המדע לא ידע

קראתי את הפוסט המעניין של הסולידית על בחירה חופשית ועוד כמה סוגיות פילוסופיות. בתגובות אפשר לקרוא כאלו הטוענים בביטחון מלא, על סמך עקרון דתי או מדעי כזה או אחר, שישנה בחירה חופשית או שאינה קיימת.

כשאני קורא דבריהם של אלו שמתנסחים בביטחון מוחלט בנושאים הנוגעים לשאלות היסודיות ביותר של קיומנו כבני אדם ומבססים זאת על אמונה דתית, אני מחייך לעצמי בסקפטיות כי אני ספקן לגבי הדת, מה עוד שבשל אופיה העתיק מאמיניה הנלהבים נוטים להיות אלו שאינם מתוחכמים בחשיבתם. אבל דווקא כשאני קורא טיעונים שמתבססים על מדע, אני ממש מתקומם. המדע יודע להעמיד תיאוריות מתחרות למבחן ולפסוק ביניהן. איזו מביניהן שתצליח יותר בניסויים אמפיריים, תזכה להכרה וליוקרה. אבל מה כבר המדע יכול לומר על נושאים שקשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לבחון אמפירית באופן שלם?

ההבנה הזו מתחזקת בי מתוך הדברים שאני כותב עליהם בבלוג. גם כלכלה היא מדע, ובכל אופן היא נכשלת באופן מחפיר במקומות שבהם עוד לא נערכו מספיק בדיקות אמפיריות שיטתיות. לדוגמה, אפילו להבחנה שלפיה חובות של מדינה שלווה אותם במטבע משלה ויכולה להדפיסו כרצונה, שונים מהותית מחובות של מדינה שחובותיה הם במטבע זר, נדרש זמן ארוך כדי לחלחל למוחותיהם של כלכלנים. זו הבחנה טריוויאלית, אבל רק בשנים האחרונות ממש הפכה לנחלת המיינסטרים. (מירב ארלוזורוב וכלכלני משרד האוצר עוד לא שמעו על זה אמנם).

כלכלנים אינם מצליחים לגבש קונצנזוס על אמיתות טריוויאליות משתי סיבות. ראשית, מאחר שנושאים כלכליים קשורים קשר הדוק לעימות הפוליטי הגדול בחשיבה המערבית בין שמרנים לליברלים. ההטיה הפוליטית שבאים איתה מהבית צובעת את המציאות באופן שונה עבור כלכלנים שונים. שנית, משום שאי אפשר לערוך ניסויים אמפיריים במעבדה על כלכלות בנושאי מקרו. תמיד צריך לאסוף נתונים בדיעבד, ואז יש להם דרכי פרשנות רבות.

כלכלה היא בכל אופן מדע, ואפשר להיות אופטימי ולהניח שהצטברות הראיות האמפיריות תכריע בסופו של דבר ויכוחים. למשל, מי שסבר ב-2009 שהקלה כמותית תזניק לשמים את מחיר הזהב או הנפט – דעתו הופרכה בבירור, ומי שיטען כך בעתיד כבר לא ייחשב לכלכלן רציני, כפי שהמרקסיזם כבר אינו סחורה.

לגבי הכרעה בשאלות כמו בחירה חופשית ויחסי גוף ונפש, לעומת זאת, קשה להאמין שהפרדיגמה המדעית תצליח להתמודד איתן בצורה משכנעת, לפחות לא בדורות הקרובים, על אף המאמצים שכבר נעשו בנושא.

כשמשהו מצליח, נוטים לייחס לו דברים שאין בו. כמו האמריקנים הפשוטים שחושבים שדונלד טראמפ הוא איש עסקים מהולל ולכן יש בידו את היכולת לחולל פלאי פלאים בכלכלת ארצם, או כמו העיתונאים שרצים לראיין זוכה פרס נובל ולחלץ מפיו פתרונות לכל תחלואי האומה. הגישה המדעית נחלה הצלחות עצומות, אבל יש את בה את מה שיש,  לא יותר. כשמדובר בשאלות שאין דרך לפתור במעבדה או באיסוף נתונים, המדע אילם.