שבע השנים הפחות רעות משיכול היה להיות

בדיוק לפני שבע שנים, ימי הטלטלה הפוליטית במצרים של מובארק ופרוץ האביב הערבי, מעט לפני תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, פרסם תומס פרידמן מאמר בניו יורק טיימס שבו התייחס למצבה של ישראל במזרח התיכון המשתנה.

פרידמן שב והתייחס לדילמה שישראל לא יכולה לברוח ממנה לדעתו כל עוד היא כובשת את השטחים – בין עתידה כמדינת אפרטהייד לבין אופק המדינה הדו לאומית ובנוסף תיאר את האופן שבו האביב הערבי מטלטל את מעמדה של ישראל ומחייב אותה להכרעה מהירה בעד השלום. היא הולכת לאבד ידיד נאמן כמו מובארק. המשטר הבא במצרים ישען על לגיטימיות ההמון ויצטרך להתרחק ממנה.

שני דברים יכולים להיאמר בבטחה: מה שלא יקרה בשתי המדינות הערביות שיש להן שלום עם ישראל – המתונים החילוניים שאחזו בכוח ייחלשו ואילו האחים המוסלמים יתחזקו. כמה? נותר עוד לראות.

פרידמן היה בטוח. אז מה. להתנבא זה קשה, ובפרט לגבי העתיד. נכון, את מובארק החליפה ממשלה של האחים המוסלמים. אולם היא הייתה קצרת ימים וחסרת חשיבות. עכשיו אנחנו כבר בתוך ההשפעות ארוכות הטווח של האביב המצרי.  הנשיא סיסי אשר שולח לכלא את מי שמעז לנסות להתמודד מולו בבחירות, הוא מובארק 2.0. יותר יציב, יותר אהוד בעמו, יותר תקיף כלפי האחים המוסלמים וגם יותר ידידותי לישראל ממובארק 1.0.

מה שנדמה היה לפרידמן כאילו מחייב את ישראל לעשות תפנית מהירה במדיניותה, כמובן לעבר הכיוון שהאמין שרצוי לה מלכתחילה, התברר כהיפוכו של דבר. ישראל לא עשתה שום דבר כדי לרצות את הפלסטינים, אבל הסעודים והמצרים והירדנים זקוקים לה מאי פעם ואילו סוריה העוינת מרוסקת לחלוטין. האביב הערבי היה אמור להביא את תור הזהב של הערבים, אבל בישר דווקא את תור הזהב של ישראל.

מאמר מעניין אחר ששווה להתבונן בו בדיעבד פורסם דווקא בכתב העת השמרני "תכלת". אסף שגיב התייחס לבהלה של הממסד הישראלי מכך שממשל אובמה בוגד בבן בריתו מובארק ומקדם עלייתו של שלטון דמוקרטי שעלול להיות שלטון האחים המוסלמים. אפילו הנשיא פרס, אופטימיסט שוחר דמוקרטיה מטבעו, לא הפגין התלהבות מהאפשרות שמובארק יוחלף בדמוקטטורה איסלמיסטית. שגיב ניתח את היסוד לחשדנות כלפי יכולת ההמונים הערביים להוציא מתוכם שלטון ראוי:

"הם תוצרים של תרבות שבה השקר… אינו יוצר שום דיסוננס", אמר אהוד ברק בריאיון שהעניק להיסטוריון בני מוריס ב־2002. "הם אינם סובלים מן הבעיה שגורמת אמירת שקרים בתרבות היהודית־נוצרית". הרושם הזה אינו מחזק את אמונם של הישראלים ביכולתו או בנכונותו של העם המצרי – ושל העולם הערבי בכלל – לכונן חברה נאורה בנוסח המערבי. קיומה של חברה כזו הרי מותנה בכושרם של הפרטים המרכיבים אותה לפעול באופן אוטונומי ורציונלי ולהחליף ביניהם מידע ורעיונות במסגרת שיח חופשי וביקורתי. המרחב הפוליטי הערבי, לעומת זאת, מתאפיין לכאורה בחשיבה קונספירטיבית ופרנואידית, ברטוריקה משלהבת יצרים ובהתנהגות עדרית – לא בדיוק התנאים האידיאליים להתפתחותה של "תבונה ציבורית"

שגיב אמנם התייחס בביקורתיות בהמשך המאמר לגישה זו, אבל מאורעות שבע השנים הרעות של מצרים מאז מעידות שהייתה אמת רבה בתפיסה שתיאר. היא עמדה לבחינה אמפירית ויצאה מנצחת. הדחת מובארק בעקבות הפגנות בכיכר תחריר שלוו גם במעשי אונס קבוצתי, עליית האחים המוסלמים, הכאוס שחוללו והדחתם בידי הצבא, השתלטות סיסי והדיכוי של ההתנגדות הפוליטית אליו – שום דבר מזה לא מעיד שמצרים קרובה יותר היום לנאורות. אבל לכל הפחות התברר שמצרים הייתה מסוגלת להקיא מתוכה את האיסלמיזם הקיצוני נוסח האחים המוסלמים, שהיה עלול להמיט עליה אסון אמיתי, ואולי גם עלינו. גם אם לא קרתה במצרים סנסציה חיובית בשבע השנים האחרונות, יש לברך על כך שגם הגרוע מכול לא התחולל, וזו הקלה אמיתית.

מודעות פרסומת

56 תגובות על ״שבע השנים הפחות רעות משיכול היה להיות״

  1. תמריץ , צריך לשים לב שוב ושוב : אביב העמים לא נגמר !! אתה כל פעם כותב כאילו נגמר הסיפור . עדיין לא !! לא לכאן , גם לא לשם . כל העסק לא נושא עדיין תוצאה מגובשת . לא נגמר עדיין הסיפור . במרוקו עדיין השטח רוחש . בירדן ענין של זמן . בסוריה , לא התחיל הסיפור למעשה , צפויה שם מלחמת גרילה לאורך זמן , גם בתוניסיה מהומות . בלוב מיליציות נלחמות אחת בשנייה . לא נגמור פה . פה למשל אתה יכול לקרוא , על אי שקט תדיר , מזה זמן , במרוקו :

    https://www.al-monitor.com/pulse/originals/2017/07/protest-police-morocco-rif-hoceima-popular-movement.html

    הנושא של מה שנקרא תרבות שקר ערבית , סבוך הרבה יותר מזה . צריך רק לשים לב : נסראללה מאוד שונה . הוא אדם סיזיפי מאוד . צריך להבדיל בין דיווחי אמת ושקר , לבין נראטיבים כלליים דמיוניים . מה שנוגע לדיווחי אמת , וביקורת מקצועית וחותכת , נסראללה , הוא ממש גיים צ'נז'ר . אדם מאוד מסוכן . הוא אגב לא פעם החמיא ( בחריקת שן ) לביקורת הסיזיפית ותרבות האמת של ישראל לגבי דידו . הוא עצמו השווה זאת לתרבות הערבית / איסלאמית , ונאלץ להודות , שיש הבדלים ניכרים .

    ואגב , אצלך הערבים אותם ערבים . הדורות הצעירים יותר , שונים מן הקודמים במובן זה . אבל , תקצר היריעה פה …. אולי אדחוף לינקים נוספים יותר מאוחר .

    להתראות

    אהבתי

  2. תמריץ , צריך לשים לב :

    השילוב של דורות צעירים , עם המדיות המבוזרות ( אינטרנט , סלולר וכדומה ) מייצר חדשות או מקורות חדשותיים , פריפריים למערכות העיקריות במדינות ערב . צעירים מחוברים לזה בעולם הערבי , וקוראים בענין . לא פעם הם חשדניים , ומחפשים הצלבות וחדשות יותר מהימנות . כאן תקרא למשל , על אתר ישראלי , שפועל להביא חדשות , לצעירים בעולם הערבי :

    https://www.al-monitor.com/pulse/en/originals/2014/11/shimrit-meir-interview-al-masdar-e-journal-jews-arabs-israel.html

    כך שיש להבדיל , בין פלאחים של פעם , והתפיסה של סיפורי אלף לילה וקהווה , לבין צעירים ערבים כיום . לא אותה חיה !!

    להתראות

    Liked by 1 person

  3. רק ככה לסבר האוזן :

    מכתב של ראש הסי איי איי לאחרונה , לקאסים סולימן ( ראש הזרוע הבינלאומית של משמרות המהפיכה , אל קודס ) מזהיר אותו , מכניס אותו לדירבלק , מפיגועים נגד כוחות אמריקנים , במצב שנוצר אחרי סוף המלחמה לכאורה והבסת דעא"ש , מומלץ מאוד :

    https://www.defensenews.com/digital-show-dailies/reagan-defense-forum/2017/12/03/cia-director-confirms-he-sent-warning-letter-to-quds-commander/

    או כאן אם יהיו בעיות עם הלינק :

    http://www.rudaw.net/english/middleeast/iran/301120171

    כך שמי שחושב , שזה נגמר , לא מבין כלל וכלל , מה יכול להיות צפוי פה . זה יכול לדמם ולדמם הרבה הרבה זמן . כך בסוריה , כך בעיראק .

    להתראות

    אהבתי

  4. תמריץ,
    1. אני מעריץ מושבע של דמוקרטיה (במובנה הקלאסי, קרי מימוש רצון העם).

    2. עם זאת, להציג את מתנגדי הדמוקרטיה המצרית בממסד בישראל (משמאל ומימין) כצבועים, כמו ששגיב מציג, זה לא הגון כי מטרת הממסד הישראלי הינה שרידות ושגשוג מדינת ישראל, ורק אחרי כן עומד לו אידיאל הדמוקרטיה, ועל-כן לא מפתיע שהממסד הפוליטי והביטחוני בישראל חשש מדמוקרטיזציה במצרים. דמוקרטיזציה שיכלה להוביל לחוסר יציבות, בוודאי בטווח הקצר.

    3. המסקנה שלך ש"מאורעות שבע השנים הרעות של מצרים מאז מעידות שהייתה אמת רבה בתפיסה ש[דמוקרטיזציה ערבית לא תוביל לבסוף לאיסלמיזם קיצוני] … היא עמדה לבחינה אמפירית ויצאה מנצחת" יתכן והיא יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. גיא בכור התייחס לעניין בשעתו והוא טען שמצרים היא "אמא של הסדר" ולכן מצרים תחזור לשליטה של הממסד הצבאי שלה (מה שאכן קרה). לא ברור אם זה המצב בכל המדינות הערביות. כנראה שלא.

    4. אין להאשים את הממסד הביטחוני בחוסר ראות וגם לא את הממסד הפוליטי שלנו. היינו קרובים מאוד לקלחת והחשש היה מוצדק. את מי שכן יש לבקר ללא התחשבנות זה את תומס פרידמן וסיעתו שמתגלים שוב ושוב כחסרי יכולת לראות את הנולד ובעיקר ככאלו שמספרים את אותן המנטרות לא משנה מה המצב. כל סיטואציה מביאה אותם לאותה מסקנה שוב ושוב ללא שום יכולת ללמוד מן המציאות.

    5. אישיות נוספת שיש לבקר היא שמעון פרס. הגישות בשמאל כוללות יותר מתפיסה אחת. למשל אהוד ברק מבין שהערבים לא בצידנו אבל הוא חושב שצריך לעשות מהלכים לטובתם כי זה ישרת אותנו. אני חלוק עליו אבל מקבל את תפיסת המציאות שלו כלפי הערבים. שמעון פרס לעומת זאת לא הפסיק לפמפם לכולם על השינוי המתרחש באזורנו ועל "מזרח תיכון חדש". אבל כשזה הגיע לנקודת מבחן אמיתית – דמוקרטיה במצרים – הוא ישר נבהל ממנה ופעל לסכל אותה. מה שמלמד שהוא בעצמו לא האמין למילה אחת שיצאה מפיו. צבוע.

    6. האביב הערבי בהחלט הביא אותנו לתור הזהב. הוא קידם אותנו תוך תקופה קצרה ביותר: הוא הבליט אותנו יחסית לסביבתנו, הוא חיזק את הקשרים שלנו עם מדינות סוניות סביבנו, הוא פירק איומים שסבבו אותנו, והוא פירק את הבלוף הקרוי הסכם שלום עם הפלסטינים. אי אפשר להשוות את הפתרונות לסכסוך עם הפלסטינים שהיו לפני האביב הערבי ולאחריו. שמים וארץ.

    Liked by 2 אנשים

  5. יאיר מסכים עם 2 ו-4. לגבי 3 – לא התכוונתי לכך שטעה מי שחשש לשלטון האחים המוסלמים, אלא ההיפך – שטעה מי שחשב שהאביב הערבי מבשר דמוקרטיה.

    אהבתי

  6. אל רום, נסראללה אכן דמות שנחשבת מעט יוצאת דופן מבחינת אמינותה בין המנהיגים הערבים האנטי ישראלים. לא יודע איך זה עומד במלחמת האזרחים הסורית.

    אהבתי

  7. הערות

    א. "תומס פרידמן שב והתייחס לדילמה שישראל לא יכולה לברוח ממנה לדעתו כל עוד היא כובשת את השטחים – בין עתידה כמדינת אפרטהייד לבין אופק המדינה הדו לאומית ובנוסף תיאר את האופן שבו האביב הערבי מטלטל את מעמדה של ישראל ומחייב אותה להכרעה מהירה בעד השלום … "
    ______________________________

    להערכתי הלקח מטענתו של תומס פרידמן הוא שיש להתייחס בהרבה מאוד ספקנות, ואפילו חשדנות, לכל טענה שיש "חלון הזדמנויות" שאו-טו-טו עומד להיסגר, ולכן עליך לבצע מיידית את מה שהדובר רצה בו במילא מימים ימימה.
    כאשר בערוץ הקניות מנסים לשכנע להרים טלפון ולקנות *עכשיו* כי המלאי או המבצע עומד להיגמר – ניתן להניח שהטענה שקרית, ובגלל נמהרותך ופזיזותך כנראה תפסיד כסף. מילא. אבל כאשר ביחסים בינ'ל מנסים לשכנע אותך ש"העסקה" תשרת את האינטרסים והרצונות של הצד השני היום, אבל מחר כשהתנאים ישתנו היא תנגוד את הצרכים והרצונות שלו – צריך להיות נאיבי בכדי להסכים לחתום היום. איזו מין ערובה תהיה שהצד השני לא יפר את ההסכם אחרי שהאינטרסים והרצונות שלו ישתנו?
    מכאן, כל המנסים להניע לפעולה מיידית בשל "חלון הזדמנויות העומד להיסגר" חשודים בעיני כנוכלים, במודע או שלא במודע, בדומה למוכרים בערוץ הקניות.
    אגב, גם הטיעון של פרידמן שמובארק הוא ידיד נאמן של ישראל היה אמור לצלצל בפעמוני אזעקה. בדיוק כמו כל מי שטוען שלעולם לא יהיה עוד מנהיג פלסטיני מתון ושוחר שלום כמו אבו מאזן.

    ב. " … נכון, את מובארק החליפה ממשלה של האחים המוסלמים. אולם היא הייתה קצרת ימים וחסרת חשיבות. .. "
    ___________________________________

    העובדה שבבחירות די דמוקרטיות עלתה לשלטון מפלגת האחים המוסלמים – מעידה על התמיכה הנרחבת של אוכלוסיית מצרים באיסלמיסטים, ועל כושר ההתארגנות של מפלגה זו. ההפיכה הצבאית לא יכולה לשנות את נטיית הלב והאמונות של המוני המצרים. השלטון הצבאי יכול לנסות לשמור שמכסה סיר הלחץ לא יעוף, אך זה יהיה מאבק תמידי שעלול ברגע מסוים להיכשל.
    עדות מובהקת לכך היא המשך ואפילו התגברות רדיפות הקופטים והנסיון להבריח 10 מיליוני נוצרים מלחיות במצרים. חוסר הנכונות של המוסלמים המצריים לחיות בשלום ובשיתוף פעולה לצד לא מוסלמים, גם אם אם אין חולק על כך שהם חיו במצרים הרבה לפני הופעת האיסלם, ומדובר במיעוט כנוע וצייתני, מעידה שהשפעת האיסלם הקיצוני במצרים אינה רק נחלת העבר.
    האחים המוסלמים משפיעים (וימשיכו להשפיע) על מצריים בדיוק כפי שהם משפיעים (וימשיכו להשפיע) על טורקיה של ארדואן ועל תנועות החמאס בעזה, ביו'ש ובירדן.
    אולי לאחר 50 שנה / שני דורות של שפיכת דמים בשם האיסלם – יקום דור של מוסלמים שיתנער במיאוס מכל תנועות האיסלם הפוליטי, וינסה להפריד בין דת ומדינה (כפי שקרה באירופה). אבל לצורך כך עלינו להמתין לפחות עוד 40 שנה.

    ג. " … אסף שגיב התייחס לבהלה של הממסד הישראלי מכך שממשל אובמה בוגד בבן בריתו מובארק ומקדם עלייתו של שלטון דמוקרטי שעלול להיות שלטון האחים המוסלמים. …"
    _____________________________

    אין טבעי מכך שנבהל כאשר בן ברית שלך בוגד בבן ברית אחר שלו. יהיו אשר יהיו הסיבות או התירוצים לבגידתו – אתה חייב להבין שיתכן, ואפילו סביר, שבמוקדם או במאוחר הוא כנראה יבגוד גם בך.
    (בדיוק כפי שאובדן האמינות של ארה'ב לגבי "הקווים האדומים" שלה בסוריה – השפיע על כושר ארה'ב להרתיע את צפון קוריאה).

    המציאות הוכיחה שאכן אובמה בגד בהמשך גם בישראל, ובבני ברית אחרים של ארה'ב כמו סעודיה והמפרציות, בחתירתו לייצב את המזרח התיכון באמצעות חיזוק איראן והחיזבאללה. אם כי את עומק הבגידה גילינו רק כשנחשף שלמען המטרה הקדושה של ההסכם עם איראן אובמה היה מוכן להניח לחיזבאללה להמשיך להפיץ אמצעי לחימה וסמים קשים גם בתוך ארה'ב גופה.
    אבל למעשה כבר בהצבעה האחרונה בתקופתו נגד ישראל באו'מ. ההצבעה של ארה'ב באו'מ העידה על נקמנות טהורה. נראה שאובמה לא יכל לסלוח לנו על מה שהוא עצמו עולל לנו.

    Liked by 2 אנשים

  8. בהסתכלות עשור אחורה, זה שמדינת ישראל יצאה ללא פגע ואף מחוזקת מ:
    משבר כלכלי עולמי
    אביב ערבי אזורי
    ממשל אמריקאי נקמני

    זה "ואוו" גדול מאוד

    Liked by 2 אנשים

  9. אני כן חושב שאם מורסי היה מחקה ביתר הצלחה את ארדואן, מצרים הייתה יכולה להיות עריצות פונדמנטליסטית לנצח. החשש היה מוצדק.

    אהבתי

  10. קמיליה, המילה נקמנות מוגזמת לגבי אובמה. מטבעו הוא מאמין בזכויות המוחלשים. וההתנחלויות הן אקט של החלשה. פלא שחיכה עם ההצבעה באו"ם 8 שנים.

    אהבתי

  11. לא בטוח שהעלייה של סיסי והירידה של מורסי והאחים המוסלמים במצריים הם לטובתנו.

    תנועת האחים המוסלמים במצריים היא תנועת אחות של החמאס בעזה. כלומר, סביר שאם האחים המוסלמים היו ממשיכים לשלוט במצריים היה נפתח הגבול בין מצריים לעזה, והאינטגרציה הטיבעית בין עזה למצריים היתה עולה מדרגה, לטובתנו.

    ואילו כיום, הלאומנים המצריים ממשיכים את הקו של מצור על עזה , כדי להטיל את בעיית עזה לחיקנו. זה לא לטובתנו.

    Liked by 1 person

  12. 3718, אבחנה חכמה. אכן אין לדעת. איחוד עזה ומצרים תחת שלטון מורסי היה יכול לשחק לטובתנו. אבל גם הסיכונים היו גדולים.

    אהבתי

  13. אני מאד מתקשה להאמין. לא רואה מצב שמשהו שהאחים המוסלמים היו עושים היה משחק לטובתינו. גם אם היה משחק לטובתינו משהו בטעות בלי שהתכוונו ישר בטח היו מתעשתים ומוציאים לעצמם שתי עיניים בשביל להוציא לנו אחת. הם בטח גם היו מקלים ומעודדים את החמאס לנסות להשתלט על יו"ש ומתחרים עם ארדאון מי יותר יתסיס את הפלסתינים.

    Liked by 1 person

  14. גיא, מצרים תלויה בארה"ב יותר מטורקיה. אין זה מן הנמנע שגם האחים המוסלמים היו בסוף קבצנים של ארה"ב. אבל גם קשה לדעת.

    אהבתי

  15. רשומה מעניינת ודיון מעניין, אני מסכים עם רוב מה שאמרו רוב האנשים. אבל רוצה להוסיף נקודה שבעיני חשובה:

    כל טיעון שמתייחס ל"יציבות" במצרים תחת שלטון כזה או אחר, לדעתי לא מסתכל מספיק טוב על מצרים. רק עניין של זמן עד שהמדינה הענקית הזאת תהפוך לאסון הומניטרי. אני לא יכול לדמיין כל עתיד אחר למדינה עם אוכלוסייה מהגדולות בעולם, שעדיין גדלה בקצב מסחרר, והכלכלה שלה מבוססת על כלום שגם הוא הולך ומצטמק. הנילוס הולך ומתייבש, התיירות כבר נעלמה, והיד בכיס של סעודיה תתקשה יותר ויותר למצוא נדבות. לדעתי כל ניסיון לסיכום של "איך הסתדרה מצרים עד עכשיו" הוא בלתי אפשרי עדיין, צריך לחכות או לפיצוץ או לפתרון (וכאמור, נראה לי שהראשון סביר הרבה יותר).

    Liked by 3 אנשים

  16. תסריט חלופי: הטכנולוגיה המערבית בתחומים כמו אנרגיה, מזון ומי שתיה תמשיך להשתכלל ואולי תציל את מצרים בבוא העת. אם לא מתוך אהבה למדינה, לפחות כדי לא לספוג את פליטיה.

    אהבתי

  17. או שלא תגיע טכנולוגיה מערבית (כי בשביל טכנולוגיה מערבית צריך גם רצון ויכולת) ויווצר אסון הומניטרי שיצמצם ילודה.
    בכל מקרה הנקודה של שי נכונה בהחלט. מצרים היא לא סיפור הצלחה ולכן צריך להתכונן לפירוק/ החלשות הסכם השלום עימה.

    Liked by 1 person

  18. תמריץ,
    קיבלתי היום הסבר מצוין לגבי הביטקוין ומכיוון שלעניות דעתי הוא משקף גם את דעתך חשבתי שמן הראוי לפרסמו כאן:
    פעם אחת הופיע בכפר אדם והודיע לכל התושבים כי הוא מוכן לקנות כל קוף ב-10$.
    הכפריים, שידעו שיש קופים רבים בסביבתם, יצאו בהמוניהם אל היער והחלו ללכוד אותם.
    האיש קנה מהם אלפי קופים תמורת 10$ לאחד,
    ואולם משהצטמצמה אוכלוסיית הקופים עד כי קשה היה לאתרם,
    חדלו הכפריים ממאמציהם. כיוון שכך, הודיע האיש כי מעתה ישלם בעבור כל קוף 20$.
    הודעתו זו חידשה את מאמצי הכפריים והם שבו במרץ למלאכת לכידת הקופים.
    אלא שבמהרה אזלה שוב אספקת הקופים והכפריים שבו לעבד את חוותיהם.
    האיש העלה את הצעתו ל-25$ ואולם אספקת הקופים הצטמצמה עד למאוד
    וקשה היה לראות אפילו קוף אחד ביער, שלא לדבר על ללכוד אחד.
    האיש הודיע עתה שהוא מוכן לרכוש כל קוף ב-50$,
    אבל מכיוון שהוא חייב לנסוע העירה לצרכים עסקיים מסוימים,
    העוזר שלו ייצג אותו בהעדרו ויבצע את רכישת הקופים מהם.
    כשנסע האיש פנה העוזר שלו אל הכפריים ואמר להם
    "הסתכלו על כל הקופים שבכלוב הענק הזה אותם רכש האיש לאוסף שלו.
    אני אמכור לכם כל אחד תמורת 35$ וכשהבוס שלי ישוב לכאן תוכלו למכור לו אותם תמורת 50$ לקוף!".
    הכפריים אספו וריכזו את כל חסכונותיהם וקנו מהעוזר את כל אלפי הקופים.
    מאז הם לא ראו יותר את האיש או את העוזר שלו.
    כל מה שראו סביבם היו אלפי הקופים אותם רכשו במיטב כספם.

    Liked by 2 אנשים

  19. רציתי לשאול שאלה בקשר למניות:
    "פרופיל חשיפה למניות" ן-"פרופיל חשיפה למט"ח".
    מישהו יכול להסביר לי מה זה בלווי דוגמא?
    פרופילי החשיפה האלו מגיעים לפעמים ליותר מ-100% (אפילו ל-200%). איך זה יתכן ומה פרוש הדבר הזה? לפי הבנתי חשיפה למניות יכולה להיות מקסימום עד 100%.
    נניח שיש לי קרן נאמנות שמשקיעה במדד ה-S&P500 ופרופיל החשיפה שלה למניות הוא 200%. האם במקרה שהמדד הזה יעלה ב-10% היא תעלה ב-20%?

    אהבתי

  20. קרן יכולה לקחת חוב בשביל לקנות מניות נוספות ואז החשיפה למניות עוברת את ה-100%. אם משתמשים בנגזרים וכלים מתקדמים אז העיקרון דומה ללא צורך לקחת הלוואה ממש בשביל החוב.

    Liked by 1 person

  21. תמריץ – יכול להיות, אבל בינתיים נראה שהמערב מעדיף לספוג את הפליטים. "טכנולוגיה מערבית" הייתה יכולה כבר עכשיו להנשים את לוב, אריתראה או אפגניסתאן, אבל חלילה שהלבנים הפריבילגים האלה יתערבו בענייני מדינות אחרות. צריך להיות די אופטימי בשביל להעריך שעם מצרים זה יהיה אחרת.

    אהבתי

  22. הקשר בין מחסור במזון ובתנאים בסיסיים בארצות האלו שציינת לבין התהפוכות הפוליטיות לא ברור. כלומר גם אם המערב היה מנסה לסייע להם בתנאים החומריים זה לא היה מבטיח השלום.

    אהבתי

  23. אפרופו, הזכרתם לי על ממצאים ארכיאולוגים שמעידים מתי הגיעו לאזיריונו "שבע שנים רעות" ומחסור במזון ובטכלוגיית גידולו.
    (רמז , רמז , רמז …….)

    —————-

    עצמות המכרסמים שמעידות שהנגב היה פורח לפני 1,500 שנה

    http://m.ynet.co.il/Articles/5069502
    המשמעות היא שהחקלאות הביזנטית הייתה כה מפותחת עד שהיא שינתה את התפוצה של מגוון המינים במדבר".

    במהלך השלטון הביזנטי בארץ ישראל, במאות השלישית עד השביעית לספירה, הוקמו יישובים ביזנטיים ברחבי הנגב שננטשו במאה השביעית עם תחילה של התקופה האסלאמית. עדויות ארכיאולוגית בנגב, יחד עם כתבים ההיסטוריים, מצאו כי באותה התקופה הייתה החקלאות ענפה במיוחד. בין היתר, חפירות ארכיאולוגיות שבהן נמצאו שרידי טרסות ומפעלי השקיה ואגירת מים, איששו את קביעה זו

    אהבתי

  24. 3718 כתב: "לא בטוח שהעלייה של סיסי והירידה של מורסי והאחים המוסלמים במצריים הם לטובתנו.
    תנועת האחים המוסלמים במצריים היא תנועת אחות של החמאס בעזה. כלומר, סביר שאם האחים המוסלמים היו ממשיכים לשלוט במצריים היה נפתח הגבול בין מצריים לעזה, והאינטגרציה הטיבעית בין עזה למצריים היתה עולה מדרגה, לטובתנו.
    ואילו כיום, הלאומנים המצריים ממשיכים את הקו של מצור על עזה , כדי להטיל את בעיית עזה לחיקנו. זה לא לטובתנו."
    ____________________

    פתגם המיוחס לנפוליאון אומר "לעולם אל תפריע לאויבים שלך לעשות טעויות".
    קשה לי להעלות על דעתי שאויבי יעשו טעות חמורה יותר מניהול מלחמות פנימיות במקום להתלכד מול האויב המשותף לכולם.כלומר – מולנו.
    אני מעדיפה שצבא מצרים (*) , האחים המוסלמים במצרים, החמאס, דעא'ש, הרש'פ, טורקיה (*), איראן, החיזבאללה ושות' לא יזכו, ולו לשנייה אחת, של "אינטגרציה טבעית".
    מכאן, עלינו למצוא דרכים חלופיות לטיפול בבעיית עזה, ולא להסתכן בכך שמצרים תתנדב לפתור אותה "עבורנו". היינו אמורים ללמוד את הלקח מטעות ההתייחסות לערפאת כקבלן הביצוע שלנו למלחמה בטרוריסטים הפלסטינים. קבלן ביצוע שייבאנו עבורו המוני טרוריסטים מתוניסיה וסיפקנו לו רובים. מה שהיה אמור ללמדנו יש משימות שמסוכן מדי לנסות להעביר למיקור חוץ.
    הצעד הראשוני הפשוט ביותר לפתרון בעיית עזה, שתלוי רק בנו, הוא להפוך את המצור שלנו על עזה לחד כיווני במקום דו כיווני. להקשות על הכנסת סחורות לתוך עזה, אבל להקל מאוד על כל עזתי שרוצה לרכוש כרטיס טיסה חד כיווני מתנב'ג למקום כלשהו בעולם.
    יש לי כמובן גם רעיונות לצעדים נדרשים נוספים. אבל נראה שכרגע טראמפ, שלמעשה אימץ את אמירתו של נתניהו "אם יתנו – יקבלו, אם לא יתנו – לא יקבלו", פועל בכיוונים בהם היה עלינו לנסות לפעול. כלומר, להחליש את אונרא. נראה שכרגע גם הפלסטינים ממלאים את חלקם בהבסת עצמם.

    ****

    (*) אני יודעת שיש לנו "הסכם שלום" עם ירדן ומצרים, ו"הסכם פיוס" עם ארדואן – אבל לתפיסתי זה לא הוריד אותם ממצבת האויבים שלנו. אלו שמחכים לשעת הכושר ו/או משתדלים לפעול באמצעות קבלני משנה. מה שאמור ללמד אותנו על חשיבותם של הסכמים חתומים בין מדינות שמציאות האיבה הבסיסית בינהן לא השתנתה כלל.

    ######################

    אהבתי

  25. אחרי חיים רמון הפעם תורה של צביה גרינפלד:
    https://www.makorrishon.co.il/news/15619/

    מספר דגשים מדבריה:
    – הטעות של השמאל לא נובעת מכישלון המו"מ עם הפלסטינים כי אם בעיקר הגישה הפוסט-ציונית שחדרה אליו מצד השמאל הרדיקלי
    – ההשפעה של השמאל הרדיקלי מגיעה מהאליטות התרבותיות אל הפעילים הפוליטים של כל השמאל
    – התוצאה העיקרית היא דיסוננס זהותי בשמאל. השמאל החל כציוני אבל עכשיו הוא חש שלא בנוח עם סמלים ציוניים. הדור הצעיר בשמאל מתנתק לגמרי מזהות ישראלית ויהודית

    המשמעות הפוליטית המעשית של טענות גרינפלד היא שהשמאל הציוני צריך לחבור למרכז (לפיד למשל). אם חושבים על דבריה אז בעצם הכדור בידים של ציפי לבני. אם היא תכריז על חבירה ללפיד אז המפלגה הזאת יכולה לאיים על הימין. בכל קונסטלציה אחרת אין איום באופק.

    אהבתי

  26. קמיליה,
    זו דעתם של הערבים על ההתנהלות של ביבי מול התורכים והירדנים:

    ביקש המלך, הארון אל ראשיד, משר החצר שלו, אבו נאוואס, להסביר לו את
    הפתגם האומר כי ההתנצלות גרועה מן החטא.
    במקום להסביר במילים הדגים שר החצר במעשה. כשעלה המלך במדרגות השיש
    הרחבות של ארמונו שלח שר החצר את ידו ותפס בעכוזו של המלך.
    " מה אתה עושה. הנטרפה עליך דעתך" – שאל המלך.
    ושר החצר השיב: " אני מתנצל. סבור הייתי כי זה עכוזה של המלכה" .
    חמת המלך בערה בו והוא ביקש לתלות את שר החצר שלו. ואז אמר לו השר: " הנה המחשתי לך מה פרוש שההתנצלות גרועה מן החטא" . ( על פי " סיפורי ערב" מאת דאוד אל נטור, השופט בדימוס אליהו נאווי).

    Liked by 1 person

  27. אני חושב ששי שפירא צודק: מצריים בסכנה לאסון הומניטרי ואולי גם מלחמת אזרחים בגלל הריבוי הטבעי הגבוה שלה.
    גם עזה בסכנה כזו ויותר גרוע מגפות יכולות לפרוץ שם וגם עלולות לחדור לישראל.
    יש בעיה גם עם סעודיה גם לה יש ריבוי טבעי גבוה אבל עד עכשיו הנפט פירנס אותה. בגלל ההתחממות הגלובלית, הזיהום שהנפט גורם והיכולת למצוא אנרגיות חלופיות – יפסיקו להשתמש בנפט. אינני יודע מה יקרה בסעודיה. לפני שגילו בה את הנפט אוכלוסיתה היתה קטנה. עכשיו היא די גדולה. ממה תתפרנס ארץ זו שרובה מדבר – אינני יודע.

    אהבתי

  28. קמיליה,

    כתבת:
    "קשה לי להעלות על דעתי שאויבי יעשו טעות חמורה יותר מניהול מלחמות פנימיות במקום להתלכד מול האויב המשותף לכולם.כלומר – מולנו."

    תשובתי:
    1) מי שיצר את הבעיה הפלסטינית במשך 70 שנה הם הלאומנים הערבים. הם החזיקו מליונים של אנשים במחנות פליטים רק כדי להנציח הבעיה וליצור לחץ עלינו, והם עדיין עושים זאת. האם זו התנהגות נוחה לנו ו\או רודפת שלום בעינייך ? האם יש מי ממדינות ערב שמוכנה לקלוט הפלסטינים? נראה לי שאחדות השורה שולטת פה.
    2) את תבוסתם הגדולה ביותר קבלו הערבים כאשר היו מאוחדים ב 1967 . אז סוריה ומצריים היו מאוחדות (בתאוריה) תחת קע"ם.
    3) לא יודע מה היו תוצאות המשך שלטון מורסי במצריים, אבל אם נשווה לטורקיה, המצב בכלכלי בטורקיה טוב לאין ערוך לעומת מצריים, והסחר עם ישראל פורח. נכון שארדואן משתלח בכולם, אבל זה עניין אישי שלו שלא נראה לי שהיה קיים אצל מורסי.
    4) גם אם מורסי היה נשאר בשילטון, היה קיים הפיצול הפנימי מול הצבא, ויכלנו להמשיך לשחק על הנקודה הזאת. בכל מקרה מורסי בזמנו הגדיר שהצבא ינהל את היחסים מול ישראל, אבל סביר שלא היה מאשר את תוכניות ההתעצמות הצבאיות ההזויות של סיסי (למה הוא צריך את זה?), בכל מקרה, זו ספקולציה.

    כמו שאריק שרון אמר כשנהיה רוה"מ – "מה שרואים מכאן לא רואים משם". יתכן שאם היה סיכוי לחילופי שלטון חלקים אמיתיים במדינות ערב, גם המזה"ת היה נראה אחרת (לטובת כולם). בכל מקרה , כרגע זו רק ספקולציה.

    אהבתי

  29. במאמר של צביה גרינפלד (הפניית יאיר) מתברר שהיא משוכנעת שאין כל פתרון אחר לישראל פרט להיפרדות לשתי מדינות, ולפיכך החליטה להתעלם מכל הסימנים הרבים ש"פתרון" זה אינו מקובל על הפלסטינאים.
    היא אפילו לא מוכנה לדבר על נושא זה. היא מסתפקת באמונתה שיאיר לפיד (או כהנחת יאיר – ציפי לבני) ירצו ויצליחו לממש את הפנתרון שהשמאל חתר אליו ולא הגיע.

    מה שמוכיח שגם אנשים נבונים, כולל אלו שעברו תהליך מסוים של התפקחות, בוחרים לחיות עם עיינים עצומות לרווחה.

    ################

    מתקשר עקיפות לנושא –
    כתבה של יוסי קליין הלוי בשם "מלחמה וכפרה – ההשלכות הנסתרות של מלחמת יום הכיפורים".
    משנת 2004, אך להערכתי לא התיישנה.

    כולל אובדן הסמכות המפאיניקית, חזרה למצב המדינה המצורעת בין אומות העולם, התהליכים ההפוכים שעברו יוסי ביילין, אפי איתם ואורי זוהר ; הקמת שלום עכשיו, גוש אמונים ותנועות רוחניות ניו- אייגיות וניהיליסטיות ועוד.

    בערך 10 דקות קריאה.

    https://hashiloach.org.il/מלחמה-וכפרה-2/

    קטע ממרכז הכתבה:
    ______________________________________
    " … שום חברה מערבית אינה מקיימת קשרי קרבה הדוקים כל כך עם המוות; ושום חברה אינה תרה בצורה נואשת כל כך אחר תשובות לשאלות הנוגעות למשמעות החיים.

    בד בבד החריף גם משבר הסמכות – הפוליטית, הדתית, המוסרית. כלשונו של סטיקר פופולרי אחד: "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים".

    ניסיונות הכפרה הפוליטיים כשלו כולם. היום אנו יודעים אל נכון שתנועת שלום עכשיו טעתה כשהניחה שאת האשם בהעדרו של השלום יש לתלות בחוסר היזמה הישראלי, ולא בסירובו של העולם הערבי לקבל את ריבונותנו בחלק כלשהו של הארץ. וכמוה טעתה גם תנועת גוש אמונים, כשלא הבינה שהציבור הישראלי דוחה את רעיון השליטה בעם אחר לא מתוך רפיון רוח אלא מתוך חִיוּת פוליטית ומוסרית.

    אם עוד קיימת בחברה הישראלית אסטרטגיה של כפרה היא מתבטאת היום בחרטה גוברת והולכת על יהירותן של הוודאויות החד־ממדיות שלה. רבים מתומכי השמאל והימין כאחד יודו שלא הבינו כראוי את מורכבותה של הדילמה הגדולה של חיינו: שאיננו יכולים לשלוט בפלסטינים, אך גם איננו יכולים לעשות איתם שלום.

    הכרה זו היא בבחינת התפכחות רוחנית, ולא רק פוליטית. כפרה על שלא שָעינו איש לאזהרותיו של רעהו, על שלא הכרנו במורכבות המציאות. כעת, בעקבות קריסתן של האמיתות המוחלטות מימין ומשמאל – זו וזו נכונות בחלקן, זו וזו שגויות באופן הרה אסון – נפתח במלוא הרצינות הדיון הישראלי הבא על זהותה הרוחנית של ישראל …. "
    ___________________________

    אהבתי

  30. המאמר של קליין מעניין מאוד. מספר הערות:
    1. קליין מתאר את מלחמת יום כיפור כקו פרשת המים של הזהות הישראלית: "מלחמת יום הכיפורים, שלימדה את הישראלים לחדול לסמוך על הממסד ולהתחיל לסמוך על יזמתם שלהם, היא שסללה את הדרך לצורות ניסיוניות של היהדות הישראלית. סימנים ראשונים לכך ניכרים במרכזי המחקר החדשים שנפתחים ברחבי הארץ, המאפשרים לישראלים מרקע חילוני לתבוע את חלקם בלימוד טקסטים ומסורות יהודיות בלי שיידרשו להיות אורתודוקסיים"

    אני חושב שמלחמת יום הכיפורים לימדה את הישראלים לסמוך על עצמם ומאז הפן הסוציאליסטי של החברה הלך ונחלש לטובת הפן הקפיטליסטי.

    2. "רבים מתומכי השמאל והימין כאחד יודו שלא הבינו כראוי את מורכבותה של הדילמה הגדולה של חיינו: שאיננו יכולים לשלוט בפלסטינים, אך גם איננו יכולים לעשות איתם שלום"

    גם אם נסכים למסקנה שלו ("איננו יכולים לשלוט בפלסטינים, אך גם איננו יכולים לעשות איתם שלום") הרי שאני חלוק עליו לגמרי שהבעיה עם הפלסטינים היא "הדילמה הגדולה של חיינו". ישנן צרות גדולות יותר ונדמה לי שרוב הציבור אדיש לנושא.

    3. אני חלוק על התרומה של הניו-אייג' לתרבות היהודית, ורחוק היום ש"המונחים "חילוני" ו"דתי" כבר אינם סותרים זה את זה; למעשה הם הופכים לזהויות חסרות משמעות", אבל גם אני חושב שמתחיל תהליך של "יהדות של עם ריבוני". זה יקח הרבה יותר זמן ממה שקליין סובר, אבל גם בעיני זה הכיון שאנחנו צועדים בו.

    Liked by 1 person

  31. בעיה בחישובי מדד המניות האמריקני s$P 500

    האתר: http://www.macrotrends.net/2324/sp-500-historical-chart-data
    מראה נתונים היסטוריים של 90 שנה מתואמים לאינפלציה האמריקנית.
    על פני 90 שנה מדד זה עלה מ-248 נקודות ל-2831 נקודות. זו עלייה של 2.73% לשנה בלבד (אני מחלק את שני המספרים זה בזה ואת התוצאה מעלה בחזקת אחד חלקי 90).
    זה רחוק מהעלייה הראלית של 7% (נתון שנלקח מהבלוג של הסולידית).
    על 30 השנים האחרונות זו עלייה של 5.5% לשנה (לפי אותו חישוב).
    מדד הדאו-גונס והנסד"ק נותנים תוצאות טובות יותר בחצי אחוז בערך.

    האם יש למישהו נתונים שיכולים לאמת או להפריך את מה שכתבתי כאן?

    אהבתי

  32. ליאיר,

    1. איני מבינה למה כוונתך ב"יהדות של עם ריבוני"
    [מהמשפט " …גם אני חושב שמתחיל תהליך של "יהדות של עם ריבוני". זה יקח הרבה יותר זמן ממה שקליין סובר, אבל גם בעיני זה הכיון שאנחנו צועדים בו." ]
    אשמח אם תואיל להבהיר.

    2. גם בעיני ההתיחסות של קליין ל"ניו אייג" נתפסה כמוזרה, וממרחק השנים שחלפו מ 2004 אפילו כאנרכוניסטית.
    אבל במחשבה שנייה פירשתי זאת כאחד מזרמי ההשפעה של מלחמת יום כיפור. מלחמה זו השפיעה גם על עליית האינדיוידואליזם וחשיבות העצמי ורווחתו.
    גוש אמונים, שלום עכשיו, והחזרה בתשובה לחרדיות – הם שלושה זרמים קולקטיביסטים, המגייסים את הפרט למען מטרה החשובה מרווחתו האישית. האינדיוידואליזם הוא הזרם הרביעי.

    איני יכולה להעיד מידע אישי על הלכי הרוח במדינה לפני מלחמת יום כיפור, אך הבנתי שזו הייתה חברה די מגויסת ומעורבת פוליטית. או לכל הפחות שטרחה לשלם מס שפתיים למידת האיכפתיות שלה לטובת הכלל חברה שגינתה בכל פה תופעות כמו השתמטות מהצבא וירידה מהארץ, ואפילו את עצם העיסוק של האדם ברווחתו האישית בלבד תוך גילוי אדישות מוחלטת לכל מה שמחוץ לו ולמשפחתו.
    ידוע לי שלפני מלחמת יום כיפור יורדים מהארץ גונו כ"נפולת של נמושות", ואילו אחרי מלחמת יום כיפור היה אחד הגלים הגדולים ביותר של ירידה מהארץ. כמעט כמו גל הירידה שבתקופה הקשה של העלייה ההמונית והצנע. נדמה לי שאז השתנה גם היחס ליורדים, כשלפתע נתפס כלגיטימי שכל אדם יחפש את אושרו וטובתו בכל מקום שירצה בו בעולם הגדול.
    כנ'ל השתנה גם היחס לאנשים שהשתמטו מהצבא כיון שאינו הולם את אישיותם ותוכניותיהם לחיים, והפך לסובלני ומכיל יותר (לטעמי – מכיל מדי).

    בתקופתנו נמצאים בישראל המוני אנשים שהם די אדישים לכל הסוגיות הלאומיות והפוליטיות, שמתמקדים בנושאים כמו שמירת הבריאות ותזונה או יחס לבעלי חיים וטבעונות או עיצוב הבית או שופינג וצרכנות נבונה או השקעות וכדומה. גם סדנאות פיתוח אישי וחיפושי העצמי בהודו וב"ניו אייג" נכללים בעיני בקטגוריה זו. התמקדות בפרט ולא בלאום / במדינה.

    אני תוהה האם תופעות שכאלו היו שכיחות כל כך גם לפני מלחמת יום כיפור, ואינן מייצגות את אחד מזרמי ההשפעה ארוכי הטווח של מלחמה זו.

    אהבתי

  33. לתמריץ:
    אם יש תשואה נוספת שלא ראיתי אותה מדוידנדים אז תוכל להפנות אותי לאתר מוסמך שיכלול גם את התשואה הזו (השאלה מופנת לא רק לתמריץ אלא לכל מי שיכול לעזור)?

    אהבתי

  34. אוף טופיק 3X

    א. מחקר, שחייבים להתייחס אליו עם קורטוב מלח, הקובע שימניים אטרקטיבים יותר משמאלניים.
    לכאורה בשורה משמחת לימניים, אבל החוקרים המלומדים מסבירים שימניות למעשה נובעת מפגם חמור ביכולת האמפתיה של האטרקטיביים לאלו שגורלם פחות שפר עליהם.
    מעניין מהם דעותיהם הפוליטיות של החוקרים, ומה קיוו למצוא.
    אפשר גם להשתעשע בספוקלטיות איך היו מסבירים את הממצא ההפוך ששמאלנים אטרקטיבים יותר מימניים.

    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-399542-00.html

    ב. למפקפקים באותנטיות עדות הישראלי על קטטה המונית בין מהגרי עבודה (הלינק לפייסבוק שהביא תמריץ):
    קטטות המוניות בין מהגרי עבודה אפגניסטנים ואריתראים בצרפת (בסביבות קליי. כלומר המעוניינים להסתנן לבריטניה) שחייבו התערבות כוחות משטרה מסיביים, והסתיימו בעשרות הרוגים ופצועים.

    מה שמוכיח שמהגרים לא מביאים אתם רק את כוח שריריהם אלא גם את תרבותם, יחסם לנשים, לחוק ולמשטרה, ואת הרגלי "פתרון הבעיות" והקונפליקטים שלהם.

    http://www.bbc.com/news/world-europe-42912670

    ג. *אולי* מתקרבת פריצת דרך בריפוי מספר סוגי סרטן. ואפילו בלי הקרנות וכימותרפיה.
    קצרצר מחדשות המדע.
    עוד הוכחה שלפחות בנושאי רפואה – הזמן עובד לטובתנו 😊

    http://madanews.co.il/טיפול-אימונותרפי-חדש-למחלת-הסרטן-מנבא/

    Liked by 1 person

  35. קמיליה , בתור אחד שהיה בשמאל וגם בימין ותוך כדי היה תמיד אטרקטיבי
    וצנוע אני יכול להעריך ולומר שעם הגיל אולי מקבלים שכל וחשים פחות אמפטיה למי שלא מגיע לו. אני יכול להעריך שעצם קבלת השכל מעלה את האטרקטיביות.

    אבל את זה כבר אמר כנראה אדמונד ברק מזמן , מזמן
    https://quoteinvestigator.com/2014/02/24/heart-head/

    “He who is not a républicain at twenty compels one to doubt the generosity of his heart; but he who, after thirty, persists, compels one to doubt the soundness of his mind.”

    (*) הערה – ממה שאני זוכר אז פעם – החתיכות היו לרוב בשמאל.

    Liked by 1 person

  36. וכמובן להסביר את הציטוט של ברק שהיה שמרן לגבי הרפובליקנים –>
    How Democrats and Republicans Switched Sides

    https://www.uwgb.edu/dutchs/PSEUDOSC/Rep-DemSwitch.HTM

    The [Republican platform of 1856 was pretty progressive to a modern eye]. It called for an end to violence in Kansas and admission as a free state, called for construction of a railroad to the Pacific, endorsed the Constitutionality of Federal Government involvement in building ports and harbors, and opposed calls for the forcible annexation of Cuba.

    But it's more complicated than that. The Democratic Platform of the same year condemned Federalism, asserted "That the Constitution does not confer upon the General Government the power to commence and carry on a general system of internal improvements," opposed a national bank, and opposed any Federal measures that would benefit any specific region or industry. Their recipe for access to the Pacific was for a system of post and military roads. Just imagine shipping something from China to California by sailing ship, then by wagon to the Mississippi.

    אהבתי

  37. וכמובן שברק היה פעיל פוליטית כ 60-70 שנה לפני 1856…. בזמן המפכות הצרפתית והאמריקאית.

    אהבתי

  38. קמיליה,
    "יהדות של עם ריבוני" הוא ביטוי שמבטא שהיהדות תופסת צורה חדשה מרגע שחזרנו לארצנו וחידשנו בה את ריבונותנו. מדובר ביהדות של עם שלם (ולא של קהילות נפרדות בגלות), ביהדות שצריכה להתמודד עם שאלות של הנהגת מדינה (ולא רק בשר וחלב במטבח הפרטי שלי), ונושאים רבים נוספים שלא היו בפוקוס בעבר. זאת גם יהדות שעומדת לביקורת ציבורית רחבה בגלל שהיא חלק מחוקי המשחק המחייבים – התנגשות שבטווח הקצר נראית הרסנית אבל בטווח הארוך היא בונה (בעיקר את הזהות היהודית של המדינה).

    אני קורא עכשיו ספר בשם "עמים נבחרים: מקורות מקודשים של זהות לאומית" של אנתוני סמית בהוצאת מוסד ביאליק. אני רק בפרקים הראשונים, אבל ממליץ לך בהזדמנות לקרוא אותו (אתן המלצה סופית אחרי שאסיים אותו), בגלל שהטענה המרכזית שלו (ושמגובה בהוכחות) היא שלאומיות אינה עניין נפרד מדת אלא עניין שנובע ממנו. ממה שקראתי עד כה, החשיבות של הספר כפולה:
    1. הטענה שלו מסבירה מדוע בניגוד למצופה מדינות לאומיות, שקמו בידי אנשים חילוניים, הופכות ליותר מסורתיות ויותר דתיות. התיאור ההיסטורי שלו לתנועה הלאומית מראה כיצד לאומים עיצבו דפוסים דתיים בשביל להגדיר את הלאום שלהם, ולכן אין זה מפתיע שהעמים המשיכו הלאה עם הדפוסים הללו. זה גם מסביר את הממצא האמפירי שהחלשות הלאומיות (למשל באירופה) הולכת יד ביד עם החלשות הדת (הנוצרית).
    2. הוא מביא המון דוגמאות ללאומיות, כמו הלאומיות הארמנית, הלאומיות האפריקנית (של הבורים ההולנדיים) ושל נוספים וכמעט כל הלאומיות הללו נסמכו על המודל של עם ישראל בתנ"ך.
    נראה לי שאתאיסטית יהודיה תוכל לקבל ממנו כיווני חשיבה חדשים 🙂

    Liked by 1 person

  39. "במהלך ינואר, התשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב עלתה באופן משמעותי — ועלייה בתשואה פירושה ירידה במחיר של האג"ח: התשואה על אג"ח לשנתיים מטפסת כמעט מדי יום ונמצאת ברמה של כ-2.15%, שלא נראתה מאז 2008. התשואה על אג"ח ל-10 שנים חלפה במהלך ינואר על פני הרמה של 2.63% – שהיתה השיא אליה הגיעה במארס 2017. עד סוף החודש, הגיעה התשואה ל-10 שנים למעל 2.7%, ועוד היד נטועה.
    גם באירופה, התשואות עולות, כך שתופעת התשואות השליליות — תופעה המעידה על גודל העיוות שננגרם בשוק הזה על ידי הבנק המרכזי האירופי — מתחילה להישחק. לפני כמה ימים, התשואה על אג"ח של ממשלת גרמניה לחמש שנים חזרה לרמה חיובית בפעם הראשונה מזה שלוש שנים. כך גם ביפן ובעוד מדינות גדולות.
    עליית הריבית לטווח ארוך — המשתקפת בתשואות על אג"ח — הוא הגורם שבכוחו להרוס את החגיגה המשתוללת בשוקי המניות. מה שהיה עד לא מזמן איום פוטנציאלי הופך למציאות, והעלייה ברמת התשואות הולכת וצוברת תאוצה."

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3730974,00.html

    אני חלוק על פנחס לנדאו. עליית הריבית מלמדת על תהליך בריא. אולי בטווח הקצר זה יפגע בשוק המניות אבל בטווח הארוך זה יועיל לו.

    Liked by 2 אנשים

  40. צריך לזכור כל העת שהבעיה במערב בעת הזו היא החוב הפרטי כפי שהיתה בעשור לאחר משבר 1929. אם תונהג מדיניות נכונה (של קיצוצי מס לרוב,לדעתי)מה שיחליף את החוב הפרטי הוא "חוב" ממשלתי(*) וכך יורידו לרמות נסבלות. צריך לזכור שחוב פרטי כל עוד הוא לא גבוה בהרבה מהתוצר וקצב גידולו לא גבוה מהתוצר הוא חוב שתורם לכלכלה(כי אז אפשר להחזירו). לגבי הריבית- בעת זו(בניגוד לתקופתו של מ.פרידמן) , בשל הרכב האוכלוסיה [ייתכן]שעליית הריבית תהיה דווקא פעילות מרחיבה כלכלית בשל פעמון האוכלוסיה הרחב מאד בגילאי הפנסיה.

    (*) – כזכור -ההתחייבות הממשלתית במטבע הממשלתי היא לקבל את המטבע כתשלום עבור מיסים שהממשלה החליטה עליהם ולא לספק תמורתו סחורות ושירותים. את הסחורות ושירותים אפשר יהיה לרכוש תמורת המטבע בשוק הפרטי בו הפרטים מוכנים לקבל את המטבע כי היעד הסופי שלו הוא תשלום מיסים.
    בשביל לשמור על ערך המטבע על הממשלה למנוע אינפלציה גבוהה … ועל כן אם יום אחד היא תזהה עודף ביקושים של השוק הפרטי יהיה עליה להוריד הוצאות או להעלות מיסים לצנן את הביקושים.

    אהבתי

  41. ליאיר,

    תודה על ההסבר.
    למרות שעלי להודות שהבנתי אותו מאוד חלקית.
    איני מבינה, לדוגמא, איך הקיפאון הנוכחי של הדת היהודית בחידוש הלכות ומציאת "הקלות" (כמו דיני הפעלת חברת חשמל בשבת) הולמת "יהדות של עם ריבוני". או מדוע כיוון הסיבתיות הוא שדתות "מולידות" לאומים, ולא שלאומים "מולידים" דתות, אמונות וטקסים משותפים.

    הנושא הזכיר לי במעורפל כתבה של חוקר הדתות פרסקו שלמיטב זכרוני טען שרק בנצרות יש הפרדה "טבעית" בין דת ולאום, ולכן גם כשהלאומיות של נוצרים מתחזקת אין מגמת חזרה לדת. אבל בדתות אחרות, כמו באיסלם, ביהדות ובהינדואיזם, עליית הלאומיות גוררת בהכרח גם את התחזקות הדת.

    כנראה אאלץ לקרוא את הספר, ולא להסתפק בסיכום ביניים- *אם* תמליץ עליו גם לאחר שתסיים לקראו.

    אגב, לשאלת האפיקורסיות – נדמה לי שהדת היהודית (בניגוד לנצרות) די אדישה לשאלה למה האדם מאמין בסתר ליבו, ומתמקדת בעיקר בשאלה מה הוא עושה או לא עושה (ובעיקר בפרהסיה).

    ***

    נדמה לי שתגלה עניין בכתבה על אפלפלד שפורסמה במידה. היא נוגעת *גם* בשולי הדברים עליהם כתבת.

    https://mida.org.il/2018/02/04/היהודי-שהפסיק-לברוח-מעצמו-שלושים-למות/

    קטעים מהכתבה:

    " … בספר ‘עשן’ מדובר על אנשים הרוצים להימלט מזיכרונם, והזיכרון משיגם”. על פי אפלפלד, הבריחה מהזיכרון היא נושא יהודי כבר מימי ההשכלה, והשואה הייתה השיא של מוטיב זה. “אני טוען שהשואה היא חלק ממוטיב יהודי רחב מימי ההשכלה ועד ימינו – היהודי הבורח מעצמו. מעטים הם העמים שכה נלחמו בעצמם, בכתיבתם, בעברם”, אמר והוסיף: “לא יכתבו בצרפת נגד הצרפתיות”.
    … פיתח את תפיסת עולמו העיקרית האומרת כי ללא זיכרון אין קיום, וכי הקיום היהודי מעוגן בזיכרון הדורות.
    כך למשל, דמותו של ארנסט ב’סיפור אהבה’ עוברת עינויים נפשיים ממושכים בשל הנתק שחוותה מהוריה. בגיל צעיר היה ארנסט לקומוניסט, והתא שאליו השתייך ציווה עליו להתנתק מהוריו, מקהילתו ומסביבתו היהודית. הוא הפך להיות עקר מבחינה רוחנית ולמי שאינו מסוגל ליצור, אף שהשקיע כוחות נפש רבים בכתיבה. רק כאשר מתפייס ארנסט עם הוריו – בעזרתה של אירנה המשרתת והזיכרונות שירשה מהוריה – הוא מגיע לידי הרמוניה עם עצמו ועם יצירתו …

    … המורה שהשפיע עליו ביותר היה פרופ’ דב סדן אשר “פרס לפני מפה יהודית, צורה רחבה שיש לכבד כל חלק וחלק בה. מפה יהודית ברוחבה האינטלקטואלי, בלי איבה ובלי אידאולוגיה ….

    … באחד הראיונות שערכתי עמו הסביר אפלפלד את תפיסתו שלפיה הפנים והחוץ קשורים זה לזה. “היהודי עוסק במאה השנים האחרונות בשיטתיות בהרס עצמי, ולא בכדי הרס עצמי מזמין הרס מבחוץ. גם אני חיפשתי יהודיות. גם אני חיפשתי טקסטים יהודיים שאתם אוכל להזדהות”.

    … כך גם ראה אפלפלד את מוריו באוניברסיטה העברית, איתם הזדהה. “אלה היו יהודים שהגיעו מגרמניה, והציונות שלהם אמרה – חזרה ליהדות. הם ראו בציונות חידוש וחזרה ליהדות…. באנשים האלה אני עוסק”, אמר. …

    … הגישה של השמאל הסוציאליסטי באותם ימים גרסה שארץ ישראל פירושה להתנתק מההיסטוריה היהודית, להפוך ל”נורמלים”. את הגישה הזאת דחה אפלפלד, ובסיפורים רבים יצא חוצץ נגדה. בעיניו, סטייה זו מהיהדות תביא לחוסר איזון נפשי ולפגיעה ביכולת התפקוד, כמו במקרה של ארנסט ב’סיפור אהבה’.

    … בניגוד לסופרים כעמוס עוז ואחרים שראו עצמם כנעלים בהיותם ילידי הארץ, אפלפלד ראה דווקא בעולים את מלח הארץ … "

    Liked by 1 person

  42. מאמר מעניין על אפלפלד. תודה על ההפנייה.
    הכי הזדהיתי עם השורות הבאות:
    [אפלפלד על מוריו באוניברסיטה העברית]: “אלה היו יהודים שהגיעו מגרמניה, והציונות שלהם אמרה – חזרה ליהדות. הם ראו בציונות חידוש וחזרה" … "הגישה של השמאל הסוציאליסטי באותם ימים גרסה שארץ ישראל פירושה להתנתק מההיסטוריה היהודית, להפוך ל”נורמלים”. את הגישה הזאת דחה אפלפלד, ובסיפורים רבים יצא חוצץ נגדה. בעיניו, סטייה זו מהיהדות תביא לחוסר איזון נפשי".
    את דב סדן אני לא מכיר אבל את גרשם שלום אני כן מכיר והוא בהחלט ראה בציונות המשך היהדות וההגדרה שלה בעת המודרנית. מדובר בקבוצה של אנשים עמוקים שקולם חסר כיום במסדרונות האקדמיה. הם היו אנשי עמקות אמיתיים עם היקף ידע עצום ולא "חוקרי הבניות חברתיות" כמו היום. לקרוא היום ספר הגות של גרשם שלום זה עונג אמיתי. חיבור של למדנות עם לב יהודי רחב שראה את ההתחדשות היהודית ושמח בשמחתה. דבר שלצערי קשה לומר על ה"חוקרים החדשים". חבל.
    התפיסה הסוציאליסטית שמוזכרת בכתבה אכן ניסתה לגדוע את הרצף היהודי וליצור יהודי חדש. היום, יותר מתמיד, רואים שהניסיון די כשל. אי אפשר ליצור יהודי מחדש רק על בסיס גורדון או ברנר. תמיד יגיע דור הבנים או דור הנכדים שישאל "מי אנחנו?" ו"למה אנחנו כאן?" ו"למה לי כאב הראש הזה?". או אז ברנר וגורדון יתקשו לתת הסבר מניח את הדעת.
    אני לכשעצמי לא נאיבי לחשוב שכל עם ישראל יקיים מצוות וינהג קלה כבחמורה, אבל בוודאי שאפשר להגיע לדת עממית שתקיף את רוב-רובו של הציבור עם חגים, סמלים וטקסים כאלו שיענו על השאלות שדור הנכדים מציג. ולדת העממית הזאת כיוונתי (גם) כשכתבתי לך קמיליה אודות דת ריבונית.

    אהבתי

  43. ציטוט ממאמר של נדב שנרב שקשור לנושא "יהדות בעידן של ריבונות" עליו כתבתי אתמול. כמובן ששנרב לוקח את העניין למסקנות אחרות לגמרי, אבל הציטוט הזה עומד בפני עצמו, ולו רק בגלל ההסתכלות הישרה והישירה של שנרב:
    "מדוע, בעצם, מסכים הציבור החילוני בישראל, במשך כל כך הרבה שנים, לאכול את הזבל הזה מהדתיים? למה בן גוריון העדיף לתת לרב מיימון את מה שהוא רוצה במקום לקחת את מפ"ם לקואליציה? למה כשטומי לפיד, ואחריו בנו יאיר לפיד, רצו לכנסת על פלטפורמה של התנגדות לחקיקה הדתית, הם לא ניצלו את כוחם הפוליטי לעשית שום מעשה מהותי בנושא הזה? אני חושב שהתשובה לשאלה זו היא שגם החילוניים מבינים, לפחות ברמה מסוימת, שהתנתקות של מדינת ישראל מהיהדות שומטת את הקרקע מתחת לרגלי המפעל הציוני בארץ ישראל … ניתוקה של מדינת ישראל מן המורשת היהודית הופך אותה למעשה גזל כפול – גזילת המורשת ההיסטורית של העם היהודי לטובת אנשים שאינם רואים עצמם קשורים אליה, וגזילת אדמתם של הערבים. גם אם החילוניים מוכנים לרטון על חוק החמץ ועל הצורך להרשם לנישואין ברבנות, הם יודעים היטב שבאופן כללי יש להם צורך באיזה שהוא ביטוי להיותה של מדינת ישראל מדינת
    היהודים … זה אומר קשר מסוים עם ההלכה במובנה האורתודוכסי"
    http://woland.ph.biu.ac.il/?download=1579

    אהבתי

  44. ליאיר,

    א. רק עכשיו התפניתי לקרוא את המאמר של שנרב.
    חלק מהדחייה (הלא מוצדקת בדיעבד) נבע מרתיעתי מהפסקה שהבאת. זו המתיימרת להסביר לחילונים מה טוב להם, למרות שהם (עדיין?) לא מבינים זאת בעצמם.
    היא הזכירה לי את החילונים המנסים להשתמש בשברירי הידע שלהם על ההלכה היהודית (לדוגמא ציטוטים מהרמב'ם האוסרים להתפרנס מה"רבנות" או החובה להתגיס למלחמה) במטרה להשפיע על החרדים לשנות את אורחות חייהם. בעיני אי הכרה במגבלות הידע והבנה שלהם יחד עם אופטימיות יתר בנוגע ליכולתם לשכנע ליצור שינויים בחברה הפועלת לפי כללים שהם בכלל לא מבינים . יומרה מעט מגוחכת.
    הקושי לתקשר ולשכנע מתחיל אפילו מאוצר המילים, וממתן משמעויות שונות לאותה מילה. לדוגמא, יום השבת נתפס בעיני הדתיים כ"יום המנוחה". בעיני החילונים השבת היא "יום החופשי מרוב החובות". רק מעטים מהם מעוניינים לבזבז את כולו ב"מנוחה". אבל טוב שקיימת הסכמה שיום המנוחה ו/או יום החופש בישראל לא יחול ביום שישי או ביום ראשון אלא ביום שבינהם.
    כנ'ל המשמעויות השונות הניתנות למילה "יהדות" ולמונח "מדינה יהודית". דתיים מתייחסים לדת היהודית, ואילו בעיני חילונים "יהדות" אינה רק דת. ואפילו בעיקר לא דת.

    ב. בפתח מאמרו שנרב כתב:
    "שאלה של זהות
    __________________
    מדינת ישראל היא מדינת היהודים. לא היה ניתן להעלות על
    הדעת את הגירתם הסימולטנית של אנשים מרוסיה ומפולין
    ומגרמניה ומעירק וממרוקו ומתימן לתוך חבל ארץ אחד, ללא
    הכרה משותפת של זהותם היהודית. אי אפשר היה לקוות שהם
    יוכלו לחיות יחד ולא ישסעו זה את זה לגזרים במריבות אכזריות
    ללא הכרה משותפת היוצרת תחושה של שותפות גורל. יתר על
    כן, המורשת היהודית והקשר ההיסטורי שלה לארץ ישראל הן
    הצידוק הסביר היחיד לטענת הבעלות (החלקית או המלאה) על
    כברת ארץ שהיתה מאוכלסת בידי אנשים שאין להם קשר לאותו
    עם. ללא המושג של זהות יהודית הופך סיפורה של התנועה
    הציונית לסיפור הזוי ואבסורדי שבו אוסף אנשים ללא שום קשר
    ביניהם מתקבצים מארבע כנפות תבל ומייסדים כנופית גנגסטרים …"
    ______________________________________________________________

    אני מסכימה עם שנרב לגבי חשיבות שאלת הזהות, אבל חולקת על כל השאר.
    1. אפשר היה לצפות שיהודי רוסיה, גרמניה ועירק לא ישסעו זה את זה בדיוק כפי שתושבי ארה'ב וקנדה, שהגרו אליה מבריטניה, איטליה, פולין ודרום אמריקה אינם משסעים זה את זה.
    2. יותר מכך, הזהות המשותפת היא אכן יהודית – אך כאמור יהדות בעיני אינה רק אמונה דתית.
    יש ליהודי גרמניה, רוסיה ועירק הרבה מאוד היסטוריה משותפת (החל מזו המתוארת בתנ'ך, המשך במה שחוו במהלך אלפים שנות חיותם כמיעוט בקרב עמים אחרים, וכלה במה שעבר עליהם בפלסטינה א'י ומדינת ישראל במאה ועשרים השנים האחרונות.
    מרגע הגעתם לארץ יש להם גם גורל משותף וגם מטרות משותפות. לדאוג שמדינת ישראל תהיה מדינה שלהם, כמו גם לצאצאי צאצאיהם, יהיה טוב לחיות בה, ושתזכה לחגוג גם את יום הולדתה ה 170, ה 270 וה 370.
    3. הטענה שלולא המורשת הדתית לא היה כל צידוק לאחיזתנו בכברת ארץ זו – מקוממת אותי במיוחד. היא סותרת את התפיסה הציונית החילונית שהדגישה את זכותו המלאה של העם היהודי להיות "עם נורמלי" ככל העמים. עם כל הזכויות הנלוות לכך.
    כפי שלבני העם ההונגרי, הפיני, הארמני, והיפני (וכו' וכו') יש זכות למדינות לאום משלהם – כך יש זכות גם לעם היהודי למדינת לאום משלו. אולי בני עמים אלו גם שותפים לאותה דת, אך אין הכרח בכך.
    כפי שבני *כל* מדינות הלאום כבשו בעבר את אדמתם מתושביה המקוריים – כך עשה גם העם היהודי. גם לעם היהודי יש זכות להפוך ל"כנופיית גנגסטרים", כשהוא נאלץ לעשות זאת. לא רק לעמים אחרים שמורה הזכות להשתמש בכוח ברוטלי להשגת מטרותיהם הלאומיות החיוניות ביותר.
    העובדה שהעם היהודי בחר, ממגוון סיבות, להקים את מדינתו דווקא באזור זה של מזרח הים התיכון – אינה אמורה לשנות כהוא זה את זכותו לעשות זאת.
    עצם הצורך להסתמך על ההצדקה הדתית, ורק עליה, היא בעיני הוכחה שהדובר אינו באמת ציוני. לפחות ציונות במובן ה"נורמליזציה" של העם היהודי בקרב כל שאר העמים.

    ג. שעשעה אותי טענתו של שנרב שבכדי למנוע ממזרות, ולאפשר נישואים גם בין דתיים וחילוניים, דווקא רצוי שכל הנואפות הפוטנציליות (כלומר כל החילוניות, אבל כנראה גם חלק מהדתיות) לא ינשאו כלל.
    בהתאמה למשאלתו, אכן הולכת וגוברת המגמה בציבור החילוני של הימנעות מנישואין (ברבנות או בקפריסין). זוגות החיים יחד, ואולי גם מתכננים ילדים, חותמים לכל היותר על חוזה אצל עורכי דין. אבל הם עושים זאת בעיקר בגלל סיפורי הזוועה על תהליך הגירושים ברבנות (שאמורים לעבור גם אלו שנישאו בקפריסין, אך לא אלו שחתמו על חוזה נישואים).
    הדבר הזכיר לי סיפור על איזשהו הוגה דעות איראני שטען באמצע במאה הקודמת (כלומר הרבה לפני מהפכת חומייני) שהוא דווקא מעוניין בכך שחכמי דת ינהלו את איראן. לטענתו, זה הדבר היחיד שעשוי לרפא את כל המוני פשוטי העם האיראני מהדתיות העמוקה שלהם, ומתפיסתם את האיסלם כפיתרון לכל בעיות החיים.
    וגם את הסיפור על התפוצה האדירה של סמים, זנות, ומסיבות עם ריקודים אסורים, לצלילי מוסיקה מערבית אסורה, במרתפי טהרן. ואת העובדה שיש פקקים של עשרות קילומטרים ביום העליה לרגל לקברו של מנהיג זרטוסטרי / קדם מוסלמי, למרות שזהו כמובן לא יום שבתון רשמי באיראן, ואילו ביום מותו של חמינאי, שהוכרז כיום שבתון באיראן, אין שום פקקים בכבישים המוליכים אל קברו.

    אהבתי

  45. קמיליה,
    אני יכול להיכנס עכשיו לויכוחים האם ההיסטוריה היהודית היא דתית בלבד, והאם אנחנו כובשים כאן כ"גנסטרים" אם לאו. אבל במקום להתווכח על הגדרות ועל פרשנות, בבקשה תתייחסי לשאלה של שנרב מדוע כל החוקים ה"דתיים" שהכנסת חוקקה, חוקקו כאשר המפלגות החילוניות היו רוב, כאשר המפלגות הדתיות היו בעיקר קישוט, ושניתן היה להחליף אותן בקלות במפלגות קרובות (או בלשונו הזהב של שנרב: "מדוע מסכים הציבור החילוני לאכול את הזבל הזה מהדתיים?"). וגם מדוע זה קורה כבר שנים רבות, מה שלא יכול להיות מוסבר רק ע"י קונסטלציה פוליטית רגעית. תחברי לזה את המיאוס (ואולי אף איבה) של ציבורים גדולים מחרדים ומחרדיות, וממתנחלים ומהתנחלויות – והשאלה רק צפה ומתגברת.

    התשובה שלי היא כמו התשובה של שנרב. רוב הציבור כן מאמין שההיסטוריה היהודית היא היסטוריה יהודית-דתית, שזכותנו על הארץ חורגת מהזכות של עם לכברת ארץ באוגנדה, שאנחנו לא חבורת גנגסטרים, ושאנחנו לא "נורמלים" במובן הקיומי (אפילו היום-יומי בין אויבים מסביב). יתר על-כן, בתוך תוכם של רוב היהודים כאן מקננת ההרגשה שהקוממיות שחווינו היא עניין [כמעט] בלתי מוסבר, ואפילו מקננת המחשבה (גם אם היא לא נאמרת בפירוש) שאנחנו "נבחרים", ושאם אנחנו רוצים להמשיך ולהתקיים אז צריך מינימום של זהות יהודית (שהיא דתית אם תרצי או לאו) ולכן הוא מוכן לסבול את כאב הראש הזה שנקרא חקיקה דתית.
    הסבר אחר אין לי.

    אהבתי

  46. ליאיר,
    אנסה לענות לשאלתך / לשאלתו של שנרב "מדוע מסכים הציבור החילוני לאכול את הזבל הזה מהדתיים?", וגם מדוע זה קורה כבר שנים רבות?
    שילוב של חמש הגורמים הבאים:
    א. מאז קום המדינה סוגיות של מדיניות חוץ ובטחון נתפסו כחשובות יותר מסוגיות פנים / דת ומדינה. המחלוקת של בן גוריון עם מפ'מ בנושא בחירת אורינטציה פרו מערבית או אורינטציה פרו סובייטית – הייתה קשה שבעתיים מהמחלוקות שלו עם המפד'ל ואגודת ישראל. גם בתקופתו, הפוליטיקאים של העבודה ומר'צ הכריזו לא פעם שיעדיפו לשבת עם ש'ס ויהדות התורה (ו"להיכנע" לכל הדרישות הכספיות והדתיות שלהם) ובלבד שיצליחו לקדם את '/ הסכם אוסלו / "תהליך השלום" / ההיפרדות מהפלסטינאים. גם לליכוד קל יותר "לשלם" לדתיים ולחרדים מאשר להרכיב ממשלה עם מפלגת שמאל – מרכז שתדרוש ממנו לקדם את התהליך עם הפלסטינאים ו/או לרצות את האיחוד האירופי והבית הלבן.
    ב. ראשי ממשלה בפוטנציה, המרכיבים קואליציה, אינם תופסים את ראשי המפלגות החרדיות כמתחרים פוטנציאלים. אבל הם כן חוששים מהתחזקות מפלגות שראשיהן לוטשים עין לכסא ראש הממשלה.
    לנתניהו יש הרבה סיבות לחשוש מהתחזקות ציפי לבני, יאיר לפיד או אביגדור ליברמן, לאחר כהונה מוצלחת כשר בכיר, אך הוא יכול לחוש שקט ושל מהחשש שדרעי, ישי, ליצמן או גפני אינם לוטשים עינים לכסאו.
    אין בנושא זה של בחירת "הרע במיעוטו" זהות אינטרסים בין ראשי המפלגות הגדולות לבין ציבור המצביעים שלהן
    ג. כיון שרוב הציבור החילוני מצא דרכים עוקפות, ולמעשה לא כל כך סובל.
    לדוגמא, ברור שהוא תומך בהפעלת תחבורה ציבורית גם בשבתות ובחגים, אבל כיון שלרובו המכריע יש רכב/ים פרטי/ים – הוא לא באמת סובל מהעדר תחבורה ציבורית בשבתות. גם לא משביתת רוב המסחר בתוככי הערים כיון שקל לו להגיע למרכזי קניות חוץ עירוניים הפועלים גם בשבתות, כמו לשפיים. [מציאות הרלוונטית מאוד לפוסט של תמריץ בנוגע למצב התחבורה הציבורית בישראל].
    רוב הציבור החילוני ישלם מס שפתיים למאסר הבית שנכפה בשבתות על החילונים שאין באפשרותם להחזיק רכב פרטי, אבל לא יותר מכך (כפי שנוכחנו גם במחלוקת על טובת המסננים מול טובת תושבי דרום תל אביב).
    ד. מטעמי שלום בין אוכלוסיות / התחשבות הדדית.
    רובו המכריע של הציבור החילוני, אפילו החילוני – מילטנטי, לא יסע ביום כיפור במכוניתו, ואפילו לא יצא לרחוב עם בקבוק מים או עם סיגריה, בגלל התחשבות ברגשות של שומרי המצוות.
    כפי שהוא מצפה שגם החרדים יעמדו דום בעת הצפירה של יום הזכרון – כך הוא גם מוכן לעשות בעצמו.
    יותר מכך, כיון שתמיד יותר חשוב לדתיים שהחילוניים יעשו או לא יעשו משהו מסוים מאשר חשוב לחילוניים לעשות / לא לעשות כרצונם – לרוב החילונים נוטים "לוותר" לדתיים יותר מכפי שהדתים "מוותרים" לחילונים. לחילונים אין לרוב בעייה לאכול (גם) אוכל כשר, ולכן קל להם להשלים עם כך שבבתי חולים, בצבא, ואפילו בבתי מלון וברוב רשתות השיווק – יהיה רק אוכל כשר. הוא למעשה לא כל כך מרגיש שכופים עליו לאכול זבל.
    ה. חלק ניכר מהחילוניים אכן מאמינים שחשוב לשמור על איזשהם סמלים של "זהות יהודית" – שהיא מסורתית ו/או דתית. השוני בינהם הוא בהגדרה מהו המינימום הנדרש. (תשובה שמושפעת רבות מהשאלה האם יש או אין בביתם ילדים). בעיני חלק מספיק להדליק נרות בחנוכה, לשיר שירי חג ולאכול סופגניות ולביבות (וכנ'ל בשאר החגים), ובעיני חלק יש לקדש ולהדליק נרות בכל ערב שבת.

    אהבתי

  47. במחלוקת בין קמיליה ויאיר אני חושב שקמיליה צודקת לגבי העמדה החילונית האשכנזית ברובה ויאיר צודק לגבי העמדה המסורתית המזרחית ברובה.

    Liked by 1 person

  48. כתבה מהשילוח, המתכתבת עם הנושא, ביותר מאספקט אחד שלו.
    היא נכתבה ע'י יהודי – הונגרי / אירופי, ניצול שואה, חתן פרס נובל לספרות, שהוזמן לכנס בירושליים בעיצומם של ימי האינתיפדה השנייה.
    הרהוריו ממרפסת המלון הצופה על ירושליים, לאחר פיגוע התאבדות באוטובוס.
    הקשר שלו לעם היהודי, תגובתו העוינת של העולם המערבי, פשר המוטיבציה של המחבלים המתאבדים ועוד.
    כתבה שהוכתרה ע'י מערכת השילוח כנוגעת ללב.

    קטע מהכתבה:
    __________________________
    " …; ובבחני בתשומת לב את הפנים, את המכוניות נושאות הדגלים, את האווירה המתוחה המשותפת לכל, שקשה כל כך להגדירה, נדמה לי שאני מזהה פתאום את השינויים שעוברת המדינה הזאת. ההיסטוריון הצרפתי ארנסט רנאן אמר שלא הגזע ולא השפה הם המגדירים עם. אומה נוצרת כאשר האנשים מרגישים בלבם שותפות של מחשבות, רגשות, זיכרונות ותקוות. וכך המדינה הזאת, שעד כה לא הייתה יותר מתערובת של מייסדיה – של יוצאי אירופה ששרדו את השואה וביקשו הגנה, של ציונים מיליטנטיים, של כיתות אורתודוקסיות ששללו את הציונות, של חיילים קשוחים, של מוסיקאים עדינים, של לבנים נורדים, של אפריקנים ולבנטינים – מדינה של תרבויות שונות ושל אנשים שונים, התגבשה כעת, במהלך מלחמה מייאשת וחסרת סיכוי, ונעשתה לעם. אינני יודע אם לשמוח או להצטער על כך – שהרי זמנם של העמים נמצא עכשיו בשקיעה דווקא – אך זו עובדה שאינה מתירה עוד ליהודים האירופים והאמריקנים לעסוק בישראל באותה הסתייגות אופיינית מהולה בסימפטיה מחויכת, ולעתים אף באירוניה מתנשאת. זהו מפנה מיוחד, שבלי ספק יחולל שינויים משלו, לפחות בכל הנוגע ליחסים בין יהודים ליהודים."
    __________________________________________________________

    https://hashiloach.org.il/עם-מולדת-בית-2/

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s