האם בחירת דונלד טראמפ טובה לכלכלה? מול הטענה שטראמפ יהיה זה שסוף סוף יציף את העולם בכסף, עומדת האפשרות שהוא יקצץ במסים לעשירים אך יכביד העול על העניים. מאחר שהעניים מוציאים יותר, באופן יחסי להכנסתם, פגיעה ביכולות הבזבוז שלהם תפגע קשות בכלכלה.
אבל אני אופטימי. הסיבה שאני אופטימי היא פשוטה. נורא קל לעשות בימינו דברים שרק ייטיבו עם הכלכלה. פעם הייתה נדרשת מלחמה באינפלציה, והדבר דרש צעדים מורכבים ולא פופולאריים. היום רק צריך למלא את הארנקים של האנשים בכסף. שוקי ההון מבינים זאת ומגיבים בחיוב על כל צעד לכיוון הנכון ובשלילה על כל צעד אחורה. מי שרוצה לנהל את הכלכלה כמו שצריך יכול פשוט לעשות דברים ולעקוב אחרי תגובות השווקים אליהם – להתמיד במה שמעלה המניות. להפסיק את מה שמורידן.
כל זמן שהמפלגה הדמוקרטית שלטה, האלגוריתם הקל הזה לא היה פשוט למימוש. משתי סיבות: בקונגרס שלטה מפלגה יריבה שלא היה לה שום אינטרס שממשל אובמה יצליח ועשתה הכול כדי לחבל. בנוסף הדמוקרטים אחוזים אובססיה בנושא אי השוויון ולכן עליית השווקים שמעלה את העושר התיאורטי של העשירים, מעוררת בהם מידה של גועל.
עתה אמריקה בשליטה רפובליקנית ואין צד שני שיתקע מקלות בגלגלים, כפי שעשו הרפובליקנים עצמם לדמוקרטים. וגם – הרפובליקנים יכולים ללכת ללא סייג עם כל מה שעושה טוב לכלכלה. נכון, יש ביניהם את אלו שעסוקים רק בלהזיז חרוזים בחשבוניה התקציבית, לדבר על נטל החוב הנורא ויתר הבלים. אך כוחם אינו מכריע בממשל טראמפ.
הולם נרקיסיסט מוחלט כמו טראמפ העוסק בשאלה למי יש גדול יותר, לרצות שפסגת מדדי המניות בימיו תהיה הגדולה מכולן. כל עוד ילך בעקבות השווקים, הכיוון יהיה חיובי.
תמריץ 
תמריץ , היועץ הכלכלי הראשי של טראמפ , לארי קודלו הוא חסיד של הגישה שמיתונים הם תראפיוטים לכלכלה וחסיד של כלכלת הטיפטוף כלפי מטה. שר בעבודה הוא מתנגד חריף להעלאות בשכר המינימום והוא בעד העלאת גיל הפרישה(כנראה משום הפחד הקאמי מגרעונות) כיצד תסתדר גישה כזו עם "היום רק צריך למלא את הארנקים של האנשים בכסף" ו ["אך כוחם אינו מכריע בממשל טראמפ."](^$!*?) כשאת ההטבות במס יתנו בעיקר לעשירים? כשעשירים [לא רואים ביקושים] לחברות שבבעולתם הם לא נוטים (בעיקר בתקופות דפלציה ממשוכות) להוציא כספים ולהשקיע אותם במשקים אלא להתגרזן ולחסוך ביתר. התמרוץ הכי טוב לייצור ביקושים הם לשים את הכסף בידיים של האנשים.
אהבתיאהבתי
וחוצמזה : לגבי השווקים , כמו שאמר מורינו ורבינו :
“The market can stay irrational longer than you can stay solvent.”
solvent , כמובן שבמובן הממשלתי לא מדובר בחדלות פרעון(למדינה בעלת מטבע ריבוני) , הכוונה חדלות פרעון של המנדט להרחבה תקציבית מתמרצת ושהשווקים יכולים להישאר לא רציונלים אל מול מדינות לא יעילה כך שגם נקבל גרעונות ממשלתיים יותר גדולים , גם צמיחה אנמית וגם לא נקבל צמצום משעותי בחוב הפרטי – ובסוף כל התהליך יאשימו את הדמוקרטים (עם זה אגב , אין לי בעיה 😉 )
אהבתיאהבתי
מה שלארי קודלו חושב לא חשוב. השאלה היא כפולה – מה השווקים חושבים והאם טראמפ ישלים עם מצב שבו השווקים חושבים עליו רע.
צריך להיזהר להתיימר לדעת טוב יותר מהשווקים כי אחרת היינו מנצחים אותם. בשיא השפל ב2009 באמת חשבתי שהצניחה החדה במניות היא טירוף רגעי וצדקתי. אבל לרוב קשה מאוד לצדוק יותר מהם.
אם תונהג מדיניות רעה לצמיחה הכלכלית, ההנחה הסבירה היא שהשווקים יבינו זאת.
אהבתיאהבתי
סביר זה טוב אבל לא מצויין.
מצויין זה שהואיזכור את שאמר
"You never have to default because you print the money”
ויסביר ליועציו – בעיקר אם לא יהיה מישהו בסביבתו שיזכיר לו עצמו את שאמר.
אהבתיאהבתי
לדעתי ,אם רוצים לעשות את אמריקה גדולה שוב צריך לעשות רי-פלציה כמו שכתוב בספרים(ארוינג פישר) ולא עבודה פארטאצית. בכלל לא בטוח שחצי עבודה
תשנה את טעמי הציבור (ובדגש על כלל הציבור הצרכני בכלכלות המערב) שנכנס כנראה(בחלק גדול מהמדינות) לטראומת חיסכון
התהליך של הורדת רמות החוב הפרטי לרמות נורמליות לקח בפעם האחרונה כעשור וחצי ואין פה זמן להתמהמה משום שאיננו רוצים שיגדל פה פה דור טראומתי גרזני שיסרב גם בעתיד לקחת הלוואות כשיעורי החוב הפרטי יחזרו לנורמה (והפעם עקב רגולציות – לא בשיעורים הולכים וגדלים משיעור הצמיחה – מה שיוצר בועות וכו').
אהבתיאהבתי
וול סטרית או יותר נכון פעילים מרכזיים בוול סטרית חיפשו כל דרך אפשרית לסיים את השנה ברוח אופטימית תוך עליה במחירי המניות הדבר הזה השתקף היטב במסחר עוד לפני בחירתו של טראמפ לנשיאות..דונאלד טראמפ זה תמריץ
שהצית את העליות אבל הבסיס הוא סיומו החיובי של תקופת ממשלו של הנשיא אובמה אשר הביא תוצאות מקרו חיוביות בשיתוף עם מהלכים אחראים של הפד ובראשו הנגידה ילין ג׳נט..בקשר להזרמה של כספים לשוק ניתן ללמוד מהניסיון של ממשלת פינלנד ניסיון אשר מתקיים לאחרונה במדינה זו..קשה לנבא מה ילד יום במהלך כהונתו של טייקון עסקי כנשיא ארה״ב אבל לאיש ברור לחלוטין שעליו לספק סחורה טובה יש הרבה ציפיות ממנו ואני חושב באופן חיובי שהוא אכן יצליח להזיז את התעשיה הכבדה את התשתיות ויחד איתם יווצרו מקומות עבודה חדשים והצמיחה הכלכלית תגדל או תעלה מעלה..ברור היום לכולם
שאפוריה סביב מהלכיו של הנשיא טראמפ יכולה להסתיים באווירה לא טובה ויחד איתה עלולה להיווצר התחלה של שוק דובי מתמשך כך שהכל פתוח
וכל מספר בימים טרופים אלו זוכה..
אהבתיאהבתי
תזכורת לכולם בעקבות ההתלהבות מטראמפ – שווקי המניות בארה"ב עשו ביצועים טובים יותר תחת נשיאים דמוקרטיים. תחת הדמוקרטים הממוצע עומד על 10.8% לעומת 1.71% תחת הרפובליקאים.
http://www.forbes.com/sites/peterlazaroff/2016/07/26/democrats-vs-republicans-who-is-better-for-the-stock-market/#2a1df0245bfb
אהבתיאהבתי
כתבה יפה מדה מרקר על זכויות הרוב. החוקר הינו ישראלי צעיר ומבריק. מרשים.
http://www.themarker.com/markerweek/markeryear/1.3169436
אהבתיאהבתי
ד' , מאמר יפה וטוב , המאמר האחרון. יש לך אותו בגרסא יותר ארוכה?
כתוב בכותרתו "
"ד"ר ליאב אורגד [הפתיע](*) את העולם האקדמי עם התפישה שגם לרוב מגיעות זכויות"
ובכן , סחבק לא ממש הופתע :
Adam Smith, in 1776 in his book An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations, describes the right of each successive generation, as a group, collectively, to the earth and all the earth possesses.[11] The Declaration of Independence states several group, or collective, rights of the people as well as the states, for example the Right of the People: "whenever any Form of Government becomes destructive of these ends, it is the Right of the People to alter or to abolish it" and the right of the States: "… as Free and Independent States, they have full Power to levy War, conclude Peace, contract Alliances, establish Commerce, and to do all other Acts and Things which Independent States may of right do."
בעוד איאן ראנד אמרה:
"individual rights" is a redundancy, while the expression "collective rights" is a contradiction in terms.
ועל זה נאמר – פחחחח!
(*) &^%$#@! ?
אהבתיאהבתי
תמריץ , נראה שיפן תהיה אולי חלוצה ביציאה ממה שהכלכלן היפני Richard Koo
מכנה :
https://en.wikipedia.org/wiki/Balance_sheet_recession
fכשהיא מורידה את החוב הפרטי (מעריכים שהוא יירד ב כ15% לשנה ביחס לתוצר בשנים הבאות)
While Japan’s estimated gross government debt is now over twice the size of the economy, according to Schulz’s calculations using BOJ data, the shuffle of holdings from private actors like banks and households to the central bank is having a big impact. It means debt in private hands will fall to about 100 percent of GDP in two to three years, from 177 percent just before Prime Minister Shinzo Abe took power in late 2012, he estimates.
https://www.bloomberg.com/news/articles/2016-06-01/japan-s-debt-burden-is-quietly-falling-by-the-most-in-the-world
אהבתיאהבתי
גיא, אהבתי המאמר על יפן.
מצחיק איך זוועת החוב היפני שכל כך הרבה נסערו ממנה, יכולה להיפתר בדרך כה פשוטה. מי ששם יהבו על כך שחשבונאות של כסף לאומי תנבא העתיד, שם השקעתו על קרן הצבי.
אהבתיאהבתי
ראיון מעניין עם ליאב אורגד.
אהבתיאהבתי
ד, חלק גדול מהההבדל בין רפובליקנים ודמוקרטיים קשור לביצועים הקטסטרופליים של השוק תחת הובר ב-1929 לעומת העליות בזמן רוזוולט. זו דוגמה שממחישה שנשיא שמוכן להגדיל משמעותית הגרעון יצליח. ונראה אם יקרה אצל טראמפ.
אהבתיאהבתי
תמריץ, להדפיס כסף כמעט עד אינסוף ולשפוך אותו לידיים פרטיות וציבוריות כמעט תמיד יביא לפריחת הכלכלה בטווח זמן קצר-בינוני. השאלה מתי החגיגה תיגמר ובאיזו דרך.
ביפן הייתה פריחה כזו במשך מספר עשורים שהביא למיתון של כבר שני עשורים (אבל גם הדמוגרפיה פגעה בה). בסין החגיגה עדיין נמשכת.
הדפסת כסף זה תמיד הפיתרון הקל ביותר.
אהבתיאהבתי
הדפסת כסף/הגדלת הגירעון זה צעד בזמן של מיתון וקשיים כלכליים ולא כאשר האבטלה נמצאת ברמה נמוכה כמו ארה"ב והכלכלה במצב טוב מאוד יחסית.
יילן (נגידת הפד) כבר הזהירה מהצעדים של טראמפ כאשר הכלכלה נמצאת במצב טוב יחסית. זה עלול להוביל להתחממות גבוהה מדי של הכלכלה.
רק אתמול פורסם שמחירי הבתים בארה"ב חזרו לרמתם לפני המשבר (בממוצע). תוסיף לזה הדפסת כספים והמחירים עלולים שוב לטפס לגובה רב. במיוחד עם שילוב ההקלות הרגולטוריות…
אהבתיאהבתי
ד' , זה לא בסדר שרק אני קורא כתבות שאתה מקשר אליהם ומפנים ואתה לא עושה כך עם כתבות שלי 🙂
תזכורת:
http://www.theatlantic.com/business/archive/2014/09/government-debt-isnt-the-problemprivate-debt-is/379865/
ראה : בטבלה שהחוב הממשלתי היה עד כ 70% תוצר בזמן הבועה היפנית והחוב הפרטי היה כמעט 300%(!) …( זה שהממשלה היפנית הדפיסה כסף (מונטרי) ולא עשתה מספיק פעילות פיזקלית שמרו על התוצר ברמות של שיא הבועה. ) מה שחשוב להפנים שמה גרם למשבר הוא החוב הפרטי. הורדתו זה מה שצריך לעשות.
Look familiar? Time and again, that’s the story we found: A major financial crisis is preceded by a [runup in private debt] relative to GDP. In fact, there seems to be only one other ingredient required for a crisis: that the absolute level of private debt is high to begin with. We found that almost all instances of rapid debt growth coupled with high overall levels of private debt have led to crises.
To put a finer point on it: For major economies, if the ratio of private debt to GDP is at least 150 percent, and if that ratio grows by at least 18 percent over the course of five years, then a big crisis is likely in the offing.
אהבתיאהבתי
ד ' , כשתהיה צמיחה לא אנמית , יהיה אפשר להעלות את הריבית דבר שימנע בועות שמתרחשות רק כאשר משתמשים בארסנל המוניטרי בלבד בלי להשתמש בארסנל הפיזקלי. אפילו ברננקי שינה דעתו לקראת סוף כהונתו ואמר שאסור לארה"ב להתדרדר מהמדרון הפיזקלי .
האבטלה בראה"ב נמצאת ברמה נמוכה אבל היתה ברמות יותר נמוכות בשנות החמישים.
לגבי שיעור האבטלה המבני – להתייחס אליו כמספר קדוש זה די חרטא.
פרופסור סטפני קלטון הסבירה באחד בקטעים שהבאתי שרואים מתיעודים של ישיבות הפד שהם לא באמת יודעים מהו המספר הקסום הזה.
את ההקטע הזה כבר הבאתי לגבי שעיור התעסוקה המבני .
הוא קצת משמים אבל מבהיר את הנקודה.
אהבתיאהבתי
ד, הריביות עדיין נמוכות מדי. באזור האפס. זה עדיין זמן להגדלת הגרעון.
אהבתיאהבתי
הראיון שהביא ד' עם ליאב אורגד אכן מעניין. אבל גם בעייתי.
א. כפי שציין גיא, "תגליתו החדשנית", שגם לרוב אמורות להיות זכויות, אינה חדשנית כלל. היא רק מזכירה לאנשים משהו שבעבר הלא מאוד רחוק היה מובן מאליו.
בעיני זו דוגמא לעוצמת ההשתלטות של תפיסת העולם הליברלית – אינדיוידואליסטית על האקדמיה, ובעצם גם על כל החשיבה המערבית, עד כדי השכחת כל מה שהיה לפניה.
כתוצאה מכך גם 'חוק הלאום' נתפס כפגיעה מהותית בדמוקרטיה הליברלית, ומעורר חרדות לגבי "קץ הדמוקרטיה (הליברלית) בישראל".
דוגמא בולטת מתחום אחר – יש הרבה מאוד חוקים לגבי זכויות אסירים ואסירים משוחררים, אך אין כמעט חוקים להגנת הכלל / הרוב מפגיעות של פושעים רצציביים. בעיקר, שחרור מהכלא של פדופילים, המסרבים לעבור סירוס כימי, לאחר סיום ריצוי עונשם. לאור המוני מחקרים על פדופילים, ברור מראש שרובם המכריע יחזרו לסורם מיד לאחר שחרורם מהכלא. אבל, עפ'י תפיסת העולם הליברלית, אסור לכלוא אדם על פשעים שאולי יבצע בעתיד. בעבר הופעלו חוקים הכופים בידוד מהחברה ומאסר, אפילו על אנשים חסרי כל כוונות זדוניות, רק כיון שנחשדו כנשאי מגפות. כלומר, טובת הכלל נתפסה כעליונה על טובת היחיד. אבל כיום, לא ניתן להפעיל חוקי בידוד מהחברה, מסוג זה, על פדופילים.
כנראה החשש מחזרת הפשיזם ונוראותיו מחק מהזיכרון אמצעים חיוניים להגנת הרוב או הכלל. הם היו צריכים את ליאב אורגד בכדי שיזכיר להם את מה שניסו, ודי הצליחו, לשכוח.
ב. תיאורו את מדיניות ההגירה של ישראל צבוע בהשקפותיו על הנושא (הדומות מאוד גם להשקפות דבוקת שוקן אם כי הוא הרבה פחות קיצוני מהם). בראש ובראשונה בהשקפתו המוצהרת ש "לרוב אין זכות להישאר רוב לנצח".
הוא טוען שאין לישראל מדיניות הגירה – כשלמעשה יש לה, רק שהיא לא כל כך מוצאת חן בעיניו. מדיניות ההגירה שלנו היא חוק השבות, אבל הוא דורש שישראל תקבל גם המוני מהגרים לא יהודים.
הוא מתייחס ל"מבקשי מקלט" בישראל מאפריקה, כשגם לו מאוד ברור שמדובר בעיקר במהגרי עבודה. ואז מגיע האבסורד הגדול בעיני – שהוא מבקש שיעדיפו אותם על פני "עובדים זרים" חוקיים, שאמורים להישלח חזרה לביתם. שיתנו להם, ורק להם, הכשרה מקצועית רלוונטית וכו'. אבל – סיבת ההעדפה של האפריקאים הלא חוקים על התאילנדים והפיליפינים החוקיים אינה ברורה כלל. אלו ואלו מהגרי עבודה.
הוא כמובן גם לא מאשים את האפריקאים בהסתננות, אלא רק את מדינת ישראל, שמחדליה (לפני הקמת הגדר) איפשרו להם להצליח בכך. במובן מסוים הוא מתייחס אליהם כאל עכברים, שאי אפשר להאשים אותם אלא רק את החור.
הוא אפילו טוען שיש רק 40,000 כאלו. טענה אבסורדית בעיני כל מי שמתמצא בנושא, אך היא מהווה את הבסיס לטענתו שאמור להיות מאוד קל לישראל לקלוט את כולם.
ג. למדתי ממנו שכאשר שואלים מוסלמים בבריטניה האם מוצדק להרוג כשיש פגיעה בדת המוסלמית, האחוז בדור השלישי גדול יותר מאשר בדור השני (ידעתי רק שבדור השני האחוז גדול יותר מבראשון). מבחינתי – חידוש.
אבל זה רק הגביר את תמיהתי כיצד "שכח" להתייחס להשלכות האפשריות של העובדה שרבים מהמסתננים לישראל מאפריקה הם מוסלמים.
#################################################
לא קשור לכלום, אבל יעניין כנראה את המתעניינים ביחסים בינ'ל.
תסריט דמיוני על התפתחות אפשרית ביחסים בין רוסיה, טורקיה, האיחוד האירופי והכורדים.
תמצית: מדינות המערב הצילו לא פעם אחת את טורקיה מכרסום שטחה ע'י הרוסים (בשל חששן מהתחזקות יתר של רוסיה). רק חבירת טורקיה לנאטו הגנה עליה לחלוטין מרוסיה.
אבל התקרבות ארדואן לרוסיה (המפנה עכשיו לארדואן פנים נחמדות, חייכניות, סלחניות ומכבדות), במקביל לקלקול קשריו עם המערב / נאטו, תכניס אותו למלכודת הרוסית.
לאחר שארדואן יאבד את עזרת המערב, רוסיה תוכל לעודד את הכורדים לדרוש להקים מדינה בשטחי מזרח תורכיה, את מדינות הקווקז לדרוש שטחים נתונים במחלוקת עם טורקיה ועוד. כאשר ארדואן ישווע לעזרת המערב – אף אחד כבר לא יהיה מוכן לעזור לו.
לו הייתי טורקית – הייתי נבהלת מתסריט זה.
אהבתיאהבתי
גיא, אם כך אז למה לא לתת לכל אזרח (או מש ק בית) מאה אלף דולר? זה יצמצם משמעותית את אי השוויון, יגדיל את נכסי משקי הבית, יוריד משמעותית יחס החוב לנכסים הפרטי ויתמרץ משמעותית את הצריכה הפרטית.
אהבתיאהבתי
אם צך רק לעקוב אחר השווקים וכשהם עולים להמשיך בכיוון
אז אני מבין שהפעולות שיצרו את בועת הדוט.קום ובועת הסאב פריים, הן מבורכות ונכונות. הרי בשווקים עלו ועלו ועלו
בבלכה
אהבתיאהבתי
ד' , רעיון מצויין
אהבתיאהבתי
קמיליה , תסריט מעניין.
הוא כותב
==========
עכשיו בואו נעצור לרגע ונסתכל מנקודת מבט היסטורית יותר. רוסיה ותורכיה שתיהן הן גירסאות מודרניות של אימפריות בנות כמה מאות שנים. מאז ששתיהן עלו לגדולה החל מהמאה ה 16 בערך, היחסים ביניהן מורכבים משני חלקים: מלחמות, והפוגות בין מלחמות. הספירה הרשמית כוללת לא פחות מ 12 מלחמות, שרובן הסתיימו בסיפוח זוחל של שטחים מתורכיה לרוסיה, ובמקרים רבים הדבר היחיד שמנע מהרוסים לכבוש עוד יותר הוא התערבות של מעצמות המערב (בעיקר צרפת, וקצת בריטניה) שלא רצו לראות את רוסיה מתחזקת יותר מדי ומאיימת על האינטרסים שלהם (ומצד שני הם לא דאגו יותר מדי מהתורכים, שנחשבו חלשים מדי מכדי לאיים על מישהו). במלחמת העולם הראשונה העניינים קצת השתנו עם התפרקות האימפריות ועליית רוסיה הקומוניסטית מצד אחד והרפובליקה התורכית מהצד השני, אבל בסופו של דבר לא זכינו לראות כמה זמן זה יחזיק מעמד – ב 1952 תורכיה הצטרפה לנאט"ו וקיבלה מטריית הגנה מהמערב. מאותו הרגע הרוסים לא יוכלו לתקוף אותם בלי לפתוח מלחמת עולם.
=======
אני חושב שבכל תסריט כזה וההשוואה היסוטורית חשוב להבין את השינויים הדמוגרפיים העצומים שהתרחשו.
רוסיה ב 1900 מנתה 136 מיליון איש כיום 143 מיליון ומתכווצת.
האימפריה העותומנית ב1900 מנתה 36 מיליון . תורכיה לבדה ב1925 מנתה 13 מיליון וכיום כ 80 מיליון. רק הכורדים התורכים מונים כ15 מיליון וצפויים להיות כשלושים ויותר ב2050.
…. אולי גם הרוסים צריכים לחשוש מתסריט כזה.
אהבתיאהבתי
ד' , הרמת לי להנחתה והתפתתי להנחית.
כמובן שמאה אלף דולר במכה זה הרבה.
מתוך הפוסט של תמריץ ===>
עם זאת, יש עדויות מחקריות שהדפסת כסף מדודה שגורמת רק לאינפלציה קלה היא אפקטיבית כי עוברת מתחת לרדאר של הציבור.
אהבתיאהבתי
גיא,
גם הדמוגרפיה של התורכים היא שלילית. מי שמתרבים בתורכיה הם המיעוטים, בעיקר הכורדים, עובדה שהופכת את העתיד הדמוגרפי לשחור יותר מזה של הרוסים.
אהבתיאהבתי
חייל , ידוע. אם מעניין …
קמיליה ואנוכי דיסקסנו העניין פעם כאן בהרחבה
(נראה כי אני לא שוכח דבר ולא לומד דבר 🙂 )
אהבתיאהבתי
גיא, אני גם בעד לקבל 100 אלף דולר לכיס. אחריי המבול
אהבתיאהבתי
חייל , רק להבהיר. התכוונתי שאולי גם על רוסיה לחשוש מתסריט של מדינה כורדית מתעצמת.
אהבתיאהבתי
צפיתי אתמול בסרט תעודה של ערוץ הכנסת "גשר על הבוספורוס".
להערכתי נותן תמורה טובה לזמן הצפייה, אבל לצערי אין לי לינק.
תמצית הסרט מעורבת בתובנותי על הנושא:
טורקיה, מאז ימי שקיעת החליפות העותמנית ואטאטורק, כנמצאת במאבק פנימי קשה בין שני כוחות אדירים ומנוגדים.
[ברוח חג החנוכה – כדוגמת המאבק, שהתחולל בתוך העם היהודי, בין החשמונאים לבין המתייונים
1. הכוח החילוני – מודרני, הפונה מערבה אל העולם הראשון החזק והעשיר
נציג עיקרי — אטאטורק. דיקטטור אנטי דמוקרטי, שכפה על בני עמו מספר אדיר של רפורמות בתקופה זמן קצרה בכדי לנתקו מהמזרח ולקרבו למערב.
הכוח שניסה לשמר את מורשתו הוא צבא טורקיה.
הסתירה הפנימית היא שאימוץ המערביות החילונית אינו יכול לכלול גם את אימוץ הדמוקרטיות. הצבא ביצע סדרת הפיכות צבאיות, אנטי דמוקרטיות, בכדי לנטרל את הכוחות הדתיים שניסו להרים יותר מדי את ראשם בפסאודו דמוקרטיה הטורקית.
2. . הכוח האיסלמי – מסורתי, הפונה מזרחה אל העולם המוסלמי והערבי ומנסה להובילו.
נציג עיקרי – ארדואן. אדם שנבחר, פעם אחרי פעם, ברוב משמעותי. הוא משוכנע, ומנסה לשכנע, שבלתי אפשרי להיות גם מוסלמי וגם חילוני, שצריחי המסגדים הם כיפת המגן של טורקיה ועוד. מבחינתו החמאס הוא תנועה סופר לגיטימית, כי הרי כולם "אחים מוסלמים" (אש'פ חילונים מדי לטעמו). כאשר תקף את שמעון פרס בדבוס, זכה לאהדה ולהערכה אדירה בכל העולם הערבי, ונתפס כגיבורם. להמוני ילדים, בהמוני מדינות מוסלמיות, ניתנו שמות של 'טייפ', 'ראגיב' ו'ארדואן'. הערצה שארדואן אינו יכול, ואינו מוכן לוותר עליה. מכאן, גם אנטי ישראליות בוטה הופכת לחלק אינטגרלי של הכוח האיסלמי – מסורתי.
]
החלק המעניין הוא תיאור כל מדיניות החוץ של טורקיה בעיקר ככלי שנועד לשרת את מדיניות הפנים שלה. לא כדבר החשוב כשלעצמו.
ארדואן ניסה להתקבל לאיחוד האירופי, ולעמוד בסטנדרטים שהציבו לו, רק בכדי להצליח לנטרל את כוחו של הצבא, של מגן החילוניות הטורקית. תכסיס שנועד להשפיע על הפוליטיקה הפנים טורקית ולהקנות לגיטימציה למעשיו.
(האיחוד האירופי, בבורותו לגבי המאבק הפנים טורקי, דרש מטורקיה להפוך לדמוקרטית יותר משהייתה. מה שלמעשה הפך אותה למוסלמית יותר. הוא רק סייע להחליף את הצבא החילוני האנטי דמוקרטי באיסלם האנטי דמוקרטי).
לאחר שהמטרה העיקרית של ארדואן הושגה – הוא למעשה אינו מעוניין יותר להתקרב למערב ולאמץ את ערכיו, אלא דווקא להתרחק ממנו, בכדי למצב עצמו כמנהיג העולם המוסלמי. ומכאן נכונותו להתקרב גם לפוטין.
תסריט כגון "יום הדין של טורקיה מול רוסיה" כנראה לא נלקח בכלל בחשבון ע'י ארדואן.
אהבתיאהבתי
3 מחשבות נוספות על הנושא
1. גם האגו של ארדואן דוחף אותו להעדיף להיות ראש לשועלים (מדינות ערב) מאשר זנב לאריות (מדינות האיחוד האירופי). לא רק דתיותו העמוקה.
2. (המשך רוח חג החנוכה)
החרדים הסיקו מכישלון המרד שאסור לעם היהודי למרוד בגויים, העלולים להתגלות כחזקים ממנו. שעליהם לדכא בכוח את כל הדחפים של העם היהודי לסמוך על עוצמתו, לפתח כוחות צבאיים ולהילחם בעמים אחרים, להגן על עצמם בכוח הזרוע או אפילו לתקוף. לכן חז'ל הפכו את חג החנוכה מחגיגת הניצחון הצבאי של החשמונאים על היוונים, חגיגה לאומית ולא דתית, לעוד חג דתי, שעיקרו נס פח השמן שעשה לנו אלוהים.
אבל הציונים, שחיפשו דוגמא ומופת דווקא לעוצמה צבאית יהודית, ורצו לדחוף את היהודים לחזור להיות "עם נורמלי" / יהדות עם "שרירים", הדגישו דווקא את הניצחון הלאומי של החשמונאים. לא את הנס האלוהי. ואחריהם גם הציונות הדתית בישראל.
ארדואן המדגיש את כוח המגן המאגי של צריחי המסגדים, ודי מתעלם מחשיבות העוצמה הצבאית היחסית (של נאטו ושל הרוסים בהשוואה לעוצמה הצבאית של ארצו), היה ראוי להפוך לדמות המופת של החרדים בדורנו. כנ'ל נסיונותיו להחליש ככל האפשר את הצבא החילוני, ולהכניס לכלא המוני קצינים בכירים או לפטרם.
אהבתיאהבתי
אהבתי קמיליה. הקישור בין ארדואן לחרדים מקורי מאוד.
אהבתיאהבתי
קמיליה, תוספת/תיקון לגבי חנוכה.
סיפור נס פח השמן הוא חדש למדי ודווקא הגירסה הציונית היא הגירסה המקורית. המקור הקדום לגבי 8 ימי החג הוא 8 שיפודים שבהם השתמשו המכבים כלפידים לצורך טיהור המקדש. בעבר היה חג דומה לחנוכה בשם יום ניקנור (לזכר הנצחון הצבאי על ניקנור כולל מעשה דאעש בראשו, מוזכר במגילת תענית) בתאריך של תענית אסתר.
אהבתיאהבתי
קמיליה, תוספת/תיקון לגבי תורכיה.
המאבק העיקרי בתורכיה (לפי ארדואן) הוא פנים מוסלמי בין הגישה של ארדואן (האחים המוסלמים) לבין זו של גולן (לא ממש בקיא בה אבל להבנתי דומה יותר לגישה הסופית)
אהבתיאהבתי
לחייל זקן,
א. נכון. חג חנוכה המקורי היה חג הניצחון של "כוחי ועוצם ידי".
חז'ל, ובעקבותיהם הליטאים בימנו, שאפו לדכא שאיפות שכאלו בעם היהודי.
[כפי שכתב תמריץ בפוסט קודם "לגבי הימניות של החרדים, הם אמנם מאוד שונאים ערבים אבל מבינים את מגבלות הכוח. מה שנקרא בלעג "כוחי ועוצם ידי", ולכן מנהיגותם לעולם לא תלך עם הימין להרפתקאה נגד דעת העולם. זה עמוק בבסיס השקפת העולם החרדית הליטאית ששולטת גם על החסידים והספרדים"].
במסגרת ניסיונות הדיכוי הם גם עיוותו את משמעותו המקורית של חג חנוכה, והפכו אותו לחג המתמקד בנס אלוהי. במקום שהחשמונאים יוצגו ככוח פעיל שמצליח להשיג את מבוקשו באמצעות הפעלת עוצמה, הם הוצגו ככוח סביל שמחכה ומתפלל שיקרו לו ניסים, ומדי פעם הם באמת קורים.
רק בראשית התנועה הציונית, שנלחמה קשות בתפיסות החרדיות, בוצעה חזרה אל משמעותו המקורית של החג. ולראייה שיר החנוכה החילוני – ציוני הידוע "נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד הדם. ויהי – אור!".
הדתיים הלאומיים בימנו הם מעין גשר בין 2 התפיסות המנוגדות. לפי פרשנותם, בחג החנוכה היהודים גם הפעילו עוצמה צבאית וניצחו (התפיסה הציונית חילונית) וגם קרה להם נס אלוהי (התפיסה החרדית).
או, לפי חלק מהפרשנויות היותר "קוקיסטיות" או המשיחיות (אם אני מבינה אותם נכון), הנס האלוהי קרה לחשמונאים בגלל שהפעילו את עוצמתם. כיון שהפכו מפסיבים לאקטיבים. כנראה רמז לכך שאם יפוצצו את מקדש אל אקצה ויציתו מלחמה עם העולם המוסלמי – הם יצליחו להניע את האלוהים להתערב לטובתנו ולעשות לנו את הנס המיוחל.
ב. כפי שאני מבינה זאת, המאבק בין ארדואן לבין גולן הוא מאבק פנימי בתוך המגזר האיסלמיסטי – חרדי – דתי של טורקיה.
בדומה למאבק הפנים דתי או הפנים חרדי מי מייצג את היהדות "הנכונה' והאמיתית", וראוי להנהיג את העם – הליטאים, חסידי גור, סאטמר, חב'ד, הדתים-לאומים, וכו'. מאבק תיאולוגי המעורב במאבק על עמדות כוח והנהגה.
אבל, המאבק העיקרי בתוך טורקיה, מימי אטאטורק ועד ימינו, הוא בין המגזר האיסלמיסטי (בכללותו) לבין המגזר היותר חילוני ויותר קוסמופוליטי המעוניין להתקרב למערב. בין האליטה העשירה והמשכילה, הפרו אירופאית, המרוכזת סביב איסטנבול, לבין אנקרה ורוב הפריפריה הטורקית.
במאבק זה החילונים הולכים ומפסידים. הן בגלל הדמוגרפיה (מס' ילדים של חילונים בהשוואה לדתיים), והן בשל הסתירה הפנימית של המאבק הפרו אירופי. קשה להם לתמוך בלב שלם בכוח האנטי דמוקרטי של הצבא. לכן גם יצאו נגד ניסיון ההפיכה האחרון של הצבא, ותמכו למעשה בארדואן, שהוא אויבם האידיאולוגי הקשה יותר.
למיטב ידיעתי, אין בטורקיה תנועה מקבילה לדתיים לאומיים שלנו, המסוגלים להוות מעין גשר בין שתי תפיסות עולם מאוד מנוגדות. בישראל הקיטוב הולך ומטשטש בשל המוני זרמי בינים.
בטורקיה המגמה היא כנראה ניצחון של צד אחד ותבוסה של האחר. כניעת האויב החילוני המשותף של כל האיסלמיסטים, כנראה רק תגביר את המלחמות הפנימיות על ההנהגה בתוכם. כמו המלחמה הנוכחית בין ארדואן וגולן. זו מלחמה גם על הרבה כסף ועל עמדות כוח והשפעה, לא רק מחלוקת תיאולוגית על הפרשנות הנכונה של האיסלם.
באופן דומה, אני צופה שאם אי פעם החרדים יהפכו לרוב בישראל, ולא יאלצו להתלכד מדי פעם למאבק משותף נגד החילונים או בעד אינטרסים משותפים – המלחמות הפנימיות בתוכם רק ילכו ויחריפו. לא ילכו ויפחתו.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
התייחסות למאבק הפנים תורכי כמאבק של מוסלמים חילוניים בדתיים הוא פשטני. בתורכיה יש מספר קווי שבר שאינם מתיישרים לפי החלוקה הזו. הכורדים הם מוסלמים סונים כמו ארדואן אבל המחתרת שלהם היא חילונית/מרקסיסטית והמאבק שלהם אינו קשור למאבק התרבותי על חילון שמתרחש רק במספר ערים גדולות. נסיון ההפיכה האחרון לא היה חילוני אלא של אנשי גולן. הכורדים במחוזותיהם השונים (כולל בעירק ובסוריה) מפולגים גם לשבטים. בהזדמנות זו כדאי גם לציין שהצבא התורכי הענק מתגלה כגוף חלול ורופס שיחידותיו מתפרקות ונסות מול התנגדות מועטה. כך קרה במספר קרבות הן בסוריה והן בעירק.
אהבתיאהבתי
לחייל זקן,
1. אכן לא התייחסתי בכלל למאבק בכורדים ובתוכם, אלא רק לשסע הפנים טורקי. אני מניחה שיש עוד שסעים פנים טורקיים, אך איני מספיק מתמצאת בנושא.
2. המאבק בחילוניות / במערביות הוא הרבה מעבר למאבק באליטות ההולכות ומתכווצות שסביב איסטנבול. הוא גם מאבק אידיאולוגי במורשתו של אטאטורק (שנתפס עד היום בטורקיה כאבי האומה הטורקית). אטאטורק טען, ושיכנע המוני טורקים, שהדרך של טורקיה לשרוד ולהתעצם היא לחקות, ככל שרק ניתן, את האירופאים. לצורך כך הוא אפילו החליף את סימני הכתב הערביים בסימני כתב לטינים.
על ארדואן להילחם בתפיסה רווחת זו בכדי להצעיד את עמו הרחק מאירופה, ולפנות מזרחה במקום מערבה.
3. בנוגע לחולשתו העכשווית של הצבא הטורקי – נקווה שארדואן אכן יצליח במשימתו להצעיד את טורקיה לימי האימפריה העותמנית, המאוד כושלת ומתפוררת, של ראשית המאה ה 20 (טרום אטאטורק), ולהכתיר את עצמו כחליף (תואר שהוא גם דתי) החדש שלה.
ממעשיו כיום ברור שהוא מוכן להרוס את הצבא הטורקי, בכדי ל"טהרו" מכל מי שאינו נאמן לו ולדרכו. [בדומה לסטלין שעסק בטיהור הקצונה הבכירה של הצבא האדום, עד שהותקף בהפתעה ע'י הנאצים במבצע ברברוסה.]
מה שמזכיר לי את אמירתו של נפוליון "לעולם אל תפריע לאויבים שלך לעשות טעויות". 😊
אהבתיאהבתי
קמיליה,
הצבא העותומני היה טוב בהרבה מהדימוי שלו בלימודי ההיסטוריה. אתאטורק היה מפקד מזהיר באותו צבא שהביס את הבריטים בגליפולי. חיל המצב העותומני בארץ ישראל הצליח לחסל כ30000 חיילים מצבא אלנבי, מספר כפול מכל חללי הציונות במלחמות ובמעשי טרור מאז העלייה ראשונה.
אהבתיאהבתי
קצת לא נעים לי להגיב בנושא לא קשור לפוסט, אבל אם כבר התחיל דיון על המאמר שלי (ותודה על זה – כיף לראות אנשים מתעניינים ומתדיינים על זה), הייתי רוצה להתערב ולהוסיף – המצב הפנימי של תורכיה עוד יותר גרוע ממה שנהוג לחשוב. הרבה שנים של ממשלה איסלאמיסטית מאפשרת לאופוזיציה החילונית להיראות מבחוץ כמו אופוזיציה דמוקרטית, ליברלית, ופרו־מערבית, אבל חשוב לזכור שאחד הזרמים המשמעותיים באופוזיציה החילונית הוא הלאומנות הפאשיסטית שעדיין נפוצה שם היטב, עם ייצוג פוליטי במפלגת ה MHP שזוכה ליותר מ 10% תמיכה במערכות הבחירות האחרונות, ולא מעט גם בתוך המפלגה הרפובליקנית (אולי אפילו רוב? יש לי הרגשה שרוב הליברלים הפרו־מערביים מצביעים ל HDP). אני לא מתמצא מספיק במורשת אתאתורק כדי לשפוט, אבל למיטב הבנתי יש הסכמה פחות או יותר שהלאומנים מייצגים את מורשת אתאתורק יותר מהליברלים. נכון שהוא רצה לחקות את המערב בהרבה מובנים, אבל נראה לי שזה היה יותר כמו שהיפנים בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 רצו לחקות את המערב – על־ידי תיעוש והתעצמות צבאית, והקמת אימפריות קולוניאליסטיות. לא ממש בהקמת דמוקרטיה ליברלית.
אהבתיאהבתי
לשי שפירא,
אני שמחה שהגבת.
למיטב ידיעתי אטאטורק הוא בעצם אבי אבות הלאומנות הטורקית.
העותמנים, כמו כל שליטי האמפריות הגדולות, ניסו לשלוט על המוני לאומים, דתות ושבטים ולדכא את כל המלחמות הפנימיות ביניהם.
הדגש שלו על הלאומיות הטורקית, הביא לחילופי אוכלוסין / לגירוש הנוצרים שחיו דורי דורות במערב טורקיה של היום, בטיעון שהם "יוונים" ולא טורקים. הוא גם זה שליבה את המלחמה הטורקית – כורדית בניסיונותיו למחוק את הלאומיות הכורדית ולאיינה.
___________________________________________________________________
חלק מהערך אטאטורק בויקיפדיה:
הרפובליקה הטורקית נוסדה ב-29 באוקטובר 1923, ומוסטפא כמאל נבחר לנשיאה הראשון. אף על פי שמבחינה חיצונית היה מדובר בדמוקרטיה, מוסטפא היה למעשה דיקטטור, אם כי דיקטטור מתון. יוקרתו, על כל פנים, הייתה כה גבוהה עד שבמשך כל שנות העשרים הייתה ההתנגדות לממשלתו מועטה. מוסטפא העריץ כמה אלמנטים בממשל של ברית המועצות ושל המפלגה הפשיסטית באיטליה, אך לא היה קומוניסט או פאשיסט. המדינה הגנה על הרכוש הפרטי, ומתנגדים פוליטיים לא קיבלו עונש גרוע יותר מהגליה למחוז מרוחק.
מאידך גיסא, מוסטפא כמאל היה לאומן טורקי, השואף ליצירת מדינה טורקית הומוגנית. על פי הסכמה עם הממשלה היוונית, רוב המיעוט היווני גורש מהמדינה, והוחלף בזרם של פליטים טורקים מיוון ומבולגריה. הכורדים לא נרדפו, אך מוסטפא התעקש כי המדובר בטורקים אתנים. נאסר עליהם השימוש בשפתם ובתרבותם."
__________________________________________________________________
החלק המעניין לטעמי הוא שארדואן, כאשר עלה לשלטון, דווקא ניסה לשפר את היחסים עם הכורדים. הוא צידד במתן אפשרות לכורדים ללמד את שפתם בבתי ספר ולהכניס מפלגה כורדית לפרלמנט הטורקי. (מפלגה שסייעה מאוחר יותר לבחירתו החוזרת). להצדקתו טען – "כולנו, גם הטורקים וגם הכורדים, מוסלמים". מגמה לה התנגדו הרבה מאוד חילונים טורקים (כמו גם המיעוטים הלא מוסלמים שחשו, ובצדק, מאויימים).
המכנה המשותף של האיסלם, בין הטורקים לבין הכורדים, לא נתפס בעיניהם כמספיק בכדי להימנע מהנסיון לדכא את הכורדים ולהביסם ע'י נקיטת יד קשה עוד יותר מבעבר. מה עוד שהם קלטו שארדואן, יריבם האידיאולוגי, ארגן לעצמו בדרך זו המוני מצביעים, וכוחם הפוליטי צפוי להיחלש.
מה שמזכיר לי את העובדה שלא רק הליברלים החילוניים הקוסמופוליטים אלא גם הקומוניסטים, האחים המוסלמים וה "מדינה האיסלמית" הם למעשה תומכים נלהבים של הגלובליזציה, ופירוק כל הגבולות הלאומיים. אידיאולוגיות סותרות, ברוב ההיבטים, מזמנות לעיתים שותפים מוזרים לאותה מיטה.
אהבתיאהבתי
2 פוסטים אחרונים מומלצים של קרוגמן.
http://krugman.blogs.nytimes.com/
ב Health Care Fundamentals
הוא מציין שבענייני בריאות רוב האנשים רולסיאנים (מסך הבערות וכו').
ב Infrastructure Delusions
הוא מציין שברננקי , בדומה לקרוגמן עצמו (ובשונה מתמריץ בפוסט לעיל 🙂 ) נהיה פסימי לגבי תוכנית התמריצים של טראמפ( כאן קרוגמן, בדומה לתמריץ , קורא לו קליגולה ומוחק 🙂 )
So investors betting on a big infrastructure push are almost surely deluding themselves
ו
גם : פריידיי נייט מיוזיק
שקשור להשבעת טראמפ היום ובקשה שיתנהג כלפי העולם ברחמים
כי נראה שהעולם על הצד ואולי הזמן חוזר אחרונה.
Ring Them Bells
WRITTEN BY: BOB DYLAN
מהאלבום OH Mercy
And the world’s on its side
And time is running backwards
And so is the bride
אהבתיאהבתי
רק עכשיו התפנתי לקרוא את המאמרים של קרוגמן.
הערותי הצדדיות לנושא:
א. קודם חשבתי שיקח לרוב הדמוקרטים כחודש עד שיסימו להתאבל על ניצחונו של טראמפ. עכשיו אני נאלצת להעריך שהתהליך ימשך שנה, לכל הפחות.
כמות הארס והמרירות שניתזת מקרוגמן רק רומזת לחומרת מצבם.
לדוגמא: (בנוסף לקליגולה / טראמפ)
– "לטראמפ אין כוונה לגבש מדיניות סדורה. הוא עסוק מדי בציוצים על עלבונות מסלבריטאים."
– "אבל אם הרפובליקאים יאלצו לשלם מחיר פוליטי יקר על מדיניות המבוססת על חשיבה משאלתית ובורות – זה לא יוכל לקרות לאנשים שראויים לכך יותר".
אני חוששת שצער, זעם ומרירות אינם משפרים את תהליכי החשיבה ושיקול הדעת של אנשים העוברים אותם. [נדמה לי, לדוגמא, שהוא שכח שגם הוא נמצא על אותה ספינה שעליה נמצאים הרפובליקאים, שלטביעתם הוא כל כך מייחל].
ב. בנושא רפורמת הבריאות קרוגמן מתאר מצב בו קיימות, לכאורה, רק שתי חלופות:
או 1. חלק ניכר מאוכלוסיית ארה'ב, שאינו מספיק עשיר ו/או מספיק צעיר ובריא, לא יקבל שירותים רפואיים. מצב שרוב האוכלוסייה לא יסכים לקבלו
או 2. יש להעביר כספים מהעשירים יחסית לעניים יחסית, ולבצע חלוקה מחדש של הכסף. מצב שרוב הרפובליקאים מתקשים להשלים איתו.
לתפיסתי קיימת בארה'ב חלופה שלישית, שקרוגמן בוחר להתעלם ממנה – לספק יותר שירותים רפואים, ליותר אנשים, בלי להוציא מכיסי האמידים ולו דולר נוסף אחד.
לגרום לכך שמערכת הבריאות של ארה'ב, המצטיינת בחוסר יעילותה בכל השוואה בינ'ל של מערכות בריאות, תאלץ להתייעל קצת.
האמריקאים מוציאים כ 18% מהתל'ג שלהם על בריאות (מקום ראשון בעולם, בפער אדיר מהמקום השני) אבל בכל מדדי התפוקות של מערכות בריאות (כמו תוחלת חיים ואחוז תמותת תינוקות) ארה'ב ממוקמת בתחתית טבלאות המדינות המפותחות.
מערכת כל כך לא יעילה מהווה הזדמנות אדירה למבקשים לקבל יותר תפוקות בפחות הוצאות.
זה יחייב כמובן מלחמה אדירה בכל קבוצות הלחץ, הנהנות מהמצב החולני הנוכחי.
אבל אולי, אם הסלבריטאים, והפרשנים המהוללים כדוגמת קרוגמן, יפסיקו להעסיק את טראמפ בעלבונות הטיפשיים שהם מטיחים בו, הוא יצליח לזעזע קצת את מערכת הבריאות החולה הזו.
כנראה סיכוי קטן, אך (עדיין?) לא אפסי.
אהבתיאהבתי
אולי הפיתרון שירצה את הרפובליקנים הוא לשכפל את אובמה קר עם הבדל אחד. במקום לקנוס את מי שלא רוכש ביטוח בריאות, יש להעניק למי שכן רוכש הטבת מס. האפקט הוא אותו אפקט בפועל אבל התחושה הפסיכולוגית של הציבור שונה לגמרי.
אהבתיאהבתי
קמיליה.אלו היו עוד פוסטים עדינים של קרוגמן. נראה לי ש קרוגמן החליט למצב עצמו כארכי נמסיס של טראמפ.
מעניין ,ויהיה מעניין לעקוב. אמרנו באחד הפוסטים הקודמים שהוא
אולי חושב עצמו לברוטוס מול יוליוס קיסר. אולי השוואה יותר מתאימה תהיה לומר שהוא מזכיר את מרקוס טוליוס קיקרו, אמן הפרוזה וחד והלשון בנאומיו נגד מרקוס אנטוניוס . כשהקושרים הפסידו תלו את הראש והידיים של
קיקרו על בימת הנואמים בסנט. … אז אולי כדי לקרוגמן קצת להיזהר עם ההשוואות לאימפריה ותקופת סוף הרפובליקה בשביל לא לתת לטרמפ רעיונות.
אהבתיאהבתי