יש מים, אין אפס

סיינטיפיק אמריקן פרסם בחודש שעבר מאמר מאוד מעניין על הישגי ההתפלה בישראל. שנת 2008 הייתה שנת יובש חריפה במזרח התיכון. כולנו זוכרים את הפרסומת שבה פניה של הדוגמנית הפכו למדבר צחיח וביטאו את התייבשותה של ישראל. ישראל יצאה מהמשבר על ידי כך שהחלה בפרויקט שאפתני של התפלת מי ים התיכון, וכיום יש לנו יותר מים משאנו צריכים. המאמר בסיינטיפיק אמריקן מנגיד את ישראל מול סוריה שהחקלאים שלה סבלו קשות מהבצורת וזו הנביטה בהם את זרעי ההתקוממות שהפכה למלחמת האזרחים הגדולה שסוריה עדיין שרויה בה.

מהו מוסר ההשכל מהניגוד הזה בין ישראל שבעקבות הבצורת פנתה לפתרון טכנולוגי מתקדם לבין סוריה שפנתה למחזה בלהות של רצח המוני והרעבה? בעיניי הדרך הנכונה להבין את הניגוד היא לראותו כעימות בין תפיסה של העולם כזירה למשחק סכום אפס לבין תפיסתו כמקום שבו שיתוף פעולה יכול ליצור משאבים חדשים.

כאשר מאמינים שהעולם הוא משחק סכום אפס, הפיתרון למחסור הוא מאבק שבו האחד יגזול משאבים מהשני. מאבק כזה יכול בקלות להדרדר לאכזריות ימי ביניים מטורפת כמו שרואים בסוריה וכמו שמגלמת סדרת הטלוויזיה משחקי הכס.  כאשר רואים את העולם כזירה לשיתופי פעולה שיכולים ליצור דברים שגדולים מסכום החלקים שלהם, אפשר לחשוב על פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות שיועילו לכולם. ובאמת טכנולוגיית ההתפלה הישראלית מניבה פירות גם עבור הפלסטינים והירדנים וגם מצרים מתעניינת.

הנטייה לראות את החיים כמשחק סכום אפס היא דומיננטית אצל הערבים, אשר תרבותם לא עברה מודרניזציה והם עדיין חיים בנפשם את העולם המדברי הצחיח שבו נדדו אבותיהם ושבו כל משאב שהחיה אדם אחד היה צריך לבוא על חשבון משאב שצרך אדם אחר. גם באומות המערביות רואים התעוררות של תפיסות משחק סכום אפס פרימיטיביות מהסוג הזה, בפרט אצל דונאלד טראמפ המתנגד להסכמי סחר חופשי.

באופן מעניין גם הכוחות שנחשבים פרוגרסיביים ומתקדמים בעולם המערבי לא בחרו להתנער לחלוטין מגישת משחק סכום האפס ליחסים בין הקבוצות. הם רק שינו את הקבוצות. הם אינם אוהבים לדבר על עימות בין קבוצות אתניות. במקום זאת הם אימצו לעצמם תפיסת משחק סכום אפס בכל הנוגע ליחסי עשירים ועניים, כפי שמתגלמת כיום בהגותו של אליל השמאל הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי. מיסוי דרקוני על העשירים נתפס ככלי לשפר את רמת חייהם של העניים. זאת על אף שניתוח רציונלי יראה שתפיסה כזו שגויה ומנותקת מהמציאות המודרנית.

בעולם המודרני שבו אנו חיים, שבו שיתופי פעולה לצד תמריצים נכונים מובילים לצמיחה כלכלית ולהתקדמות טכנולוגית מדהימה במהירותה, תפיסה של החיים כמשחק סכום אפס היא רעיון נורא. בעולם העבר שבו שבויה הציביליזציה הערבית, זהו גורל כמעט בלתי נמנע.

מודעות פרסומת

17 תגובות to “יש מים, אין אפס”

  1. גיא Says:

    אמחייה. יש עוד עבודה בשמש וברוח.
    http://m.ynet.co.il/Articles/4840996

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    פוסט מבריק. כל הכבוד

    אהבתי

  3. תמריץ Says:

    תודה, אנונימי.
    גיא, על שמש ורוח כתבתי לא מזמן שהחלק שלהם בעוגת האנרגייה מדהים בקוטנו. אבל קצב הצמיחה גדול.

    אהבתי

  4. קמיליה Says:

    הסתייגות מנומסת אחת, והתנגדות עזה אחת

    א. ההסתייגות

    בפני העולם המערבי, ובעיקר השכבות הסוציו-אקונומיות הבינוניות והגבוהות שבו, פתוחות שתי דרכי פעולה להשיג את מבוקשו:
    1. לקחת / לשדוד משאבים ממי שמחזיק בהם כיום (משחק סכום אפס על עוגה בגודל נתון)
    2. להביא לעולם, באמצעות פריצות דרך טכנולוגיות ושיתופי פעולה, משאבים שלא היו בו בעבר (להגדיל את העוגה)

    שתי אפשרויות פעולה אלו אינן סותרות זו את זו.
    העושר של העולם המערבי ב 500 השנים האחרונות, הושג ע'י שימוש במקביל בשתי אפשרויות הפעולה גם יחד.

    בפני רוב מדינות העולם השלישי, והעולם הערבי, פתוחה כיום למעשה רק הדרך הראשונה. רק מאבק סכום אפס על עוגת משאבים ההולכת ומצטמצמת (בשל גידול האוכוסייה, משברי האקלים והמים וכו').

    קיים אמנם סיכוי תיאורטי שתוך 30 שנה סעודיה תצליח להביא לעולם משאבים שלא היו בו בעבר, אך סיכוי זה קטנטן עד זניח. לרוב מדינות העולם השלישי העניות אין אפילו סיכויון תיאורטי זה.

    לקבוצה זו של בני העולם השלישי, שלפניהם פתוחה למעשה רק דרך אחת להשיג את מבוקשם, יש להוסיף גם את השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות של העולם הראשון.
    אין להם כל סיכוי להצליח להשתלב בעולם הסחר הבינלאומי או בחברות ההי טק. הם חייבים לנסות להוציא, ולו בכוח, כסף ו/או עבודות המאפשרות קיום מכובד, מידי אחרים האוחזים בהם כיום. מידי המדינות השכנות ו/או העשירים ו/או המעמד הבינוני בסין ו/או המהגרים הנכנסים לארצם וכדומה. גם הם מצויים במאבק סכום אפס.

    ב. התנגדות עזה
    הטענה שהסכמי סחר חופשי ו/או הסרת חסמי הגירה מועילים ל*כולם* מוטעית ומטעה.

    מהגלובליזציה נהנים מאוד בני האליטה הבינלאומית בכל מדינות העולם, נהנים בני המעמד הבינוני במדינות המתפתחות ומדינות העולם השני שהשתלבו בהצלחה בעולם הסחר הבינלאומי, נהנים מעט גם הפחות חלשים בעולם השלישי, שהצליחו להגר ולהשיג עבודה בעולם הראשון.

    אבל, בגלל הגלובליזציה וההגירה הורע משמעותית מצבם של מבוגרים בני העולם הראשון שאיבדו את משרותיהם הרווחיות שהועברו לסין ודומותיה, ושל צעירים במדינות המערב שאחוז האבטלה בהן מאוד גבוה.

    אנשים שנפלטו משוק העבודה, או שאינם מסוגלים לחדור אליו, לא מקבלים פיצוי הולם להרעה במצבם משפע המוצרים הזולים תוצרת סין שמציף את מדינותיהם. הם סובלים מהגלובליזציה הרבה יותר מכפי שהם נהנים מפירותיה.
    עובדה שחסידי הגלובליזציה מסרבים להכיר בה ולדון בה. על אחת כמה וכמה – ליצור מנגנונים להגנה על ו/או פיצוי הקבוצות שנפגעו מיישום המדיניות בה בחרו.

    הצגת הבעייה של קבוצות אוכלוסייה סובלות אלו כ:
    – בעיית הגדלת אי השוויון (ומכאן, פתיחת דיון בבעיית שנאת העשירים וקנאה בהם, חשיבה אי רציונלית וכדומה)
    – התנגדות אי רציונלית להגירה (ומכאן, פתיחת דיון בבעיית גזענות / שנאת זרים / איסלמופוביה ושות')
    היא הצגה מוטעית, והצגה המנסה להטעות.

    אבל, נסיונות ההעלמה של הבעיות וההטעייה נוטים להיכשל.
    במדינות הדמוקרטיות מופתעים אח'כ מגודל מחנות טראמפ וסנדרס, מאחוז התומכים בברקסיט וכדומה.
    במדינות הלא דמוקרטיות מופתעים מאובדן היציבות הפוליטית הקודמת.

    לו חלק מהאוכלוסייה היה מגדיל את עושרו, בשל הסכמי הסחר וההגירה, ב % 50 או ב500%, וחלק אחר רק בחצי אחוז – ראוי היה להתייחס לנושא השלכות הגידול באי השוויון.

    אבל, המצב הנכון הוא שחלק מגדילים את עושרם, ומוגנים מכל ההשלכות השליליות, וחלק הופכים לעניים ולפגיעים בהרבה מכפי שהיו בעבר.
    עובדה שחסידי הסכמי הסחר ותומכי ההגירה משתדלים מאוד להתעלם ממנה, ולסתום את פיות המתלוננים, ובצדק, שמצבם הורע.

    מכאן, הנושא העיקרי בעיני אינו הגידול באי השוויון ו/או הגזענות אלא אי מציאת דרכים לעזור לקבוצות הרבות של הנפגעים ו/או לשנות את המדיניות כך שמספר הנפגעים ממנה יצטמצם.

    אהבתי

  5. יאיר Says:

    גלובליזציה פוגעת ברבים ואכן זה היתממות שלא לעסוק בכך. אבל אני מבדיל בין שני מקרים:
    1. התערערות הביטחון התעסוקתי של מבוגרים, אולם יש סוכריה בצד – הם מבינים שהילד שלהם יוכל ללמוד מקצוע מתגמל יותר ולהגיע למקום טוב.

    2. התערערות הביטחון התעסוקתי של מבוגרים יחד עם חוסר אופק תעסוקתי לילדיהם.

    מדובר בשני מקרים. המקרה השני הוא המקרה הסורי ולכן לא נותר להם אלא להילחם פיסית על המשאבים הנותרים. המקרה הראשון מאפיין את המעבר שעברה ישראל בשנות הליברליזציה, או התאצ'ריזם בבריטניה לפני שלושים שנה ויותר.

    רק במקרה הראשון אפשר לדבר על מנגנוני הפיצוי שקמיליה כתבה עליהן (שמיסוי הוא אחת הצורות המובהקות לבצע זאת). במקרה השני זה חסר תוחלת כי אין מי שיפצה ואין את מי למסות וזה המקרה הערבי עליו דיבר תמריץ.

    אהבתי

  6. ד Says:

    קמיליה, גם לפני הגלובליזציה היו עניים ואי שוויון גבוה. תנועות פוליטיות פופוליסטיות שרוכבות על גב ההמונים תמיד היו ותמיד יהיו.
    אי השוויון הינו טבעי לחלוטין ומצוי בטבע ובאבולוציה על כל צורותיה. כמעט אף אישה לא נולדת עם יופי טבעי כמו של בר רפאלי למשל. כמעט אף גבר לא נולד עם היכולות האלתטיות של מייקל ג'ורדן או יוסיין בולט. וכו' וכו'.

    האמריקאים שכחו לגמרי כמה יקרים היו פעם מוצרי האלקטרוניקה למשל ביחס לשכר הממוצע בעידן טרום הגלובליזציה או מכונית טובה. בנוסף, לאמריקאים קשה לקבל את זה שמעמדם כמעצמה עולמית ביטחונית וכלכלית מתערער קצת כיוון שמדינות אחרות כמו סין ורוסיה מתחזקות מבחינה כלכלית וצבאית. העולם משתנה… אין מה לעשות.

    בכל צורת שלטון, בעבר הווה ובעתיד, יש אליטה שחיה ברמת חיים גבוהה מאוד והשאר פחות. אני מבטיח לך שגם העשירים של שבדיה, דנמרק ונורבגיה חיים ברמת חיים הרבה הרבה יותר גבוהה מהאזרח הממוצע שם. לזכותם של השלטונות ייאמר שהם דאגו לחיים מאוד מאוד נוחים לאזרח הרגיל והרבה בזה גם בזכות הגלובליזציה.

    את מזכירה לי שבתחילת שנות האלפיים הייתי בפריז עם חבר ולנו במין הוסטל של תיירים וגר איתנו כמה לילות איזה בחור צעיר שבדי. הוא היה סטודנט למשפטים שלמד בצרפת במימון ממשלתי מלא. המלגה המלאה ניתנה לו בזכות התנדבותו לשרות של שנה וחצי בצבא השבדי. הוא התלונן בפנינו על כמה השיטה שלהם דפוקה. וכי למה השיטה שלהם דפוקה לגמרי שאלתי אותו. הוא ענה: "כי הם לא משלמים לי אש"ל בזמן החופשות בין הסמסטרים ואני נאלץ לעבוד כדי לממן את עצמי". אני הסתכלתי לכיוון החבר שלי ושנינו עמדנו לפרוץ בצחוק. אמרתי לו שיש להם שיטה מדהימה ואנחנו משרתים 3 שנים מינימום והמדינה לא מממנת לנו שום מלגת לימודים, ובטח ובטח לא במדינה זרה.

    בקיצור, לכולם יהיו תלונות, בכל שיטת ממשל, לא משנה כמה היא טובה ביחד לאחרים או ביחס להיסטוריה.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    קמיליה, גם מדינות עולם שלישי הצליחו ליהנות מהגלובליזציה. ולכאורה דווקא מדינות כמו סין והודו רשמו הקפיצה הגדולה ביותר ברמת החיים. כלומר אין סיבה שמדינות ערביות על אף שאינן מצטיינות ביכולות אקדמיות מדעיות, לא יינחלו הצלחה בעולם גלובאלי. בוודאי שסוריה יכולה הייתה להרוויח המון מהושטת יד לישראל ולמערב, כפי שסאדאת בזמנו החליט לעשות במצרים.

    לגבי מעמד הביניים הנמוך הסובל, אני מכיר הטיעון הזה ואף שותף לו כי אני מביע הרבה זעם על הקמצנות של הממשלות וההיצמדות ליעדי גרעון וצמצום מוניטרי מלאכותיים שפוגעים בזרימת העושר להמונים. אבל אי אפשר להתעלם מצד שני מכך שהאבטלה מאוד נמוכה, שלכל אחד יש את הסמסונג שלו, שניתן להזמין מדיל אקסטרים וכו׳. אנחנו לא חיים בתוך שפל גדול מתמשך.

    אהבתי

  8. קמיליה Says:

    מקריאת התגובות לתגובתי, אני חייבת להודות שלא הצלחתי לנסח באופן ברור את עמדתי. אני מתנצלת. אבל, איני יכולה להבטיח שבעתיד אשתפר, או להבטיח שאקיים את הבטחותי. 😊

    ל ד:
    הבעייה המרכזית, בעיני, אינה הגדלת אי השוויון וקיום עניים. ובודאי ובודאי שלא עוני יחסי.
    לצורך הדיון אני מוכנה אפילו לטעון שאין כל בעייה גם באי שוויון מאוד מאוד קיצוני (למרות שאני לא באמת מאמינה בזאת).
    בעיני, עצם העיסוק בנושא הגידול באי שוויון מסיט את תשומת הלב מבעייה חשובה בהרבה שאינה מטופלת כלל.
    הבעייה היא הטענה, השקרית, ש"כולם" מרוויחים מהסכמי הסחר / מהגלובליזציה / מההגירה / מפיתוחים מדעיים וטכנולגיים, אם כי חלק מרוויחים הרבה וחלק פחות.

    כאשר האמת היא שיש קבוצות אוכלוסייה שלמות שמצבן הורע משמעותית. במדינות המערב, יש קבוצות שרמת האבטלה שלהם גדלה או שמשכורותיהם ותנאי העבודה שלהם נדחפים כלפי מטה בכדי להצליח להתחרות בפועלי סין ובמהגרי עבודה חדשים.

    לכך יש להוסיף שהם, ובעיקר הם, הסובלים העיקריים מהעלייה ברמת הפשיעה ומחירי הדיור בשכונות המצוקה, אליהן נכנסו המוני מהגרים עניים, והירידה המקבילה באיכות שירותי הבריאות, החינוך והרווחה שהם מקבלים.

    לתמריץ:
    הטיעון שגם הם נהנים מירידת מחירי המוצרים, ויכולים לקנות סמסונג זול, ורווח זה מקזז את הנזקים הקשים שגרמה להם הגלובליזציה וההגירה, הוא בעיני טיעון החשוד כשקרי. למרות שאיני יכולה להוכיח זאת.
    הטעייה הנובעת מהסתכלות על ממוצעים. גם הרווחים מהגלובליזציה וגם הנזקים ממנה אינם מתחלקים שווה בין קבוצות האוכלוסייה. נתונים ממוצעים, מעבר לכל קבוצות האוכלוסייה, עלולים להסתיר הרבה אמיתות מרות.

    ליאיר:
    בעיני, עזרה לקבוצות נפגעים אלו אינה רק, או בעיקר, דרך מנגנוני מיסוי וחלוקת קצבאות.
    לדוגמא:
    – אם חגורת הפלדה של ארה'ב הפכה לחגורת חלודה (כפי שארע גם לערי התעשיה בצפון אנגליה) הממשלות יכולות להחליט להשקיע בשיפור התשתיות באזורים אלו. חשוב רק שיקפידו שבמכרזים תכלל התנייה שלפחות 80% מהמועסקים בפרוייקט יהיו אזרחי המדינה / תושבי האזור, בכדי שלא יביאו פועלים מסין לבצע את העבודות.
    – אם לאזורים מסוימים/ שכונות מסוימות נכנסו המוני מהגרי עבודה עניים, ורמת הפשיעה בהם עלתה משמעותית – המדינה יכולה להשקיע בהגדלה משמעותית של מספר השוטרים (עבודה שבהכרח מוגבלת רק לאזרחי המדינה) ולנתב את כל תוספת כוח האדם לאזורים אלו.
    כנ'ל אם חלה עלייה בצפיפות בבתי הספר באזורים מסוימים וירידה באיכותם. לדאוג לגיוס ולהכשרה, על חשבון המדינה, של המוני סייענים וסייעניות למורים ולגננות באזורים שנפגעו.

    לתמריץ:
    הטיעון שלו הסורים היו סינים, גם הם היו יכולים להרוויח מהגלובליזציה – הוא בודאי נכון. 😉
    חזרנו למעשה לדיון מדוע אפריקה כל כך כושלת, ועלינו להרחיב אותו עכשיו גם לעולם הערבי, למרות שעדיין לא פתרנו את בעיית אפריקה.

    אהבתי

  9. קמיליה Says:

    כהתנצלות.
    נזכרתי בשיר הזה כבר כשקראתי את הפוסט על נפלאות ההתפלה.
    אבל, חשבתי שהוא עלול להפריע לכמה מגיבים כיון אינו הולם את אווירת תשעה באב.

    

    שיר הפטנטים
    אורי זוהר
    מילים: חיים חפר
    לחן: מל קלר

    לא מדינה נידחת
    לא משק מפוקפק
    הארץ מתפתחת
    בצעדי ענק.
    זה עסק יסודי!
    מספיק עם סנטימנטים!
    הראש היהודי
    ממציא לנו פטנטים!
    למן התנאים ועד הדווקאים
    עוד לא היה מן דור כזה של ממציאים!

    קחו למשל –
    המצאה יוצאת מן הכלל
    כמו:
    השמן, השמן, השמן המזוקק
    הוא על ידי מעבדה נבדק
    ויש בו אי בי סי ודי
    השמן שמן זית יהודי.

    כן הפרוצס הוא מדויק
    השמן המזוקק
    אל קיבתך יורד חלק
    השמן המזוקק
    באופן כימי הוא מופק
    השמן המזוקק
    אמא אמא תני לי רק
    שמן שמן שמן מזוקק!
    אכן זה פטנט חכם
    פטנט הפוקח עיניים
    כי אפשר לרמות רק בני אדם
    אך לא את בני המעיים!

    לא מדינה נידחת…

    קחו למשל
    המצאה יוצאת מן הכלל
    כמו:
    זלמן תנור לבית
    לחורף וגם לקיץ
    מיכל כפול ופלסטי
    שומר על צבע הנפט
    הפתיל שהוא אלסטי
    אחורה מתכופף
    לכל עקרת בית קל לה
    לא תאמין, לא תאמין.
    כי השסתום שלו למעלה
    לא תאמין, לא תאמין.
    סובב את הכפתור תחילה
    הנפט מרטיב את הפתילה
    תדליק עם גפרור
    תסס.. תס… תס…
    זה בוער זה בוער זה בוער
    כי זלמן זה זלמן
    מה יש לדבר
    כי זלמן תמיד
    הוא הטוב ביותר.

    לא מדינה נידחת…

    קחו למשל
    המצאה יוצאת מן הכלל
    כמו:
    תריס זז
    תריס רץ
    תריס עף
    תריס בום
    זה גדול זה עצום
    זה נפתח עם סיבוב הידית ימינה
    זה נוסע על גלגל ונוסע על שינה
    התריס הזה נותן שלושה מינים של צלליות
    התריס הזה שובר קרניים אולטרה סגוליות
    תפסיק לשבור את הקרניים
    תריס כזה קנית באושר זכית
    תריס זז
    תריס רץ
    תריס עף
    תריס בום
    זה גדול זה עצום

    אהבתי

  10. יאיר Says:

    קמיליה, לכך התכוונתי כי הרי ממה יממנו תוכניות הסבה לחגורת החלודה אם לא ממיסוי?

    אהבתי

  11. גיא Says:

    בעיתות דפלציה הם יממנו מהגדלת הגרעון. אם המובטלים מבקשים עבודה אז אפשר להגדיל את היצע פתקי הפטור מפרוטקשיין. באותו זמן רצוי שהממשלה לא תתערב בשוק הריבית על הפתקים הללו ותשאיר אותה נמוכה.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    גיא, לייק.

    אהבתי

  13. יאיר Says:

    אל תכניסוני לויכוחי ה-MMT.
    די לי בשלי 🙂

    אהבתי

  14. גיא Says:

    יאיר , העז לדעת! 🙂
    הויכוח אינו על שאלה פוליטית של מה גודל הממשלה הרצוי!
    ברגע שהוחלט מה גודל הממשלה רמת המיסוי היא הטרמוסטט על הקיר.
    אם אין ביקושים אז כנראה שהממשלה לוקחת יותר מידי מיסים.
    בסוף שנה בודקים אם הגרעון היה נכון לפי אורך תור המובטלים בלשכה
    גרעון במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים.

    אהבתי

  15. קמיליה Says:

    מאמר של יוסף שטיגליץ על אי הנחת מהגלובליזציה. בעקבות ספרו החדש בנושא.

    בתחילת הקריאה – חשבתי שכנראה הוא שאב השראה מדברי בפוסט זה והעתיקם. ואז רק העלה אותם בכמה רמות והוסיף להם גם קצת נתונים מספריים מתבקשים כהוכחה לטענותי. 😳 השערה שנאלצתי, למרבה היגון, לזנוח מאוחר יותר כשהחל לדבר על הצעותיו לפתרונות. הפיכת כל המערב, כולל ארה'ב כמובן, לסקנדינביה אחת ענקית.

    טענתו הבסיסית היא שהגלובליזציה מבורכת אך היא אינה מנוהלת נכון. הוא מתנגד לדוגמא, להסכמי הסחר החדשים של ארה'ב.

    הוא הוסיף שהעובדה שחסידי הגלובליזציה הסתירו מההמונים (או שיקרו להם) שיהיו במערב גם קבוצות שיפגעו (כיון שבסוף התהליך שכר פועלי ארה'ב ושכר פועלי סין אמור להתמצע) גרמה לאובדן האמון של ההמונים בממסדים.
    אבדן אמון לו השלכות פוליטיות חשובות כמו תמיכה בטראמפ, בברקסיט, עליית הימין הקיצוני וכדומה.

    https://www.project-syndicate.org/commentary/globalization-new-discontents-by-joseph-e–stiglitz-2016-08#comments

    באנגלית, אבל הרבה פחות ארוך מכפי ששניתן היה לשער.
    להערכתי חשוב לקראו, גם אם לא מסכימים אתו על הכל.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    קמיליה, רציתי להוסיף משהו לגבי אפריקה. אפריקה נהנית מהגלובליזציה, אף שהגידול בנפשות מקטין את התועלת מכך.
    http://www.economist.com/blogs/dailychart/2011/01/daily_chart

    אהבתי

  17. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    על פניו אחוזי הצמיחה באפריקה אכן מרשימים ומבטיחים.

    אבל, המאמר כולל מספר הטעיות סטטיסטיות.

    1. כשמתחילים מנתונים מאוד מאוד נמוכים של תל'ג – קל מאוד להראות גידול מאוד מרשים באחוזים.

    2. מדינות בעלות אוכלוסייה קטנטנה (שחלקן צמחו בצורה מאוד מרשימה) מקבלות משקל שווה למדינות בעלות אוכלוסייה ענקית (שחלקן דורכות במקום או אפילו נסוגות). ואז מגיעים למסקנה שאפריקה צומחת יפה. יתכן והאמת, מבחינת רוב תושבי היבשת, הפוכה [יש צורך לחשב מחדש ממוצעים משוקללים בגודל האוכלוסיה במקום רגילים]

    3. כדבריך, יתכן והגידול בתוצר לנפש מאוד קטן עד שלילי. במצב גידול אוכלוסייה פראי – היה צורך להתייחס לתוצר לנפש ולא לתוצר הלאומי.

    4. אני חושדת, שכמו במערב, מטושטשת העובדה שמצב חלק משמעותי מאוכלוסיית אפריקה הורע בשל הגלובליזציה / כריית המחצבים המואצת. אם שבטו של נשיא המדינה הרוויח המון, שבט אחר לא הושפע כלל, ושבט שלישי נפגע קשות בשל זיהום קרקעותיו וחוסר מים ראויים לשתיה – הממוצע מעבר לכל 3 השבטים יראה גידול נאה. אבל, התוצאה האמיתית היא גידול באי היציבות הפוליטית הצפויה במדינה זו. ומכאן, מהפכות, מלחמות ורציחות עם, ולאלו נטייה לגלוש מעבר לגבולות, ולפגוע גם בכל שכנותיה של המדינה. הם באמת חיים, בלי וילה, בג'ונגל.

    המאמר גם לא מתייחס לבעיות מהותיות בייבשת, להן השלכות על הציפיות לעתיד (וכדאיות ההשקעה בה).

    1. רוב הגידול הוא מיצוא סחורות ומחצבים. בעולם כבר מוכרת התופעה של "קללת הנפט". אין רמזים לפיתוח תעשייה או כלכלת שירותים שאינה קשורה לסחורות.

    2. אין אינדיקציות לגידול והתבססות מעמד בינוני נרחב, לו הכנסה פנויה מעבר לצרכי הקיום הבסיסיים, שיכולה להתנתב להשקעות או להגדלת הביקושים בשוק המקומי

    3. אין כל התייחסות לדרך בה מתחלק הגידול בתוך המדינות ולאפיקים אליהם מוזרמים הרווחים. בשל רמת השחיתות הגבוהה ניתן לחשוד שהמרוויחים העיקריים הם המשקיעים הזרים, הבנקים באיי קיימן, ותעשיות מוצרי היוקרה.

    4. לא ידוע לי על תוכניות גרנדיוזיות לעצירת הגידול הפראי של האוכלוסייה, ובוודאי שלא על ההוכחות להצלחתן במדינות הגדולות ביותר באפריקה. קצב גידול האוכלוסייה הנוכחי בחלק ממדינות אפריקה, יחד עם המחסור הגובר במים, מנבא שחורות.

    אני מאוד מקווה, בשביל אפריקה, שאני יותר מדי פסימית.
    בכל מקרה, לא הייתי משקיעה בה, למרות הפיתוי שזרק האקונומיסט, כיון שההימור נראה לי מסוכן מדי.

    פחדנים פסימיסטים חייבים להכין לעצמם מקלטים ומקצועות חלופיים לעת צרה. אני ממשיכה להתאמן לתפקיד הסנגורית של השטן, בתקווה שאגיע פעם לרמה שידרוש. 😊

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: