הילודה, הכלכלה והטווח הארוך

האם רמה גבוהה של ילודה טובה לכלכלה? בשנות השבעים, כשילדי הבייבי בום במערב היו עוד צעירים והתחילו להקים משפחות משלהם, היה נדמה שרמה גבוהה של ילודה היא אסון המאיים לכלות את משאבי כדור הארץ. אולם כיום נראה שהמדינות המפותחות גוועות אט אט, יחד עם כלכלותיהן, בשל נשים הממעטות ללדת.

אז איזו נקודת מבט על ילודה וכלכלה נכונה יותר? כדי שאפשר יהיה לענות על השאלה ברצינות צריך תחילה לפרק אותה למרכיביה.

על איזה טווח זמן אנחנו מדברים?

אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת יותר משני צאצאים שורדים יגיע כדור הארץ להתפוצצות אוכלוסין. בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהתרחשות מלתוסיאנית – חלק גדול מבני האדם ימות או יוותר נטול צאצאים כדי לפנות מקום לשאר, והסטטיסטיקה רבת הדורות של הפוריות תשוב לממוצע שלה – טיפ טיפה יותר משני צאצאים לאישה. האלטרנטיבה היחידה לכך היא הגירה בין כוכבית. זו נראית אפשרות בהיתכנות נמוכה, גם כאשר מדובר על העתיד הרחוק. אילון מאסק הוגה רעיונות על הכנת המאדים ככוכב גיבוי לאכלוס האנושות, אבל אפילו אם יש בכך ממש (ספק רב), מאדים הוא רק כוכב אחד וקיבולתו מוגבלת גם היא.

התפוצצות האוכלוסין אינה רחוקה מאיתנו – נדרשו מיליוני שנים כדי שהאנושות תגיע לגודל אוכלוסיה העומד על מיליארד, כפי שקרה בערך בשנת 1800. אולם בדורות הקרובים אפריקה עלולה להפיק מיליארד אנשים חדשים מדי כמה עשרות בודדות של שנים.

מנגד, אם במשך דורות על גבי דורות תעמיד האישה הממוצעת פחות משני צאצאים שורדים, האנושות פשוט תתכלה ותעלם לה. כך על פי כללי המתמטיקה, מדינה שמאבדת אחוז מאוכלוסייתה בשנה, תאבד כמעט שני שלישים ממנה בתוך מאה שנה.  התקדמויות בהארכת תוחלת החיים יאטו את דילדול האוכלוסיה, אך לא יעצרוהו.

מכיוון שהאנושות בוודאי לא תרצה להתכלות וגם לא תרצה לגווע במלחמת קיום על פיסת מקום בעולם צפוף, נדמה שילודה היא משחק סכום אפס לאורך הדורות. דור שיוליד מעט יחולל תהליכים שיובילו לכך שדורות אחריו יולידו יותר. דור פורה במיוחד יחולל תהליכים שיביאו לצמצום אוכלוסין בדורות שאחר כך.

איזו ילדים לאיזו אישה?

על אף שבטווח הארוך הכלכלה לא תאפשר לבני האדם קצב ילודה הגבוה משני ילדים לאישה וכנראה גם תוביל אותם לא לרדת מקצב כזה כלפי מטה, הרי ששיעורי הילודה השונים בין הקבוצות האתניות והתרבויות השונות יקבעו את אופיה של האנושות. כיום המגמה נראית ברורה: האנושות תורכב מצאצאי הדתיים. לא משום שדתיים ימשיכו לנצח להוליד ילדים בתפוקה של אישה ממאה שערים, מורמונית אדוקה מיוטה או מוסלמית מניז'ר או מרצועת עזה, אלא משום שבדורות הקרובים הם ימשיכו להיות נותני הטון בילודה, ומה שקובע בדמוגרפיה הוא מי שנשאר אחרון. דת מצויה בקורלציה ברורה עם עוני, ועל כן המגמה הדמוגרפית היא על פניה שלילית מבחינת מדדים של עושר, שגשוג ורמת חיים.

איזה קשר יהיה בין הורים לצאצאים?

כשמדברים על דמותה ארוכת הטווח של האנושות, כפי שתעוצב בידי ילודה, יוצאים מתוך ההנחה הסמויה שיהיה קשר ברור בין זהות ההורים לזהות צאצאיהם. אבל דבר זה אינו בטוח כל כך. כיום הורים מולידים את הילד שהוגרל במפגש בין זרע לביצית, מבלי לדעת הרבה על דמותו של הילד הזה, וכך בעצם מבטיחים שסטטיסטית הוא יהיה די דומה להם. ייתכן שבעתיד יעדיפו נשים להרות ילדים שנבדקו קודם לכן במעבדה ושסך תכונותיהם הגנטיות מצא חן בעיניהן. אם כך יקרה, ינותק במידה רבה הקשר בין זהות ההורים לזהות הילדים. הורים ביישנים יוכלו לבחור מבין עשרות עוברים מופרים את הילד עם הגנטיקה שמבשרת ביטחון עצמי כביר. הורים טיפשים יוכלו לבחור בילד אינטלקטואל. הורים יוכלו לבחור בילד עם גוון עור שונה או עם מראה מצודד בהרבה משלהם.

טכנולוגיה כזו לברירת עוברים תעלה הון עתק ותהיה זמינה בתחילה למתי מעט עשירים, אבל ייתכן שכמו כל טכנולוגיה, תוזל במהירות בטווח זמן לא ארוך. רוב מדינות המערב יאסרו על שימוש בה, אבל במזרח הרחוק סביר להניח שיגלו יותר פתיחות. הניסיון מלמד שהחירות האנושית גוברת לבסוף על ניסיונות להגבילה, ובפרט כאשר מדינה שתעשה שימוש אינטנסיבי בטכניקות ברירת עוברים תוכל להפיק מכך תועלות כלכליות ואפילו צבאיות גדולות. ייתכן אף שהטכנולוגיה תתקדם עד  כדי שתאפשר לא רק בחירה בין עוברים אלא אף את שיפורם הגנטי במעבדה. דבר כזה ישנה כליל את האופי שבו מבוצע מעבר הגנים בין הדורות.

שאלות לטווח הקצר

עוד לפני שהדתיים או העוברים הנבחרים ישתלטו על הארץ אי שם בעתיד, הילודה מעלה שאלות לדורנו שלנו. האם מדינות כמו יפן, טייוואן ואיטליה יכולות לשגשג כאשר מספר הילדים הולך ויורד. האם חברה המספקת תוצרת לשוק היפני היא השקעה שווה בבורסה?

על פניו כאשר גודל האוכלוסייה יורד, מתפנים המון משאבים, החל ממורים בבית הספר וכלה בפועלי בניין. לא צריך עוד מתקנים, עוד תשתיות, עוד רכבות, עוד שדות חקלאיים, עוד תחנות כוח, עוד בניינים. עובדה זו הובילה את הריבית ביפן ובאירופה לשפל כזה. השקעות פשוט אינן נחוצות, ועל כן התשואה עליהן נמוכה. אבל יש למצב כזה גם צד מואר – אנשים יכולים לצרוך יותר, מבלי להביא את המשאבים אל הקצה. אפשר לאכול יותר, אפשר לבזבז יותר חשמל, אפשר לגור בדירה גדולה יותר, אפשר לתפוס שני ספסלים ברכבת התחתית.   יש קושי להגדיל את הצריכה של התושבים במדינות כמו טאייוון ויפן כיום, מאחר שלשם כך צריך להפחית את המסים המוטלים על התושבים, כדי להותיר להם יותר כסף פנוי. ברם, הממשלות עדיין מסרבות להבין שאינן זקוקות לכל כך הרבה מסים, ולוקחות מהתושבים יותר משצריך. ההערכה שלי היא שבסופו של דבר הממשלות יבינו מה צריך לעשות. אל הנקודה הזו מובילות כל תוכניות התמריצים למיניהן המונהגות כיום ברחבי העולם, גם אם בשנים האחרונות הן מתברברות סביב צעדים לא רלוונטיים. כאשר הן יבינו, גם הבורסות יוכלו לעלות, ולהתנתק מהירידה הדמוגרפית.

מכיוון אחר אפשר לתהות האם הצמיחה העולמית תיפגע בשל הירידה בכמות הפטנטים והרעיונות המקוריים. צמיחה כלכלית מודרנית מבוססת בסופו של דבר על הברקות טכנולוגיות של מתי המעט באנושות המסוגלים לכך. אם האוכלוסייה שמתוכה יוצאים הממציאים האלו רק קטנה והולכת, האם אין סכנה שגם ההמצאות יתמעטו וידלדלו?  אף שלא ניתן לשלול את האפשרות הזו, צריך לזכור גם את הגורמים הפועלים לכיוון הפוך – למשל השתלבותם של מאות מיליוני הודים וסינים בפיתוח הטכנולוגי במערב. רק שלושה סינים ושני הודים זכו עד עצם היום הזה בפרס נובל מדעי (ביחד זהו מספר נמוך ממספר הישראלים שזכו!). קרוב לוודאי שהפוטנציאל של שתי מדינות ענק אלו גדול בהרבה.  שיפורים סביבתיים, כמו תזונה טובה יותר לנשים הרות והפחתת עופרת ומזהמים בסביבה (למשל במפרץ חיפה), יכולים להמשיך את הטרנד העולמי לפיו, בניגוד למיתוס, הישגי התלמידים רק הולכים ומשתפרים עם השנים.