זה לא אישי

החלטתי לשנות את מדיניות התגובות בבלוג. עד היום הקפדתי באופן די פנאטי על חופש ביטוי מלא.   אני מעריץ גדול של חופש ביטוי. אפילו אין לי בעיה שינהלו פה בבלוג דיון על רעיונות השקעה ספציפיים בניגוד לאלו שאוסרים על כך כי יש להם פוביה מההוראות או ההוראות כביכול של הרשות לניירות ערך בנושא.

אבל החלטתי שמעתה והלאה התייחסויות שנראות לי מעליבות באופן אישי פשוט יימחקו ברגע שאראה אותן. אפשר לרדת על ביבי ושרה, אם מתעקשים, אבל בהחלט לא על מגיבים עמיתים בבלוג. מחמאות או אף ביקורות בונות יתקבלו בברכה. תתקבל בברכה גם ביקורת נוקבת וחריפה כל עוד היא לגוף העניין ולא לגוף האדם. מקובל פה להיות ארסי כלפי רעיון, אך לא כלפי אדם.

אמחק עלבונות ונראה לי שאמחק אפילו תגובות לעלבונות. בעיקר אני רוצה שהמבקרים פה בבלוג יחוו הנאה אינטלקטואלית ועניין ולא מפח נפש ועלבון.

מודעות פרסומת

23 תגובות to “זה לא אישי”

  1. חייל זקן Says:

    תמריץ,
    מותר להשתמש במילה קוק*ינל?

    אהבתי

  2. אוריהיפו Says:

    חייל זקן, אתה יכול לכנות את תמריץ קוקסינל זו לא ביקורת אישית, רק לקמיליה אתה לא יכול לקרוא את זה.

    אהבתי

  3. Georgvon1 Says:

    מותר לכנות אדם במילה 'בור'?

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    כל המילים מותרות.

    אהבתי

  5. ד Says:

    תמריץ, אני תומך במדיניות החדשה הזו.

    אוריהיפו, אני באמת מתגעגע לתגובות שלך!! אני ממש לא מבין למה אתה לוקח כל כך אישית את קמיליה ומשקיע כל כך הרבה אנרגיה בה. אתה לא חייב לקרוא אותה ולא להגיב לה. אני במקומך הייתי מתעלם מקיומה וזהו.

    אהבתי

  6. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    גם אני תומכת בצורך להציב גבולות.
    עליך רק להישמר שהמטוטלת לא תנוע מקיצוניות אחת, של "הכל מותר", לקיצוניות השנייה.
    מה שמזכיר לי את אחת העצות הטובות שקיבלתי לגידול ילדים – חישבי עשר פעמים לפני שאת אומרת על משהו לא / אסור. אבל אחרי שאסרת משהו את חייבת לטרוח לאכוף זאת, ולא לסגת גם כשאין לך כוחות או מול בכי, נדנודים וצעקות.

    וברוח קלילה יותר – תמונות מהאינסטגרם של טראמפ כמלכה אליזבט. כמה שניות ממש משעשעות.

    https://www.instagram.com/ogtrumpqueen/

    אהבתי

  7. יעקוב מירון Says:

    "זה לא אישי"……מזכיר לי את האימרה של חברי קוזה נוססטרו האיטלקית בניו יורק אשר נאמרים לחבר כנופיה מתחרה או לאיש עסקים אשר סרח והלשין לרשויות לפני הוצאתו להורג..
    בכל מקרה אני חושב שיש מקום לבקש גישה סובלנית מכל מי שמגיב בכתב או בעל פה בכל פורום בישראל..לאחרונה אני קורא תגובות מרושעות נגד עדות נגד חרדים נגד סתם בני אדם באתרים מכובדים בישראל חלק מהתגובות הם הסתה פרוע וחלקם ממש גזענות ואנטישמיות מודגשת..אני רק לא מבין את עורכי גלובס דה מרקר ynet ואחרים מדוע הם מגלים סובלנות לסוג כזה של תגובות ולא מוחקים אותן ..?
    לתת חסינות לפושעים ווירטואלים מסוג זה של מסיתים גזעניים ואנטישמים וכל זה כאן במדינה יהודית לכאורה זאת לגיטימציה ועידוד לפורענות והפקרות..מדינת ישראל כבר לא כל כך יהודית לפחות זה מה שרואים בשטח ובצורת ההתנהגות של חלק מהאזרחים מכל העדות ומכל הלאומים וזה מאוד מאוד מקומם ומצער…

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    מירון, אתה כבר מכניסני לשדה מוקשים. אם אסור לכתוב נגד חרדים, למה יהיה מותר לכתוב נגד מוסלמים או פלסטינים? ואם אסור לכתוב נגדם, אז אהפוך להיות אתר משתיק דעות שהתקינות הפוליטית סירסה אותו לחלוטין.
    כאן בפוסט התייחסתי למשהו אחר, לכתוב באופן אישי נגד מגיבים אחרים. לא הטלתי חרם על דיבור בהכללה נגד קבוצה, אפילו לא על מיזוגניה בגבולות הסביר. רק על מיזוגניה שמוכוונת באופן אישי למגיבה עמיתה.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    קמיליה, את צודקת. לכן מלכתחילה רציתי להנהיג מדיניות שבה הכול מותר. נדמה לי שמחקתי עד היום רק התבטאות אחת של מגיב נגד מגיב, מאוד מאוד גסה וגרפית. אבל הגעתי לנקודה שבה נראה לי שעלינו על מגלשה כלפי מטה.

    אהבתי

  10. קמיליה Says:

    בהמשך לדיון שהתנהל בבלוג על הסכם בגין – סאדאת.

    אפשר לקפוץ ישר לפרק השני, מתוך שלושה, בבלוג של אורי הייטנר על יזהר סמילנסקי, שכותרתו NEVER (תגובת סאדאת לבקשת קארטר שיתפשר על משהו).

    סמילנסקי התנגד עקרונית להסכם שלא חייב את סאדאת לפשרה כלשהי עם ישראל, ולו על אחוז אחד בלבד משטח סיני + דן בהשלכות חוסר נכונות הערבים להתפשר עם ישראל על תפיסת ישראל בעולם כיישות לא לגיטימית שהורתה בחטא והמשך קיומה בחטא.

    יזהר סמילנסקי נתפס בעבר בצד היוני של מפלגת העבודה. כיום עמדותיו היו משייכות אותו לניצים של הליכוד. מה שמעיד על התזוזה הגדולה שמאלה שעברה מפלגת העבודה מאז הסכמי קמפ דיוויד.

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685

    אהבתי

  11. חושב בקול Says:

    מיזוגניה היא מילה של שיחדש

    אהבתי

  12. מירון יעקוב Says:

    תמריץ אני בהחלט מבין את הדרישה שלך שלא לפגוע במגיבים באופן אישי ואני מסכים עם השקפה זו..בכל מקרה מצאתי הזדמנות להתלונן על התנהגות של מגיבים באתרים מסחריים ולא חלילה בבלוג שלך היות וכאן השפה בנושאים הקשורים לעדות לדתות ובמיוחד לחרדים היא יותר מאוזנת ולא משמיצה באופן בוטה..אני ממליץ לך להזמין לקרוא ולהגיב בבלוג שלך גם לבעלי דעות שונות או דרך חיים שונה ממה שנחשב מקובל אצלך כנורמליות לרבות למוסלמים אדוקים במיוחד כאלה שמתנגדים לכל צורה של אלימות ויש רבים כאלה אלא קולם לא נשמע ברבים..

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    סיני הוא אדמה מצרית לפי המשפט הבינלאומי. לא היה סביר לצפות מסאדאת לוותר. אהוד ברק גם כן סירב לוותר על רצועה צרה ליד הכנרת ששייכת לישראל לפי החוק הבינלאומי וכך ניצלנו ממסירת הגולן.

    אהבתי

  14. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    שאלת הריבונות עפי' המשפט הבינ'ל אינה רלוונטית. מותר לריבון לתת חלק מאדמתו לצד השני במהלך מו'מ בין שני צדדים. מצרים גם "מכרה" לסעודים שני איים בים סוף, וויתרה על הריבונות עליהם. כיום הגרמנים לוחצים על יוון למכור מספר איים שבריבונותה למרבה במחיר בכדי להחזיר את חובותיה.

    גם אני מאוד שמחה שאסאד סרב לקבל ולו טיפה פחות מהתקדים שקבעו בגין וסאדאת. אבל, אי אפשר להסיק מכך שתקדים זה אינו מאוד בעייתי. להפך.

    הנקודה שמעלה סמילנסקי, בפרשנותו של הייטנר, היא העובדה שמצרים, כמו גם שאר העולם, לא נאלצו להכיר בזכותה של ישראל לשרטט קווים אדומים כלשהם, ולהגיד עליהם NEVER. שישראל ומצרים הם שני צדדים שווי ערך ושווי צדק, ובמו'מ שניהם אמורים לוותר על משהו. אחרת – צד אחד נתפס כשודד שנתבע להחזיר את מה ששדד, ותו לא.

    בעיני הבעיה העיקרית של הסכם קמפ דיוויד היא שבגין הסכים לקבל מהמצרים את רצועת עזה על כל תושביה. צרה שהולכת וגדלה מדי יום בחדרי הלידה בעזה, וככל שהמים בעזה הולכים מתמלחים ומתמעטים.

    סמילנסקי / הייטנר מתייחסים לנקודה אחרת. בעיני גם זו נקודה נכונה, אם כי פחות חשובה.

    קטע מהבלוג של הייטנר:
    =======================================================

    היום, לאחר ועידת קמפ-דיוויד… לא רק הגולן, בקעת הירדן וחלק מירושלים, אינם ודאיים עוד בידי ישראל, אלא, כפופים לאותה צעקה, גם רמלה ולוד בספק, ויפו ואשקלון ומה לא – בספק, וכל עוד פליט פלשתינאי אחד לא חזר ואינו יושב במקומו ולא פּוּצָה פיצוי מלא – עדין ישראל בספק, ומעשיה חתומים בחותם העושק".
    כיון שהעולם קיבל זאת, ולמעשה, בקמפ-דיוויד גם ישראל קיבלה זאת, המצב שנוצר הוא ש"העולם קיבל את המיתולוגיה של העושק, ואת כוח הווטו הנובע מהכרה זו", כוח הווטו של הערבים… "העולם דוחה את הטיעון הציוני ואת המיתוס ההיסטורי היהודי. לעם היהודי אין הכרה בתודעת העולם, ולא למדינת היהודים. … אילו ידעה להאריך נשימה ולא לוותר על אחוז אחד סמלי, כדי שידחה את האקסיומה המצרית, והייתה נכונה להחזיר תשעים ותשעה אחוזים ורק לומר never נחוש על האחוז האחרון והאחד הזה – היה העולם חייב להכיר כי גם ישראל כאן… ששני הצדדים שווי ערך ושווי צדק. והערבים היו חייבים להודות ולהכיר בממשותה של ישראל ולהודות בה כמציאות היסטורית, כנוכחות בזכות מלאה ופטורה מהצטדקויות, וגם היו חייבים אז באוזני עולם כי המציאות במזרח התיכון נשתנתה ואין להחזיר עוד את הגלגל".

    יזהר ראה בדאגה רבה ובחומרה רבה את המציאות שנוצרה בעקבות הכניעה הישראלית לתובענות הזאת. "בלי הכרה זו, שנובעת מוויתור הדדי על יחסי מאה אחוז ולא פחות, אין הכרה שיושב כאן עם יהודי כדין, אלא יושב שודד שעשק וחויב להחזיר הכל, לפני שידברו אתו ויתייחסו אליו. בלי עמידה עיקשת על כך יהיו הגבולות, כל גבולות שהם, בלתי סופיים, וממשותה הפיסית של ריבונות ישראל תהיה מוטלת בספק".

    לכאורה, מהו האחוז האחד, שעליו דרש יזהר להתעקש? מהו אחוז אחד מול 99 אחוזים? מהו האחוז האחד, ששווה בעטיו לסכן את היכולת להגיע להסכם שלום, כאשר הוא עצמו מוכן לוותר על 99%? מה ההיגיון?

    ההיגיון הוא, שכאשר הצד הערבי חושב שהוא פטור מראש מכל הליכה לקראת ישראל, הוא למעשה אינו מכיר בריבונותה. ואם אין הוא מכיר בריבונותה, איזה מן שלום זה?

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    אבל זה ברור מאליו בעיניי שנקודת שיווי המשקל שתתאים לשני הצדדים היא זו שתואמת לעמדה הבינלאומית. לכן יש כל כך הרבה כוח וחשיבות להכרה בינלאומית.

    אהבתי

  16. חייל זקן Says:

    תמריץ,
    אהוד ברק ברק לא התעקש על רצועה צרה אלא על הגבול הבינלאומי (סייקס פיקו) כשהסורים רצו הכרה בשטחים שכבשו לאחר 48. שטח המחלוקת היה בדרום (אזור חמת גדר) אבל בצפון היתה לסורים גישה לכינרת כך שהגבול היה עובר במרכז הכינרת.

    אהבתי

  17. אוריהיפו Says:

    ד, זו לא קמיליה הבעיה שלי, היא סתם קאצ'קה, זה תמריץ הבעיה, אבדתי את ההערכה שלי כלפיו אז למי יש לי לכתוב? אם הוא מתלהב מהתגובות שלה שכמו שתארה יפה מישהי אין להם שום עומק ושום ערך, אז אני כבר מתחיל להתיחס לכל דעה ורעיון שלו עם אמינות מופחתת. תראה את התגובה שלה פה מ10:22, חסרת ערך, קישקוש בלבוש, לא תורם כלום, ותמריץ מתיחס אליה ודעותיה הפושרות בכובד ראש, אז למי יש לי לכתוב? היה לי דבר דומה עם דני אורבך, קראתי בהנאה את הפרשנות שלו לארועים שארעו בדרום מזרח אסיב קודם למלחמת העולם, זו ההתמחות שלו בדוקטורט, ואז הוא נכנס לפוליטיקה והראה שהוא משוחד ולא מקבל ביקורת אז התחלתי גם להטיל ספק בעיבוד נתונים שלו בכל הדברים שהוא כותב. מישהי תארה יפה ודי בקצרה את קמיליה וזה רק הרגיז את תמריץ במקום לקבל את זה שאולי יש לו בעיה. פעם חשבתי כמוהו שצריך להיות סובלני עם כותבים אבל אז הגעתי למסקנה שיש כאלו שמעצבים ומבריחים מגיבים איכותיים יותר. קמיליה בוודאי שאינה איכותית, היא מתוסבכת ואם תמריץ נותן במה למישהי עם בעיות נפשיות זה על חשבון הערכה כלפיו ועל חשבון מגיבים אחרים. במשך שנים המלצתי לחברים לבוא לבלוג של תמריץ, כתבתי באתרים שונים הפניה לבלוג שלו ומה שלא יכולתי לעשות בשכל עשיתי בהשקעה ועכשיו אני חושב שפשוט היתי טיפש, היתי צריך להיות אגואיסט

    אהבתי

  18. גיא Says:

    מסכים בקשר הצורך להיות אגואיסט.
    שכחת את ההתהפכות על קרני.
    אם היית חובב עומק אמיתי הייתי לפחות מבין אחרי שלוש שנים את
    עקרונות האמ.אמ.טי שתמריץ הקדיש להם הרבה פוסטים. אני מדגיש מבין
    ולא מסכים. אין חובה להסכים. . אם מישהו היה רוצה להיות גס ובוטה איתך היה יכול להכיר לך על כך בצורה משפילה.

    אהבתי

  19. גיא Says:

    גם מישהי הייתה יכולה להעיר בצורה אסרטיבית לקמיליה שלדעתה קמיליה מנהלת מלחמות התשה.להסביר קצת ולסרב להתדיין איתה להבא. עמדה לגיטימית. אני לא מסכים איתה. למה צריך להשפיל? ההשפלה מרגיזה אותי אם אתה שואל ואני מניח שגם את תמריץ. לעניות דעתי הצנועה הצורך להשפיל הוא זה שנראה על תסביכים נפשיים.

    אהבתי

  20. גיא Says:

    אורי, ומה הקטע? התיקון שהצעת לא התקבל? אחרי שניסית הרבה הפעמים.
    אז פתאום להרוס לתמרי ץ את הבלוג?

    עקרון חשוב לחיים :
    לא כל מסיבה שלא הזמינו אותך (או שאתה לא רוצה להיות בה)היא בהכרח מסיבה גרועה.

    אהבתי

  21. גיא Says:

    ועוד דבר.
    מישהי , קמיליה [עקצה] את ד' על משהו עם גישה ילדותית. זו לא השפלה. זה גם לא סדרתי וכמו שאמר פופוביץ
    "אתה חייב לדעת לחטוף עקיצה ולדעת לעקוץ בחזרה, להרגיש בנוח. אנחנו צריכים שהשחקנים יבינו שהם חלק מפאזל"

    וחוצמזה , רק אלוהים והדון לוקחים הכל אישי:
    “Tom, don't let anybody kid you. It's all personal, every bit of business. Every piece of shit every man has to eat every day of his life is personal. They call it business. OK. But it's personal as hell. You know where I learned that from? The Don. My old man. The Godfather. If a bolt of lightning hit a friend of his the old man would take it personal. He took my going into the Marines personal. That's what makes him great. The Great Don. He takes everything personal Like God. He knows every feather that falls from the tail of a sparrow or however the hell it goes? Right? And you know something? Accidents don't happen to people who take accidents as a personal insult.”
    ― Mario Puzo, The Godfather

    אהבתי

  22. גיא Says:

    ארבע זה לא מספר טוב. לא טוב ארבע תגובות ברצף. עדיף חמש.

    אהבתי

  23. גיא Says:

    ואם כבר רוצים להעליב מישהו אני מציע לעשות זאת בצורה תרבותית,מכובדת שלא משפילה ומלבינה פנים ברבים ולתרגל בזמן הפנוי את המיומנות הפולנית של "המחמאה הטרויינית"(*).

    * מחמאה הניתנת לקורבן הגורמת לו להרגיש שמח וטוב לבב
    ואחר 5 דקות מתפוצצת לו בפנים כשהבין שהולבנו פניו.

    אהבתי

התגובות סגורות.


%d בלוגרים אהבו את זה: