כורי הביטקוין מוונצואלה

אני מאוד אוהב לקרוא על הסיטואציות הקיצוניות ביותר שבני אדם מוצאים עצמם בתוכן. ההתנהלות האנושית במצבים הקשים ויוצאי הדופן ביותר מלמדת הרבה. אני לא לבד. עובדה שבכל חנות שמוכרת ספרי עיון, המדפים גדושים בספרים המסקרים את שש שנות מלחמת העולם השנייה, תקופה קצרה ביחס אבל קיצונית.

בכלכלה בת זמננו ונצואלה הפכה למדינה המסמלת נקודת קיצון סוציאליסטית בעולם קפיטליסטי. אנשים נורמליים במדינה שהייתה בעבר מדינה עשירה הפכו לשבויים בעל כורחם של מלחמתם של צ'אבס ומדורו בשוק החופשי. 

כתבה מאלפת במגזין הליבטריאני האמריקני ריזן מתארת את פריחת כריית הביטקוין בוונצואלה כדרך התמודדות מרתקת של אזרחים מתוחכמים עם ההתנהלות של מדינתם.

ונצואלה היא ארץ השרויה במחסור חריף, אך מנהיגיה רואים עצמם כלא כפופים לחוקי הכלכלה. הם מרשים לעצמם לסבסד את צריכת האנרגיה במדינה, וחשבון החשמל בוונצואלה, לפחות בזמנים שבהם זורם חשמל, הוא זול במיוחד.

כריית ביטקוין, כלומר מציאת מספרים אשר מקיימים את החוקיות הנדרשת בחוקי הביטקוין לשם תחזוק המטבע, היא מלאכה הצורכת הרבה חשמל בשל השימוש האינטנסיבי במעבדי מחשב. הכורים מנצלים בחוכמה את הארביטראז' בין מחיר החשמל בוונצואלה לבין מחירו בשאר העולם כדי להשיג ביטקוין, שאת תמורתו ניתן לקבל במט"ח הנדיר כל כך בוונצואלה.

את הביטקוין ניתן להמיר לאוכל ולשתיה באמצעות אמזון ועל ידי שירות משלוחים מתווך בין מיאמי לקרקאס. כמתואר בכתבה, הביטקוין מאפשר לכוריו להשיג תרופות המצויות במחסור או לחלק רבעי עוף בין בני משפחתם. 

הביטקוין אינו נקי מספקות ומבעיות, אבל הסיפור מוונצואלה ממחיש שבתנאים פוליטיים קשים הוא יכול להיות מגנו של היחיד מול הרודנות.

8 תגובות בנושא “כורי הביטקוין מוונצואלה

  1. א. איני מבינה מספיק את רעיון הביטקויין, אבל קשה לי להשתחרר מהמחשבה שמדובר בהונאת פונזי / פרמידה טיפוסית, שעתידה לקרוס יום אחד ברעש גדול, ולהותיר המוני אנשים אומללים שכל חסכונותיהם הפכו לחסרי ערך.
    מצד שני, לו הייתי חיה במדינה בה ההווה בלתי נסבל, יתכן והייתי מתפתה להצטרף ולהרוויח משהו בהווה. במצבי דחק קיצוניים, של העדר מזון ותרופות – שיקולים לטווח רחוק הופכים כנראה למותרות.

    ב. בכל המדינות הקומוניסטיות התפתח שוק שחור משגשג, שאפשר רמת חיים כמעט סבירה לקונים ולמוכרים בו, אבל בסיכון גבוה למאסר ע'י השלטונות.
    וונצואלה אינה ייחודית בכך. השוני העיקרי בינה לבין המדינות הקומוניסטיות הוותיקות יותר הוא בכך שוונצואלה (עדין?) לא סגרה לחלוטין את גבולותיה. ידוע שבוונצואלה סוחרים אוגרים מוצרי מזון שמחירם סובסד בכבדות, מגניבים אותם לאחת המדינות השכנות כמו קולומביה, ומוכרים אותם בערך השוק שלהם. בכסף שהרוויחו הם קונים מוצרים הנמצאים במחסור כבד במדינתם, ומוכרים אותם בונצואלה במחירים מופקעים. כך יוצא שונצואלה הענייה למעשה מסבסדת את מחירי המזון לתושבי המדינות השכנות לה.

    מה שמלמד שאי אפשר לקיים משטר קומוניסטי אמיתי בלי לחסום כליל את חופש הכניסה והיציאה של האזרחים מהמדינה, ולפקח בצורה מאוד הדוקה על כל הייצוא והיבוא. כלומר, זהו משטר החייב להתבסס על הפיכת כל תושבי המדינה לאסירים בבית כלא ענק.

    אהבתי

  2. מה עם עובדי חברת חשמל בישראל?
    הם מקבלים חשמל בחינם מהמדינה ולכן הגיוני שגם הם יפתחו יוזמות כאלו.
    מעניין האם מישהו כבר חקר את הנושא.
    ובחקר אני מתכוון כמובן גם לאקדמיה וגם למשטרה למרות שלמילה חקירה יש כמובן משמעות שונה בשני ההקשרים הללו.

    אהבתי

  3. כמובן בהקשר לב', הדוגמה היא חומת ברלין שהוקמה כי כל אדם מוכשר במזרח גרמניה עזב דרך ברלין בשנות החמישים.

    לגבי א, יש להבחין בין הביטקוין כאמצעי לאחסון ערך, שמבחינה זו מדובר בכלי מפוקפק לבין תועלתו בהעברת כסף שהיא מרשימה ועובדת נפלא. ייתכן שהעובדה שביטקוין יקבל ביקושים מתוקף היותו כלי טוב להעברת כסף מגנה גם במידת מה על ערכו כמחסן ערך, אבל אפשר לדמיין בקלות תנודות ספקולטיביות חריפות במחירו אנה ואנה והוא גם חשוף לתחרות בשל פיתוחם של מטבעות אחרים מוצלחים יותר.

    אהבתי

  4. כמדומני שהיום חשמל חינם לעובדי חברת חשמל הוא עד מכסה מסוימת. נדמה לי שקראתי שבתקופה שבה בבני ברק היו מים חינם למקוואות, היו חיבורים פיראטים לצינור שלהם. אבל איני מוצא עכשיו הכתבה.

    אהבתי

  5. מה שמזכיר לי את תלונתה של צעירה מאחד מקיבוצי בקעת הירדן, על התקנת מוני חשמל בדירות בקיבוצה, וחיוב חברי הקיבוץ בהתאם לצריכת החשמל האישית שלהם.
    היא הייתה רגילה להפעיל את המזגן כל בוקר לפני שיצאה ליום עבודתה, בכדי שתוכל להיכנס בסיומו לבית קריר ונעים. במצב החדש היא נאלצת להיכנס לבית רותח מחום, שלוקח לו כחצי שעה לפני שיתקרר כהלכה.

    למיטב ידיעתי, לאחר התקנת מוני חשמל ומים אישיים לחברי הקיבוצים, צריכת המים והחשמל בקיבוצים צנחה בחדות בהשוואה למצב הקודם.

    נראה שהסיסמא של הקיבוצים השיתופיים "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" – לא מתאימה אפילו למעטים שבחרו מרצונם החופשי לחיות בקולחוזים.

    אהבתי

כתיבת תגובה