דה מרקר מקדיש כתבה למצב התחבורה הציבורית בארץ – גרועה ומוזנחת תקציבית כידוע. ושב לאותו הסבר קונספירטיבי ישן כדי לנמק זאת – המדינה זקוקה להכנסות ממסים. המיסוי על רכב מכניס הון עתק ולכן יש למדינה תמריץ ברור שמסופי התחבורה הציבורית בארץ יהיו שממה.
אף על פי שכבר התייחסתי לטענה זו בהרחבה באחד הפוסטים בעבר, לא אימנע מלשוב ולצטט את מה שכתבתי בנושא זה. חשוב להבין למה הטענה מופרכת. יש דבר אחד גרוע יותר לאדם שחושב על כלכלה מאשר התעלמות מתמריצים והוא המצאת תמריצים דמיוניים.
זו תיאוריית קונספירציה שכזו – המדינה צריכה כסף ממיסוי מכוניות ולכן יש לה תמריץ לחבל בתחבורה הציבורית. אני כמובן מאמין גדול בתמריצים. אבל זו שטות גמורה בעיניי. תמריצים פועלים על בני אדם, לא על ישויות מופשטות דמיוניות כמו "מדינה". אף פקיד באוצר לא יעז לסכל מיזם תחבורה ציבורית רק כי בעוד עשרים שנה הכנסות המדינה ייפגעו מזה איכשהו בזמן שהוא יהיה עמוק בשוק הפרטי. גם פוליטיקאים לא ממש יוטרדו מהשיקול הזה. ישראל כץ עסוק במה שיחשבו עליו מתפקדי הליכוד ב-2018. שאלת מאזן תקציב המדינה בשנת 2030 ככל הנראה לא מדירה תנומה מעיניו במיטתו במושב כפר אחים בארבע בבוקר.
תמריץ 
אהבתיLiked by 1 person
מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו.
אהבתיאהבתי
תמריץ ,
הבעיה מתחילה ( בעיקרון הבעיה ) כאשר מבצעים הפשטות ואנלוגיות , בין יחסים בינאישיים או חברתיים מובהקים , לבין ישויות מדינתיות או פעולות בקשר לשלטון , משפט , ומימשל . המינוח קונספירציה , לא מגלם תמיד כפי ברמה ההדיוטית , קשירת קשר בין אנשים , קשר מובהק , במפגיע , על מנת להשיג מטרה במחשכים ובנסתרים . כאשר דנים בשלטון ומשפט , זה גם יכול להיות , לא קונספירציה בדיוק , אלא :
תבניות פעולה וחשיבה , כתוצאה מקיבעון או אינטרסים פסולים , אשר מייצרים בסוף תוצאה או חידלון , שנראים כמו קונספירציה למתבונן מבחוץ . למשל :
חשיבה לטווח מיידי בגלל בחירות באופק באמת , ולאיו דווקא , הכנסות המדינה . לפעמים , גופים סובלים מאובר משפטיזציה , ואז , המערכת יכולה להיות משותקת , בגלל חוסר רצון להסתכן ולהיחשף , אלא , שאז חופרים וחושדים בתכליות קונספירטיביות לא ברורות או פסולות . לפעמים זה בדיוק הפוך :
חושבים לטווח ארוך , ובטווח המיידי , תוצאות קשות , ואז גם כן זה מחשיד . לפעמים , לוקחים בחשבון תוצאות לא רלבנטיות , אבל הכרחיות : שביתות במשק , עתירות לבג"ץ , מחאה ציבורית קשה , עניינים בינלאומיים וכו….
לגבי תחבורה , אין ספק , שתחבורה ציבורית , מועילה מאוד לצמיחה . זה הוכח בכל העולם . למה שפה זה יהיה שונה ? האם צמיחה לא תעלה רמת ההכנסה ממיסוי ? ברור שכן !! אבל , ייתכן , שמשהו תקוע , בתוך טווחי שיקולים , שהם לא ברורים ממש כרגע . צריך לחקור .
שוב אמליץ על בג"ץ , יוצא מן הכלל , קצר מאוד , עם מצלמות המשטרה ומסחטת קנסות דנן , הנה שוב , איך זה עשוי להיראות מבחוץ , ואיך מבפנים :
יש ללחוץ כדי לגשת אל speed156.pdf
להתראות
אהבתיאהבתי
מה לא נכון בטענה הזו מהכתבה?
>> "המדיניות הקיימת היא מדיניות ציבורית הנשענת על ראייה קצרת טווח ועל אינטרסים פוליטיים ואישיים של מקבלי ההחלטות, המבקשים לקדם את מעמדם ומעמדם מפלגתם; מדיניות ציבורית הנמנעת מלפעול לטווח הארוך ולשלם את המחיר הכלכלי והפוליטי הנדרש לשינוי מהיסוד של תשתיות התחבורה, של סדר העדיפויות התקציבי ושל תרבות הנסיעה הרווחת בקרב הציבור"
זה מקרה קלסי שמיעוט צווחן שכואב לו הרבה, מצליח לכפות דעתו על העיריוה ועל הרוב האדיש שכואב לו מעט, למרות שבסך הכל הכאב של הרוב גדול יותר.
הנה דוגמא מצויינת לגאווה בהכשלת נגישות לתחבורה ציבורית:
http://www.rishonlezion.muni.il/Articals/Pages/rakevet_kveda21.1.aspx
ואני מכיר עוד כמה מקרים ברשויות המקומיות בהם מיעוט שנפגע ממסלולי התחבורה הציבורית מצליח להכשיל את הנת"צ או הגישה לרכבת. והרוב הדומם, ובכן, הוא פשוט דומם ולא מבין שדופקים אותו.
מול אינטרסים מקומיים אלו, אין יד מכוונת ארצית שרואה את טובת המשק לטווח הארוך.
אהבתיLiked by 1 person
עוד בג"ץ מאוד אופייני בקשר לכך , שכבר הבאתי פה בעבר ( קצר מאוד יחסית , ופשוט ) החזרי מס על ידי רשות המיסים , ועיכוב כספים , לטענת עותר ציבורי וכו….ותכל"ס : איך זה נראה או עשוי להיראות מבחוץ , ואיך מבפנים :
יש ללחוץ כדי לגשת אל files.php
להתראות
אהבתיאהבתי
רק קריאה שטחית ממש של הכתבה , מעלה הרבה בעיות , שהחוקר עצמו לא שת ליבו אליהן הרי :
הוא מתאר גרף , של השקעה ממשלתית בכבישים אל מול תחבורה ציבורית , וכך כותב :
השגשוג המתמשך של שוק הרכב בישראל הזרים לקופת המדינה 40 מיליארד שקל ממסים ואגרות ב–2016 — זינוק של 43% בתוך שבע שנים. מס הקנייה על רכב בישראל הוא מהגבוהים בעולם, וב–2017 היה בשיעור ממוצע של כ–60% משווי הרכב.
עד כאן הציטוט :
אבל , הרי בגרף כאמור , בין השנים 2015 – 2017 , הייתה התפלגות קשה ומשמעותית בין השקעה בכבישים לבין תחבורה ציבורית . בעוד , שהגרף נשאר שטוח בהשקעה בכבישים , העליה החדה ביותר , הייתה בהשקעה בתחבורה ציבורית בין – 2015 לבין 2017 כאמור . וזה סותר את ההנחות שלו במאמר . לא לגמרי עדיין , אבל סותר , ביותר ממידת מה .מזקיק הסבר רציני .
מעבר לזה , הרי העמודות המתוארות של הכנסות המדינה ממסיים ואגרות רכב , עולות בעיקרון , פחות או יותר במגמה קבועה , החל מ – 2009 , כך , שזוהי לא בדיוק איזה קפיצה שמעידה על תפיסה מכוונת עדיין .
להתראות
אהבתיLiked by 2 אנשים
אל רום, אכן המאמר מלא כשלים.
אהבתיאהבתי
3718, ברור שיש מקרים שבהם מכשילים תחבורה ציבורית בגלל תמריצים שונים ומשונים. אבל לא בגלל דאגה לגרעון בשנת 2025. אין בן אדם אחד במדינה ששנתו נודדת מכאלו סיבות. תמריצים הם תוצאה של פסיכולוגיה פשוטה וכשאין אדם שבמוחו מתחוללת הפסיכולוגיה הזו, אין תמריצים.
אהבתיאהבתי
תמריץ, אני חלוק עליך לחלוטין.
תמריצים פועלים לא רק על בני אדם כי אם גם על ארגונים (דרך בני האדם המייסדים אותם, העובדים בהם, המנהלים אותם והמזוהים איתם). נכון שיש תמריצים שונים ולעיתים מנוגדים בין נבחר הציבור לפקיד הציבור, ואף בין רשויות שונות, ומה שאנחנו רואים זה שקול הכוחות של כלל התמריצים המנוגדים, אבל לומר שמדינה או ארגון לא מגיבים לתמריצים זאת טענה לא נכונה. לפי ההיגיון שלך ארגונים, חברות, עמותות, ואף משפחות, קהילות וציבורים לא מגיבים למה שמתרחש סביבם – דבר שמנוגד לכל התצפיות בכל תחום שתבחר.
אהבתיאהבתי
אכן. מדינה או ארגון לא מגיבים לתמריצים. תמריצים זו תופעה פסיכולוגית שעובדת על הנפש ולמדינה או לארגון אין נפש.
המקרה שאליו מתייחס הפוסט הוא מקרה מעניין שבו אין דרך הגיונית שבה התמריץ המוצב כביכול בפני המדינה – לגבות עוד מסים מרכב – יחלחל ללב עובדי המדינה. עם זאת, לרוב יש דרכים שבהן תמריצים שמוצבים בפני ארגון יחלחלו ללב עובדיו. למשל – על ידי תחושת חובה, בונוסים כספיים, יוקרה אישית הנשאבת מהצלחת הארגון במהלך העבודה בו, הזדהות עם מטרות הארגון, הכרה בכך שגורל הארגון כרוך בגורל האדם ועוד.
אהבתיאהבתי
לא תמכתי בטענת דה-מרקר, אלא אני מתייחס לטענה שלך שעל מדינה (או ארגון או קהילה) לא ניתן להפעיל תמריצים.
אהבתיאהבתי
האם שרידות היא עניין תמריצי?
כלומר האם פעולות להמשך הישרדות אינן סוג של תמריץ (חיובי או שלילי)?
אהבתיאהבתי
האם איום הקבינט על לבנון להרס במקרה של תקיפה אינו סוג של תמריץ שלילי?
לפי הטענה שלך לבנון לא מתייחסת לתמריצים חיובים או שליליים
אהבתיאהבתי
לבנון לא מתייחסת לתמריצים.. הרי אין באמת דבר כזה "לבנון". אבל אזרחי לבנון שחרדים לגורל משפחותיהם ורכושם – בהחלט כן.
אהבתיאהבתי
אין דבר כזה לבנון, וגם אין דבר כזה חיזבאללה, וכמובן שאין ארגונים, ואין קהילות.
כמובן שגם הטילים והרקטות שנורו עלינו במהלך מלחמת לבנון השנייה נורו עלינו בידי אנשים שהתמריץ שלהם היה אישי לחלוטין. כנראה הם נהנים ללחוץ על כפתורים שיורים רקטות.
אהבתיאהבתי
טוב , דעתי ידועה שאין גם דבר כזה באמת "אני" והוא גם רק מוסכמה חברתית. אנשים מתייחסים לישויות המדומינות הללו [כאילו] היו אמיתיןת. יעני , מציאות מדומיינת , יעני בין סובייקטיבית , יעני מיתוסית במובן סיפורית. ברגע שכולם מאמינים אז הישויות בהחלט ניהיות אמיתיות ויש להם משמעמות ותרומה אמיתית.
הבעיה , במקרה דנן, ש[מאנישים] את המדינה באופן מטאפורי לכלכלת משק בית ובכך גם [מענישים] את כלכלת המדינה המאונשת וגם את האנשים האמיתיים בכלכלה זו.
אהבתיאהבתי
גיא,
להאניש את כלכלת המדינה אכן פירושה להעניש את אנשיה, אבל הויכוח בין תמריץ לביני הוא בכלל לא בשטח הכלכלי.
להכחיש קיומן של ישויות לא אינדיבדואליות מנוגד לכל ההיסטוריה האנושית.
אהבתיאהבתי
יאיר, אתה מכניס לפי משהו שלא אמרתי, אלא להיפך אמרתי את ההיפך ממנו בהמון פוסטים. תמריצים קולקטיביים קיימים והם חלק חשוב מהמוטיבציה האנושית. אבל הם פועלים בנפשם של יחידים ובהתאם לאופן שאותם יחידים רואים את טובת הקולקטיב.
דה מרקר אומר בעצם שגם אם אין אף פקיד אוצר שיגיד בפה מלא שהוא רואה את תמונת הכנסות המס ב-2025 או 2030 כשיקול העיקרי במדיניות תחבורה ציבורית, וגם אין פקיד אוצר שיש לו תמריץ אישי לכך, נוצרה איכשהו חיה קולקטיבית תאוות מסים שיש לה תמריץ לחסל את התחבורה הציבורית. זה בעיניי קשקוש.
אהבתיאהבתי
יאיר, אולי תתחבר לביקורת של עדו מרוז על הררי. https://tinyurl.com/ya5l2yzu
אם כי כאמור אני לא חושב שהיא רלוונטית למה שכתבתי.
אהבתיאהבתי
יאיר , אני חושב שהישויות הללו מאונשות ואז הן גם יכולות לקבל את התמריצים של אלו שמאנשים אותם. כך אני מבין זאת. אולי לזה התכוון תמריץ?
לגבי ישויות לא אינדבידואליות מיתוסיות אז הן יהיו קיימות כל עוד יש אנשים בעולם(וטוב שכך ובעל תרומה לאנשים) אבל לא יתקיימו ברגע שלא יהיו אנשים (או יצורים אחרים)שמדמיינים אותם. הקרינה הקוסמית תישאר קיימת גם ללא אנשים שידמיינו אותה.
אהבתיאהבתי
בלי לבדוק , אני זוכר לשבח שיאיר כבר לא הסכים עם עידו בתגובות לאותו הפוסט.
אהבתיאהבתי
נכון. לא הסכמתי עם עידו, אבל זה לא אומר שצריך לקחת לאקסטרים את דברי הררי. אלא רק כסימבול. אני מכיר בכוח של מיתוסים/ערבים/סיפורים/נרטיבים להשפיע על אנשים.
כשקראתי את התגובה של תמריץ על לבנון זה בדיוק מה שחשבתי, שתמריץ לוקח לאקסטרים את הטיעונים של הררי.
אפשר לנתח ולטעון שלפקיד ממשלתי אין תמריץ לנהל את מדיניות המיסים הנוכחית לפי 2030, ואפשר לטעון טענות רבות. אבל לומר שלארגונים אין תמריצים ושהם "לא קיימים" זה מוגזם.
אהבתיLiked by 1 person
א.) הטענות הן לא [של] הררי. הוא לקח אותן ממסורות המזרח.
ב.) זה שהררי לוקח דברים לכיוון אנרכיסטי לא מחייב שבסיס הדברים יהיה כזה.
כפי שאמרתי – האירגונים קיימים באופן בין סובייקיטיבי כי הרבה אנשים מאמנים שהם קיימים. בשל כל כוחם וגם השפעות חיוביןת על האנשים. קח את כל האנשים והאירגונים חדלים מלהתקיים.
במובן של ה"אני" יש משמעות פסיכולוגית רבה בלהבין שהוא מתקיים(וחשוב שך) כמוסכמה חברתית איפה שיש אנשים.
אממה? כשאדם נמצא בינו לבין עצמו הוא לא צריך לקחת את האני לכל מקום…. כמו שלא צריך לקחת את הסירה על הגב אחרי שחצינו איתה את הנהר.
אהבתיLiked by 1 person
א. משום מה אף אחד לא הזכיר את נושא העדר תחבורה ציבורית בשבתות.
בהנחה שלא יתרחש שום שינוי דרמטי בהסכמים הקואליציוניים, ובישראל תמשיך לא לפעול תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים, רוב האוכלוסייה (לא רק חילונים אלא גם מסורתיים רבים) יחוש צורך להחזיק רכב פרטי. ואם כבר נמצא ברשותו רכב פרטי – סביר שישתמש בו רבות גם בימות החול.
זהו חסם משמעותי ביותר להתפתחות תחבורה ציבורית בישראל / לצמצום התחבורה הפרטית.
ב. מתוך שיעור טבע בבית ספר יסודי – הסימנים המבחינים בין חפצים דוממים לבין (צמחים ובעלי חיים) חיים:
– צורכים חמצן, מים ומזון
– מסוגלים לנוע
– קולטים מידע ומוסרים מידע
– בעלי דחף להישאר בחיים, לגדול ולהתרבות
כל הסימנים הנ'ל מצביעים על כך שארגונים הם יצורים חיים. הם צורכים כוח אדם וכסף, הם מסוגלים לשנות מהלכים וכיוון, הם קולטים מידע מסביבתם ומשדרים לה מידע (פעמים רבות שקרי), והם יעשו כיטב יכולתם בכדי לשרוד ואפילו לגדול.
(לדוגמא האגודה למלחמה בשחפת. לאחר שהשחפת בישראל מוגרה, הם לא הסכימו להתפרק, ומצאו לעצמם כל מיני מטרות חדשות בכדי להצדיק את המשך קיומם. כנ'ל האגודה למלחמה בפוליו. על הדחף של ארגונים ממשלתיים להגדיל את כוח האדם שלהם וסמכויותיהם, והדחף של ארגונים עסקיים להגדיל את רווחיהם – אין צורך להכביר מילים).
מכאן, אם גם ארגונים הם יצורים חיים (ולא חפצים דוממים) הרי שמערכות תמריצים פועלות גם עליהם.
אהבתיאהבתי
תלוי באיזה תמריצים מאנישים את הארגון -למשל ,לפי קיסינג'ר לאירגון כמו ארה"ב אין חברים ארוכי טווח אלא רק אינטרסים. לפי לואי קטורס ( 🙂 ) המדינה זה הוא אז לבטח אפשר לתמרץ אותו.
אם יש איזה פקידונקישוט כל יכול איפשהו באוצר שסבור שעל התקציב להיות מאוזן לא משנה מה אז במובן הזה , לצערינו יש למדינה אינטרס כי היא הוא.
אם יש נגידה שסבורה שהיא תראה טוב וזה טוב לרזומה שלה שהיא תראה שבזמן כהונתה לא גדל הגרעון למרות שאין אינפלציה היא תנצל את מומחיותה (כיביכול)
להטיף לשמור על גודל הגרעון ואז התמריץ שלה נהיה התמריץ של המדינה.
במצב כזב- כל פקיד שיבין את רוח המפקד יפעל כאילו האינטרס של המדינה לגבות יותר מיסים איפה שאפשר.
…. וחזרה ל"אני" … או לסירה שלוקחים לכל מקום או לכלי שימושי אחר שחושבים או רוצים לקחת לכל מקום אפילו שאין לו שם שימוש…
לדעתי זה סימטום שמראה על חוסר אמונה
(במה חוסר אמונה? …. שכל אחד יחליט בעצמו)
אהבתיאהבתי
קמיליה, לגבי בעיית התח"צ בשבת אני מאמין גדול בכך שאנחנו מרחק שנים בודדות מהרכב ללא נהג שיהפוך העניין לפתור. סעיף ב' שלך זו מטאפורה יפה אבל רק מטאפורה, ואני חושב שהדבר העיקרי שאני כותב עליו בבלוג זה ההבדל בין מטאפורות לחיים עצמו וכמו שגיא אומר – המפה היא לא הטריטוריה.
אהבתיLiked by 1 person
לתמריץ
תרומת סעיף ב' שלי לדיון הפילוסופי על מהות ארגונים נכתבה בחצי חיוך.
שעשוע מכך שעזרה לילדה להתכונן למבחן שלה בטבע עשוי להתגלות כרלוונטי לדיון פילוסופי בבלוג כללי וכלכלי,
ואם אמשיך בקו זה – טענת גיא קאטו "שלא צריך לקחת את הסירה על הגב אחרי שחצינו איתה את הנהר" עוררה בי אסוציאציה למצביא סיני שציווה לשרוף את כל הסירות איתן צבאו חצה את הנהר. להערכתו, רק אם חייליו ידעו שאין להם שום דרך לברוח חזרה – הם ילחמו בנחישות עד טיפת דמם האחרונה.
וגם אסוציאציה להמוני פרויקטים של D.I.Y, המדגישים את חובת המיחזור ומציאת שימושים חדשים לחומרי גלם ולחפצים ישנים. לדוגמא – שימוש בסירה הפוכה כגג לבקתה או לבית עץ או כשולחן מכוסה זכוכית לסלון.
מכאן, טענת גיא שאם אינך מוצא ברגע זה כל שימוש לסירה – עליך למהר להיפטר ממנה, היא בעיני מעט פזיזה.ו אולי אפילו מעט מסוכנת. 😊
אהבתיLiked by 2 אנשים
איך רואים שזה בלוג של ימינים.
כאילו המחשבה שמשאירים את הסירה על הגדה בשביל שאולי מישהו אחר ישתמש בה אפילו לא עלתה על דעתכם. 🙂
ובכלל …. איך רואים דרך הבלוג את השמחה של תמריץ על זה שמישהו קוטל את הפילו-סיניות שלי…
אז זהו – זה לא היה גנרל סיני אלא דווקא קורטז ששרף את הסירות.
(למרות שאני בטוח שהיסטורית, כמו תמיד עם הסינים (למעשה , בעיקר אצל הרוסים) , שבטח אפשר למצוא גנרל סיני שגם עשה לפני קורטז)
אהבתיאהבתי
חחחח. גיא, אף שהמזרח הרחוק והגותו זרים ומוזרים לי אני מכבד את קסמם על אחרים.
אהבתיLiked by 1 person
למעשה, הכתבה לא ממש עוסקת במצב התחבורה הציבורית בארץ – היא פחות או יותר מצפה מאיתנו לקבל כמובן מאליו שהמצב גרוע, ועוסקת רק בהסברים למה הוא כל־כך גרוע. ויפה אמרת למה ההסבר הזה מפוקפק.
בתור מי שנמצא בישראל לתקופות קטועות עם פערים של חודשים ביניהם, אני חייב להודות שבכל פעם שאני מגיע אני רואה שיפורים קטנים בתחבורה הציבורית – המצב כן מתקדם, גם אם לאט. אין ספק שהוא עדיין רחוק מלהיות בצמרת העולמית, אבל הוא גם לא בתחתית העולמית, ואפילו לא בתחתית המדינות המפותחות – הייתי מגדיר אותו כקצת מתחת לממוצע בין המדינות המפותחות (שאני ראיתי).
הבעיה העיקרית היא עדיין, ללא ספק, סוגיית השבת, ואני מקווה מאוד שתמריץ צודק באופטימיות שלו (וגם לדעתי יש לזה סיכוי לא רע). חוץ מזה אנחנו במצב סביר, רק כדאי מאוד שסוף סוף יסתדר פרויקט הרכבת הקלה (יש כל מיני דעות בנושא יתרונות הרכבת מול האוטובוס, אבל אני מעולם לא ראיתי עיר גדולה עם תחבורה מוצלחת שמבוססת רק על אוטובוסים), ושישתפר שירות האוטובוסים למקומות תיירותיים מחוץ למרכז – די מדהים שעדיין כמעט בלתי אפשרי לתכנן טיול לים המלח או למצדה בתחבורה ציבורית. בסך הכול יש מקום לאופטימיות.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לגיא,
בתגובתי הקודמת התייחסתי לספר הסיני אמנות המלחמה. ספר שנכתב במאה החמישית *לפני* הספירה, וכיום נלמד בווסט פוינט ובבתי ספר למנהל עסקים.
נטען שהשפיע גם על נפוליון — אבל השפעתו עליו מעט מפוקפקת כי המצביא הסיני הזה טען ש"להשיג מאה נצחונות במאה קרבות – אין זה שיא המצוינות. שיא המצוינות זה להכניע את צבא האויב ללא לחימה". [בהמשך להפניית חייל זקן ל'מתמטיקאי" שטען שנפוליון היה המצביא המצטיין ביותר בעולם].
http://www.historicalmoments2.com/השפעותיו-של-אסטרטג-סיני-מהמאה-החמישית
נדמה לי, אבל מאוד במעורפל (כלומר אני מאוד לא בטוחה בכך) שסיני זה הוא שהציע לראשונה את הטקטיקה של "שרפת הגשרים / הסירות" אחרי הצבא, בכדי למנוע מצבאו כל פיתוי לסגת.
כיון שמאוד לא סביר שבתקופת קורטז נפוצו כבר תרגומים מערביים לספר אמנות המלחמה. לכן קורטז כנראה המציא את הטקטיקה הזו מחדש באופן עצמאי אלף שנים מאוחר יותר.
מכאן, כפי שהנחת, לרוב מגלים שהסינים היו שם קודם.
*****
אגב, יש לנושא ההשלכות גם לישראל.
אלתרמן כתב בשיר הפלוגות את השורות האלמותיות "כי לא נשוב אחור, כי דרך אין אחרת. אין עם אשר יסוג מחפירות חייו".
שוללי הציונות נוהגים לטעון שהמטרה האמיתית (היחידה ו/או העיקרית) של המאבק להחדרת השימוש בשפה העברית, ולהכחדת השפות הלועזיות, היא להקשות על ילידי הארץ לחזור לארצות המוצא של הוריהם / לעזוב את ישראל. מעין מקבילה לשרפת הסירות אחרי צבא החלוצים, שכוונה לדורות הבאים.
אהבתיLiked by 1 person
כן. סאן טזו .
https://suntzusaid.com/book/11
Li Ch`uan and Ho Shih say "because of the facility for retreating," and the other commentators give similar explanations. Tu Mu remarks: "When your army has crossed the border, you should burn your boats and bridges, in order to make it clear to everybody that you have no hankering after home."
גם אלכסנדר מוקדון השתמש בטקטיקה במלחמתו עם הפרסים. זה היה במאה הרביעית לפני הספירה, אחרי סאן טזו. סביר שהוא לא קרא אותו(למרות שממה שאני זוכר שקראתי כן היתה תקשורת מועטה מזרח מערב …. אולי אריסטו מורו קרא את סאן טזו וסיפר לו – אלו דברים מעניינים שלא קראתי)
מה שכן אולי קורטז קרא על עלילות אלכסנדר מוקדון.
יפה. עכשיו בטוח לא אשכח את היסטורית שריפת הסירות.
רואים ? אם לא מקשקשים לא לומדים.
אהבתיאהבתי
והפעם ,אפה של נפרטטי –
כך נראתה האישה היפה ביותר בעולם העתיק
http://m.ynet.co.il/Articles/5106248
אהבתיאהבתי
הטענה שהתחבורה ציבורית בארץ תמיד תהיה פגומה בגלל השבת היא שגויה.
יש לי זוג מכרים יפנים על סף הפנסיה שגרים בטוקיו (תח"צ מדהימה) ועדיין מחזיקים רכב פרטי לסופ"שים.
הויכוח הוא לא על הרכב היחיד שבוודאות כל תא משפחתי יחזיק, אלא על הרכב השני שנדרש כדי ששני בני הזוג יגיעו לעבודה וגם יתמרנו בין הסעות הילדים לגנים\ביה"ס והסידורים, הרכב השני שנדרש לאמצע השבוע זו הבעיה האמיתית.
בתור צרכן כבד של תחבורה ציבורית , גם אני יכול להעיד שהיא משתפרת, אבל מה שמתסכל היא התחושה שיכלו לעשות את הדברים הרבה יותר טוב, בדיוק עם אותו התקציב, עם קצת יותר הבנה בתחום, תשומת לב לפרטים, ואכפתיות.
אני מדבר על תחנות אוטובוס חשופות לשמש ולגשם, אי תזמון זמני הגעה של אוטובוסים (תופעת האוטובוסים שנוסעים בזוגות ואח"כ יש חור גדול בזמנים באמצע) , אי יציאה של אוטובוסים בזמן בגלל סיבות שונות ומשונות (רמאדן, טקס חלאקה בהר מירון, או סתם הנהג התעכב).
אם נשווה ליפן, שם מבינים שאלפי אנשים (כולל העובדים הכי בכירים בתעשייה ובממשל) תלויים בתח"צ בהגעה לעבודה בבוקר, ולכן הלו"ז קדוש. בארץ יש זלזול כללי בתפעול המערכת שנובע מהתחושה שמי שנוסע בתח"צ הם פנסיונרים, חיילים, ילדים, ומוכי גורל באופן כללי, כך שהלו"ז שלהם לא ממש חשוב.
אהבתיאהבתי