שובו של המרשמלו

אחד הניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה הוא ניסוי המרשמלו. הוא הולך בערך כך: הצע לילד בן 4.5 לקבל לאלתר ממתק מרשמלו (או ממתק אחר שלטעמו של הילד) או לקבל שני ממתקים אם יהיה מוכן להמתין עוד כמה דקות. הילדים שיסכימו להמתין יתבררו, עם חלוף השנים, כילדים הרבה יותר מצליחים בחיים.

הרבה ניסויים בפסיכולוגיה לא עמדו באתגר השחזור. אבל ממאמר שפורסם ממש לאחרונה התברר שניסוי המרשמלו עמד בו לא רע. כן, ילדים שהצליחו להתאפק בדרך למרשמלו קיבלו ציונים טובים יותר במבחנים גם בגיל 15. כן, האפקט השתחזר גם אם הוא נבדק על ילדים לאמהות שלא גמרו קולג' (הניסוי המקורי בוצע בפעוטון באוניברסיטת סטנפורד, כך שהילדים המשתתפים בו היו כנראה בנים ובנות להורים משכילים מאוד).

מצד שני, השחזור הראה את מגבלות האפקט. ראשית, הקשר בין זמן ההמתנה לבין ציונים בעתיד היה משמעותי אבל פחות דרמטי ממה שהוצג במחקרים קודמים. שנית, הקשר בין זמן ההמתנה למדדים של התנהגות בעייתית בגיל 15 לא בוסס במחקר. כישלון מפתיע ומעורר שאלות.

הדבר החשוב ביותר שניתן להסיק מהשחזור הוא שזמן ההמתנה למרשמלו משקף בעיקר משהו מהאייקיו של הילד. גם נטיה לאימפולסיביות, אבל בעיקר אייקיו. כמו בכל מבחן שקשור לאייקיו אפשר היה למצוא בתוצאות את ההיררכיות הרגילות. ילדים לאמהות בוגרות קולג' היו מסוגלים להמתין למרשמלו יותר מילדים לאמהות שלא בגרו קולג' ובאופן דומה מאוד ילדים לאמהות שבעצמן השיגו תוצאות טובות במבחני אינטליגנציה המתינו יותר מילדים לאמהות שהשיגו בהם תוצאות גרועות. ילדים לבנים המתינו יותר מילדים היספנים וילדים היספנים המתינו יותר מילדים שחורים – הישגיהם של ילדים שחורים במבחן זה היו נמוכים באופן בולט. ילדים למשפחות עשירות המתינו יותר מילדים למשפחות עניות. בנות הצליחו קצת יותר מבנים.

נראה שמבחן המרשמלו מגלה לנו משהו על אינטליגנציה וקצת על אימפולסיביות. כאן צריך לזכור שגם אינטליגנציה עצמה היא בעלת אפקט מוגבל בחייו של הפרט. כבר התנ"ך ידע להגיד שלא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר. היכולת להסיק מאינטליגנציה של אדם בודד על הכנסתו או על עושרו או על מעמדו היא מוגבלת. נשוב כאן לעובדה הבלתי נתפסת שהחיים הפוליטיים חגים סביבה בשנה וחצי האחרונות: דונאלד טראמפ הוא נשיא ארצות הברית. כמה שניות היה ממתין דונאלד הצעיר לפני שהיה חוטף את המרשמלו? אירוע שקרה בשבוע שעבר נתן לנו אומדן כלשהו – הדונאלד לא היה מסוגל להמתין בשבוע שעבר אפילו את השעה הנדרשת עד לפרסום הרשמי על ההישגים (היפים באמת) של שוק התעסוקה האמריקני בתקופת נשיאותו. לחרדת אוצרי הנתונים הממשלתיים הוא צייץ רמיזה למידע בטרם עת והקפיץ את השווקים.

104 תגובות על ״שובו של המרשמלו״

  1. חייל,
    הם והמשיחיסטים. לא פלא שאחת משלום עכשיו הלכה מכות עם אחד מהמשיחיסטים בשדה התעופה לפני שבוע.
    תמריץ,
    אתה צריך לעשות משהו עם הטרמפ הזה שלך.

    Liked by 1 person

  2. פסיקה חיובית. מקומם שמאבק מוצדק לחירות ושוויון זכויות מסתיים בסוף בניסיון לפגוע בחירותם של אחרים.

    אהבתי

  3. האיש שוב ושוב בדק הנושא ותמיד הגיע למסקנה שזו לא העת. אני עדיין לא ראיתי אימפולסיביות יתרה באיש. האיש מגיע גם מתחום הספורט, ושם צריך בדרך כלל להגיב מהר ולהפתיע, אולי זה ניראה אימפולסיביות, אבל זה לא מוכח.

    אהבתי

  4. יש משהו במבחן המרשמלו שמעניין אותי אם נבדק. עד כמה שאני מבין חילקו את התוצאות לשני קבוצות. ילדים שהתאפקו עד זמן קבלת 2 מרשמלו (קבוצה 1) וילדים שלא התאפקו (קבוצה 2). וקבוצה 1 הצליחה יותר מקבוצה 2. וזה מאוד הגיוני שמי שלא מצליח להתאפק לא מצליח בחיים.
    אבל אם יש ילדים שסרבו להשתתף במשחק כלומר הם חשבו והחליטו שעדיף להם מרשמלו אחד מיד מאשר שניים בעתיד ולכן הם כלל לא ניסו להתאפק (וזה שונה מאוד ממי שניסה להתאפק ולא הצליח) ואכלו את המרשמלו מיד. האם עשו בדיקה נפרדת לגביהם? (נקרא לה קבוצה 2א) יתכן שקבוצה זו הצליחה בחיים אפילו יותר מקבוצה אחת אבל כשהיא נכללת בתוך קבוצה 2 אי אפשר לראות זאת.
    אפשר לטעון כמובן שקבוצה זו אומנם לא גילתה חוסר יכולת להתאפק אבל גילתה חוסר אינטלגנציה כי הבחירה היותר חכמה היא לחכות ולקבל 2. אבל על זה אפשר להתווכח.
    עוד נקודה שמי שאכל מיד אי אפשר לדעת אם זה מתוך בחירה שהוא מסרב למשחק או שהוא אכן רוצה להתאפק אבל לא מצליח אפילו שניה.
    בכל אופן מאוד מעניין אותי אם יש נתונים מובחנים בין מי שאכל מיד לבין מי שהתאפק כמה זמן ולא הצליח להתאפק עד הסוף

    אהבתי

  5. למשה,
    לא קראתי את המחקר הספציפי אליו התייחס תמריץ בפוסט זה, אך זכור לי ממחקרים קודמים שהחוקרים מדדו מספר שניות האיפוק של כל ילד. כלומר, לא התקבלו שתי קבוצות (מתאפקים vs. לא מתאפקים) אלא רצף של ציונים. בדומה לרצף ציוני I.Q
    למיטב זכרוני המפוקפק, עבור ילד בגיל 3 – 4 אפילו 15 – 20 שניות איפוק נחשבו להישג משמעותי, שרק מיעוט מבני גילו היה מסוגל להגיע אליו.
    מצד שני, זכור לי מסרטון ניסוי מרשמלו בו צפיתי, שהילדים הוכנסו לחדר ריק לחלוטין, חסר כל צעצועים, שהחפצים היחידים בו היו כסא ילדים, שולחן קטן ועליו הוצלחת שעליה הממתק. כך שהילדים התקשו להסיר את מבטם מהממתק, ולמצוא עיסוקים שיסיחו את דעתם ממנו ויקלו עליהם להתאפק.

    נדמה לי גם שהחוקרים קטעו את הניסוי לאחר מספר דקות – אך במילא רק ילדים חריגים שבחריגים הצליחו להתאפק יותר מחמש דקות. כך שהקצה העליון ביותר של משתנה מס' שניות האיפוק נקטע, ולא ברור המקסימום אליו מסוגלים להגיע.

    הטענה שקיימים ילדים שאינם מעדיפים שני ממתקים על פני ממתק אחד (ולפיכך בכלל לא רצו להשתתף בניסוי) נראית לי די מפוקפקת. אלא אם מדובר בממתק / במאכל שממש אינם אוהבים – ואז לא ירצו לאכול אפילו את הממתק הראשון. כיון שידוע לי שיש ילדים שאינם אוהבים שוקולד, אני מניחה שישנם גם כאלו שאינם אוהבים מרשמלו. זו בעייה שקל יחסית לפתור אם בשלב הראשון מאפשרים לילדים להצביע על הממתק המושך אותם ביותר, מתוך מבחר ממתקים, ובשלב הראשון מעמידים אותם בפני הדילמה לאכול אותו מייד או לקבל שניים ממנו אם יתאפקו.

    בהתבסס על תיאור תמריץ את המחקר – אני חושדת שהחוקרים ביצעו טעות עקרונית יותר. ה"הישגים מאוחר יותר בחיים" נמדדו על פי ההישגים הלימודיים (בלבד) בגיל 15 (בלבד).
    גיל התבגרות שהוא פרובלמטי במילא, שההישגים הלימודים בו מאוד מושפעים מהרמה ההורמונלית ומהנורמות של קבוצת השייכות. הייתי מעדיפה שההישגים הלימודיים (ומספר משתנים אחרים) יבחנו בגיל 25 ולא 15.
    אך כנראה שהמתנה של עשר שנים נוספות (והסכנה שחלק מהילדים שהשתתפו במחקר יתפזרו בכל העולם ויהיה קשה לאתרם) הייתה מעבר ליכולת האיפוק ודחיית הסיפוקים של החוקרים עצמם.

    ############################

    אוף טופיק,
    הייתי מעורבת אתמול בדיון האם "מדיניות הצנע" בישראל של תחילת שנות החמישים / שנות העלייה ההמונית – הייתה הכרח המציאות (למניעת רעב המוני של העולים החלשים ביותר) או לא.
    דיון שגלש גם לשאלה האם מדיניות קיצוב המוצרים בבריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה – הייתה הכרח המציאות או שניתן היה למצוא לה גם חלופות פחות מזיקות.

    מאוד מעניין אותי לשמוע את דעותיכם על הנושא.

    ****
    תזכורת לגבי מדיניות הצנע בישראל – זכרונות אישיים של זאב גלילי מתקופת הצנע בארץ.
    (קריאה מעניינת מאוד כשלעצמה)

    http://www.zeevgalili.com/2002/01/13317

    אהבתי

  6. קמיליה, רוב הילדים עברו את מחסום שבע הדקות במחקר הנוכחי.
    משה, אלו שלא הצליחו להתאפק אפילו 20 שניות השיגו ציונים גרועים במיוחד בגיל 15.
    אני שותף לביקורת על המדידה האולטימטיבית בגיל 15. אהבתי ההלצה על יכולת ההתאפקות של החוקרים עצמם. ואולי יהיה עוד מחקר המשך.

    אהבתי

  7. חשוב לציין משהו על נוכלות אינטלקטואלית. האטלנטיק סיקר את המחקר וטען שממצאיו הראו שרוב ההשפעה של יכולת ההמתנה נבעה ממשתני רקע כמו מספר הספרים בבית. כלומר בעצם זה לא שיש הבדל מובנה בין ילדים וטבעם. יש הבדל במספר הספרים בבית של ההורים.
    האמת היא שמספר הספרים בבית היה רק אחד משורה ארוכה של משתני רקע שביניהם המזג של הילד, ההצלחה של האם במבחן מנת משכל, ההצלחה של הילד עצמו במבחנים של גיל שנתיים, השכלת ההורים והכנסתם. רק אחרי נטרול כל כך הרבה משתנים לא נותר לאפקט ההמתנה הרבה מה להסביר. או במילים אחרות: רוב השונות שמוסברת במידת ההצלחה של ילדים בלימודים מוסברת על ידי האייקיו של ההורים וסימנים ראשונים לאייקיו שלהם עצמם כשהיו קטנים ממש. זו לא מסקנה מרעישה בלשון המעטה. אבל היא נוסחה אחרת לגמרי באטלנטיק, בהיותו ליברלי ומקדם את שקר הטאבולה ראסה. כאילו האדם נולד כלוח חלק שמעוצב על ידי מספר הספרים בביתו.

    אהבתי

  8. המחקר מפספס אולי את השאלה המתודולוגית המעניינת ביותר. מה הוצע לילדים. ניתנות דוגמאות לממתקים שהילדים יכלו לבחור מתוכם – מרשמלו, סוכריות m&m, עוגיות בצורת חיות. אך לא מפורטת רשימה מלאה וכמה בחרו מה.

    אהבתי

  9. תמריץ, מה זה משנה איך מגדירים ממתק?
    ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.

    מצטער, לא יכולתי להתאפק.
    המחקר כמובן גם מפספס את השאלה והתשוהב על : האם בכורים מתאפקים יותר?

    Liked by 1 person

  10. הפוסט של סקוט אדמס מאוד טוב. העניין הוא שטראמפ מן הסתם לא חושב בצורה אנליטית לפעול כך. זה באינסטינקטים שלו. השאלה אם ברגע האמת ידע לעצור את הבלגן ולהפיק תועלות או שימשיך עם האינסטינקט עם הראש בקיר.

    אהבתי

  11. תמריץ,
    אתה דבק בקונספציה שלך כמו פרשן מדיני בטלוויזיה הישראלית. טראמפ הוא שחקן מדיני מעולה שירגיש בבית בבזארים של טהרן ואיסטנבול.

    אהבתי

  12. זהו בדיוק. תסתכל לאיזה מצב הובילו מנהיגים שגדלו באיסטנבול וטהרן את עמיהם. בבזאר עובדים לפי חושים, לא לפי ניתוח אנליטי מעמיק. מדינה במאה ה21 צריכה יותר מזה.

    אהבתי

  13. תמציר,
    אנליטי , הגדרה:
    אשר מעמיד דברים על דיוקם ובוחן אותם בנפרד, לפרטי פרטים, על מנת לבנות את התמונה המלאה.

    איך אפשר להמיד דברים על דיוקם אם לא בוחנים ומתווכחים על הגדרות, לפרטי פרטים על מנת לבנות את התמונה המלאה?

    אלא אם אתה כמובן מתכוון לאנליטי במובן של באזאר…. דאט איז.

    אהבתי

  14. אין דבר אנליטי מתוכנה והיא עובדת, לא משנה אם אתה קורא למשתנים איקס וויי או אי ובי. חשובה העקביות הפנימית בהגדרות. לא התאימות בהגדרות למה שאחרים הגדירו בתוכנה משלהם.

    אהבתי

  15. אפרופו, מה אם לבן אדם יש יכולות התאפקות אקסטרהדינריות בתחום אחד (למשל לא לצרוך) ועלובות בתחום אחר(יכולת השהיית התגובה)?

    אהבתי

  16. תמריץ,
    שמת את האצבע על הנקודה. למרות העובדות שהבאת שתי המדינות האלו הצליחו לפרפר את אובמה שפעל כאידאולוג שלא עושה שיקולי עלות תועלת, ההיפך מטראמפ (האנליטי) שמסתכל על הנושא המדיני בעיניים של סוחר שמונע רק על ידי גובה הרווח בסוף הדרך

    אהבתי

  17. יש דברים עבור תמריץ שהם דיסוננט קוגנטיבי. טראמפ הוא שחקן מדיני מעולה זה אחד מהם. אוסלו כישלון….הרשימה ארוכה

    אהבתי

  18. תמציר , דווקא בתוכנה יש לך את הציור קריקטורה הזה ז(עם הנדנדה)למה כל אחד מהמשתתפים בפרוייקט התכוון כולל הלקוח.

    חוצמזה, מנהיג מדינה עובד וצריך לדבר עם אנשים … הוא לא איזה מתכנת אוטיסט כמו הגיבן מנוטרדם שעובד לבד בקויביקל.

    אהבתי

  19. אלרום, אני רק אציין שלמרות שיש לתמציר(*) כמה דיסוננסים ואנחנו יורדים עליו מדי פעם
    אני כמובן עדיין מעריך מאד אותו ואת הבלוג.

    (*) תמריץ, תמציר – מה זה השטויות האלו- הגדרות.

    Liked by 1 person

  20. קמיליה, מצאתי עניין רב במאמר על הצנע שהפנית אליו.
    לגבי שאלת הצנע בכלל, ארה"ב עם כל האתוס הקפיטליסטי גם כן הנהיגה צנע בזמן מלחמת העולם השנייה. בריטניה גם, ואפילו אחרי המלחמה. לא מתיימר לחקור את הנושא לעומק, אבל נראה לי באמת די בלתי נמנע.

    אהבתי

  21. באופן טבעי לזמן מלחמה ממשלת ארה"ב הגדילה מאד את הביקושים שלה במשק ולא העלתה מיסים כי לא רצתה לפגוע בתמריצים לייצר.בשלב מסויים הרבה ביקושים יוצרים אינפלציה. אם לא רוצים שיהיו עליות מחירים אז אפשר לשמור עליהם קבועים פחות או יותר אם בשביל להגיע לקנות את המוצרים צריכים לעמוד גם בתור בשביל לקנות אותם. העמידה בתור היא חלק מהמחיר כמובן אבל היא מקטינה את הביקושים של הציבור בכל זאת. הממשלה לא עומדת בתור כמובן.
    (זה בערך הסיפור אם אנני טועה)
    בכל אופן בזמן המלחמה גדל הגרעון התקציבי של ארהב מ25 אחוזי תוצר ליותר מ100. בסוף המלחמה כתב בירדסלי ראמל ,מי שהיה בתפקיד בכיר(לא זוכר בדיוק איזה) במה שהיום הוא הפד … מדוע מיסים בשביל הוצאות הם נחלת העבר ושממשלה לא חייבת אותם בשביל להוציא הוצאות (כפי שלא העלתה אותם בזמן המלחמה)

    אהבתי

  22. בזמנו קראתי מאמר מצוין של יגיל לוי על הצנע בספר 50 ל48 של מכון ון ליר. לא מצאתי קישור למאמר עצמו אבל מאד מומלץ.

    אהבתי

  23. אחד העתונים העלה לאחרונה ראיון עם כלתו של דוב יוסף שתארה את התקופה ואותו כבאדם בעל חוש הומור והרגשת שליחות גדולה. הדיון אם הצנע היה נחוץ נשמע ביזארי מאד ביחוד לאנשים שחיו את התקופה. זה נהיה מודרני לשנות את העבר. ההסטוריה היא לא מה שהיתה פעם.

    הנה כתבה ששיכת לסידרת הטרוף האמריקאי שחביב כל כך על יקירנו חיל זקן

    https://mida.org.il/2018/06/05/מסך-הברזל-abc-ביטלה-סדרה-של-רוזאן-לאחר-שבי/

    Liked by 2 אנשים

  24. בהמשך למאמר של אל רום חייב לצטט ולתת קרדיט למגיב "אנרכיסט מתעניין" על התגובה : "אז בעצם שוק חופשי נהיה דבר ממש מבאס כשהאנשים עם הכסף חושבים אחרת ממך?".

    נ.ב.
    לפני שמקטלגים אותי פה בתור חבר הפוליטביורו ומחתימים לי את כרטיס המפלגה אציין את מה שאמור כבר להיות מובן מאליו – שלא כל מי שאינו חסיד של השוק החופשי חייב להיות נגדו ויש הרבה גוונים באמצע.

    אהבתי

  25. הייתי מציע לעשות ניסויים קצת שונים:
    לאפשר לילד לבחור האם לקבל מרשמלו עכשיו או לקבל מרשמלו בעוד זמן בלתי מוגדר (זמן שנע בין 5 דקות ל-4 שעות).
    או: לבחור בין לקבל מרשמלו אחד לבין אופציה לקבל 5 מרשמלו בהתסתברות של 50% (כלומר 50% סיכוי שתקבל 5 מרשמלו ו-50% סיכוי שלא תקבל כלןם).
    נראה לי שאלו ניסויים מתאימים יותר לחיים האמיתיים.

    אהבתי

  26. גלגל, את החיים האמיתיים מאד קשה לדמות והם כמו שאמר פעם איש חכם מאד :
    "החיים זה מה שקורה לך בזמן
    שג'ון לנון מקשקש שטויות".

    אהבתי

  27. א. לתמריץ, המחקרים שאני זוכרת כנראה בוצעו על בני שלוש או שלוש וחצי. מה שיכול להסביר את פער משך האיפוק בשניות בינם לבין בני ארבע וחצי. פער של שנה וחצי, בגילאים אלו (150%) הוא מאוד מאוד משמעותי.
    אבל הטענה ש"רוב הילדים עברו את מחסום שבע הדקות במחקר הנוכחי" תמוהה בעיני. אולי שווה לבדוק שנית את הנתון הספציפי הזה.

    ב. המאמר באטלנטיק, של גסיקה מקרוי קלארקו, מעניין ולו רק בשל הנוכלות האינטלקטואלית שבו.
    מצד שני, איני משוכנעת שהשפעתו על הקוראים לא תתגלה כהפוכה אידיאולוגית להשפעה הרצויה בעיני הכותבת. מעין אפקט בומרנג אידיאולוגי.

    קטע מהמאמר:
    There’s plenty of other research that sheds further light on the class dimension of the marshmallow test. The Harvard economist Sendhil Mullainathan and the Princeton behavioral scientist Eldar Shafir wrote a book in 2013, Scarcity: Why Having Too Little Means So Much, that detailed how poverty can lead people to opt for short-term rather than long-term rewards; the state of not having enough can change the way people think about what’s available now. In other words, a second marshmallow seems irrelevant when a child has reason to believe that the first one might vanish.

    Some more-qualitative sociological research also can provide insight here. For example, Ranita Ray, a sociologist at the University of Nevada, Las Vegas, recently wrote a book describing how many teenagers growing up in poverty work long hours in poorly paid jobs to support themselves and their families. Yet, despite sometimes not being able to afford food, the teens still splurge on payday, buying things like McDonald’s or new clothes or hair dye. Similarly, in my own research with Brea Perry, a sociologist (and colleague of mine) at Indiana University, we found that low-income parents are more likely than more-affluent parents to give in to their kids’ requests for sweet treats.

    These findings point to the idea that poorer parents try to indulge their kids when they can, while more-affluent parents tend to make their kids wait for bigger rewards. Hair dye and sweet treats might seem frivolous, but purchases like these are often the only indulgences poor families can afford. And for poor children, indulging in a small bit of joy today can make life feel more bearable, especially when there’s no guarantee of more joy tomorrow.

    קטע זה הזכיר לי שני דברים:
    1. את מתקני התרומות של חסד נעמי שעליהן כתובת בולטת "אימא, הבטחת לנו עוף לשבת" ורמז להבטחה מעורפלת שהתרומות יועברו (רק?) לאלמנות וליתומים. אני תמיד תוהה מה חושבים תורמים פוטנציאלים שהם צמחונים וטבעונים על ההכרח הנרמז בעוף לשבת. יותר מכך, הטענה שמדי שבוע אם ענייה מבטיחה לילדיה משהו שאינה בטוחה כלל שיהיה ביכולתה לקיים מרעימה אותי. *אם* הטענה נכונה – מדובר בהתנהגות שבעיני היא מגונה. ואם אינה נכונה – מדובר בנסיון סחיטה רגשית עלוב של העמותה.

    2.פוסט ישן של אורי כץ בו (למיטב זכרוני המפוקפק) טען שבחברה המאפשרת מוביליות בין מעמדות סוציו-אקונומיים, העניים שונים במספר תכונות ודפוסי התנהגות קריטיים מאשר העשירים.
    הבדלים המסבירים (ואולי אפילו מצדיקים) את העובדה שרוב העניים אינם מסוגלים להחלץ מעוניים, ואילו רוב העשירים נשארים עשירים. למעשה טענה כנגד הנסיונות להגביר את מידת השיוויון הכלכלי בחברה נתונה.
    נדמה לי שהוא הסתייג מטיעונו רק לגבי חברות שבהן אין אפשרות למוביליות כלכלית, ועניים נשארים עניים בלי כל קשר לתכונותיהם ולדפוסי ההתנהגות שלהם.

    ג. אפקט בומרנג אידיאולוגי יכול להתקיים גם בנוגע לנסיונות להסביר את הצלחות טראמפ וכשלונות אובמה (בכושרם האנליטי *או* בקיום / העדר אינסטינקטים פרימיטיביים).
    איני משוכנעת שלרוב אנשים כל כך אכפת מהגורמים המשוערים להצלחות ולכשלונות של מנהיגים. הם מתעניינים יותר בתוצאה הסופית.
    בהמשך לשרשרת הזכרונות – נזכרתי בספר ישן של מומחה מכובד לעניני ארה'ב שסקר, בין השאר, את תקופות הנשיאות של לינדון ג'ונסון וג'ימי קארטר (הדמוקרטיים), ניקסון וורונלד רייגן (הרפובליקאים).
    . (*אולי* ספר של האוניברסיטה המשודרת של ארנון גוטפלד, אבל אולי לא).

    על פי ספר זה, כל ההישגים הכלכלים, המדינים והבטחונים של ארה'ב בתקופת הנשיאים הרפובליקאים נבעו מכל מיני התפתחויות שלא היו קשורות כלל לממשל הפדרלי. נשיאים אלו פשוט נהנו ממזל מעולה.
    אבל גם שרשרת הכשלונות בתקןפתו של ג'ימי קרטר – לא הייתה באשמתו של נשיא ארה'ב. היה לו פשוט מזל מאוד רע.
    התקשיתי להתעלם מההשערה שמחבר הספר פשוט מוטה קשות לטובת הדמוקרטים ולרעת הרפובליקאים. אבל גם לו הייתי מניחה שאינו מוטה – איני משוכנעת שלא הייתי מגיעה למסקנה שעדיף להצביע לרפובליקאים ולא לדמוקרטים. ולו רק בשל העובדה שלנשיאים דמוקרטים נוטה להיות מזל רע, ולנשיאים רפובליקאים מזל טוב.

    אהבתי

  28. על פי המחקר 60% מהילדים הלבנים עברו את רף שבע הדקות (לעומת 25% מהילדים השחורים).
    הטענה של אורי כץ היא טענה שהובלטה מאוד בספר עקומת הפעמון. אני מניח שיש בה אמת רבה אבל זו שגיאה לקדמה בשל העובדה שתפיסה כה דטרמניסטית של העולם מחוללת תמריצים גרועים ומחוללת נבואה שמגשימה את עצמה.

    Liked by 1 person

  29. לפי מחקר שערכתי בטוויטר ג'יבריל רג'וב יותר גדול מלפיד וגבאי ביחד וגם לוקח את ביבי בהליכה.

    אהבתי

  30. פינת הטירלול האמריקאי.
    At this Portland Bakery, White Guilt Poisons the Batter
    אמלק: במאפיה השייכת לזוג הומואים לבנים (אחד מהם בעל שם יהודי) שקירותיה מכוסים בפוסטרים כמו שעל קירות הבית של תמר זנדברג סירבו למכור לכושית אחרי שעת הסגירה. ההומואים הלבנים הוכרזו כגזענים ואלו מיהרו לפטר שתי עובדות שכירות והשמחה רבה. גוד בלס אמריקה.
    https://quillette.com/2018/06/05/portland-bakery-white-guilt-poisons-batter/

    אהבתי

  31. חייל זקן, אתה עושה מחיל אל חיל, פינת הטירלול שלך שווה בלוג בפני עצמו. אם תפתח בלוג אני מתחייב לתגובה ביום , אחת לפחות, ואפלו שתיים אחת בעד ואחת נגד. הכתבה הזו, ממש תצילנה מוחנו מרוב טימטום אמריקאי. הכושים למדו לכתוש את השמאלנים. אנחנו צריכים להביא כמה בבונים לגייס לפי אר של מפלגות הימין

    אהבתי

  32. אוף טופיק 2X
    1. מרדכי קידר על יום ההולדת ה 51 שנה למלחמה שהחלה ב 6 ביוני
    לכאורה – חגיגת הניצחון. כולל פרטים שלא הכרתי, כמו כיבוש קונטרה בעזרת "מהדורת חדשות סורית" שבישרה שקונטרה כבר נפלה בידי הישראלים. פייק ניוז צה'לי – ממלכתי במלוא תפארתו.
    אבל קידר מציין גם את ההשלכות השליליות הקשות, והלא מנובאות מראש, של הנצחון. בעיקר התחזקות האיסלם הפוליטי (על חשבון האידיאולוגיות שיובאו מהמערב), והתגבשות הלאומיות הפלסטינית (לאחר "שחרורם" מהשלטון הירדני שדיכא את חופש הביטוי וההתארגנות שלהם).
    https://mida.org.il/2018/06/06/שישה-ימים-51-שנים-העולם-הערבי-עדיין-לא-הת/
    2. פוסט של תומר פרסיקו בעקבות ספרו החדש של נדב אייל "המרד נגד הגלובליזציה".
    מצד אחד, פרסיקו משבח, אם כי בלשון מעט רפה ומסויגת, את ספרו של נדב אייל וקורא לקראו. זאת למרות טענתו שאין בו תזה מתוחכמת או תיאוריה מבריקה, ואייל שם משקל גדול מדי (להערכת פרסיקו) על אכזבה כלכלית ומשקל נמוך מדי על משברי זהות בעקבות "האמריקניזציה" של העולם.
    מצד שני, תומר פרסיקו מהלל בכל פה את הספר Age of anger של אינטלקטואל הודי – אנגלי בשם פנקו מישרה. ספר המתמקד בבעיות הזהות שיוצרת הגלובליזציה. אך מוסיף שהוא משלים את ספרו של נדב אייל ולא אמור לבוא במקומו.
    יתכן שתחושת הלויאליות של תומר פרסיקו ל"עמיתו" נדב אייל עמדה ברקע כתיבת פוסט זה, אך עמדותיו האמיתיות מבצבצות בדומה ל"פליטות פה" פרוידיאניות.

    אהבתי

  33. קמיליה, מחקתי את הקישור השני שלא הוביל לכלום.
    הספר של אייל הוא מרתק. היותו נטול יומרה גדולה יכולה לעמוד גם לזכותו.

    אהבתי

  34. לקמיליה:
    להערכתי היה צורך בצנע. כשיש מחסור תמיד צריך קיצוב במוצרים חיוניים (כך גם עשו בימי קדם בערים שהיו תחת מצור והיתה להם כמות מוגבלת של מוצרים חיוניים).
    מה שמעניין זה שאותו עיתונאי סותר את עצמו. מצד אחד הוא טוען שהצנע השיג את מטרתו שהיא אספקת מוצרים חיוניים לכל האוכלוסיה והפניית משאבים לקליטת עליה, ביטחון ובניית תשתיות מצד שני הוא טוען שלצנע היו פרות באושים. זו סתירה.

    אהבתי

  35. לתמריץ,
    כשגיליתי שטעיתי, חזרתי להדביק את הקישור הנכון לאתר מינים של פרסיקו, ונוכחתי שמהירות התגובה שלך הקדימה אותי.

    https://7minim.wordpress.com/2018/06/06/mer-3/

    אגב, אני מתה מסקרנות לדעת האם התגובות של אל רום בפוסט הנוכחי נכתבו ע'י "אל רום" או ע'י מתחזה כלשהו לאל רום.

    Liked by 1 person

  36. אם כבר מדברים על פסיכולוגיה יש לי שאלה לגבי תופעה שקרתה אצלי כמה וכמה פעמים:
    ככל שיש לי יותר מוטיבציה להשיג משהו מסויים כך גדלים הסיכויים שאני אכשל בלהשיגו (בניגוד למה שטוענים שאם מאוד תרצה להשיג משהו – תשיג אותו).
    המקרה שהכי זכור לי זה מבית-ספר תיכון. הייתי תלמיד מצטיין אבל תקופה מסויימת ירדתי חזק בלימודים.
    אחר-כך ניסיתי לחזור להיות תלמיד מצטיין והתאמצתי מאוד להגיע לכך – אבל למרות הכל נכשלתי והייתי תלמיד בינוני. לפעמים אחרי מאמץ גדול הייתי מוציא ציון צעולה במבחן אבל במבחן שאחריו הייתי נכשל לחלוטין כך שהממוצע נשאר בינוני.
    אחרי שנה של כשלונות החלטתי שאין לי סיכוי להשתפר, איבדתי את המוטיבציה וויתרתי.
    מיד לאחר הויתור זינקו צייוני כלפי מעלה והפכתי שוב לתלמיד מצטיין.

    אני לא היחידי שהיתה אצלו תופעה כזו.

    אהבתי

  37. מוטיבציה גבוהה יוצרת עוררות פיזיולוגית גבוהה. עוררות פיזיולוגית מגבירה יכולת בפעולות אוטומטיות ופוגעת בפעולות לא אוטומטיות. כלומר – זה טוב לתחרויות ריצה ורע למבחנים בחשבון.

    אהבתי

  38. מרדכי קידר תמיד שב לשיטתו הרגילה – המדינה המודרנית לא מתאימה לערבים. הם צריכים לחיות כשבטים. לכאורה האביב הערבי תאם לתיאוריה שלו, ועדיין לא רואים מדינות שבטיות גם אחרי הטלטלה הגדולה ועירק עדיין שורדת כמדינה רב עדתית. נראה שכך גם סוריה תשרוד. גם לבנון שרדה את מלחמת האזרחים הגדולה שלה.
    אי אפשר להמעיט כל כך בערך הכוחות שמחזיקים את המדינות הערביות המודרניות אחרי שצלחו טלטלות שכאלו.

    אהבתי

  39. קמיליה,
    הסיפור של קידר זו אגדה אורבנית. הלחימה ברמה הוכרעה ביום הראשון ללחימה לאחר שקו המוצבים העיקרי של הסורים בצפון הרמה (תל פאחר ותל עזזיאת על ידי חטיבה 1) ובמרכזה (גור אל אסכר ונעמוש על ידי חטיבה 80) נפרץ. בעקבות פריצת קו ההגנה ושחיקת השריון שלו הורה המטכ"ל הסורי על נסיגה לקו הגנה קרוב לדמשק (דומה לפקודת הנסיגה בסיני לאחר נפילת מתחם אבו עגילה). השידור המדובר נעשה על ידי רדיו דמשק לפני כניסת כח ישראלי לקוניטרה אבל זה לא שינה כלום כי מי שיכל נסוג כבר קודם. נסיגת הצבא הסורי נעשתה בד בבד עם בריחת התושבים הערבים.
    גם הניתוחים שלו הם די מאולצים ומהווים תמונת ראי של הערביסטים השמאלנים. זה נבלה וזה טרפה.

    אהבתי

  40. לתמריץ:
    יש לך איזה מאמרים שטוענים שמוטיבציה גבוהה זה דבר רע למבחנים בחשבון?
    ומה עושים כדי לפתור בעיה כזו? הפיתרון הפשוט הוא לוותר על השאיפות אבל לא תמיד אפשר לוותר. במקרה שהיה לי בבית-ספר תיכון – היה אפשר לוותר אבל היה לי מקרה אחר שבו אי-אפשר היה לוותר. היה מקרה שבו פוטרתי מהעבודה ופה כבר היה מצב שבו הייתי צריך לחפש עבודה ולקח לי זמן רב מאוד כדי למצוא עבודה.

    אהבתי

  41. מתוך הוויקיפדיה:
    מודל "תיאורית הדחף" של רוברט זאיונק (Robert Zajonc). מודל זה גורס כי נוכחות אחרים מהווה מקור לעוררות אמוציונאלית, כלומר ככל שהתפקיד מופשט יותר והעוררות עולה, כך יעלה טיב הביצוע, מאידך ככל שהתפקיד מורכב יותר והעוררות עולה, כך ירד טיב הביצוע. זאיונק טען שרמת עוררות מוגברת הנגרמת כתוצאה מנוכחות אחרים מחזקת תגובות דומיננטיות. כאשר מדובר במשימה פשוטה ומנוסה, תגובות דומיננטיות נוטות להיות נכונות לביצוע, ואילו כאשר מדובר במשימה מורכבת ולא מנוסה, אזי תגובות דומיננטיות נוטות להיות לא נכונות. תוספת שלי:
    זה יותר קשור לחרדת מבחנים מאשר לביצועים בעבודה. מבחן צריך לעשות במהירות ובלחץ. ברוב התחומים אפשר להשלים שעות עבודה בזמנים רגועים.

    אהבתי

  42. הגדroads ? לאן שאנחנו הולכים לא צריך הגדroads!

    תמריץ, זה(למטה) גם בשבילך לפעם הבאה שתרצה או תתצטרך להטריל בנושא הגדרות.
    (אבל יש לך אישור להשתמש בזה רק בדיונים עם ליברטריאנים)
    מראיין : "כתוב שאתה מדבר אנגלית ברמת שםת אם."
    אני : נכון
    מראיין "אבל אתה לא מדבר אנגלית.!"
    אני : נכון, גם אמא שלי לא.

    טוב, זהו. נראה לי שמיציתי את עניין ההגדרות.

    אולי…

    אהבתי

  43. סימה קדמון (ידיעות) בפיוט אנתרופולוגי:
    "מפני שהמקרה הזה לא מעצבן רק את ה"סמול", את אניני הטעם, את צרכני התרבות של הבימה והקאמרי, אלא גם, ואולי בעיקר, את מצביעי הליכוד, בינהם גם תושבי הפריפריה. כל אלה שהכדורגל הוא אהבת חייהם, ומסי הוא מושא הערצתם…"

    אהבתי

  44. כותבת לעניין סימה. האייקיו הממוצע של אוהדי הכדרוגל והעדפותיהם הפוליטיות שונים מאלו של מעריצי הבימה. כמו שאני לועג לתקינות הפוליטית מצד שמאל, כך איני מתחנף אליה כשחסה על רגשות הימין.

    אהבתי

  45. תמריץ,
    האם לשיטתך כל בבון אוהד כדורגל אנוס לייחס את הפרת החוזה של הארגנטינאים (שמכירים כולם את מירי רגב) למירי רגב כאילו היה צחפה אנין בקאמרי?
    האם האפיפיור שגם אצלו בוטל ביקור על ידי הארגנטינאים ייחשב לאוהד כדורגל או לצופה תיאטרון?

    אהבתי

  46. בדיעבד נראה שהביקור בוטל כי הם רצו מנוחה.
    על מירי רגב וג'יבריל רג'וב אמר כבר העכבר שרוכב על הפיל:
    ראית כמה אבק אני ואתה מפריחים ביחד…

    אהבתי

  47. למי איכפת אם הארגנטינאים באים או לא באים? הרי הם לא תורמים כלום לכלכלה, לביטחון , לבריאות או לכל דבר אחר. למה עושים כל כך רעש מענין כה חסר חשיבות?

    אהבתי

  48. האמת שזה מזעזע האופן שבו המחקר הזה מסוקר. המטרה של העיתונאים היא לקדם את ההשערה שהסביבה מעצבת הכול, השערת ה"לוח החלק", והם לוקחים את המחקר הזה, שהוא לא מחקר שמתיימר להכריע בסוגיה, ותוצאותיו יכולות להתפרש לשני הכיוונים, כהוכחה. במילים אחרות: הם לוקחים לוח חלק והופכים אותו להוכחה ל"לוח החלק".
    כמובן יש מספיק מחקרים אחרים שמהם אנו יודעים שהשפעת סביבת הבית על האייקיו בבגרות היא אפסית.

    אהבתי

  49. גלגל, קודם כל הם כן תורמים. נוכחותם פה הייתה מרגשת ומשמחת הרבה ישראלים, קטנים וגדולים.
    אבל זה גם פתח לחרמות בעתיד.

    אהבתי

  50. י.ד. כל דבר פה היה הקש ששבר את גב הגמל אבל בקלישאה הזו יש אמת. בסוף יש לקש את היכולת לחצות את סף הסיבולת.

    אהבתי

  51. תיאורטית נכון שיתכן שקש אחד הוא מכריע – ובכל את אם נראה גמל עם קש אחד גבו עובר על גשר והגשר מתמוטט ומישהו יתייחס ברצינות לאפשרות שהקש הזה הכריע את התמוטטות הגשר – אתקשה לראות בהתייחסות זו משהו אינטלגנטי

    אהבתי

  52. לתמריץ:
    גם מי ששמח לראות את ארגנטינה ומסי ישכח מהם אחרי יומיים כך שזו לא שמחה אמיתית (כנ"ל גם העצב על אי בואם). אנחנו לא זקוקים להם (וגם לא לארוביזיון ולא לכל שחקן או זמר שלא רוצה להופיע כאן). מי שלא רוצה לבוא – שלא יבוא.

    אהבתי

  53. בכל אופן ישראל תיכנע במהירות רבה לכל משטר סנקציות בינלאומי. לכן כל סנונית לזה מבשרת את החורף. קראתי בגליון הארץ היום את אחת מבעלות הטור הבולטות בו, רווית הכט, רואה במשטר כזה את הסיכוי הטוב ביותר לתפנית במדיניות ישראל. ובצדק.

    אהבתי

  54. תמריץ,
    אם קראת את הכותבות המזהירות של עיתון הארץ אז הלך עלינו. הצונאמי המדיני שחמק מברק יגיע עם הכט.

    אהבתי

  55. סוף סוף התפנתי לקרוא את הפנית תמריץ למאמר ב "סמרטניוז" (*) של הסמיטסוניאן מאת מילן סולי.

    כל כולו מתבסס על הנחה שקרית – שהעניים *במדינות המערב* סובלים אפילו ממחסור בכמות המזון.
    לפיכך לכאורה"רציונלי" מבחינתם להכניס מרשמלו אחד מיידית לפיהם, כי לא מבוטח להם שמחר יהיה להם ולו מרשמלו אחד. שלא לדבר על שני מרשמלוים.
    כשלמעשה אפילו ברמת ההכנסה של העשירון התחתון במערב – אנשים יכולים לתכנן מעשיהם בתבונה כך שבכל יום ויום של החודש יהיה להם מזון במזווה.
    שלא לדבר על כך שאפילו ההורים העניים ביותר מסוגלים לדאוג לקיים את הבטחותיהם לילדיהם (או להימנע מלהבטיח משהו שאינם בטוחים שיצליחו לקיים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בממתק מאוד זול).

    The latest study also hints at why children from lower socioeconomic backgrounds may be quicker to eat that first marshmallow. As Calarco writes:
    “For them, daily life holds fewer guarantees: There might be food in the pantry today, but there might not be tomorrow, so there is a risk that comes with waiting. … Meanwhile, for kids who come from households headed by parents who are better educated and earn more money, it’s typically easier to delay gratification: Experience tends to tell them that adults have the resources and financial stability to keep the pantry well stocked.”

    האלמנט העצוב במאמר הוא תיאור הדמיון בין התנהגות הילדים העניים לבין התנהגות הוריהם. שניהם מעדיפים סיפוק מיידי קטן בהווה מאשר תכנון מושכל לעתיד, שיזכה אותם ברווח גדול יותר. כלומר – פגם באורינטציית העתיד של עניים בהשוואה לבני המעמד הבינוני ומעלה.
    השאלה שנשארת פתוחה היא האם הפגם באורינטציית העתיד של העניים הועברה מההורים לילדים באמצעות תורשה גנטית ו/או באמצעות למידה סביבתית.

    ההנחות האידיאולוגיות בצבצו גם בטענה אחרת. שהעשירים הפכו לעשירים בשל יתרונות כלכליים (שאולי הושגו בצורה לא הוגנת ?) ולא בשל כישוריהם, מעשיהם, יכולתם לדחות סיפוקים מיידים ואורינטציית העתיד שלהם.
    מה שכנראה מסגיר את העובדה שאני אכן רואה קומוניסטים עם נרגילה תחת כל גבעה ותחת כל עץ רענן. גם אם הם לא מכנים כך את עצמם, ויכחישו אפילו בפני עצמם את השפעת הדוקטרינה הקומוניסטית על תפיסת העולם שלהם.

    Those who hold out for the second marshmallow may come from more affluent households, and their future success is based on this economic advantage rather than sheer willpowe

    (*) כמובן שהכותרת "smartnews" הזכירה לי את "העיתון לאנשים חושבים". עומק חשיבה דומה.

    Liked by 1 person

  56. ——
    מה שכנראה מסגיר את העובדה שאני אכן רואה קומוניסטים עם נרגילה תחת כל גבעה ותחת כל עץ רענן. גם אם הם לא מכנים כך את עצמם, ויכחישו אפילו בפני עצמם את השפעת הדוקטרינה הקומוניסטית על תפיסת העולם שלהם.
    ——–
    אם האלגציות, הכיביכול מתוחכמות ופסיכולוגיסטיות , הללו הופנו כלפי אז הן לא הופנו לכתובת הנכונה.

    אני לא הפניתי למאמר וזו לא דעתי. אין לי שום רצון או אינטרס לדאוג לנדכאי או מסכני או מתמסכני העולם(וגם מעולם לא היה לי)ויותר מזה אפילו לא מעניין לי להתדיין על זה. אני פשוט מעבר לעניין הזה שלא כמו מי שכנראנ כינה עצמו פעם קומינסט\סוציאליסט גאה ועכשיו מנסה לברוח משם בדיוק לכיוון השני(בלי להבין שהוא נשאר תקוע).

    אם הם לא הופנו כלפי … אז למרות שאני לא מסכים לגמרי עם תוכנם נראה לי שהוגן יותר ליחס למי שטען אותם סוציאליזם יותר מאשר קומיניזם. יש בכל זאת עניין של סולם לפני שיוצאים למסע התלהמות עם קילשונים.

    אהבתי

  57. יש דבר אחד שבו רוית הכט צודקת: המשחק עם ארגנטינה הוא חסר ערך (אוסיף ואומר שלדעתי גם אם ישראל תזכה באליפות העולם ותביס שמונה אפס את ברזיל וגרמניה – זה יהיה חסר ערך).
    בכל אופן אם ממשלת ישראל תכנע לאיזה שחקן כדורגל או זמר או אמן שמאיים שלא יבוא (וגם אם כל השחקנים, הזמרים והאמנים בעולם יאיימו שלא יבואו – זה יהיה צעד מאוד גרוע.

    אהבתי

  58. לגיא,
    אכן התייחסתי להאשמתך שאני סובלת מהטייה קבועה של זיהוי השפעות האידיאולוגיה הקומוניסטית גם במקמות בהם אינן נמצאות כלל. למיטב ידיעתי, אתה בעל זכויות יוצרים על הביטוי "קומוניסט עם נרגילה".

    אני מניחה שיש יותר משמץ של אמת בהאשמה זו.
    גם אמנון לורד, שגדל וחונך בקיבוץ הדי פרו סטליניסטי (בזמנו) עין דור, סיפר שההובי הקבוע שלו, במשך עשרות שנים, היה לאתר משקעים וסממנים קומוניסטים / סטליניסטים / ניאו קומוניסטים בשמאל הישראלי וב"שמאל החדש" העולמי. הוא אפילו כתב על כך את הספר "איבדנו כל אשר יקר היה". ובאופן אחר – גם את הביוגרפיה שכתב על אורי אבנרי התמקדה בכך.
    גם אני, בדומה לאמנון לורד, מאמינה שהשפעות האידיאולוגיה והפרקטיקה הקומוניסטית לא התנדפו לחלוטין מהעולם ולא נעלמו לבלי שוב. הן עוברות טרנספורמציות ושינויים אך ממשיכות לפעפע ולהשפיע גם על השמאל "החדש" / הסוציאל דמוקרטי /סוציאליסטי.

    דוגמא טרייה- אמונת השמאל (בארץ ובעולם) שאם רק ישתפר משמעותית מצבם הכלכלי של ערביי עזה, יבנו להם מתקני הטפלת מים, חשמל ונמל ו/או תותר להם כניסה חופשית לישראל – הסכסוך אתם יפתר. כאילו מדובר בסך הכל ב"מלחמת מעמדות" שבה העניים והמדוכאים מתקוממים, ונלחמים במנצליהם ובמשעבדיהם.
    לתפיסתי, רק ההשפעות הנמשכות והמשכרות של האידיאולוגיה הקומוניסטית יכולים להסביר את העובדה שכל כך הרבה אנשים אינטליגנטים הפכו לחרשים לצעקותיהם שהם דורשים את הזכות לשוב לאדמות אבותיהם ולשלוט עליהן, לעיוורים מלראות את המפתחות שילדיהם מנופפים בידיהם, ולסנילים מכדי לזכור שרוב העזתים הם מוסלמים אדוקים המתלבטים בין החמאס לבין הג'יהאד האיסלמי או דאע'ש.
    לתפיסתי, כנראה שהזלזול הקומוניסטי בכל הדתות – תורם את חלקו להתעלמותו המוחלטת של השמאל מההשפעות הדתיות, המוסלמיות והנוצריות, על חוסר ההכרה בזכות קיומה של מדינת היהודים, ומכאן גם חוסר ההכרה בזכות היהודים להגן על עצמם.

    כתבת "אין לי שום רצון או אינטרס לדאוג לנדכאי או מסכני או מתמסכני העולם (וגם מעולם לא היה לי)."
    איני טוענת לאדישות דומה לסוגייה.
    בקישור למאמר מדעת מיעוט של אורי כץ – הוא עצמו סייג את התזה הדטרמיניסטית שלו בטענה שהיא נכונה רק בחברות שמאפשרות מוביליות חברתית. אבל כאשר לבני עניים אין שום אפשרות לטפס בסולם המעמדות הסוציואקונומיים, יהיו כישוריהם ונטיותיהם האישיותיות אשר יהיו (ולבני עשירים שמורה חסינות מוחלטת מהידרדרות לשלבים נמוכים בסולם) – נפסק הקשר בין דפוסי חשיבה והתנהגות לבין עוני / עושר.
    כלומר, ההתמקדות שלי אינה בשיוויון התוצאות ובצמצום משמעותי של פער ההכנסות (מעבודה וקצבאות) בין העשירונים, אלא בשיוויון ההזדמנויות. בעיקר שיווין באיכות מערכות החינוך בגיל הרך, היסודי והתיכון. כך שלילדים מוכשרים וחרוצים מהפריפריה יהיה סיכוי להגיע, אם רק יתאמצו מספיק, גם לעשירונים הגבוהים ביותר.

    אהבתי

  59. קמיליה, רק חשוב להבדיל מבחינת הגדרות(לפני שמחדדים את הקילשון).
    קומיניזם רוצה למגר קפטליזם לחלוטין. סוציאליזם על גווניו מאפשר לקפיטליזם לחיות בקרבו.
    אומנם מארקס ראה בסוציאליזם שלב בדרך לקומוניזם אבל אני מניח שרוב האנשים שתפגשי ברחוב היום שיגידו לך שהם שמאל הם לא אורי אבנרי ולא השמאל החדש ולא בעלי תמיכה גלויה או חוביה במניפסט הקומוניסטי. היינו יכולים אולי לשאול מגיבים כאלו שפעם היו מגיבים פה אבל אולי הם הלכו בשל אוירת הקילשונים.
    לגבי האדישות שלי – מודה ולא עוזב ירוחם …
    רק מדגיש שזה לא אומר שאני נגד….
    אבל אם ממשלה נוקטת במדיניות רווחה או מחליטה להיכנס במקום השוק הפרטי … בשביל לשכנע את הוד קטנותי אני מצפה לראות תוצאות.
    יש לך למשל את הכתבה של אורי כץ על חוסר היעילות של מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ …. אז אני נגד להזרים לשם תקציבים ולצמצם – לא צריל לממן לכל אחד תואר שלא עוזר אחכ בשוק העבודה.

    אהבתי

  60. פינת הטירלול הרפורמי.
    הנואם המרכזי בטקס הסיום של בית ספר לרבייז רפורמים, מייקל שייבון (מתוך כתבה של קרוליין גליק)
    זוגיות יהודית, הוא אמר, אינה אלא "גטו של שניים"; לעומת זאת, נישואי תערובת הם, לדבריו, "מקור כל הגדולה האנושית". עוד הוסיף שייבון: "כל דת המסתמכת על חובת האנדוגמיה כדי לשרוד היא דת שאינה מצדיקה את המשך האמיתות והנחיצות שלה בחיי היומיום של בני אדם".
    בטקסט מפולפל בקורטוב יידיש אמריקאי הציג שייבון לפני הקהל את המסע שעבר מיהודי נאמן ליהודי אנטישמי. הוא טען כי התורה היא שקר; שסיפור עבדות מצרים הוא שקר; שהמסורת היהודית היא גזענית; וכמובן, ה"כיבוש" הוא שורש כל הרוע האנושי. לבסוף אמר שלא תהיה טרגדיה אם היהדות פשוט תיעלם. "זו לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה – רחוק מכך – שדת גדולה ועתיקה הפסידה את אחיזתה בדמיון המוסרי של מאמיניה ואת הרלוונטיות
    שלה לחייהם", אמר.
    http://www.maariv.co.il/journalists/Article-644767
    ולמי שמעוניין במקור

    אהבתי

  61. תמריץ, מעניין אם שמת לב לקשר בין המרשמולו למדיניות ממשלתית של הקלות מיסים בעת מיתון. אם בעת רגילה לעשיר יש נטיות יתר להתאפק אז על אחת כמה וכמה בעת מיתון. לפי המרשמלו בני המעמד הכלכלי הנמוך נוטים לצרוך יותר את המרשמלו בעת רגילה אז על אחת כמה וכמה יצרכו את מרשמלו הקלת המס בעת מיתון.
    ממשלה אחראית תרצה להגדיל את ביקושי המשק המדוכאים בעת מיתון טוב תעשה אם תתן את הקלת המס לשכבות שיצרכו אותה

    טוב, למותר לציין שאני מציין עובדה זו מתוך העניין שלי בהגדלת יעילות המערכת על ידי שימוש במתודולוגיות הנכונות. האידיאולוגיות פחות מעניינות אותי אישית. אישית הייתי מעדיף אני לקבל את הטבת המס ולהתגרזן עליה עם תוספת לחסכון. אם הייתי סבור שהמעמדות הכלכליים הגבוהים יצרכו את תוספת המס הייתי תומך במתן הקלות המס להן.

    אהבתי

  62. גיא, קישור מעניין ובכלל אהבתי את ההתחכמות – תמיכה בהטבות למעמד הנמוך מתוך תפיסה מתנשאת שלו. אם כי תכל'ס "תמיכה בהטבות למעמד הנמוך מתוך תפיסה מתנשאת שלו" זה לא כזה חידוש אלא שם נרדף לשמאלנות.

    אהבתי

  63. תמריץ ,
    אם טוענים למדעיות של המרשמלו
    ומפחדים השתמש במסקנות בגלל שמישהו האשמות בשמאלנות.
    זה גם לא חידוש כזה גדול אלא שם נרדף
    לפחדנות.

    אהבתי

  64. אני דווקא בעד. הורדת מע"מ יכולה להקל על מיתון בעוד שהורדת מס רווחי הון ומס חברות, עם כל מעלותיה, אינה מתאימה כפיתרון אז.

    Liked by 1 person

  65. מזל אם כך שזה בלוג איזטורי …
    לא רוצה שמישהו באוצר יקבל את ההמלצות שלי(אלא אם משלמים לי על זה בבוחטות במטבע מקומי)

    Liked by 1 person

  66. תמריץ,
    כמעריץ של נדב אייל, מה יאמר הגאון המדיני/גלובלי על התמונה הזו?

    אהבתי

  67. תמריץ, אולי הם בכל זאת קוראים קצת בבלוג-
    "ביטול אגרות,מכסים והקלה ברגולציה"
    http://m.ynet.co.il/Articles/5283024
    זה גם משאיר כסף נוסף בידי הציבור וגם מוריד עוד את האינפלציה\יוקר מחיה ….
    ככה שאפשר יהיה להוריד אפילו עוד מיסים 🙂
    (כי אין אינפלציה).

    אהבתי

  68. חברת הכנסת מיכאלי מסבירה איך תמריץ משפיע:
    "כשהחוק נותן חופשת לידה באופן בלעדי לאישה הוא גורם לזה שאצלה יווצרו ההורמונים בגוף המאפשרים טיפול בתינוק.. ההורמונים שאומרים שצריך להקריב למען הילד. החוק מייצר באופן ביולוגי אמהות ואבות".

    אהבתי

  69. https://www.sciencealert.com/iq-scores-falling-in-worrying-reversal-20th-century-intelligence-boom-flynn-effect-intelligence
    תמריץ, אני רק שאלה. מאחר ואתה כותב ומהרהר הרבה בנושא אז מה דעתך על המאמרים הללו שטוענים שהאי.קיו. במערב בירידה בעשורים האחרונים והוא מושפע גם, שומו שמיים לא עלינו והס מהלזכיר מ[הסביבה]?!
    האם שוב לדעתך מדובר, בלא עלינו, בפרופגנדה שמאלנית שנכתבת על ידי תומכים חבויים במניפסט הקומניסטי או לכל הפחות החותרים לחתירה הסוציאליסטית לשיוויון בין כל העמים או שלחילופין, יש דברים בג'ו?

    אהבתי

  70. http://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-5832789/Young-people-really-getting-stupid-IQs-falling-seven-points-generation.html
    כאן אומרים משהו על 7 נקודות בדור.
    חייב להודות שאני [מרגיש](כלומר, לא מדעי בנתיים) שיש משהו בטענות השפעת הסביבה על האיו.קיו…. כי יש תגובות שאני קורא ומרגיש שעקב כך יורד לי האיי.קיו אפילו ב12 נקודות…. אבל זה כמובן משום שיש לו הרבה מאיפה לרדת.

    אהבתי

  71. ראשית, חוקר האינטליגנציה סטיוארט ריצ'י מצוטט כמי שמתרשם מהמאמר. אני מאוד מחזיק ממנו ולפיכך מהמאמר שהוא מתרשם ממנו (תראה איזה ציוצים יפים יש לו: https://twitter.com/StuartJRitchie/status/996646948118687745).
    שנית, גם אם אלו ממצאים אמינים, יש מחקרים אחרים שמראים שאפקט פלין נמשך במדינות מפותחות אחרות. בקיצור, הוויכוח לא מוכרע.
    האם אפקט פלין מצביע על השפעה סביבתית על אייקיו? כתבתי פוסט שהסביר מדוע אני מאמין בכך בהקשר של סמוטריץ' ויכולת ההפשטה:
    https://tinyurl.com/bandanta

    כמובן, מי שירוץ לקחת את אפקט פלין וינסה להשתמש בו כהוכחה שאין אפקט גנטי בהבדלי אינטליגנציה כמוהו כמי שיתרשם מהעליה של הדורות האחרונים בגובה (כנראה בשל תזונה משופרת) ויסיק מכך שאין הבדל גנטי בין הבושמנים למסאי באפריקה שגורם להפרשי הגבהים ביניהם. בקיצור, אידיוט מושלם.

    Liked by 2 אנשים

  72. *אם* אכן קיימת ירידה ב I.Q – אזי החשוד העיקרי בעיני הוא השינויים לרעה בתזונה, ובעיקר בקרב ילדים ובני נוער.
    יש המוני מחקרים על מגמת עלייה מסחררת בכמויות צריכת סוכר לנפש (בעיקר במשקאות ממותקים ובסוכר הסמוי ברוב המוצרים המעובדים) וחיטה (שעברה המוני שינויים גנטים בעשרות השנים האחרונות) + מגמת עליה מסחררת באחוז הילדים ובני הנוער הסובלים מהשמנה קיצונית, סוכרת סוג 2, לחץ דם גבוה וכל שאר סממני התסמונת המטבולית.
    כאשר נטען שדור הילדים העכשוי בארה'ב צפוי לסבול מתוחלת חיים נמוכה משל הוריו – תהיתי אילו השפעות נוספות יש לתזונה הלקויה. החשד להשפעה גם על המוח אינו נתפס בעיני כמופרך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s