מגבולות מפותלים לידי הנשיאה הכבולות

להילארי קלינטון יש תוכניות מגוונות לניהול הכלכלה אחרי ניצחונה הצפוי בנובמבר. חלקן טובות וחכמות, כמו הגברת ההשקעה בתשתיות. חלקן מטופשות ומזיקות, כמו הגברת נטל המס על השקעות ועל ירושות. לאלו וגם לאלו יש סיכוי מוגבל ביותר לעבור. בית הנבחרים צפוי להישאר בשליטת הרפובליקנים ובלי הסכמת בית הנבחרים ספר החוקים אינו יכול להשתנות באמריקה. ידי הנשיאה הילארי יהיו כבולות.

כיצד ייתכן שהילארי תנצח ניצחון גדול, ואילו בית הנבחרים ייוותר בשליטה רפובליקנית? האם בית הנבחרים אינו נבחר באופן דמוקרטי, ממש כמו הנשיא וכמו הנציגים בסנאט?

כדי להבין זאת יש לחזור לבחירות המדינתיות שהתקיימו בארה"ב בשנת 2010. הרפובליקנים היו מצולקים קשות מבחירתו של אובמה הליברלי לנשיא. קומוניסט ומוסלמי במסכה שולט עליהם!  הם היו מלאי מוטיבציה להחזיר לידיהם את השליטה באמריקה, והנסיבות שיחקו לידיהם. ההתאוששות הכלכלית לא הגיעה מהר מספיק, וציבור הבוחרים מיהר להתאכזב מאובמה. בנוסף רבים מהבוחרים הדמוקרטים, בפרט היספנים ושחורים לא משכילים, הרגישו שעשו את שלהם כשנתנו לאובמה את המנדט שנתיים קודם, ולא טרחו ללכת להצביע בבחירות לבתי הנבחרים של המדינות, בחירות נטולות כל הייפ, משמימות ולא סקסיות בעליל.

בתי הנבחרים של המדינות התמלאו בפוליטיקאים רפובליקניים שיכולים היו לעשות בהם כשלהם. 2010 זהו מספר שהוא כפולה של עשר. לדבר זה יש חשיבות רבה בפוליטיקה האמריקנית. בשנה שהיא כפולה של עשר עורכים מפקד ובודקים מחדש את התפלגות האוכלוסייה, ובהתאם יש לחלק מחדש את מחוזות הבחירה. הרפובליקנים הצטיידו בתוכניות מחשב מתוחכמות שאפשרו להם לחלק את מחוזות הבחירה בצורה מפותלת שתבטיח הישגים אופטימליים למועמדים הרפובליקניים לבית הנבחרים. בשל הישגי הבחירות לא היה להם צורך לקבל הסכמה מאף אחד לשם כך.

הקונספט הכללי היה שיש לנסות ולהכניס כמה שיותר קהלים דמוקרטיים לאזור בחירה אחד. באותו אזור הנציג הדמוקרט יקבל ניצחון קל, אך יהיה זה ניצחון פירוס. באזורים שלידו יוותר רוב רפובליקני שיבטיח ניצחון בכמה וכמה מחוזות בחירה מסביב. לרפובליקנים היו בעלי ברית לא צפויים לתוכנית הזו – פוליטיקאים שחורים. כאשר מחוז בחירה מסוים נעשה דמוקרטי לחלוטין, יש סיכוי גדול לבחירתו של פוליטיקאי שחור, שעלול להיחשב רדיקלי מדי עבור מחוזות בחירה מאוזנים.  כך קרו שני דברים בו זמנית – הרפובליקנים הבטיחו לעצמם את רוב הנציגים במדינות, ואילו השחורים הבטיחו לעצמם קומץ נציגים בטוחים, ובאמת הנציגות השחורה בקונגרס שברה שיאים, גם כשהמפלגה הדמוקרטית בכללותה קרטעה.

בשנת 2012 האסטרטגיה הוכיחה את גאונותה. הדמוקרטים ניצחו את הבחירות לבית הנבחרים ברוב של 49% מול 47.5%, אבל השליטה נותרה אצל הרפובליקנים ובהפרש של יותר משלושים מושבים. היו יותר מחוזות שבחרו במיט רומני מאשר בברק אובמה, אף שאובמה קיבל הרבה יותר קולות בסך הכול.

אם בשנת 2016 טראמפ יובס תבוסה מהדהדת, כמו שצופים כמעט כל הסקרים, ועדיין ישמר הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, זו תהיה עוד הוכחה לתחכום שהפגינו הרפובליקנים ב-2010.

אבל האסטרטגיה הזו לא תציל את הרפובליקנים לנצח. ראשית, יש סיכוי שכבר השנה הם הגדישו את הסאה עם מועמדותו של טראמפ, וההדף הציבורי וההתגייסות ההמונית של הנשים והמיעוטים נגדם יהיו כה גדולים, שהבלתי ייאמן יקרה והם יאבדו את בית הנבחרים. כאמור זהו סיכוי די זעיר, אך הוא עדיין גדול, לפי המהמרים, מהסיכוי לסנסציה מסוג הפוך – בחירת טראמפ לנשיא.

שנית, בשנת 2020 יש מפקד מחודש, והדמוקרטים יהיו הרבה יותר מוכוונים למניעת תעלולים מסוג אלו שקרו עשר שנים קודם לכן.

שלישית, ואולי הכי חשוב, כחלק מהתפקיד שניתן לבית המשפט העליון כבורר הסופי של החיים הפוליטיים באמריקה, הוא יכול להכריז על אי חוקיותן של שיטות לחלוקה מפותלת של אזורי בחירה, הדבר שקרוי באמריקנית ג'רימנדרינג.  קלינטון, או אובמה בשאריות כהונתו, ימנו שופט ליברלי שיבטיח רוב ליברלי בבית המשפט, וזה יוכל לשים קץ לבלגן הזה.

ומה אנחנו למדים? שבחירות אזוריות הן רעיון נוראי. הנזק של השיטה האמריקנית מוגבל כי בשיטת האיזונים והבלמים שעליה נוסדה החוקה, בית הנבחרים הוא בעל זכות וטו אך אינו יכול להכתיב חקיקה ומדיניות לבדו. בשיטה הישראלית שבה הכנסת היא הריבון המוחלט, הנהגת בחירות אזוריות לכנסת יכולה להוביל לעליית שלטון שאין לו כל לגיטימציה דמוקרטית ובסיסו בטריקים מלוכלכים.

לבריטניה, בניגוד לארה"ב, יש מוניטין כמדינה שבה הגינות בסיסית עדיין משחקת תפקיד בפוליטיקה, וישנם דברים שפשוט לא יעלו על הדעת, ובאמת תהליך חלוקת המחוזות שם הוגן בהרבה ומפוקח על ידי גוף עצמאי. אף על פי כן, ממש בתקופה הזו רפורמה צפויה בשיטת מחוזות הבחירות שנויה במחלוקת חריפה מאחר שתועיל מאוד לשמרנים השולטים ותזיק ללייבור.

מודעות פרסומת

16 תגובות to “מגבולות מפותלים לידי הנשיאה הכבולות”

  1. orihippo Says:

    החמצת משהו בסיסי, בבית הנבחרים בניגוד לסנט יש מספר זהה של נציגים לכל מדינה בלי יחס לאוכלוסיה לכן מדינות עם ערים קטנות יותר עדיין מכניסות מספר זהה של נציגים כמו מדינות מרובות אוכלוסין. בערים גדולות יש על פי רוב יותר דמוקרטים, באזורים לא עירוניים יותר שמרנים לכן תמיד יהיה לרפובליקנים יתרון התחלתי לבחירות בקונגרס

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אורי, נראה לי התבלבלת בין בית הנבחרים לסנאט. אני כותב על בית הנבחרים שבו הייצוג יחסי לאוכלוסיית המדינה.
    בסנאט באמת לכאורה יש יתרון התחלתי לרפובליקנים מהסיבה שאמרת, והוא עוד ישרת אותם שנים רבות אם כי כנראה דווקא לא ב-2016.
    הייצוג השווה של המדינות בסנאט הוא הסעיף היחיד בחוקה שנקבע ששום רוב לא יוכל לשנותו והוא יתקיים כל עוד אין הפיכה חוקתית באמריקה.

    אהבתי

  3. orihippo Says:

    סליחה אתה צודק טעיתי

    אהבתי

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    החלוקה האזורית בארה"ב עוזרת לקבוצה מסויימת להביע דעתה ולגרום לה להשמע. אחרת היא היתה נמחקת למול דומיננטיות של הערים הגדולות. יש צורות שונות של הטיית בחירות ולא רק זו. המידיה המגוייסת, לובייסטים, התרומות כספים. זאב גלילי מסביר מה שקורה בארה"ב למרות שהוא כלל לא מתכוון לזה

    http://www.zeevgalili.com/2016/10/21577#respond

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    הנושא של המדיה המגויסת הוא מעניין במיוחד בבחירות האלו. רוב התקשורת שמאלנית. אבל הימין הקים לו מעין "ערוצי 7 או 20" כאלו שבהם שולט יקום מקביל של עובדות. פוקס ניוז עוד מתון לעומת ברייברט ודרדג' רפורט.

    אהבתי

  6. יאיר Says:

    גם בבריטניה השיטה האזורית אינה הוגנת. בבחירות האחרונות מפלגתו של פאראג' זכתה בכ-10% מהקולות אולם קיבלה מושב אחד בפרלמנט (מתוך כ-200-300 מושבים).
    השיטה האזורית מובילה לשיטה דו-מפלגתית ובתורה להשתלטות פוטנציאלית של קבוצת מיעוט אידיאולוגית על אחת מן המפלגות הללו.
    בשיטה רב-מפלגתית אין תמריץ מספיק להשתלטות כזאת (בשיטת המנצח לוקח הכל).

    קוריוז: אחת מן הסיבות לפרישת בן-גוריון ממפא"י והקמת רפ"י הייתה התנגדות המפלגה לרצונו של בן-גוריון להפוך את הבחירות בישראל לאזוריות. מאז ועד היום מפלגות מרכז מכריזות על רצונן בבחירות אזוריות, אך לחינם.

    אהבתי

  7. יאיר Says:

    "המנצח לוקח הכל" כמטפורה כמובן

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    אמת. שיטה אזורית אינה הוגנת מבסיסה אבל זה דבר ידוע מראש וברור לכול. המניפולציות באזורי הבחירה הן עוד עניין.

    אהבתי

  9. מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה) Says:

    "אנו הפליטים…איננו רוצים לחיות באותה מדינה יחד אתכם. אתם יכולים, ואני חושב שכדאי לכם, לעזוב את גרמניה. וקחו בבקשה את סקסוניה ומפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) אתכם… מדוע שלא תעברו למדינה אחרת? נמאס לנו מכם!" — אראס באחו, מהגר בן 18 מסוריה, ב-Der Freitag, אוקטובר 2016.

    https://he.gatestoneinstitute.org/9203/%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94

    אהבתי

  10. מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה) Says:

    מחקר חדש מוכיח: המוח מסתגל לספר שקרים
    על סמך בדיקות MRI חוקרים בבריטניה מצאו שאותות רגשיים שליליים הקשורים לאמירת שקר פחתו ככל שרגישות המוח לשקר קהתה. לדבריהם, "השקר הוא כמו בושם, אחרי חודש לא מריחים אותו כלל"
    26.10.2016 05:41
    אריקה גוד, ניו יורק טיימס
    שמור 9תגובות32שתף בפייסבוק
    אנשים שמספרים שקרים קטנים ממניעים תועלתיים מתקדמים בדרך כלל לשקרים גדולים יותר, ועם הזמן מוחם מסתגל לחוסר הכנות, כך עולה ממחקר חדש. לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מהווים הוכחה ל"מדרון החלקלק" שמתואר לפעמים על ידי פוליטיקאים הפכפכים, אנשי כספים מושחתים, בני ובנות זוג בוגדניים ואחרים, המסבירים את התנהגותם הנלוזה. "הם מספרים בדרך כלל שמה שהתחיל כסיפור קטן הלך וגדל, עד שפתאום הם מצאו את עצמם מבצעים מעשים חמורים", אמרה טלי שָרוֹת, מרצה למדעי המוח הקוגניטיביים ביוניברסיטי קולג' בלונדון. שרות היתה המדענית הבכירה במחקר, שפורסם ביום שני בכתב העת Nature Neuroscience.

    אהבתי

  11. קמיליה Says:

    יש הצדקה חלקית לבחירות אזוריות אם, ורק אם, לכל אזור בחירה הייתה קיימת אוטונומיה לנהל את ענייניו הפנימים בהתאם לרצון תושביו וערכיהם. לדוגמא, להחליט על תוכניות הלימוד בבתי הספר, לגליזציה של סמים, תחבורה ציבורית בשבתות, עונש מוות, שירותים ציבוריים לטרנסג'נדרים וכיוצא בזה.
    אבל, אין כל רציונל להפרדה בין תושבי אזורים שונים כאשר עליהם לבחור במי שינהל את מדיניות החוץ והביטחון המשותפת לכולם.
    יותר מכך, אין כל הגיון פנימי בבחירות אזוריות בתוך כל מדינה בארה'ב, שלמעשה היא עצמה רק אחת מ 50 אזורי בחירה. כלומר, לבחירות אזוריות בתוך בחירות אזוריות.

    הזכרתם את המוטיבציה להעיף מהתחרות המוני מתחרים קטנטנים, ואת פוטנציאל השחיתות וההטיות. (דוגמא מישראל – חוק באדר עופר המסיט חלקי מנדטים אל המפלגות הגדולות).

    אני רוצה להוסיף סיבה שלישית: כוח התמדה היסטורי. מאוד קשה לשנות שיטת בחירות, לאחר שהתקבעה, גם כשכולם מסכימים שנזקיה רבים מתועלותיה.
    (דוגמא מישראל – גבולות הרשויות המקומיות. כשברור שהיה רצוי לאחד המוני עיריות צמודות גיאוגרפית ולשרטט מחדש את גבולות הרשויות האזוריות.)

    בארה'ב הבחירות הן תמיד בתחילת נובמבר, אך חילופי הנשיאים בפועל מתבצעים תמיד רק שלשה חודשים לאחר מכן. פער זמנים בלתי הגיוני בעליל וחסר כל הצדקה נראית לעין.
    ההסבר לתופעה הוא שבעבר הרחוק הם נאלצו להתחשב בזמן בו ייקח למשפחתו של הנשיא הנבחר, מהמדינה הרחוקה ביותר האפשרית (לדוגמא מקליפורניה), לארוז את כל חפציהם ולצאת למסע הארוך עד לוושינגטון הבירה על כרכרות סוסים. שלושה חודשים נתפסו אז כתקופה סבירה, בהתחשב בכל התקלות והעיכובים העלולים לקרות במהלך מסע ארוך ואפילו די מסוכן זה.
    מסתבר שלכניסת חידושים כמו רכבות, מכוניות ומטוסים אין כוח לשנות את מה שנקבע בתקופת כרכרות הסוסים.
    כנ'ל גם לא להצבעות אלקטרוניות ולתיקשורת נתונים מיידית, שמבטלות את ההצדקה לספור את הקולות בנפרד בכל תת אזור של תת אזור, ואז להעביר את התוצאות למרכז המקומי באמצעות שליחים, וממנו לעיר הבירה.

    מה שמוכיח שכולנו בסה'כ שבויים של ההיסטוריה שלנו. 😊

    ##################################################

    מאמר, מעט ישן אך שנתקלתי בו רק עכשיו, המסביר מדוע לא כדאי לישראל ליזום כל שינוי מדיני. לא לכיוון שתי מדינות ולא לכיוון מדינה אחת מהים לירדן. הסבר הנשען על הגישה הגיאוגרפית – דמוגרפית.
    המשך לויכוח שלי עם ד' שתבע מהימין לעשות כבר משהו ולהפסיק לבזבז את הזמן).

    http://www.jokopost.com/me/10223/

    למאמר זה התפרסם, באותו אתר, מאמר תגובה מנומק ששלל את הגישה הגיאוגרפית ומסקנותיה מכל וכל.
    ואחריו מאמר תגובה מנומק למאמר התגובה, שהתווכח עם כל טענותיו.

    התדיינות אינטליגנטית ומנומקת שנדיר למצאה במקומותנו.

    אהבתי

  12. מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה) Says:

    בחריות איזוריות מוצדקות כי הן מאפשרות לנציג מאותו אזור ליצג את הצרכים של אותו איזור שיכולים להיות יחודיים בשל אופי התושבים, כולם פולנים, כולם מגדלים תירס, בקו האש של המקסיקנים.

    הסיבה שלוקח 3 חודשים עד שהנשיא נכנס לבית הלבן היא כדי שאשתו תספיק לרהט. עכשיו עוד הילרי תחזור לבית שגרה בו היא תגיד לביל שהוא לא ישן אתה באותו חדר כי היא עם אומה והוא עובר לגור בחדר המשרתות, צ'לסי תצטרך לחזור לחדר הילדים הישן שלה עם הבעל והילד וזה להזיז קירות. חוץ מזה צריך חיטוי כי גרו שם כושים קודם, זה לוקח זמן

    http://danireshef.blogspot.hk/2016/10/blog-post_25.html

    אהבתי

  13. מִשְׁתַּמֵּשׁ אֲנוֹנִימִי (לֹא מְזֹהֶה) Says:

    הפאק יו הגדול בהסטוריה

    http://www.amitit.co.il/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%9E%D7%A4-%D7%94%D7%A4%D7%90%D7%A7-%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94/

    אהבתי

  14. קמיליה Says:

    לא קשור לנושא, אלא לחשיפה העתידית של רונן ברגמן של חלק משמות סוכני ק.ג.ב בישראל.

    החלק המעניין – מגיב 63, שצירף שני סרטונים, לא ארוכים מדי.
    מומלץ לצפות קודם בסרטון השני – 'סוכן ק.ג.ב מסביר על הלוחמה הפסיכולוגית של השמאל'.
    'אח'כ בסרטון הראשון 'איך לפרק מדינה'.

    http://rotter.net/forum/scoops1/356279.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=newsticker

    הסרטונים מתמקדים במעללי רוסיה, אך ברור שלא רק הם עסקו ועוסקים בפירור מדינות.
    לאחר הצפייה, אפשר לנסות להעריך את השלב בו נמצאת שטיפת המוח של הסטודנטים במדעי החברה והרוח בישראל, כך שהם כבר לא מסוגלים להתמודד יותר עם עובדות ואיבדו את מנגנוני ההגנה שלהם.

    אם נחזור לפוסט הקודם – בעיני 'הפוסט מודרניזם' המוחדר בהם, המסרב להבחין בין אמיתות לבין שקרים, הוא חלק מהבעייה.
    כנ'ל השקר הבסיסי של ליבת 'הרב תרבותיות', כאילו אין יותר טוב ואין יותר רע, ואסור לשפוט דבר.

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    קמיליה, מסכים עם מה שכתבת לגבי הבחירות האזוריות.
    המאמר על הפאק יו הגדול בהיסטוריה יפה. אבל למרבה המזל זה לא צפוי לקרות.
    המאמר על המודל הגיאוגרפי מאוד אינטליגנטי, אבל אולי מנסח בצורה מסובכת דברים שאפשר לנסח ביתר פשטות.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    איזה בחירות משמימות.. בית הנבחרים של הרפובליקנים. הנשיאות של הילארי וגם הסנאט בידיה. השאלה היחידה שהמהמרים היו חלוקים עליה – מי יקח את יוטה, גם כבר לא מרתקת. נראה שטראמפ בכל אופן ינצח שם, ולא מועמד עצמאי או הילארי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: