שווים רק על הנייר

מי שמסתכל על טבלאות השוואה בינלאומיות של הצלחה במבחני בתי ספר או על הישגים של מדינות באולימפיאדות מדעיות, מייד שם לב לתופעה בולטת: רוב מה שמככב בצמרת מקורו במזרח אסיה. מדינות כמו סין וטאייוון, קוריאה ויפן מככבות. למזרח אסייתיים יש כישרון יוצא דופן להצליח במבחנים מתמטיים ומדעיים. מאפיין זה שלהם מחולל סערה בארצות הברית בימים אלו. האוניברסיטאות היוקרתיות מוצפות בפונים אסייתיים עם ציוני פסיכומטרי אגדתיים. אבל הן אינן מעוניינות להתמלא באסייתים, ולכן הן נוקטות בכל מיני שיטות סינון מפוקפקות שמטרתן להיפטר מפונים ממוצא זה ולשמור על אחוז סביר של אסייתים בקמפוס.

עתה התחילו מזרח אסייתים ממורמרים בהליך משפטי שמטרתו לאלץ את הרווארד להפסיק להפלות לרעה את הסטודנטים האסייתים. הם מוחים בזעם על כך שפונים עם 800 עגול בפסיכומטרי האמריקני בכל אחד מתחומי המבחן נדחים רק בשל גזעם. הליברלים שבדרך כלל מזדעקים על אפליה גזעית עומדים הפעם בצד של הרווארד – הסינים והיפנים ובאופן מפתיע גם ההודים נחשבים למיעוט חזק ומצליח, ואם יגדל חלקם באוניברסיטאות, יקטן בהכרח חלקם של אחרים, שאינם מצליחים יפה במבחנים סטנדרטיים אך שייכים לגזע אפריקני או היספאני או אף אינדיאני, קבוצות אוכלוסיה מוחלשות היקרות ללב הליברלים.

הסתכלות אובייקטיבית במציאות תגלה לדעתי שהצדק הוא עם הרווארד. המטרה של אוניברסיטה היא לא רק לתת למשננים אובססיביים זירה להפגין בה את כישוריהם, אלא להכשיר אליטה המסוגלת לשנות לטובה את פני החברה. המציאות מראה שהעליונות שמפגינים האסייתים במבחנים אינה משתקפת בעליונות תרבותית כוללת. במזרח אסיה צורכים סרטים אמריקניים, לא ההיפך. סמסונג מחקה את אפל. סין זרה עד היום למורשת הדמוקרטית המרשימה של המדינות האנגלוסקסיות והנורדיות, וביפן היו אלו האמריקנים שכפו דמוקרטיה.

הדגש ששמות אוניברסיטאות העלית על תכונות מנהיגות נועד לשים רגל למיעוט המתמודד טוב עם חידות מוגדרות על נייר, אך בשל טבעו המופנם, העצור והקונפורמיסטי מתקשה בחדשנות, ביצירתיות ובהובלה. מתסכל ככל שיהיה הדבר הזה מבחינתו, מבחינת הרווארד ודומותיה יש למדיניות המפלה שלהן הצדקה עניינית. מה שכן, כמו תמיד, אצל האליטות הליברליות הצביעות זועקת. ערך השוויון מועלה על נס, אך בפועל נרמס.

מודעות פרסומת

42 תגובות to “שווים רק על הנייר”

  1. גיא Says:

    "משננים אובססיביים" אהבתי.

    "אך בשל [טבעו](*) המופנם, העצור והקונפורמיסטי מתקשה בחדשנות, ביצירתיות ובהובלה."

    (*) "טבעו" במובן של תרבותו כמובן.

    אהבתי

  2. אל רום Says:

    תודה על הפוסט תמריץ , הפוסט מציג קצת סיבוכים , אבל , רק הסברתי לך פעם , בפוסט אחר , שבגדול , יש שני סוגי יצירתיות :

    האחת , זוהי המערבית המקובלת , של : הארה פתאומית , אסוציאציה מבריקה , נקודת מפנה לא צפויה , חשיבה מחוץ לקופסא וכדומה ….. שהיא כל כולה , יותר אינידיבידואלית ואקראית , והשניה :

    זו המושתתת על דיסיפלינה . דיסיפלינה משמע : ההתעסקות הסיסטמטית , הסבלנית , ההבניה של רובד על רובד על ציר הזמן , מאפשרת יצירתיות והתפתחות וגמישות , בתוך הקופסא .

    לא לזלזל כלל וכלל , בזו השניה , שהיא מאפיינת יותר אסיאתים אגב , לעומת הראשונה , שמאפיינת יותר חשיבה או יצירתיות מערבית .

    להתראות

    אהבתי

  3. אל רום Says:

    אבל , דווקא בסגנון מערבי , לא לפספס האוטובוס פקקים הזה של הסינים , איזה המצאה , לא להחמיץ :

    להתראות

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    לא הסתיים טוב
    https://www.engadget.com/2017/07/04/chinas-elevated-bus-was-a-scam-after-all/

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    גיא, אחכה למחקרי אימוץ לחוות דעה בנושא נייצ'ר ונרצ'ר.

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    אל רום, האסייתים תרמו לעולם בחקיינות שיטתית, אבל זו לא בדיוק יצירתיות. היפנים אמנם כן יצירתיים.

    אהבתי

  7. יאיר Says:

    מעניין מאוד. גם הנושא וגם ההצגה שלך תמריץ.
    פרטנית לנושא, הבעיה נוצרת כיון שמבחני הפסיכומטרי בודקים כישורים מסוימים ומוותרים על אחרים, חשובים לא פחות. כללית, זאת עוד המחשה שפוליטיקת הזהויות הליברלית מובילה לבסוף למאבק גזעי. כי הרי מתישהו האסיאתיים יכינו את עצמם מבחינת כישורי ההצגה ויגיעו עם קורות חיים של עשייה חברתית (כמו שועדות הקבלה האמריקאיות אוהבות) ואז תיווצר שוב בעיה כי האוניברסיטאות יצטרכו לקלוט אותם. ואז נראה מה ימציא מחדש השמאל הליברלי בשביל להגן על הקבוצות הביתיות שלו כמו השחורים.

    אהבתי

  8. משה Says:

    תמריץ
    משהו שכתבת לא ברור לי אתה כותב שהמקומות של אנשי מזרח אסיה בהרווארד יבוא על חשבון השחורים וההספנים מאידך אתה כותב שמוצדק לחסום את מזרח אסיה בשביל לשמור על היצירתיות – אתה אומר שהיצירתיות מגיעה מהשחורים וההיספנים?

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    בעולם ללא אפליה מתקנת והסתמכות על פסיכומטרי בלבד 50% מהרווארד אולי יכיל אסייתים. חלק מהאסייתים יהיה נטול כישורים להשתמש בלימודים כדי לשנות לטובה את העולם.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    דהיינו האפליה המתקנת באמריקה משרתת שני צרכים – ראשית, קידום מיעוטים מוחלשים/חלשים. שנית, מניעת הצפה של אסייתים שיכולתם להשפיע על העולם לטובה בעקבות הלימודים היא מוגבלת. האסייתים אולי אפילו יורידו את האטרקטיביות של הרווארד כמקום.

    אהבתי

  11. יאיר Says:

    השאלה של משה מצוינת ואתה תמריץ לא ענית לה.
    אם האפליה מול האסיאתיים היתה מביאה ליותר מקום ללבנים בעלי כישורים גבוהים ויכולות להוביל את הכישורים לחברה – אז האפליה מוצדקת.
    אם האפליה הזאת מחליפה אסיאתיים בעלי כישורים גבוהים (אך ללא יכולת "הובלה") בשחורים ללא כישורים אך עם יכולת הובלה – אז האפליה לא מוצדקת. כי בפועל לא מושגת המטרה.

    כלומר חייבים להתחשב באפליה המתקנת לטובת שחורים והיספאנים ובאפליה כנגד אסיאתיים. התוצאה המתקבלת הינה שונה מאשר מדברים רק על אפליה נגד אסיאתיים.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    אישית אני תומך באפליה שיש בה טעם – גם כדי לקדם שחורים וגם כדי למנוע הצפה אסייתית. לזה שיש שחורים בוגרי הרווארד יש חשיבות חברתית גדולה.
    האסייתים יבואו ברובם על חשבון לבנים ובחלקם על חשבון מיעוטים.

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    דהיינו אני לועג לאליטות על הצביעות, אבל מסכים איתן לגופו של עניין.

    אהבתי

  14. אל רום Says:

    תמריץ , לא כתבתי על חקיינות שיטתית ( אם כי כשלעצמה יכולה לפתח יצירתיות ) . כתבתי על יצירתיות . היפנים אכן המחשה קלאסית , והם אסיאתים . אבל לא רק הם ( אם כי נופלים ונפלו מהם ) . להתראות

    אהבתי

  15. גיא Says:

    דהיינו "מעז יצא מתוק" או כמו שסבתא שלי היתה אומרת
    ""שימשן גיבר מן הטוכס הריבר ".

    אהבתי

  16. חייל זקן Says:

    תמריץ,
    ההשוואה הנכונה שהיה עליך לעשות היא של הנמרים האסייתים למדינות אפריקה ודרום אמריקה. בעבר הושמעו טיעונים דומים גם כדי להגביל כניסת יהודים. כל מי שיסייר היום בסיליקון וואלי יוכל להפריך את טיעוניך.

    אהבתי

  17. תמריץ Says:

    אף אחד לא אומר שצריך למנוע מאסייתים לימודים גבוהים או שלא יהיו אסייתים באוניברסיטאות העילית. השאלה אם בטופ של הטופ בהרווארד מחויבים מבחינה הגיונית, חוקית או מוסרית לקבל אסייתים בשיעור המשקף בדיוק את הצלחתם החריגה והייחודית בבחינות. לדעתי ממש לא.

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    זה נכון שליהודים יש לכאורה מצב דומה – הצלחה חריגה במבחנים. אבל אצל יהודים זה משתקף בהצלחה חריגה בפועל בתרומה לתרבות האמריקנית.

    אהבתי

  19. 3718 Says:

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3718340,00.html

    "שמאלנים, הגיע הזמן להיות פטריוטים"

    כתבה שנראתה לי קשורה לנושא

    Liked by 1 person

  20. אל רום Says:

    כדאי היה אולי לקרוא את ה –

    The 2015 edition of the Global Innovation Index

    האינדקס הגלובלי לחדשנות ( 2015 ) בבבלוג כאן ( משפט וחוק בסין , מאוד מומלץ כשלעצמו הבלוג ) ולהבין , שהעסק מאוד מורכב , ולא חד מימדי , כאן :

    http://www.chinalawblog.com/2015/10/china-the-29th-most-innovative-economy-on-earth.html

    ועוד אנסה להמחיש בהמשך …. להתראות

    אהבתי

  21. אל רום Says:

    רק למי שרוצה האינדקס של 2017 ( האינדקס גופא ) כאן :

    https://www.globalinnovationindex.org/gii-2017-report

    להתראות

    אהבתי

  22. (מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה Says:

    המבחן האמריקאי מה שאתה קורא פסיכומטרי ה SAT כולל שני חלקים אחת מתמטיקה אחד אנגלית כל אחד בן 800 נקודות. הפקולטות מציגות דרישות קבלה שונות, פקולטות למדעים מדויקים מבקשות ציונים גבוהים במתמטיקה, אחרות באנגלית.
    הנסיונות לסינון לא חדשים וכבר בעבר רוב או כל האוניברסיטאות הציגו בחינות מעבר באנגלית גם במדעים מדויקים במטרה להכשיל את הזרים. הכוונה לא להכשיל את הסינים אלא להכשיל את אלו שלא ישארו בארה"ב ויחזרו הביתה עם מטען ידע שיתרום למדינות שלהם ולא יתרום לארה"ב.
    כמובן שאין להם מה לדאוג בהארוורד אם הסינים משלמים מיטב כספם עבור הלימודים ומחזירים הביתה חוסר יצירתיות (סארקאזם). כאשר זרים לומדים במערכת הלימודים הממשלתית המסובסדת וחוזרים הביתה סביר יותר שתהיה מורת רוח לגיטימית על ניצול, אבל זרים על פי רוב משלמים במיטב כספם ומסבסדים את המקומיים גם במערכות החינוך הממשלתיות אלא אם יש להם תושבות אמריקאית ואז ממילא הם ישארו ויתרמו.
    בגדול , יש שני סוגי יצירתיות, זו המושתתת על דיסיפלינה היא המקובלת בארה"ב ופחות מקובלת בישראל. תמריץ שנוטה להגדרות סטריאוטיפיות נופל למלכודת של בואו נשבור את הכלים ונקים עולם חדש מוצלח. בפועל מה שבונה מדינות חברות( קומפאניס) וחברות זה דיסצפלינה.
    מאחר והאליטה המשנה את החברה היא בדרך כלל עורכי דין (למרות הבחילה העולה למשמע דברים אלו) אובמהעורך דין הקלינטונים עורכי דין, רוב המנהיגים הפוליטים השמאלניים גם בישראל הם עורכי דין, ואין דרישה לציון גבוה במתמטיקה שם וממילא האורינטלים לא יוציאו ציון גבוה באנגלית אם הם מהגרים טריים, הרי שמורת הרוח של הארוורד היא מכך שהלבנים האמריקאים לא חכמים מספיק לאייש פקולטות של מדעים מדויקים וזו בעיית חינוך פנימית שלהם שלא קשורה לסינים.
    האמריקאים של הדור השלישי הנוכחי לא הולכים ללמוד מדעים מדויקים אלא שטויות לא מעשיות אחרות והם אינם יצירתיים יותר מהסינים. בכל ההסטוריה של ארצות הברית אלו הזרים שבנו אותה ובני הדור השליש לכל היותר השתמשו בהם. בראש מקרוסופט גוגל וכולי עומדים אמריקאים שמפעילים צבא עובדים המושתת על דיסיפלינה.

    אהבתי

  23. תמריץ Says:

    כמה סינים זכו במדליית פילדס, פרס טיורינג, פרס נובל? פחות ממספר הישראלים שזכו. ואיך לנורדים יש נציגות כזו מרשימה אף שאינם מצליחים במבחנים כמו מזרח אסייתים?
    איני אומר שהאסייתים לא טובים. הם טובים. אבל אינם טובים כמו שנדמה מתוצאות מבחניהם.

    אהבתי

  24. (מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה Says:

    הייתי פעם בפגישה של מרצים לקולנוע באוניברסיטאות בעולם המערבי שהגיעו לפסטיבל הקולנוע בהונג קונג והם טענו שההוליוודים מגיעים להונג קונג כדי להעתיק טכניקות ורעיונות חדשניים מהסינים והקוריאנים, וכשפרצתי בצחוק קולני על מה שנשמע לי כשטויות קבלתי הרצאה עם דוגמאות. מסתבר שהאורינטלים לא חסרי דמיון ויצירתיות כמו שאתה חושב.
    גם אם אתה צודק, עדיין צריך הרבה מאד עובדים מוכשרים וממושמעים על כל ניצוץ מקורי.
    צורת החישוב שלך לא מדויקת, עד 20 השנים האחרונות לא היה לכמות הגדולה של האורינטלים התנאים והאפשרות להגיע לחינוך שיאפשר להם לזכות בפרסים המערביים וגם לא היתה חשיפה למערב לחידושים במזרח, זו בהנחה שזוכי פרס הנובל הם אומנם המוכשרים באנשים, כמו אובמה החביב עליך.
    גם מספרן של הנשים מבין זוכי הנובל נמוך מה זה אומר? והכושים? והמקסיקנים?
    כמה מבין האמריקאים שזכו היו ממוצא אורינטלי ואתה פשוט לא יודע את זה?
    אומנם החינוך הסיני הגביל יצירתיות ואני שומע את זה מחברים מרצים באוניברסיטאות וקורא שעבודות הדוקטורטים חסרות מעוף וחידוש, אבל לוקח זמן וצריך את התנאים ושוב, אם תגביל אותם מלהכנס להארוורד מי יתפוס את מקומם? האם הם באמת תופסים מקומות של אמריקאים "חדשניים" שלא טובים במתמטיקה? אתה בסך הכל מבקש למשוך את כולם לממוצע הרדוד.
    זה קשור לכתבה על דני רודריק. זה בערך כמו השוואה בין לאומניות לגלובליזציה. אתה יכול להיות לאומן במדינתך בכלכלה בינונית או איש העולם הגדול בתנאים טובים יותר. האם הגלובליזציה נכשלה או שזה רק שיהוק? האם גלובליזציה לא עדיפה לכולם? לא מיצרת את התרופות החדישות ביותר הטכנולוגיה הטובה ביותר הסקס הטוב ביותר? אתה עדיין מחזיק בטבע ומקווה שזה רק זמני

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    לגבי טבע מכרתי חלק.

    אהבתי

  26. גיא Says:

    בוא נקווה שגלעד אלפר מבין יותר במיקרו משהוא מבין במאקרו

    נפילת מניית טבע: "אם אנחנו לא בתחתית, אנחנו קרובים לשם"
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001199942

    Liked by 1 person

  27. תמריץ Says:

    כן, זו גם התקווה שחלפה במוחי..

    אהבתי

  28. קמיליה Says:

    צפיתי פעם בסדרת טלוויזיה (נדמה לי שהייתה בערוץ דיסקברי או דיסקברי סיינס) של מעין "ריאלטי טכנולוגיה". [לצערי לא הצלחתי לאתר אותה, ואני מסתמכת על זכרוני הדי מפוקפק]

    בכל פרק כתריסר מדענים או מהנדסים (להערכתי, כולם היו מחוננים) קיבלו משימה מאוד מאתגרת. לדוגמא:
    – לבנות דוכן נייד, שיספק מזון מהיר טעים ואסתטי להמוני בני אדם – אבל ללא מגע יד אדם
    – להקים מחסום עולה ויורד, שיוכל לעצור מכונית חשודה המנסה לפרוץ דרכו, אבל בלי שהמכונית תנזק מההתנגשות במחסום ויושבי המכונית יהרגו
    – לבנות גשר נייד, שניתן יהיה להעמיס על טנדר, שיוכל להיפרס על פני תהום של מספר מטרים – ויהיה חזק דיו בכדי שהטנדר עצמו יוכל לעבור על פני התהום בשלום

    בתחילת כל פרק כל אחד מהמתחרים התבקש לחשוב על דרך יצירתית לתקוף את הבעייה, ולהציג לצוות השופטים איזשהו שרטוט ראשוני של הרעיון שלו.
    השופטים בחרו את שני הרעיונות המבטיחים ביותר להערכתם, והוגיהם נבחרו לראשי שני הצוותים המתחרים.
    כל ראש צוות בחר את אלו שיצטרפו אליו מבין כל שאר המשתתפים.
    כל צוות נכנס לאחד משני בתי מלאכה מאוד מצוידים יחד עם תקציב לרכישת חומרים וכלים נדרשים, ולו'ז די היסטרי.
    הם נדרשו לבנות מאפס את האמצעי הטכנולוגי שיענה על דרישות המשימה, ובתום פרק הזמן שניתן להם – נבחנה הצלחתו בפועל.

    החלק המעניין היה לראות את המוני הדרכים בהם צוות אנשים מחוננים מצליחים להכשיל את עצמם, ואת הקושי האדיר לנהל צוות של פרימדונות. אנשים שאם לא קיבלו את הרעיון שלהם הפכו לתוקפניים או לפסיב אגרסיב; כאלו שהתקשו להתגמש ולשנות כיוון כשניתקלו בבעיות, ולמעשה התחתנו עם הטעויות שלהם; כאלו שתפסו לעצמם איזושהי תת משימה ושקעו רק בה בהתעלמות מוחלטת ממה שעושים כל האחרים ובעיותיהם ועוד ועוד.
    צצו כמובן גם כל בעיות הניהול – ממנהל סמכותי מדי שרק מחלק לאחרים משימות לביצוע אך לא מסוגל להתייעץ אתם ולהעזר בתרומתם, עד למנהל שהפך לחסר אונים מול כל מאבקי האגו שהשתוללו בצוותו ובזבז את כל הזמן על דינמיקה קבוצתית במקום על התרדמות במשימה ועוד ועוד.

    היו בקבוצה ההתחלתית כ 2-3 נשים, כ 2-3 אסייתים, וכל השאר גברים לבנים.
    למרות שמדובר על מדגם שאסור להכליל ממנו בשל גודלו, בלטו בעיני (הסוביקטיביות) שתי עובדות:
    1. האסייתים מאוד התקשו לעבוד בצוות ו/או לשנות כיוון כשנתקלו בבעיות קשות.
    חמור מכך – הם היו מנהלי צוותים יצירתיים קטסטרופליים. כמנהלים סמכותנים מדי הם ניסו לפצל את המשימה לתתי משימות ולתת לכל אדם משימה שעליה יעבוד בנפרד מהאחרים – בלי יכולת להעזר בחוכמה הקולקטיבית. הם למעשה הפכו את כל המחוננים שבצוותם ל"ראשים קטנים", שמתעסקים רק בתת המשימה שנמסרה להם. כאשר חלק מהאנשים נתקלו בבעיות חמורות – הם ניסו לייעץ להם בעצמם במקום לנסות להעזר באחרים או להתגמש ולשנות כיוון במהירות.

    2. הנשים הצטיינו מהגברים בעבודה בצוות, והיו גם מנהלות לא רעות. אחת מהן הייתה להערכתי המנהלת הטובה ביותר שבכל החבורה (למרות שעל פי כללי התחרות היא הגיעה *רק* למקום השני).
    ההבדל העיקרי בין הנשים לגברים היה בעוצמת "משחקי האגו" שבין גברים לגברים, שהכשילו פעמים רבות את ההצלחה של המשימה המשותפת.

    עכשיו (סוף סוף 😊) הקשר לפוסט הנוכחי:
    מיון אנשים להרווארד או לאוניברסיטת עילית אחרת, במחשבה שעליהם לאתר ולטפח את דור המנהיגים הבא – היה חייב להתבסס גם על "סדרות גיבוש" רלוונטיות לכל תחום עיסוק (כמו רפואה, מדע, משפטים וכדומה) כגון אלו שהוצגו ב"ריאליטי- מדע" עליו דיברתי.
    האילוץ הכלכלי למיין המוני מועמדים *רק* על סמך בחינות בכתב (או פרטי ביוגרפיה לא רלוונטים להצלחה עתידית, כמו עבודה התנדבותית) – כנראה מעוות את המיון לטובת האסייתים ולרעת הנשים.
    ואז, במקום לנסות להתמודד עם הבעייה במיון על סמך בחינות בכתב בלבד – מנסים לתקן את העיוות באמצעות עיוות אחר – "אפליה מתקנת" או "נומרוס קלאוזוס".

    מה שהופך את כותרת הפוסט הנוכחי לנכונה יותר מכפי שכנראה חשב מחברה: האסייתים עולים על הלבנים *רק על הנייר*.
    במשימה תיאורטית אינדיוידואלית שאינה מצריכה מנהיגות. וזאת בעולם בו הצלחה מושגת בעיקר באמצעות עבודות צוותים ומנהיגות.

    Liked by 2 אנשים

  29. תמריץ Says:

    מאוד מעניין, קמיליה. אני מעריך שמדובר במשהו שעיקרו תרבותי-דורי והדור הבא של האסייתים שיגדלו במערב יהיה פטור ממנו.

    אהבתי

  30. (מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה Says:

    אתם מבססים את ההנחות שלכם על תוכנית טלויזיה שקמיליה ראתה פעם ומעלה מסקנות מזכרונה הסלקטיבי? ממש הוכחה מדעית. ואתם מרשים לעצמכם להעביר ביקורת על אורינטלים גיא ותמריץ?
    האם ההצלחה של יפן בשנות השמונים והתשעים לא נזקפה לזכות עבודת צוות? האם הטענות של תמריץ על חוסר דמיון ועבודת שבלונות לא מצביעה על נטייה לעבודת צוות? מי שהכיר אסיינים נוכח לדעת שהם מצויינים בעבודת צוות, הבעייה שלהם היא שהם אפילו צייתנים מדי ולא מביעים התנגדות או יוזמה. בין התאורים של קמיליה למציאות אין קשר רק הגגי דמיון דלוח ואתם שני גלמים מאשרים את השטויות.
    אם אתם רוצים להשוות בין האמריקאי הממוצע לאסיני הממוצע הרי האמריקאי הממוצע בטלן צר אופקים וטיפש.
    האם הסינים באמת טובים רק על הנייר? תראו את השינוים שחלו בסין ב 30 השנים האחרונות, על הנייר? תראו את סינגפור הזעירה וההצלחה הכלכלית שלה וגם במישור אישי, את קוריאה, את ההצלחה של יפן מחורבות מלחמת העולם השניה עד שנות התשעים ( ואם היא נפלהכלכלית לאחר מכן זה לא קשור לנושא ההצלחה.)
    הקהילה הסינית בארה"ב היא המשתפרת ביותר מבחינת כלכלה והשכלה מה שאומר שהם ממנים במיסים את כל הבטלנים שתמריץ רוצה להכניס להארוורד
    כמו שאמר לכם יאיר, אם האפליה מול האסיאתיים היתה מביאה ליותר מקום ללבנים בעלי כישורים גבוהים ויכולות להוביל את הכישורים לחברה – אז האפליה מוצדקת.
    אבל אין כאלו לבנים, בטלים בשישים, רובם המכריע קשקשנים כמוכם
    גילוי נאות אני הוצאתי 797 בפסיכומטרי בארה"ב ואני פה אתכם מזיני השכל מה שאומר שכנראה שתמריץ צודק

    Liked by 2 אנשים

  31. תמריץ Says:

    נהניתי מהתגובה למרות הסגנון. כל עוד ההתקפה היא על כולנו ולא רק על קמיליה ניחא.
    הסינים הם אזרחים תורמים עם המון הישגים. אין ספק. הדגשתי שהשאלה פה היא אחרת. האם בטופ של הטופ חייבים לתת משקל לסינים שמשקף הצלחתם יוצאת הדופן במבחנים. לדעתי הם צריכים לקבל משקל ראוי, אבל פחות ממה שיאמרו מבחנים.

    Liked by 1 person

  32. יאיר Says:

    1. השיטה האמריקאית היא לתת לטובים לרוץ קדימה ובכך כולם יהנו. נראה שבמקרה דנן השמאל האמריקאי בחר אחרת, כי תכל'ס אפליה מתקנת לטובת שחורים היא צידו השני של המטבע של אפליה כנגד אסיאתיים, ואלו באים על חשבון אלו. השמאל האמריקאי פשוט בחר בצד השחור וזנח את הצד האסייאתי, וכל השאר מתק שפתיים.

    2. אני בספק אם החלטת הארווארד ישימה עבור כלל המערכת האקדמית הפרטית. אני עוקב אחרי מעבדות מחקר באוניברסיטאות בארה"ב וחלק נכבד מהצוות שם הוא אסייאתי (וכמעט ללא שחורים לרפואה). החלטה כזאת תפיל את מעבדות המחקר. היא מתאימה למשפטים, מדעי הרוח והחברה ולמנהל עסקים. למדע והנדסה היא לא ישימה.

    אהבתי

  33. קמיליה Says:

    המשך המסקנות ה"מדעיות" של קמיליה מזכרונה הסוביקטיבי 😊 :

    נזכרתי בספר (המאוד מומלץ) "המנון הקרב של אמא נמרה".
    פרופ' למשפטים סינית – אמריקאית מסבירה איך יש לגדל ילדים כך שיצטיינו בתחרויות / בלימודים / בנגינה בדומה לילדים הסינים, ותוקפת את כל הנחות היסוד של חינוך הילדים במערב. חינוך מאוד כופה וסמכותני, הדוחף ילדים להצטיין בכל המבחנים והתחרויות, בלי כל קשר לרצונות הילדים ולתחומי העניין שלהם מול חינוך מתירני ליברלי, השם דגש על אושרם של הילדים ופיתוח אישיותם.
    גם היא, בדומה למשתמש האנונימי הנ'ל, משוכנעת שהמערביים מגדלים ילדים מפונקים, בטלנים, עצלניים, צרי אופקים וטפשים.

    העתקתי תקציר – עשרת "החוקים" של אמי צ'ואה בגידול הבנות שלה:

    1. על הילדות נאסר לישון אצל חברות וחברים.

    2. על הילדות נאסר להיפגש למשחקים עם חברים אחר הצהריים.

    3. על הילדות נאסר להשתתף בהצגות בית ספר.

    4. על הילדות נאסר להתלונן על כך שנאסר עליהן להשתתף בהצגות של בית ספר.

    5. על הילדות נאסר לצפות בטלוויזיה ולשחק במשחקי מחשב.

    6. על הילדות נאסר לבחור את החוגים ואת הפעילויות מעבר לשעות בית הספר.

    7. על הילדות לקבל לפחות ציון A בכל בחינה.

    8. הילדות חייבות להיות הטובות ביותר בכיתה בכל מקצוע, למעט חינוך גופני ודרמה.

    9. על הילדות נאסר לנגן בכל כלי נגינה שאינו פסנתר או כינור.

    10. הילדות חייבות לנגן בפסנתר או בכינור.

    אפילו מבט חטוף בכללים אלו מסביר מדוע לילדים סיניים, למרות הצטיינותם בלימודים, יהיו כנראה קשיים בכישורים החברתיים הנדרשים לעבודת צוות מוצלחת, ובכישורי המנהיגות שלהם. כישורים הנדרשים להצטיינות בעולם העבודה (בניגוד להצטיינות אינדיוידואלית בנגינה על כלים ובלימודים).

    *****

    אגב, אנו נוטים להתייחס לתרבות הסינית ולתרבות היפנית כדומות זו לזו. אבל, אלו שתי תרבויות מאוד שונות זו מזו. השוני העיקרי הוא שהתרבות הסינית היא מאוד אינדיוידואליסטית (ומקדשת תחרות בין יחידים) ואילו התרבות היפנית היא מאוד קולקטיביסטית (ומקדשת השגת קונצנזוס קבוצתי והימנעות מעימותים).
    יתכן וזהו חלק מההסבר לכך שהיפנים יצירתיים מהסינים.

    עם זאת, בהשוואה למערב הליברלי, שתי התרבויות האלו הן מאוד סמכותניות והיררכיות.
    החופש של ילדים אסייתים להביע את רצונותיהם ולהתנגד לדרישות של הוריהם ומוריהם הוא אפסי. נראה שהחינוך הסמכותני המחמיר והדורשני שמפנימים ילדים להורים אסייאתים (כמו אימא נמרה) משנותיהם הראשונות – מסביר כיצד יהפכו בבגרותם לעובדים שאינם מסוגלים להביע התנגדות או יוזמה. שתי הבעיות אליהן התייחס משתמש אנונימי.

    Liked by 2 אנשים

  34. אל רום Says:

    רק ככה להבהרות בקטנה :

    על פי האינדקס הגלובלי לחדשנות לעי"ל , הרי ב – 2017 :

    סינגפור כבר עולה על יפן , והיא במקום ה – 7 . ארה"ב במקום ה – 4 . ישראל אגב במקום ה – 17 . הסינים , עלו מן המקום ה – 29 ב – 2015 למקום ה – 22 , והם מקדימים למשל את אוסטרליה , איטליה , פורטוגל וכדומה …. כך שזה לא לגמרי פשוט באמת .

    להתראות

    אהבתי

  35. יאיר Says:

    נתוני האינדקס הגלובלי לחדשנות מצביעים על התרבות כמקור השונות ולא על הגזע. אנחנו גם רואים את ההבדלים בין אירופה לאמריקה, ובין סין להונג-קונג.
    ולכן פוליטיקת הזהויות הליברלית, לפחות החלק הגזעי שבה, מונע פיתוח אנושי, וחבל.

    Liked by 1 person

  36. אל רום Says:

    תגובה שלי לא עלתה , אז שוב :

    על האינדקס עצמו ( גלובלית לחדשנות ) מתוך וויקיפדיה , כך :

    רק על האינדקס עצמו לכל המעונין , כך בוויקיפדיה :

    The Global Innovation Index (GII) is an annual ranking of countries by their capacity for, and success in, innovation. It is published by Cornell University, INSEAD, and the World Intellectual Property Organization, in partnership with other organisations and institutions,[1]:333 and is based on both subjective and objective data derived from several sources, including the International Telecommunication Union, the World Bank and the World Economic Forum.[2]:203 The index was started in 2007 by INSEAD and World Business,[2]:203 a British magazine. The GII is commonly used by corporate and government officials to compare countries by their level of innovation.[3]

    The GII is computed by taking a simple average of the scores in two sub-indices,the Innovation Input Index and Innovation Output Index, which are composed of five and two pillars respectively. Each of these pillars describe an attribute of innovation, and comprise up to five indicators, and their score is calculated by the weighted average method.[4]

    להתראות

    Liked by 1 person

  37. נקדימון בו גוריון Says:

    איך אומרים? הכל כבר נאמר…
    The story of admissions to the Ivy League and other top universities – and I know it from first hand – is more interesting – and complicated – than the story of affirmative action vs. quantitative meritocracy, and has issues that encompass anything from endowments through legacy (I went to X, I donated to X; thus I would like my genetic pool to go to X as well) and building a better society in the US.

    And all of this was explained – brilliantly I have to admit – in an article by Malcolm Gladwell (himself a Canadian of mixed race origins) that elaborate how kids with big ears changed Ivy League and America forever, incl. and quite prominently – spoiler alert – the Jews that applied to Ivy League in the early 20th century:
    http://www.newyorker.com/archive/2005/10/10/051010crat_atlarge

    From my perspective, the admission process, eventually, have done wonders to the miraculous success story of Jews as individuals and a social group in the American society, as will be the case, I believe, with the Asians: they'd have to integrate and the next generation will be better suited to the entrepreneurial leadership that create prolong success.
    And here's an anecdotal fact that might be relevant for something: while we see more and more – and, imho, better and better – East Asians pianists and classical musicians (Lang Lang is only one of them…), there are no classical musicians from India worth mentioning, in the exception of one Zubin Mehta…

    Liked by 1 person

  38. קמיליה Says:

    הכתבה בניו יורקר, אליה הפנה נקדימון בן גוריון, מעניינת. אבל מאוד ארוכנ.

    2 קטעים מהכתבה, המשרטטים את שני קצות הרשת.
    ההוכחה המושלמת לכך שאינטליגנציה גבוהה והצטיינות בלימודים (ובמבחני נייר ועיפרון כמו SAT והפסיכומטרי) מנבאים הצלחה בחיים שאחרי הלימודים פחות טוב מתכונות אישיות וכישורים חברתיים.

    1. מחוננים / תלמידים מצטיינים

    Subotnik, Lee Kassan, Ellen Summers, and Alan Wasser.] This was a group with an average I.Q. of 157—three and a half standard deviations above the mean—who had been given what, by any measure, was one of the finest classroom experiences in the world. As graduates, though, they weren’t nearly as distinguished as they were expected to be. “Although most of our study participants are successful and fairly content with their lives and accomplishments,” the authors conclude, “there are no superstars . . . and only one or two familiar names.” The researchers spend a great deal of time trying to figure out why Hunter graduates are so disappointing, and end up sounding very much like Wilbur Bender. Being a smart child isn’t a terribly good predictor of success in later life, they conclude. “Non-intellective” factors—like motivation and social skills—probably matter more. Perhaps, the study suggests, “after noting the sacrifices involved in trying for national or world-class leadership in a field, H.C.E.S. graduates decided that the intelligent thing to do was to choose relatively happy and successful lives.” It is a wonderful thing, of course, for a school to turn out lots of relatively happy and successful graduates. But Harvard didn’t want lots of relatively happy and successful graduates. It wanted superstars, and Bender and his colleagues recognized that if this is your goal a best-students model isn’t enough

    2. ספורטאים מצטיינים

    n admissions: the special preferences given to recruited athletes at selective universities. Athletes, Shulman and Bowen demonstrate, have a large and growing advantage in admission over everyone else. At the same time, they have markedly lower G.P.A.s and S.A.T. scores than their peers. Over the past twenty years, their class rankings have steadily dropped, and they tend to segregate themselves in an “athletic culture” different from the culture of the rest of the college. Shulman and Bowen think the preference given to athletes by the Ivy League is shameful.
    Halfway through the book, however, Shulman and Bowen present what they call a “surprising” finding. Male athletes, despite their lower S.A.T. scores and grades, and despite the fact that many of them are members of minorities and come from lower socioeconomic backgrounds than other students, turn out to earn a lot more than their peers. Apparently, athletes are far more likely to go into the high-paying financial-services sector, where they succeed because of their personality and psychological makeup. In what can only be described as a textbook example of burying the lead, Bowen and Shulman write:
    **{: .break one} ** One of these characteristics can be thought of as drive—a strong desire to succeed and unswerving determination to reach a goal, whether it be winning the next game or closing a sale. Similarly, athletes tend to be more energetic than the average person, which translates into an ability to work hard over long periods of time—to meet, for example, the workload demands placed on young people by an investment bank in the throes of analyzing a transaction. In addition, athletes are more likely than others to be highly competitive, gregarious and confident of their ability to work well in groups (on teams). **

    Shulman and Bowen would like to argue that the attitudes of selective colleges toward athletes are a perversion of the ideals of American élite education, but that’s because they misrepresent the actual ideals of American élite education. The Ivy League is perfectly happy to accept, among others, the kind of student who makes a lot of money after graduation. As the old saying goes, the definition of a well-rounded Yale graduate is someone who can roll all the way from New Haven to Wall Street.

    Liked by 1 person

  39. אורי היפו Says:

    השאלה למה את קוראת הצלחה בחיים.
    קשה לי להאמין ספורטאי לשעבר יצליח בתחום הפיננסי יותר מהמקביל בעל הציונים הטובים יותר
    קשה לי להאמין שמדען בעל כישורים חברתיים טובים יותר יכתוב יותר מאמרים שיתפרסמו בתחום המקצועי שלו

    אהבתי

  40. חושב בקול Says:

    מענין לראות שכמה מהאמריקאים הלבנים שזכו בהצלחה מהפנומנליות ביותר שיש לא סיימו את האוניברסיטה: צוקרברג ג'ובס וגייטס.

    אהבתי

  41. תמריץ Says:

    אבל הם התחילו באוניברסיטה וגם לכך הייתה חשיבות ובפרט אצל צוקרברג שהכול התחיל אצלו מהרווארד.

    אהבתי

  42. קמיליה Says:

    כתבה מעניינת של דיוויד גולדמן העוסקת גם בנושאי הפוסט הנוכחי.

    לטענתו החתירה האמריקאית / מערבית לשיוויון, ו"לא להשאיר אף ילד מאחור" מנוגדת לנדרש להצלחה כלכלית של מדינה.
    לתפיסתו העתיד של כל מדינה יקבע בידי מיעוט הכישרוניים ביותר ולא בידי ההמונים הבינוניים. בידי מתכנתי משחקי הוידיאו ולא בידי אלו המעבירים שעות במשחקי וידיאו.

    מכאן השוואה בין התרבות סינית /סינגפורית (שערכיה מתאימים יותר להשגת הצלחה עתידית) לבין התרבות המערבית.

    China is a merciless meritocracy. Part of the glue that held the Chinese imperial system together these past three thousand years is the chance that every Chinese has to get rich by passing what used to be the Mandarin examination. Ambitious Chinese kids spend months at college-exam boot camp living in cramped dormitories and studying eighteen hours a day. A lot of Chinese and other Asian universities are tawdry diploma mills that produce ill-trained drones, but the best of them rank with Stanford or Caltech. The byword in American education is "No child left behind." In Singapore, it's "You must be exceptional to survive."

    The Asian system, to be sure, produces a lot of competent clones who can go through the motions and relative few independent thinkers. But the tech-driven economy doesn't need a lot of independent thinkers. It needs a few innovators and a lot of competent implementation people. China may have fewer innovators per capita than the U.S., but it has a lot more capitibus than we do. Except for a few aberrant episodes like the Cultural Revolution, the Chinese never had an expectation of equality: They always assumed that the top scorer on the exam would go on to power and money.

    Tech creates inequality

    גולדמן גם תוקף את מדיניות "האפליה המתקנת".
    דרוג של הסיכויים לסיים בהצלחה תואר:
    1. נשים אסייתיות
    2. נשים לבנות
    3. גברים אסייתיים
    4. גברים לבנים
    5. נשים היספניות
    6. נשים שחורות
    7. גברים היספנים
    8. גברים שחורים

    במבט חטוף נראה שמגדר הוא משתנה מסביר חזק יותר מגזע למרות שגם לגזע השפעה משמעותית ביותר.
    (אבל חסרה כאן הבחנה בין תחומי לימוד. יתכן שנשים נוטות לפנות לתחומים שבהם קל יותר לסיים בהצלחה).

    https://pjmedia.com/spengler/2017/08/14/the-triumph-of-inequality/

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: