צפוף פה, מרווח שם

הארץ הקדיש כתבה ארוכה בגיליון סוף השבוע שלו לסכנות הצפיפות המאיימות על ישראל בשל קצב הילודה הגבוה. ההפחדה מוגזמת. בישראל עשויים לחיות, תחת התסריט הקיצוני ביותר, כ-20 מיליון תושבים בשנת 2060. בצפיפות נוסח פריז, טוקיו, ברצלונה או האי הונג קונג אפשר לשכן 30 מיליון בני אדם בשטח מרכז הארץ מנתניה ועד אשדוד, שאינו אפילו עשירית מהשטח הכולל של ישראל בגבולות הקו הירוק.  בצפיפות של מנהטן יש מקום ל-40 מיליון בני אדם בשטח זה. הערים שצפיפותן גבוהה אינן  המקומות האיומים ביותר למגורים בכדור הארץ, אלא המקומות היקרים ביותר. הצפיפות הופכת את הערים הגדולות לנחשקות כל כך. ריבוי האופציות, המסעדות, החנויות והאטרקציות בכל פיסת אדמה. כמובן, לצפיפות יהיו גם חסרונות. ובפרט אם האוכלוסייה שתצטופף לא תהיה משכילה וכזו שמוקירה ערכים דמוקרטיים. לא סתם שונה הצפיפות במנהטן מהצפיפות בדקה, בירת בנגלדש.

כך או כך, כל כתבה שמפנה תשומת לב למשמעויות העתידיות המרחיקות לכת, הכמעט בלתי נתפסות, של המשך גידול האוכלוסייה בישראל, היא בעלת ערך. הכנתי טבלה שעושה אקסטרפולציה מנתוני הלידה האחרונים במדינות שונות ומצביעה על השנה שבה מספר הלידות השנתי במדינות אלו ישתווה למספר הלידות בישראל. שוויון עם הילודה בצרפת כנראה נמצא מעבר לאופק של ימי חייהם של קוראי הבלוג, אפילו הצעירים שבהם. לא כך לגבי שוויון במספר הלידות השנתי ביחס למעצמות כמו גרמניה ויפן שנמצא בקצה האופק שמשרטטת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנת 2065. כאשר מדובר בפולין ובדרום קוריאה, השוויון הוא ממש בהישג יד במונחים היסטוריים.

מדינה	מספר לידות שנתי (2014)	קצב עלייה או ירידה שנתי בלידות ב-20 השנים האחרונות (1994-2014)	שנה שבה מספר הלידות השנתי ישתווה לזה שבישראל בהנחת המשך הקצב הנוכחי
ישראל	176 אלף	עלייה 2.2%
צרפת	781 אלף	עלייה 0.4%	2087
יפן	מיליון	ירידה 1%	2068
גרמניה	714 אלף	ירידה 0.4%	2068
פולין	375 אלף	ירידה 1.2%	2036
טאיוואן	210 אלף	ירידה 2.1%	2018
דרום קוריאה	435 אלף	ירידה 2.5%	2034

ועדיין הנתונים נראים בלתי נתפסים. נחיה לראות את מספר התינוקות הנולדים בארץ משתווה למספר הנולדים בגרמניה או ביפן? נו באמת. על כן אפשר לצייר תסריט של תגובת נגד. הלחץ הגדול על התשתיות והעדר דיור הולם יביאו לירידה מהארץ, הילודה הגבוהה של חרדים וערבים תרתיע צעירים חילוניים ותניע אותם לחפש מקום אחר תחת השמש. הזוגות החרדים הצעירים עצמם, אלו שמקימים לעצמם דירות מאולתרות בתוך חניות בבני ברק, יבינו שאינם מסוגלים להוליד בקצב של הוריהם ויחזרו לקצב הילודה של הסבים והסבתות שלא היה כה גבוה.

עוד אפשר לנבא שבדיוק אותן מדינות שהילודה בהן תלך ותפחת עם השנים יהיו אלו שינסו לפתות צעירים משכילים מישראל ומשאר העולם לבוא ולהשלים את החסר. אולי הן גם ינהיגו תמריצים קיצוניים בעוצמתם בעד ילודה, אף שהניסיון ההיסטורי אינו מבשר טובות להצלחת תוכניות יזומות כאלו. בשנות השלושים בניטו מוסוליני אימץ תוכנית עידוד ילודה באיטליה שאפילו פטרה משפחות מרובות ילדים ממיסוי וגירשה נטולי ילדים מהשירות הציבורי, אך לשווא.

בינתיים לתסריט הריאקציה לא רואים סימנים. על אף שמשבר הדירות בעיצומו, הירידה מהארץ נמוכה ומצב הכלכלה מעולה. לגידול האוכלוסייה בישראל עשויה להיות השפעה חיובית על ההזדמנויות הכלכליות ואפילו על יוקר המחיה בשל יתרון הגודל וצפי הצמיחה. איזה משקיע יראה את הטבלה לעיל ויעדיף השקעה בפולין או ביפן על פני השקעה בישראל?

גם המנוסה הגדולה מפני ההשתלטות השחורה עדיין לא החלה. החרדים בינתיים אינם מצליחים ואפשר שגם אינם רוצים לנצל את התעצמותם הדמוגרפית כדי לכפות אורח חייהם על התל אביבים. ולראיה, סיבוב במסעדות העיר בחג הפסח מראה שהן אימצו פרשנות מקלה מאוד לחוק החמץ ואין איש שקם ומשמיע מחאה בפתחן.