מעניינת:
    מאמר ביקורת בהארץ 2014 על ספר "40 שנה אחרי … (מלחמת יום כיפור) … ".

    http://blogs.haaretz.co.il/shemuelmeir/300/

    הבאתי את הקטע שמתייחס למאמר + להרצאה ביום עיון של ההיסטוריון (הידוע) פרופ' אמריטוס שלמה אהרונסון. על מסמכים אמריקאים בנוגע למלחמת יום כיפור.
    במקרה ספציפי זה – מומלץ לעיין גם בתגובות הקוראים.

    ______________
    " …להלן טיעוניו העיקריים [של אהרונסון]: מטרות המלחמה של סאדאת היו מוגבלות מראש לקילומטרים ספורים מצידה השני של תעלת סואץ כי "נלחם בישראל כבמעצמה אטומית" (עמוד 66). מאותה סיבה לטענתו, גם לסורים היתה מטרת מלחמה מוגבלת לרמת הגולן (עמוד 67). הנשיא האמריקני ניקסון הורה על רכבת סיוע אווירית לישראל "הודות לסחיטה אטומית" בשדר של השגריר דיניץ לקיסניג'ר (עמוד 67). הפסימיות של משה דיין ("חורבן הבית השלישי") היתה מהלך אסטרטגי מתוכנן לצורך הקרנת הרתעה גרעינית אמינה. בניסוחו של אהרונסון (עמוד 75): "להרתעה כזאת צריך לתת ביטוי דווקא ע"י הלך רוח קודר ופסימי שלא נעלם מעיני האמריקנים בשיא הלחימה ברמת הגולן". הסובייטים נתנו "ערובות גרעיניות" למצרים והסיבה העיקרית לשיטתו להכרזת הכוננות הגרעינית האמריקנית ולעימות הבין-מעצמתי ב-24 באוקטובר היתה ספינה רוסית "נושאת מטען גרעיני" שהביאה ראשי חץ גרעיניים לאלכסנדריה, ואלה הורכבו על גבי טילים סובייטים שהיו מוצבים במצרים (עמוד 71). עד כאן הניתוח של אהרונסון. התמונה הכוללת שעולה מדבריו: מלחמת יום הכיפורים כמלחמה גרעינית ראשונה במזה"ת. האמנם?

    הבעיה העיקרית בתזה של אהרונסון – שהוא מביא אוסף של אמירות. הרבה השערות ותובנות אסטרטגיות ופסיכולוגיות מעניינות – אבל מעט עובדות. וכאשר מנסים לבדוק את ההפניות החלקיות והסימוכין – נתקלים בקרקע לא יציבה. מאמר שאינו מתחבר לסדרת המאמרים המתועדים בקפידה בספר של המכון לחקר מלחמות ישראל.

    נתחיל מהסוף. בניתוח שלנו ב"שיח אסטרטגי" על הכוננות הגרעינית האמריקנית כבר הראנו שמדובר בכשל תפיסתי-מודיעיני שנבע מחששות של קיסינג'ר (בגלל התמוטטות נפשית של ניקסון בשיא פרשת ווטרגייט באותו לילה) והערכת-יתר של מידע שהביאה לנקיטת פעולה מופרזת. והרי כוחות ההתערבות הסובייטים (הדביזיות המוטסות) הועמדו בכוננות כבר בשבוע הראשון למלחמה, השייטת הסובייטית בים התיכון פעלה ב-24 באוקטובר במערך מרוסן ולא תוקפני – ותגבור הספינות בשייטת הסובייטית התרחש אחרי ובעקבות הכרזת הכוננות האמריקנית.

    ובאשר ל"הוכחה הניצחת" לכאורה בטיעון של אהרונסון על "הספינה הגרעינית" : הראנו בבלוג (מחקרם של ישי קורדובה ויונה בנדמן בתום המלחמה) כי בהיבט הגרעיני מדובר בספינת רפאים ושום "מטען גרעיני" לא הגיע למצרים. גם דוח ה-CIA "סודי ביותר" שנכתב כמה ימים לאחר הכוננות הגרעינית מספר על ספינת משא סובייטית חשודה בדרך לאלכסנדריה אבל מסקנת המודיעין האמריקני – שיש ספק רב ולא ניתן לאשר העברת "מטען גרעיני". נשק גרעיני סובייטי לא הוצב מעולם במצרים.

    פרשת "הספינה הגרעינית" כמתואר אצל אהרונסון היא בעיניו אסמכתא מוצקה ל"ממד האטומי" של מלחמת יום הכיפורים. בספר החדש שלפנינו מובאות עדויות נוספות לניתוח שלנו ב"שיח אסטרטגי" ותימוכין לכך שלא היתה "ספינת גרעין". למשל בפרק של ארנון גוטפלד על ארה"ב במלחמה. בראיון עיתונאי כחודש לאחר המלחמה אמר קיסינג'ר (עמוד 102) ש"לא היתה לו כל עדות מסייעת בנושא (הספינה הגרעינית)". וגם במאמרו של מתי מייזל על ברית המועצות במלחמה. בניתוחו המפורט של מייזל על התגובה הסובייטית ל"כוננות הגרעינית" האמריקנית (בהסתמך על מקורות צבא וממשל סובייטים) אין שום זכר לספינה סובייטית שהעבירה נשק גרעיני למצרים. לפי מייזל , היה מדובר לכל היותר בהכנות לא מוצלחות במטכ"ל הסובייטי ל"נחיתה הפגנתית" וסמלית של יחידת "חי"ר ימי" בפורט סעיד דווקא (עמוד 119). אטום לא היה שם …"

    אהבתי

  40. לחייל זקן,

    אני מודה שק'דוקטרינת האי קיו שתמריץ מקדם" עיצבנה גם אותי.

    אבל אני נרגעת מהמחשבה שעוד כעשור (או לכל היותר שניים) הוא עצמו יאלץ להודות ששגה. ליתר דיוק – שביצע הכללת יתר מנסיבות היסטוריות – תרבותיות מסוימות (של עליית משקלם של שוחרי המהפכנות ו"הקידמה" השמאלנים – מתקופת המהפכה הצרפתית ועד סוף המאה ה 20).
    לתפיסתי בתקופתנו המגמה דווקא מתהפכת לכיוון יתר שמרנות / ימניות. והראשונים לאמץ מגמה חדשה זו יהיו כצפוי האינטליגנטים יותר. כלומר, דווקא הימניים יהיו האינטליגנטים, המשכילים והפתוחים יותר לשנות את כיווני חשיבתם המקובעים. ואילו השמאלנים המקובעים בחשיבת העבר שלהם ישתרכו הרחק מאחור.

    דוגמית טרייה מהיום להפיכת המגמות

    מאמר בישראל היום:
    "נדידת היבשת:
    האירופאים מתחילים לאהוד את ישראל.
    סקרים שערכו מכוני מחקר באירופה עבור משרד החוץ מגלים: שיעור התומכים בישראל עלה ב 5% ונרשמה ירידה בשיעור המתנגדים. … "

    https://www.israelhayom.co.il/article/598003

    אהבתי

  41. לקמילה:
    לפי המאמר נוצר רושם שכוחה של ישראל עצר את הרוסים.
    ברור שהרוסים התערבו לטובת הערבים אבל הכוחות שהם העבירו לשם היו רק חלק קטן מאוד מכוחם הצבאי הכללי.

    אהבתי

  42. שאלה בנושא אחר: האם ניתן לחסוך כסף ע"י קניה באינטרנט?
    אם נסתכל על ההוצאות של משפחה זה בערך כך:
    שכר-דירה או משכנתא 4000 – 5000 ש"ח.
    אוכל ל-5 אנשים 2500 – 3000 ש"ח.
    מיסים: ארנונה – 400 ש"ח, מים 200 ש"ח, חשמל 200 ש"ח, גז 100 ש"ח, סכ"ה 900 ש"ח.
    הוצאות תקשורת: טלפון, אינטרנט, כבלים – 300 ש"ח.
    נוסיף עוד כמה טלפונים סלולרים – עוד 300 ש"ח.
    רכב: ירידת ערך 800 ש"ח, הוצאות מימון 300 ש"ח, בטוח + טסט + טיפולים תקופתיים + תיקונים 700 ש"ח, דלק 700 ש"ח. סכ"ה 2500 ש"ח.
    גנים, צהרונים, בתי-ספר – 1500 ש"ח בממוצע (אני מניח שהילדים קטנים ההוצאה גדולה מאוד אבל שהם גדולים ההוצאה יורדת בהרבה).
    הגענו סכ"ה ל-12000 ש"ח.
    אני מניח שיש הוצאות נוספות והוצאות בלתי צפויות שמסתכמות ב-3000-4000 ש"ח.
    לי נראה שהאינטרנט לא יעזור לנו בצמצום ההוצאות העיקריות (12000 ש"ח בערך).
    אולי הוא יעזור בצמצום ההצאות הנוספות.
    אבל אם הוצאות נוספות אלו מסתכמות ב-3000-4000 ש"ח והאינטרנט יכול לצמצם מחצית מהוצאות אלו.
    אז ההוצאות שניתן לצמצמן הן בערך 1500 – 2000 ש"ח.
    נניח שאנו חוסכים 50% מהוצאות אלו אז בסכ"ה נרויח 800 – 1000 ש"ח. לא יותר מזה.
    אני משער שדרך האינטרנט ניתן לקנות בזול רק בגדים ומכשירים חשמליים. אבל קניית מוצרים אלו היא רק חלק קטן מהוצאותינו.

    אהבתי

  43. מי יכול לעזור לי לחשב…? כמה שוות מאה אלף לירטות איטלקיות מול הדולר או השקל שלנו..?

    אהבתי

  44. מצטרפת להמלצת חייל זקן על מגמת הקיטון באחוז היהודים באונ' ליגת הקיסוס בארה'ב.
    למרות אורכה הרב מדי של הכתבה.
    הכתבה מפרטת מספר סיבות אפשריות למגמה זו – שלהערכתי כנראה כולן פועלות במשולב.
    רק אחת מהן קשורה (עקיפות) להסבר המועדף על החייל הזקן (ההתרחקות מהדת / חוסר נכונות של צאצאי יהודים להזדהות כיהודים).

    במקום השני – המלצתו על התנצרות 4 בנות סאטמר. די קצר ומעט משעשע. אך קשה להסיק משהו ממדגם של 4. אפילו לא שזהו עונשם של האנטי ציוניים.

    שתי הכתבות הנ'ל הזכירו לי כתבה שלישית (מהשילוח? ממקור ראשון?) שטענה שלאורך כל המאה ה 21 ימשיכו להיות בארה'ב ובקנדה יהודים חילונים, רפורמים וקונסרבטיבים. לטענתה, בניגוד לניבויים רבים על תוצאות נישואי תערובת, התבוללות ומיעוט ילדים – זרמים אלו לא צפויים להעלם.
    ההסבר: צפוי שחלק משמעותי מילדי היהודים האורתודוכסים (שכידוע מרבים להביא ילדים לעולם) יהפכו ליהודים חילונים או יצטרפו לזרם הרפורמי או הקונסרבטיבי.

    יש בכך מעט אירוניה היסטורית – שדווקא ההורים האורתודוכסים, המשקיעים רבות בגידול ילדים, יהפכו לחמורו של המשיח מבחינת שימור הזרמים הלא אורתודוכסים.

    Liked by 1 person

  45. תמריץ אתה חסר

    ____________________________________________________________
    קטע מכתבה (שאולי קשורה איכשהו גם לחוויות של בלוגרים במפגשיהם עם מגיבים שונים) שהופיעה במוסף הארץ:

    " … שיעור הפסיכופתים באוכלוסייה גבוה. אחד או שניים ממאה.

    כן. ובניגוד למה שנדמה לנו, הרעים בסיפור הזה לא בהכרח יושבים בבית הסוהר. רובם מתהלכים בינינו, מתפקדים, אפילו מצליחנים, ובעיקר עושים רושם של אנשים מקסימים ונחמדים. כשהתחלתי לעסוק בזה ולקרוא ספרות מקצועית, הבנתי בעצם כמה נמוכה המודעות לזה בארץ, גם בקרב מטפלים. בעיקר כי נוטים להסתכל על זה כעל משהו ששייך לקרימינולוגיה. מבחינתי זה ממש שיעור חובה לאנושות. אנשים חייבים לדעת שזה קיים, כדי לשמור על עצמם. שניים מתוך מאה — אבל כמה קורבנות היו לשניים מתוך מאה הללו. אנשים חייבים להיות פחות תמימים ולהבין שלא כל מי שמחייך אליהם רוצה בטובתם.

    אבל מאחר שהפסיכופתים לא מסתובבים ותוקעים גפרורים בעיניים של אנשים, או מאיימים לאכול את הכבד שלהם עם קיאנטי, איך אנחנו אמורים לדעת?

    זו בדיוק הנקודה. שקשה מאוד לזהות אותם. יורם יובל כינה אותם — השייטת או הסיירת של האנטי־סוציאליים. לא רואים את זה עליהם. בהרצאות שלי אני מנסה לגרום לאנשים לבחון איפה האנשים האלה נמצאים בסביבתם הקרובה. בעבודה. בקרב החברים. בקרב המשפחה. אפילו בזוגיות אפשר להחמיץ את זה. יש אנשים שנמצאים במערכות יחסים ארוכות טווח עם פסיכופתים, והם אפילו לא יודעים את זה.

    אולי נעצור רגע כדי להסביר מיהו פסיכופת.

    זו בעצם תת הפרעת אישיות, שלעתים נכללת תחת הפרעת אישיות אנטי־סוציאלית, ויש לה מאפיינים מולדים. בניגוד, נניח, לסוציופתיה, שקשורה לסביבה לקויה. אישיות פסיכופתית אינה מסוגלת לחוש אשמה, בושה, חרטה, אמפתיה או חמלה. הם מניפולטיבים, נצלנים, אדישים לרגשות הזולת וחסרי מצפון. הם מרוכזים בסיפוק הצרכים והדחפים שלהם בקור רוח. פסיכופתים עלולים לבצע מעשים מחרידים ממש, אבל כיוון שרובם ניחנו באינטליגנציה גבוהה מהממוצע, הם יצליחו לחמוק מעונש. צריך להבין שמדובר באנשים מאוד חכמים, מאוד מתוחכמים. החושים שלהם מאוד מחודדים, האינטליגנציה החברתית שלהם מאוד מפותחת.

    הם מבינים את הסיטואציה, ומבינים איך לפעול בתוכה, אבל באופן קר ומחושב, לא רגשי ואותנטי.

    הם יעשו כל דבר כדי לשרת את האינטרס של עצמם. מבחינתם, סיפוק הרצונות והדחפים שלהם הוא ערך עליון. זה הדבר היחיד שחשוב. מה שטוב להם, זה מה שטוב, נקודה. …. "

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s