הבעיה הגבולית

מה כבר ההבדל בין כיבוש 48' לכיבוש 67', כיבוש שיח' מוניס ונישול תושביה היו מבחינות רבות אכזריים יותר מכיבוש יהודה ושומרון.

מה כבר ההבדל בין ההרס הקונבנציונלי שמתחולל כל יום בסוריה לבין אפיזודת השימוש בנשק כימי? המוות יכול להיות נורא גם מפגיעת פצצה רגילה.

שתי השאלות לעיל עוסקות שתיהן בנושאים שעלו במלחמות המזרח התיכון, אך יש להן עוד מכנה נוסף – הן נוגעות בבעיית הגבול ושריריותו. 

כאשר המשטרה קובעת שמסף מסוים נהג נחשב שיכור ופסול לנהיגה, היא גם קובעת שמסף זה ומטה הנהג ייחשב פיכח וצלול. הבדל זעיר עושה את ההבדל, והדבר נראה שרירותי לחלוטין. כי מה כבר ההבדל. אבל חייב להיות רף שעושה את ההבדל. חייב להיות גבול. ומכיוון שכך, הרי אי אפשר אחרת. 

לכן את סוג השאלות – מה ההבדל בין נשק כימי לקונבנציונלי. מה ההבדל בין כיבושים אלו לכיבושים אלו. מה ההבדל בין מה שמתחת לרף הכמותי לבין מה שמעליו, יש לפטור לעתים קרובות כדמגוגיה. לא שאין לתהות על ההגיון בהצבת גבול כזה או אחר. אבל שאלה התוהה על הקירבה בין מה שנמצא קצת לפני הגבול לבין מה שנמצא מעט אחריו שייכת לתיק העבודה של דמגוגים. תמיד ההבדל מעברי הגבול יהיה קטן ותמיד תהיה לו משמעות גדולה.

מודעות פרסומת

22 תגובות to “הבעיה הגבולית”

  1. גיא Says:

    גבולות זה לחלשים
    גבול זה מה שקורה לך כשאתה עושה תוכניות אחרות.
    http://www.hotem.org/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A7%D7%A4%D7%A7%D7%90-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7/
    אצל החזקים זה עובד ככה:
    ואן יו וונט טו גבול , גבול
    דונט טוק.

    Liked by 1 person

  2. תמריץ Says:

    אין ספק שהגבול הוא קפקאי.

    אהבתי

  3. קמיליה Says:

    פוסט זה שוייך לקטגורית "דמגוגיה" בשל תוכנו, אך במקרה ספציפי זה גם מחבר הפוסט השתמש בטיעון שהוא לטעמי דמגוגי.

    נעשתה הקבלה (דמגוגית) בין שני מקרים השונים מהותית זה מזה:

    א. משתנה כמותי הנמצא על רצף (כמו גיל אחריות פלילית או רמות אלכוהול בדם). כל קביעת נקודת גבול כלשהי על הרצף היא בהכרח שרירותית. ברור שאין כל טעם להתווכח על השאלה מדוע נקודת הגבול שנקבעה לא זזה מעט ימינה או מעט שמאלה. ברור שהתשובה תהיה "ככה!".

    ב. מצבים השונים איכותית (ולא כמותית) זה מזה, במשתנים רבים. כמו המצב ב 1948 והמצב ב 2015, נשק השמדה המונית לעומת נשק שהיקף הנזק שלו מוגבל וכדומה. במקרים אלו השאלות מדוע הדין במקרה אחד שונה (או זהה) מהדין במקרה האחר – הן לגיטימיות ואפילו חיוניות. לא מדובר כאן בקביעה שרירותית של נקודת גבול על רצף כמותי כלשהו, אלא בדיון על נקודות דמיון ונקודות שוני מהותיות.

    Liked by 1 person

  4. קמיליה Says:

    הייתי צריכה להוסיף שאין לי שום דבר מהותי נגד עצם השימוש בדמגוגיה, אך אסור להיתפס בשימוש בה.
    כמו עוד כמה דברים אחרים שמותר לעשות אותם, אבל אסור להיתפס בהם. על אחת כמה וכמה להיתפס בזמן שמטיפים לאחרים לא לעשות אותם 😊

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    קמיליה, אני דווקא חושב שההשוואה שלי במקומה. מי שטוען שאין הבדל בין כיבושי 48' ל-67' לא מבין או מעמיד פנים כלא מבין שהסדר העולמי דורש הצבת גבולות אפילו אם נימוקיה לא משכנעים אותה.
    מי שמתנגד להצבת גבול בסוריה בשל שימוש בנשק כימי כי "מה כבר ההבדל" גם כן משתמש בנימוק שאין בו ממש. כל גבול שהוא שיוצב על שימוש בנשק יהיה דק.

    אהבתי

  6. חייל זקן Says:

    האמריקאים התחרפנו.
    אחרי מלחמת מחראות הטרנסים (48) מגיעה מערכת לבנים מציירים כושים (67)
    "להסיר ולהשמיד!": הציור שמטלטל את ארצות הברית
    http://www.haaretz.co.il/blogs/netalexander/1.4009279

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    תודה על הקישור, מאוד מעניין.

    אהבתי

  8. שימי חש Says:

    מי שלא מבין את ההבדל בין 48 ל 67
    או מיתמם או עיוור, כנראה כדי להצדיק את האעדיאולוגיה שלו.

    בערך כמו מישו המברך כאשר נטבחים ילדים במדינה שכנה..

    בבלכת חג שמח

    אהבתי

  9. שימי חש Says:

    ולכבוד החג:

    בערב פסח כידוע אסור לאכול מצה. בתלמוד במסכת פסחים כתוב : מי שאוכל מצה בערב פסח דומה למי שבא על ארוסתו בבית חמיו.
    מספרים על חיים נחמן ביאליק שכתב הערה בגמרא באותו המקום בזו הלשון : טעמתי מזה ומזה – לא אותו הדבר.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    חחח שימי, בדיחה נחמדה.

    אהבתי

  11. ד Says:

    חייל, כתבה מעניינת על הציור.

    אהבתי

  12. חייל זקן Says:

    ד,
    אתה תאהב את הפוסט של יגיל הנקין:
    עתירה של כמה ילדים ונערים (וארגוני סביבה), שטוענים שישנה זכות חוקתית לאקלים שאפשר לחיות בו…

    אהבתי

  13. מישהי Says:

    חיפוש באינטרנט מדוע נשק כימי כה נורא מנשק קונבנציונלי מעלה רק ספורים על ההסטוריה של השימוש ולא תשובה. ככל הנראה הגזים של מלחמת העולם הראשונה היו נוראים ומעותים פיזית את הניצולים. אפשר למצוא הסברים של חוקרי נשק כימי מודרני הטוענים שבעצם מות מגזים הומני יותר מהאופציות האחרות. כשכלו כל הקיצים במלחמה יהיה מותר הכל. האם יש למישהו ספק שישראל תשתמש בנשק אטומי הרבה לפני שיהיה מאוחר מדי במקרה של עימות עם אירן או עימות עם החיזבלה שעשוי להשאיר אותה פגועה מדי וחשופה לאיום אירני?

    אהבתי

  14. תמריץ Says:

    תשובה אחת פשוטה היא שהיקף ההרג של נשק כימי גדול יותר.

    אהבתי

  15. מישהי Says:

    שטויות

    אהבתי

  16. מירון יעקוב Says:

    לי ברור שישראל תשתמש בכל סוגי הנשק שעומדים לרשותה ולו הקטלנים שבניהם על מנת להגן על אזרחיה ועל נכסי הלאום במצב של אין בררה.. במלחמת יום כיפור שר הביטחון דאז משה דיין דיבר על שימוש בנשק גרעיני בגלוי.. כדאי לכולנו לזכור את אירועי 11 בספטמבר ב2001 פיגועים בניו יורק מגדלי התאומים מקרה דומה ואף חמור מזה יכול לחזור על עצמו וכל זה בעידודה של מדינה עוינת למערב ולתרבות המערבית.. העולם בו אנו חיים הוא עולם מסוכן מאוד היות ולגורמי טרור יש גישה לנשק מכל הסוגים וגם הקטלניים ביותר ראה את סוריה כמשל וחיזבאללה כנמשל.. אני הייתי ממליץ לנשיא ארה"ב מר דונאלד טראמפ לנטרל את הפצצה הרוסית ולהפוך את פוטין לבן ברית ולא אויב..
    קיימת בפני המערב אופציה להכיר בקרים כטריטוריה רוסית וגם בשטחה של דונסק הכל על חשבון האוקראינים ובמקביל לדרוש מפוטין להשתחרר ממחויבותו שלו ושל רוסיה לאסד ואולי גם לאירן..

    אהבתי

  17. חייל זקן Says:

    תמריץ,
    הוכחה ניצחת לאינטליגנציה של שמאלנים (פרופסורים)
    https://www.facebook.com/ronen.barel?hc_ref=NEWSFEED&fref=nf

    אהבתי

  18. ד Says:

    חייל, פוסט מעניין של חנקין. למרות שעל פניו העתירה של ארגוני הסביבה נראית הזויה, יש בה איזשהו הגיון.

    אהבתי

  19. קמיליה Says:

    אין יותר מדי זמן מנוחה לרשעים, הנאלצים לצאת לחופשות דווקא במועד בו "עם ישראל נוהר בהמוניו אל …"

    קיים שוני מהותי בין קו הגבול, שהוא בהכרח שרירותי, לגבי גיל או כמות חומרים בדם, לבין סוגיות שהדיון לגביהן הוא מהותי.

    מצ'ב כתבה המנסה לענות על השאלה מדוע קיים טאבו עולמי דווקא על לוחמה כימית, למרות שנשק זה אינו יעיל בהשוואה לכלי נשק קונוונציונליים, ובודאי שלא יוכל להוות כלי נשק להשמדה המונית (להבדיל מנשק אטומי או ביולוגי), ושקל יחסית להתגונן בפניו.
    מומלץ לקרוא גם את הדיון בתגובות, המנסות להבין את ההבחנות ולהתווכח עליהן.

    http://www.haaretz.co.il/odyssey/1.2094529

    גם לגבי השאלה מהם בעצם ההבדלים בין כיבושי 47 לכיבושי 67 – יש מקום לדיון מהותי.
    אם ההבדל הוא עוצמת הצורך הקיומי – הישרדותי של הישראלים ב 47 (להבדיל מ"מותרות" של כיבושי 67), עולה השאלה האם אין צורך קיומי גם בישיבה על קו הרכס של רמת הגולן, בבקעת הירדן ובגבעות החולשות על נתב'ג.
    אם ההבדל הוא רצון מרבית האוכלוסייה באזור גיאוגרפי מסויים, כפי שהייתה מתבטאת במשאל עם (לו נערך) – ההשלכה היא הצורך להבחין בין אזורים מיושבים בצפיפות כמו רמאללה,חברון ומזרח ירושלים לבין אזורים ריקים יחסית כמו בדרום הר חברון ומרחבי סיני. כלומר, להבחין בין כיבוש שטחים לבין כיבוש אוכלוסיות.
    אם ההבדל הוא בהכרה הבינלאומית למרבית כיבושי 47 בניגוד להעדר הכרה בכל כיבושי 67 – עולה השאלה האם אין עלינו להעביר את ירושלים לריבונות בינ'ל, ולקבוע את תל אביב כבירת ישראל.

    אפשר להמשיך, אבל ברור שלא מדובר על גבול שרירותי כלשהו, כמו גיל או ריכוז חומרים בדם.
    לפיכך טענתי שהניסיון לעשות אנלוגיה בין שני סוגי המקרים, ולקבוע שדין הקטגוריה הראשונה כדין הקטגוריה האחרת, הוא דמגוגי.

    אהבתי

  20. תמריץ Says:

    קמיליה, תודה על ההפניה למאמר על הנשק הכימי. מעניין ביותר. אפילו אם אין הרבה טעם בהבחנה, הרי שהיא כבר נעשתה באמנות בינלאומיות. דהיינו היא קו הגבול שכבר הוחלט עליו, ומשכך צריך לשמרו. כי בסוף צריך להיות איזה שהוא גבול.

    ההבדל בין כיבוש 48' לכיבוש 67' ביהודה ושומרון הוא כפול, גם מבחינת ההכרה הבינלאומית וגם מבחינת סיטואציית הכיבוש של אוכלוסיה נטולת זכויות. אפשר לטעון שניתן היה למחול על סוגיית ההכרה הבינלאומית, כי גם קודם לכן לא הייתה שם ריבונות מדינתית, אבל אז צריך לפחות לתת זכות בחירה לתושבים.
    ההבדל בין כיבוש 48' לכיבוש 67' ברמת הגולן נוגע בעיקרו למשפט הבינלאומי, אבל החשיבות של הדבר התמעטה כרגע בעקבות התפרקות סוריה.

    אהבתי

  21. חייל זקן Says:

    קמיליה,
    קיראי מה את מפסידה בוותרך על צפיה בסידרה "הרמטכ"לים":
    " מול דרג פוליטי מתלהם ומסית, ומול תהליכי הקצנה בחברה הישראלית, התגבש תפקידו של הרמטכ"ל כמגן הדמוקרטיה". (מתוך פרומו לפרק 5)

    אהבתי

  22. קמיליה Says:

    לחייל זקן,

    א. הקדימון שהבאת, לפרק 5 בסדרת הרמטכ'לים, הזכיר לי את דברי הרהב והשחץ שלהם נגד החיזבאללה והחמאס. לולא הייתי בעלת אינטרסים בנושא – הוא היה נתפס בעיני כמעורר גיחוך וחמלה.
    הוא רק שכנע אותי שהרמטכ'לים שלנו אפילו לא מבינים שהזירה השתנתה, והם בסה'כ נערכים למלחמות העבר שלא יחזור עוד. הם כבר לא אמורים להילחם יותר בדרג הפוליטי המתלהם והמסית ובדעת הקהל המקצינה, אלא ביועצים המשפטים והבג'צ המנהלים את המדינה. הם למעשה חזקים רק מול חלשים.

    ב. בהמשך ישיר לכתבה שהבאת על השערורייה המחרידה והמקוממת של ציור של נער שחור, שנרצח בלינצ', ע'י אישה לבנה – כתבה על הפרנויה המינית שמגיעה לקמפוסים בארה'ב.
    .

    http://mida.org.il/2017/04/13/הפרנויה-המינית-מגיעה-לקמפוס/

    אפשר לקרוא את שתי הכתבות האלו כסט, ולשמוח שהשיגעון (עדיין?) לא הגיע לאוניברסיטאות והמכללות שלנו במלוא עוצמתו.
    אבל נדמה לי שהישראלי הראשון (עדיף אישה, צעירה ומזרחית) שיאיים לתבוע לדין את נפתלי בנט (או "גבר פריבילגי" אחר מהציונות הדתית), בעוון איזושהי "מיקרו אגרסיה" בדבריו או פגיעה ב"מרחב הבטוח" שאמור להיות סביבו, שפגעו עמוקות בנשמתו הרכה והפגיעה, יזכה במלוא הקופה ובתועפות אהדה מהתקשורת. יתכן ואנחנו עדין בתקופת עשר שנות הפיגור המסורתיות אחרי גלי האופנה האמריקאים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: