קוריאה מקווה, הדמוקרטים לא

מה למדנו מהפסגה ההיסטורית בין מנהיגי ארה"ב וצפון קוריאה? לא הרבה למדנו על עתיד חצי האי הקוריאני. ייתכן שנפתח מהלך היסטורי משנה כול, ממש כמו ביקור סאדאת בירושלים, וייתכן שהדברים יסתיים בלא כלום. מי יודע מה מתבשל במוחו של מנהיג צפון קוריאה הצעיר והמסתורי – בסופו של דבר כל מנהיג רוצה שארצו תשגשג, וצפון קוריאה יכולה להשיג המון על ידי ויתור על הגרעין. מצד שני, הגרעין מיטיב עם כושר ההרתעה של המשטר ומהווה כשלעצמו את הסיבה לרצון העולם לפייס את הצפון קוריאנים. אני חושב שבכל אופן יש סיכוי מה שצפון קוריאה תוותר על הגרעין לאור העובדה שגם בלעדיו ארה"ב או דרום קוריאה לעולם לא יפלשו אליה. יש לה יכולת הרתעה קונבנציונלית עצומה. הסתכלות שקולה בתמריצים מראה שבמבט הגיוני וקר לחלוטין שווה לקוריאנים לוותר על הנשק הגרעיני או לפחות להתחיל בהליך התפרקות ממנו, איטי ורב שנים. אחרי הכול זו מדינה שבה לחיילים יש תולעים בבטן כי חומר הדשן הזמין העיקרי הוא צואה אנושית. ישנם גם המקרה הסיני והויאטנמי שיכולים לנבא טוב לכלכלת הצפון וגם לצמרת השלטון – יש תקדים למדינות מזרח אסייתיות קומוניסטיות קנאיות שנפתחו לקפיטליזם מבלי להקריב את שלטון המפלגה.

מותר לקוות בזהירות, אבל האמת שאין עדיין עדויות מכריעות לניצחון התקווה. הרבה למדנו על הפסיכולוגיה הפוליטית האנושית. פרשנים מימין היללו את טראמפ ואת פריצת הדרך. פרשנים משמאל הביעו חשדנות  וסקפטיות. והרי הכול היה הפוך לגמרי אם ברק אובמה היה נוקט בדיוק באותם צעדים. הימין היה מגדפו על חולשתו והשמאל היה מהללו על פריצת הדרך.

אפשר ללמד סניגוריה על הצד הימני. אם ברק אובמה היה נוקט בדיוק באותם צעדים כמו טראמפ ואומר את אותם משפטים, הוא היה חוטף על כך ביקורת ארסית ומשתלחת מהימין, אבל זו לא הייתה נובעת רק מצביעות מושלמת. מערכת התמריצים שאובמה יצר לאויביו שונה מזו של טראמפ. יש הבדל בין אדם כמו טראמפ שמגיע עם גזרים גדולים ושמנים שהוא מנפנף בהם בהתלהבות ילדותית, אבל מתרמילו מבצבץ גם מקל, לבין אובמה. כאשר מנהיג נותן תחושה שהרפתקנות צבאית מעוררת בו סלידה וגועל, תחושות שקרנו מאובמה, רדיפת השלום שלו נתפסת בצדק כתבוסתנות ופחדנות.

טראמפ, לעומת זאת, הרי לא באמת ויתר על שום דבר. הוא עדיין נתפס כמי שמסוגל להוביל את ארה"ב לעימות צבאי אם יתברר לו שקים ג'ונג און מתעתע בו. ארה"ב נשארת חזקה עשרת מונים מצפון קוריאה, שום חבל סודטים לא הוקרב ואף מחבל לא הוחזר לשטח מגלותו בתוניסיה. בניגוד למה שקרה בהסדר של אובמה עם אירן, ארה"ב לא צפויה להשלים אחרי הסדר עם המשך פעילות עוינת של צפון קוריאה נגדה ונגד בעלות בריתה. הפשעים הקיצוניים בחומרתם שמבוצעים בצפון קוריאה נגד זכויות האדם אמנם יימשכו ככל הנראה בכל סוג של הסדר, אבל אף אחד לא יוצא למלחמה למען זכויות אדם ולו רק בגלל חוסר הטעם שבכך – המלחמה מטבעה מהווה בעצמה פגיעה אנושה, לפחות בטווח הקצר, במיליוני חפים מפשע.

על השמאל קשה יותר ללמד סניגוריה. טראמפ וסגנונו הגס והילדותי מעוררים לעג, אבל האם נכונותו לשבת ולדבר אינה אמורה להיות עדיפה מבחינת שוחרי השלום מאשר חרחורי המלחמה קודם לכן? והאם הנשיאים המיושבים בדעתם שקדמו לטראמפ יצאו מהזירה הצפון קוריאנית עם איזשהו הישג? הסגנון הטראמפי הולם כמו כפפה ליד את סגנונה של צפון קוריאה עצמה. אולי שני הברנשים הקשוחים של הזירה הבינלאומית יצליחו למצוא שפה משותפת?

האליטה התקשורתית שונאת כל כך את טראמפ שרבים בה אינם מסוגלים לתת לו שום סוג של קרדיט (צריך לציין פה בישראל את שלי יחימוביץ' ואלדד יניב שדווקא פרגנו לטראמפ ביושר בטוויטר ובפייסבוק). אבל מזווית רציונלית ומתוחכמת, למודת תורת המשחקים, אי אפשר להתעלם מכך שלהיותו של טראמפ בלתי צפוי יש יתרונות גדולים בהתמודדות עם ישויות אויב. הוא מכניס חוסר ודאות וסיכון לזירה וכך מחייב את כולם לצמצם את הסיכונים שהם עצמם לוקחים אם אינם רוצים להגיע לעימות איתו. אם טראמפ היה מוביל איזו ישות בינונית בכוחה, התנהלותו הייתה סכנה עצומה לשלום העולם מאחר שהייתה מעוררת תסיסה ובלגן. אבל הוא מוביל את מעצמת העל שאף גורם אינו באמת רוצה ללכת איתה ראש בראש. כשהבריון של השכונה צועד בראש מורם, כל הנמושות מסתתרות. כל התנהלות לא אורתודוקסית של טראמפ – העברת השגרירות לירושלים, קריעת ההסכם עם איראן, קטטות מילוליות עם ראש ממשלת קנדה – אולי מעוררת שאלות בפני עצמה, אבל משרתת היטב את דימויו הפרוע, ולדימוי הזה יש כוח עצום בהשכנת שקט.

אבל לא במהרה נשמע מהתקשורת האמריקנית הלל לאסטרטגיה הטראמפית. לשמאל האמריקני יש את התמריצים שלו. בחירות אמצע הקדנציה מתקרבות, וככל שהסיפור הצפון קוריאני ייתפס כפלופ של טראמפ, ייגדל הסיכוי שהדמוקרטים יוכלו לחזק אחיזה בקונגרס האמריקני וכך לפעול למען מהגרים לא חוקיים ולמען תקציבי רווחה ונגד שופטים שמרנים ואיסורים על הפלות.

22 תגובות על ״קוריאה מקווה, הדמוקרטים לא״

  1. צפון קוריאה לא הולכת להשתנות המשטר הקיים ימשיך להתקיים עוד שנים רבות כמובן שזאת הערכה בלבד..
    אבל מה שראינו ביום יומיים אחרונים את המנהיגות היוצאת דופן שהפגין קים מצפון קוריאה ואת הנחישות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ זהו אירוע מכונן..
    אני מצדיע לשני האישים הם בהחלט עשו מהלך היסטורי מרשים יש מנהיגות אמת לעולם החופשי ויש רצון כנה של העולם השלישי
    ומנהיגי המדינות הללו לייצר אווירה של שלום וביטחון והרבה תקווה לטוב האנושות השפויה מחבקת אותם באהבה אני אופטימי..
    יחד עם כל הטוב רצוי וראוי להסתכל מסביב למעלה ופנימה כלכלת העולם מפגינה חולשה בימים טרופים אלו והנשיא מרגיש את זה הוא מתנהג כמו
    רץ מוביל במרוץ השליחים.. העם האמריקאי זקוק להגנה יש הרבה מאוד סימנים של חולשה וזה משגע את דונלד טראמפ הוא שואף להחזיר את הכתר לאמריקה ולעם האמריקאי אבל המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית.. בעידן של גלובליזציה ותחרות כמעט חופשית ובלתי ניתנת לריסון האמריקאי הממוצע לא מצליח להתרומם ולהשתנות אין תקווה וזה דבר רע…

    אהבתי

  2. תמריץ, יש עניין נוסף שלא התייחסת אליו וגם הוא צריך להיכנס במערך השיקולים:
    אובמה בא בתבוסתנות ופחדנות (ולכאורה משטרים רודנים צריכים לשמוח על כך), אבל במקביל הוא בא עם הנחת יסוד שלא מדברים עליה והיא "אנחנו רוצים לשנות אתכם". זה לא בא רק מהשמאל האמריקאי, אבל זה מודגש יותר אצלהם ויחד עם ערכי הליברליות זה מאוד מאוד מרתיע משטרים רודניים וסגורים.
    בניגוד לאובמה שמגיע עם פרח בדש הבגד, טראמפ מגיע עם סכין בין השיניים אבל (וזה הבדל חשוב) עם מטרה צנועה בהרבה: "אתם לא תאיימו עלינו ועל שלומנו". המשטר שנגדו מבין שהמטרה הרבה יותר צנועה ולכן הוא מוכן להיכנס למו"מ כי יש לו סיכוי טוב לשמר את שלטונו.
    טראמפ לא היסס בנאומו לדבר על המחירים הכלכליים שארה"ב משלמת על העימות מול צפון קוריאה, דבר שאובמה לא היה מעז להזכיר פן יתפס הדבר כפגיעה באידיאלים הגבוהים, אבל בכך הוא מבהיר לצד השני שהנושא הוא אינטרסנטי לחלוטין והוא לא מגיע מתפיסת עולם שבאה לשנות את המשטר.

    Liked by 4 אנשים

  3. אם המשטר בצפון קוריאה ימשך והפשעים שם ימשכו כמו היום, אז מה ישיג הסכם השלום? הרי צפון-קוריאה בין כך לא מתכוונת לפלוש לדרום-קוריאה או ליפן כי פלישה כזו תגרום למלחמה בינה לבין ארצות-הברית שבה אין לה סיכוי לנצח. שליט צפון-קוריאה גם לא יפעיל את הנשק הגרעיני כל עוד לא תהיה פלישה לארצו בגלל שזה יגרום לכך שארצות-הברית תשמיד אותו ואת ארצו בהתקפה גרעינית נגדית. הנשק הגרעיני של שליט צפון-קוריאה נועד רק להגנה. היא לא מאיימת בהתקפה על אף אחד (כל עוד לא ינסו לכבוש אותה).

    אהבתי

  4. גלגל,
    תחליף בפסקאות שלך את "צפון קוריאה" ב"איראן", את "דרום קוריאה" ב"מדינות סוניות" ואת "יפן" ב"ישראל" – ותקבל תשובה לשאלה שלך.

    Liked by 1 person

  5. תמריץ,
    איזה כיף היה לשמוע בעברית את המנטרה שלא מדברים עם דיקטטורים שפוגעים בזכויות אדם. להקליט ולנצור..

    Liked by 2 אנשים

  6. חמש הערות

    א. נראה לי שהשוני העיקרי בין טראמפ לבין שלושת קודמיו בתפקיד הוא חוסר נכונותו "להכיל" את התגרענות איראן וצפון קוריאה ולהשלים עם כך. (כפי שבכיר/ה אמריקאי, נדמה לי שקונדוליסה רייס, טען שעלינו להשלים עם כך שצפון קוריאה היא מדינה גרעינית).
    הוא היחיד שהציב בפני הצפון קוריאנים את הבחירה בין פירוז מוחלט לבין מלחמה עם ארה'ב.הוא קידם נושאות מטוסים לחצי האי ואיים במפורש במלחמה גרעינית (בציוץ שכפתור הנשק הגרעיני "שלו" גדול מהכפתור של קים).
    נדמה לי שלא הגברת הלחץ הכלכלי, באמצעות הגברת הלחץ של טראמפ על סין, הוא שיצר את השינוי במדיניות של צפון קוריאה – אלא בעיקר הפחד ממלחמה עם ארה'ב. קלינטון, בוש ואובמה, שלא היו מוכנים לצאת למלחמה, לא הצליחו ליצור את השינוי המיוחל באמצעות סנקציות כלכליות בלבד. במילא רק פשוטי העם בצפ' קוריאה מתו מרעב, אך צמרת השלטון חיה ברווחה ובעושר.
    [מה שמזכיר לי את נכונות מנביגי החמאס להקריב המוני עזתיים – כל עוד הם עצמם וקרוביהם לא נפגעים].

    ב. אני לא מבינה את הזעקה על כך שטראמפ הסכים "לוותר", בלי לקבל שום תמורה, על התרגיל הצבאי השנתי עם דרום קוריאה. לתפיסתי אם הצפון קוריאנים לא יתנהגו כמצופה מהם – ניתן יהיה להכין תרגיל צבאי, מאיים כפליים מזה שארה'ב ודרום קוריאה נהגו לערוך כל שנה, תוך שבועיים שלושה.
    אגב, איני משוכנעת שזו ג'סטה כלפי הצפון קוריאנים ולא ג'סטה כלפי סין. אני מניחה שגם הסינים חשו מאוימים כשהתרחש תרגיל צבאי ענקי בסמוך לשטחם (פן "התרגיל" יהפוך למתקפת פתע). יתכן שהם סיכמו על כך עם טראמפ לפני שהסכימו להגביר את הסנקציות הכלכליות על צפון קוריאה.

    ג. בולטת התגובה השונה לטראמפ בין מנהיג יפן לבין מנהיגי אירופה וקנדה.
    שינזו אבה הכריז שהגיע למסקנה שיפן תהיה חייבת לטפל, בכוחות עצמה בלבד, בקשריה עם צפון קוריאה. האירופאים מאידך תקועים בזעמם על המדיניות של "אמריקה first", ואי הנכונות של טראמפ להסיע המוני טרמפיסטים, המוכנים לשלם על שירותי ההגנה של ארה'ב במתן עצות והנחיות כיצד עליו לנהוג, במה להאמין ומה עוד עליו לעשות בכדי להפוך"למקובל" בחבורתם.
    הצרוף בין עוצמת סלידתם מטראמפ לבין חדוות ההתלכדות נגדו מונע ממנהיגי אירופה וקנדה מלפעול בצורה רציונלית בעולם בו טראמפ הוא מנהיג מעצמת העל האמריקאית.

    ד. המנטרה החדשה של הדמוקרטים, שאסור לתת לגיטימציה למשטרים המפרים זכויות אדם, מעידה על צביעותם ו/או על סלקטיביות זכרונם ההיסטורי.
    לא זכור לי שהדמוקרטים והאירופים השמיעו מנטרה זו כאשר אובמה וחסידיו נתנו לגיטימציה למשטר האיראני ולמשטר הקובני. או בזמן שהם מהדקים את קשריהם הכלכלים עם רוסיה ועם סין (שגם הן ידועות בפגיעתן בזכויות האדם). או, אם נלך לתקופה מוקדמת יותר, מייד בתום מלחה'ע השנייה, כאשר האמריקאים שיבצו המוני נאצים ב C.I.A, בתעשיות הנשק והחלל שלהם ובשליטה על השטחים שכבשו בגרמניה. הטפות מוסר סלקטיביות – כנראה לא קשורות כלל לערכים מוסריים.

    ה. איני מקנאה במדינות החסות של ארה'ב במזרח אסיה וסביב רוסיה. לו הייתי טאיוונית – הייתי רועדת מפחד כשהייתי קולטת שטראמפ מעוניין לצמצם את הנוכחות הצבאית האמריקאית בעולם ו"לחסוך לעם האמריקאי" המון כסף. כנ'ל מרצונו להתקרב לסין ולרוסיה.
    לא בטוח כלל שטראמפ לא יהיה מוכן לוותר על הגנת טאיוון מפני סין – כיון שההגנה עליה גובה מהאמריקאים, להערכת טראמפ, מחירים מוגזמים מדי.
    הדבר היחידי המונע ממני מלהיכנס לפאניקה דומה בנוגע לאי המשך תמיכת ארה'ב של טראמפ בישראל, הוא "ההגנה" של האוונגליסטים עלינו.
    לצערי, לא נכונותם של רוב יהודי ארה'ב להגן על האינטרסים של ישראל. (כפי שכבר הוכיחו כאשר רובם המכריע תמכו בהסכם הגרעין של אובמה עם איראן ותקפו את נתניהו כשניסה לחבל בו).

    Liked by 4 אנשים

  7. קמיליה,
    הגנת טייוואן היא חלר מהאסטרטגיה האמריקאית בים הדרומי שם עיקר החיכוך עם סין. מכל מקום הסיכוי שסין תפלוש לטייואן הוא נמוך ביותר. טייואן היא נמר כלכלי ולרוב החברות הטייואניות הגדולות יש מפעלים בסין (בעידוד הממשלה הסינית). לחילופין, הסתלקות אמריקאית מוחלטת מחופי סין תגרום להתגרענות מהירה מאד של קוריאה, יפן וטייוואן, משימה די פשוטה למעצמות תעשייה/טכנולוגיה אלו.

    אהבתי

  8. לחייל זקן,

    כתבת:

    א. " … הסיכוי שסין תפלוש לטייואן הוא נמוך ביותר. …"
    1. למה לפלוש כאשר ניתן להטיל על האי מצור?
    יהיה כנראה מאוד קל לסין להטיל מצור ימי ואווירי מוחלט על טייואן.
    2. איני משוכנעת כלל שטייואן יכולה לחוש בטוחה ממצור או מפלישה .
    סין חוזרת שוב ושוב על תביעתה לריבונות על טייואן, מכנה אותה "הטריטוריה המורדת", מסרבת להכיר בזכותה להתקיים כמדינה ריבונית עצמאית, מתייחסת בעוינות למדינות המכירות בטייואן ומחבקת את אלו המנתקות קשריהן אתה ועוד.
    מזלם הטוב של הטייואנים הוא שסין אינה נוטה להזדרז. מבחינתה – ניתן יהיה כנראה להתחיל לטפל בבעייה הטייואנית גם בעוד מאה – מאתים שנה.
    אבל אפילו לשיטתך – קיים שוני תהומי בין סיכוי נמוך, ואפילו סיכוי נמוך ביותר, לבין סיכוי זניח.

    ב. " … טייואן היא נמר כלכלי ולרוב החברות הטייואניות הגדולות יש מפעלים בסין (בעידוד הממשלה הסינית). … "
    _____________________________
    לו הייתה זו התגובה הראשונה שלך בבלוג זה – הייתי כנראה חושדת שאתה שייך לשמאל הכלכלי ונוטה להעריך שהטבות / סנקציות כלכליות הן המנוף הארכימדי ליצירת כל השינויים הרצויים בעולם.

    1 לתפיסתי, יש הרבה מאוד דברים שמדינה מוכנה להפסיד בגינם כסף רב. לדוגמא:
    – עצם המשך הקיום הריבוני של טייואן פוגע בתחושת הצדק ההיסטורי של הסינים – המאמינים שאדמת האי נגזלה מהם בכוח הזרוע, בסיוע זרים עוינים, בעת חולשתם הגדולה.
    – הדמוקרטיה הטייואנית, כולל חופש הביטוי והתקשורת, הסובלנות להומוסקסואלים, טיפוח שפות נוספות לשפה המדרינית ועוד – יוצרים סכנה פוטנציאלית למשטר. טייואן מציגהנ לאזרחי סין (ובעיקר לצעיריה) אלטרנטיבה, העלולה להיתפס כמושכת, להתנהגות הממשל הסיני.
    – עצם הצלחתה הכלכלית של טייואן פוגעת כנראה קשות בגאווה הסינית. היא גם מהווה הוכחה לכך שהשיטה המרקסיסטית – קפיטליסטית שהמציאו – אינה השיטה הטובה ביותר בעולם. פ
    2. איני יודעת מה משקל התרומה הטייואנית לכלכלת סין.
    אבל ברור לי שככל שכלכלת סין הולכת וצומחת – כך משקלה של טייואן הולך ופוחת.
    בקנה המידה של המעצמה הכלכלית הסינית – חשיבותו הכלכלית של האי הטייואני כנראה הולכת ומתקרבת לזניחה.
    3. אבל גם לו הייתי מאמינה שסין מונעת אך ורק משיקולים כלכליים (וכאמור אני לא) – לא הייתי נדהמת לגלות שסין החליטה לשחוט את האווז שמטיל לה ביצי זהב. כלומר את טייואן.
    לא תהיה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאנשים/ חברות / מדינות שוגים באשליות שיצליחו ללמוד להטיל ביצי זהב בכוחות עצמם, מעדיפים רווח גדול מיידי על תשואה עתידית (ראה אפילו את הפוסט הקודם על מבחן המרשמלו).

    ג. " … הסתלקות אמריקאית מוחלטת מחופי סין תגרום להתגרענות מהירה מאד של קוריאה, יפן וטייוואן, משימה די פשוטה למעצמות תעשייה/טכנולוגיה אלו."
    ________________________
    מסכימה אתך.
    ולכן איני מתלהבת כלל מרצון טראמפ לצמצם את נוכחותה הצבאית של ארה'ב בעולם. כולל במערב אסיה ובמזרחה. וגם לא באירופה.
    הוא חושב במונחי אמריקה תחילה, ואילו אני (בדיוק מאותן סיבות אנוכיות הפועלות בטראמפ) חושבת במונחי ישראל תחילה.

    אהבתי

  9. כמה שטראמפ שונה ובלתי צפוי, אני מתקשה להאמין שלא יגן על בעלות ברית מול מתקפה ממעצמות זרות. הוא מבין את המשמעות של דבר כזה, ואם הוא לא מבין, כל הממסד הרפובליקני (ואפילו רוב אלו שאינם ממש בממסד) יסביר לו.

    טראמפ הלין על קנדה בצדק רב על המכס המוגזם שמוטל בה על יבוא מוצרי חלב כדי להתחנף פוליטית לחקלאים מקוויבק (בעל טור בוושינגטון פוסט כתב יפה שטראמפ יודע לאתר נקודות חולשה אמיתיות כשהוא רוצה להתנפל, כמו שהביא לעימות הטלוויזיוני את הנשים שהתלוננו על ביל קלינטון, וכך לעג ליומרותיה של הילארי להגן על זכויות נשים). מהקטטה הזו עם קנדה ועד להסיק שהוא לא יגן על בעלות ברית בשעת מבחן אמת – המרחק גדול מאוד.

    אהבתי

  10. קמיליה,
    הסינים מאד איטיים ללחוץ על ההדק. אם מדובר ביישוב חשבונות היסטוריים אז יפן קודמת. עם כל הכבוד לעלייתה של סין עדיין אין בכוחה להטיל מצור על טייוואן (אין להם יכולות כמו של הצי האמריקאי) ובכל מקרה יהיה עליהם להשמיד את חיל האוויר הטייוואני כדי לנסות מהלך כזה.

    אהבתי

  11. תמריץ,
    טראמפ מעוניין שבעלות הברית העשירות שלו יממנו את ההגנה עליהם. לא אתפלא אם ינסה עליהם את טקטיקת "תחזיקו אותי" כדי ללחוץ עליהם להכניס יד לכיס. אם במהלך זה גם יקצץ את הסיוע לישראל יהיה זה מאורע משמח לכל מי שחושב שצה"ל (כולל חיל האוויר) זקוק לניעור רציני.

    אהבתי

  12. קמיליה – גם אני לא מקנא במדינות החסות של ארה"ב באסיה, אבל בכלל לא בטוח שבחירת טראמפ היא השפעה שלילית בעניין הזה. עדיף טראמפ שאולי ילחם בשבילם ואולי ימכור אותם על אובמה שללא ספק לא ילחם באף אחד, ועוד יוסיף על זה הטפות מוסר. לא במקרה המדינה היחידה עד עכשיו שהתנערה באופן מובהק מהחסות האמריקאית, הפיליפינים, עשתה את זה עוד בעידן אובמה. ולגבי ישראל, השאלה של מה יהיה ביום שאחרי סוף החסות האמריקאית על ישראל צריכה להדאיג כל אחד, כבודם של האוונגליסטים במקומם מונח.

    וכמה דברים לגבי טיואן, מדינה שקרובה ללבי: קודם כל, מסכים לגמרי עם קמיליה בכך שהכלכלה הטיואנית לא תועיל הרבה במניעת פלישה סינית. גם חיל האוויר הטיואני להערכתי עושה מעט מאוד רושם על ממשלת סין. גם הרבה מהטיואנים, ממה שאני רואה, מבינים את זה וזה חלק מהגורמים לסבלנות הסינית – לדעתי הסינים רואים סיכוי לא רע שבסופו של דבר הטיואנים יישברו. ככל שהברית הנגדית לסין נראית חלשה יותר, ככל שהכלכלה הסינית עולה, הטיואנים הולכים ומתייאשים, והעסקה שמציעים להם הסינים יכולה להתחיל להיראות אטרקטיבית יותר ממלחמת התאבדות. לא לשכוח שהסינים, לפחות ברטוריקה שלהם, לא מאיימים לכבוש את טיואן ולהפוך אותה לשנחאי, אלא לתת לה מעמד דומה לזה של הונג־קונג – הדמוקרטיה והחופש וכו' יכולים להישאר, כל עוד לא מדברים נגד ממשלת סין. זה בהחלט לא נשמע כמו עסקה אטרקטיבית במיוחד, אבל אם החלופה היא מלחמת התאבדות, זו החלטה לא פשוטה.

    וממילא, אני די מתקשה לדמיין את הטיואנים נלחמים על עצמאותם. הם מאוד רוצים את העצמאות הזאת, אבל את השירות הצבאי שלהם הם הולכים ומקצצים לרמות שמזכירות כבר מדינות אירופאיות. התקווה היחידה שלהם היא שסין לא תזכה להגמוניה אזורית, וטיואן תוכל לחסות בצל הגוש הנגדי, בין אם מובילה אותו ארה"ב או הודו או כל אחד אחר.

    לגבי נשק גרעיני – בטיואן אני ממש לא יכול לדמיין משהו כזה. ביפן אולי, בקוריאה אולי בעתיד, בטח לא תחת הממשל הנוכחי. חשוב לזכור הבדל חשוב בין טיואן לבין יפן וקוריאה – ביפן וקוריאה המחנה הפוליטי הידידותי למערב ועוין לסין הוא בגדול הימין, שגם תומך בעמדות ימניות אחרות כמו לאומיות וביטחון. הם יכולים לחשוב על דברים כמו נשק חזק להגנה מפני סין. בטיואן המחנה האנטי־סיני הוא מחנה שמאלי, שלא ממש צפוי להתלהב מדברים כמו נשק גרעיני.

    Liked by 2 אנשים

  13. לחייל זקן,
    כתבת: " … אם במהלך זה גם יקצץ את הסיוע לישראל יהיה זה מאורע משמח לכל מי שחושב שצה"ל (כולל חיל האוויר) זקוק לניעור רציני …"
    —————————————-
    גם אני תוהה האם בטווח ארוך – יתרונות קבלת הסיוע הצבאי מארה'ב עולים על המחירים הכבדים שאנו משלמים על מתנות "חינם" אלו, או שההפך הוא הנכון. שנפסיד בטווח הקצר אך נרויח בטווח הארוך.

    אבל לא ברור לי איך לדעתך הפסקת הסיוע הצבאי האמריקאי "תנער את צה'ל", ומדוע ציינת במיוחד את חיל האוויר.
    אשמח אם תרחיב בנושא זה.

    אגב, בלי להתיימר לדעת להעריך את עוצמתן הצבאית היחסית של טייואן וסין – ידוע לי שסין משקיעה רבות בהתעצמות צבאית. התעצמות מעצמתית בסדרי גודל שמדינונת כמו טייואן לא תצליח להדביק. כך שאפילו אם כיום חיל האוויר הטייואני מרתיע את סין – כנראה שלא זה יהיה המצב עוד עשר או עשרים שנה.
    כך שהישרדות טייואן לטווח ארוך תלויה בשאלה האם סין תחשוש להתקיף את טייואן בשל הערכתם שנשיא ארה'ב עלול להורות לצבאו להגן על האי גם במחיר פתיחה במלחמת ארה'ב – סין .

    ##################################################################

    אורי הייטנר על הסכם טראמפ – קים.
    מרענן לקרוא אדם שאינו מדקלם את עמדות המחנה אליו הוא משתייך.
    אבל אולי קל להייטנר לעשות זאת כיון שקשה לשייכו למחנה מסוים.

    https://heitner.wordpress.com

    קטע מהפוסט:
    " … חשוב לזכור – הסכם אינו מטרה. הוא אמצעי להשגת מטרות. המטרה היא אחת – פירוז מוחלט של צפון קוריאה מכוחה הגרעיני.
    הדיפלומטיה היא המשך המלחמה בדרכים אחדות. הדיפלומטיה, כמו המלחמה, היא כלי, אמצעי. … אך כמו מלחמה, היא נבחנת בהשגת המטרות. הסכם כושל, עלול להמיט אסון.
    כזה היה הסכם מינכן בין בריטניה לגרמניה הנאצית. "הבאתי שלום בדורנו" התרברב צ'מברליין, ואנו יודעים מה קרה. כזה היה הסכם הגרעין האיראני. אובמה העדיף בצדק את האופציה הדיפלומטית על הצבאית והכלכלית, אבל שכח שמטרתה הייתה הפסקת תכנית הגרעין האיראני. במקום זאת הוא חתם על הסכם שהפך את איראן למעצמת סף גרעינית, הסיר ממנה את הסנקציות שנועדו לדחוק אותה לפינה ולאלץ אותה להפסיק את תכניתה.
    מה קרה בשני ההסכמים הללו ובעוד רבים דומים להם? המנהיג שניהל את המו"מ עם הדיקטטור מטעם העולם החופשי, נשבה בתהליך והיה להוט לסיים אותו בהסכם. כשהוא נסחף למסלול הזה, האויב זיהה זאת והוא תומרן להסכם בכל מחיר, שמשמעותו היחידה היא הסכם רע, המשרת את האינטרס של הדיקטטור.
    האם הדבר עלול לקרות גם במו"מ בין טראמפ לקים? ודאי שכן. ולכן, אין כל מקום לאופוריה.
    ישנם סימנים חיוביים שנותנים מקום לאופטימיות. האחד הוא פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין האיראני. בצעד זה, הפגין טראמפ תעוזה, תבונה מדינית ומנהיגות. מעטים המנהיגים שהיו נוהגים כך. יש לקוות שהוא יפגין אותה נחישות במו"מ עם צפון קוריאה. עם זאת, יש לזכור שהסכם הגרעין האיראני היה הבייבי של אובמה, שנוא נפשו. איך הוא ינהג בהסכם שהנו "בייבי" שלו?
    סימן חיובי נוסף, אולי החיובי ביותר, הוא שמסמך העקרונות עליו הוא חתם עם קים מדבר בפירוש על פירוק חצי האי הקוריאני מן הגרעין. לתוצאה טובה מזו, בשלב זה, קשה לצפות.
    אולם יש לזכור, שקוריאה כבר הפרה ברגל גסה הסכמים דומים עם נשיאי ארה"ב. מפגש הפסגה הוא חסר תקדים, אך הסכמים כבר היו והופרו. אם מנהיגי איראן היתלו באובמה במו"מ, מנהיגי צפון קוריאה היתלו בנשיאי ארה"ב אחרי ההסכמים. לכן, ההסכם המפורט חייב להיות מעשי עם יכולת אמתית לפיקוח אחר ביצועו. …."

    אהבתי

  14. טיוואן היא מדינה עם שיעור ילודה נמוך להדהים, שיא עולמי. בעצם יש שם סבים, הורים וילד אחד והשאלה אם סיטואציה כזו לא מקשה מאוד לספוג אבדות.
    סין גם לא רחוקה מכך אבל זו בכל אופן מדינה של יותר ממיליארד תושבים.

    Liked by 1 person

  15. קמיליה,
    המצויינות הטכנו טקטית של חיל האוויר גררה את המערכת הפוליטית לתת לו יד חופשית לגבי השימושים בשלושה רבעים מתקציב הביטחון. חיל האוויר צריך להיקרא חיל הטייסים מאחר והוא מזלזל (היסטורית) בכל מערכת שאין בה טייס קרב. בעבר התנגדו שם להשקעה בלווינים ובמל"טים וכיום הם מתנגדים להשקעה בטילים (ליברמן רוצה להקים חיל טילים). למרות שמזה עשרות שנים קרבות אוויר פסו מהעולם עיקר הסד"כ של חיל האוויר הוא של מטוסי קרב. אין לו מפציצים ואין לו מטוסי סיוע לכוחות קרקע. הF16 בא לעולם יחד עם מטוס בשם A10 שנבנה במיוחד למטרות סיוע צמוד לכוחות קרקע. בזרוע היבשה רצו בזמנו במטוס זה אבל חיל האוויר הטיל וטו. הסכנה האירנית ידועה מזה שנות דור אבל לחיל האוויר אין אף מטוס (שאינו מטוס תובלה) שאירן בטווח המבצעי שלו. חיל האוויר גם יירט הצעות לפיתוח מל"ט תקיפה כבד (שיכול לשאת מספר טונות חנ"מ לאירן) והעדיף רכש של עוד מטוסי קרב מאויישים כמו הF35 והF15 המשופר (חמקן בקטנה)

    Liked by 2 אנשים

  16. קמיליה,
    נקודה נוספת. התקיפות של חיל האוויר בסוריה הן בעיקרן ירי של טילים מעל לבנון. אפשר לירות טילים על סוריה גם מהקרקע בגליל. למטוס יש יתרון כלכלי על טיל קרקעי רק כאשר הוא משמש להטלת חימוש ללא הנעה (פצצות ברזל)

    אהבתי

  17. יאיר, מה שכתבת על כך שהקסם של טראמפ הוא בכך שאינו רוצה לשנות את צפון קוריאה נאמר היום בכותרת של ידיעות אחרונות מפי מרואיינים צפון קוריאנים שכתב העיתון שוחח איתם.

    Liked by 1 person

  18. לתמריץ,
    כתבת: " … אני מתקשה להאמין שלא יגן על בעלות ברית מול מתקפה ממעצמות זרות. הוא מבין את המשמעות של דבר כזה, ואם הוא לא מבין, כל הממסד הרפובליקני (ואפילו רוב אלו שאינם ממש בממסד) יסבירו לו. טראמפ הלין על קנדה בצדק רב על המכס המוגזם שמוטל בה על יבוא מוצרי חלב כדי להתחנף פוליטית לחקלאים לקוויבק … מהקטטה הזו עם קנדה ועד להסיק שהוא לא יגן על בעלות ברית בשעת מבחן אמת – המרחק גדול מאוד."
    ______________________________________

    1. אין לי, ולו שמץ של ספק, שאם מישהו יתנפל על קנדה – ארה'ב תצא נגדו מיידית למלחמה. ללא כל התלבטויות והתחבטויות. יהיה נשיא ארה'ב אשר יהיה, ויהיה טיב היחסים בין נשיא ארה'ב וראש ממשלת קנדה אשר יהיה.
    ארה'ב הכריזה שהיא מתייחסת לשתי יבשות אמריקה כ"חצר האחורית" שלה, ואם מעצמה כלשהי תעז לפלוש לתוך החצר האחורית שלה – היא תתקל במלוא העוצמה האמריקאית. כלומר כל יבשת אמריקה נתפסת ע'י האמריקאים כ"רצועת הביטחון" שלה.
    אפשר גם להיזכר ב"משבר הטילים" של ארה'ב עם קובה – בריה'מ. העולם היה על סף מלחמה בין ארה'ב לבריה'מ, ורק הנסיגה המהירה של בריה'מ מכוונותיה הראשוניות מנעה אותה. ארה'ב לא עשתה זאת בשל חיבתה העזה לקובה ולשליטה, אלא כיון שהיא עצמה חשה מאוימת.
    אבל האם ארה'ב תהיה מוכנה לצאת למלחמת עולם עם סין, על כל הכרוך בכך, אם/כש סין תחליט לפלוש לאחת מהמדינות הקטנות המקיפות אותה? אולי. אבל אולי לא.
    יתכן שהיא תחוש מחויבות להתערב במלחמה בין סין ליפן, או אפילו בין סין לבין דרום קוריאה. אבל לו הייתי גרה בטייואן או בפיליפינים או במדינה קטנה אחרת הגובלת בסין – לא הייתי מספיק בטוחה בכך בכדי לישון טוב בלילה.
    ובקפיצה ליבשת אירופה – ארה'ב / נאטו החליטו שלא להתערב כאשר המוני "חיילים רוסים בחופשה" החליטו להשתלט על חלקים ממזרח אוקראינה, ולהילחם בצבא אוקראינה. מה עוד שלטענתם הם בסה'כ רק נענו לבקשת התושבים ממוצא רוסי להצילם מהשלטון האוקראיני העוין.
    כלומר הרוסים הכינו מראש שפע הסבריםנ/ נימוקים /תירוצים, שבהם יכול להיתלות כל מי שאינו מעוניין להסתבך במלחמה.
    את ההשתלטות שלהם על חבלים מגיאורגיה הם נמקו בטענה שהגיאורגים התחילו. הגיאורגים אכן היו אלו שהתחילו בפלישה לאזורים שלטענתם שייכים להם, אך השאלה האם זה מקנה לרוסים זכות להישאר בהם לנצח נצחים נשארת פתוחה.
    קל להניח שגם סין תצליח, אם רק תרצה, להכין מראש שפע נימוקים ותרוצים, שיעזרו למי שאינו להסתבך לנמק את החלטת אי ההתערבות שלו.

    2. הרבה מאוד מדינות מגנות, באמצעות חומות מכס גבוהות במיוחד, על החקלאים שלהן.
    גם מסיבות פוליטיות, אך לא רק.
    למדינות יש אינטרס שחקלאים לא ינטשו את כל אזורי הפריפריה, ויהגרו לסלאמס בשולי הערים הגדולות, ולמנוע מצב בו כל אוכלוסיית המדינה תתרכז רק במספר מצומצם של מגה ערים. גידולים חקלאיים גם עוזרים לשמירה על תכסית הקרקע ואיכות האוויר. כנ'ל הרצון האקולוגי לצרוך מוצרי מזון שלא יובאו במטוסים ובמשאיות ממרחק אלפי קילומטר, ועוד ועוד.
    העובדה שטראמפ בחר להתמקד דווקא במכס הקנדי על מוצרי חלב – אינה לגמרי הוגנת. זהו המקרה הקיצוני ביותר של שיעור מכס, הרחוק במרחק שנות אור משיעור המכס הממוצע או החציוני על כל שאר המוצרים האמריקאים המיובאים לקנדה.

    Liked by 1 person

  19. לחייל זקן,
    תודה על המענה על שאלתי השנייה לגבי חיל האוויר. החכמתי.
    הזכרת לי את השערוריה האחרונה, שבה עופר שלח ועומר בר לב התלוננו שקצינים בכירים בצה'ל, שזומנו להעיד בוועדות המשנה שלהם, מסרבים להגיע לדיוני הוועדות. כנראה בגיבוי / בהנחיית שר הביטחון.
    כלומר, מתבצע ערעור בפועל על כפיפות הצבא לדרג המדיני.

    אבל למעשה עדין לא ענית על שאלתי הראשונה – כיצד להערכתך הפסקת הסיוע הצבאי האמריקאי תביא לשינוי המיוחל, ו"תנער" את חיל האויר וצה'ל.

    אם, כטענתך,
    1. הפיקוד הבכיר של חיל האוויר שבוי כל כך בקסם של מטוסי קרב וקרבות אוויר עד שהוא הופך לעיוור לצרכים האמיתים של המדינה וחיילות היבשה +
    2. שר הבטחון, ראש הממשלה וכל ועדות המשנה של חוץ וביטחון בכנסת הם חלשים וחסרי אונים מול רצון הפיקוד הבכיר של חיל האוויר, ומבטלים את שיקול דעתם העצמאי בפני "המלצות" חיל האויר ודרישותיו
    – כיצד הפסקת הסיוע הצבאי מארה'ב תשנה את המצב?

    ברור שחיל האויר יאלץ לסבול מצמצומים ומקיצוצים, אך מה מבטיח לך שאת מעט הכסף שיעמוד לרשותם לא יבחרו להמשיך להשקיע במטוסי קרב (ורק בהם)?
    האם להערכתך הפסקת הסיוע הצבאי תצליח לשנות את מאזן הכוחות הקיים בין הממשלה והכנסת לבין צה'ל?

    אהבתי

  20. קמיליה,
    כמובן שהפסקת הסיוע אינה תרופת פלא אבל הכורח לספק יותר ביטחון בפחות כסף יעשה את שלו. ההשקעות הקודמות בלווינים ומל"טים הונחתו על צה"ל על ידי המערכת הפוליטית. לצערי, קיימת דוגמה מובהקת שמפריכה את התזה שלי ושמה בישראל מרכבה 4. הטנק שמפותח ומיוצר על ידי הצבא (אפילו ברוסיה וסין זה לא נעשה יותר) הוא כישלון קולוסאלי. מפתחי הטנק היו משוכנעים בזמנו שיש להם ביד שריון בלתי חדיר ולצורך זה ויתרו על מספר עקרונות תכנוניים של הטנקים הקודמים כמו הגבלת משקל ושימוש במנוע מהמדף. התוצאה היתה טנק לא אמין ויקר (עלות שעת מנוע של מרכבה 4 כפולה מזו של מרכבה 3) כשהיתרון המבצעי היחיד לעומת מרכבה 3 (לשני הטנקים אותו תותח גרמני) הוא שיפור לא משמעותי במיגון (שהופך לחסר משמעות אם מוסיפים מיגון אקטיבי). הטנק הזה מיוצר מזה 14 שנים והוא יכול לשמש דגל של בזבזנות של רכש מקומי. דוגמה הפוכה היא החץ 1. כשהגיעו המפתחים לשלב הנסויים הבינו שהפרוייקט כושל ולא העבירו את החץ 1 לשלב הייצור.
    לגבי רוב המוצרים שצה"ל רוכש בארץ ניתן לומר שהשקל קונה יותר ביטחון מהמוצרים המקבילים שנרכשים בדולר, לזה יש להוסיף מוצרים רבים שאפשר לרכוש רק בשקל ואין להם מקבילה דולרית.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s