מורשת פרס

שמעון פרס הלך לעולמו לפני שבועיים והוספד רבות בארץ ובעולם. אבל ציבורי שכזה גורר מטבע הדברים תגובת נגד, ובדיון על דמותו וזכרו החלו להישמע גם קולות המבקרים את פועלו.

עשייתו של פרס הייתה מורכבת, חלק ממעשיו עמד היטב במבחן הזמן כמו הקמת הקמ"ג בדימונה והתעשייה האווירית, היציאה למבצע אנטבה בתקופת כהונתו כשר ביטחון, הדברת ההיפר אינפלציה והיציאה מלבנון בעת כהונתו כראש ממשלה באמצע שנות השמונים וכן הגישושים שעשה להסכם עם חוסיין ב-1987, שנראים כאלטרנטיבה עדיפה לכל פיתרון מדיני שהוצע מאז. גם התמקדותו כנשיא בקידום מדע וטכנולוגיה והיוקרה הבינלאומית שהביא לישראל צלחו היטב את המבחן הציבורי.

חלק אחר ממעשיו נראה באור פחות חיובי. למשל התנגדותו להתקפה על הכור הגרעיני בעירק ב-1981, שבוודאי היה בה גם אלמנט פוליטי, שהרי ההתקפה הזו הבטיחה את ניצחונו של מנחם בגין בבחירות מולו. דבר אחר שניתן לזקוף לחובתו, אף שנשכח מהתודעה הציבורית, הוא התנגדותו להכרעת הטרור הפלסטיני גם אחרי הטבח במלון פארק ב-2002, אז כיהן כשר בממשלת שרון.

ישנם דברים אמביוולנטיים יותר ברקורד של פרס כמו חלקו ביציאה למבצע קדש או בהקמת סבסטיה או פעולתו לעצירת תקיפה של ישראל באירן. ברם, מבחינת בן תקופתנו פרס נשפט בעיקר על פי הסכם אוסלו. אני חושב שההסכם, על אף האסונות שהמיט, יכול להיחשב חיובי לישראל בתמונה הכוללת, מסיבות שפירט למשל אורי הייטנר בפוסט הזה. אבל רבים יחלקו על כך.

נראה לי חשוב בעת שיפוטו של פרס, או כל דמות היסטורית אחרת, הוא להעמידו מול קבוצת ביקורת. כל אחד שהגיע לעמדת השפעה יעשה דברים אי אלו טובים וכל אחד יעשה גם דברים רעים. השאלה היא מה המאזן הכולל מול האחרים.

למשל, פרס לא נלחם במלחמת העצמאות ולא היה רמטכ"ל ששת הימים, אך תרומתו לביטחון ישראל כנראה עולה על זו של יצחק רבין במישור ההתעצמות הביטחונית, ובאחריות לאוסלו הם נושאים יחדיו. רבין לא יכול לזקוף לזכותו הישג גדול במישור הכלכלי הדומה להדברת האינפלציה בידי פרס.

פרס הותיר חותם גדול בהרבה על המדינה מיצחק שמיר, שכיהן הרבה יותר שנים ממנו כראש ממשלה אך נקט בעיקר במדיניות פסיבית. סביר להניח שדבר דומה ניתן יהיה לומר בבוא היום על ההשוואה בין פרס לביבי נתניהו. בפרס קיים היה דחף רומנטי לעשייה גדולה, שלא קיים בשני הפוליטיקאים האלו. לא בהכרח דבר זה בא לטובה, אבל בוודאי תרם לרקורד של פרס ולדברי ההספד עליו. אני מאחל לביבי חיים ארוכים, אך נראה שלמספידים אותו תהיה בעיה מסוימת. יש פער בין אורך הקדנציה שלו לבין מיעוט הדברים הגדולים באמת שניתן לייחס לפועלו כראש ממשלה. האם נזכור את הסכם ואי? פחח. את מלחמת המנהרות הממושכת אך נטולת הפואנטה מול החמאס? את ההפצצות פה ושם בסוריה? גם לא. אולי דווקא כשר אוצר ביבי ייזכר יותר. אפשר לראות בכך גם חיוב – נתניהו אינו משתמש באזרחי ישראל ובחיילי צה"ל כעכברים במעבדה בניסוי שנועד להגדיל את שמו.

פרס מול שרון? שמו של פרס לא נכרך בדורסנות ובשחיתות ברמות המיוחסות לשרון. מבחינת הנועזות המדינית ניתן להקביל את אוסלו להתנתקות, ובשניהם האפקטים שנויים במחלוקת אך לא בהכרח שליליים לטווח הארוך. פרס לא היה גנרל ואינו יכול להתהדר במהלכים כגון חציית התעלה, אך כמו שכתבתי לגבי רבין, אין לו במה להתבייש לאור תרומתו במישור ההתעצמות הביטחונית.

פרס או בגין? שניהם חתני פרס נובל לשלום שהוטלה עליהם אחריות ציבורית למרחץ דמים. כנגד הרוגי אוסלו של פרס אפשר להביא את הרוגי מלחמת לבנון הראשונה של בגין. בשני המקרים מדובר היה במדינאים שהחליטו על יציאה למהלך הרפתקני שלא עלה יפה והביא למוות בטרם עת של המוני ישראלים. פרס הובל בידי ביילין, בגין בידי שרון. בהשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח של אוסלו אפשר למצוא הרבה חיוב, אבל כך גם בתוצאות מלחמת לבנון הראשונה – הטרור הפלסטיני גורש מלבנון, ודבר זה סלל את הדרך בטווח הארוך מאוד לעשור השקט בגבול הצפון שציינו אותו השנה.

בגין יכול להתהדר בשלום מוצלח אחד, על כל מגבלותיו, זה שעם מצרים. פרס יכול להתהדר בשלום עם ירדן, שהשלכותיו באו לידי ביטוי בין השאר בהסכם הגז שנחתם לאחרונה.  בגין חסם את האופציה הגרעינית העיראקית. פרס היה מאבות האופציה הגרעינית הישראלית.

כרטוריקנים יש הבדל שמים וארץ בין בגין שהדגיש את מאבק הישרדותו הבלתי פוסק של העם מול אויביו, לבין פרס שרקם דמיונות אופטימיים בעלי אופי כלל אנושי. לא מפתיע שהעם הפשוט התחבר יותר לבגין ואילו האנושות כולה מצאה הרבה יותר עניין בפרס. אבל בסך הכול מעשיהם בפועל הניבו תוצאות דומות ולעתים דו משמעיות. רק במישור הכלכלי ניתן לומר בהחלטיות שפרס היה ראש ממשלה מוצלח בהרבה מבגין (על אף החיוב בתוכנית הליברליזציה של שר האוצר ארליך שכיהן תחת בגין).

אפשר להרחיק לגולדה (פרס לא נפל כמוה במחדל נוסח מלחמת יום כיפור), וללוי אשכול (שבוודאי יכול לתת למורשת פרס פייט ראוי), אבל  נראה לי שהתמונה עד כאן היא כבר ברורה – אריכות ימיו של פרס בשיבה טובה הותירה אותו כאחרון המנהיגים מדור 48', אבל גם אם נניח להישג זה פרי המזל והגנטיקה – פרס באמת היה אחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המדינה, ובמאזן ההישגים והטוב מול הרע לא נפל מאף מנהיג גדול אחר, פרט כמובן למורו ורבו בן גוריון.

122 תגובות על ״מורשת פרס״

  1. יש כאן הרבה נקודות שאפשר לערער עליהן, אבל אני אגש לאחת כדוגמה: הרעיון לזקוף לזכותו של פרס את הסכם השלום עם ירדן היא כמעט מביכה, אם לוקחי בחשבון שלאחר עוד אחת מ"הדלפותיו" החבלניות, שר החוץ פרס מודר לחלוטין מהמגעים עם ירדן לפי דרישת המלך חוסיין, עד כדי כך שבפגישה של רבין ופרס עם מזכיר המדינה כריסטופר ועוזרו דניס רוס, יום לפני החתימה על "הצהרת וושינגטון", פרס היה היחיד בחדר שלא היה מודע למה שצפוי למחרת.

    אהבתי

  2. זה נכון שהיה שם אלמנט של פיאסקו בגלל ההדלפה. אבל מה פרס הדליף? פרס הדליף את העובדה שבפגישתו עם המלך באמת נקבעה טיוטה ראשונה להסכם.. בכל מקרה הסיבה המהותית שבגללה יש לזקוף לדעתי לזכות פרס את השלום עם ירדן הוא ששלום זה התבסס בעיקרו על תהליך אוסלו.

    אהבתי

  3. למלך ההדלפה הזו נראתה מספיק חמורה ומסוכנת כדי לדרוש את מידורו של פרס מהמשך התהליך כתנאי להמשכתו. ההסכם עם ירדן התבסס בעיקרו על כך שמשפחת המלוכה ההאשמית ראתה כאינטרס שלה להגיע לשיתוף פעולה עם התנועה הציונית באופן רציף כמעט לחלוטין כבר מהסכם פייסל-וייצמן עליו השלום, אי אז ב-1919 בערך. אבל האינטרס הזה היה משני לאינטרס שלה לשמור על חיה מפני חיסול ע"י סוריה או מצרים במקרה שהיתה מעזה לחתום על הסכם עם ישראל לפניהן, או במקרה הזה, ע"י אש"פ במקרה שתחתום לפניו. ברגע שנחתם איזשהו מראית עין של הסכם מול אש"פ (וזה בערך מה שהיה הסכם אוסלו הראשון), כל מה שהיה צריך זה לתת לירדנים תרומת מים וכמה קמ"רים של אבנים יבשות במקום השטחים הפוריים שישראל חמדה בערבה בשביל לסגור את הסיפור. תוכן ההסכם עם ירדן מעיד על חוסר העניין שלה בסוגיה הפלסטינית, מעבר לדאגה לאינטרס ההאשמי לשמור על תארה של המשפחה כאחראית על הר הבית ומסגדיו.

    אהבתי

  4. לגבי הסכם אוסלו וובאופן כללי שאר ההסכמים השונים והמשונים, צריך לזכור שהאלימות נבעה לא מההקלות שניתנו לפלסטינאים אלא מהמוטיבציה שלהם לחסל את ההסכם.
    כל דבר שה״ימין״ אומר על כישלון אוסלו זה ניצחון לטרור, ווכל הצלחה היא קידום לנורמליזציה למרות הטרור. בפועל, הימין נותן רוח גבית לטרור, בין אם זה ברשלנות וטמטום ובין אם זה כדי לשמר את כוחו, לציניקנים וחובבי הקונפירציות שביננו.

    בהנחה הידועה שרוב הארגונים והדעה במקובלת היא כנגד נורמליזציה, ברור לכולם שהסכמים כאלה ואחרים הם טקטיים ולא אסטרטגיים, והם צריכים להיבחן אל מול היחסים מול ארה״ב ומה ההישגים שניתן להשיג. הרי ברור שגם אם נציע גבולות 48 עם נורמליזציה ליחסים עם ישראל זה לא יתקבל.

    מקווה שיגיע היום שבו פוליטיקאים מהימין ילמדו קצת מהתכסיסים שהפלסטינאים משתמשים נגדו בעולם.

    אהבתי

  5. חכה עוד כמה חודשים ואולי ממרחק השפעת פסטיבל פרס תראה דברים קצת אחרת.
    מאחר ואתה עדיין רואה את הסכם אוסלו כהשג, פרס מזדכה בקרדיט, בפועל זו ביצה טובענית. באר שטיפש אחר זרק לתוכה אבן, אלף חכמים לא יוציאו אותה משם. כמה זמן עוד יקח כדי שתודה שטעינו?

    https://observpost.wordpress.com/2016/09/14/peres/

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=13839040

    אהבתי

  6. לא טעינו. ולא צדקנו. אין יכול להיות שגל הטרור היה קורה גם ללא ההסכם. אי אפשר לחזות את העתיד, ולתלות כל פעולה פלסטינאית במעשה ידינו זו אווילות. אנחנו למרות מה שאנחנו חושבים, לא מרכז העולם.
    בכל מקרה, אין לתת לטרור את ההבנה שבגלל מעשיו אנחנו צריכים להיות מורתעים לבצע פעילויות, בין אם זה לוחמה ובין אם זה מומ

    אהבתי

  7. גם אני לא הייתי זוקף את ההסכם עם ירדן לזכותו, אבל הייתי רוצה להגיב להשוואה בין פרס לבגין.
    בגין טעה. אבל לאחר שהבין את טעותו הוא לקח אחריות, פינה את מקומו, והסתגר בביתו. גם בחירתו להיקבר כאחד האדם (ולא בהר הרצל) וליד אשתו היא חלק מאותה בחירה (ודרך חיים). נראה לי שבסופו של דבר העם סלח לו. עשרות אלפים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, בלי "היפ" שלובה ע"י התקשורת ובלי אבק כוכבים מחו"ל.

    לא כך פרס. פרס המשיך להסתובב בטרקליני אירופה. מתהדר ב"שלום" שרובו דם והרוגים. מטיף על חזונו כשברחוב אנשים מתפוצצים. לי קשה עם זה.

    אהבתי

  8. דניאל, זה עניין של יכולת. בזכות אוסלו ניתן לפלסטינים מרחב פעולה להצטייד בחגורות נפץ. מה שלא היו יכולים לעשות בלעדיו.

    יאיר, לאוסלו היו השלכות חיוביות בשל תרומתו להפרדה עם הפלסטינים. מלחמת ששת הימים גם היא גבתה קורבנות אבל איש לא יטען שהייתה כישלון בשל היתרונות ארוכי הטווח שיצאו לישראל ממנה. הבעיה שקורבנות אוסלו תוארו כקורבנות השלום, שזהו באמת מינוח מרתיח. האמת היא שהיו קורבנות ההפרדה.

    אהבתי

  9. תמריץ,
    במה דבריך מגיבים לדברי? אמרתי שגם למלחמת של"ג היו קורבנות, ושבגין טעה (או הוטעה).
    מדינאים עושים טעויות ולהחלטותיהם מחיר בחיי אדם. זאת עובדה. השאלה היא האם הטועה גולה למדבר הפוליטי או פותח באורגיה תקשורתית.

    אהבתי

  10. אתמקד בנושא שמעורר בי את התמיהות הגדולות ביותר – פרס והנשק הגרעיני.

    1. מיוחסת לפרס הקמת הכור הגרעיני בדימונה. אבל, יוזם המהלך, ומי שהיה ראש הממשלה בתקופת הקמתו – היה בן גוריון. מה שמעלה את התהייה כיצד רק שמעון פרס זכה בכל הקרדיט.

    2. עלתה במוחי שאלה אפיקורסית: האם הכור הגרעיני בדימונה אינו "פיל לבן" ענקי, שהוצאות אחזקתו מאוד גבוהות, והתועלת שבו מפוקפקת? איני בטוחה בתשובה, אך מציק לי העדר כל דיון על הנושא.

    הסבר: ברור מראש שנשק גרעיני אינו שימושי במלחמתנו בפלסטינים, בחמאס, בחיזבאללה ובארגוני טרור נוספים.
    במלחמת יום כיפור הסתבר שהוא גם אינו מרתיע מדינות כמו מצריים וסוריה מלתקוף אותנו. לא נעשה בו כל שימוש (בפועל או כאיום) אפילו בימי הלחימה הראשונים, כשמצבנו נתפס כנואש, בתקווה לקצר את המלחמה ולהקטין את מספר הנופלים.
    אני תוהה האם, כשאיראן תהפוך לגרעינית, היא תורתע מלתקוף אותנו רק בשל חששה מיכולת ישראל לשגר מצוללות 'מכה שניה' כואבת. האיראנים יכולים להגיד לעצמם שאולי ישראל תצליח להחריב עיר או שתיים, אבל איראן כמדינה תמשיך לעמוד על רגליה. במחיר זה, שאולי ייתפס בעיניהם כנסבל, השיעים יזכו לתהילת נצח והכרת תודה מכל העולם המוסלמי על הצלחתם לחסל לנצח את כל היישות הציונית שפלשה לדאר אל איסלם.

    כמי שאינה מאמינה בחיים אחרי המוות, ממש לא חשוב בעיני האם מותנו יינקם או לא יינקם, באמצעות מכה שנייה.
    חשוב בעיני רק כוח ההרתעה. ואיני משוכנעת בכוח להרתיע דתיים פנאטיים .

    אם אכן כך, האם לא ראוי להפנות את המשאבים האדירים המושקעים בנושא, במונחי כסף וכוח אדם, לפרויקטים שיתרמו יותר לבטחוננו?

    3. ידוע שפרס ניסה לעצור את המתקפה על הכור העירקי, והרבה לגנות את ישראל לאחר ביצוע ההתקפה (לשמחת כל 'ידידנו בעולם).
    – אם עשה זאת רק בשל אי שביעות רצונו מכך שבגין יקבל את כל הקרדיט ויזכה בבחירות – הדבר מעלה ספקות מאוד קשים לגבי סדרי העדיפויות שלו, ויכולתו לוותר על טובתו האישית עבור טובת כלל המדינה.
    – אם עשה זאת מנימוקים אחרים – עולה השאלה לגבי תפיסת המציאות שלו ויכולתו לנתח מצבים.
    האם שוגים כל אלו שתמכו ותומכים עד היום במתקפה או שמעון פרס? (שמעולם לא חזר בו ולא התנצל על נושא זה).

    4. שמעון פרס עשה כמיטב יכולתו לסכל מתקפה ישראלית גם על הגרעין האיראני.
    לטענתו, אם הבנתי אותה נכונה, אסור לישראל לעשות שום מהלך לו מתנגדים האמריקאים, הכרחי ומוצדק ככל שיהיה.
    תיאורטית, יתכן שניתוח המציאות שלו נכון משל תומכי המתקפה, ויתכן שהוא שגה פעם נוספת.

    כמוזכר בפוסט, פרס התנגד גם למתקפות אחרות של ישראל, כמו היציאה לחומת מגן. התנגדות שזכתה לשבחי האירופאים והאמריקאים, אך עוררה בישראלים רבים חשד שפרס אינו מבין את המציאות ו/או הוא אינו מתרגש מגורלם.
    איני יכולה להשתחרר מהחשד שבכדי למצוא חן בעיני מנהיגים חשובים בעולם הוא היה מוכן לוותר על ריבונות ישראל, ויכולתה להחליט בעצמה מה טוב לה ומה מסוכן לה.

    אהבתי

  11. קמילה – הפרוייקט הגרעיני הוא אכן יקר ומיותר במידה מסויימת, מכיוון שנשק גרעיני יוצר במזרח התיכון, כפי שהגדיר זאת יגאל אלון, לא "מאזן אימה" אלא "אימה ללא מאזן". ובכל זאת, נראה שפרס תמך ודחף להכנסת נשק גרעיני לזירה, לשבירת העמימות הישראלית בנושא, והסתייג מהניסיונות הישראליים למנוע ממדינות אחרות להצטייד גם כן בנשק גרעיני.

    אהבתי

  12. לתמריץ,

    אני שמחה שהחלטת לבסוף לפרסם את הפוסט.

    האם קיימת אפשרות לייבא, לפוסט זה, את כל ההתייחסויות למורשת פרס מהשבועות האחרונים, שנדחפו לפוסט לא קשור?

    #################################################
    בנוגע להסכם אוסלו, מצ'ב לינק לכתבה שהיא לדעתי הנכונה ביותר.

    http://www.zeevgalili.com/2013/01/17511

    תפיסה שמשמעה הוא העדפה של מנהיגים שלא ניסו לעשות מהפכות, לתקן את העולם, ולקפוץ על פני תהומות, אלא ניסו להשיט את הספינה ששמה ישראל בבטחה מול פני סערות, ולשפר בצעדים קטנים ומדודים את חיי היושבים בה.
    אפילו אם משמעות הדבר היא שלא יגיעו להלוויותיהם שועי עולם, ושההספדים בהן יהיו הרבה פחות חגיגיים ונמלצים.

    אהבתי

  13. לאבשלום,

    דבריך מצביעים בדיוק על מה שאיני מבינה.
    אם הוא תמך בנשק גרעיני לישראל – מדוע התנגד לנסיונות למנוע ממדינות אחרות באזורנו להצטייד בנשק גרעיני?

    הרי אם לכל מדינות האזור יש נשק גרעיני:
    – מדובר על שיתוק הדדי, פיזור המוני פילים לבנים בכל אזורנו העני במילא + – הגדלת הסיכון שנשק גרעיני ייפול לידי קבוצת קיצוניים פנאטיים, כדוגמת דאע'ש, ויופנה נגדנו +
    – המדינה הקטנה והצפופה ביותר, שפצצה אחת או שתיים יוכלו למוטטה, תהיה המאוימת ביותר.

    האם יתכן שבמהלך השנים שינה את עמדתו לגבי הנשק הגרעיני, והסתיר את השינוי מידיעת הציבור?

    אהבתי

  14. אין לי אפשרות להזיז תגובות. לא שאני יודע עליה, לכל הפחות.

    לגבי הנשק הגרעיני, פרס האמין, ולדעתי צדק, שהנשק הגרעיני כופה על מדינות ערב השלמה עם ישראל, כי מבינות שלא ניתן להשמיד מדינה עם נשק גרעיני. כמו בכלכלה, שם התחזית מה יקרה בסופו של תהליך ארוך ורחוק, משפיעה כבר על התמחורים כאן ועכשיו, גם במדינאות. האמונה שגם מלחמה אפוקליפטית לא תוכל להביא לקץ ישראל שתשלוף את נשק יום הדין, משפיעה בטווח המיידי על שיקולי אויבינו.

    יש דבר חשוב להבין לגבי מלחמת יום כיפור, סאדאת לא העלה על דעתו לכבוש את ישראל, ואפילו לא את כל סיני. הוא רצה הישג טריטוריאלי מוגבל. אין ספק שאם צה"ל היה קורס כליל, הצבא שלו היה ממשיך לזרום הלאה עד היכן שיכול היה. אבל זו לא הייתה התוכנית מלכתחילה. אם היה מתכנן את השמדת ישראל, היו מספיק אנשים שהיו אומרים לו שזו הזיה לנסות להשמיד מדינה עם גרעין.

    אהבתי

  15. אני חושב שההסבר למדיניות פרס הוא שהתיאור המלבב שהצעת למזרח תיכון גרעיני הוא המצב שפרס היה מעוניין בו. מלחמה מתמדת שאינה ניתנת להכרעה בגלל האיום הגרעיני, המון פילים לבנים ששומרים את האזור (ובמידה פחותה גם את ישראל) בעוניו, ושיתוק הדדי.

    אהבתי

  16. קמילה,
    הדוגמה של מלחמת יוה"כ אינה מוצלחת לדעתי.
    ישראל בהחלט חימשה את הנשק הגרעיני באותם ימים ולהערכתי היתה מוכנה להשתמש בברירת שמשון או באולטימטום כזה כשהמצב יהיה עוד יותר נואש. אני מעריך שהשימוש לאו דווקא היה אמור להיות מכוון כנגד צבאות ערב אלא כנגד בירות האויב. יותר מכך יתכן שה"איום" המרומז הזה זרז את האמריקאים לספק את רכבת החימוש האווירית.

    אהבתי

  17. ליאיר,

    פרס היה נחוש לא להתעסק מעולם בעבר אלא רק בעתיד. כלומר, למנוע מעצמו כל אפשרות ללמוד משהו מההיסטוריה ולהפיק לקחים.
    כפי שנאמר בתקופת המהפכה הצרפתית על המלוכנים 'הם מעולם לא שכחו דבר ומעולם לא למדו דבר'.

    אין ספק שהדבר הגן על פרס משקיעה לדיכאון והאשמה עצמית, כפי שקרה לבגין. הוא מעולם לא התחרט, לא התנצל, ולא איפשר למציאות להרוס לו את החלומות הגדולים. ובתמורה זכה להרבה מאוד כבוד ויקר מכל שועי העולם.

    אהבתי

  18. תמריץ,
    לא ענית לתמיהה שהעלתה קמיליה:
    מדוע פרס התנגד לניסיונות למנוע נשק גרעיני ממדינות ערב?

    התשובה שאבשלום מציע (אם הבנתי נכון) היא שיותר משפרס העדיף עליונות צבאית ישראלית (ע"י גרעין ישראלי) הוא העדיף מאזן אימה (ע"י גרעין ערבי נוסף על הישראלי). ללא גרעין בצד הערבי אין מאזן אימה.
    אלא אם כן לך יש הסבר אחר.

    אהבתי

  19. טענתו של פרס הייתה שהצרפתים יוודאו שהכור שסיפקו לא יוכל לשמש את סדאם להתחמשות גרעינית.

    אפשר לקרוא על כך כאן:
    https://arbitrarylife.wordpress.com/2012/03/11/reassessing-attack-on-iraq-nuclear-plant-part-2/
    (אני חושב אחרת לגמרי מכותב הבלוג על כל דבר, אבל מעריך שמציג נכונה את תפיסת פרס).

    אהבתי

  20. לאבשלום,

    אם התיאור 'המלבב' שלי למזרח תיכון גרעיני, בו ישראל נמצאת בעמדת נחיתות מובנית, זה מה שפרס רצה להשיג – עולה בהכרח השאלה מדוע? מה הניע אותו?
    לטענתך, אם אני מבינה אותה נכון, פרס בעצם ניסה לחסל את הפרויקט הציוני.

    #################################################

    לחושב בקול,

    ברירת שמשון, האפשרות למות יחד עם אוייבנו ולנקום לאחר מותנו, אינם מוכיחים את נחיצותו של הנשק הגרעיני לישראל.
    אני אדישה לחלוטין למה שיהיה לאחר מותי, וקשה לי להתנחם בכך שפרט להמוני תל אביבים ורמת גנים ימותו גם המוני תושבים בקהיר, דמשק או טהרן.
    אולי אפילו להפך. המנהיגים שהחליטו לתקוף את ישראל ישבו לבטח במקלטים חסיני גרעין, ומיליוני אנשים נוספים, חפים מכל פשע, ימותו.
    בעיני, אם הנשק הגרעיני אינו מסוגל להגן על המשך קיומנו באזור, הוא פיל לבן.

    השאלה האם קיום הנשק הגרעיני האיץ את הרכבת האווירית מארה'ב לישראל – מעניינת. לא חשבתי על כך קודם.
    למיטב ידיעתי, ניקסון & קיסינגר רצו שישראל תסבול 'קצת', בכדי שתשתף פעולה עם תוכניתם להזיז את מצריים מהגוש הסובייטי אל הגוש המערבי.

    כאשר התעורר בקרבם החשש שיתכן ועצם המשך הקיום של ישראל נמצא בסכנה (בלי קשר לשאלה מה הייתה תוכניתם המקורית של סאדאת ואסאד) – הם דרשו מישראל להציג להם נתונים שיוכיחו שהיא מסוגלת לשרוד. בכדי לא לשלוח נשק למטרה אבודה. רק לאחר שהנתונים הגיעו לוושינגטון, ניקסון אישר את המשלוח.
    [מה שמצביע על הסיוע שנוכל לקבל מ 'ידידתנו הטובה ביותר' כשנהיה בצרה קשה באמת].

    אין לי מושג האם הנתונים הנ'ל הסתמכו גם על האפשרות שנאיים בגלוי על מצרים וסוריה שאם לא ייעצרו מיידית במקום עומדם, או יסוגו לאחור, נטיל על בירותיהם פצצות אטום. איום שייתפס כאמין דיו, כך שסביר שסאדאת ואסאד אכן יורו לצבאותיהם להפסיק כל נסיון להתקדם עוד יותר. אולי.

    אהבתי

  21. אני לא חושב שפרס "ניסה לחסל את הפרוייקט הציוני", לפחות לא במובן שבו ביטוי כזה יובן בדרך כלל. אני חושב שפרס העריך שמצב שיתוק הדדי של "אימה ללא מאזן" שכזה ישרת יותר את המגמה שהוא רצה להוביל לגבי דמותה של החברה הישראלית (והערבית, אבל זה פחות מעניין) הנבנית במדינת ישראל. זה היה גם קוהרנטי למדיניות הפנים שהוביל, ובראשה "תוכנית הייצוב".
    מה המניע שלו להעדיף דמות חברה כזו ולא אחרת? אין לי דרך לענות על זה. היסטוריה יכולה להסביר את ההגיון של מהלכים, אבל לא את עצם הבחירה באידיאולוגיה מסויימת. המניע מדוע אדם בוחר להיות קפיטליסט או סוציאליסט הוא לא משהו שההיסטוריה יודעת באמת לענות עליו, וייתכן מאוד שהוא נמצא בזירה הפסיכולוגית. אבל כדי להסביר באופן היסטורי את המהלכים אין חובה להגיע לתשובה לשאלת המניע.

    אהבתי

  22. לתמריץ,
    קראתי את הפנייתך לחיים שרירותיים.
    המאמר לא רק שלא הקטין את תהיותי לגבי האסטרטגיה הגרעינית של ישראל הוא אפילו ליבה אותן.
    אני מודה שגם אני, כמו בגין לפני, חייה את נושא השואה והאפשרות שתחזור. נכונותי לקחת סיכונים להמשך הקיום של ישראל היא קטנטנה עד זניחה. בנושאים קיומיים – אני מעדיפה לטעות 99 פעמים בזהירות יתר, ולשלם את תוצאותיה, מאשר להסתכן פעם אחת בחוסר זהירות מספקת.

    הלגלוג של המאמר על תסביכי השואה של הישראלים אינו מפחית אותם בכהוא זה. הוא רק גורם לי להיזהר יותר מכל מנהיג ישראלי, כדוגמת פרס, שאין לו מספיק 'תסביך שואה'.

    בהתייחסות לפרס – המאמר אמנם מנסה לסנגר על התנגדותו לתקיפת הכור העירקי, אך בעיני הוא דווקא מכתים אותו.
    גם אם פרס רצה להאמין שיש לנו עוד הרבה זמן עד להתחמשות ו/או שמיטראן יעצור את המשך הסיוע הגרעיני של צרפת לעיראק (למרות שמיטראן הודיע במפורש שיכבד את כל החוזים עליהם חתם קודמו), מאיפה לקח את העוז לקחת את הסיכון שלא כך יהיה?

    אחד הדברים המצופים ממנהיגי ישראל הוא ניהול נבון של הסיכונים. ניהול שתנאי הכרחי לו הוא לדעת להבחין היטב בין מה שאנו רוצים שיהיה לבין כל מה שיכול להתרחש. בין הרצוי למצוי. לבנות תוכניות ב' ואפילו ג' למקרה שהתחזית האופטימית לא תממש.
    נראה לי שפרס כשל בכך גם בהסכם אוסלו וגם בהתנגדותו לפעולות צבאיות נגד תוכניות הגרעין של עירק ואירן.

    אהבתי

  23. קמילה,
    מסכים איתך שעדיף אולטימטום מאשר ברירת שמשון עצמה.
    אולם כדי שאולטימטום כזה ילקח ברצינות האיום חייב להיות אמין עד כדי נכונות לביצועו.
    אני מסכים איתך לחלוטין לגבי ניהול סיכונים "שואתי" שמתחייב ביתר שאת מקוטנה של הארץ.

    אהבתי

  24. אבשלום,
    לא הייתי כורך יחדיו את מדיניות הגרעין של פרס יחד עם תכנית הייצוב שלו.
    ללא קשר מה היה נכון ומה היה טעות, זה לחינם סד מחשבתי שאתה מכניס יחדיו שני נושאים אלו.
    יכול להתקיים מצב שלאדם יש תפיסת עולם מדינית שלא עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמו החברתית.

    אהבתי

  25. לאבשלום,

    האם תוכל להרחיב לגבי דמות החברה היהודית והערבית אליה חתר להערכתך פרס?
    הנושא מרתק אותי אבל איני מבינה אותו.

    לתפיסתי, שהיא ללא ספק שטחית מדי, הוא חתר לעולם שאותו תיאר ג'ון לנון בשירו 'imagine', וביקש להכיל אותו על 'המזרח התיכון החדש'.
    הוא לא השכיל להבין שרוב היהודים ורוב הערבים מתנגדים קשות ל"חזון" זה. או, ואפילו חמור מכך, הוא ידע שהם מתנגדים אך החליט שעליו לאכוף מציאות זו עליהם גם בניגוד לרצונם, באמצעות הסתרת כוונותיו האמיתיות, כחש ומרמה.
    איני שואלת מדוע פרס בחר דווקא בחזון זה, אלא לאן בעצם חתר.

    אהבתי

  26. לחושב בקול,

    לא ברור לי מדוע ישראל, כאשר חששה בימים הראשונים של יום כיפור (גם אם שלא בצדק) שיתכן והגיע סופו של 'הבית השלישי' – לא השתמשה באיום הגרעיני בכדי לגרום לצבאות מצרים וסוריה להעצר במקום?
    מדוע איום זה 'נשמר' רק כאופציה תיאורטית בכדי לשכנע את האמריקאים לשלוח לנו נשק?
    גם ללא סיכון חורבן טוטאלי – האם הקזת הדם של מאות הרוגים בכל יום לחימה נוסף, והמוני פצועים קשה ושבויים, אינה עילה מספקת להשתמש באיום בנשק גרעיני?

    מכאן תהייתי האם יהיו מצבים שבהם ישראל כן תשתמש באיום גרעיני מפורש. ואם לא – מדוע אנו ממשיכים לתחזק אותו.

    #################################################

    למי ששכח או לא ידע, צרפתי את מילות שירו של ג'ון לנון אליו התייחסתי.
    במחשבה נוספת, אני חושבת שהוא התנגד לרעיון של ביטול הרכוש הפרטי. אבל נדמה לי שאת כל שאר הרעיונות הוא היה מאמץ.

    Imagine there's no heaven
    It's easy if you try
    No hell below us
    Above us only sky
    Imagine all the people
    Living for today…

    Imagine there's no countries
    It isn't hard to do
    Nothing to kill or die for
    And no religion too
    Imagine all the people
    Living life in peace…

    You may say I'm a dreamer
    But I'm not the only one
    I hope someday you'll join us
    And the world will be as one

    Imagine no possessions
    I wonder if you can
    No need for greed or hunger
    A brotherhood of man
    Imagine all the people
    Sharing all the world…

    וגמר חתימה טובה לכולם.

    אהבתי

  27. קודם כל, גמר חתימה טובה לכולם וצום קל !!

    קמיליה, כתבת קודם "פרס היה נחוש לא להתעסק מעולם בעבר אלא רק בעתיד. כלומר, למנוע מעצמו כל אפשרות ללמוד משהו מההיסטוריה ולהפיק לקחים." – זו טענה ממש מגוחכת. פרס היה תולעת ספרים אמיתית וקרא לפעמים 5 ספרים במקביל (בלי לציין שהוא כתב 18 ספרים בעצמו). בתכנית ששידרו עליו סיפר אחד המרואיינים שהיה חבר ממשלה בשנות השמונים (שכחתי את שמו) שאמר שהוא רה אותו הולך עם ספר על 500 שנות המדיניות של טורקיה במזרח התיכון ולאחר כמה ימים עם ספר על 500 שנות המדיניות של אירן במזרח התיכון (לדעתי זו גם אחת הסיבות שלא אהבו אותו כי הוא נראה להם כחנון ספרים ומתנשא כזה).

    אני ממש לא מאוהביו של שמעון פרס אבל להגיד עליו שהוא בור לגבי ההיסטוריה העולמית והאזורית זו טעות ממדרגה ראשונה. היה לו ידע עצום בהמון נושאים.

    תראי למשל איך ביבי מתפאר בזמן האחרון על הקשרים המיוחדים וההזדמנויות הנקרות עם מדינות ערב שונות. כנראה מדובר בהתחממות שלא נחזתה ע"י ישראל בשנים עברו. תראי גם איך כל ראשי השב"כ השונים (גם הימניים מאוד מביניהם) טענו שיש עם מי לעשות "עסקה" אצל הפלסטינים. כלומר, גם הערבים יכולים להשתנות.
    העולם הערבי הוא מאוד מורכב (כמו שכל בני האדם מורכבים), יש פנאטים ויש כאלה שלא (או כאלה שפחות). בעבר, באותו הזמן היה לנו את נאצר, סאדאת ואסד שזממו להשמיד אותנו ומצד שני את המלך חוסיין שניסה להציל אותנו.

    בתכנית "שמעון פרס – מאה השנים הראשונות" (ששודרה בערוץ 1) פרס דיבר על הסכם השלום עם מצרים והוא אמר שההשמצות והגידופים שאבו מאזן "חוטף" היום הם כאין וכאפס לעומת זה שספג סאדאת פה (דבר שלא הייתי מודע לו). הוא סיפר איך כשקיסינג'ר אמר למנהיגים הישראלים (אחרי שנפגש איתו) שסאדאת אדם מקסים וכריזמטי ואפשר לעשות איתו עסקה. אז כולם פה פרצו בצחוק. להזכירך שבזמנו היו המון מתנגדים להסכם עם מצרים כי האמינו שסאדאת עובד עלינו כי נמר לא משנה את חברבורותיו.
    אז עם סאדאת זה הצליח ועם ערפאת לא. כולנו חכמים לאחר מעשה….

    אם המנטרה של הימין תמיד תהיה בסגנון שלך של "העדפה של מנהיגים שלא ניסו לעשות מהפכות, לתקן את העולם, ולקפוץ על פני תהומות, אלא ניסו להשיט את הספינה ששמה ישראל בבטחה מול פני סערות, ולשפר בצעדים קטנים ומדודים את חיי היושבים בה." אז לעולם לא נתקדם פה.
    לפי טענה זו יצחק שמיר הינו ראש הממשלה הכי טוב שהיה בישראל מאז ומעולם כי על כל דבר הוא התנגד ואמר "לא".

    אוסלו לא היה ניסון לקפוץ על פני תהומות. שמעון פרס ורבין ידעו כבר אז שגם במקרה הכי גרוע וכל מה שהימין אומר יתגשם אז זו לא סכנה קיומית לישראל ולצה"ל לא תהיה שום בעיה להשתלט מחדש על כל הערים הפלסטיניות (דבר שהוכח כנגון במבצע "חומת מגן).

    הכי קל זה להגיד "לא". כל מנהיג ישראלי תמיד יוכל לטעון שאסור לעשות כלום כי המזרח התיכון מסוכן ומשוגע ואנו נמצאים על סף תהום.

    לא סתם ההיסטוריה הישראלית זוכרת היום ותזכור בעתיד לטובה את בן גוריון, לוי אשכול, פרס, רבין ובגין כמובן לעומת שמיר וביבי (אלא אם כן הוא יפתיע אותנו בעתיד).

    אהבתי

  28. ד' ,אהלן, אני מרשה לעצמי קצת בקרת טוקבקים.
    כתבת בתגובה הראשונה שפרס היה תולעת ספרים וכו'
    ומנגד במאמר ההספד של אורי אבנרי שהבאת כתוב:

    אחת האגדות שהוא טיפח בשקידה הייתה שהוא איש-ספר. עיתון אמריקאי חשוב הספיד אותו כ"הפוליטיקאי-הפילוסוף". האמת היא שלא קרא ספרים כלל. כפי שגילה עוזרו, בועז אפלבוים, פרס הטיל עליו להכין בשבילו תקציר של ספרים, בתוספת פסוק אחד או שניים מתוכם, כך שפרס היה יכול לדבר בידענות על הספרים בפגישותיו, ואף לצטט מהם – דבר שעשה רושם עצום על בני-שיחו.
    יש אישור לדברים בעובדה פשוטה: כשאדם קורא ספרים, משתקף הדבר בנאומיו כך או אחרת. שום דבר כזה לא נשמע בנאומיו של פרס. כל נאומיו היו נאומים של פוליטיקאי, יבשים ושטוחים.
    (אין פוליטיקאי פעיל שיש לו זמן לקרוא ספרים. בן-גוריון התחזה לאיש-ספר, כחוקר תנ"ך וכמחדש השפה העברית. הוא סיפר שלמד ספרדית כדי לקרוא את "דון קיחוט" במקור. אבל גם בן-גוריון לא היה אלא פוליטיקאי – פוליטיקאי גאון, אך רק פוליטיקאי.)
    אחד הכישרונות האמיתיים של פרס היה הטבעת פסוקים שנונים, שנראו על פניהם כדברי חוכמה עמוקים. פסוקים כמו "המזרח התיכון החדש", שהיה ריק מכל תוכן, או קפיטליזם חזירי", פסוק שלא הפריע לו להתרועע עם קפיטליסטים עולמיים.

    אהבתי

  29. היי גיא,
    אורי אבנרי הוא דמות מאוד מורכבת. כבר בתחילת הטור הוא מציין שהוא מאוד שונא את פרס ורואים שהוא מנסה בכל כוחו לקעקע כל דבר חיובי על פרס (כמעט).
    הבאתי את זה רק לשם קריאה מרעננת של אחרון שונאיו שנותר בחיים 🙂
    תהיה בטוח שהרבה נשמות מתהפכות בקברן עכשיו….. תאר לעצמך שקברו אותו ליד רבין ושמיר, שני גדולי שונאיו….. הרעש שלהם מתהפכים בקברם נשמע בכל הארץ….

    יש הרבה עדויות לקריאת הספרים הנרחבת של פרס. תראה, אפילו אורי אבנרי לא חלק על העובדה שפרס כתב 18 ספרים ועוד הרבה שירים.
    אדם שכותב 18 ספרים ושירים רבים הוא בטח לא בור ועם ארץ….

    אהבתי

  30. לא נראה לי שמישהו שטען שהיה בור ועם הספר רק שלא היה כנראה
    פוליטיקאי פילוסוף.
    לגבי אבנרי –
    הוא דווקא מייד על עצמו כך :
    מעולם לא שנאתי את פרס. נדמה לי שהוא גם לא שנא אותי. האיבה בינינו הייתה פוליטית "טהורה".

    אהבתי

  31. נראה לי שהעובדות בשטח הוכיחו שהסכם אוסלו היה כישלון מוחלט. הסכם שלום אמור להביא לסיום שפיכות הדמים ולא להגדלתה כפי שקרה אחרי הסכם אוסלו.
    לעומת זאת הסכם השלום עם מצרים הצליח מאוד. מאז אין מלחמה עם מצרים. לפני כן היו מלחמות עם מצרים כל 8 שנים בממוצע. לדעתי הסכם זה מנע גם מלחמות עם סוריה שלא יכלה לצאת למלחמה לבדה.
    בקשר להסכם השלום עם ירדן, נראה לי שהסכם זה הוא לא משמעותי כי ממילא לא היתה מלחמה עם ירדן כבר זמן רב ולירדן לא היו תביעות טריטוריליות מישראל. סביר להניח שגם ללא הסכם זה לא היתה פורצת מלחמה עם ירדן.

    אהבתי

  32. גיא, המאמר הזה מלא בשנאה וארס כלפי פרס כך שהניסיון שלו להגיד שהוא לא שנא אותו נראה פשוט מגוחך. ציטוט אחד מני רבים משם: "בני-גילנו תיעבו אותו, ואהבו את יצחק רבין, יגאל אלון וחבריהם…." הוא בעצם מודה פה שהוא תיעב אותו מבלי להגיד ישירות שהוא תיעב אותו.
    אורי אבנרי הוא אמן במילים.

    אהבתי

  33. הקשר בין האיום או הרמז הישראלי להשתמש בנשק-גרעיני ובין רכבת האספקה האמריקאית במי"כ – רופף עד לא קיים בכלל.

    ראשית, תרומת ה"רכבת" לתוצאות המלחמה הייתה בעיקר מוראליות. מלבד אבדן מטוסים לא היה מחסור קריטי/קיומי בשאר אמצעי הלחימה. בדיעבד הסתבר אפילו שמלאי התחמושת שהיה בידי ישראל היה גדול ממה שהוערך תחילה. אג"ם-מבצעים, שהיה אחראי על הקצאת התחמושת, איבד שליטה (בלשון המעטה) על רשומות המלאי. כאמור, מצבת המטוסים אכן התקרבה לקו-האדום, אך בפועל – לפעילות חיה"א הייתה השפעה שולית על תוצאות המלחמה.

    בשורה התחתונה: הרכבת-האווירית, ששיאה היה ב 18-20 באוקטובר, סייעה בעיקר להתאוששות המהירה של צה"ל לאחר המלחמה – ולא לתוצאות הלחימה.

    שנית, "הרכבת" יצאה לדרכה ב-12 אוקטובר (מטוס ראשון נחת בלוד ב-14). לאור העובדה שבימים הראשונים ישראל שידרה אופטימיות ורק לקראת היום ה-4 (9-10 באוקטובר) החלה בזעקות "הצילו", העיכוב לא היה משמעותי (אבל הוא אכן נלקח בחשבון כאשר ישראל שקלה להסכים להפסקת-אש כבר ב-12 באוקטובר).

    אין עד היום או נתון או עובדה חד-חד משמעית שתסביר את הסיבות לעיכוב (3-4 ימים) בהפעלת "הרכבת". אבל ככל הנראה הסיבה העיקרית נעוצה באינטרסים אמריקאים גלובליים. עובדתית – הסובייטים החלו לשגר "רכבת אווירית" למצרים ובעיקר לסוריה, החל מה-10 באוקטובר. הצעד הזה, הוא ככל הנראה זה שאילץ את האמריקאים ל"שחרר את הבלמים" ולהתגבר על הבעיות הטכניות והביורוקרטיות שעמדו בדרך (כמו למשל הסירוב של מדינות אירופה לאשר נחיתה לצורך תדלוק או אפילו נתיב טיסה מעל אירופה).

    ישראל חשפה לראשונה את טילי "היריחו" (שלפי פרסומים זרים, מסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני) בפני לווינים זרים (בעיקר סובייטים) רק ב-18 באוקטובר. לפיכך, אין לעניין קשר לרכבת-האווירית ולא לא למצב בחזית. לפי המשוער, מדובר היה בתגובת נגד לפריסה של גדוד סקאדים מצרי (אשר תיאורטית, מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני).

    ולסיום –
    במלחמת יום-הכיפורים, מדינת ישראל לא עמדה בפני סכנה קיומית. המצב בחזית הצפון אכן היה נואש ב-36 השעות הראשונות. אבל הצבא הסורי לא איים לשטוף את גוש דן. כנ"ל הצבא המצרי.

    הצדדים לעימות (ישראל, מצרים וסוריה) נזהרו מאוד שלא לתקוף יעדים אסטרטגיים. חה"א הישראלי יכול היה לתקוף את קהיר ודמשק ונמנע מכך (תקיפת המטכ"ל הסורי בדמשק כתגובה לירי טילי פרוג על מגדל-העמק הוא חריג שלא מעיד כל הכלל). מאזן-האימה האסטרטגי, בעיקר מול מצרים, נשמר בזכות האיום המצרי לעשות שימוש בטילים ארוכי-טווח (סקאד) וכנגד האיום הישראלי להפעיל את חה"א מול מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים.

    אהבתי

  34. ל ד',

    לא טענתי שפרס היה בור ועם הארץ.
    ההפך הוא הנכון. הוא ידוע כאחד הפוליטיקאים הסקרנים, רחבי האופקים ותאבי הידע ביותר שלנו. ובוודאי שבהשוואה לבני דורו שספגו והפנימו חינוך אנטי אינטלקטואלי כמו דיין ורבין.
    אני גם שוות נפש ללחלוטין לשאלה האם העדיף ללמוד ולספוג ידע מספרים, מתקצירי ספרים, מקלטות שמע או מהרצאות מצולמות.

    טענתי היא שהייתה לו גישה אנטי – היסטורית, והוא סירב להפיק לקחים מההיסטוריה ולשנות את דרכו לאורם. הן בהתייחס להיסטוריה העולמית, הן ההיסטוריה הארץ ישראלית והן האישית שלו.

    ארבע הוכחות' לטענתי – שאולי אף אחת מהן אינה עומדת כשלעצמה, אך יש להן משקל מצטבר. (ללא כל סדר חשיבות)

    1. בכל פעם שנישאל האם הוא מתחרט על איזשהו מהלך גדול שלו או על עמדתו בעבר [לדוג' הברית עם צרפת והקמת הכור בדימונה; תמיכתו כשר בטחון בהקמת ההתנחלויות בניגוד לרצון רהמ'ש ותוכנית אלון ; ההתנגדות להפצצת הכור העירקי ; הסכם אוסלו ; ועוד ועוד] . הוא נהג לנפנף את השואל במשפט סתמי או שניים, שלעולם לא כללו הודאה בטעות או הבעת חרטה, ואז לשנות את הנושא ל'בואו נדבר על העתיד, כיצד ממשיכים מכאן' וכדומה.
    איני מסוגלת להבין כיצד אדם שטען שההתנחלויות הן המכשול לשלום לא ניתח לעומק ממה נבעה הטעות שביצע כשהחליט להקים התנחלויות בלב יו'ש, ואיך לא לחזור על טעויות מסוג זה בעתיד.
    חמור מכך, איני מבינה כיצד 'אדריכל אוסלו' לא כתב, ולו ספר אחד, המנסה לנתח לעומק את הסיבות (האסטרטגיות ו/או הטקטיות) לתוצאות ההסכם שאותו הוביל.

    2. הוא, או כותב הצללים שלו, כתב ספר בשם 'בראשית חדשה' (כבר השם עצמו מעורר תמיהה – האם יתכן? שם שמעלה אסוציאציה לשם ספרו של פוקיומה 'קץ ההיסטוריה', שזכה מאז כתיבתו לקיטונות של לעג).
    בפרק הפתיחה של הספר הוא כותב "הרצף ההיסטורי של החוויה עד כה נקטע … אנו עומדים בפתחה של ראשית חדשה. של היסטוריה חדשה".
    אני יכולה להבין שאדם המאמין שניתן לברוא יש מאין רצף היסטורי חדש – יחשוב שזה בזבוז זמן לנסות ללמוד משהו מה'היסטוריה הישנה'.
    אבל איני מסוגלת לקבל את הנחת הבסיס שאיננו חוליה בשרשרת היסטורית שהתחילה הרבה לפנינו ותמשך הרבה אחרינו. שלא אנחנו ולא הערבים לא יכולים להשתחרר לחלוטין מעברנו.
    זוהי למעשה תפיסה של מנהיג תנועה משיחית. במקרה של פרס – תנועה משיחית חילונית (כדוגמת התנועה הקומוניסטית או התנועה הנאצית, שהבטיחו "לברוא" עולם חדש)

    3. הסכם אוסלו עצמו מבוסס על הנחת היסוד שהיהודים והערבים מסוגלים להגיע להסדרי נדל'ן, שיתופי פעולה ופיתוח כלכלי, שיהיו לטובת שני הצדדים, ולכן גם ישמרו. הוא הניח שרובם המכריע של היהודים ושל הערבים הם אנשים רציונליים, המבינים מה טוב להם, ומסוגלים ומעוניינים להניח את כל משקעי העבר מאחוריהם.
    הוא התעלם לחלטין מהצורך לבחון לעומק את שורשי הסכסוך היהודי ערבי מראשית המאה העשרים.
    הוא התעלם מהחשיבות האדירה המיוחסת למקומות הקדושים, לזכות האבות על הקרקע בעיני היהודים, ולשמירת הריבונות המוסלמית ברחבי דאר אל אסלם והקריאות ש'אל טקצא בסכנה'.
    הוא גם התעלם מעוצמת הרגישות היהודית לשפיכת דם יהודי, והניח שניתן להמשיך בשיחות למרות פיגועי הטרור הרצחניים.
    למעשה, ההסכם עצמו מבטא התעלמות מוחלטת מחשיבות ההיסטוריה.

    4. פרס הציע פעם להפסיק ללמד היסטוריה בבתי הספר. לטענתו, כל מי שרוצה לדעת כמה חיילים היו לנפוליאון יוכל לבדוק את הנתון באינטרנט. מכאן, לימודי ההיסטוריה הפכו למיותרים.
    קל לי להסכים עם הוויתור על שינון פרטים היסטוריים.
    אבל, נדמה לי שפרס סירב לקלוט שחשוב לנסות לנתח כיצד המהפכה הצרפתית, גדושת הכוונות ההומניסטיות הנאצלות, הסתיימה בדיקטטור כדוגמת נפוליון. או את חשיבות ההבנה של הגורמים שהניעו את נפוליון להעסיק המוני גברים צרפתיים צעירים בניסיונות לכבוש את העולם במקום להשתתף בגלים אינסופים של הפיכות והפיכות נגד.

    ##############################################

    ניסיתי למצוא הסבר שאינו ארוך מדי ואינו מעיק מדי למושג 'משיחיות חילונית' ולמשנתו של יעקוב טלמון. מצאתי רק באכסניה, המעט בעייתית, של ערוץ 7. מומלץ לקרוא למרות הבעייתיות (כמו כינוי פגאנים בשם פגענים).

    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5233

    אהבתי

  35. לשקשוקה ולכל שאר המתעניינים במלחמת יום כיפור וסיבות העיכוב של הרכבת האווירית האמריקאית.

    פוסט בהחלט שווה קריאה של אבשלום, מעמדת תצפית, על הנושא.

    https://observpost.wordpress.com/2016/03/07/kissinger-yom-kippur/

    ניתן להוסיף שד'ר אורי מילשטיין אינו משתמש בביטויים הסלחניים, המבינים והמעודנים של אבשלום לגבי מדיניות קיסינג'ר.
    לטענתו, ארה'ב הייתה מוכנה לפגוע בנו בכדי לקדם את מטרותיה הגלובליסטיות במלחמה הקרה.
    העיכוב של הרכבת האווירית בתחילת המלחמה, והלחץ להפסיק בטרם עת את תנופת ההתקדמות של ישראל ולהסיר את המצור על הארמיה השלישית בהמשכה – נעשו בכוונה תחילה. בכדי שסאדאת לא יספוג מהלומה קשה מדי / בכדי למנוע מישראל להנות מ פירות ניצחוו צבאי ברור, ובכך לקדם את המטרות האסטרטגיות של ארה'ב במלחמה הקרה.

    אהבתי

  36. קמיליה ,
    https://tamritz.wordpress.com/2016/06/12/8348/comment-page-1/#comment-16707
    כזכור , יש טבע כמו דתי מאחורי כל אידיאולוגיה חילונית. זה נהייה משיחי כאשר האליטות נסחפות אף יותר מההמון אחרי האשליה שהן עצמו יצרו ושכחו שיצרו בשביל בהרמוניה והסדר החברתי. כשזה קורה הן למעשה כבר לא אליטות במובן שהן יכולות to handle the truth יותר מההמון וגם ההיסטוריה לא תשפוט אותו כאילו היו אליטות פילוסופיות אלא אליטות משיחיות ונעבכיות .

    אהבתי

  37. קמיליה,
    לשאלתך הנשק הגרעיני נתפש בישראל כנשק יום הדין. עם כל החששות מחורבן בית שלישי אני מאמין שגולדה לא הגיעה עדיין למסקנה שהחרב על הצוואר באותו זמן.
    עם זאת הם בהחלט הכינו את האופציה להמשך די מהר בימים הראשונים של המלחמה.
    יתכן גם שמקבלי ההחלטות העריכו שהאמריקאים או הסובייטים יכולים לקבל אינדיקציות על חימוש הנשק הגרעיני.
    מאות חיילים הרוגים הם עדין לא עילה לאיים בנשק גרעיני כאשר מרכז המדינה ואזרחיה עדיין מוגנים.
    בדיעבד אני חושב שנהגו בתבונה.
    כדאי לקרוא את הערך הזה למתענינים:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D#.D7.A0.D7.A9.D7.A7_.D7.99.D7.95.D7.9D_.D7.94.D7.93.D7.99.D7.9F

    אהבתי

  38. שקשוקה, ולסיום בסיום אתה טועה. במילותיו של משה דיין ב 73, הבית השלישי עומד להתמוטט. היתה אבירה של אבדון, השתמשו במילים כלום לא עומד בין הטנקים המצרים לתל אביב והמפקדים של אז היו חילים שנלחמו ב 48. ברמת הגולן מעט מאד עמד בין הטנקים לטבריה ואם קהלני לא היה עוצר אותם הם היו מגיעים לרחובות העיר. שני טנקים סורים הצליחו להגיע עד קו המים של הכנרת.

    לגבי אורי מילשטיין, הוא ירד מהפסים בזקנתו ולא בטוח שהדעות שלו שקיסינ'גר מנע מאתנו מכת פתיחה ורצה שלא ננצח ניצחון מושלם נכונות. הלחץ נעשה על ידי הרוסים שאיימו דרך האמריקאים. מדוע שיהיה לאמריקאים אכפת אם נמחוץ את המצרים שנעזרו ברוסים? זה היה אינטרס שלהם

    http://www.xn--7dbl2a.com/2016/10/12/%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3-73-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%92/

    אהבתי

  39. קמיליה, אמרתי קודם שאני ממש לא ממעריציו של פרס (כנראה שזה גם קשור לכך שאבא שלי היה ממחנה רבין). אפשר לזקוף לזכותו דברים רבים אך הוא עשה שתי טעויות גדולות: הכשרת ההתנחלויות הראשונות והסכם אוסלו.

    לגבי זה שהוא לא מודה בטעויותיו אז זה מזכיר לי שבמבדקים של "פילת" (למי שמכיר) נוהגים לשאול אם יש דברים שאתה מתחרט עליהם בחייך. אני בתמימותי אמרתי שכן, הרי אין בן אדם שלא מתחרט על שום דבר בחייו.
    גיליתי לאחר כמה זמן מיועצת ארגונית שאסור לענות כך אלא תמיד צריך להראות ביטחון בהחלטות שלך. אם אתה מתחרט אז זה אומר שלא שקלת את הדברים כמו שצריך ותהליך קבלת ההחלטות שלך לקוי. אז פרס, כמו פוליטיקאים רבים בכל העולם לא מודה בטעויותיו (מתי ביבי הודה באיזשהו טעות? אפילו על הסכם Y הוא לא הביע חרטה).

    גם אני חושב היום שהסכם אוסלו היה טעות אבל לא מהסיבות שאת וגלגל חושבים. הסכם אוסלו גרם לכך שהשמאל התרסק והסטטוס הקוו הקיים הינו המצב האידיאלי ביותר לימין מאז ומעולם ולכן אסור היה לעשות אותו.
    אוסלו היה טעות לא בגלל שאי אפשר היה לסמוך על ערפאת אלא בגלל שזו הייתה התאבדות פוליטית מצידם של פרס ורבין. הם לא השכילו לעשות ניתוח ניהול סיכונים ראוי. הם ידעו שזה הסכם עם הרבה חורים שנחתם עם טרוריסט שנוא ושאי אפשר לסמוך עליו אפילו ב-50% ואם הוא יקרוס והטרור יחזור או אפילו יתגבר אז זה יהיה סופו של השמאל ושאיפתו לדו-קיום עם הפלסטינאים.
    לכן, אסור לעשות שום מהלך של התאבדות פוליטית במידה והוא נכשל.

    סיבה נוספת לכך שהסכם אוסלו היה מוקדם מדי הוא שהעם בישראל לא הרגיש שהאינתיפאדה "ניצחה" אותנו ולכן לא היה רוב מוצק למהלך שכזה. רק תוצאות מלחמת יום כיפור הכשירה בציבור את המהלך של פינוי סיני והסכם עם מצרים וגם אז הייתה לו הרבה התנגדות מתוך הימין (כולנו מכירים את ההתנגדות הפיזית הקשה בפינוי ימית) וגם מתוך מפלגת העבודה (מוטה גור למשל לא האמין לסאדאת בכלל וחשב שזו תרמית).
    בגלל שהאינתיפאדה הראשונה לא פגעה בנו קשה מדי אז לא היה לזה רוב מובהק בעם ולכן זו הייתה טעות. גם אלה שהצביעו לרבין בבחירות של 1992 לא חשבו לרגע שהוא יעשה מהלך שכזה.

    אהבתי

  40. יאיר, הטענה של קידר מעניינת וגם ייחודית. אנשי ימין בדרך כלל לא מציגים בצורה כל כך חריפה את חשיבות ההכרה הבינלאומית בריבונות ישראל.
    העליתי בעצמי רעיון די דומה בעבר:
    https://goo.gl/KWxwdB

    אהבתי

  41. שקשוקה, אני לא כל כך קונה את טיעון שברכבת האווירית לא נעשה שימוש, לכן לא הייתה חשובה. במדינאות, כמו בכלכלה, משקללים ציפיות. אם היה למצרים ברור שבשלב מסוים ייגמר לישראל החימוש, הם היו מסיקים שכדאי להם להמשיך להילחם.

    אהבתי

  42. לד'

    למרבה הפלא נראה שאנו מסכימים לגבי נקודות רבות.

    נקודת ההסכמה העיקרית ביננו היא שאדריכלי אוסלו לא שקלו נכונה את הסיכונים שלקחו, ולא הכינו תוכניות פעולה אלטרנטיביות למקרה שהסיכונים יתממשו.
    פרס עצמו השתמש במשפט שלא מדלגים על תהום בשני צעדים אלא רק בצעד אחד. ואילו אני, כפחדנית גאה, אומרת שמסוכן מדי לנסות לגרום לעמים לדלג מעל תהומות.
    צריך לבנות גשרים, שכל אחד מהם יתוכנן עם מקדמי ביטחון מאוד גבוהים. ואז לבצע נסיעות מבחן, עם רכבים במשקל הולך ועולה. ואם נשמעת איזושהי חריקה או מורגשת רעידה – לחסום מייד את כל המשך התעבורה על הגשר, לחקור את סיבת החריקות והרעידות, ולתקן את מה שנדרש לפני פתיחת הגשר שנית.

    אני זוכרת שקראתי את ספרו של יוסי ביילין 'יונה פצועה', בזמן שדברו כל הזמן על אסון וורסי ותקרות הפלקר.
    התאכזבתי מאוד מרדידות הפקת הלקחים של ביילין מהסכמי אוסלו. הוא התייחס רק לכל מיני טעויות טקטיות קטנטנות שביצעו בדרך, אך בלי להגיע לסיבות עומק כלשהן. נראה לי שעד היום הוא לא באמת מבין את סיבות הכישלון.
    להגנתו (?!) הוא טען שהם היו מודעים לכך שהם הולכים על קרח דק, ויש הרבה הפרות מהצד הפלסטיני, אבל יכול היה להיות שהקרח לא היה נשבר תחת רגליהם. היה סיכוי תיאורטי שבסוף הכל היה מסתדר כפי שקיוו. המודעות לקרח הדק רק הניעה אותם לרצות לא לבזבז זמן וללכת מהר יותר, בתקווה שבחלוף הזמן הקרח ילך ויתעבה.
    לא היה כל רמז לכך שתכננו מה לעשות אם שכבת הקרח הדקה תישבר תחת רגליהם. הם יצאו לפעולה מאוד נועזת, ללא שום תוכנית מילוט או חילוץ.
    במהלך הקריאה רק חשבתי על כך שהאחראים לאסון ורסי נידונו למאסר על רשלנות פושעת, למרות שמספר ההרוגים שלהם נמדד בעשרות.

    אני מסכימה למחצית טענתך שהסכם אוסלו היווה את סופו של השמאל בישראל. להערכתי, לו השמאל הישראלי היה באמת נכנס למהלך רציני של הפקת לקחים, וניסיון לנתח לעומק את שורשי הטעויות שעשה, ויוצא אל העם עם תובנותיו החדשות – יתכן שרבים מאלו שתמכו בתחילה בהסכם ואח'כ אבדו כל אמון בהנהגת השמאל, היו מוכנים לתת בו אמון מחודש.
    אבל השמאל, כפי שמשתקף גם בספרו של ביילין, לא עשה זאת.
    מכאן, קשה מאוד לתת בו אמון שהתנהלותו בעתיד תהיה טובה בכהוא זה מהתנהלותו בעבר.
    לא מדובר כאן בהבעת חרטה, אלא ביכולת אמיתית ללמוד משגיאות העבר ולהימנע מחזרה עליהן גם בעתיד.

    אני חולקת קשות על טענתך שהכישלון קשור לחוסר המוכנות והבשלות של העם בישראל. ברור שכחמישים אחוז התנגדו, אך לא הם אלו שהכשילו את המהלך.
    אף עם נורמלי לא היה מסכים להסכם שלום עם מי שמסרב לבטל אמנה הקוראת להשמדתו, עם מנהיג שמתגאה בכך שמדובר בהסכם 'חודייבה' שמטרתו לשפר עמדות ולהגיע למצב שיאפשר לו לתקוף ולהשמיד את מי שחתם עמו את החוזה, ותחת התגברות מתמדת של פעולות טרור מאוד קשות נגדו.

    אהבתי

  43. תמריץ,

    לא כתבתי שברכבת-האווירית לא נעשה שימוש. כתבתי שהאספקה שהגיע עם הרכבת-האווירית לא השפיעה על תוצאות המלחמה.

    בחזית הצפון שני הצדדים הגיעו לידי תשישות והמערכה שם למעשה הסתיימה. החל מה-18 באוקטובר, הצבא המצרי היה נתון בנחיתות טקטית, מערך ההגנה האווירית שלו ספג מכה קשה ועיקר כוח השיריון הצה"לי כבר היה בתוך מצרים.

    אחרי כיתור הארמיה השלישית, כבר לא נשארו למצרים אלטרנטיבות מלבד להתחנן להפסקת-אש. העובדה שארה"ב סיפקה לישראל ב"רכבת אווירית" בעיקר תחמושת (ולא טנקים), לא שינתה לכאן או לכאן.

    כאמור, האספקה שישראל קיבלה מיד לאחר המלחמה, טנקים, נגמ"שים וארטילריה, תרמה להתאוששות המהירה ולהתעצמות של צה"ל.

    ובכלל,
    לא ברור לי מדוע המצרים היו מסיקים ש"כדאי להם להמשיך להילחם". מה טעם היה בכך אם את מטרות המלחמה הם כבר השיגו..?

    * * *
    אופיר,

    כל האמירות כגון "חורבן בית שלישי" או "כלום לא עומד בין הטנקים המצרים לתל אביב" – חסרות משמעות. הראשון מבטא את ההלם של דיין ואת ההבנה, שכל תיאוריית-הביטחון שלו קרסה (וככל הנראה גם את התובנה ש"מישהו" הולך לשלם פוליטית על כל זה..), השני מבטא חוסר הבנה.

    הסכנה המוחשית בקרב על הגולן הייתה בדרום הרמה. קהלני לא היה שם. אף טנק סורי לא הגיע לקו המים (של הכנרת או הירדן). היו מספר בודד של טנקים סורים שהגיע למעלה-הגמלא והושמד מיד.

    למצרים לא היו שום תוכניות להגיע לתל-אביב. לא הייתה להם אפילו יכולת או תוכנית לכבוש את סיני. המצרים תירגלו ותכננו לכבוש רצועה צרה לאורך תעלת סואץ. רצועה שתהיה מספיק צרה כדי שסוללות ההגנה-האווירית יוכלו לספק להם מטרייה. השיריון המצרי לא היה מתורגל בקרב תימרון או הבקעה. ברגע שהמצרים (בלחץ הסורים) ניסו להתקדם עם השיריון מעבר לאותה רצועה, הם הושמדו.

    שתי חטיבות הסדיר (14 ו-401) של אוגדת סיני ספגו מכה קשה ביום הראשון של המלחמה – ואם הן היו הכוח היחיד של צה"ל ואם חה"א היה מושמד – אכן לא היה כלום בין המצרים לתל-אביב.

    אבל אוגדות המילואים (162 ו-143) היו בדרכם לסיני, כך שהאמירה ש"כלום לא היה בין המצרים לתל-אביב" אין בינה לבין המציאות – כלום.

    * * *
    מילשטיין אומר הרבה דברים. רובם מופרכים.

    אהבתי

  44. לגבי הכתבה של קידר שהעלה יאיר על פיה המוסלמים מתנהגים בירושלים אחרת מאשר ביפו כי ברור להם שאת יפו לא נחזיר ואת ירושלים אולי כן:
    מבלי לשלול את התאוריה של קידר היא מוצגת בצורה מוקצנת מדי, ההתנהגות של הערבים ביפו הפכה לאומנית קיצונית ומוחצנת יותר במקביל להתנהגות של הפלסטינים בשטחים. הצעירים הפכו לדתיים יותר ומביעים מורת רוח מחדירה של יהודים לשיטחם. בתקופות של אנתיפאדה מסוכן ליהודי להסתובב ביפו. מכיון שהם מבודדים ונמצאים בלב אזור יהודי הם חוששים מתגובה בעוד שבירושלים הם ברשותם שלהם. הם מעולם לא ויתרו על יפו.

    שקשוקה, לגבי התגובה שלך ששוללת את אובדן הבית השלישי. אני מקבל את דבריך שאולי האיום לא היה כה גדול כמו שהרגישו אז, אבל האוירה אז היתה אוירה של התמוטטות ואובדן. בצפון לא היה מרחב לכשלון והסורים לא היו עוצרים שם ולא היה קו שני, הם היו נכנסים לטבריה לולי עצרו אותם היכן שעצרו.
    בין מעלה גמלא לירדן המרחק קטן.
    לגבי הרכבת האוירית, תמריץ מתיחס לצד הפסיכולוגי, המורלי. השיקולים של הצבא המצרי, השיקולים שלנו איך לנהוג כעת כשיש גיבוי. ככל הידוע לי המשלוח האמריקאי הגיע וחולק רק לאחר הפסקת האש. אני הייתי אז חיל קרבי בשטח וזוכר חלוקה של ציוד ממחסני החרום בגרמניה אבל זה כבר היה בשלב סופי ביותר כשהכל עמד על סף סיום.
    המצרים לא רצו להמשיך להלחם, היתה הפסקת אש בכפיית הרוסים שישראל הפרה מתוך רצון לגמור לכתר את הארמיה השלישית והרצון לכבוש את העיר סואץ שנעשה בצורה שלומיאלית ביותר ואז הרוסים אימו שהם יתערבו פיזית. לדעתי ההתנהגות של האמריקאים וקיסינג'ר נבעה משלומיאליות וחוסר אסרטיביות לא מתוך רצון להרע.

    אהבתי

  45. שקשוקה, כשהנשיא ניקסון נתן האור הירוק לרכבת, המצב לא היה טוב מבחינת ישראל. אם היה אומר שאין מצב לשליחת עזרה, התנהלות הלחימה הייתה יכולה להיות אחרת.

    גם ישראל לא תכננה לכבוש כל כך הרבה שטחים ב-67'. המצרים והסורים היו יכולים להתפתות בקלות להמשיך הלאה אחרי הצלחות.

    אהבתי

  46. לא ניתן לשפוט את ההחלטות בימי המלחמה הראשונים על פי כל מה שידוע לנו כיום, לאחר שפוזר כל ערפל הקרב והבלבול, שלא לאמר הכאוס, שהיה אז, ועל פי מיטב חוכמת הבדיעבד.
    אנו חייבים לשפוט אותם רק על פי מה שהם ידעו או לא ידעו.

    כיום אנו יודעים מה היו תוכניות המלחמה של המצרים והסורים ומטרותיהן. מידע זה לא נמצא אז ברשותם. הם חששו, ובצדק גמור מבחינתם, לגרוע מכל.
    כיום אנו יודעים שבקרבות גבורה מדהימים, של מעטים מול רבים, הצליחו לעצור את התקדמות השריון הסורי בגולן. אבל, אסור היה למקבלי ההחלטות אז לבנות על התרחשות 'נס' שכזה. הם היו חייבים להערך לאפשרות שכוחות סוריה יצליחו להגיע לסובב כינרת, ומשם לשעוט דרך עמק יזראל לכיוון מישור החוף.

    ידוע שבוצע פינוי של רוב המתיישבים מרמת הגולן (שהיו אז די מעטים), והנהלת אזור הצפון של אגד קיבלה הנחייה להערך לפינוי כל תושבי סובב כינרת לכיוון חיפה. אבל, לא היו ברשותה מספיק אוטובוסים ומספיק נהגים (שרבים מהם גויסו לצה'ל) למבצע פינוי בהיקף שכזה.
    מצב שנתפס כנואש, שעורר בדיחות שחורות, תהיות האם מישהו מצעירי דגניה עדיין זוכר את המתכון ממלחה'ע השנייה להכנת בקבוקי מולוטוב מאולתרים בכדי לעצור את טורי הטנקים, ומשחקי 'ניחושים' האם הכוחות המצריים יצליחו לחבור עם הכוחות הסוריים באשדוד, בחולות ראשל'צ או רק בסביבות נתניה. בדיחות המעידות על תמונת המצב שהייתה אז לנגד עיניהם.

    כאשר התמהמהה הרכבת האווירית מהאמריקאים – ידוע שגולדה תכננה לעזוב הכל, לטוס לארהיב ולהתחנן אישית בפני ניקסון שישלח סיוע. רק ברגע האחרון נמסר לה שאין צורך שתטוס כי המשלוח יגיע למחרת. ברור שגולדה לא הייתה שוקלת אפילו לעזוב את ישראל בימים קריטיים אלו, לולא נמסר לה מידע שהצורך בתחמושת נוספת הוא חיוני, דחוף ואפילו נואש.

    אם, על פי כל מה שידוע לנו היום, לא היה צורך שכזה – זו הוכחה, מאוד משכנעת לטעמי, ששרר אז כאוס, וההחלטות התקבלו על סמך מידע חלקי שבחלקו הגדול היה גם מוטעה.

    מה שמחזיר אותי לשאלה איזו מין רמת נואשות אמורה להיות לפני שיועבר איום גלוי בהפעלת נשק גרעיני. איני מדברת על שימוש בנשק אלא על איום להשתמש בנשק. האם מדיניות העמימות אמורה להישמר עד שכוחות צבא פולש ישעטו בכביש חיפה תל אביב?

    אהבתי

  47. קשה לי להאמין שההתנהגות של קיסינגר והאמריקאים נבעה משלומיאליות, חוסר אסרטיביות או מטעויות מקריות, תמימות וחסרות כל משמעות.

    ההסבר החלופי אינו רצון להרע לישראל, ביטויים אנטישמיים של ניקסון, או דילמת הנאמנות המובנית של יהודי הגולה בין נאמנות לארצם לבין נאמנות לבני עמם.

    ההסבר החלופי הוא שלעולם אין חפיפה מלאה בין האינטרסים של המעצמה לבין האינטרסים של בנות חסותה. לעיתים יש בינהם אפילו סתירה.
    ברור שאף מעצמה אינה מעוניינת שאחת מבנות חסותה תחדל מלהתקיים. אבל למעצמה כמו ארה'ב, יכול להיות אינטרס להכניס תחת כנפיה גם מדינות שהן אויבות מושבעות של אחת מבנות החסות הקיימות שלהן. דבר המנוגד לחלוטין לאינטרס של אותה בת חסות אומללה.

    חשוב להבין שקיסינגר נחשב לאחד הנציגים הבולטים ביותר של גישת ה'ריאל פוליטיק' ביחסים בין לאומיים. לאשף הגדול של ניהול המלחמה הקרה בין הגוש הסובייטי לגוש המערבי.
    קיסינגר עצמו טבע את הביטוי שלמדינות אין חברים, למדינות יש רק אינטרסים!. אי אפשר להתעלם מעובדה זו כאשר מנתחים את החלטות ארה'ב לפני, במהלך ואחרי מלחמת יום כיפור.

    אהבתי

  48. אולי באמת הסכם אוסלו היה רעיון טוב. הארץ היום:

    58 המדינות החברות בוועד המנהל של ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו"ם (אונסק"ו) צפויות להצביע היום (חמישי) על הצעת החלטה אנטי־ישראלית, המתעלמת מהקשר ההיסטורי של היהדות להר הבית ואף מטילה ספק בקשר בינה לבין הכותל המערבי. ישראל נקטה מאמצים דיפלומטיים בניסיון לבלום את ההחלטה או לפחות לרככה, אך אלה שינו את עמדותיהן של מדינות מעטות בלבד, כך שההחלטה צפויה לעבור ברוב גדול.

    את הצעת ההחלטה, שמגנה את ישראל בשלל סוגיות הקשורות לירושלים ובמיוחד למקומות הקדושים בה, מקדמים הפלסטינים יחד עם מצרים, אלג'יריה, מרוקו, לבנון, עומאן, קטאר וסודאן. טיוטת ההצעה, שעותק שלה הגיע לידי "הארץ", קובעת כי ירושלים קדושה הן ליהדות, הן לאיסלאם והן לנצרות. עם זאת, היא כוללת סעיף מיוחד שעוסק בהר הבית ובו מוצג האתר כקדוש למוסלמים בלבד, ללא ציון העובדה שהוא קדוש גם ליהודים. כמו כן, השם הר הבית או Temple Mount כלל אינו מופיע והאתר מכונה רק בשמות המוסלמיים מסגד אל־אקצא וחראם א־שריף. בנוסח ההחלטה מכונה רחבת הכותל המערבי בשם הערבי־מוסלמי רחבת אל־בוראק ורק לאחריה בשמה העברי, המופיע במרכאות. פקיד ישראלי בכיר ציין כי זהו ניסיון להטיל ספק בקשר בין הכותל לבין בית המקדש היהודי.

    אהבתי

  49. לתמריץ,

    תיקון קטנטן :
    קיסינגר רצה תוצאה צבאית שתחזק את סאדאת ותאפשר *הוצאת מצריים מהגוש הסובייטי והעברתה אל הגוש המערבי*.

    הישג חשוב לארה'ב הן כשלעצמו בתחרות העוצמה בין שני הגושים והן כהקדמה ל'השתלטות' ארה'ב על כל האזור עתיר הנפט והשליטה על נתיבי תעבורה, שהיה בזמנו נכס אסטרטגי מאוד חשוב לגוש המערבי.

    'שלום בין ישראל לבין שכנותיה', כשלעצמו, לא היוה מטרה אסטרגית חשובה של ארה'ב. לכל היותר – בונוס חביב.

    אהבתי

  50. אני לא בטוח שזה נכון, רק החלשה של המצרים היה מביא אותם לידי האמריקאים, תוצאה שתחזק את סאדאת תמשיך את הרומן שלו עם הסוביטים. מדוע ניצחון של סאדת היה גורם לו לאהוב את האמריקאים? מאיפה זה בא?

    http://www.zeevgalili.com/2016/10/21537

    אהבתי

  51. מסכן עמוס עוז עם כל ההתחנפות לשוודים. בסוף דווקא בוב דילן שכתב שיר כה פרו ישראלי כמו Neighborhood Bully זוכה בנובל לספרות.

    אהבתי

  52. א. ההנהגה הישראלית ידעה בזמן אמת על מטרות המלחמה המוגבלות.
    ב. להערכתי דיין לא היה בשום פאניקה בבוקר ה 7.10. 4 אם הוא היה בפאניקה, הוא היה עושה דברים לא רציונליים. במקום זה, דיין פעל באופן רציונלי מאוד על מנת להפיץ אווירת פאניקה בקרב הציבור והצמרת. אווירת פאניקה מלאכותית כזו (בדומה לזו שיצרה את התנאים להצנחתו לתפקיד שר הביטחון ערב מלחמת ששת הימים), נועדה לחזק את היכולת שלו להעביר בממשה החלטה לבצע "איתות גרעיני", כלומר לבטל את מדיניות העמימות הגרעינית שלה התנגד כבר שנים קודם, ולהביא להפסקת אש מיידית בקווים של אותו הרגע, שלפחות בגזרה המצרית היו דומים למדי לקווים שבהם רצה דיין להציב את צה"ל מאז 67, ואליהם הציע להסיג את צה"ל בהמשך המלחמה, לטףאחר שהצעתו לאיתות גרעיני לא התקבלה.

    אהבתי

  53. קמיליה, לשאלתך הקודמת לגבי החברה הרצויה בעיני פרס, אני חושב שהיא רחוקה מאוד מדימוי אימג'ין של לנון. למעשה, אני חושב שהיא דומה הרבה יותר לחברות הישראלית והפלסטינית כפי שהן היום: חברות שנמצאות בסכסוך מתמיד בעצימות נמוכה שקשה לראות בו אופק של הסדר. חברה ישראלית שמפתחת תלות בעבודה פלסטינית (או אחרת) זולה, וחברה פלסטינית שמפתחת תלות בתעסוקה בישראל וברכישת סחורות ממנה. חברה ישראלית שהשליטה בה הולכת ועוברת לידי חברות ענק פרטיות ובעלי הון, וחברה פלסטינית שנשלטת על ידי אליטה טרוריסטית-מאפיונרית כדוגמת זו שפרס דאג לייבא מטוניס כהישג העיקרי של הסכם אוסלו א'.

    אהבתי

  54. מצ'ב לינק לדיון בפורום אחר על הנושא כיצד דווקא תבוסה ישראלית חלקית + ניצחון מצרי (או לפחות מה שאפשר להציג להמוני העם המצרי, ולשאר הערבים, כניצחון) – שירת את האינטרסים של קיסינגר במלחמה הקרה.

    ניתן למצוא באינטרנט מידע על הבעיות הכלכליות של מצרים ושל בריה'מ בתחילת שנות השבעים, על עמדתו של קיסינגר שלא יקרה אסון לעולם אם ישראל תחרב, ושאסור לשעבד את מדיניות החוץ של ארה'ב לאינטרסים של מדינה קטנה אחת ועוד.
    אבל, קל יותר לקרוא עמדות של מתדיינים אחרים בדיוק על נושא זה.

    http://www.faz.co.il/thread?rep=80327&LastView=&Close=0

    אהבתי

  55. לאבשלום,
    כל פעם שאני חושבת שהגעתי לשיא של חוסר האשליות, ושיותר אי אפשר יהיה לעבוד עלי בדיברי חלקות והצהרת כוונות נאצלות – אני מגלה מישהו שאיני מגיעה לקרסוליו. במקרה זה אתה. 😊

    אם הבנתי אותך נכון, אתה מציג למעשה תאוריית קונספירציה.
    המבנה הבסיסי של כל תאוריות הקונספירציה קבוע: בוחנים את המצב הסופי, מנתחים מיהם למעשה המרוויחים ממצב זה ומי המפסידים ממנו. מחליטים שהמרוויח למעשה פעל, מתחילת הדרך, בכדי להגיע אל המצב הסופי הרצוי לו (יהיו אשר יהיו הצהרותיו בנוגע לכוונותיו). ואז הולכים אחורה, שלב אחרי שלב, בכדי להראות איך הוא היה יכול להביא ליצירת המצב הסופי ממנו הרוויח.
    מבנה בסיסי זה הוא כמעט חסין הפרכה. הרי למואשם יש תמיד את המניע לבצע את הפשע. ניתן להראות שהוא הרוויח ממנו. אפילו אם מגלים איזושהי פרכה טקטית במהלך שחזור הפשע, חסידי הקונספירציה יכולים לתקן את הטעות הטקטית הקטנה שביצעו בשחזור, ולהמשיך באמונתם.

    מצד שני, ברור לי שתיוג טענה כתיאורית קונספירציה – אינו מוכיח שאין בה ממש. יותר מכך, מאוד לא סביר שכל תיאוריות הקונספירציה אינן נכונות. היו, ישנן ויהיו גם קונספירציות אמיתיות בעולם. הרי אפילו אם מישהו מאובחן כפרנואיד, אסור להסיק מכך שלא יתכן שיש לו גם אוייבים אמיתיים.

    דבריך הזכירו לי את התזה של נעמי קליין (מי שחיברה את הספר המפורסם, אנטי הגלובליזציה ואנטי החברה הצרכנית הקפיטליסטית No Logo .)

    היא טענה שישראל נדחפה להסכמי אוסלו כיון שהזדקקה לשפע כוח אדם זול של חוטבי עצים ושואבי מים, והאמינה שתשיג אותם דרך ההסכם. ללא צורך בעלויות ביטחון ושמירה גבוהות.
    אבל אז החלה ההמונית מבריה'מ. ישראל הבינה מייד שהיא תוכל להשתמש בהמוני העולים מהגוש המזרחי בכדי למלא את ענפי החקלאות והבנייה, והיא אינה זקוקה יותר לערבים. כתוצאה מכך היא החליטה לפוצץ את הסכם אוסלו.
    הפלסטינים המסכנים, חסרי הישע וחסרי האונים, שלא עשו דבר בכדי לפוצץ את ההסכם, נותרו גם ללא שלום וגם ללא מקורות פרנסה.

    יכולתי להתנחם רק בכך שלטענתה ישראל אינה המדינה הנפשעת היחידה בעולם. גם תעשיות הנשק האמריקאיות, השולטות בארה'ב, הן האשמות במלחמות בעולם. הן מחרחרות את המלחמות ומלבות אותן בכדי להעצים את רווחיהן ממכירת נשק.

    אהבתי

  56. הסיבה העקרונית לכך שתיאוריות כאלו שגויות היא הסיבה לכך שמיליונרים מצביעים בעד העלאת מס עשירים ועניים בעד הורדתו. הפסיכולוגיה האנושית בנויה כך שאינטרס אישי צר ופרטני אינו מכתיב עמדה פוליטית כללית, או לפחות האינטרס האישי זניח בהשפעתו על העמדה הפוליטית יחסית למיקום על הציר הלאומי-קוסמופוליטי או הסמכותני-שוויוני.

    אהבתי

  57. קמיליה, לפחות במקרה של דיין, יאמר לזכותו שהוא היה עקבי מאוד וגלוי מאוד. אם הוא הצהיר באפון עקבי שהוא מעוניין להגיע לא', ובהמשך פעל באופן שמוביל לכיוון א', אני לא רואה בפרשנות שדיין חתר לא' כפרשנות קונספירטיבית, גם אם דיין הרשה לעצמו לנהןג באמצעים לא שגרתיים.
    פרס לעומתו נהג הרבה יותר לשקר, או לבטא עמדות ואת היפוכן בהמשך. במצב כזה אני ממליץ להפסיק להתייחס למה שהוא אומר ברגע נתון ולהתמקד במטרה שאותה מקדמים המהלכים שהוא מקדם, ובחלופות שהוא מתאמץ לבלום (ממומלץ לגבי כל פוליטיקאי). בכלים האלה, גם לגבי פרס מסתמנת מגמה…

    אהבתי

  58. תמריץ , אני האחרון שיכול להתיימר להבין בפוליטיקה אבל
    קמיליה כתבה שתי תגובות וחצי למעלה כתבת ש'
    קיסינגר עצמו טבע את הביטוי שלמדינות אין חברים, למדינות יש רק אינטרסים!. אי אפשר להתעלם מעובדה זו כאשר מנתחים את החלטות ארה'ב לפני, במהלך ואחרי מלחמת יום כיפור.:

    אז אולי הוא פשוט טבע ביטוי לפי מודוס אופרנדי מקובל בסביבה פוליטית. אז אולי אצל רוב האנשים אינטרס אישי לא משפיע על עמדה פוליטית ולכן הם לא פוליטיקאים בעוד שאצל שיעור גדול יותר של פוליטקאים האינטרס האישי הוא הפוליטיקה.

    אהבתי

  59. שוק המניות האמריקאי ניצב בפני גל ירידות גדול, כך לפי צוות אנליסטים מתחום הניתוח הטכני ב-HSBC.

    במזכר ששיגר אתמול ללקוחות הבנק מורי גון, מנהל מחלקת הניתוח הטכני ב-HSBC, הוא טען כי הוא במצב של "כוננות אדומה" לקראת גל מכירות עצום בשוק המניות האמריקאי. זאת, בהתחשב בתנועת המחירים בשוק בשבועות האחרונים.

    גון, שמבסס את הטענה שלו על תיאוריית גלי אליוט בשיטת הניתוח הטכני, טוען כי התבנית הטכנית שנוצרה בשוק דומה מאוד לזו שנוצרה לקראת הקריסה הפתאומית ב-1987. למעשה, טום פיצפטריק מסיטיבנק, שותף להערכתו של גון והזהיר לפני מספר ימים מפני תרחיש דומה.

    אהבתי

  60. אהה, אתה אומר

    הפסיכולוגיה האנושית בנויה כך שאינטרס אישי צר ופרטני אינו מכתיב עמדה פוליטית כללית, או לפחות האינטרס האישי זניח בהשפעתו על העמדה הפוליטית יחסית למיקום על הציר הלאומי-קוסמופוליטי או הסמכותני-שוויוני.

    אני מסכים אבל אולי טוען של אחוז גדול יותר של פוליטיקאים פסיכולוגיה שונה. כזו שאינטרס צר מכתיב הרבה . לכן לקיסנגר אמר מה שאמר כי זה האופן שבו הוא פעל או הרבה אנשים פעלו בסביבתו.
    ראה גם מחקרים שמראים שאחוז הפסיכופאתים בדרגי ניהול גבוהה פי חמש מבשאר האוכלוסיה. כמו ש שכתבתי פעם (ולא הסכמת)שרק פסיכופת ירצה להיות נשיא ארהב (ויש לנו שתי הוכחות ..חדשות . למרות שגם ו.מוסלר ניסה .ב2012… אמממ רק רגע 🙂 )

    אהבתי

  61. תמריץ מגיע לך ציון לשבח על ההספד היפה הענייני על שמעון פרס ז"ל אשר הלך לעולמו לאחר עשייה אדירה למען בני עמינו כאן בארץ ישראל.. ההיסטוריה היהודית תזכור אותו כאחד המנהיגים המרתקים והחשובים אשר קמו לעם ישראל בתקופה של שיבת ציון השנייה יהי זכרו ברוך..

    אהבתי

  62. לאבשלום,

    באופן כללי, אני מסכימה עם טענתך שעדיף לבחון בשבע עיניים את מעשיו של אדם או ארגון ומחדליו, מאשר להאמין לדבריו ולהצהרות הכוונות שלו.

    אבל שיטה זו אינה יכולה להבחין בין רמאים פסיכופתים חלקלקי לשון לבין אנשים בעלי כוונות טובות שטעו וכשלו.

    די קל לי לייחס כוונות פסיכופתיות, ונטייה להעדיף את האינטרס האישי שלהם על אינטרס הכלל או המדינה, לאנשים כמו הנרי קיסינגר, משה דיין ושמעון פרס. מכאן, איני יכולה לפסול על הסף את הרעיון שהם ניסו, ואולי אפילו הצליחו, לבצע הונאה רבתי.
    מצד שני, אני נוטה להאמין שגולדה מאיר, יצחק רבין ויוסי ביילין, אולי שגו בגדול – אבל כוונותיהם היו טובות. הם ניסו לקדם את מה שלדעתם היה האינטרס של הכלל / המדינה – אבל טעו או הוטעו ונכשלו. הם לא תכננו מראש להשיג את התוצאה העגומה שהתקבלה לבסוף, להפך .

    כשאני בוחנת את מה שמבחין בין שתי הקבוצות הללו, אני נאלצת להודות שמדובר למעשה רק בתפיסה הסוביקטיבית שלי את אישיותם.
    שאיני מסוגלת להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, למי מהם יש אישיות פסיכופתית מסוכנת ולמי אין. כלומר, כל ההבחנה הנ'ל בין שתי הקבוצות נשענת למעשה על כרעי תרנגולת פיסחת. 😊

    חזרנו לנקודת ההתחלה. התבססות על אמונה עיוורת, חסרת הוכחות משכנעות, בנכונות או באי הנכונות תאורית קונספירציה כלשהי.

    ################################################

    כשהתחילו לפרסם את שמות הזוכים של השנה בפרסי נובל – חשבתי שהסטטיסטיקות המחמיאות ליהודים ולישראלים ספגו השנה מכה כואבת. שיהיה צורך לתקן את כל האחוזים המחמיאים לנו כלפי מטה.
    ואז הגיע בוב דילן. אמנם לא נובל ברפואה ומדעים, אבל אפילו ספרות זה יותר טוב מכלום. בודאי יותר טוב מפרס נובל בשלום.
    ידעתי שהוא נולד כיהודי, אבל די התנכר ליהדותו, החליף את שמו מצימרמן לדילן, שם נטול כל סממנים יהודיים ועוד. עכשיו שמעתי ברדיו שכבר לפני שנים רבות הוא הכריז על עצמו כ'נוצרי שנולד מחדש'.
    מה שמעלה את השאלה לאיזה טור של זוכים יש לשייך אותו.
    או למעשה את השאלה הקלאסית 'מיהו יהודי'?

    * * * * *

    האמנם נדמה לי שתמריץ סותר את עצמו כשהוא טוען מצד אחד שעמדות פוליטיות של אנשים לא נקבעות על פי האינטרס האישי שלהם, ומצד שני שעמוס עוז משמיץ את ישראל בתקווה שחנופתו לשוודים תזכה אותו בפרס נובל? 😊

    אהבתי

  63. נושא דתיותו של בוב דילן מסובך.. https://goo.gl/hKsx7k

    חחח. קמיליה, תפסת אותי בנקודת תורפה אמיתית. אנסח דבריי בצורה מחודדת יותר. אנשים פועלים מתמריצים ואין ספק בזה. אבל לדעתי המוח האנושי בנוי כך שהחלק של התמריצים לפעול למען טובת הקבוצה מנותק מהחלק של התמריצים לפעול למען טובת ההנאה האישית. ולכן אנשים מסוגלים להחזיק בעמדות שונות בכל חלק מוח ולפעול בהתאם לסיטואציה. סיטואציה שמפעילה להם את החלק הקולקטיבי והפוליטי בנפרד מסיטואציה שמפעילה להם את החלק האישי.

    אהבתי

  64. מה פתאום נקודת תורפה? להיפך אתה משפר את החשיבה הפרדוקסלית שלך:
    להנהיג, חייב המנהיג ללמוד להיות מונהג. על מנת לשגשג, חייב המנהיג ללמוד לחיות חיים צנועים… כל התנהגות בנויה מהפכים… למד לראות דברים הפוך, מאחור ומלמטה" לאו דזה.

    הנה , גם בלוגריות רציונליות אחרות עושות זאת:

    במילים אחרות, ה"פמיניזם" המודרני הוא הוא הפטריארכיה החדשה.

    פמיניסטיות אמיתיות הן אנטי-פמיניסטי

    http://www.hasolidit.com/שוקולד-מריר-ביצועי-התיק-בתום-הרבעון-הש-6#comment-20935

    בברכה.

    אהבתי

  65. אני לא אוהב כל כך את הטיעונים הפרדוקסליים. בפרט בפסיכולוגיה האנושית – מסוג "עודף ביטחון עצמי מראה על חוסר ביטחון". טיעונים צריכים לנבא משהו ופרדוקסים הם לרוב רק משחקי מילים.

    אהבתי

  66. חבל.
    כאן מוסבר שיש לא מעט טענות, מתחומים רבים החל מהפילוסופיה ועד הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הגורסות שפרדוקסים דווקא יכולים להועיל לנו ושלא כדאי כל כך מהר להפטר מהם, להפך, לשיפור ביכולות החשיבה הפרדוקסלית שלנו יכול להיות השלכות מרחיקות לכת על מגוון תחומים בחיינו.
    http://textologia.net/?p=25406

    אהבתי

  67. בהמשך אולי למאמר שהעלה אורי -הילדים של חורף 73: קלאסיקה של מיתוג

    כאן בהרצאה בת שתי חלקים מאוד מאוד מומלצת בונה ביל מיטצל אינטרדיספלינרית על טענת ג'ורג' לייקוף מהפסיכולוגיה הלינגוויסטית הקוגנטיבית(*) שלמרות שהמסורת המדעית המערבית ראתה במטפורה הבניה לשונית בלבד ודנה בה בעיקר כאמצעי ספרותי – [המערכת שעל פיה אנו חושבים ופועלים בפועל היא מטאפורית מטבעה].
    ביל מיטצל מראה כיצד השפה משתמשת במטאפורות ולעיתים משתמשת בהן
    לרעה במסגור רעיונות על מנת לתמוך בטענות אידיאולוגיות שאין להן תימוכין אמפירים.

    לכל מי שחושש שהוא מקבל חתול אידיאולוגי בשק אני ממליץ לחזור ולהקשיב מדקה 7:00 ש MMT אינה מטרה בפני עצמה אלא סט כלים כלכלי שיכול לשמש
    מדיניות כלכלית יעילה מהקצה השמאלי של הסקאלה הכלכלית לקצה הימיני וכמובן כל מה שבאמצע.

    (*) אני מקווה שמישהו מתרשם פה משלל המונחים 🙂

    אהבתי

  68. הכתבה שהעלה פה ד, שתי תגובות מעלה, על טכנולוגיה מתקדמת בתחום החקלאות, היא בגבול הלא יאומן, על סף מדע בדיוני. אפשר לשלוח ציי רובוטים להפריח את השממה, זה יהיה מהפכני לא פחות מרכב אוטונומי, השאלה היא באיזה עלויות. האם חסה שמגדל רובוט יפני מנבט ועד אריזה תהיה זולה יותר מזו שמגדל תאילנדי. קרוב היום שנוכל לקנות ערכה אלקטרונית לגידול ירקות בבית.

    אהבתי

  69. ככל שאני קורא כתבות כאלו אני משתכנע שהמאה ה21 תצטרך יותר אף יותר כלכלה ניאו קיינסיאנית מהמאה ה20 משום שהטכנולוגיה תייתר הרבה מקומות עבודה ויהיה צורך בממשלה כמעסיקה של הברירה האחרונה ששומרת על הסטוק של העובדים במצב פעיל תמידית כדי שלא יתדרדר לפשע ולעוני נורא. כמובן , פעם נוספת , היא תעסיק אותו בשכר מינימום (במקום תשלמי אבטלה) במטרה שיעבור כמה שיותר מהר לשוק הפרטי.

    תמריץ, קראתי איפה שהוא שמעריכים שתוכנית כגון זו תעלה היום משהו כמו אחוז מהתל"ג האמריקאי לממשל וזה גם בלי להוריד עלויות שיחסכו לו
    בהשקעה מאוחרת יותר במניעת פשע ותמיכות סוציאליות. הוצאה בגודל כזה לא תגרום בוודאי להיפר אינפלציה ואולי אפילו לא לאינפלציה מתונה.

    לטעמי , התנגדות לתוכנית כזו רק על בסיס אידיאולוגי מבלי לנסות תחילה ולבדוק את הממצאים האמפירים בשטח יכולה לשייך אדם למחנה הכלכלנים של ד'ר אברבוך ופרופסור זלצבורג מהמערכון של לול.

    אהבתי

  70. השוק הפרטי לא יצטרך עובדים, הטכנולוגיה תגרום לעובדי שירותים להיות מיותרים. צריכה להיות גישה שונה ותרבות שונה שתיצר מליוני פילוסופים, אנשים שישבו בבית ויקראו אינטרנט או ישתו בירה ויחוו דעתם, יחיו על מענקים מהכנסות הממשלה ממיסים של חברות שייצרו בעזרת רובוטים.
    ברגע האחרון יתגלה שהיו תרבויות מפותחות על כוכבים אחרים שהגעו לשיא וגוועו בדיוק מאותה סיבה אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

    אהבתי

  71. פרופסור זלצבורג, מה שנכתב שם בשרשור עם אורי כץ במקומו עומד, אבל עדיין אני לא חושב שיש סיבה שהממשלה תיזום מקומות עבודה. יותר הגיוני שתציף את המגזר הפרטי בכסף כדי שהוא יהיה המעסיק, בסביבת התמריצים העדיפה של המגזר הפרטי. וכאמור, הקושי למצוא עבודה ירודה כלשהי אינו הבעיה העיקרית של כלכלת המערב כיום. האבטלה מאוד נמוכה פרט למדינות שקוללו באירו בדרום אירופה.

    אהבתי

  72. תמריץ , אני מדבר תיאורטית ולאו דווקא על מצב רוב כלכלת המערב כיום (למרות שמצב האבטלה באירופה לדעתי ישתפר פלאים מביטול היורו אך גם מתוכנית מעסיק של ברירה האחרונה וביטול תקופות אבטלה ממושכות עד כדי גיחוך (וקנאה אם אני מביט מפרספקטיבה אישית , כמובן))
    אני כאמור מסכים שיותר הגיוני שהממשל יציף את האזרחים
    בכסף שכן לא ספק שהם יודעים הכי טוב מה שהם רוצים אבל לגבי הקלות
    מס למעסיקים אני בכלל לא בטוח שבעלי ההון ישקיעו את סכום ההחזר ממיסים מחדש, בהכרח, במשק אלא ייתכן שיטו לאגור אותו. כמובן שגם בסעיף זה אין להסתמך על אידיאולוגיה בלבד אלא לחזור ולבדוק נתונים אמפיריים בשטח. מנתונים שאני קראתי יש לרוב נטייה מעסיקים בעיתות דפלציה לאגור את החזרי המס ולא לגלגלם במשק לכן ייתכן שתוכנית כזו עדיפה והמעסיקים יצאו מהדפרסיה שלהם הם ירויחו כך שיהיה להם סטוק של עובדים טרי ומיומן לקטוף לעיסקיהם.

    אגב כך ערכתי לפני כשעה ניסוי משפחתי ביצירת כסף ואבטלה.
    עברנו ליד שדה בוטנים שכבר נקצר ואמרתי לילדים מי בא איתי לאסוף קצת.
    כמובן שאף אחד לא רצה ולכן לא היתה אבטלה במשק ביתי.
    ואז אמרתי שרק מי שימלא שקית יקבל ממני פתק שנותנים לאמא ואז היא קונה קרטיב בתמורה למחזיקו. למי שלא יהיה פתק לא יקבל קרטיב.
    מייד נוצר כסף ,נוצרה עבודה וגם אבטלה כי בתי הקטנה לא בגיל שהיא יכולה למלא שקית.
    אומנם , חייב לציין שלא המשכתי את הניסוי האכזרי עד סופו וכולם קיבלו קרטיבים.

    אהבתי

  73. הנושא: ההעדפה, הכמעט אידיאולוגית שלי, למנהיגים העושים רק 'דברים קטנים', וחרדותי מאלו המנסים לעשות 'מהפכות' הרואיות גדולות.

    נושא שנרמז עליו שוב ושוב בפוסט זה.

    א. כתבה על דיוויד אקסלרוד, נינו של לאון טרוצקי (לשעבר לב ברנשטיין) שדגל בקידום מתמיד של המהפכה הקומוניסטית, וליבוי מהפכות בכל ארצות העולם. הנין עצמו חזר בתשובה, עלה לארץ, והפך לחרדי כהניסט.
    מה שכנראה מעיד על כך שגנים לאישיות מהפכנית אולי עוברים בירושה, אך תוכן המהפכות עצמן יכול להשתנות.

    לטעמי, משפט מפתח בכתבה הוא דבריו המרירים של רב יהודי רוסי שביקש לשנות את כיוון התקדמותו של טרוצקי (וכמובן סורב) : הטרוצקיסטים מלבים את המהפכות והברנשטיינים הם אלו שמשלמים את מחירן.

    חשוב להזכיר שלפחות חלק מעוצמת השנאה הרצחנית של תושבי המדינות הבלטיות ואוקראינה כלפי היהודים, במהלך מלח'ע ה 2, הוסבר במעורבות האדירה של היהודים בקידום הקומוניזם בארצותים. כלומר, שהרב למעשה צדק.

    http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1530039&forum_id=771

    ב. סיכום בעברית של ספרה האחרון של נעמי קליין, המתמקד בבעיות סביבה.
    בעיני חובה למבקשים להכיר את האויב, ולהבין כיצד בעיות סביבתיות יכולות להיות מנוצלות לקידום שיטה ניאו – קומוניסטית.
    הסיכום מאוד מאוד ארוך, אך אפשר לקרוא את המבוא, לרפרף על האמצע ולקרוא את שני הפרקים האחרונים. תרכובת מדהימה של דברים שאני חייבת להסכים אתם עם דברים שגורמים לשערותי לסמור. למעשה, רצונה להרוס את השיטה הכלכלית הקפיטליסטית (במקום להסתפק בשינויים, אדפטציות ורפורמות).

    https://ecowiki.org.il/wiki/זה_משנה_הכל

    קטע שחשוב לדעתי לשים לב אליו:
    "תובנה חשובה שיותר ויותר אנשים מבינים היא, שדוקטרינת ההלם היא כלי חשוב לא רק עבור התאגידים הגדולים: שההזדמנות הגדולה ביותר לבנות את הכלכלה הבאה יכולה להיות בזמן ההתאוששות מאסונות טבע. כי סופר-טרגדיות כמו הוריקן סנדי שהורגות אלפים ויוצרות נזקים בשווי מיליארדים, יכולות לתרום רבות לחינוך הציבור על המחירים הנוראיים של המערכת הכלכלית הנוכחית, ולהניע שינוי שיטפל בשורש הבעיה, ולא רק בסימפטומים של משבר האקלים. כל אסון כזה גורם לנדיבות האנושית לפרוח, הנדיבות שהקפיטליזם כה מתאמץ להכחיש את קיומה. מה גם שאסונות כאלה גורמים לממשלות לשים על השולחן כסף ציבורי רב, אירוע נדיר יותר ויותר במקומותינו. עם לחץ ציבורי נכון, כסף זה יכול לא רק לבנות מחדש ערים וקהילות, אלא להפוך אותן למודל של קיימות. אפשר לדרוש כל דבר החל מתחבורה ציבורית, לדיור ציבורי לאורך קווי התחבורה הציבורית, שיקבל חשמל מתחנות כוח ציבוריות מאנרגיה מתחדשת, המספקות תעסוקה לעובדים מקומיים. והכל בשיתוף התושבים המקומיים, שלהם הזכות להכריע על עתידם. העקרון צריך להיות טיפול משותף במשבר האקלים ובמשבר חוסר השיוויוניות במקביל."

    ג. הלינק שבפוסט לאורי כץ.

    לדעתי, משפט מפתח בלינק – טענתו שעדיף שפוליטיקאים יעסקו במלאכה המפרכת, חסרת ההירואיות וחסרת הרומנטיקה, של ניכוש עשבים שוטים, מאשר שינסו לקדם 'רפורמות' גדולות ומרשימות.

    אהבתי

  74. לד'

    רחובות פריז נראים כמו אחרי סופת הוריקן. כמעט כמו התמונות מהאיטי. הבעייה היא שהרחובות יחזרו להראות כצרפתיים עשרות או אפילו מאות שנים לפני שהאפריקאים עצמם יהפכו לצרפתיים.
    נראה לי שצרפת איבדה כבר חלק מהטריטוריה שלה, כשמתפתחים בתוכה מובלעות האסורות בכניסה לצרפתיים, אך עדין לא יודעת זאת.
    דימוי יאיר על טריטוריה הנראית כמו גבינה שוויצרית יוגשם כנראה בצרפת ושכנותיה הרבה לפני שיוגשם בפלסטין. 😊

    אהבתי

  75. אני חוזר על מה שכתבתי קודם:
    רוב הטיעונים (אז והיום) בדבר היכולת של המצרים "להגיע לתל-אביב" או של הסורים "להגיע לטבריה" או "לשעוט לחיפה" נובעים מחוסר הבנה צבאית בסיסית.

    חוצמזה, האנלוגיה למה שהתרחש ב-1967 מופרכת.
    במלחמת ששת-הימים, ההכרעה הושגה כבר בבוקר היום הראשןן של המלחמה עם השמדת חיל-האוויר המצרי והשמדת חיל-האוויר הירדני והסורי בהמשך היום.

    השליטה *המוחלטת* של חה"א הישראלי כבר בערוב היום הראשון למלחמה, הביאה לפקודת נסיגה מבוהלת שהפכה במהרה למנוסה כאוטית. לא שלא היו עוד קרבות בהמשך (בעיקר קרבות השהייה שניהלו הערבים), אבל הדרך לסואץ, לנהר-הירדן ולקונייטרה – הייתה פתוחה.

    זה *לא* היה המצב במלחמת יום-הכיפורים.

    המצרים והסורים נחלו הצלחה כל עוד נלחמו מול הכוח הסדיר של צה"ל. אבל הצלחה זו נבלמה כאשר כוחות המילואים הגיעו לחזית (ואל נשכח שעיקר הסד"כ של צה"ל בימים ההם היה מושתת על כוח המילואים).

    חיל-האוויר הישראלי איבד ביומיים הראשונים (והקריטיים) 28 מטוסים ובארבעת הימים הראשונים 54 מטוסים (מתוך סד"כ של 380 מטוסי-קרב). מדובר באבדות לא-קלות אולם מאידך, השליטה של חה"א בכל המרחב שמחוץ לטווח סוללות הטק"א – הייתה מוחלטת.

    הסורים, לא התכוונו "לרדת לטבריה" לפני השלמת כיבוש רמת-הגולן כולה. לא היה במהלך "ירידה" שכזה שום היגיון צבאי. משום כך, הקרבות העיקריים והמאמץ הסורי, לאחר כיבוש הטריז בדרום הגולן, לא היה מערבה (לטבריה) אלא צפונה – למרכז הרמה. ושוב – הסורים לא היו מצליחים להוריד כוח משמעותי "למטה" כל עוד חה"א הישראלי חי ובועט ואוגדות המילואים הצה"ליות לא התפוררו.

    כנ"ל בחזית הדרום.
    למטכ"ל המצרי לא היו תוכניות אופרטיביות להתקדמות מעבר לטווח 10-12 ק"מ מתעלת-סואץ. כלומר, מחוץ לטווח סוללות הטק"א שלהם. ושוב – אם חה"א הישראלי היה מושמד ואוגדות המילואים בדרום היו מתפוררות – הדרך לתל-אביב פתוחה. אבל זה לא היה המצב בשום רגע נתון.

    אהבתי

  76. ובנוגע לקיסינג'ר –

    קראתי את רוב הפרוטוקולים האמריקאים שנגעו לקיסינג'ר בתקופה שלפני ובמהלך המלחמה. לא מצאתי שם את "האקדח המעשן" המיוחס לו בדבר קונסיפרציה (מבית מילשטיין) או ניתוחים פסאודו-פסיכולוגיים הנוגעים למה שקיסינג'ר רצה-או-לא-רצה.

    לקיסינג'ר לא הייתה שום יכולת להעריך את תוצאות מלחמה עתידית בין ישראל לערבים אלא על בסיס מידע שנמסר לו מהמודיעין האמריקאי ומשרד ההגנה האמריקאי. והללו גרסו שלערבים צפויה תבוסה מוחלטת.

    בשיחות שהוא קיים עם חפאז עיסמאיל, שליחו של סאדאת, בתחילת 73, הוא הבהיר לו: לא נהוג שהצד המובס במלחמה יבוא בדרישות. מצרים הובסה במלחמה האחרונה. לא הייתי ממליץ למצרים לחשוב על עימות צבאי נוסף כי התוצאה תהיה דומה לעימות הקודם ושום התקדמות לא תושג.

    מנגד, הוא הציג לאיסמעיל מתווה להסכם-שלום מדורג (עם הסכמי ביניים) אותו הוא יוכל לקדם אחרי הבחירות בישראל ולממשו במהלך 1975.

    פרוץ המלחמה הפתיעה את קיסינג'ר לא פחות מאשר את דיין. בימים הראשונים, כאשר ישראל הייתה בנחיתות, לא הייתה לו שום סיבה "לבלום" את ישראל. נהפוך הוא – תבוסה ישראלית היא מכה מוחצת גם ליוקרה (ולנשק) האמריקאית.

    מאידך, בשלבים האחרונים של המלחמה, כאשר נראה היה שמצרים עומדת בפני תבוסה קשה, אכן היה לו אינטרס מוצדק "לבלום" את ישראל. המצב הסופי – כאשר שני הצדדים נותרו וחצי תאוותם בידם – היה הכי נוח מבחינתו (כדי להניע תהליך מדיני).

    אבל, אפשר לתכנן איך מלחמה תתחיל,לא איך תסתיים.
    קיסינג'ר לא היה יכול לצפות מראש (לפני המלחמה או בימים הראשונים של המלחמה) שכך יתפתחו הדברים בהמשך המערכה. כשקרו – הוא מיהר לנצל אותם – ובזה גדולתו.

    כל השאר המיוחס לו, קונספירציות ברמה של רומן רומנטי.

    אהבתי

  77. אני חש צורך בלתי נשלט להגיב על "הסכם אוסלו עצמו מבוסס על הנחת היסוד שהיהודים והערבים מסוגלים להגיע להסדרי נדל'ן, שיתופי פעולה ופיתוח כלכלי, שיהיו לטובת שני הצדדים, ולכן גם ישמרו. הוא הניח שרובם המכריע של היהודים ושל הערבים הם אנשים רציונליים, המבינים מה טוב להם, ומסוגלים ומעוניינים להניח את כל משקעי העבר מאחוריהם." של קמיליה.

    להסכם אוסלו אכן היו כל מיני הנחות-יסוד. דווקא אלו שצויינו מעלה – לא הוכחו כמופרכות. מה שהסכם אוסלו לא לקח בחשבון – הוא היא עוצמת ההתנגדות של המתנגדים להסכם. זה הכשל הראשון שלו.

    מיום חתימת ההסכם ועד דעיכת גל הטרור (94-97) נהרגו 161 ישראלים, רובם בפיגועי התאבדות שביצעה תנועת החמאס שהתנגדה להסכם מלכתחילה ולא הייתה צד לו (ההסכם נחתם עם אש"ף והחמאס אינה חברה באש"ף).

    והנה, מספר הישראלים שנהרגו באינתיפדה הראשונה, אשר קדמה לאוסלו, עומד על 164 ישראלים. את הנתון הזה, משום מה נוטים לשכוח.

    נקודה נוספת שראויה להיזכר: סדרת פיגועי ההתאבדות של החמאס החלה לאחר (ובתגובה) לפיגוע-ההתאבדות של ברוך גולדשטיין במערכת-המכפלה. אם מחפשים סיבה-ומסובב, הנה הוא כאן מונח לפניכם.

    * * *

    במשך 50 שנה, ישראל חנקה (ועדיין חונקת) את הכלכלה הפלסטינית. כשמדברים על "שיתוף פעולה כלכלי בין ישראל לפלסטינים" לא מדובר על שיוויון והדדיות גמורה.

    ישראל יצרה במכוון תלות גמורה של הכלכלה הפלסטינית בזו הישראלית. ישראל לא דאגה לפתח במשך עשרות שנות שלטון את הכלכלה או התשתיות הפלסטיניות בעזה ובגדה.

    בהסכם אוסלו אכן היה פוטנציאל לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי. אבל פלסטיני תושב עזה או ג'נין, בעיקר אם הוא מתגורר במחנה פליטים או לא משתייך לאליטה – לא ראה או הרגיש את פירות השת"פ הזה – ואם לא ראה ולא הרגיש, גם לא היה לו מה להפסיד.

    השכונות הרגועות, השקטות והבטוחות ביותר בגדה וברצועה – היו תמיד השכונות המבוססות. לא זרקו שם אפילו אבנים. דוגמא חיה לתמריץ כלכלי ש"מרגיע" את השטח.

    אהבתי

  78. לא כל כך ברורה לי הטענה שלך על יצירת תלות מכוונת של הכלכלה הפלסטינית בישראל, או על חוסר שוויון בפיתוח התשתיות.
    מדוע אתה טוען שזו תלות מכוונת? כלכלה היא פרי יצירה של משקיעים ואנשים פרטיים. ביחוד ברמה הבסיסית בה הם נמצאים. לדעתך ממשלת ישראל היתה צריכה ליזום הקמת מפעלים ולהשקיע מכספה בתשתיות? האם זה היה מצמצם את הרצון שלהם להלחם בישראלים? האם היינו חיים אתם צד אל צד באחווה אם הגדה היתה משובצת בפארקים תעשיתים? נתנו להם הזדמנות למה אתה מאשים אותנו שהם החמיצו אותה?

    אמת, יש לישראל אינטרס שלא להשקיע בפתוח הכלכלה על מנת שתהיה הגירה גדולה יותר מהגדה למדינות ערב. זו היתה המדיניות של המלך חוסין ובזמנו אם אינני טועה גידול האוכלוסין היה אז שלילי.
    המדיניות של פרס היתה לתת להם מספיק כדי שיגיעו למצב שיש להם מה להפסיד ואז הם ישבו לשולחן הדיונים בשלום. אלא שזה לא עובד על מדינות בשלבי התפתחות ראשוניים.

    האם את חילוקי הדעות יוצרים הפליטים שחיים במחנה הפליטים או בעלי אינטרסים לעשות קריירה מהמצב? הסכמי אוסלו נתנו פתח לכלכלה להשתפר גם במחנות הפליטים אלא שהאופי החברתי הערבי גרם לכך שבעלי אינטרסים אישיים העדיפו לעשות לבני ביתם ולא לסייע לכלל הציבור.
    האם המנהיגים הערבים שחתמו על הסכמי אוסלו התכוונו באמת לקיים אותו?
    האם, כמו שקלינטון אומרת: עדיף הסכם שלום למראית עיין מאשר כלום?

    אהבתי

  79. אם רוצים לייצר אמינות חשוב לדייק בעובדות.
    פיגוע ההתאבדות בצומת מחולה ב1993 היה לפני פיגוע-ההתאבדות של ברוך גולדשטיין במערכת-המכפלה.

    גם אין סימטריה בן דת\תרבות של עם שכובשת 1400שנה ומקימה מסגדים על מקומות קדושים של עמים אחרים בניסיון להכחיש את קיומם ועוסקת בהכשת ההיסטוריה והשמדת ראיות מדעיות ותוך כדי כך משחקת במשחק הקוזאק הנגזל לבין תרבות שמבקרת את עצמה לעיתים עד זוב דם.

    אהבתי

  80. שקשוקה, מה שהמית את הסכם אוסלו זה לא הפיגועים בשנים אחריו אלא אינתיפאדת אל אקצה. משתי סיבות: המוות שחוללה האינתיפאדה היה בהיקף גדול בהרבה מזה שהכרנו טרם הסכם אוסלו וברור למה – לטרוריסטים ניתן מרחב פעולה גדול להתחמש בשל ההסכם. הסיבה השנייה היא שאת הפיגועים באמצע שנות התשעים ניתן היה להציג כפעולות של מתנגדי ההסכם. אבל באינתיפאדה הפתח' של ערפאת היה מעורב עד צוואר.

    אהבתי

  81. לגבי הכלכלה – אם נטען ששלום בין ישראל לפלסטינים דורש שוויון כלכלי, זו טענה מאוד פסימית. אז באמת בטוח שלא יהיה שלום. הפלסטינים, בהיותם חלק מהעולם הערבי-מוסלמי, נחשלים מאוד כלכלית יחסית למערב ויישארו כך בטווח הנראה לעין.
    אפשר לנסות להעלות את רמת החיים הפלסטינית כך שתהיה דומה לירדנית, אבל שוויון עם ישראל יישאר רחוק.

    אהבתי

  82. חשוב לזכור, שכל בחינה של הניסיונות להגיע להסכם בין ישראל למצרים צריכה לקחת בחשבון שלכל אחת מהמדינות היה "פטרון" בזירה הבינלאומית: ארה"ב וברה"מ. כל פטרון כזה פעל בשני נתיבים שאינם תמיד חופפים: הראשון הוא לענות על הרצונות של המדינה הנתמכת, כדי שתמשיך בקשר עם התומכת, והשני, המרכזי, הוא קידום האינטרסים של המדינה התומכת. במקרה המצרי, מצרים היתה מעוניינת בהשבת חצי האי סיני וחידוש התנועה בתעלת סואץ. ברה"מ לא הצליחה להביא לתוצאה הזו בזירה המדינית (בגלל הגיבוי של ארה"ב לישראל), ומצד שני לא היתה מעוניינת בחידוש המלחמה בין מצרים לישראל, מחשש שניצחון ישראלי צפוי יעמיד אותה מול הברירה להתגלות כפטרון לא אפקטיבי, או להיגרר למעורבות ישירה בעימות, מה שעלול להוביל לעימות ישיר מול ארה"ב. בבית הלבן, כלומר אצל הנרי קיסנג'ר, ובניגוד לעמדת מחלקת המדינה, הסתייגו מאוד מלחץ על ישראל להגיע להסכם בתנאים שהציבו המצרים. הסכם כזה יתפש כהישג מדיני של ברה"מ עבור הקליינט שלה, מה גם שחידוש השיט בתעלת סואץ היה מקצר את קווי האספה של ברה"מ אל בעלי בריתה במלחמת וייטנאם, דבר שמערכת הביטחון האמריקאית לא היתה נלהבת לקראתו. המכלול הזה יצר קיפאון, שלא היה רצוי מבחינת נשיא מצרים החדש, אנואר סאדאת.

    https://observpost.wordpress.com/2016/10/11/road-to-yom-kipuur/#more-4976

    אהבתי

  83. נדמה לי שהספקולציות על התנהגות קיסינגר ומניעיו יתמידו גם במאה ה 22 ואפילו אחריה. כנ'ל גם לגבי שותפיו הפוטנציאליים בישראל כמו דיין ואלי זעירא.

    אבל, אני מחכה בקוצר רוח לארכיונים הישראליים והאמריקאים שיפתחו ב 23, לאחר 50 שנה. זאת למרות שברור לי שלא יפתחו את כל האכיונים, ויש גם לא מעט אנשים, כמו דיין ועזר ויצמן, שלקחו כנראה את כל סודותיהם לקבר.

    בכדי להעביר את הזמן עד 2023 דיון מומלץ על הנושא מקפה דה מרקר, בעקבות חשיפה מאוד חלקית של מסמכים ממשרד החוץ האמריקאי.

    http://cafe.themarker.com/post/2732327/

    אהבתי

  84. http://news.walla.co.il/item/3005550

    הכתבה הבאה מדברת על הפוליטיקה של ארה"ב במבצע סיני, אז בדומה למה שנידון פה היא ניסתה לחזר אחרי מצרים כדי להרחיק אותה ממוסקבה ומצרים הונתה אותה. יש השוואה למצב הנוכחי של אובמה

    אהבתי

  85. הכתבה שהביא אחיתפל הגלני מוואלה אכן מאוד מעניינת.
    העתקתי קטע ממנה:

    "… נקודה שבה ספרו של דוראן מתחיל להעלות מחשבות על האירועים של שמונה השנים האחרונות. בדומה לממשל אייזנהאוור, גם ממשל אובמה החל את דרכו במזרח התיכון עם שאיפה ברורה לתקן את היחסים הרעועים של ארצות הברית עם העולם הערבי. אם בתקופתו של אייזנהאוור האינטרס העיקרי מאחורי המהלך היה למנוע את נפילת העולם הערבי לידי ברית המועצות, הרי שעבור אובמה, המטרה הייתה לחזק את מעמדה של וושינגטון בעולם הערבי כדי למנוע את התחזקותם של גורמי טרור קיצוניים, ובראשם ארגון אל-קאעדה. אובמה סבר שהמלחמה הכושלת בעיראק שהוביל הנשיא הרפובליקני שקדם לו, ג'ורג' בוש, חיזקה את הגורמים הקיצוניים והמסוכנים ביותר במזרח התיכון – ושהדרך להחליש אותם היא באמצעות התקרבות משמעותית של ארצות הברית לגורמים המתונים בעולם הערבי. בהמשך התברר כי המהלך של אובמה כולל גם הסכם היסטורי עם איראן, המעצמה השיעית החשובה באזור, שממשלו – כמו גם המועמד הרפובליקני הנוכחי לנשיאות, דונלד טראמפ – רואה בה שותפה אפשרית למאבק נגד "המדינה האסלאמית" (דאעש).
    ישראל פנתה לקונגרס – ונכשלה
    הממשל של אייזנהאוור נפל למלכודת דומה, טוען דוראן בספרו. במקום להבין מה היעד האמיתי של נאצר, ולפעול להגבלת התוקפנות שלו, ארצות הברית ניסתה לפייס אותו ולגייס אותו לצידה, מתוך תקווה שהדבר יפגע בברית המועצות. הדרך לעשות זאת, כביכול, הייתה באמצעות הפעלת לחץ על בריטניה, צרפת וישראל. עם זאת, ככל שארצות הברית הפגינה יותר עניין בהתקרבות לנאצר, הוא עצמו הפגין יותר אגרסיביות – החל מתמיכתו בפעולות טרור נגד ישראל, דרך התערבותו בענייניהן הפנימיים של מדינות ערביות שכנות, ועד להחלטתו להלאים את תעלת סואץ בקיץ 1956, שהייתה הטריגר המיידי למלחמת סיני."

    ############################

    לגיא,

    בהתייחסויות שלי לעצמי – תמיד העדפתי את הפתגם 'אם אין אני לי מי לי' על הפתגם 'אין הנחתום מעיד על עיסתו'. 😊

    אהבתי

  86. אני בעיצומה של קריאת הביוגרפיה של בן-גוריון (של מיכאל בר-זוהר) ועכשיו אני בפרק על מלחמת קדש.
    מה שמתואר בביוגרפיה עד כה ממש מתחבר לכתבה בוואלה.
    מה שנראה לנו כאיזושהי מדיניות חדשה (של אובמה) היא למעשה חזרה על ההיסטוריה (אם כי בצורה מוקצנת ביחסו של אובמה כלפי ישראל):
    טרור כלפי ישראל
    תגובות צבאיות מצידנו
    גינויים מהמעצמות ומהעולם
    עיסוק אובססיבי ב"כיבוש"
    מדיניות חוץ אמריקאית שמסרבת להבין עקרונות יסוד פשוטים
    ועוד …

    המסר שעולה מהביוגרפיה של בן-גוריון הוא פשוט ביותר – העיקר לקבוע עובדות בשטח וכל נסיגה או ויתור הוא טקטי בלבד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s