יש מים, אין אפס

סיינטיפיק אמריקן פרסם בחודש שעבר מאמר מאוד מעניין על הישגי ההתפלה בישראל. שנת 2008 הייתה שנת יובש חריפה במזרח התיכון. כולנו זוכרים את הפרסומת שבה פניה של הדוגמנית הפכו למדבר צחיח וביטאו את התייבשותה של ישראל. ישראל יצאה מהמשבר על ידי כך שהחלה בפרויקט שאפתני של התפלת מי ים התיכון, וכיום יש לנו יותר מים משאנו צריכים. המאמר בסיינטיפיק אמריקן מנגיד את ישראל מול סוריה שהחקלאים שלה סבלו קשות מהבצורת וזו הנביטה בהם את זרעי ההתקוממות שהפכה למלחמת האזרחים הגדולה שסוריה עדיין שרויה בה.

מהו מוסר ההשכל מהניגוד הזה בין ישראל שבעקבות הבצורת פנתה לפתרון טכנולוגי מתקדם לבין סוריה שפנתה למחזה בלהות של רצח המוני והרעבה? בעיניי הדרך הנכונה להבין את הניגוד היא לראותו כעימות בין תפיסה של העולם כזירה למשחק סכום אפס לבין תפיסתו כמקום שבו שיתוף פעולה יכול ליצור משאבים חדשים.

כאשר מאמינים שהעולם הוא משחק סכום אפס, הפיתרון למחסור הוא מאבק שבו האחד יגזול משאבים מהשני. מאבק כזה יכול בקלות להדרדר לאכזריות ימי ביניים מטורפת כמו שרואים בסוריה וכמו שמגלמת סדרת הטלוויזיה משחקי הכס.  כאשר רואים את העולם כזירה לשיתופי פעולה שיכולים ליצור דברים שגדולים מסכום החלקים שלהם, אפשר לחשוב על פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות שיועילו לכולם. ובאמת טכנולוגיית ההתפלה הישראלית מניבה פירות גם עבור הפלסטינים והירדנים וגם מצרים מתעניינת.

הנטייה לראות את החיים כמשחק סכום אפס היא דומיננטית אצל הערבים, אשר תרבותם לא עברה מודרניזציה והם עדיין חיים בנפשם את העולם המדברי הצחיח שבו נדדו אבותיהם ושבו כל משאב שהחיה אדם אחד היה צריך לבוא על חשבון משאב שצרך אדם אחר. גם באומות המערביות רואים התעוררות של תפיסות משחק סכום אפס פרימיטיביות מהסוג הזה, בפרט אצל דונאלד טראמפ המתנגד להסכמי סחר חופשי.

באופן מעניין גם הכוחות שנחשבים פרוגרסיביים ומתקדמים בעולם המערבי לא בחרו להתנער לחלוטין מגישת משחק סכום האפס ליחסים בין הקבוצות. הם רק שינו את הקבוצות. הם אינם אוהבים לדבר על עימות בין קבוצות אתניות. במקום זאת הם אימצו לעצמם תפיסת משחק סכום אפס בכל הנוגע ליחסי עשירים ועניים, כפי שמתגלמת כיום בהגותו של אליל השמאל הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי. מיסוי דרקוני על העשירים נתפס ככלי לשפר את רמת חייהם של העניים. זאת על אף שניתוח רציונלי יראה שתפיסה כזו שגויה ומנותקת מהמציאות המודרנית.

בעולם המודרני שבו אנו חיים, שבו שיתופי פעולה לצד תמריצים נכונים מובילים לצמיחה כלכלית ולהתקדמות טכנולוגית מדהימה במהירותה, תפיסה של החיים כמשחק סכום אפס היא רעיון נורא. בעולם העבר שבו שבויה הציביליזציה הערבית, זהו גורל כמעט בלתי נמנע.