דממה בערך

לפני כמה שנים הייתה תסיסה גדולה בבלוגים ובפורומים של השקעות ערך בבלוגוספירה העברית. מאז למיטב ידיעתי, הכול כמעט דמם. אתר ספונסר פעיל אבל זו אינה זירה לציידי ערך, ואילו הטיפוסים היותר מחושבים שנמצאים בפורומים של הסולידית מתרכזים רק בחישובים קטנוניים של עמלות תעודת סל. מה נגדע? ייתכן שהדבר קשור לתפוצתה של הוראה תמהונית של הרשות לניירות ערך שאולי פורשה גם בצורה קיצונית, כאילו לא ניתן לדבר בשבח מנייה באינטרנט. אין לישראל חוקה מפורשת ולכן התקבל על דעת הגולשים הרעיון שערך חוקתי מוגן ומרכזי כמו חופש הביטוי ייסתר על ידי הוראה לא ברורה ולא אפויה עד הסוף של איזה פקיד ברשות ממשלתית מוכת אובססיה לרגולציה.

אבל נראה לי שישנה סיבה יסודית יותר – משהו פגום מהשורש בקונספט של השקעות ערך. על פי שיטה זו, אדם אמור לבחור מניות בפינצטה בשיטה מסוימת המנסה לאמוד ערך אמיתי של חברה לאורך שנים ולבנות על כך שיהיו שנים טובות יותר ושנים טובות פחות, אבל בטווח הארוך הוא יכה את הממוצע של מדדי המניות. אבל מאין לו לדעת שבטווח הארוך הוא יכה את הממוצע? יש לו שתי אפשרויות: הראשונה היא להניח ששיטתו דומה לזו של בן גרהם, וורן באפט ואחרים שהצליחו להכות הממוצע ולכן גם הוא צפוי לנחול הצלחה. זו הנחה מאוד בעייתית: ייתכן שתנאי השוק השתנו והשקעת ערך כבר לא עובדת. ייתכן גם שהמשקיע לוקה בפרשנות שלו לגרהם ובאפט ואינו רואה דברים שהיו ברורים להם אינטואיטיבית ולכן אינו צפוי להצליח כמותם.

האפשרות השנייה עבור משקיע הערך לוודא שהוא עוקף הממוצע היא פשוט לעקוב אחרי הצלחותיו מיום ליום. להתמלא בביטחון עם כל הישג ולתת לציפורי הספק לצייץ בו עם בוא הכשלונות. אבל זו אסטרטגיה שכמעט תמיד תסתיים בנסיגה עם זנב שמוט בזמן הגרוע ביותר, הזמן שבו הצטברו כל כך הרבה כישלונות עד שהתשואות נופלות משמעותית מאלו שהייתה נותנת השקעה במדדים. זו יכולה להיות נסיגה מצערת בזמן הלא נכון, זמן שיכול לבוא שנייה לפני התאוששות מופלאה, אם רק הייתה ניתנת לאסטרטגיה עוד הזדמנות.

אפילו מי שסומך על עצמו איכשהו שלא יפול במלכודת הפסיכולוגית צריך לשאול את עצמו אם אינו תלוי באחרים וברעיונותיהם לבחירת מניות, כמו בלוגרים, נותני עצות בפורומים או מנהלי קרנות. אפילו אם הוא לא ישפיל ראש בזמן של כישלון, יכול להיות שהם כן ואז כשיאבד את המשענת שלו, גם ממנו תצא רוח ההשקעה הסלקטיבית, ובעיתוי גרוע במיוחד.