חכמת ההמונים הצילה את המלחמה הכושלת

במלאת עשר שנים למלחמת לבנון השנייה רבים הסיכומים והניתוחים כמו זה שפורסם בישראל היום. יש קביעה אחת ששבה וחוזרת ומעטים חולקים עליה – במלחמה ננטשו המטרות האסטרטגיות והטקטיות מחשש לריבוי נפגעים. מיעוט אבדות הפך למטרה בפני עצמה. קביעה זו משמשת בדרך כלל כנורת אזהרה וכהתרעה מפני הדרדרותו של צה"ל ככוח לוחם. איזו תקווה יש למדינה המוגנת בידי צבא שרואה במניין אבדות נמוך את חזות הכול מבחינתו.

אני מניח שהתיאור של התנהלות צה"ל במלחמה נכון, אך רואה בכך אות לפיקחות החייל הישראלי. צה"ל הוא צבא העם ואולי לכן הוא בורך בכך שבהתנהלותו שזורה חוכמת העם, דהיינו חוכמת ההמונים.

מלחמת לבנון השנייה התנהלה בבלבול מוחלט מבחינת מטרותיה. שלא כבצוק איתן, שם לפחות היו מנהרות קונקרטיות שהיה צורך למגר, אזי במלחמת לבנון השנייה היה ערפל מטרות מוחלט. הרמטכ"ל חלוץ והאלוף איילנד הציעו בחוכמה יעד סביר – כתישת תשתיות לבנון, אולם ראש הממשלה אולמרט ראה עצמו כעושה דברם הנרצע של ג'ורג' בוש וקונדוליזה רייס וסירב לכך.

לכן בפועל התקיימה מלחמת לבנון השנייה בשתי חזיתות. חזית אחת מוצהרת שבה חיילים נשלחו למשימות סרק טקטיות מסיבות חסרות טעם והיגיון. הרי איש לא באמת שאף לכבוש את דרום לבנון ולנקותה ולהחזיק בה, וטוב שכך.  אך במלחמה  הייתה גם חזית אחת אמיתית ומועילה, אך לא מוצהרת. חזית שבה צה"ל גרם הרס. חרבו בניינים. מתו מחבלים לצד בני משפחותיהם. תשתיות קרסו על אף שבוש החמיץ פנים. פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון, פרץ בבכי למראה החורבן.

למשימות שאליהן נשלחו החיילים לא הייתה כל תוחלת. בהרס שגרמו הארטילריה וחיל האוויר הייתה לעומת זאת גלומה תועלת רבה. זהו סוג ההרס שיכול לשמש להרתעה בת שנות דור מפני מה שיקרה למי שיקום על מדינת ישראל. זהו ההרס ששומר על שקט בצפון עד רגע זה ממש.

אבל החיזבאללה הוא אויב מתוחכם. מול ספירת חלליו וחורבותיו הוא יודע גם לספור את חללינו שלנו. מכיוון שהמלחמה לא יכולה הייתה לשנות שום דבר בשטח אלא רק לעורר את אימת ההרס, היה חיוני שהחיזבאללה לא יוכל לזקוף לתוכו מספר גדול של נפגעים שגרם לצה"ל, מה שירכך את חששותיו מישראל ומיכולתה לשוב על מתקפה דומה בעתיד. בסופו של דבר על כל הרוג בצד שלנו, נהרגו עשרה משלהם וכך נשמר מאזן נסבל מבחינת ישראל, אבל לא היה זה בגלל המנהיגות שבטיפשותה זרקה חיילים למשימות קרקעיות מיותרות לחלוטין. היה זה בגלל הבנתם האינסנקטיבית של החיילים עצמם, שבהעדר כל מטרה ממשית לחתור אליה, מה שהם צריכים לשמור עליו הוא בעיקר החיים עצמם. חבל רק שרבים מהם לא הצליחו בכך.

מודעות פרסומת

19 תגובות to “חכמת ההמונים הצילה את המלחמה הכושלת”

  1. Georgvon1 Says:

    לגבי כמות ההרוגים הגבוהה, מאידך גיסא, אפשר לראות בזאת הוכחת נחרצות שהצבא הישראלי לא מפחד לספוג הרוגים בשביל לקדם את מטרותיו.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אי אפשר לעבוד על חיזבאללה בעניין זה. הוא קורא כל עיתון ואתר אינטרנט ומודע היטב לטראומה שנגרמת לישראלים מאובדן חיילים.

    אהבתי

  3. Georgvon1 Says:

    אני מבין. אולם עדיין חל אצל המנהיגים שינוי פרדיגמה בנושא. הם לא מפחדים מהרוגים. כתוצאה מכך הציבור חוזר להתרגל לשכול הצבאי. אצל ביבי העם ביקש שהוא 'יכניס להם' גם במחיר עוד הרוגים. העניין מחזק את ההרתעה הישראלית.

    אהבתי

  4. Orihippo Says:

    אתה חוזר ומשתמש במונח חוכמת ההמונים כדי להגדיר מהו הנכון האולטימטיבי. בתקופתנו, כולם מחוברים בורידים למידייה וקל יותר להשפיע ולְתַפְעֵל את ההמונים. חוכמת ההמונים אין לה את הערך שהיה לה בעבר, כפי שהברירה הטבעית כבר לא מנחה את הטבע האנושי.
    אתה יכול לראות את זה במשאלי דעת הקהל באירופה ובמערכות הבחירות בארה"ב.
    אפשר לרמות חלק גדול מהאנשים רוב הזמן

    http://www.tsitut.net/?p=4085

    אהבתי

  5. דניאל Says:

    כאשר לא ניתן להכריע , וזה המצב תמיד מול ארגוני הטרור, הניצחון הוא בנקודוצ.
    לאויב יש רק דרך אחת להשיג נקודות: להרוג חיילים ואזרחים ישראלים.
    מבחינה מוסרית – אני מאמין שחייהם של החיילים חשוב לפחות כמו של האזרחים. אישית, אני מאמין שחייהם של החיילים חשוב מערך האזרחים, בגלל הרבה סיבות: גילם נמוך יותר ולכן חייהם שווים יותר, רוב החיילים הקרביים תורמים בחייהם בממוצע למשק יותר מהאזרח הממוצע ועוד.
    בצד הטקטי, אבידות אזרחיות גבוהות יותר לעומת חיילים נותנות לנו יותר נקודות זכות בעולם, והופכת את הצד השני לתוקפן ולא אותנו.
    לרוב, היחס בין הסיכון לכוחות הקרקעיים בתמרונים גדולים ליכולת של אותם תמרונים לעצור ירי רקק וטקק- נוטה לרעתנו ומסכן יותר חיילים מאשר אזרחים אם לא בוצע התמרון.
    לרוב אני מקבל נאצות וגידופים על הדעות שלי, אבל פה יש אנשים עם מחשבה טיפה יותר יצירתית

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    דניאל, אני מסכים איתך. חיי חיילים שווים יותר. ועדיין ברוב המלחמות אין מנוס מכך שתהיה קבוצה, צעירה ומוכנה להסתער שתהיה מוכנה לספוג חללים כדי שהאומה תשרוד. העובדה שעדיף היה להקריב זקנים (כמו שלמשל ניתן היה לראות בנכונותם של עובדים זקנים להסתכן בקרינה בפוקושימה ביפן), לא משנה. חייבים את הצעירים.
    רק שבמקרה כאן שום הסתערות לא נדרשה למען הישרדות האומה. מה שנדרש זו פעולת ענישה והרס שניתן היה לחולל גם מהאוויר.

    Liked by 1 person

  7. קמיליה Says:

    הרעיון שמלחמת לבנון השניה היא למעשה חזרה לתקופת "מבצעי התגמול" מעניין.
    כאחת המתנגדת, הן עקרונית והן טקטית, לרעיון של "הבלגה" / "הכלה" ודומותיהם, זו אכן אופציית פעולה שמשום מה נשכחה.
    או שהפכה ללא לגיטימית, כפי שגם המניע של נקמה נוטה להיתפס, בעידן הפוליטיקלי קורקט, כלא לגיטימי וכחסר תועלת.

    אבל, אם ניתוח זה נכון, אשמתם של אולמרט, לבני ובכירי צה'ל, שהכניסו ללבנון כוחות קרקעיים ולא הרסו בלבנון את התשתיות, הופכת לחמורה שבעתיים.

    אגב. לדיון על מחיר החיים – אתם עושים לעצמכם עבודה קלה כשאתם משווים בין חיי חיילים לחיי זקנים.
    בעיני לפחות, חיי ילדים אפילו חשובים יותר מחיי חיילים. ואם הכרחי, על חילי צה'ל לשלם בחייהם בכדי להבטיח שלא יהיה מקום בישראל בו אי אפשר יהיה לגדל ילדים.
    איני רוצה להיכנס כאן לדיון על ההתנחלויות בכלל וההתנחלויות שמחוץ לגושים בפרט. אלא לטעון, באופן כללי, שאם אי אפשר יהיה לגדל ילדים בישראל, בביטחון סביר, זה יהיה למעשה קץ הציונות ותחילת הספירה לאחור של ימי המדינה היהודית.
    לתפיסתי, חיילי צה'ל מחויבים להגן על המשך המדינה הציונות, כלומר הילדים. גם במחיר חייהם.

    אהבתי

  8. קמיליה Says:

    מאמר מעניין מאלכסון על העוני.
    מעט ארוך אך שווה קריאה.
    למרות שלא עוסק כלל בהבחנה הנדרשת בין עוני יחסי לעוני אבסולוטי.

    http://alaxon.co.il/article/צרות-של-עניים/?ref=nl

    אהבתי

  9. ד Says:

    הטעות הגדולה של אולמרט הייתה המשך הלחימה ב-48 השעות האחרונות של בין יום שישי לראשון שגבו מעל 20 חיילים (אם אני זוכר נכון) וכמה עשרות פצועים במבצעי עומק מטופשים וזאת לאחר שכבר הוכרזה הפסקת אש ביום שישי אחה"צ וזאת מתוך ניסיון נואש להשיג איזושהי תמונת ניצחון אידיוטית.

    לולא היומיים האלה אז יש מצב שהוא לא היה סופג כל כך הרבה ביקורת.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    אין ספק שזה היה השיא. שעטה מופרכת לשום מקום.

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    אף שאני בעד התערבות לשם העלאת הכנסות עניים כמו למשל באמצעות העלאת שכר המינימום, אני קצת סקפטי לגבי מה שמתואר במאמר באלכסון. אבל שווה לקרוא על כך עוד.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    קמיליה, אני לא חושב שיש כל כך טעם לדון בשאלה החיים של מי שווים יותר. הסיבה ששולחים חיילים להילחם היא לא בגלל שחייהם שווים פחות, אלא מאחר שהם היחידים שהקרבת חייהם תחסוך בטווח הארוך חיים אחרים על ידי הבאת הניצחון והביטחון. נניח שתסכים להקריב חיי ילדים. מה זה יעזור? בסוף תצטרך להקריב גם את הילדים וגם את החיילים.

    היה שלב מתמשך אחד בתולדות המדינה לדעתי שבו חיילים הוקרבו לא למען תועלת בטווח הארוך, אלא בצורה סתמית שהזכירה לי קורבנות לריצוי האלים. זה היה בשהות ברצועת הביטחון בדרום לבנון. לשהות הזו לא הייתה תכלית רציונלית מבחינת ישראל, אבל סיפקה רווח צדדי מעוות. אסד רצה שיכאב לישראל המצב שבו אינה מחזירה לו את הגולן ונהנה לראות חיילים שלנו מתים ברצועת הביטחון מפעם לפעם, תזכורת שעניין הגולן לא נזנח.

    החשש היה שאם נסוג מלבנון אסד לא יוכל להשיג את קורבן האדם הזה ויצטרך להתאמץ כדי להשיגו בדרך אחרת, על חשבון אזרחים בתוך המדינה.

    אהבתי

  13. משה Says:

    קמיליה
    המאמר על העוני מעניין. נקודה שעלתה לי תוך כדי ההסבר על 'רוחב הפס' של העניים. הוא הקיבוצים. בשנים הראשונות הקיבוצים היו מאוד עניים ובכל זאת גידלו נוער איכותי. אולי זה בגלל שעל אף שכל חבר חי בעוני – הדאגה כלכלית לא היתה עליו אישית ונפשו היתה פנויה להתפתחות.

    אהבתי

  14. קמיליה Says:

    המאמר על העוני מאלכסון, הכולל השפעות הקצבה החודשית הקבועה שהחלו לקבל האינדיאנים על חינוך הילדים, הזכירו לי את רעיון תשלום קצבת מינימום לכל האוכלוסייה, ללא כל תלות בעבודה / אבטלה.

    הרעיון שדוסקס בבלוג זה, ואותו דחו השוויצרים במשאל עם – כיוון ש"יש בשוויץ יותר מדי זרים שינצלו את הקצבה בכדי לא לעבוד בעבודות שכר מינימום."

    האם מישהו עוקב ויכול לספר משהו על התוצאות הראשוניות של הניסויים האלו?

    ————————————————————————————-
    למשה,

    אינני בטוחה בנכונות הקביעה שבשנים הראשונות (אני מניחה שכוונתך לשנים הראשונות של המדינה) הקיבוצים היו מאוד עניים.
    בעיקר אם נתייחס לעוני יחסי בהשוואה לשאר תושבי המדינה (שרבים מהם חיו אז בעוני מחפיר במעברות מאוד מאוד עלובות).

    למרות תקופת הצנע, בקיבוצים לא היה מעולם מחסור במזון (שחלקו נמכר למוסדות הרשמיים וחלקו בשוק השחור).

    הם גם הרשו לעצמם להוציא סכומים ניכרים על דברים שאחרים יסווגו כמותרות.
    דברים שאפילו בעולם הראשון אינן שכיחים בקרב איכרים ועובדי חקלאות החיים בפריפריה, הרחק מהערים הגדולות.

    לדוגמא:
    – תשלום דמי חבר מפלגה לכל חבר קיבוץ + מספר רב של מנויים על העיתון המפלגתי + הסעות הלוך ושוב של חברים רבים, באוטובוסים ובמשאיות, לכל מיני עצרות והפגנות פוליטיות.
    – כוח אדם משמעותי וכמויות מים ניכרות שהוקצו לעבודות נוי וגינון בתוך הקיבוצים. גם אם המים היו מסובסדים כמים "חקלאיים". עד היום, ההשקעה של הקיבוצים בגינון מאפיינת עשירון עליון ומעלה.
    – סלחנות רבה כלפי בזבוז משאבים שעלותם המצטברת לקיבוץ גבוהה, כדוגמת חשמל, מים, זמן עבודה של כובסות ושל מגהצות ועוד
    – הנתון הזכור לי ביותר, אם כי איני זוכרת לאיזה שנים בדיוק התייחס: 5% מהאוכלוסייה, שחיה בקיבוצים, הזמינה אליה 50% מכל מופעי התרבות והבידור שהונפקו במדינת ישראל.

    כשבוחנים את נושא החיים בקיבוצים בשנות הארבעים, החמישים והשישים קשה לטעון שהיה בהם עוני. הן בהשוואה לשאר תושבי ישראל באותה תקופה, והן בהשוואה לעובדי חקלאות במדינות אחרות.
    בולטת רק העובדה שסדרי העדיפויות שלהם, למה להקצות כספים בנדיבות ובמה לחסוך – מאוד ייחודי.

    אהבתי

  15. ג'וש Says:

    טקסט רע.
    דרג מדיני מגדיר מטרות, ודרג צבאי מיישם.
    הצבא לא (ב-א' רבתי) עמד במשימותיו !
    לא מהסיבות שציינת, אלא בעטיים של חוסר מוכנות למלחמה מסוג זה (לוחמת גרילה. התירוץ .: הצבא עסק באותן שנים 2000-2006 באינתיפדה שנייה. לוחמה מסוג שונה).
    מה עושה מ"פ/ מג"ד שלא עומד במשימתו (אגב, עקרון המלחמה הראשון בחשיבותו בצהל הוא "עמידה במשימה לאור המטרה") ? עובר לקדש את ערך חילוץ הפצועים (מרבית הצלשים היו בנושא זה).
    ממליץ לקרוא את הספר "עוד מלחמה כזאת" שמדבר על כך ביתר פרוט.

    קראתי את הכתבה מישראל היום ולא הבנתי את הקשר לחוכמת ההמונים שציינת.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    ג'וש, ברור שמשתמעת מהטקסט שלי דחייה של תיאוריית הצבא כרובוט למילוי פקודות, מופרכות ככל שיהיו.

    אהבתי

  17. orihippo Says:

    אף שאני בעד התערבות לשם העלאת הכנסות עניים כמו למשל באמצעות העלאת שכר המינימום….

    מה היעילות בהעלת שכר מינימום?
    מי עובד במקצועות מינימום? לא מישהו שמפרנס את משפחתו. סטודנטים, פנסיונרים. אלו שעובדים במקצועות לשם פרנסה כמו נקיון או עבודות שרותים, העלאת השכר שלהם תדחוף מעלה את משכורות המקצועיים יותר. זה יתבטא בהעברת העלויות לסועדים, לצרכני החנויות והסופרים, יצור התיקרות. זה נשמע לי יותר כמו מע"מ.
    גם קלינטון וגם טראמפ (וסאנדרס) קוראים להכפלת שכר המינימום בארה"ב. איזה בעיות זה יפתור ואיזה בעיות זה יצור. כבר עדיף להמשיך עם בולי מזון

    אהבתי

  18. קמיליה Says:

    בשכר מינימום עובדים המוני אנשים שלא מסוגלים לאייש עבודות מתגמלות יותר.
    – תושבי חצור הגלילית שהמפעל היחיד הסמוך לביתם הוא מפעל שימורי מזון מקרטע,
    – המוני נשים אתיופיות שקבלן ניקיון מסיע אותם בטנדר משכונות המצוקה לעיר הגדולה לנקות משרדים,
    – עולים מבוגרים מרוסיה שחברת כוח אדם שוכרת כדי להיות מאבטחים,
    – וכן, גם סטודנטים שהוריהם לא עשירים דיים לממן להם את כל עלות שכ'הל, המגורים והכלכלה.

    ככל ששכר המינימום יעלה, כך האלטרנטיבה של קבלת קצבאות ללא עבודה תהפוך לפחות אטרקטיבית.

    יותר מכך, כל הכסף מעליית שכר המינימום יחזור למשק הישראלי. זו לא אוכלוסייה שתעביר חלק משמעותי מכספה לשוויץ או לפנמה.
    לצערי, חלק מכספי שכר המינימום יגיע גם למפעל הפיס (כדבריו הצודקים של כחלון). או למפעלי הימורים לא חוקיים, כיון שאינם בחסות המדינה.
    אך אין לי ספק שעדיף להעלות את שכר המינימום מאשר להגדיל את מספר מקבלי הקצבאות.

    אהבתי

  19. : Says:

    ההחלטה התקדימית של בית הדין האזורי בתל אביב עברה את משוכת בית הדין הרבני הגדול, וכעת תידרש לעמוד למבחן בג"ץ: בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה את ערעורו של האב המעגן העומד מאחורי סירוב בנו לתת גט לכלתו הנכה זה למעלה מ-10 שנים, והטיל על האב הוצאות משפט בסך 90,000.
    לפני מספר חודשים פסק בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מאסר בפועל של 30 יום על אביו של סרבן גט, לאחר שקבע כי האב הוא העומד מאחורי סירוב בנו. האיש, המיוצג על ידי עורך הדין אליעד שרגא, ערער לבית הדין הרבני הגדול שדחה אמש (ב') את הערעור. מדובר בהחלטה תקדימית שמשיתה עונש מאסר על אביו של סרבן, ועוררה הדים רבים.

    http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/810/766.html?hp=11&cat=1102&loc=9

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: