מס מיותר, או שמיותרים כל השאר?

מס הדירה השלישית של כחלון אינו פופולארי במיוחד בלשון המעטה. אף על פי כן אני רוצה להציע ניסוי חשיבה – למה בעצם שלא נוותר כמעט על כל מס אחר ונגבה אך ורק מס דירה שכזה. לא רק מהדירה השלישית אלא כבר מהדירה הראשונה. כל אחד ישלם מס דטרמיניסטי על פי שטח דירתו, המעמד הסוציו אקונומי של השכונה בה גר, מידת הפריפריאליות של היישוב ואולי עד כמה פרמטרים גלויים ולא שנויים במחלוקת. הרעיון נשמע מוגזם מכדי שאמציאו בעצמי. כמתואר בערך בוויקיפדיה האנגלית, רעיון למס מרכזי דומה על ערך הקרקע עלה בדעתם של גדולי הכלכלנים כבר לפני מאות שנים. זו בעצם הפיכת הארנונה למס העיקרי ואולי אף היחיד.

יש למיסוי דירה שכזה יתרונות ברורים. קשה לחמוק ממנו – הכול רשום בטאבו. הוא מעודד חיסכון באחד המשאבים הנמצאים במחסור כבד – נדל"ן. הוא פרוגרסיבי – העשיר והעני אינם גרים באותו סוג דיור ולכן לא ישלמו אותו מס. הוא מתמרץ מגורים בפריפריה הזולה. בהנחה שגם תאגידים ישלמו מס על משרדיהם, זהו תמריץ רב עוצמה לגידול בתעסוקה בפריפריה שבה מיסוי המבנים זול, או לחילופין לעידוד עבודה מהבית שחוסכת גם פקקים, דלק ובניית כבישים. מס כזה בוודאי מתגלגל על שוכרים, אך אין רע בכך. גם מי ששוכר תופס משאבי קרקע ולפיכך חייב לשלם עליהם. המס יהווה תמריץ כביר נגד הותרת דירות רפאים ריקות וסביר להניח שיחסל התופעה כליל. בניגוד למסים הישירים המקובלים הוא לא יהווה תמריץ נגד יזמות והצלחה. משרד האוצר מצדו לא יתמהמה במציאת תקציבים לקידום בנייה חדשה. יותר מבנים משמעותם יותר כסף בקופת המדינה.

הרבה הוצאות נוספות קשורות בדירה גדולה ולכן מיסוי הדירה ממסה אותן בעקיפין. חשבון חשמל, עוזרת בית, מים למי שגר בבית עם גינה. בדירה קטנה גם אין מקום לאחסן יותר מדי דברים ולכן קונים עבורה פחות מוצרים. לא תמיד התנהגות זו בהכרח מייעלת כלכלית – כנראה ארוחה במסעדה דורשת יותר משאבים כלכליים מהכנת אוכל בבית עם שלל צלחות וכלי מטבח, אבל לרוב כן.

מס כזה יהיה תמריץ נגד הגדלת המשפחה שדורשת שטח מגורים גדול יותר. לרוב מדינות בימינו יהיו מעוניינות בתמריץ ההפוך ורוצות לראות יותר ילודה בתחומן. אין זה קשה לתקן בעיה זאת על ידי הנחה במס עבור כל דייר נוסף. גם תיקון כזה מעורר שאלות כי מפלה רווקים וגרושים שבלאו הכי מגורים לבד אינם קלים להם כלכלית. מצד שני כך נשיג תמיכת החרדים.

עוד בעיות שאפשר לחשוב עליהן נוגעות למצבו של מי שגר בדירה יקרה אך מצוי במצב זמני של חוסר תעסוקה או עוני או שפרש עם פנסיה לא מספקת, המס יחייבו לעזוב הדירה במהירות ולעתים בעיצומו של משבר אישי או משפחתי. אפשר לתהות מה יקרה בשכונת עוני העוברת תהליכי ג'נטריפיקציה. האם הדיירים הוותיקים האומללים יצטרכו לשלם במסים את מחיר הגירת הצעירים מעלי המחירים? זו כמובן דילמה הדומה למדי לשאלת המעבר לבניין חדש בהסדר פינוי בינוי כאשר ידוע שהבניין ידרוש תשלום דמי ועד בית גבוהים. אבל אם מס הדירה יהיה מס המדינה המרכזי, הסכום המדובר יהיה עוד גבוה בהרבה ובלתי אפשרי לדיירים ותיקים בבניינים ישנים. כל פיתרון אד הוק לסיטואציה כזו יפתל ויסבך את מערכת המס ויחולל תמריצים מעוותים. ומה עם בנייה בלתי חוקית? זו כבר לא תהיה רק בנייה בעייתית אלא גם העלמת מס כי לא תירשם בספרי גובי המסים.

לו הייתי נבחר לכנסת לא הייתי מנסה לקדם הרעיון ולמען האמת גם לא את החוק הנוכחי המיותר של כחלון. ועדיין מעניין להשתעשע במחשבות על שינוי דרמטי של מערכת המס, כי הבנה של מסים ומשמעותם היא פתח להבנת תמריצים והשפעתם.