האירו והשלוש ומשהו

האירו נמצא כרגע באזור מאוד נמוך היסטורית ביחסו לשקל. רק מעט יותר מארבעה שקלים לאירו. האם הרף ייחצה כלפי מטה ואפשר יהיה לקנות אירו עם פחות מארבעה שקלים? ההסתברות לכך נראית די גבוהה, אך הרבה תלוי  כמובן בממשל החדש בארה"ב. אם הנשיא טראמפ יוציא סכומי עתק על תשתיות ועל הקלות מס, כפי שהכול מצפים, משמעות הדבר תהיה הצפה של השווקים בדולרים חדשים. האפקט הרגיל של הצפת השוק בסחורה הוא הורדת ערכה ולכן לכאורה ערך הדולר אמור לרדת, אבל העולם של מטבעות ובנקים מרכזיים הוא פרדוקסלי כמו ארץ הפלאות של לוסי. בנקים מרכזיים נוהגים לתת תרופה שהיא חזקה מהמחלה – אם הם יבחינו באפקט אינפלציוני ולו קל, המחליש ערך המטבע ומעלה המחירים, הם ינהיגו מייד כקונטרה ריבית גבוהה, אשר תהפוך את החזקת המטבע למשתלמת. הימים שבהם אפשר היה לשים כסף בפיקדון ולקבל עליו ריבית נאה נראים כפרה היסטוריה, אבל הם יכולים לחזור לאמריקה. 

הבנק האירופי לעומת זאת לא ימהר להעלות ריבית. מדינות דרום היבשת עדיין חולות מכדי שהעלאה כזו תיחשב לרעיון סביר. הזעם על האליטות באירופה גדול מכדי שהן יסתכנו בחבלה בצמיחה הזעומה בלאו הכי. אז מי ירצה להחזיק אירו בעולם שבו הדולר מניב תשואה? רק מי שיפתו אותו עם שער אירו חלש במיוחד, עוד הרבה מתחת לרמתו היום. 

כלכלת ישראל נראית כיום חזקה בהרבה מכלכלת אירופה, לבטח לטווח הארוך שבו ישראל, שלא כאירופה, נהנית מרוח גבית דמוגרפית עזה. המשקיעים יצטרכו להמר האם ישראל וסיכויי הצמיחה שלה מנוונים כבאירופה ועל כן תשקע במי האפסיים של ריבית קפואה, או שתתעשת יחד עם אמריקה של טראמפ, שממנה יגיעו לישראל סכומי עתק כהשקעה בתעשיות הטכנולוגיות. להערכתי התסריט השני יותר סביר ולכן המטבע הישראלי ייצמד, לפחות במידת מה, לעליית הדולר ולא לשפל האירו.

כמובן צריך להניח לשם התסריט הזה שממשל טראמפ יהיה בעל יכולת ולא יפספס הזדמנות פז היסטורית להרחבה תקציבית. קשה להיות בטוח בכך, אולי תגבר ידם של הזויי חרדת החובות והמאזנים הכספיים המצויים לרוב בקרב הרפובליקנים. אבל כרגע נראה שלא לשם נושבת הרוח. 

הימור לשנה הקרובה – נראה את האירו באזור השלוש ומשהו. מצד שני, אם תקחו משכנתא באירו – זה על אחריותכם.

50 תגובות על ״האירו והשלוש ומשהו״

  1. רק אומר שאפשר לתת חגורה ירוקה של אמ.אמ.טיסט גם על אפו וחמתו למי שחזה בשנים האחרונות שהאירו ירד.

    אהבתי

  2. למה זה ניבוי של mmt? הmmt מאוד אנטי אירו, אבל אני לא בטוח שבהכרח משמעות הדבר ניבוי שהאירו יירד. רק שיהיה משבר אבטלה בגוש.

    אהבתי

  3. נכון מאוד . לא בהכרח. הם גם אמרו בזמנו שהאירו עצמו נתמך על ידי מיסים אבל [אני] שיערתי (*)שמשום שפעולות פיזיקלית לא יתאפשרו (מלבד הגדלת הגרעונות באחוזים בודדים מהתוצר) אז בטווח הארוך המשקים באירו יחלשו והמטבע יופחת כי כלכלות אחרות עם מטבע ריבוני יתחזקו מולן.
    (*) רק חבל שלמדתי על התיאוריה באקס-פוסט ולא באקס-אנטה.

    אהבתי

  4. שתי שאלות:

    1. מה תהיה ההשפעה על האירו אם בחלק מארצות אירופה יעלו בשנה הקרובה מפלגות ימין או ימין קיצוני, שחלקן מבטיחות לנקוט צעדים לפירוק או להחלשה של האיחוד האירופי / גוש האירו?

    2. מה תהיה ההשפעה על האירו ועל הדולר אם בשנה הקרובה יוקם אזור הסחר הפסיפי ללא ארה'ב אך עם סין, יפן, אוסטרליה ומדינות רבות נוספות?

    אהבתי

  5. קמיליה , אני לא באמת מאמין ביכולות ניבוי מדוייקות בתחומים הללו ובטח לא לטווחים הקצרים. חוצמזה , אם זכורה לך מדיניות ההמלצה שלי אז עדיף שתשאלי אותי אחרי ובמיוחד אם ההימור שהימרתי היה כזה שהצליח.

    אהבתי

  6. ההימור שלי לשאלות קמיליה.

    1)תלוי איפה. יציאת יוון וספרד לכאורה תחזק האירו. כי ככל שהאירו יהיה יותר סוג של מארק גרמני הוא אמור להתחזק. אבל מצד שני, ולדעתי יותר משמעותי, אפשר לחשוב על זה שככל שהלחץ על הבנק המרכזי האירופי למנוע את התפרקות הגוש יגבר, כך הוא יותר ייטה לצעדים קיצוניים כמו ריבית שלילית, שיורידו ערך המטבע. גם יש עניין פשוט של חוסר ודאות וחוסר רצון להחזיק במטבע שאלוהים יודע מה יהיה איתו, בפרט אם תהיה אפשרות ריאלית שצרפת תצא.

    2)מן הסתם כמעט חסר משמעות.

    אהבתי

  7. האירו כיום הוא הוקוס-פוקוס פוליטי יותר מאשר ישות כלכלית. לכן אני מסכים עם תמריץ שאפילו שיציאת איטליה/ספרד/יון תחזק כלכלית את המטבע, הרי שהיא תפרק אותו עוד יותר פוליטית והמטבע יחלש. בדומה, עליית מפלגות אירוסקפטיות תחליש את המטבע.

    היום שמעתי לראשונה על פרנסואה פיון. לפי הפרשנים הוא יחסום את לה-פן, ואם זה נכון זה נותן אורך-רוח נוסף לקיום היורו. כמובן שהפתעות אחרות יכולות לצוץ ממדינות אחרות כמו איטליה. גודלה וחשיבותה, על אף חוסר הצלחתה הכלכלית, מהווים משקולת רצינית לשרידות היורו. כך שגם המצב הפוליטי שם ישפיע על האירו ושם לא הימין מאיים על היורו כי אם מפלגתו של בופה.

    אהבתי

  8. קראתי כתבות שיתכן והממשלה האיטלקית תפסיד במשאל האמור להערך ביום א' הקרוב. מה שאמור להוביל להתפטרות רנצי, ראש ממשלת איטליה.

    יש גם פרסומים שסיכויי חורט וילדרס לנצח בבחירות הקרובות בהולנד אינם זניחים כלל.

    מסתמן שבשנה הקרובה אירופה תעבור לא מעט תהפוכות וטלטלות.
    אבל כנראה שאנג'לה מרקל תישאר כמגדלור של יציבות והמשכיות. היא הכריזה שתרוץ לקדנציה רביעית.
    היא גם נתפסת בעיני כסמל לפרגמטיות מפאיניקית במיטבה. אם תשתכנע שמדיניות ההגירה שלה עלולה לעלות לה במשרתה – היא תציג לציבור עדויות לשינוי המדיניות. לדוגמא, גירוש מהגרים שיואשמו בפלילים.

    #################################################

    לגיא,

    כתבת "אם זכורה לך מדיניות ההמלצה שלי אז עדיף שתשאלי אותי אחרי ובמיוחד אם ההימור שהימרתי היה כזה שהצליח."

    אשמח לשתף פעולה ולהלל את דיוק התחזיות שלך, אך לצורך כך אתה חייב להשקיע טיפה יותר.
    כמובן שאיני דורשת שתסתכן כמו תמריץ ויאיר, במתן תחזיות חד משמעיות, העלולות להתברר בעתיד כמוטעות.
    עליך לכתוב משהו מעורפל דיו שעדין מצלצל כמשמעותי, לציין שיהיו שלבים שונים אך בלי לציין את מועדם ואת אורכם הצפוי וכדומה. ו
    אז, יהיו ההתפתחויות העתידיות אשר יהיו, תוכל לכוון לשורה המדויקת בנבואתך שניתן לפרשה כהוכחה ניצחת לכך שצדקת. 😊

    אהבתי

  9. ממשלת בריטניה מתנגדת למוערבות של בית המשפט העליון בהחלטות היציאה מהאיחוד.
    ורק אצלנו הממשלה והפולטיקאים מצפים שבית המשפט יפתור את בעיות המשילות.

    אם בית המשפט הבריטי יפסוק (בהשראת האליטות) שאין בסמכות הממשלה לפעול ליציאה מהאיחוד אחרי משאל העם, אז נראה כאן שידור חוזר ממשאל העם היווני.

    אהבתי

  10. עד כמה שאני זוכרת אמרו לפני המשאל שהוא אינו מחייב. לא מדובר בהצבעה על הצעת חוק שאם מצביעים בעדה היא מתקבלת.
    אם זה נכון אז נראה לי הגיוני שבית המשפט יפסוק נגד, וידרוש שהפרלמנט יצביע על יציאה מהאיחוד.

    אהבתי

  11. לא מדובר בסקר אינטרנטי או במדגם גדול. מדובר במשאל עם שהוצג ככזה והעם הלך והצביע בו.
    גם במקרה היווני נמצאו הסברים מדוע ניתן לעקוף את החלטת העם. תמיד ימצאו ההסדרים החוקיים להצדקת מעשה שכזה, אבל זה לא פותר את הבעיה הבסיסית והיא שבדמוקרטיה העם הוא הריבון.
    קמרון הבין זאת והתפטר.
    המלכה הבינה זאת (אף שרשמית בבריטניה המלכה היא הריבון) והטילה את משרת ראש השרים על תרזה מיי והורכבה ממשלה חדשה.
    מנהיגי האיחוד הבינו זאת ותגובתם הנקמנית לא איחרה לבוא.
    אחרי המשאל גם הפרלמנט יצביע בעד יציאה. הנקודה היא עקרונית – האם גם בית המשפט העליון יכיר בכך.
    למיטב ידיעתי האקטביזם השיפוטי בבריטניה אינו המסורת המקובלת שם אלא תרבות חדשה שהתחדשה עם יצירת האיחוד כאשר אחד מהתנאים להצטרפות לאיחוד היה בית משפט עליון "חוקתי" שיכול לפסול את חוקי הפרלמנט אם הם סותרים את ערכי האיחוד או החוקים שלו.
    ועל זה בדיוק היה משאל העם בבריטניה.

    אהבתי

  12. ליאיר ולמישהי,

    ניתן להבין את המחלוקות על תוקף משאלי העם ביוון ובבריטניה, והמוני התביעות לקיים משאלי עם נוספים, מול כל ההתנגדויות העקרוניות לשימוש בכלי זה, רק אם מתייחסים לנושא סוג השלטון הדמוקרטי הרצוי.

    ניתן לטעון שיתכן ואנו נמצאים ברגע היסטורי בו מתחולל מאבק על שינוי מהותי בתפיסת יחסי האזרחים – שלטונות. מאבק בו צד אחד מנסה לשנות את המוסכמות והסטטוס קוו, והצד השני נאבק בכדי לנסות לשמרו.

    שלב א' – דמוקרטיה ישירה.
    כמו באתונה. כל ההחלטות החשובות, בכל הנושאים, הובאו להכרעתם של כל בעלי זכות הצבעה. (שהיו, למרבה הצער, רק מיעוט מתושבי אתונה).

    שלב ב' – דמוקרטיה ייצוגית.
    בסבב המודרני של חזרת הדמוקרטיה במאות האחרונות – הדמוקרטיה הישירה הומרה בדמוקרטיה ייצוגית. בעלי זכות ההצבעה בוחרים בנציגים, והם אלו המקבלים את כל ההחלטות בכל הנושאים. גם כאשר סקרי דעת קהל מוכיחים שרוב האזרחים מתנגדים להכרעות מסוימות של נציגיהם.

    השינוי היה כנראה בלתי נמנע בשל גודל היישויות בעידן המודרני: מס' בעלי זכות ההצבעה וגודל השטח הגיאוגרפי במדינה (בהשוואה לעיר מדינה כמו אתונה).
    ברור שבמדינות המונות מיליוני בעלי זכות בחירה, או עשרות ואפילו מאות מיליונים, לא ניתן לאסוף את כולם להצביע לפני כל החלטה.

    המחיר הוא שהשליטה וההכרעה נמסרה מההמונים לאליטות. אליטות שעמדו בראש הזרוע הביצועית, השיפוטית והחקיקתית. אפילו כאשר נבחר אדם שהגיע מדלת העם – עצם הבחירה בו העבירה אותו לאליטה.

    שלב ג' – דמוקרטיה חצי ישירה ???

    קיים תסכול הולך ומתעצם מהמודל הקיים של הדמוקרטיה הייצוגית.
    כל שהיישויות המדיניות הלכו וגדלו (כמו בפדרצית המדינות של ארה'ב וכמו באיחוד האירופי) כך הכוח הנתפס של כל מצביע, להשפיע על ההחלטות הנוגעות לחייו, הלך וקטן.
    הדמוקרטיה למעשה די התרוקנה מתוכנה והועברה לאליטות.
    בז'רגון העכשווי – לממסדים של וושינגטון ולפקידים של בריסל, כשהאזרחים חשים די חסרי אונים.

    הולכות ומתרבות התביעות לקיים משאלי עם על נושאים שונים, ובעיקר לגבי קבלת ההחלטות על גבולות היישויות המדיניות וריבונותן.
    הברקזיט, התביעה לערוך משאל עם לגבי היפרדות קטלוניה מספרד, רעיון ההתנתקות של צפון איטליה מדרומה ועוד ועוד – מהוות דרישה של המונים לחזור ליישויות ריבוניות קטנות יותר, שבהן להצבעתם יהיה איזשהו משקל.

    דרישות שהאליטות, המעוניינות בהמשך המצב הקיים, מנסות להתנגד להן בכל כוחן. הן משלמות מס שפתים לחשיבות הרעיון הדמוקרטי, אך חרדות ממתן יותר כוח להמונים ומצמצום בכוחן.
    (ולכן גם המציאו את מילת הגנאי והתיעוב – פופוליזם. כשמשמעות המילה פופולוס היא "עם". מילה שאדם המצהיר שהוא תומך בדמוקרטיה לא יכול להרשות לעצמו לטעון שהוא מתעב אותה ובז לה).
    מכאן, אך טבעי בעיני שהאליטות של מערכות המשפט, ביוון ובבריטניה, יתמוכו באליטות השלטונית מול רצון ההמונים. מול תוצאות הכרעות משאלי העם.

    התחזקות מפלגות פיראטים במס' פרלמנטים אירופיים, כמו זו שכמעט נצחה באיסלנד, מייצגת בעיני את השלב הבא במאבק על מהות הדמוקרטיה.
    הפיראטים למעשה תובעים שימוש תכוף בהצבעות ההמונים, דרך רשת האינטרנט, על הרבה מאוד נושאים הנידונים בפרלמנט.

    כלומר, יתכן שהשינוי הטכנולוגי (רשת האינטרנט) יצליח ליצור שינוי מהפכני בסדרי ממשל ושלטון.
    קיים נסיון לחזרה, במידת מה לפחות, לדמוקרטיה ישירה. ובמקביל, נסיון לערער את כוחן של האליטות, המתיימרות לייצג את רצון המוני המצביעים.
    כלומר, לפנינו תקופת מאבקים בעד / נגד ההסדרים הקיימים.

    אהבתי

  13. אם זה "משאל התייעצות", אז כנראה שצריך את הסכמת הפרלמנט. וזה לא ממש אקטיביזם שיפוטי אם השופטים יפסקו כך.
    אם המשאל לא מחייב, והפרלמנט לא קיבל החלטה לצאת מהאיחוד אז לא מדובר כאן בבית משפט שפוסל חוקי פרלמנט אלא להיפך.

    אהבתי

  14. קמיליה , בקשר לקטע שהאליטות המתנשאות הן רק בשמאל – זה אחלה ספין של הימין.
    גם לימין , לניאו-קונסרבטיבים למשל , יש אליטות שלא מחזיקות (ולדעתי בצדק רב) מהפופולוס.

    =====מויקי=====================
    שקרים אצילים ואמת קטלנית
    שטראוס שם לב לעובדה שההוגים החשובים ביותר, החל מאפלטון, העלו את השאלה: האם פוליטיקאים טובים יכולים להיות ישרים, ובד בבד עדיין להשיג את המטרות הנחוצות לחברה שבה הם חיים. שטראוס רומז על כך, כאשר הוא מבקש מקוראיו לשקול האם "שקרים אצילים" יכולים לשחק תפקיד כלשהו באיחוד והנהגת הפוליס. האם יש צורך ב"מיתוסים" כדי לספק לאנשים משמעות ותכלית לחייהם, ולהבטיח בכך חברה יציבה? או שמא "אמיתות קטלניות", כלשונו של ניטשה, יכולות לפרוח בחברה מבלי מפריע? וכפועל יוצא מכך: האם יש גבול לפוליטי, ומה יכולים לדעת כולם? שטראוס דן בדיוק בנושא זה בספרו "העיר והאדם", כאשר הוא דן ב"מיתוסים" הנדרשים לכל מדינה, כפי שמוסר אותם אפלטון בראשי פרקים בדיאלוג "המדינה.

    שטראוס פורש על ידי אנשי מחקר רבים כמי שתומך ב"שקרים אציליים", דהיינו במיתוסים שבהם משתמשים מנהיגים פוליטיים המחפשים לשמור על חברה מלוכדת.
    ====================================
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95_%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A1

    אהבתי

  15. לאקטביזם השיפוטי יש דרכים רבות לקידום שליטתו. אחת מהן היא דרישה לקבל הצהרת עמדות מצד אחת הרשויות האחרות (מחוקקת או מבצעת) או דרישה לנסח אמות מידה רשמיות לפעולות מסוימות. וכאשר מוצגת דרישה כזאת, בפועל זה משפיע על פעילות אותה רשות ולכך קוראים "אקטיביזם שיפוטי".

    אהבתי

  16. לגיא,

    להערכתי, תמיכת רוב האליטות, הן השמאליות, הן הימניות והן הדתיות, בערכים דמוקרטיים היא מאוד מפוקפקת ושברירית. (למעט אולי הליברטיאנים שהם סיפור אחר).
    נדמה לי שרובן יתמכו, בסתר ליבם לפחות, בתפיסה ש"דמוקרטיה היא רעיון עיוועים, שמבוסס על האשליה הנימוסית שכל הדעות שוות ערך. רק שמשום מה זה חל רק על תחום הפוליטיקה. אף פעם לא על עניינים כמו שרברבות או ניווט באוקיינוס או תרגום מסנסקריט". או בטענה של ביסמארק שלתת זכות הצבעה להמונים זה כמו לתת את ניהול ועד הבית לידי ילדים.

    למרות שבתקופתנו מאוד נדיר לשמוע מישהו שרוממות הדמוקרטיה ונכונותו להגן עליה מכל מהרסיה, האמיתיים והמדומים, אינה על לשונו. רוב האליטות מעדיפות שההמונים יחשבו שהם חיים במשטר דמוקרטי, בו יש להם השפעה על ההחלטות הנוגעות לחייהם, מאשר להוציא מידיהן את הכוח ולחלקו להמונים.

    הפער בין ההצהרות לבין האמת שאסור להשמיעה גדול במיוחד בקרב חסידי אפלטון. והמצטיינים ביותר בכך הם כנראה חסדי "השקרים האציליים". אלו המודים, כמעט בגילוי לב, שמדובר בנסיון הונאה של ההמונים. הונאה שחשוב לשמרה מהחשש שההמונים הלא מרוצים יפרצו לביתם עם קלשונים.

    בכדי "להוכיח" שאיני חושבת שמדובר בספין של הימין להאשים רק את האליטות של השמאל – שני משפטים מפורסמים של צרצ'יל על הדמוקרטיה. אריסטוקרט אנגלי שאי אפשר להאשימו בתמיכה בשמאל.
    1. הטיעון הכי טוב נגד הדמוקרטיה היא שיחה של 5 דקות עם המצביע הממוצע.
    2. הדמוקרטיה היא משטר מאוד גרוע, אך כל שאר המשטרים שנוסו עד היום גרועים עוד יותר

    אהבתי

  17. כן, אבל היום המגמה בתקשורת הימנית היא לייצור מצג כאילו האליטות המנותקות(הן מהשמאל) מהעם(aהוא ימין)
    לתימוכין אפשר לקרוא את כותרת הפוסט של גיא בכור מהיום.
    מקרה צ'רציל לא מוכיח שלא מדובר בסחריר משום שסחריר (ספין )תקשורתי הוא ל[טווח הקצר](תקופה נוכחית).
    סחריר אינו שקר אך הוא מניפולטיבי ודמגוגי(חצאי אמת וגו') ונותן משמעות יצירתית לעובדות ומשמש להסחת דעת.
    בכל המקרה אני לא מרגיש הכי בנוח לחשוף את השקר האציל הנ"ל אלא לקוראי הבלוג. לא הייתי מגיב כך בתפוצת נאטו.

    אהבתי

  18. לגיא,

    בנוגע לאי חשיפת השקר האצילי בפני ההמונים – נדמה לי, אם איני טועה בתצפיתי לגבי כיוון ההתפתחות במדינות המתקראות דמוקרטיות, שכבר מאוחר מדי. הסוס כבר ברח מהאורווה. ההמונים מתחילים לתפוס את השקר, והוא לא מוצא חן בעיניהם.

    המונים תמכו בסנדרס ובטראמפ, שהציגו את עצמם כאנשים שבכוונתם להחריב את הממסדים הקיימים. (כשהממסדים הם למעשה שם אחר לאליטות השולטות.)
    גם באירופה רואים תנועת המונים לכיוון מפלגות, בימין ומשמאל, המציגות את עצמן כאנטי ממסדיות. בין אם הן שייכות לימין הקיצוני, לפיראטים, לירוקים, לאנרכיסטים וכדומה.
    נראה שההמונים די התעוררו, ורוצים לקבל יותר כוח לידיהם. וזה מה שאמרתי, בניסוח אחר, לגבי אובדן האמון בדמוקרטיה ייצוגית, והתחזקות הרצון בדמוקרטיה חצי ישירה.

    ולזאת צריך להזכיר את הפתגם הנודע "… אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן".

    אהבתי

  19. כן כמובן,
    נוסף לכך איני רוצה לספיילר – אך גם הפתגם הנ"ל הוא שקר אציל 🙂

    אהבתי

  20. מהאתר של גיא בכור(כולל שוב הספין הלא מחוייב על האליטות) –
    תבוסה קשה למתנגדי הברקזיט, שניצלו את בית המשפט העליון בבריטניה. הפרלמנט הבריטי (ברוב עצום של 461 לעומת 89) קרא לממשלה להפעיל את סעיף 50 (סעיף היציאה מהאיחוד) עד 31 במרץ 2017, ובכך אישר אותו בחוק. בזה הפכה העתירה לבית המשפט העליון למיותרת. לא יעזור לג'יל שטיינים, למתנגדים בבריטניה או למיעוט המתנגד אצלנו: הציבור העצום, שפעם שתק, נוטל את המושכות לידיים מ"אליטות" העבר.

    אהבתי

  21. לגיא,

    מאז שגיא בכור הוציא את עצמו ממרחבי הבלוגספרה החינמית הפסקתי לקרוא אותו.
    אני מזדהה עם רצונו להפחית את כוחן של האליטות הישנות. אני חושבת שהן הגזימו, שהן הלכו רחוק מדי ומהר מדי, בכיוונים הנוחים להן, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מרצון ההמונים ואפילו משעוותם. ולכן הן גם תענשנה.

    אבל, אין לי ספק שאופטימיות היתר של גיא בכור מעוורת אותו.
    תקופות של שינויים מואצים הן בד'כ מעניינות, מסעירות ומלהיבות אבל גם קשות ואפילו מסוכנות. יהיו כנראה גם הרבה מאוד השלכות שליליות לעובדה ש"הציבור העצום יוציא את המושכות מידי האליטות של העבר ויקח אותן לידיו".

    לדוגמא, כבר עכשיו רואים שהמוני אנטישמים יוצאים מחורי הביוב שבהם התחבאו מאז תום מלחמת העולם השניה.
    יש מקום רציני לחשש מחזרת מדיניות סוציאליסטית – פרוטקציונרית, כמו אלו של סנדרס, שלי יחימוביץ ואפילו מרין לה פן. אם מותר בכלל להכניס אותם לאותה חבילה.

    *****

    אם נחזור לאורי כץ ולמאמרו – סביר שההמונים לא יאפשרו "הרס יצירתי", רב נפגעים, כפי שאפשרו לעיתים האליטות. גם בשל כך, צפוייה לנו תקופת דשדוש כלכלי ארוך במקום.
    נכון שלאליטות מגיע להיענש על כך שאפשרו את ההרס היצירתי בלי לדאוג במקביל לאנשים שנפגעו ממנו קשות. ובמקרים נדירים – הם דאגו לחברות ולמפעלים במקום לאנשים שנפגעו.
    אבל את מחיר העונש שלהן נשלם כנראה כולנו.

    אהבתי

  22. הנה , לגבי הרס יצירתי- כאן מסבירה מה אפשר לעשות מישהי הרבה יותר יפה ממני:
    MMT: What About Creative Destruction?

    וגם שוף על הינשוף.

    אהבתי

  23. לגיא,
    בהמשך לפינג-פונג האסוציאציות, נזכרתי בתוכנית שעה היסטורית של מיכאל הרסגור, שהוקדשה לתפקיד האופרה של בלגיה בליבוי יצרי ההמונים לצאת למהפכה. מהפכה שבסיומה הוקמה בלגיה.
    לא הצלחתי למצוא את התכנית הספציפית הזו, אז במקומה העתקתי חלק מהערך הרלוונטי בויקיפדיה, וגזרתי קצת.

    ___________________________________________________________________

    המהפכה הבלגית

    המהפכה הבלגית הייתה מאבק שהחל ב-1830 והוביל לפרישתם של המחוזות הדרומיים מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה והקמת ממלכת בלגיה. המאבק הסתיים ב-21 ביולי 1831, תאריך שנקבע מאז כיום העצמאות הבלגי, בו הוכתר הנסיך לאופולד הראשון למלך בלגיה, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

    הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה הוקמה בעקבות קונגרס וינה (אחרי תבוסת נפוליון), ב-1815. אך 15 שנה מאוחר יותר, מרדו המחוזות הדרומיים של ארצות השפלה בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. תושבי המחוזות הדרומיים היו ברובם קתולים, ומחציתם דוברי צרפתית. רבים מהם היו ליברליים והתנגדו לשלטונו של וילם הראשון, מלך הולנד, שנתפס כרודני. בנוסף, בקרב מעמד הפועלים היו אחוזי אבטלה גבוהים בתקופה זו.

    ב-25 באוגוסט 1830, פרצו מהומות בבריסל, וחנויות נבזזו.
    תושבים רבים שיצאו באותו זמן מהופעת האופרה הפטריוטית "האילמת
    ————————————————————————————————————– מפורטיצ'י" (La Muette de Portici) מאת דניאל אובר בתיאטרון "לה מונה"
    ————————————————————————————————————– בבריסל, הצטרפו למורדים.
    —————————————-
    המהומות פשטו ברחבי המדינה, המורדים השתלטו על מפעלים והרסו מכונות תעשייה. המלך וילם הראשון שלח את צבאו למחוזות הדרומיים והשליט סדר זמנית. אך המהומות המשיכו, וההנהגה נתפסה על ידי המורדים, שהחלו לדון בפרישה מהממלכה המאוחדת. יחידות הצבא ההולנדי נסוגו בהדרגה.

    ההנהגה החדשה בבריסל הצביעה בעד פרישה מהממלכה המאוחדת, והוכרזה עצמאות המדינה. שם המדינה נלקח מהשם הרומי של האזור, בלגיקה/בלגיה. הוקם קונגרס לאומי זמני, שפעל ליצירת חוקה לבלגיה; החוקה אושרה ב-7 בפברואר 1831. הבלגים פנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). הוא הסכים והוכתר למלך בלגיה ב-21 ביולי 1831.

    ועידת לונדון של 1830, בה התכנסו חמש המדינות החזקות באירופה (בהן בריטניה, צרפת ופרוסיה) הכירו בעצמאותה של בלגיה. הולנד קיבלה את החלטת ועידת לונדון והכירה בבלגיה רק ב-1839, אז חתמה על הסכם לונדון.

    אהבתי

  24. מעניין לעניין באותו עניין:
    ירדתי עכשיו מטיסה של חברה ששמה בלוגו שלה את הלאום שלה. רבים נוסעים איתה כי המחיר שלה סבבה והשירות טוב, אז למה שלא כולם יטוסו בה? להיפך, זה שהם קוראים למטוסים שלהם על שם גיבורים לאומיים, בעיני זה רק מוסיף חן.
    איך זה מתקשר אלינו?
    האוטופיה השמאלית אודות עולם מאוחד ללא לאומים הוא למעשה חיים ללא צבע, ללא טעמים וללא ריחות. והאיחוד האירופאי הוא תמונה חלקית של זה.
    למה התפיסה השמאלית תמיד מדגישה את הלאומנות והמליטנטיות שבלאומיות?
    אפשר לקיים לאומים החיים בשלום זה עם זה. לא תמיד הכל ורוד כי בחיים לא הכל ורוד. אבל עדיין ניתן לחיות חיים טובים עם לאומים.

    אהבתי

  25. בהקשר לדברי יאיר, גרסה מקוצרת למאמר המפורסם של זאב מגן
    https://www.itu.org.il/?CategoryID=1657&ArticleID=15584

    האם אתם יודעים מי כמעט הצליח ליצור את החזון של ג'ון לנון, של עולם אחד בלי דתות, בלי מדינות, בלי ארצות – ממש כאן על כדור הארץ? האם אתם יודעים מי כמעט הצליח – אפילו אם זה התרחש רק באזור גיאוגרפי ודמוגרפי מוגבל – לממש את החלום היפהפה של אהבה אוניברסאלית, חסרת גבולות, חסרת מעצורים, וחסרת קבוצות אנושיות ייחודיות? מה דעתכם על האנשים המרשימים הבאים: סטאלין, מאו, פול-פוט? האם השמות הללו מוכרים לכם?

    הדרך היחידה לעצור אנשים מלאהוב באופן מפלה ולגרום להם לאהוב באופן אוניברסאלי; הדרך היחידה לוודא שהם לא ייפרדו– כפי שאנשים שאוהבים עושים בצורה טבעית – לקבוצות ולחברות חברתיות-תרבותיות וחברתיות-פוליטיות, הינה על ידי כך שמישהו יכריח אותם להתלבש, לאכול, לישון, לדבר, לרקוד, לעבוד, ולחשוב באופן זהה – ולהרוג אותם אם יסטו מהכללים. זהו "העולם האחד" שלך ג'ון, עם כל הגבולות והמעצורים שנמחקו. זוהי האוטופיה הנפלאה, המתפרצת המאוחדת, שבה "כל הלבבות הן כלב אחד, כל הנפשות הן כנפש אחת, כך שדרך הנפש של האיחוד תוכלו לרפא את המחלה של קהילה מפוצלת." סעדו את לבבכם.

    אהבתי

  26. המאמר שהביא תמריץ, של זאב מגן, כתוב נפלא. בהחלט מומלץ.
    לצערי, הוא כנראה התפרסם רק בחוגים מסוימים. אני לפחות נפגשתי איתו לראשונה רק עכשיו.

    * * * * *

    ליאיר,
    ההתנגדות ללאומיות אינה שאובה רק מהנצרות "האוניברסליסטית" או מהאוטופיה השמאלנית / מהקומוניזם.
    למרות שהיא כמובן מאוד בולטת בקרב המצדדים באינטרנציונל הסוציאליסטי, ב"אחוות עמים", במנסים לקדם את "זכויות האדם" (בשונה מ "זכויות אזרח") ובקליטת המוני האומללים של העולם השלישי הפוסט קולוניאליסטי.

    שתי דוגמאות אחרות:

    א. במאות ה 18 – 19, כשהחל אביב העמים ועלתה הלאומיות, המתנגדים העיקריים היו המלוכה והאצולה במדינות אירופה. (למעשה גם הכנסייה, ובעיקר הכנסייה הקתולית, נטתה להתנגד ללאומיות ולעמוד לצד האצולה).

    המלכים והאצילים מהמדינות האירופיות השונות התחתנו בינהם, וכרתו בריתות שונות. הלאומיות מאידך, איימה להפריד ביניהם. אולי אפילו להכריחם להתחתן עם "פשוטי העם" בארצותיהם.
    חמור מכך מבחינתם, הלאומיות, שנשענה על כוח העמים ורצונם, תבעה להעביר את כוח השלטון מידי המלכים והאצילים לידי העם. היא פירקה את האימפריות, כמו האימפריה האוסטרו – הונגרית, בתביעה לתת עצמאות לכל עם ועם. הלאומיות הובילה למעשה לתביעה לריבונות, ומשם לתביעה לדמוקרטיה, והעברת כוח השלטון מהמלוכה והאצולה (בסיוע הכנסייה) לידי פשוטי העם .

    בימנו, אנו רואים מעין מהלך חוזר של התהליך שהתחולל במאה ה 19 באירופה.
    האנשים המוחים נגד הגלובליזציה, הסכמי הסחר הבינ'ל וכוח המוסדות העל לאומיים, והכוחות המבקשים לפרוש מהאיחוד האירופי, בעצם תובעים להחזיר לידיהם את הריבונות ואת היכולת להשפיע על חייהם. כלומר, את הדמוקרטיה.
    וכמו בעבר, נאבקים בהם ה"ממסדים" והאליטות הקוסמופוליטיות, המבקשות לקדם את הגלובליזציה והמוסדות העל לאומיים. ממש כמו המלוכה, האצולה וממסד הכנסיה הקתולית בתקופת אביב העמים.
    הם לא בהכרח בעלי אידיאולוגיה שמאלית. רבים מהם שייכים דווקא לימין הכלכלי. אבל האינטרסים שלהם והעמדות שלהם מאוד שונים מאלו של תושבי הכפרים והעיירות הפריפריאליות שבארצותיהם.

    ב. ללאומיות בכלל, וללאומיות היהודית / הציונות קיימת גם התנגדות מהכיוון היהודי – דתי.
    לפי אחת האסכולות הייעוד של היהודים הוא להיות מפוזרים בעולם כולו, ולנסות להשפיע מטובם על כל העמים בהם הם חיים ו"לתקנם". מעצם השפעתם הדומה על מדינות שונות – הם גם יגדילו את הדמיון בין המדינות הללו ויקרבו אותן זו לזו. כלומר, ייעודם הדתי הוא לקדם את האוניברסליזם הבינ'ל ולהתנגד ללאומיות.
    [לפי תפיסה זו, אם היהודים הופכים לעוד לאום, המרוכז בכברת ארץ מסוימת, הם למעשה חוטאים פעמים לייעודם הדתי]

    למרבה הפלא, גם היטלר "אימץ" עמדה זו לגבי תפקיד היהודים בעולם.
    הוא תפס את היהודים כחותרים תחת הלאומיות של כל העמים בקרבם חיו. כלאומן גרמני – הייתה זו בעינייו האשמה חמורה ביותר (שלמעשה דינה מוות). הוא כמעט תמיד השתמש בצרוף "היהדות הבינלאומית" במקום ב"יהדות" בלבד.

    אהבתי

  27. אני לא מבינה איך שכחתי לציין את ההתנגדות ללאומיות של המדינה האיסלמית.
    גם הם שותפים לחזון של מדינת על אחת על כל הגלובוס.
    ואותם אי אפשר להאשים בשמאלנות.

    אהבתי

  28. הכתבה בכלכליסט, אליה הפנה יאיר, מאוד מומלצת.

    המשך התובנות לאן פונה המערב. בלי כל קשר לאישיות המועמדים ולהמוני הטעויות הטקטיות שיעשו או לא יעשו הצדדים המתמודדים.

    אני רק מקווה שהכיוון יכלול פחות ביטויי זעם, תסכול ואמונה בבגידה של האליטות בהמוני העם, ויותר מיקוד בדרישה למעבר לדמוקרטיה חצי – ישירה. אבל יתכן ובכל מדינה נראה דפוס שונה.

    אהבתי

  29. הפרופ' בכתבה מתאר בצבעים קודרים מדי את מה שמתרחש. הוא צודק אבל הופך את זה למלחמת מעמדות. אני חושב שמתבצע רק "תיקון" אם נשתמש בשפת השווקים. המדיניות הופכת מפרטית ליותר ציבורית. הערכים הלאומיים כבר לא ידחקו לקרן זווית בגלל ערכים ליברליים.
    ואני אופטימי שכולנו נרוויח מהאיזון המחודש הזה.

    אהבתי

  30. כן, אני מסכים עם יאיר שהכותב צובע את הדברים בצבעים קודרים של מלחמת מעמדות אבל הקטע למטה מאוד הזכיר מוטו (שהוסר)של בלוג מוכר

    ===================================
    כשארצות הברית ושאר מדינות המערב החליטו שאבטלה המונית היא איום קיומי לקפיטליזם ויש להימנע ממנה בכל מחיר. "אחרי שאתה עובר את השפל הגדול, את מלחמת העולם השנייה, את השואה, הדבר העיקרי שאתה רוצה לוודא הוא שתהיה תעסוקה. כי להשאיר אנשים מובטלים, בלי רשת ביטחון חברתית, כפי שעשינו בשנות העשרים והשלושים של המאה ה־20, זה דבר שמוליד פאשיזם, שמסתיים רע מאוד מאוד עבור מיליוני אנשים. קובעי המדיניות למדו את הלקח הזה, ולכן תעסוקה מלאה היתה העדיפות העליונה". כך נולד היעד של שיעור אבטלה שלא יהיה גבוה מ־4% למשך זמן.
    ===================================

    אהבתי

  31. תודה. זה כיף לראות את החוב שלך קטן יותר מההחזר החודשי.
    וברוח הסגנון המקובל כיום אומר שהאירו הוא "פייק קורנסי". מטבע שלא מבוסס על משק כלכלי כי אם על דיבורים על ערכים גבוהים.

    לקרוא את מדורי הדעות זה נחמד, אבל העיקר זה מגמת המטבעות והבורסות. שם אנשים (ומוסדות) מביעים את דעתם האמיתית. כלומר הכי קל זה לדבר גבוהה על אירופה וערכיה ולהשמיץ את הממשל בארה"ב, ובמקביל לצאת מהאירו ולהיכנס לשוק האמריקאי.
    מפת תזוזת הכספים מלמדת שהציבור לא מאמין באירופה ובהחלט מאמין באמריקה.
    אישית, לא רק שאני לא מאמין באירופה ובעתידה (ולכן חלק מהמשכנתא שלי באירו), אלא שאני מאמין באמריקה ולכן לאחר בחירת טראמפ שמתי כסף על מדד אמריקאי. מקווה שזה יוכיח את עצמו.

    גם שער השקל מול המטבעות מוכיח את אמונתנו בעצמנו ואת אמונת העולם בנו. זה חזק יותר בעיני מדיבורים על חוק בינלאומי או גינוי כזה או אחר.

    הדבר היחיד שאני דואג אודותיו זה המידע שגיא עידכן עליו: עלייה תלולה בחוב משקי הבית (במקביל לירידה בחוב הממשלתי). לנתון זה לא הייתי מודע עד כה.

    אהבתי

  32. אני מניח שבמובן מסוים זה בלתי נמנע ואפילו רצוי שתקופה ממושכת של ריבית אפס תעלה את החוב הפרטי. לשם מה הריבית אפס אם לא כדי לגרום לכך?

    אהבתי

  33. יאיר ,אז טוב שאני חוזר על עצמי כי הרחבתי קצת פעם על החוב הישראלי פה: :
    https://tamritz.wordpress.com/2016/11/14/%D7%9C%D7%90-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%96%D7%94%D7%91-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A5-%D7%94%D7%95%D7%90/#comment-19464
    אם יש דפלציה ואפילו קצת אבטלה שאפשר למנוע וסקטור הפרטי רוצה להריץ ביקושים על הממשלה במקום לצמצם את הגרעון במאזנה(לזכור גרעון בביטים בגרעון האקסל) להוריד מיסים ולעזור לו על מנת שלא ייקח על עצמו יותר מידי חובות .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s