היידה איילת

מרגע שאיילת שקד הופיעה על בימת הפוליטיקה הישראלית הייתה לי תחושה שהיא נועדה לגדולות. היותה אישה, מגדר שהוא עדיין אקזוטי בפוליטיקה, והמראה החיצוני המצודד בוודאי לא הזיקו, אבל בעיקר התרשמתי מהאישיות החזקה, מהשקפת העולם המוצקה ומהנאמנות לערכים שמרניים אינטליגנטיים. שקד נכבלה בבית היהודי, אבל זו מפלגה סקטוריאלית שקטנה עליה. גם העובדה שהיא מספר שתיים של נפתלי בנט, שהוא אמנם פוליטיקאי רהוט ומוכשר, אך גם ילדותי במקצת, חוסמת אותה בדרכה.

שקד צריכה למצוא דרך להשתלב בליכוד, שבו היא יכולה לדעתי להיות מסומנת כממשיכה טבעית של נתניהו. המתחים האישיים שקיימים בין השניים, אולי על בסיס גחמותיה של שרה, יכולים להפריע לכך אך לא צריכים למנוע מישראל לזכות במנהיגה עתידית ראויה. קריאה במניפסט שחיברה שקד לאחרונה ומבטא מחויבות לזהות היהודית של המדינה ולחירות כלכלית, רק חיזקה דעתי בנושא.

מודעות פרסומת

43 תגובות to “היידה איילת”

  1. יאיר Says:

    בהחלט איילת שקד היא מנהיגה והייתי שמח לראות אותה בהנהגת המדינה.

    היותה אישה וחילוניה נותנת לה יתרון על פני בנט, ואני לא חושב שבנט הוא זה שחוסם אותה. נראה לי שמדובר בתפיסה השמרנית שלה עצמה והיא בונה עצמה אט אט ולא בהבלחה פייסבוקית רגעית. וטוב שכך.

    המניפסט שהיא פירסמה הופך אותה לימין הכי אותנטי בשטח, בטח יותר מהימין הדתי (כולל בנט). מדובר בחיבור של שמרנות (בהקשר למסורת היהודית) וחופש אישי, כזה שבהחלט יודע להפריד בין רשות הפרט לרשות הרבים.

    אני מנחש שהיא תיתן צ'אנס לבנט לממש את רצונו להפוך את הבית היהודי למפלגה עממית. אם רצון זה לא יעלה יפה יתכן והיא תעבור למקום אחר.

    נאחל לה בהצלחה !

    קישור נוח יותר לפרסום שלה:
    http://hashiloach.org.il/wp-content/themes/hashiloach_landing/dist/images/article-shaked.pdf

    אהבתי

  2. קמיליה Says:

    א. ברור שגם אני מצטרפת לכל המייחלים להצלחת איילת שקד ולהצלחתנו.
    אין הרבה פוליטיקאים ישראליים, אם בכלל, שהיו מסוגלים לחבר נייר עמדה, הכולל השקפת עולם סדורה וחזון, כמו המניפסט המרשים של שקד.

    עם זאת, אני חייבת להודות שאיני משוחררת מספקות.
    הספק העיקרי שלי לגביה הוא הפער האפשרי בין כוונות טובות לבין יכולת ביצוע. בינתיים לפחות, נראה שהיא לא הצליחה להשפיע, בהתאם להשקפת עולמה, על קביעת הרכב בית הדין הרבני ועל הרכב התאחדות עורכי הדין.
    היא גם נתנה את ידה לנסיון (הנאלח והמושחת לטעמי) של בנט / נוני מוזס להפסיק את פעילות ישראל היום. כלומר, לגבי ההיבטים האישיים ו'המלוכלכים' של הפוליטיקה. היא לא נכנסה לאף עימות ישיר, ולמעשה הפסידה.

    גם במניפסט שפרסמה, היא הצליחה ללכת בין הטיפות, ולהימנע מכל עימות חזיתי אפשרי עם קבוצות כוח משמעותיות, כמו החרדים וכמו השמאל הישראלי מבית מדרשו של שוקן. לכאורה לפחות, המניפסט שלה לא אמור לעורר התנגדויות קשות. אבל כשיהיה ניסיון לתרגם את ההצהרות הכלליות לשפת מעשה – סביר שההתנגדויות יצופו. כאשר לא תוכל יותר ללכת בין הטיפות, ולא תוכל להימנע מעימותים ישירים, לא ברור איך תפעל אז. והאם תצליח או תכשל.

    בעיני, היא עברה את מבחן הכוונות הטובות. אבל עדיין לא ברור האם תצליח גם במבחן התוצאות.

    ב. קראתי פעם ניתוח שהבעייה העיקרית של ישראל אינה חוקים גרועים או חסרים, אלא אי האכיפה של החוקים הקיימים ו/או אכיפה מאוד סלקטיבית שלהם. משנה לשנה אני מתחזקת באמונתי בהכללה זו.

    לחברי הכנסת קל יותר 'להוכיח' שעשו משהו, באמצעות חקיקת חוקים חדשים, מאשר לפקח על פעילות משרדי הממשלה והאופן בו נאכפים החוקים הקיימים. לא ברור לי כיצד איילת שקד תצליח לתעל את פעילות הח'כים למסלול מועיל יותר.

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    המקרר, הטלוויזיה והתאורה המודרנית חוללו זינוק דרמטי באיכות החיים של כולנו, עשירים כעניים. כלכלנים כמו תומס פיקטי, שמתעלמים מהשינוי הזה כדי לטעון ש"הפערים" נותרו בעינם, יוצרים תאוריה מנותקת מהמציאות

    לו המעמד הבינוני היה עשיר יותר האם חייו היו טובים יותר?

    http://tinyurl.com/h3ydto4

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    קראתי היום כתבות על המינויים הצפויים לבית המשפט ונראה ששקד הולכת להתעקש על עוד שופט מהזרם השמרני, אבל ממש לא הולכת לאיזה מהלך מהפכני אגרסיבי כמו הגדלת בית המשפט ומספר שופטיו או שינוי הליך המינוי. בעיניי זה טוב ומראה מתינות. אבל יכול לשקף גם שיש פער בין הרטוריקה שלה למעשה.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    קראתי עכשיו המאמר נגד פיקטי והוא פשוט מכונן. מראה כיצד האלהתו, כמו למשל בידי איתן אבריאל בדה מרקר, מתבססת על קטנוניות מטומטמת של מנהלי חשבונות.

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    אני מניח שתמיכתה של שקד בחוק נגד ישראל היום באה כתגובה נקמנית על האופן הגס והדוחה למדי שבו העיתון הזה שירת את האינטרסים של נתניהו במלחמה נגד הבית היהודי.

    אהבתי

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    מאמר יפה נגד פיקטי וחיימוביץ
    מנק מבט יפה של לבן בן מעמד הביניים
    נשאלת השאלה איזה מחיר גובה הקדמה הזו מהעולם השלישי ומבני המעמדות הנמוכים במדינות המפותחות ( כמו שחורים וכו

    אהבתי

  8. קמיליה Says:

    המאמר במידה אכן מאוד מומלץ. הוא אפילו מעורר רצון לחיות ב 2110, ולחוות את איכות החיים שתהיה אז.

    אבל, אם אכנס לתפקיד סנגור השטן – הוא תוקף רק את טענת פיקטי שההתקדמות באיכות החיים, במאה השנים האחרונות, שוות ערך לפירורים.
    אבל הוא אינו תוקף את טענתו על אופן החלוקה של העושר בין העשירונים.

    עבור אנשים שהשוויון כשלעצמו (או, לכל הפחות, העדר פערים משמעותיים) הוא ערך מאוד חשוב בעיניהם – עצם קיום הפערים הענקיים בהכנסות נתפס כחוסר צדק מקומם. אפילו אם איכות החיים של המעמד הבינוני והנמוך השתפרה פלאים בשל ההתקדמות המדעית והטכנולוגית.

    בהקשר העכשווי, של מערכת הבחירות בארה'ב, העובדה שהחברות הרב לאומיות כמעט ואינן משלמות מיסים לארץ המוצא שלהן, ושאדם כמו טראמפ מצליח לחמוק מתשלום מיסים.
    הטענה של חסידי השוויון היא שעודפי הכספים הגדולים שבידי האלפיון העליון מאפשרים לו 'לקנות' את הפוליטיקאים, ולקבוע חוקי מיסוי מאוד לא הוגנים ולא צודקים. חוקים שבעטיים אחוז המס שמשלמת המזכירה גבוה מאחוז המס שמשלם המיליארדר בעל החברה.
    כנ'ל לגבי יכולתם ל'קנות' בתרומותיהם את התובעים הכללים במדינות בהן מנוהלים כנגדם משפטים. (אחת הטענות כלפי התנהלותו העסקית של טראמפ).

    כלומר, האלפיון העליון בארה'ב מסוגל 'לקנות' בתרומות גם את הרשות המחוקקת וגם את הרשות השופטת. טענה הקשורה יותר לקושי לקיים משטר הוגן ודמוקרטי במצב אי שוויון קיצוני מאשר לטענה על איכות החיים,
    הפגיעה החמורה בתחושת הצדק ובדמוקרטיה האמריקאית מתקיימת, גם אם איכות החיים של המעמד הבינוני ואפילו הנמוך של ארה'ב עלתה פלאים במהלך מאה השנים האחרונות.

    ################################################

    לתמריץ,

    אפשר להעלות גם השערות נוספות לגבי הסיבות לתמיכת איילת שקד בסגירת ישראל היום.
    (לדוגמא, בנט הוא בסה'כ פוליטיקאי קטנטן, שלמען מטרה אישית כמו עיתונות מאוד אוהדת של רשת נוני מוזס מוכן לפגוע בטובת הכלל והמדינה, לסגור עיתונים, לא לנסות לצמצם את כוחו המוגזם של פטרונו ואפילו להגבירו. לאיילת שקד, הסגנית הנאמנה מדי לבוס שלה, לא היה את הרצון ו/או את הכוח להתנגד לתכתיבי בנט. אפילו שבסתר ליבה הבינה את הפגיעה בטובת הכלל. מה שמעלה ספקות לגבי עמידות חוט השדרה שלה ומידת עצמאותה).

    אבל, יהיה אשר יהיה ההסבר הנכון (כנראה לעולם לא נדע), בעיני עצם תמיכתה בחוק ישראל היום הדליקה נורת אזהרה. אין אף הסבר אפשרי שלא מטיל עליה רפש, מסוג זה או אחר.

    אני יכולה רק לקוות שתצמח בהדרגה בתפקיד, ותהפוך לכוח עצמאי, המשוחרר מתלות היתר שלו בפוליטיקאי בינוני כמו בנט. שסיפור ישראל היום היה טעות של מישהי שנמצאה בתחילת דרגה הפוליטית ולא תחזור על עצמה גם בעתיד.
    אולי לכך התכוון גם יאיר שטען שהיא פוליטיקאית שבונה את עצמה לאט לאט, ומה שעוצר אותה כיום הוא השמרנות שלה עצמה.

    בכל מקרה, נראה שברור לששלושתנו שהיא מישהי שבהחלט ראוי לעקוב אחריה, ולבחון האם ההבטחה שהיא מציגה גם מתממשת.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    זה ברור שמי שהשוויון כשלעצמו הוא הערך העליון בעיניו, פיקטי מדבר דברים של טעם. אבל מדוע השוויון כל כך חשוב? ניתן להבין זאת לכאורה אם חושבים שתחושת הקנאה קובעת איכות החיים יותר מכל שכלול טכנולוגי. אני באמת חושב שיש להכיר בהשלכות של קנאה וכתבתי על כך בעבר:
    http://tinyurl.com/spragos3

    אהבתי

  10. קמיליה Says:

    ליאיר,

    אני מבינה מדוע העובדה שאיילת שקד אינה משתייכת לקבוצת המיעוט המובחנת של הדתיים הלאומיים, אלא לאיזושהו 'מגזר כללי' של חילוניים ומסורתיים, היא יתרון שלה בהשוואה לבנט.
    אבל, היותה אישה? בעולם בו לא מעט נשים וגברים רבים אינם מוכנים לייחס לאף אישה התאמה לתפקידים מאוד בכירים?

    אגב, גם יופייה העכשווי לא ישחק לטובתה עוד עשרים שנה מהיום.
    תצלומי התקריב האכזריים של הקמטים על פניה של הילארי קלינטון הם אחד האמצעים, הלא מילוליים, של כל תומכי טראמפ לתקוף את המתחרה בו. משהו המתחבר אסוציאטיבית לטענה שהיא זקנה חלושה ולא בריאה, שאינה חזקה דיה לעמוד בדרישות הקשות הנתבעות מנשיא ארה'ב.

    אהבתי

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    השיוויון אינו רק ערך
    פערים מעמדיים קיצוניים גורמים לתסיסה חברתית , לפשע גובר שפוגע גם בעשירים
    עע ברזיל , דר אפריקה
    לבסוף יכול להביא גם להפיכה. עע ההיסטוריה.
    אז אין צורך לשאוף לשוויון
    יש צורך לשאוף לצמצום פערים. גם לטובתנו.

    את האנשים לא מעניין שהם חיים הרבה יותר טוב מהמאה ה 19
    מעניין אותם שהם חיים הרבה פחות טוב מהשכן עכשיו
    או מהעיר השכנה.
    טבע האדם. קנאה.

    בבלכה

    אהבתי

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    ובנוסף
    עצימת העיניים לכך שהמוצרים הזולים אותם אנו קונים
    מושגים עי תנאי סמי עבדות ב סווט שופס בעולם השלישי
    כולל ילדים
    היא לא אנושית.
    לצורך העניין
    אם צדק הוא טיעון אנכרוניסטי
    אז גם ביטול העבדות היתה מיותרת

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    הפערים של השחורים בדרום אפריקה או בגטאות בשכונות העוני בדטרויט הן ממש לא הנושא שפיקטי מתמקד בו.. זו סוגיה בפני עצמה ושונה לגמרי. מצב השחורים אגב בהשתפרות מתמדת מאז התקופות השוויונית לכאורה בימים עברו.

    אהבתי

  14. תמריץ Says:

    העולם השלישי במצב נפלא ביחס לימים שלפני הגלובליזציה וההעסקה בתנאים גרועים. דווקא פול קרוגמן איש השמאל כתב על כך הרבה. השיפור במצב בעולם השלישי, ובפרט סין והודו, אבל גם אפריקה, בעשורים האחרונים, הוא משהו שבין לא ייאמן לנס.

    אהבתי

  15. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    איני מקבלת את הרדוקציה של כל בעיית אי השיוויון לבעיית רגש הקנאה. למרות שברור ש*גם* קנאה היא כוח מניע.

    במצבי אי שוויון כלכלי קיצוניים – קיימת הבעייה של הרס יסודות שיטת הממשל הדמוקרטית, והעברת השלטון לידי מיעוט קטנטן של עשירי-על. מיעוטון שהאינטרסים שלו פעמים רבות עומדים בניגוד לטובת הרוב המכריע של אזרחי המדינה. ובמקרה של ארה'ב – אפילו של כלל תושבי העולם.

    לדוגמא: האם הכספים האדירים שהאחים קוך, שהונם מגיע מעסקי הנפט, תרמו לפוליטיקאיים, אינם ההסבר להתעלמות המתמשכת של ארה'ב מההתחממות הגלובלית ומהשלכותיה? בבעיות ההולכות ומחריפות של זיהומי קרקע, אוויר ומים.
    אפילו בישראל הקטנה – מהי השפעת האינטרסים של מספר טייקונים והמוני משרתיהם על סיכון בריאותם וחייהם של כמיליון איש הגרים באזור הפגיעה של מפרץ חיפה?

    בעיני גם מזעזע שעשירים בארה'ב יכולים לקנות את התובע הכללי ופעמים רבות גם את ראש המשטרה. הרי בכל פשיטת רגל של מליונר או מיליארדר – קיימים המוני נושים (לקוחות, ספקים ועובדים) שנפגעו קשות. אבל, להמוני הנפגעים הללו אין מספיק כסף פנוי בכדי לתרמו למתמודדים במרוץ בחירות למשרת התובע הכללי של המדינה. למיליארדר שביקש להכריז על עצמו כפושט רגל – כן. תחושת חוסר הצדק וחוסר ההוגנות במצב זה – אינם קשורים לרגש הקנאה בעשירים, אלא להתנגדותי לאפשרות לקנות משפט בכסף. בעיני, שיא שיאי השחיתות הציבורית, המתאפשרת במצבי אי שוויון מאוד קיצוניים בהכנסות הפנויות בין הצדדים המתדיינים. אפילו בתנ'ך היו נביאים ששיצאו כנגד חוסר צדק זה. והם לא התייחסו לייסורי הקנאה.

    נדמה לי (ללא בדיקה) שבהשוואה בין מדינות קיים מתאם בין גודל אי השוויון בתוך המדינה לבין רמת השחיתות הציבורית שבה. לכל הפחות כשאני חושבת על אפריקה, הודו ודרום אמריקה בהשוואה למדינות סקנדינביה. אי שוויון מאוד קיצוני יוצר כנראה גורם סיכון מאוד משמעותי.

    בכדי להבהיר: איני תומכת כלל בסוציאליזם ובנציגיו כמו שלי יחימוביץ, פיקטי ואלון אבריאל. אין לי גם כל בעייה עקרונית שאדם מסויים יהיה עשיר פי מאה, ואפילו פי אלף, מאדם אחר.
    אבל, אני מבינה שיש לך השלכות מאוד בעייתיות על כל מערכת קבלת ההחלטות, החקיקה ומכאן גם המשפט.
    צריך כנראה איזשהו חסם עליון לממדי אי השוויון שחברה יכולה לשאתו ולהישאר בריאה.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    בעיניי הקורלציה בין אי שוויון לבין שחיתות היא מאוד בעייתית מאחר שקורלציה אינה סיבתיות. איני אוהב שסתם אומרים "קורלציה אינה סיבתיות", כי גם אם אינה מלמדת על סיבתיות, עדיין היא יכולה ללמד על סיבתיות פוטנציאלית, באופן שלא ניתן להתעלם ממנו.
    אבל כאן יש מסלול אחר שלדעתי סביר יותר: אי שוויון מלמד על כך שהרבה אנשים אינם משכילים ואינם מסוגלים למצוא עבודה מכניסה במשק של המאה ה-21, ואם כל כך הרבה אנשים אינם משכילים, אינה פלא שהנורמות הן רקובות ומושחתות. כמו שהטיפשות הקיצונית של אמריקנים רבים יכולה להסביר כיצד מועמד כמו טראמפ הגיע עד הלום. זה לא קשור לאי שוויון, ובמידה רבה הייתי אומר אפילו ההיפך. באמריקה קרה נס קפיטליסטי – בזכות תרבות הצריכה הקפיטליסטית להמונים המטומטמים באמריקה יש רמת חיים גבוהה בהרבה מתהומות אי השוויון שניתן היה לצפות שישקעו בתוכן לאור טיפשותם הקיצונית.

    לגבי ההשפעה הפוליטית של הכסף הגדול, אי אפשר להתעלם מכך שמנגד יש השפעה פוליטית עצומה לדעות הליברליות מאחר שהן הדעות שבהן אוחזים העיתונאים ורוב האחרים הנמנים על המעמד הבינוני הגבוה. אני רואה בסלחנות השפעה של הכסף הגדול במקומות כמו "ישראל היום", כי אהדה לביבי היא עמדה לגיטימית ושאפשר להגן עליה בעיניי, ואם הכסף הגדול לא יתמוך בה לא יהיה מי שיתמוך בה.

    ההתנגדות להתחממות הגלובאלית היא אולי עמדה פחות לגיטימית, אבל עדיין מותר לה להישמע בשוק הרעיונות.

    אהבתי

  17. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    1. בהחלט יתכן שבורות האוכלוסייה היא משתנה המסביר הן רמה גבוהה של אי שוויון והן רמה גבוהה של שחיתות ציבורית. (התעלמתי באלגנטיות מטענת הטיפשות, כי התווכחנו על נושא זה לא פעם ולא פעמים. ואף אחד מאיתנו לא זז ולו במילימטר מעמדתו הראשונית).

    אבל טענתך מעוררת בהכרח את השאלה כיצד גם במדינות עשירות, כמו ארה'ב, רוב האוכלוסייה כל כך בור.
    הטענה היא שרמת בתי הספר הציבוריים בארה'ב נמצאת במגמת התדרדרות מתמשכת, כי המעמד הבינוני הגבוה והעשירים שולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. או לבתי הספר הציבוריים הממוקמים באמצע פרברים שמחירי הבתים שבהם מונעים כניסה מהמעמד הבינוני הנמוך ומטה – כשההורים האמידים 'משלימים' מכיסם את כל מה שבתה'ס הציבוריים מתקשים לספק.
    בשל השפעתם, הלא פרופורציונית למשקלם באוכלוסייה, של האמידים והעשירים על החלטות פוליטיקאים – אין להם אינטרס אישי לשפר את רמת החינוך הציבורי והם מאפשרים לו להמשיך להידרדר.
    כלומר, נוצר כאן מעגל קסמים בו הבורות משפיעה על אי השוויון, ואי השוויון משפיע על הבורות וחוזר חלילה.

    [זוהי וריציה נוספת של הטיעון שמי שמעוניין בכניסת מהגרים למדינה אינו זה שאמור לחיות עם המהגרים. קבוצה אחת רק מרוויחה מההגירה ומוגנת מכל השלכותיה השליליות, וקבוצה אחרת בקושי מרוויחה משהו אם בכלל, אבל מאוד לא מוגנת. אבל, השפעתו של המיעוט 'המוגן' מההשלכות השליליות של הגירה, ומהגבולות הפתוחים, על הפוליטיקאים ועל התקשורת גדולה משמעותית מחלקו באוככלוסייה. כלומר, הבדלי העושר הגדולים יוצרים פגיעה במנגנון קבלת ההחלטות הדמוקרטי.]

    2. איני מקבלת את הטענה שהשמאל, שלו אכן ייצוג יתר באקדמיה ובתקשורת, 'מקזז' את השפעת בעלי ההון.
    הוא אמנם מתיימר לדאוג להמוני העם יותר מאשר הימין – אך אין כל קשר בין יומרותיו לבין החלטותיו ומעשיו בפועל.
    הדבר נכון הן לגבי חסימת אפשרויות המוביליות למעלה של בני עדות המזרח ותושבי הפריפריה ע'י המפלגות הסוציאליסטיות בישראל, והן לגבי הברית האמיצה בין הממסד של המפלגה הדמוקרטית בארה'ב לבין אנשי וולסטריט. הילרי קלינטון, כמו בעלה לפניה, תמשיך לייצג את האינטרסים של ההון הגדול. לא של ההמונים שיאמינו לרטוריקה שלה ויצביעו עבורה.

    טענה זו, שהסוציאליזם עוזר לחלשים, היא בעיני ההצלחה התעמולתית הגדולה ביותר, והשקרית ביותר, של השמאל. הוא עוזר רק למקושרים ולמחוברים מהמעמד הבינוני גבוה ומעלה. על חשבון המוני החלשים.

    3. אין לי כל בעייה עם השתלטות אדלסון על ישראל היום. הוא אינו טוב או גרוע יותר מנוני מוזס או מהאוליגרך הרוסי המושחת והמשפחה הפרו נאצית המממנת את עיתון הארץ. הפתרון היחיד להשפעת יתר של בעלי הון מסוימים – הוא שמירת האפשרות למגוון דעות. מכאן, התנגדותי העזה לסגירת ישראל היום.
    יותר מכך, אני בונה על האינטרנט כבשורה הדמוקרטית הגדולה ביותר של שוק העמדות והדעות. כל אדם, כולל מי שאינו מצליח להרוויח אפילו את השכר החציוני, יכול להשמיע את דעתו או לפתוח בלוג ולנסות להשפיע על ההמונים. נראה שהולך ומתקרב סוף עידן השפעת בעלי ההון הגדול על דעת הקהל.

    4. ברור שיש מקום למחלוקת פומבית על ההתחממות הגלובלית והסיבות לה. אני עצמי איני בטוחה לגבי מידת ההשפעה של מעשי בני האדם על מחזורי האקלים.
    אבל, השאלה האם על בני האדם להתחיל לנקוט בצעדים דרמטיים כלשהם בכדי לנסות לצמצם את הנזקים (אפילו אם סיבתם אינה קשורה רק או בעיקר לבני האדם), היא שאלה פוליטית של עלויות מול רווחים / צמצום נזקים.
    לגבי שאלה פוליטית זו – השפעתם האדירה של בעלי ההון הגדולים, שעשו את הונם מאנרגיית מחצבים, על הפוליטיקאים בארה'ב היא בעיני קטסטרופלית.
    כנ'ל לגבי השפעתו הפוליטית האדירה של עופר, המתגורר בלונדון, על בריאות תושבי מפרץ חיפה.

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    קמיליה, מטענותייך נושבת בסוף גם התנשאות רבה כלפי ההמונים כי הם אלו המצביעים לימין ולמפלגות התומכות למשל במיסוי עשירים נמוך. אז הם לא יודעים מה טוב להם לדברייך.

    אהבתי

  19. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    נזכרתי בויכוח ביננו לגבי הגבלת שכר הבנקאים. חזרנו אליו מכיוון אחר.

    שנינו מסכימים שרק ויתור על החתירה לשוויון, שאפיין את הרטוריקה הקומוניסטית, הוא תנאי הכרחי לצמיחה כלכלית, ממנה יהנו בסופו של דבר כולם.
    אבל, אנו חלוקים לגבי השאלה מהי רמת האי שוויון המכסימלית אותה חברה מסוגלת לשאת לפני שתתפורר. לפני שהנזקים יגברו על התועלות.
    אתה מעריך שאין שום גבול עליון שכזה, וכל המרבה באי שוויון כך ייטב.
    ואילו אני, ומי שבחר הפעם להציג את עצמו כמשתמש אנונימי, והתריע בפני רמות פשיעה גבוהות ואפילו נסיונות הפיכה, מעריכים שיש.

    ברצוני להזכיר שאפילו לגבי נוזל חיוני לגוף, ונטול תופעות לוואי בעייתיות, כמו מים – ניתן להגיע למינון יתר הפוגע באדם ואפילו מסכן את חייו.
    על אחת כמה וכמה כשמדובר על 'סם מרץ' להתפתחות כלכלית כמו אי שוויון. בעיני, רמות גבוהות מדי של אותו סם מרץ עלולים לסכן את הסולידריות החברתית, את המשטר הדמוקרטי ובסופו של דבר גם את הכלכלה והמדינה. ברמות גבוהות מדי של אי שוויון – הנזקים יעלו על התועלת.

    אהבתי

  20. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    אינני מבינה איך / ממה הסקת את התנשאות על ההמונים.
    אני ממש לא חושבת שהשמאל, התומך לכאורה במיסוי גבוה על העשירים, יועיל להם יותר מהימין. אולי אפילו להפך.

    אהבתי

  21. תמריץ Says:

    כי את חושבת שצעדים שמשמעותם פעולה סוציאליסטית נגד אי שוויון טובים להמונים.

    אהבתי

  22. תמריץ Says:

    קמיליה, זה לא תיאור מדויק של עמדתי כי אני תומך במדינת רווחה, בהעלאת שכר מינימום, בביטוח בריאות לכולם. אבל נקודת המוצא שלי היא לא צמצום אי שוויון, שזו התמקדות במושג חשבונאי ובמספרים על נייר במקום במהות, דבר שמעורר בי אנטיגוניזם. מה עוד שתמיד כרוך בתמריצים רעים. נקודת המוצא היא מניעת מצב שבו מחסור גורם לסבל ולאי אספקת צרכים אלמנטריים. מובן שככל שרמת החיים בחברה יותר גבוהה אז הסטנדרט למה שנקרא "אספקת צרכים אלמנטריים" ישתנה. אבל בכל מקרה איני חושב שצריך להיגזר באיזו נוסחה מתמטית ישירה מהמשכורת של מנכ"לי הבנקים הטייקונים, כמו בחוק שכר הבכירים.

    אהבתי

  23. משה Says:

    קמיליה ואנונמי לא ברור לי שזה בכלל נכון שיש התאמה בין רמת האי שיויון לרמת השחיתות השחיתות והפשיעה. אנשי השמאל נוהגים לדבר על 'פערים ומצוקה' בנשימה אחת אבל אלו שני דברים שונים לא לעשות הבחנה בין עוני לאי אי שיויון זו טעות. בברזיל ואפריקה יש עוני כך שאי אפשר משם לתמוך את הטענה שאי שיוויון גורם לתסיסה חברתית שחיתות ופשע יתכן שזה בגלל העוני. עד כמה שידוע לי בארצות הברית רמת האי שיוויון הרבה יותר גדולה מישראל והשחיתות יותר קטנה. נתון זה מראה שהעוני הוא הבעיה ולא האי שיויון. צריך כמובן לעשות בדיקה יותר רחבה עם עוד נתונים. זה תומך בעמדה של תמריץ של מדיניות רווחה שלא מיועדת לייצר שיוויון אלא אך ורק למגר עוני.

    אהבתי

  24. קמיליה Says:

    א. לתמריץ ולמשה,
    אני התייחסתי ממושכות לבעיית הקשר בין אי שוויון כלכלי קיצוני לבין אבדן הכוח הפוליטי של המוני העם, הלא מאוד עשירים, והקטנת מידת ריבונותם ויכולתם להשפיע על החלטות חשובות הנוגעות לחייהם.
    כלומר לבעייה של 90% מהאזרחים באיחוד האירופי ובארצות המאוחדות של אמריקה, אם לא של 99% מהם.

    אתם התעלמתם מכך, ובחרתם להתמקד בנושא העוני והעניים (יוגדרו כפי שיוגדרו). נושא חשוב כשלעצמו אך לא רק בו, או בעיקר בו, התמקדתי.

    ב. לתמריץ,
    הגדרתך את 'מדינת הרווחה' שמה למעשה דגש על חלוקת סעד וצדקה לעניים ביותר. מתלושי מזון ועד לשירותים רפואיים בחינם. איני מתכחשת להכרח לחלק צדקה לאומללים ביותר, אך בעיני הדגש צריך להיות דווקא על מניעת הכניסה לעוני ועל הוצאה ממנו.
    אתה עצמך קבעת שלהמוני אמריקאים אין את הכישורים ההשכלתיים המינימלים הנדרשים בכדי להשתלב בעולם העבודה המודרני.
    כלומר, כישלון קולוסלי של בתי הספר הציבורים בהם למדו, שהכשירו את המוני בוגריהם רק לעמוד כל ימי חייהם בתורים לקבלת צדקה.

    להערכתי, כשלון אדיר זה של מערכת החינוך הציבורי האמריקאית אינו מקרי, וקשור בטבורו לבעיית השפעת אי שיוויון קיצוני על החלטות המערכת הפוליטית האמריקאית.
    אבל, על הערכות ניתן להתווכח.

    ג. למשה,
    רמת אי השוויון בארה'ב אכן גבוהה יותר מבישראל – אך כנ'ל גם רמת הפשיעה בשתי הארצות.
    מה שסותר את התזה שלך.
    העוני האבסולוטי בישראל אינו פחות חמור מהעוני האבסולוטי בארה'ב, ולמרות זאת שכונות המצוקה שלנו הרבה פחות מסוכנות משכונות המצוקה בארה'ב. כלומר, הסיפור אינו רק של עוני אבסולוטי.

    לגבי השוואת רמת השחיתות בשתי הארצות – הנושא מורכב יותר, כי אין בהכרח הסכמה לגבי ההגדרה מהי שחיתות.
    לתפיסתי, דברים רבים המוגדרים בארה'ב כנוהג חוקי מקובל הם מושחתים ביסודם.
    לדוגמא, יכולת נתבעים ומואשמים לתרום למסע הבחירות של הממונה על המשטרה ושל התובע מטעם המדינה, חופש הפעולה האדיר של המוני לוביסטים בקונגרס ובסנט, העדר כל גבול עליון לגובה התרומה מאדם או ארגון בודד ועוד ועוד. לתפיסתי, הרבה מהשחיתות בארה'ב היא שחיתות בחסות החוק.

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    אני לא יודע אם האשמה בטיפשות האמריקנית נעוצה במערכת החינוך שם.

    אהבתי

  26. תמריץ Says:

    למי שמתעניין בחינוך ובהשפעותיו מתרחש ניסוי טבעי מרתק. ההגירה ההמונית מאפריקה והמזרח התיכון לאירופה. מעניין יהיה לראות האם מערכת החינוך באירופה תצליח יותר עם אוכלוסיה לא לבנה.

    אהבתי

  27. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    שתי שאלות:

    1. אז איך אתה מסביר את 'הטפשות' (כהגדרתך) האמריקאית?
    את העובדה שרבים כל כך אינם מסוגלים להשתלב בעולם העבודה של המאה ה 21?

    אם לא הגנטיקה (הרי מדובר באוכלוסייה רב אתנית) ולא מערכת החינוך הציבורי – אז מה ההסבר שלך?
    (העופרת במים שסופקו לתושבי פלינט?)

    2. כתבת "נקודת המוצא שלי היא לא צמצום אי שוויון, שזו התמקדות במושג חשבונאי ובמספרים על נייר במקום במהות, דבר שמעורר בי אנטיגוניזם."

    לא ברור לי מדוע דווקא המדדים הכמותיים של אי השוויון מעוררים בך יותר אנטגוניזם ממדדים כמותיים אחרים הנהוגים בכלכלה (כמו מדדי אבטלה, צמיחה כלכלית, שחיתות, עוני, מחירים וכד' וכד').
    בכל המדדים הנ'ל יש בעיות מדידה קשות, וניתן להטיל ספקות במהימנותם ובתוקפם. כולם אינם בדיוק 'המהות' אותה מנסים לאמוד. ועדיין אינך מתייחס אליהם כסתם מספרים על הנייר. לא ברור לי מה הייחוד של מדדי אי השוויון. מה איני מבינה?

    אהבתי

  28. תמריץ Says:

    1) אחוז האבטלה באמריקה כיום נמוך מאוד. למה להניח שהאמריקנים אינם מסוגלים להשתלב? לגבי הטיפשות, בפרט במדינות דרום ארה"ב יש מסורת של טיפשות עמוקה. אין לי הסבר ברור. אולי כל החכמים ברחו משם.

    2)אני מסתייג כל הזמן ממדדים שמודדים כסף. כי כסף לא קיים במציאות. הוא רק פיקציה של הדמיון והמוסכמה. וזה שונה מאוד למשל ממצב של אדם מחוסר עבודה, שזו מציאות ומדידת האבטלה מודדת מציאות. לגבי התמ"ג כיניתי הסקת מסקנות מוגזמת בהסתמך עליו כתמ"גוגיה.

    אהבתי

  29. משה Says:

    קמיליה כתבת: "העוני האבסולוטי בישראל אינו פחות חמור מהעוני האבסולוטי בארה'ב" לא יודע על מחקרים על זה אבל ההתרשמות שלי שזה ממש לא נכון. מקרובים אמריקאים התרשמתי שהתופעה שם של מחוסרי דיור שישנים ברחובות הרבה יותר רחבה מישראל. מערך הבריאות למי שאין הרבה כסף ממש נורא שם בתי הספר הציבוריים גרועים. ובאופן כללי היהודים שם שייכים למעמד הגבוה והכל פרטי מי שאין לו שם כסף לפרטי בכל התחומים מצבו על הפנים.

    אהבתי

  30. שקשוקה Says:

    קראתי את המניפסט של שקד, לפחות את רובו. מודה שאחרי קלישאה מס' 7 נטשתי. מה גם שההקשר הלוגי שאמור לעגן את הקלישאות, רופף.

    אבל זה לא העיקר.

    הגברת שקד מקדמת מציאות בה ישראל תשלוט ל"נצח נצחים" בין הים לירדן. במציאות הזו, כאשר תתגשם, ישראל העתידית תהיה שונה מאוד מישראל של היום, זו המוכרת לנו והטיעון "יותר יהודית = יותר דמוקרטית" יהיה בגדר בדיחה עצובה. למי ששכח, גם המדינות הקומוניסטיות היו "דמוקרטיות". אפילו בסוריה של אסד היו בחירות "דמוקרטיות" כל 4 שנים.

    ולפיכך, אני מאחל ומייחל לכישלונה של הגברת והאג'נדה שלה.

    אהבתי

  31. תמריץ Says:

    החזון המוצהר של שקד הוא שהפלסטינים יהיו אזרחי ירדן ושהיא תיקח עליהם אחריות אזרחית. גם אם זה לא ריאלי, היא אינה מהוזות הסיפוח המלא.

    אהבתי

  32. תמריץ Says:

    יאיר, תודה על הקישור למניפסט. החלפתי בגוף הפוסט.

    אהבתי

  33. שקשוקה Says:

    תמריץ,

    בחזון שלי, אוסטרליה לוקחת אחריות אזרחית על הפלסטינים. זה לא ריאלי, זה מנותק מהמציאות. אני יודע. כך גם החזון של איילת שקד. קוראים לזה: חלום. לא חזון.

    חזון, כל חזון, משמש כבסיס לתוכנית-פעולה. הוא הוא המציאות אותה אנו רוצים להגשים. אם אין תוכנית-פעולה ואין צעדי מימוש בפועל – מדובר במשאלת-לב, לא בחזון.

    מפלגת ה'בית-היהודי' ששקד היא אחת מבכיריה, משתדלת לקדם את תוכנית-הסיפוח ("ההרגעה") של בנט.

    נכון, מדובר בסיפוח-חלקי. רק 60% מהשטח. בפועל: רוב השטח. בפועל: הם *רק* לא מספחים מעל 160 גטאות פלסטיניות, מופרדות זו מזו, חנוקות כלכלית ודמוגרפית. בפועל: גם הרעיון הזה לא ריאלי. גם בנט יודע את זה. גם שקד.

    סיפוח "חלקי" שכזה, שיכול להתבצע *רק* חד-צדדית (כי הפלסטינים לא יסכימו לו) יחייב בהמשך שליטה ישראלית מלאה על כל השטח – מהטעם הפשוט – ששום גוף פלסטיני לא יהיה מוכן לנהל עבור בנט/שקד את אותם 160 גטאות.

    בשורה התחתונה: שקד והמפלגה שלה מקדמות ומשמרות ערבוב בין ישראלים ופלסטינים ביו"ש. ערבוב שמשמעותו לא חיים-זה-עם-זה ואפילו לא חיים-זה-לצד-זה. ערבוב שמשמעותו היחידה היא מניעת כל אפשרות עתידית לבצע הפרדה.

    זה לא יקרה מחר, אפילו לא בעוד שנה. אבל בעוד דור ואולי פחות, המציאות היא היא שתכפה על מדינת-ישראל אחריות אזרחית מלאה על יו"ש ועזה. זו לא תהיה מדינה דו-לאומית ולא מדינית כל-אזרחיה. זו תהיה מדינת אפרטהייד נטו. עם תושבים בעלי זכויות אזרחיות מלאות ותושבים בעלי זכויות אזרחיות חלקיות, אם בכלל.

    מניפסט "יותר יהודית = יותר דמוקרטית" הוא עשן. מילים חסרות משמעות. דיבורים ולא מעשים. בפועל, במעש, ביום יום: שקד מקדמת ופועלת למען מדינת אפרטהייד.

    אגב, מילטון פרידמן, אותו שקד אוהבת לצטט, היה ככל הנראה מקבל שבץ ומת אם היה יודע שהתלמידה החרוצה שלו מקדמת שיטות "הסדרה" כדי להשתלט על קרקע פרטית.

    אהבתי

  34. orihippo Says:

    שקשוקה, האוסטרלים מחזירים מיד כל אינדונזי שמגיע אליהם. הם מחזיקים צי ענק למלחמה בהגירה לא חוקית.
    כמובן שהפלסטינים לא יסכימו לכן צריך לסיים את הדבר הזה שנקרא פלסטינים ולא היה קיים לפני אוסלו. צריך לחסל את הרשות לתת להם להלחם אחד בשני לחלק אותם לקבוצות ולהתחיל להעביר אותם. לאינדונזיה אם אפשר.
    אם ירדן תפול כממלכה אפשר להתחיל לדחוק אותם לשם.

    הטוב ביותר הוא להקים בסיני מדינת פליטים שתקבל את כולם בין אם ירצו או לא, כל אלו מאירופה ושלנו גם. בקרוב זה יהיה רעיון לא מופרח.

    אהבתי

  35. תמריץ Says:

    שקשוקה, אני בהחלט חושב שהרעיונות של בנט לגבי סיפוח ילדותיים. האם שקד באמת מאמינה בהם או שהיא מעמידה פנים מתוקף חברותה בבית היהודי? לא יודע להגיד.

    אהבתי

  36. יאיר Says:

    הכותרת של בנט זה סיפוח שטח סי. בפועל הוא יסתפק בסיפוח זוחל שיבדוק את תוצאות הסיפוח של אזור מסוים, למשל מעלה אדומים או גוש עציון או בקעת הירדן, ולפי תוצאות סיפוח זה יוחלט על המשך התהליך.
    וגם איילת שקד תסכים להבנתי לתכנית כזאת.
    גם אני מתקשה להבין כיצד ניתן לספח גבינה שוויצרית. צריך להתחיל בגושי ההתישבות שצמודים לקו הירוק.

    אהבתי

  37. תמריץ Says:

    יאיר, מסכים. גם אם ישראל תספח בדיוק את השטחים שאמורים להישאר ברשותה לפי הרעיונות של הסכם ז'נבה, זה יהיה צעד הרפתקני מאוד מחד ומאידך הגשמת פנטזיה ימנית.

    אהבתי

  38. שקשוקה Says:

    תמריץ,

    מפלגת "הבית-היהודי" מקדמת את האג'נדה של הימין-המתנחלי. איילת שקד לא נמצאת שם כדי לקדם את הרעיונות של מילטון, רוסו, מיל, ג'פרסון.

    "חוק-הנורמות" שהיא הייתה רוצה לקדם, הוא לא יותר מסיפוח מזדחל.
    http://www.bizportal.co.il/general/news/article/428010

    בממשלה ובכנסת, שקד תומכת ומקדמת כל חוק, תקנה או טריק שיכולים לספח שטח, כל שטח, מעבר לגושי ההתיישבות. שקד תומכת, מקדמת ומשתמשת בכל פירצה אפשרית כדי להרחיב את הבנייה בהתנחלויות המבודדות ולהלבין מאחזים בלתי-חוקיים.

    לומר עליה שהיא "מעמידה פנים" מתוקף חברותה במפלגה זו בדיחה.

    אהבתי

  39. שקשוקה Says:

    אופיר,

    בוודאי שה"פלסטינים" היו קיימים לפני אוסלו.

    לך אל הסכם קמפ-דיויד (1978) ואל הפרק העוסק בעתיד יו"ש ועזה. הפרק הזה הוא לא רק הבסיס להסכם אוסלו אלא שמצויין בו במפורש "Palestinian people".

    בשיח הישראלי, הביטוי "פלסטינים" או "עם פלסטיני" לא היה נפוץ. אהבו לקרוא להם "ערביי ארץ-ישראל". אבל בקהילה הבינלאומית, מדברים על "פלסטינאים" ועל "עם פלסטיני" מאז 1967.

    למי ששכח, אש"ף הוכר ע"י האו"ם ב-1974 כנציגו הבלעדי של "העם הפלסטיני" ואף קיבל בשנה זו מעמד של משקיף בעצרת. ב-1988, לאחר "הכרזת המדינה הפלסטינית" ע"י עראפת באלג'יר, קיבלה העצרת הכללית בדצמבר 1988, את החלטה 43/177 המכירה "בהכרזה על מדינה פלסטינית".

    מותר לשכוח עובדות, להתכחש, להדחיק.
    אבל לומר שאוסלו הוא הוא שהמציא את "הפלסטינים" – זה כבר ממש לטמון את הראש בחול.

    אהבתי

  40. יאיר Says:

    שקשוקה,
    מה שכתבת לאורי זה נכון. לא הסכם אוסלו המציא את הפלסטינים.
    מה שאורי מתכוון לומר, להבנתי, שמדובר בהמצאה חדשה. הקדמה של ההמצאה הזאת מ-1992 ל-1967 אינה מהותית.
    לדעתי מדובר בהמצאה חדשה אבל כזאת שלא ניתן להתעלם ממנה., מוסרית ומדינית.

    מה יהא דינם של הפלסטינים בעולם ערבי מתפרק, כזה שכבר לא מנסה אפילו להציג חזות של לאום משותף? והמריבה האחרונה בין סעודיה למצרים ממחישה זאת הכי טוב.
    מחד, הפלסטינים מאבדים מקור תמיכה. מאידך, הם יכולים להגביר תביעותיהם כ"עם נפרד" העומד בפני עצמו ללא קשר ל"אומה הערבית".
    נראה שהכיוון הוא כפול ומשלים:
    1. הפלסטינים מאבדים את הקשב הערבי ואת התמיכה שלהם.
    2. האיסלמיזציה של החברה הפלסטינית מובילה אותם להגדיר את עצמם סביב אל-אקצה. מתישהו זה ינגוד את האינטרס האשמי כ"שומר אל-אקצה" ובטח את האינטרס הסעודי הרוצה להבטיח את העליונות של מכה ומדינה.

    יהיה מעניין !

    אהבתי

  41. kb Says:

    כנראה קראה את הפוסט… P:

    http://www.themarker.com/news/politics/1.3915581

    אהבתי

  42. תמריץ Says:

    נראה גם אחרי פרישת דנציגר שתוכל להמשיך ולעצב העליון בדמותה.

    אהבתי

  43. תמריץ Says:

    הבלוג היה הראשון לזהות
    https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4321752

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: